ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ראש השנה/הדפסה (פרק ראשון)

ירושלמי מאיר — מסכת ראש השנה, פרק ראשון — הדפסה

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א1

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה א

מתני': ארבעה ראשי שנים הן. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. °רבי אלעזרבן עזריה ו°רבי שמעוןבן יוחאי אומרים ^א_א באחד בתשרי:

גמ': תנן, ארבעה ראשי שנים הן, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. כתיב (שמות בא יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה, לכם מיעוט. למנין גאולתכם הוא ראש, ואינו ראש לא לשנים ולא לשמיטים ולא ליובלות ולא לנטיעות ולא לירקות. ואומרואם כך אולי נאמר לכם הוא ראש ואינו ראש לא למלכים ולא לרגלים? רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא°אסי אמרו בשם רבי יוחנן°בר נפחא כתיב (דברי הימים ב' ג', ב') ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ד' למלכותו. הקיש שנת ארבעה למלכותו לשני שבחדשים:. מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן, אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. או אינו אלא שניים בחדש? כל מקום שנאמר שניים בחדש פירש ואמר לחדש, כמו שאמר באחד לחודש השני. או אינו אלא שניים בשבת יום שני? לא מצאנו חשבון כזה מןשמוזכר יום בשבוע התורהבתורה. והא כתיב (בראשית בראשית א ח) ויהי ערב ויהי בקר יום שני? אין למידין מברייתו של עולם. שאין הם למנין ימי השבוע אלא לבריאת העולם כתיב (דברי הימים ב' ג', ב') ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ד' למלכותו. נאמר פעמים שני והיי דין הוא שני שבחדשים, והיי דין הוא שני שבשנים חדש שני בשנת ארבע מלכותו? רבי חנניה° ורבי מנא°בן יונה. חד אמר ויחל לבנות בחדש השני, זה שני שבחדשים. בשני, זה שני שבשנים למלכותו. וחורנה אמר אפילו מיחלף לית בה כלום, שבכל מקרה ההקש קיים. רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא°: שמע לה מן הדא שנאמר (שמות בא יב ב) החדש הזה לכם מיעטראש חדשים, ראשון הוא לכם מיעטלחדשי השנה, החדש הזה לכם מיעוט, אחדראשון הוא לכם מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות למלכים ורגלים.

[דף א עמוד ב]

וירבה לשנים ולשמיטות וליובלות ולנטיעה ולירקות? כההיא דאמרו רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא°אסי בשם רבי יוחנן°בר נפחא (דברי הימים ב' ג', ב') כתיב ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו, הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים, מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן. אף חודש שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. רבי יונה° ורבי יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי חייה בר יוסף°. כתיב, ויחל לבנות בחדש השני, זה שני שבחדשים. בשני, זה שני שבשנים למלכותו. וכשהוא אומר בשנת ארבע למלכותו, הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים. מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן, אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. שמואל°בר אבא בר אבא ופליגפליג (שמות יתרו יט א) דתני שמאל, כתיב, בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. מיכן שמונין חדשים ליציאת מצרים. אין לי אלא חדשים, שנים מנין? מדכתיב (במדבר בהעלותך ט א) וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. אין לי אלא לאותו הזמן לאחר הזמן הזה מנין? דכתיב (במדבר מסעי לג לח) בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. אין לי אלא לשעה, לדורות מנין? דכתיב (מלכים א' ו', א') ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. וגו משנבנה הבית התחילו מונין לבנינו. כדכתיב (מלכים א' ט', י') ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים וגו'. לא זכו למנות לבנינו, התחילו מונין לחרבנו. כדכתיב (יחזקאל מ', א') בכ"ה שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש וגו'. לא זכו למנות לעצמולעצמן, התחילו מונין למליכותלמלכיות. שנאמר (חגי א', א') בשנת שתים לדריוש. (דניאל י', א') בשנת שלש לכורש מלך פרס. ואומר (דברי הימים ב' ג', ב') ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו. הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים. מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן, אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. רבי אלעזר°בן פדת אמר בשם רבי חנינה°: אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן דכתיב (חגי א', ט"ו) בששי אלול בשנת שתים לדריוש. וכתיב (זכריה א', א') בשמיני חשוון בשנת שתים לדריוש. נאמרואם היו מונים מתשרי, היה צריך לומר בשמיני חשוון בשנת שלש. חיפה° אמר לעולם למלכי אומות העולם מונים מתשרי, ונבואת זכריה שהייתה בשמיני חשוון נאמרה תחילה לפני נבואת חגי שהייתה בשישי אלול אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. אמר רבי יונה°: כתיב (חגי א', י"ד) ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' צבקות אלקיהם ביום עשרים וארבע בחדש השישי בשנת שתיים לדריוש, מכאן שכבר בחודש השישי אלול החל הבנין, וכתיב (חגי ב י) בעשרים וארבע לתשיעי כסליו בשנת שתיים לדריווש וכ"ו (חגי ב', ט"ו) ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה'. משמע שבתשיעי עדין לא התחילו לבנות, הא כיצד בששי הוסד בשמיניובתשעי נאמר המקרא הזה? שעדיין לא החלו בבנין. אין תימר שמה שנאמר שבחודש השישי עשו מלאכה בבית ה', הכוונה שכבר שמותשמו אבן על אבן, יאות אמר חיפה° שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ומה שנאמר בחדש התשיעי שבו עדיין לא התחילו בבניה, קדם למה שנאמר בחדש השישי שבו כבר הוחל הבניה. אין תימר שמה שנאמר ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' הכוונה שהחלו לעשות עבודות אף על פי כן עדיין לא שמו אבן, לא אמר חיפה°: כלום. כי אין הכרח לדבריו כי אפשר להעמיד את הפסוקים כסדרם, קא סלקא דעתין דרבי חנינה° שאמר שאף למלכי אומות העולם מונין מניסן סובר כ°רבי יהושוע שבניסן נברא העולם, לכן כל מנין יהיה מניסן. התיב °רבי יצחק. והכתיב (בראשית נח ז יא)בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו, וכתיב (בראשית נח ח ד) ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, וכתיב (בראשית נח ח יג) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים. ותני עלה, שנת המבול אינו עולה מן המנין כיוון שהמזלות לא שימשו באותה שנה. אם מונים למלכי אומות העולם מתשרי, ניחא, שהרי באייר בתחילת המבול היה נח בן ת"ר שנים, ובחדש השביעי חשוון כשנחה התיבה כיוון שעבר תשרי היה צריך נח להיות בן תר"א, אבל כיוון שלא שימשו המזלות לא מנו לו שנה, ורק בניסן אחר שחרבו המים באחד בניסן מנו לו שנה, אבל אם מונים למלכי אומות העולם מניסן, אין שום דבר מיוחד בשנת המבול שהרי בחדש השני הוא חדש אייר כשהחל המבול, היה נח בן ת"ר שנים, בחדש השביעי הוא חדש חשוון כשנחה התיבה, כיוון שלא הגיעה ניסן עדין לא עברה שנה, ורק בניסן היה נח בן תר"א שנים, הכל כדרך העולם, אז למה אומרת הבריתא ששנת המבול לא הייתה מן המנין?

[דף ב עמוד א]

תיפתר כ°רבי אליעזרבן הורקנוס. ד°רבי אליעזרבן הורקנוס אומר בתשרי נברא העולם. ואם כך המבול התחיל בחודש השני הוא חדש חשוון, ואז היה נח בן ת"ר שנים, בחדש השביעי הוא חדש אייר כשנחה התיבה, כיוון שעבר ניסן היה צריך נח להיות בן תר"א, אבל כיוון שלא שימשו המזלות לא מנו לו שנה, ורק בחדש הראשון הוא חדש תשרי אחר שחרבו המים מנו לו שנה. והכתיב (נחמיה א', א') ויהי בחדש ניסן שנת עשרים ויהי בחדש כסליו שנת עשרים. וכתיב (נחמיה ב', א')ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא, ואם מונים למלכי אומות העולם מניסן, היה צריך להיות שנת עשרים ואחד? תיפתר כ°רבי אליעזרבן הורקנוס. ד°רבי אליעזרבן הורקנוס אמר, כל שנה שלא נכנסו לה שלשים יום, אין מונין אותה שנה שלימה. וכאן היה רק בתחילת ניסן. והכתיב (שמות פקודי מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. רואים שאפילו כשעובר רק יום אחד מונים שנה? אין תימר שנת שלישית היא, אלא על ידי שלא נכנסו שלשים יום לא מנו אין מונין אותה שנה שלימה. והכתיב (במדבר בהעלותך י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל המשכן, והא הכא כבר אית בשתא חמשין יומין, ולמה לא מנו ואין מונין אותה שנה שלימה? הדא מן תתובתה ד°רבי יצחק דאינין קשיין ואין להן תירוץ, מאי נפקא מינא בין כמאן דאמר מניסן מונין בין כמאן דאמר מתשרי מונין? מה ביניהון אמר רבי יונה°: שטרות יוצאות ביניהון. לוה מילוה באייר וכתב בה שנייה למלכות. מכר מכירה במרחשון וכתב בה שנייה למלכות. מאן דאמר מניסן מונין, מילוה קדמה וגובה מנכסים משועבדים. מאן דאמר מתשרי מונין, מכירה קדמה. תנן, באחד בניסן ראש השנה למלכים. כיצד למלכים? מת באדר ועמד מלך באדר, נמנית שנה לזה ושנה לזה. אמר רבי יונה°: והיא שנכנס לניסן ולא פסקה מלכותו קדם, ואז מונים לו את חדש אדר שנה אחת ואת ניסן שנה שניה, דאי לא כן לא מונין לו אלא חדשים. כהדא דכתיב גבי שלום בן יבש (מלכים ב' ט"ו, י"ג) וימלך ירח ימים בשומרון. ולא כתיב שמלך שנה. כתיב (מלכים ב' ט"ו) בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל בשמרון ששה חדשים. וכתיב (מלכים ב' ט"ו) שלום בן יבש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה וימלך ירח ימים בשמרון. וכתיב (מלכים ב' ט"ו) בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשמרון.

[דף ב עמוד ב]

אין לך לעמוד על השנים של מלכי ישראל לדעת מתי וכמה מלך כל אחד, אלא מהשנים של מלכי יהודה. ולא על השנים של מלכי יהודה, אלא מהשנים מלכי ישראל. כתיב (מלכים א' ב', י"א) והימים אשר מלך דוד על כל ישראל ארבעים שנה וגובחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלוש שנים. וכתיב (שמואל ב ה ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים, ובירושלם מלך וגושלשים ושלוש שנה על כל ישראל ויהודה. בכלל, חסירים. שהיה לו למנות ארבעים שנה וחצי, ובפרט יתירים. רבי יצחק בר קצצתה° אמר בשם רבי יונה°. שלשים ושתים ומחצה היו, אלא בשביל לחלוק לו כבוד לירושלם הוא מונה אותן שלימות. רבי יהודה בי רבי° אומראמר. חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט לכן לא הזכיר חצי שנה. אמר רבי שמואל בר נחמן° מאי דכתיב, (שמואל ב ז יב)והיה כי ימלאו ימיך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, דוד ימים מליאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש אלא להקריב קרבנות. חביב עלי משפט וצדקה שלך יותר מכל הקרבנות. שנאמר (משלי כ"א, ג') עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח. רב חונא° אמר אף שבירושלים מלך שלושים ושלוש שנים, כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו. בשעירה היה מתכפר כהדיוט ולא כמלך שמביא שעיר, ולכן לא נמנו. רבי יודן בי רבי שלום°אר אמר כתיב (מלכים א' י"א, ט"ז) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום. אמר לו הקדוש ברוך הוא. אני אמרתי לך (דברים דברים ב ה) אל תתגרו בם וביקשת להתגרות בם. חייך שאינן נימנין לך. תנן, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. מאן תנא רגלים? °רבי שמעוןבן יוחאי, ד°רבי שמעוןבן יוחאי אמר אינו עובר בבל תאחר עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן, בלבד חג המצות ראשון. אשכחת אמר פעמים שהם חמשה, פעמים ארבעה, פעמים גשלושה, כיצד? נדר לפני עצרת, חמשה. לפני החג ארבעה. לפני הפסח שלשה. °רבי אלעזר ברבי שמעוןרש אמר, ובלבד חג המצות אחרון שהוא הגורם. אשכחת אמר פעמים שלשה, פעמים שנים, פעמים אחד. וחכמים אומרים ^א_ברגל שפגע בו תחילה הוא הראשון ובלבד שיעברו עליו רגלי שנה כולה. כתיב (ויקרא אמור כג לז) אלה מעדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו (ויקרא אמור כג לח) מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם וגוומלבד כל נדרכם ומלבד כל נדבתכם אשר תתנו לה'. מה תלמוד לומר מלבד שבתות ה' וכ"ו? שיכול אין לי ליקרבקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין קרבנות היחיד וקרבנות הציבור שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל? וקרבנות שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל מנין? תלמוד לומר מלבד שבתות ה', אלו קרבנות ציבור, ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדרכם ומלבד כל נדבתכם, אלו קרבנות יחיד. אשר תתנו לה', אלו עופות דכתיב אם מן העוף קרבנו עלה לה' ומנחות דכתיב נפש כי תקריב קרבן מנחה לה' לרבות את כולם שיהו קריבין ברגל. יכול רשות? תלמוד לומר (במדבר פינחס כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדרכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמכם, אלה, קבען חובה שיהו כולן קריבין ברגל ואם לא הביא עובר בעשה. יכול באיזה רגל שירצה? תלמוד לומר (דברים ראה יב ה ו) ובאת שמה והבאתם שמה. דאם להתיר להקריב במועד כבר התיר. אם לקבוע כחובה כבר קבע. אם כן למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה? אלא זה רגל הראשון שפגעת בו. יכול אם עובר אחד מהן. ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר? תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם. אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה כשיטת חכמים. °רבי שמעוןבן יוחאי אומר שלשה רגלים כסדרן, כיצד? נדר לפני הפסח עד שיעברו עליו פסח ועצרת וחג. נדר לפני העצרת, עד שיעברו עליו עצרת וחג ופסח ועצרת וחג. נדר לפני החג, עד שיעברו עליו החג ופסח ועצרת וחג.

[דף ג עמוד א]

בעון קומי רבי אילא°אילעא. למה לא נאמר שכבר ברגל ראשון עובר בלא תעשה וכך נלמד עד כדון ראינו שמי שלא מביא קרבנותיו ברגל עובר בעשה. בלא תעשה מניין? תלמוד לומר (דברים ראה יב ה ו) ובאת שמה והבאתם שמה. מה אנן קיימין? אם בעשה הרי כבר אמור דכתיב (במדבר פינחס כט לט) אלה תעשו לה במועדיכם. אלא אם אינו עניין בעשה, תניהו עניין בלא תעשה. פסחים בזמנן, מהו שיעבור על בל תאחר מיד אף שלא עבר אפילו רגל אחד שהרי מקריבים בי"ד? אשכחת תני פסחים בזמנן עובר מיד. פשיטא, דלאדאי לא כן מה אנן אמרין? הרי קבוע לו זמן ולא יכול להקריבן בזמן אחר. אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסה ברבי בון°, שלא תאמר שכיוון שאם אבד ונמצא מאחרלאחר שכיפרו בושנתכפרו הבעלים באחר, גופו קרב שלמים. גם כאן כשלא הקריב יהיה כשלמים, ולא יעבור עליו עד שיחלפו שלושה רגלים, קא משמע לן שעובר מיד. עד כדון צריכה עדין יש מקום לספק פסחים שלא הקריבן בזמנן, כגון שנאבדו ונתכפר באחר ונמצאו. מהו שיעבור? האם דינם כשלמים ואינו עובר עד שיעברו שלושה רגלים, או כיוון שבאו מחמת פסח דינם כפסח ומיד חייבים להקריבו? תיקו. בעון קומי רבי זעירא°. בין רגל לרגל מהו שיעבור בעשה על כל יום שלא הביא? התיב רבי אבא°. והתני, חגיגה שלא קרבה בראשון תיקרב בשני ברגל שני. אם בכל יום שאינו מקריב היה עובר בעשה, כלום היו ומתיריןמתירין לו לעבור? הרי ודאי היו מצווים אותו שיקריב מיד. ועוד מן הדא דכתיב (דברים כי תצא כג כד) מוצא שפתיך תשמור ועשיתה כאשר נדרתה לה' אלקיך נדבה אשר דיברתה בפיך. ועשית בעשה. תשמר בלא תעשה. והרי כבר למדנו לחיוב עשה מובאת שמה והבאתם שמה, אלא להקיש עשה ללא תעשה, כלום הוא עובר על עשה ועל לא תעשה לא עד שיעברו עליו ג' רגלים? אף על עשה אינו עובר עד שיעברו עליו שלושה רגלים. אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן, הפסוק שמקיש בין עשה ללא תעשה ומכאן נלמד שעובר על שניהם באותו זמן מדבר באומר הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת. כיון שבא שני בשבת ולא הביאה, עובר בעשה ולא תעשה, אף שלא עברו שלושה רגלים, אבל בנדרים ונדבות סתם, על העשה עובר מיד ברגל ראשון שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה, ועל הלא תעשה עובר רק לאחר שעברו שלושה רגלים, כתיב (דברים ראה טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך וכ"ו כתיב (דברים ראה טו כ) לפני ה אלקיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר אתה וביתך, לא הקריבו עד ששלמה שנתו והוא הדין לשאר קדשים, לפי הבריתא שתובא בהמשך שלומדת משנה בשנה שאף שאר קדשים עובר לאחר שנה, את מפיל יום האחרון, ^א_גוהוא עובר על כל יום ויום שעבר למפרע, כיוון שהציווי היה לאכול בתוך שנתו כך שבכל יום יכל לקיים את המצווה, וכשעבר שנתו התברר למפרע שעבר על עשה שהיה יכול לקיים בכל אחד מימי אותה שנה.

[דף ג עמוד ב]

אין כיני, עברו עליו שלשה רגלים את מפיל את רגל האחרון, והוא עובר על כל רגל ורגל שהרי גם כאן הצווי להביא ברגל, רק שלאחר שלוש רגלים עובר בלאו, ואף כאן נאמר שהתברר למפרע שעבר על הלאו בכל רגל. וכיוון שלא מצאנו סברה כזו, גם בעשה אינו עובר למפרע. רבי בון בר חייה° בעי. לפי הסברה הזו שכיוון שהגיעה יום אחרון עובר למפרע על כל הימים שלמה שנתו בעצרת שבו אין מביאים נדרים ונדבות. אם אומר אתה שכיוון שלא הביא ביום האחרון עובר על כל הימים שלא הביא עד אותו יום, ואמאי הרי הסיבה שלא הביא בעצרת זה כי אסור להקריב ביום טוב. איפשר לומר כן, הוא אינו כשר ועובר? כהדא (שמות משפטים כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר היינו שקרבן חגיגה שנשחט עם הפסח בי"ד לא יתעכבו מלהקטיר עד הבקר של ט"ו אם לא הקטיר עובר בבל תאחר. ואימורי חול קריבין ביום טוב? ואף על פי כן כשיגיע בקר ט"ו עובר על בל תאחר, אף כאן כששלמה שנתו בעצרת אף שלא יכול להקריב, כשיעבור העצרת עובר בבל תאחר. אמר רבי אבהו°: קיימתיה ^א_דבשחל י"ד להיות בשבת שאימורי שבת קרבין° ביום טוב, והרי כשחל בשבת אין חגיגה באה עמו? אלא אמרתאמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין. והכאהכא נמי הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר. אמר רבי חיננא°: אילו עבר והביא והקריבו ביום טוב ^א_השמא אינו כשר? מאחר שאילו עבר והביא כשר, עובר. לגבי בכור כתיב (דברים ראה טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, שנה לו שחייב להביאו בתוך שנה מיום השמיני ושנה לתמורתו שאם המיר מונים לתמורה שנה מיום ההמרה, ^א_ושנה לתם ושנה לבעל מום שגם בעל מום נאכל בשנתו, שנה לבכור ושנה לקדשים שאם עבר שנה ולא הביא עובר בבל תאחר. שנה בשנה מלמד ^א_זשהבכור נאכל לשני ימים ולשתי שנים, היך עבידא? אם היה בן שנה בערב ראש השנה, הרי נאכל לשני ימים ושני שנים. ששוחטו בערב ראש השנה ואוכלו ערב ראש השנה ובראש השנה. בכור בעל מום צריך לאכלו בתוך שנתו. ואם לא היה בו מום עד שעברה שנתו, נותנים לכהן שלושים יום מיום שנולד בו מום. תני °רבי ישמעאלבן אלישע. נולד לו מום בט"ו יום בתוך שנתו ט"ו ימים אחרונים של השנה ^א_חרשאי לקיימו לאחר שנתו עד ט"ו יום, אמר רבי אילא°אילעא. זאת אומרת

[דף ד עמוד א]

שאין שנתו של בעל מום מחוורת שהיא מהתורה. שהרי °רבי ישמעאלבן אלישע מתיר לקיימו גם אחרי שנתו. ואם היה איסור תורה, חובה לאכלו בתוך שנתו. אמר רבי יוסה°אסי. מתני' מסייעא לרבי אילא°אילעא שהאיסור רק מדרבנן דתני, הבכור מזמןבזמן הזה רשאי לקיימו אפילו ד' וחמש שנים ^א_טעד שלא הראהו למומחה. ורק משהראה למומחה צריך לאכלו תוך שנתו ואם זה היה איסור תורה היה חייב להראותו למומחה מיד כשנפל בו מום. והא כתיב (דברים ראה טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה. מה אנן קיימין? אם לתם, הא כבר אמור שאם עברו שלוש רגלים עובר בבל תאחר אפילו לא עברה שנה. אלא אם אינו ענין לתם תניהו ענין לבעל מום. משמע שאף בעל מום חייב לאכול בתוך שנה מדאוריתא? לעולם הפסוק מדבר בתם, ובא לחייב כשעברה שנה אף כשלא עברו שלושה רגלים כדתני, אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משם רגלים בלא שנה, שנה בלא רגלים, ניחא רגלים בלא שנה, אבל איך יתכן שעברה שנה בלא רגלים? תמן אמרין, תיפתר שהיה מחוסר זמן פחות מבן שמונה ימים ויום השמיני שלו חל ביום טוב שני של לפסחפסח בפסח. וכיוון שלא היה ראוי לקרבן, הפסח הזה אינו נחשב. ועד פסח הבא תעבור שנה אבל לא שלושה רגלים. כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה. שהרי בכור ששלמה שנתו ביום טוב אף שאינו רשאי להקריב, אם לא הביא עד אז עובר בבל תאחר, כוון שהיה ראוי להביא בחלק מהזמן קדם. ואמור אוף הכא הראוי למקצת הפסח ראוי לכולו וכוון ששלמו שמונה ימים בתוך הפסח, אף אם יום השמיני חל ביום טוב שני של פסח ואינו יכול להקריב, למה לא נחשיב גם את הרגל הראשון ושוב אין שנה בלי שלוש רגלים? אמר רבי אבא מרי°, תיפתר בזמן שקדשו את החדש בראיה, כך שהיתהשיתכן ששנה אחת היו ניסן וסיוון מלאים ובשנה אחר כך שניהם חסרים כך שעצרת הבאהבאה בחמשה בסיון ונולד בששה והיתה עצרת הבאה בשבעה. רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירה°, גבי מעשר בהמה כתיב (ויקרא בחקותי כז לג) לא יבקר בין טוב לרע. עבר וביקר ובחר את הטוב כעשירי מהו שיעבור בלאו? אמר ליה: כל דבר שבא להתיר, אינו עובר. מה בא להתיר כאן? התורה התירה להקדיש בעלי מומין. כך שהפסוק לא בא לאסור להביא מהטוב, אלא באה להתיר להקדיש אף בעלי מומים למעשר. אבל ודאי אם בחר בתם אינו עובר. מצורע שנטהר. מגלח ביום השביעי, וביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה. והאשם קדם לכולם שהוא מתיר את המצורע לאכול קדשים ולבא למקדש. והדל היה מביא מלבד האשם חטאת העוף ועולת העוף. מצורע עשיר שהעני הכל הולך אחר אשמו. שאם הקריב האשם כשהיה עשיר כבר נתחייב בקרבן עשיר. ואם הקדיש ועדין לא הקריב יכול להביא קרבן עני. משמע שיכול להקדיש חטאת העוף קדם שהקריב אשמו. תמן תנינן: ביום השמיני ^א_ימביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף. ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם? שהרי האשם צריך להיות קדם לכולם שהוא מתיר את המצורע לאכול קדשים ולבא למקדש, וכיוון שכל עוד שלא הוקרב האשם חטאת העוף לא ראויה, הרי היא כמחוסרת זמן, ואיך הוא יכול להקדיש אותם יחד? אמר רבי אלעזר°בן פדת כאן התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן. רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אימי°אמי בן נתן

[דף ד עמוד ב]

כתיב (ויקרא מצורע יד כג) בשמיניוהביא אתם ביום השמיני יבאלטהרתו אל הכהן. עבר ולא הביא מהו שיעבור בבל תאחר? אמר ליה: כל דבר שבא להתיר אינו עובר. מה בא להתיר כההיא דאמר רבי אלעזר°בן פדת כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן. רבי יוסי ברבי בון° אמר, אין מכאן ראיה שהתורה התירה להקדיש מחוסר זמן, שאפשר שכוונת התורה לאמר שכל שבעה אין אומר לו הבא, מיכן מיום שמיני ואילך אומר לו הבא. אבל ודאי צריך שיקריב קדם את האשם ורק אחר כך יקדיש את החטאת והעולה, ואם לא הביא ביום השמיני עובר בבל תאחר. מתני' פליגא על רבי יוסי ברבי בון°, כולהםדתנינן, ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים וכו' והנזיר והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו ותני עלה וכולן מתכוונין ומביאין קרבנותיהן ברגל אלמא מצורעין יכולין להשהות קרבנותיהן ודלא כרבי יוסי ברבי בון°: ניחא נזיר, מצורע לאו מחוסר כפורים הוא? וכל עוד שלא הביא אשמו, אינו אוכל בקדשים. והא תנינן ההלל והשמחה שמונה והרי אין שמחה אלא בבשר שלמים נמצא שהמצורע אינו יכול לשמוח בחלק מימי החג? פתר לה שמה שנאמר כולם מכוונים ומביאים ברגלים, נאמר רק בנזיר. רבי זכריה חתניה דרבי לוי° בעי. רישא אתון פתרין בנזיר כמו שאמרנו וסיפא לא ידוע לנו מה נאמר בסיפא. במצורע? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל°, לא קשה ממה שאמרה המשנה ההלל והשמחה שמונה, שהלא כבר איתתבת תמן מזה שבשבת ויום טוב לא מקריבים שלמים ושלמים שנשחטו בערב יום טוב אינו יוצא בהם ידי שימחה, ואמר רבי יוסה°אסי קיימה רבי אבודמא נחותה°, בכהנים שיוצאים ידי שמחה בשעירי הרגלים. כך שדי שיש מי שיכול לשמוח בכל שמונת ימי החג, אוף הכא הכהנים בשעיר. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה°אסי. כתיב (ויקרא תזריע יב ג) וביום השמיני ימול. עבר ולא מל האם עובר עלו בבל תאחר? אמר ליה (דברים כי תצא כג כב) כי תדר נדר להליי' אלהיך לא תאחר לשלמו. דבר שהוא ניתן לתשלומין שנפטר בכסף כמו קרבן יצא זה שאינו ניתן לתשלומין. תני, לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו, כהדא דתני (ויקרא אחרי מות יז ד) ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו, שאם המיר על בעלת מום, אף שהקדושה תופסת אינו עובר עליה משום שחוטי חוץ. מה הכוונה של הבריתא הראשונה שאמרה לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו? אמר רבי יונה°

[דף ה עמוד א]

פירשה לוי בן סיסי° קומי °רבי, באומר הרי עלי עולה, ועברו עליה שלשה רגלים ונפסל והביא אחרת והקריבה מיד. הייתי אומר יופטריפטר מן הראשונה, לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא חליפיו. שאין החליפן מתקנים את מה שעבר בבל תאחר על הראשונה. אמר רבי יוסה°אסי אם באומר הרי עלי עולה פשיטא שמיד כשעברו שלושה רגלים הוא עובר ולא צריך בשביל זה פסוק. אלא כן אנן קיימין, ^א_יאבאומר הרי זה עולה ועברו עליה ב' רגלים ונהיתה בעלת מום והביא אחרת תחתיה, ולא הקריבה מיד ועבר עליה רגל שלישי. הייתי אומר תצטרף הראשונה עם תמורה לשלשה רגלים, לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו. כתיב (דברים כי תצא כג כב) כי תידור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעימך והיה בך חטא. כי דרוש ידרשנו, אלו חטאות ואשמות. יי'ה אלהיךאלקיך זה הקדש בדק הבית שאין בו כלום לכהנים וכולו לה', מעמך זה לקט שכחה ופיאה, (דברים כי תצא כג כב) והיה בך חטא ^א_יבולא בקרבנך חטא. שהקרבן דלאלא נפסל אם הבעלים עבר על בל תאחר, פשיטא דאי לא כן מה אנן אמרין ולמה שיפסל? אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסה ברבי בון°. שלא תאמר שמה שאמרה תורה לא לאחר זה רק שמא ימצאאם יתאחר נמצא זבח פסול. אבל אם יצליח לשמור על הבהמה שלא תפסל אפילו שעברו שלושה רגלים יהיה פטור. לפום כן צריך מימר והיה בך חטא. בך ולאאפילו שלא בקרבנך חטא. (דברים כי תצא כג כד) מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה. תשמר ועשית. להזהיר בית דין שיעשוך כופין. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי אבינא°. ^א_יגמיכן למשכון שנוטלין ממי שחיב עולות ושלמים (דברים כי תצא כג כד) כאשר נדרת להליי' אלהיך נדבה. ויש נדר קרויה נדבה? אלא לחייב על כל נדר ונדר בפני עצמו, ועל כל נדבה ונדבה בפני עצמה. ^א_ידאי זהו נדר? שאמרו האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה? שאמרו האומר הרי זה עולה. רבי חמא חבריהון דרבנן° בעי אמר הרי עלי עולה וחזר ואמר הרי זו עולה, האם חייב גם משום נדר וגם משום נדבה, ואם עברו שלושה רגלים ולא הקריב עובר על שני לאוים? רבי חיננא° בעי לא מסתברא דידא אלא יש מקום להסתפק אם אמר הרי זו עולה וחזר ואמר הרי עלי עולה. שהרי עלי חמור יותר מהרי זו. שכשאומר הרי עלי, מקבל עליו אחריות. איסור חמור חל על איסור קל. אין איסור קל חל על איסור חמור. תנן, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. תני, הוסיפו עליהן שכר בתים ותרומת שקלים. שכר בתים אמר רבי יונה°: והוא שאמר שנה זו שאז השכירות עד א' בניסן. אבל אם אמר שנה אחת נותן שנים עשר חדשים מעת לעת. ^א_טוותרומת שקלים. תנן: התם, באחד באדר משמיעין על השקלים. ולמה דווקא באחד באדר? כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן, ותיתרם תרומת הלשכה מן התרומה החדשה בזמנה באחד בניסן. כהיאכהא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק°, למה תורמים דווקא באחד בניסן? מפני שסמכו תרומת הלשכה כתחילתהכתחלתה. דכתיב (שמות פקודי מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. ותני עלה. ביום שהוקם המשכן, בו ביום נתרמה התרומה. רבי טבי° ורבי יאשיה°ו אמרו בשם כהנא°, נאמר כאן (במדבר פינחס כח יד) עלת חדש בחדשו לחדשי השנה. ונאמר להלן (שמות בא יב ב) החדש הזה ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. מה חדשי שנאמר להלן, אין מונין אלא מניסן. אף חדשי שנאמר כאן, אין מונין אלא מניסן. אמר רבי יונה°, שבק רבי טבי° ראשה דמתניתא, ואמר סופאסופה דלא כן ולא היה צריך לעשות כך כיוון שלא מובן ההקשר למחצית השקל והיה לו לומר כהדאיכהדא דתני (במדבר פינחס כח יד) זאת עולת חדש בחדשו. יכול יהא תורם בכל חדש וחדש? תלמוד לומר בחדשו לחדשי השנה, בחודש אחדא' הוא תורם לכל חדשי השנה. יכול באי זה חדש שירצה? נאמר כאן וחדשיחדשי, ונאמר להלן חדשי. מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן. אף חדשי שנאמר כאן, אין מונין אלא מניסן. תמן תנינן °רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, °בן עזאי אומר

[דף ה עמוד ב]

האלוליים מתעשרין בפני עצמן. אמר רב חונה°: טעמיה ד°רבי מאיר דעד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות שהתעברו לפני ניסן שהעיבור חמישה חדשים, מיכאןמכאן והילך הן מתחילות לילד מן החדשות מהעיבור שאחרי ניסן. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רב חונה°, טעמא ד°רבי אליעזרבן הורקנוס ו°רבי שמעוןבן יוחאי. (תהלים ס"ה, י"ד) דכתיב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, לבשו כרים הצאן, אלו הבכירות שהתעברו קדם ניסן, ועמקים יעטפו בר אלו האפילות שמתעברות בניסן שעמקים עטופים בר, יתרועעו שניהם יחד אף ישירו יתעשרו אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר. אמר °בן עזאי: הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך, יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן. הא כיצד? נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי, אינן מצטרפין. הנולדים באב לא מצטרפים לנולדים באלול, שמא הלכה כ°רבי מאיר שאחד באלול הוא ראש השנה. הנולדים באלול לא מצטרפים עם הנולדים בתשרי, שמא הלכה כ°רבי אליעזרבן הורקנוס ו°רבי שמעוןבן יוחאי שאחד בתשרי הוא ראש השנה. והנולדים באב לא מצרפים לנולדים בתשרי לדעת כולם. נולדו לו חמשה באבבתשרי וחמשה בתשריבאב הרי אלו מצטרפין. ו°בן עזאי מכריע על דברי תלמידיו °רבי מאיר °רבי אליעזרבן הורקנוס ו°רבי שמעוןבן יוחאי? זאת אומרת °בן עזאי חבר ו תלמיד וחבר היה לו ל°רבי עקיבאהבן יוסף, ו°בן עזאי מכריע על דברי תלמידיו. רבי ירמיה° ורבי מיישא° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק°, שכן נחלקו עליה אבות העולם. מאן אינון אבות העולם? תניתנא רבי יונה° קומי רבי ירמיה°. אבות העולם אלו °רבי ישמעאלבן אלישע ו°רבי עקיבאהבן יוסף, זאת אומרת ש°בן עזאי תלמיד וחבר היה ל°רבי עקיבאהבן יוסף, דאין תימר °רבי עקיבאבן יוסף רביה הוה, אית בר נש אמר לרביתלרביה, הואיל ואלו אמרים כן ואלו אמרים כן? רבי אבהו° בשם רבי שמואל בר רב יצחק°: שמע ליה ש°בן עזאי תלמיד וחבר היה ל°רבי עקיבאבן יוסף מן הדא דתנן, נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו °בית הלל ו°בית שמאי מודים שיחלוקו אמר °רבי עקיבאבן יוסף מודה אני בזה שנכסים בחזקתם, אמר לו °בן עזאי על החלוקין על מה ש°בית הלל ו°בית שמאי חולקים אנו מצטערין אלא שבאתה לחלק עלינו את השוין שאתה חולק על מה שהם מסכימים, זאת אומרת °בן עזאי חבר ותלמיד היה ל°רבי עקיבאהבן יוסף, דאין תימר רביה, אית בר נש אמר הכי לרביה? תמן תנינן. ^א_טזמאחד בתשרי עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין. חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין. חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין. אם כן למה אמרו שלש גרנות למעשר בהמה? ^א_יזשעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט. הגיעה הגורן לא ישחוט ואם שחט פטור. אמר רבי יוסה°אסי זאת אומרת: מעשר בהמה לא עשו אותו לא כחנט כפירות שהולכים בהם אחר חניטה ולא כשליש כתבואה וזתים שהולכים אחר הבאת שליש. דאין תימר כחנט, ניתני כל המעוברים מכ"ט באלול. ואין תימר כשליש שזה גמר גידולו שהוא ראוי לאכילה, ניתני כל הנולדים עד עשרים ושנים בובאלול. אבל הנולדים אחר כך אינם ראוים לקרבן בשנה זו, שהם מחוסרי זמן שאסורים לקרבן שמונה ימים. רבי שמי° אמר בשם רבי בון בר חייה°. כשליש עשו אותו ובשיטת °רבי שמעוןכרשבן יוחאי, ד°רבי שמעוןבן יוחאי אמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר. קם רבי מנא°בן יונה עם רבי שמי° אלואמר לו, את אמרת הדא מולתאמילתא שהמשנה כ°רבי שמעוןבן יוחאי? והא תנינן °בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן, מאי לאו אפילו נולד מכ"ב עד כ"ט באלול אף שאינם ראוים לקרבן בשנה זו שהם מחוסרי זמן. וזה מסתדר רק בשיטת °רבי שמעוןבן יוחאי. אית לך מימר °בן עזאי כ°רבי שמעוןבן יוחאי ולא ^א_יחכרבנן? הואאלא הכל אחר הלידה. כמה דאת אמר על דרבנן שהנולדים מכ"ב אלול כוון שהם מחוסרי זמן בגורן זו, מניחן ומעשרן לשנהלגורן הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן. כן את אמר על ד°בן עזאי מניחןמניח את הנולדים מכ"ב אלול עד כ"ט באלול לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלול. אמר רב חונה°, זאת אומרת שמונה ימים שהבכור מחוסר זמן בהן, עולין לו מתוך שנתו שמצוה להקריב את הבכור בתוך שנתו. אמר רבי מנא°בן יונה. רבי יונה° אבא שמע לה מן הדא דכתיב (דברים ראה טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדש להליי' אלהיך. הא כיצד הרי הוא קדוש מבטן ולמה נאמר תקדיש? אלא ללמד שמשעת לידתו אתה מונה לו

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ב

מתני': באחד בתשרי ראש השנה לשנים ^א_יטולשמיטין וליובלות ^א_כולנטיעה

[דף ו עמוד א]

ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי °בית שמאי, ו°בית הלל אומרין ^א_כאבט"ו בו:

גמ': תנן, באחד בתשרי ראש השנה לשנים. מניין? כתוב אחד אומר (שמות משפטים כג טז) וחג האסיף בצאת השנה. וכתוב אחד אומר (שמות כי תשא לד כב) וחג האסיף תקופת השנה. ישנם ארבע תקופות בשנה תקופת ניסן תקופת תמוז תשרי וטבת. אי זהו חדש שיש בו חג, ותקופה, ואסיף, ושנה יוצא בו? אי זה זה? זה תשרי. אין תימר טבת, אית ביה תקופה ולית ביה חג ואסיף. אין תימר ניסן, אית ביה תקופה וחג, ולית ביה אסיף. אין תימר תמוז? אית ביה תקופה ואסיף, ולית ביה חג. ואי זה זה? זה תשרי. אמרין חברייא קומי רבי יונה° ויהא תמוז? רבי יונה° סבר שהם חשבו שהתורה צוותה לעשות חג בחודש שיש בו תקופה ואסיף, אמר לון: כתיב בחדש השביעי ואתון אמרין הכין? אמרין ליה השאלה שלנו היתה ויהא החדש השביעי תמוז, ולמה נקרא תשרי? אמר לון: מיכן והילך על שמות חדשים אתם רבים עלי? דארהאמר רבי חנינה° שמות חדשים עלו בידם מבבל. בראשונה קראו לתשרי ירח איתנים כדכתיב (מלכים א' ח', ב') ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי, ונקרא ירח האיתנים לפי שבו נולדו אבות מתו אבות ונפקדו אימהות. בראשונה היו קראים לחדש חשוון בול כדכתיב (מלכים א' ו', ל"ח) ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפתיו ויבניהו שבע שנים, ונקרא בול לפי שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות בולות. ושבו בוללים לבהמה מתוך הבית. בראשונה בירחהיו קוראים לחדש אייר זיו כדכתיב (מלכים א' ו', ל"ז) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל, ונקרא זיו, לפי שבו זיוו של עולם, הצמחים ניכרין והאילנות ניכרין. מיכן והילך מאז שירדו לבבל השתמשו בשמות אחרים כדכתיב (נחמיה ב', א') ויהי בחדש ניסן שנת עשרים (נחמיה א', א') ויהי בחדש כסליו שנת עשרים (אסתר ב', ט"ז) בחדש העשירי הוא חדש טבת. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל. בראשונה קדם שגלו לבבל כתיב (ישעיהו ו', ו') ויעף אלי אחד מן השרפים. וכתיב (ישעיהו ו', ב') שרפים עומדים ממעל לו. מיכן והילך כתיב דנייאל ט (דניאל ט', כ"א) והאיש גבריאל. וכתיב (דניאל י', כ"א) כי אם מיכאל שרכם. לשמיטות מנין? דכתיב (דברים ראה טו א) מקץ שבע שנים תעשה שמטה. מה שנים מתשרי, אף שמיטות מתשרי. ליובלות מנין? דכתיב (ויקרא בהר כה ח) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה, וכתיב (ויקרא בהר כה י) וקדשתם את שנת החמישים שנה. מה שנים ושמיטין משתרימתשרי אף יובלות מתשרי. התיבון והכתיב (ויקרא בהר כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגובעשור לחדש, משמע שהיובל מתחיל בי' בתשרי ולא באחד בתשרי? רבי יונה° ורבי יוסה°אסי תרויהון אמרי בשם רבי שמואל בר רב יצחק°, כדי שיהו כל חדשי השנה שוין, ולא יהא חדש אחד נחלק לב' שנים. התיבון, והתנינן באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי °בית שמאי, °בית הלל אומרים בט"ו בו? הרי לדעת °בית הלל יוצא שאין כל חדשי השנה שוין וחדש אחד נחלק לב' שנים? יתכן ויובל זה שונה, שכן מונים ליובלות. כיצד לנטיעה? תני ^א_כבהנוטע והמבריך והמרכיב ל' יום לפני ראש השנה, ועלתהעלתה לו שנה שלימה ומותר לקיימו בשביעית. פחות מל' יום לפני ראש השנה, ולאלא עלתה לו שנה שלימה ואסור לקיימן בשביעית. משום שישראל מונים לנטיעות וכיוון שפחות משלושים יום אינם נחשבים, נמצא שהשנה הראשונה שנמנת היא שנת השמיטה ויבואו לחשוד שנטע בשביעית. אבל אמרו פירות נטיעה זו שנטעו קדם טו באב אסורין עד ט"ו בשבט. מאי טעמא? אמר רבי יסא°אסי בשם רבי יוחנן°בר נפחא דכתיב (ויקרא קדושים יט כד) ובשנה הרביעית.

[דף ו עמוד ב]

מה את שמע מינא? אמר רבי זעירא° כתיב (ויקרא קדושים יט כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לה'. דפעמים שאף מה שגדל ברביעית אסור, אמר רבי אבא°: בר ממל קומי רבי זעירה°. נראים הדברים שצריך להמתין עד ט"ו בשבט בשנטעו שלשים יום לפני ראש השנה. ^א_כגאבל אם נטעו פחות משלשים יום לפני ראש השנה שאז מתחיל למנות מראש השנה ונמצא שעברו שלוש שנים שלמות אין צורך להמתין לט"ו בשבט של שנה רביעית, דאיתא חמי, שנה שלימה לא עלתה לו ואת אמר הכין? אמר לו: ואין כיני שיש להקפיד על שלוש שנים שלמות, ואפילו נטעו שלשים יום לפני ראש השנה יהא אסור עד ל' יום לפני ראש השנה. מאי כדון? אמר רבי מנא°בן יונה מכיון שהוא עומד בתוך שנתו של אילן שאף שלא השלים שנתו הרי נעשה אילן, קבעו שישלים שנתו של אילן, וכשיגיעה לט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילן כאילו משלים שנתו. אבל אם משלים שנתו, אינו צריך להוסיף ולחכות עד ט"ו בשבט, תנן, באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות ולנטיעה ולירקות. כיצד לירקות? ^א_כדלקט ממנו ישראל ערב ראש השנה עד שלא חשיכה, ועובד כוכבים ומזלות משחשיכה, מעשר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. תנן, באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי °בית שמאי, ו°בית הלל אומרין בט"ו בו, מאי טעמה? רבי זעירה° רבי אילא°אילעא ורבי אלעזר°בן פדת אמרו בשם רבי הושעיה°. חד אמר מפני שכבר יצאו רוב גשמי שנה כולה, וכבר רובה של תקופה מבחוץ. וחרונהוחורנה אמר מפני שעד כאן הן חיין ממי השנה שעברה. מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יסא°אסי דרבי אילא°ראילעאאילעא ורבי אלעזר°בן פדת אמרו בשם רבי הושעיה°: כבר יצא רוב גשמי השנה כולה וכבר רוב התקופה מבחוץ, הוי אומר רבי זעירה° דוהוא דאמר עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה. מעשה ב°רבי עקיבה שלקט אתרוג באחד בשבט, ונתן עליו חומרי °בית שמאי וחומרי °בית הלל. כגון שיצא שניה ונכנסה שלישית ועישר שני מעשרות מעשר שני שמא הלכה כ°בית הלל ורק בט"ו בשבט מתחלפת שנה. ומעשר עני שמא הלכה כ°בית שמאי שבא' בשבט מתחלפת שנה. ולמה לי אתרוג? אפילו שאר כל האילן. תני לא כחומרי °בית הלל וכחומרי °בית שמאי נהג אלא כחומרי °רבן גמליאלדיבנה וכחומרי °רבי אליעזרבן הורקנוס. דתנן אתרוג שווה לאילן לערלה ולרבעי ולשביעית ושווה לירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי °רבן גמליאלדיבנה, °רבי אליעזרבן הורקנוס אומר אתרוג שווה לאילן לכל דבר, והא °רבן גמליאלדיבנה ו°רבי אליעזרבן הורקנוס על ד°בית הלל אינון שהרי הלכה כ°בית הלל אם כך למה °רבי עקיבה שליקט אתרוג בא' בשבט עישר שני מעשרות? הרי ראש השנה זה ט"ו בשבט כך שבין אם הולכים אחר לקיטה ובין אם הולכים אחר חניטה א' בשבט זה אותה שנת מעשר. אמר רבי יוסה ברבי בון°, תיפתר באתרוג ששהה על האילן שנתים שחנט קודם לט"ו בשבט בשנה קודמת של שנייה ונכנסה שלישית, על דעתיה ד°רבן גמליאלדיבנה עישוריעישורו עני, על דעתיה ד°רבי אליעזרבן הורקנוס עישוריעישורו שני.

[דף ז עמוד א]

מה עשה? קרא שם על מעשר שבו ופדייו ונתנו לעני. ואת כסף הפדיון העלה לירושלים

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ג

מתני': בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג, ט"ו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נידונין על המים:

גמ': אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בראש השנה. אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם ביום הכיפורים. אית תניי תני, כולהם נידונין בראש השנה וגם וגזרגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו. אית תניי תני כל אחד ואחד נידון בזמנו, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו. מתני' כמאן דאמר כולהםכל אחד ואחד נידוניןנידון ברהבזמנו וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו. דתנינן ובחג נידונין על המים משמע שגם הדין היה בחג. מילתיה דרב° אבא בר אייבו אמרה כולהםדכולם נידונין בראש השנה וגזר דינו של אחד מהן מתחתם בראש השנה. דתני בתקיעתא נוסח תפילת מוסף של ראש השנה דרב° אבא בר אייבו זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום, אי זו לרעב ואי זו לשובע שזה גזר דין על המים על התבואה ופירות האילן. ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. ודלא כרבי יוסה°אסי. דרבי יוסה°אסי אמר יחיד נידון בכל שעה. מה טעמא? דכתיב (איוב ז', י"ח) ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ותפקדנו לבקרים זו פרנסתו. לרגעים תבחננו זו אכילתו מזונות. °רבי יצחק רבה אמר בשם °רבי. יחיד נידון בראש השנה, מלך וציבור נידונין בכל יום. מה טעמא? דכתיב (מלכים א' ח', נ"ט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. אמר רבי לוי° מאי דכתיב (תהלים ט', ט') והוא ישפט תבל ישראל שמתובלים במצוות בצדק, ידין לאומים במישרים? הקבהמלמד שהקדוש ברוך הוא דן את ישראל ביום, בשעה שהן עסוקין במצות. ואת האומות בלילה בשעה שהן בטילין מן המצותהעברות. שמואל°בר אבא בר אבא אמר מיד שהוא דן את ישראל הוא דן את האומות. מה מקיים שמואל°בר אבא בר אבא ידין לאומים במישרים? דנן ככשירים שבהן. מזכיר להם מעשה יתרו, מזכיר להן מעשה רחב הזונה. תנן, בפסח על התבואה. רבי חייה בר אבא° בעי. תבואה שלקה בערב הפסח מאי זה דין לוקה? אין תימר משתא דעלת פסח שיבוא למחרת עד כדון לא עלת. אין תימר משתא דנפקת הכןשבפסח שעבר נגזר עליה ללקות, איך הוות מורכה כל שתא מלקי כדון למה חיכו לה ולקתה רק עכשיו. תנן, ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. אלו שמתים מראש השנה ועד יום הכיפורים, מאי זה דין הם מתים? אין תימר משתא דעלת ראש השנה שבא עד כדון לא עלת שהרי החתימה תהיה ביום הכיפורים. אין תימר בשתא דנפקא, הכןאיך הוון מורכין כל שתא ממותומתו כדון למה חיכו להם ומתו רק עכשיו. ולא שמיע דאמר רבי קרוספא° בשם רבי יוחנן°בר נפחא, ^א_כהשלש פינקסיות הם. אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים. זה של צדיקים גמורין,כבר נטלו איפופסי חותם של חיים מראש השנה. זה של רשעים גמורין, כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה. של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. אם עשו תשובה, נכתבין עם הצדיקים. ואם לאו נכתבין עם הרשעים.מטמאי טעמא? דכתיב (תהלים ס"ט, כ"ט) ימחו מספר אלו הרשעים חיים אלו הצדיקים ועם צדיקים אל יכתבו. אלו הבינוניים. רבי חנניה חבריהון דרבנן° בעי

[דף ז עמוד ב]

ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד ויודע מי יעשה תשובה? אז למה ממתין עד יום הכיפורים? ולא שמיע דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי°, אין הקדוש ברוך הוא דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה, ולא על פי מה שעתיד להיות, מאי טעמא? כדכתיב (בראשית וירא כא יז) אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. אמר רבי לוי°: כתיב (תהלים ה', ו') לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך שנאת כל פועלי און, לא יתיצבו הוללים לדין לנגד עיניך, למה ששנאת כל פועלי און דרשאינך דן על מחשבות רעות אלא פי המעשים. רבי יששכר דכפר מנדי° דרש ליה מהכא (איוב י"א, י"א) כי הוא ידע מתי שוא, וירא און ולא יתבונן. שאף שהקדוש ברוך הוא רואה שבעתיד יעשו און, עושה כאינו רואה ואינו דן אלא כשיעשו, רבי יהושע בן לוי° אמר מהכא (איוב ח', ו') אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך, אם זך וישר הייתה אין כתיב כאן, אלא אם זך וישר אתה. מכאן שאין דנין לאדם אלא על פי מה שהוא עכשיו. אמר רבי חייה בר אבא° מאי דכתיב (משלי ל', ל"א) זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו. בנוהג שבעולם זה מבקש לנצח זרזירו תרנגול קרב וזה מבקש לנצח זרזירו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא ומלך אל אלקוםקום עמו. לא בעי תקום עללנצח דידיה וכן כתיב (תהלים ק"ג, ט') כי לא לנצח יריב. ולאהקדוש ברוך הוא לא רוצה לנצוח יריב. אמר רבי אלעזר°בן פדת,א פרא בסיליוס מלך, או נימוס כהן, או גריפות בעל שררה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם או בעל שררה גוזר גזירה. רצה מקיימה רצורצה אחרים מקיימים אותה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה. מאי טעמא? כדכתיב (ויקרא אמור כב ט) ושמרו את משמרתי אני ה'. אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחילה. הכוונה שהקדוש ברוך הוא בחר להנהיג את העולם לא בדרך אקראית אלא על פי החוקיות של התורה. אמר רבי סימון°: כתיב (ויקרא קדושים יט לב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. אני הוא שקיימתי עמודתעמידת זקן תחילה כדכתיב, (בראשית ויצא כח יג) והנה ה' ניצב עליו. אמר רבי סימון°: כתיב (דברים ואתחנן ד ח) ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגוככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום. רבי חמא בי רבי חנינה° ורבי הושעיה°. חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת? בנוהג שבעולם, אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינן כן ^א_כואלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים, כי הם יודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להן ניסים. וחורנה אמר אי זו אומה כאומה הזאת? בנוהג שבעולם. השלטון אומר הדין היום, והליסטים אומר למחר הדין. למי שומעין לא לשלטון? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אמרו בית דין היום ראש השנה, הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו בית דין לעברה למחר. הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, העבירו בימה יעברו סינגוריןסניגורין יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר. מאי טעמא? כדכתיב (תהלים פ"א, ה') כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלהי יעקב. אמר רבי קריספא° בשם רבי יוחנן°בר נפחא. לשעבר (ויקרא אמור כג ד) אלה מועדי ה'. מיכן ואילך אשר תקראו אותם. אמר רבי אילא°אילעא. אם קריתם אותם, הם מועדי. ואם לאו, אינן מועדי. אמר רבי סימון°, כתיב (תהלים מ', ו') רבות עשית אתה ה' אלהי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. לשעבר רבות עשית שקבעתה המועדים. מיכן והילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שישראל קבעים המועדים. אמר רבי לוי° משל למלך שהיה לו אירלוגין שעון שלפיו קובע את המועדות. כיון שעמד בנו, מסרה לו. אמר רבי יוסה בר חנינה°, משל למלך שהיה לו שומרה כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי אחא°, משל למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסרה לו שבית דין גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים שנאמר כי חוק לישראל הוא. אמר רבי חייה בר אבא°, משל לנגר שהיו לו כלי נגרות כיון שעמד בנו מסרה לו. כך מסר הקדוש ברוך הוא לישראל את התורה לתקן עולם. אמר °רבי יצחק, משל למלך שהיו לו אוצרות גשמים, כיון שעמד בנו מסרם לו. ורבנן אמרי, משל לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, כיון שעמד בנו מסרה לו. זו התורה שנאמר רפאות לשריך: תנן, ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. רבי אחא° אמר כהדין דירין כבשים שבדיר שבשעת מעשר מוציאין אותם אחד אחד. ורבנן אמרי כהדא במגנימין

[דף ח עמוד א]

מהנידונים בבית משפט, ויש אומרים שביל צר שרק אחד יכול לעבור בכל פעם. ויש גורסים לגיונים, כחיילים העומדים במסדר. תנן, ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון מאי טעמא? שנאמר (תהלים ל"ג, ט"ו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ואמר רבי לוי° היוצר יחד לבם, כבר הבין את כל מעשיהם. אמר רבי אלעזר°בן פדת בנוהג שבעולם מה נוח ליוצר הזה לעשות מאה קנקנים או להסתכל בהן? לא להסתכל בהן? אמרוכיוון שהקדוש ברוך הוא ברא את כולם כאחד שכל הנשמות גנוזות באדם הראשון כל שכן שהוא מבין אל כל מעשיהם, רבי ברכיה°הכהן אמר, היצר יחד ליבם, הכוונה שיוצרן רוצה שיהא ליבן יחיד אליו. רבי אבון° אמר, מי שהוא יחיד בעולמו כבר הבין את כל מעשיהן: תנן, ובחג נידונין על המים. מתניתין ד°רבי עקיבאהבן יוסף היא. ד°רבי עקיבאהבן יוסף אמר ניסוך המים דבר תורה. שנאמר בשני (במדבר פינחס כט יט לא לג) ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם. מ"ם יו"ד מ"ם מים. אמרה התורה הבא שעורים ביכורים בפסח, שתתברך לפניך התבואה. הבא חיטים בכורים בעצרת, שיתברכו לפניך פירות האילן. אמור מעתה, ניסוך המים בחג שיתברכו לפניך המים. תני °רבי שמעון בר יוחאי. הרי שהיו ישראל כשירין בראש השנה, ונגזרו להם גשמים מרובין ובסוף חטאו. לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזר גזירה. מה הקדוש ברוך הוא עושה? מפזרן לימים ולמדברות ולנהרות כדי שלא תיהנה הארץ מהן. מה טעם? כדכתיב (איוב ל"ח, כ"ו) להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו. הרי שלא היו ישראל כשירין בראש השנה, ונגזרו להן גשמים מעוטים ובסוף עשו תשובה. להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה. מה הקדוש ברוך הוא עושה להן? מורידן כדי הארץ ומשיב עמהן טללים ורוחות כדי שתיהנה הארץ מהן. מאי טעמא? כדכתיב (תהלים ס"ה, י"א) תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. כתיב (איוב כ"ד, י"ט) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו. עונות שעשו ישראל בקייץ שלא נתנו מעשרות גזלו מהן מימי השלג. כתיב (דברים עקב יא יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. כהנא° אמר, מרשית כתיב. ועד אחרית שנה מדוה לה בראשה שנה שהיא רשה בתחילתה, בזכות שהציבור מצטערים ומתפללים בכוונה ויהביהב לה אחרית טבא בסיפא:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ד

מתני': ^א_כזעל ששה חדשים השלוחין יוצאין. על ניסן מפני הפסח, ועל אב מפני התענית, ועל אלול מפני ראש השנה, ועל תשרי מפני תקנת המועדות, ועל כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים. וכשבית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן:

גמ': ויצאו אף על העצרת? עצרת חתוכה היא שזמנה קבוע חמישים יום לאחר הפסח, כיוון שכך אשכחת אמר, פעמים שעצרת בחמשה בסיוון פעמים בששה פעמים בשבעה, ניסן ואייר שלימים הבה. כסדרן ובו. חסירין בז.

[דף ח עמוד ב]

תנן, ועל תשרי מפני תקנת המועדות,ז ולא כבר יצאו באלול? והרי מימות עזרא לא מצאנו אלול מעובר. אלא בגין מודעא דאיתקדש ירחא ולא עיברו את אלול, שלא יהיה ליבם נוקפם שמא התעבר ויצומו יומים. אמר רבי יהושע בן לוי°. אנא עריב לאילין דאזלין לגימוריןלנימורין להודיע אם עיברו את אלול. דלית חד מינהון מיית מי אזל, שבזכותו הם ינצלו שלא יצטרכו לצום יומים מספק תמן בבל חשין לצומא רבה תרין יומין. אמר לון רב חסדא° ^א_כח למה אתם מכניסין עצמכם למספקלספק הזה? חזקה שאין בית דין מתעצלים בו ולא יעברו את אלול. אבוה דרבי שמואל בר רב יצחק° חש על גרמיה וצם תרין יומין אפסק כרוכה מעיו ודמך:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ה

מתני': על שני חדשים מחללין את השבת לקדש את החדש על ניסן ועל תשרי שבהן השלוחין יוצאין לסוריא ובהן היו מתקנין את המועדות. וכשבית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן. בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת. °רבי יוסיבן חלפתא אומר אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת. מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבאהבן יוסף בלוד. שלח לו °רבן גמליאלדיבנה, אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא:

גמ': תנן, בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת. מהו בעליל? מפורסם, כמה דאת אמר (תהלים י"ב, ז') כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים. תנן, מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבה בלוד. אף °רבי עקיבה מודה שדוחים את השבת. ולא עיכבן אלא מפני שהן מ' זוג כי מסתמא גם ביבנה ראו ולמה לחלל שבת. אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו. תנן, שלח לו °רבן גמליאלדיבנה אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא. לא נמצאת מעכבתמעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה? ^א_כטוכל המעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה צריך נידוי. אמר °רבי יהודה הנחתום. חס וחלילה לא נתנדה °רבי עקיבאהבן יוסף, אלא ראש גדר היה. ושלח °רבן גמליאלדיבנה והעבירו מראשיתו:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ו

מתני': ^א_לאב ובנו שראו את החדש ילכו. לא שמצטרפין זה עם זה אלא שמא יפסל אחד מהן יצטרף השני עם אחר. °רבי שמעוןבן יוחאי אומר אב ובנו וכל הקרובים כשירין לעדות החדש. אמר °רבי יוסיבן חלפתא, מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלם הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו. וכשבאו לבית דין קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו:

גמ': טעם ד°רבי שמעוןבן יוחאי שקרובים כשרים כתחילתה (שמות בא יב א ב) דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן החדש הזה לכם ראש חדשים. עדות זו כשרה בכם אף שאתם אחים, וחכמים אמרו, כמותכם בגדולי הדור, תנן, מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלם הוא וגוובנו ועבדו משוחרר, וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו. אף שהיה משוחרר משם פסול יחוס. וכשבאו לבית דין קיבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו משם קרוב:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ז

מתני': ^א_לאאלו הן הפסולין המשחק בקוביא והמלוה בריבית

[דף ט עמוד א]

ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים, זה הכלל: כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין:

גמ': המשחק בקוביא זה המשחק בפסיפסין. אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים. מאימתי מקבלין אותו? ^א_לבמשישבור את פסיפסיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. מלוה בריבית זה שהוא מלוה בריבית מאימתי מקבלין אותם? ^א_לגמשיקרע את שטרותיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה. מפריחי יונים, זה שהוא ממרה יונים. אחד ממרה מזרז בתחרות יונים, ואחד ממרה שאר בהמה חיה ועוף. מאימתי מקבלין אותו? ^א_לדמשישבור את פגימיו המקלות שבהם מזרז את החיות ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. סוחר שביעית, זה תגור שביעית. אי זהו סוחר שביעית? זה שהוא יושב ובטל כל שני שבוע, וכיון שהגיעה שביעית התחילההתחיל מפשיט את ידיו ונושא ונותן בפירות עבירה. מאימתי מקבלים אותו? משתגיע שביעית אחר ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. תני, °רבי יוסיבן חלפתא אומר שני שביעיות. תני בשם °רבי נחמיה, שיחזור בו חזירת ממון ^א_להלא חזירת דברים ויאמר, הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים מה שנשתכרתי מפירות עבירה. תני, ^א_לוהוסיפו עליהן הרועים והחמסנים והגזלנים וכל החשודין על הממון עדותן בטילה. אמר רבי אבהו°, ובלבד ברועים בהמה דקה. אמר רב חונה°. מאן תנא מפריחי יונים? °רבי אליעזרבן הורקנוס, דתנינן תמן. אמרו בפני °רבי עקיבאבן יוסף שניםשני דברים בשם °רבי אליעזרבן הורקנוס, ואחד בשם °רבי יהושוע, שני דברים בשם °רבי אליעזרבן הורקנוס, יוצא היא אשה בעיר של זהב. ומפריחי יונים פסולין מן העדות. משמע שלרבנן כשרים לעדות שלא כמשנתינו. תנן: התם בסנהדרין. ואלו הן הפסולין לעדות ממון המשחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית. אמר רבי מנא°בן יונה קומי רבי יוסה°אסי כל ההיא דסנהדריןרשימה של פסולים לעדות ממון מדרבנן כ°רבי אליעזרבן הורקנוס? שהרי מופיעה שם מפריחי יונים. אמר לו: דברי הכל היא, מהו דברי הכל היא? והרי אמרו לפני °רבי עקיבאבן יוסף שמפריחי יונים פסול רק לדעת °רבי אליעזרבן הורקנוס, והרי הוא מופיעה ברשימה בסנהדרין, אמר ליה הכא אמר רבי יוסה°אסי, יודעין אנו שהוא פסול מעדותלעדות ממון אף לדעת חכמים שהרי הוא חשוד על הממון. ^א_לזמה באו להעיד לפני °רבי עקיבה? שלדעת °רבי אליעזרבן הורקנוס כשם שהוא פסול מעדות ממון, כך הוא פסול מעדות נפשות. וכאן וכי ועידיעידי החדש כעידי נפשות אינון? אם כך משנתנו דברי הכל. והא תני בסיפא זה הכלל, כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הןהם אינן כשירין לה. ואיך אמרתה מאן תניתה רבנן, והרי לרבנן מפרחי יונים כשרים לעדות נפשות אף שנשים פסולות, וכי רבנן כ°רבי אליעזרבן הורקנוס מודיי ליה שגם לעניין נפשות מפריחי יונים פסולים? הרי פליגין עלויי. אלא ודאי משנתנו °רבי אליעזרבן הורקנוס היא, אמר רבי יונה° בשם רב חונה°, כולהן כ°רבי אליעזרבן הורקנוס אתיין. ואילין פלוגוותה כאילין פולגוותה דתני. ^א_לחעד זומם פסול בכל עדות שבתורה דברי °רבי מאיר. אמר °רבי יוסיבן חלפתא, אימתי? בזמן שנמצא זומם בעדות

[דף ט עמוד ב]

נפשות. אבל אם נמצא זומם בעדות ממון, על הממון נחשד ומממון נפסל אבל לא על נפשות. ואתייא ד°רבי יוסיבן חלפתא כרבנן, וד°רבי מאיר כ°רבי אליעזרבן הורקנוס.

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ח

מתני': ^א_לטמי שראה את החדש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור אפילו במטה. אם צודה להן, לוקחין בידן מקלות. ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידן מזונות. שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. שנאמר (ויקרא אמור כג ד) אלה מועדי ה' מקראי קדש:

גמ': אמר °רבי יצחק: דיברה התורה בכל לשון מילים שאולות כגון מה שנאמר (בראשית חיי שרה כד כא) והאיש משתאה לה. שפרוש המילה התפלא, אבל באמת כוונת הפסוק שהמתין לה עד שתסיים מלשיון שהיה. ודברו חכמים בכל לשון כגון מה שנאמר, כל גרב שהוא מחזיק סאתים. פירוש המילה גרב זה שחין נפוח אבל באמת כוונת המשנה לחבית שהיא נפוחה, וכן מה שנאמר אם צודה להם לוקחים בידן מקלות. צידה פירושה לתפוס בעלי חיים ולא בני אדם, אבל כאן הפירוש שהם מפחדים שיתפשו על ידי ליסטים או חיות. יכול כשם שמחללין את השבת להעיד עליהןעל החדש, כך מחללין את השבת להודיעה עליהן להודיע שנתקיימו? תלמוד לומר (ויקרא אמור כג ד) אשר תקראו אתם במועדם. על קריאתן אתה מחלל את השבת, ^א_מואין אתה מחלל את מחלל השבת להודיע שנתקיימו. רבי שמעון בן לקיש° בעי. קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום אם לא קצרו בערב? התיב רבי אביי°. והא תנינן ^א_מאמצותו לקצור בלילה. נקצר ביום ^א_מבכשר ודוחה השבת. ולא קיבלה רבי שמעון בן לקיש° דהוא סבר נקצר ביום כשר מדובר ביום חול, ודוחה שבת בנקצר בלילה. אמר רבי אחא°: חזר בו רבי שמעון בן לקיש° והסכים שדוחה שבת מן הדא דתניא. ^א_מגכיון שחשיכה אמר להן: בא השמש, אומר הין. בא השמש אומר הין. ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין, אם כך המשנה שלנו שאמרה שקצירת העומר דוחה שבת, במה אנן קיימין? אם ללילה, כבר הוא אומר דתנן ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין. אלא אם אינו ענין ללילה תניהו ענין ליום.

[דף י עמוד א]

דבר שהוא דוחה את השבת ביום כגון מילה ל°רבי אליעזרבן הורקנוס, מכשיריןמכשיריו מהו שידחו את השבת בלילה? מה יש להסתפק? והתנינן ^א_מדהעמידו עושה חביתין לעשות חביתין קדם עלות השחר שהיו מחממים מים לצורך רבוכה. תיפתר בחול. תנא רבי חייה בר אדא°: זה סדר תמיד לעבודת בית אלהינו, בין בחול ובין בשבת. והתנינןשאף בשבת עשו כן. וכן מהא דתנינן ^א_מהקצרוהו ונתנוהו בקופות, הביאוהו לעזרה, והיו מהבהבין אותו באור בלילה אף בשבת כדי לקיים בו מצות קלי דברי °רבי מאיר. אמר רבי יוסי°אומרבר זבידא, אין מכאן ראיה, שאפשר ששם התירו מכיוןכיוון שכבר הותרה שבת שכבר קצרו בשבת וכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק. התיב רבי יודן קפודקייא° קומי רבי יוסה°אסי. הגע עצמך שבא מן העלייה. האם במקרה שהביא שעורים מהעליה אין קולים בשבת מכיון שלא שהתחילהתחיל במצוה אין אומרין לו מרק? התיב רבי יעקב בר סוסיי°. והתנינן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. מכאן שמחללים שבת בלילה לצורך עדות שהיא ביום. אמר להן: מכיון שהיום צריך ללילה ולילה צריך ליום, שהרי הראיה צריכה להיות בלילה ועדות ביום, ואם לא ילך בלילה לפעמים לא יגיע ביום להעיד, כמו שכולו יום. אמר רבי יודה בי רבי בון° ^א_מוולא למפריעולמפריע הוא קדוש, שאף שמעידים רק ביום הרי הוא קדוש מבלילה. מכיון שהוא קדוש למפריעו הוא יום הוא לילה

הדרן עלך פרק ארבעה ראשי שנים

פרק שני – אם אינן מכירין

כולל שיעורי שמע

[דף י עמוד ב]