ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/הדפסה (פרק עשירי)
אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות בשלח טו כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך °אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו
גמ’: הוסיפו עליהן הפורק עול והמיפר ברית י_גוהמגלה פנים בתורה אין להן חלק לעולם הבא הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואינו סופנה המיפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא ניתנה תורה מן השמים ולא כבר תניתה האומר אין תורה מן השמים תני רבי חנינה ענתוניה° קומי רבי מנא° בן יונה זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא כגון יהויקים בן יאשיה מלך יהודה וחביריו עבודת כוכבים ומזלות וגילוי עריות רבי יונה° ורבי יוסה° אסי חד אמר כקלות שיש לו חלק לעולם הבא וברוב הדבר תלוי כדתני בברייתא וחד אמר כחמורות כמו פורק עול וכו' שנפרעין ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא מה אנן קיימין אם באותו שעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה אלא כן אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת בהיכרת רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבוא רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליפרע ממנו משלם לעתיד לבוא רובו זכיות יורש גן עדן רובו עבירות יורש גיהנם היה מעויין אמר רבי יוסי בן חנינה° נושא עוונות אין כתיב כאן אלא נושא עון הקדוש ברוך הוא חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות אמררבי אלעזר° בן פדת כתיב (תהלים ס"ב, י"ג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו מעשהו אין כתוב כאן אלא כמעשהו דאין לית ליה את יהיב ליה מן דידך מכאן שהקדוש ברוך הוא מוסיף לו מצווה היא דעתיה דרבי אלעזר° בן פדת דרבי אלעזר° בן פדת אמר כתיב (שמות כי תשא לד ו) ורב חסד מטה כלפי חסד אמררבי ירמיה° רבי שמואל בר רב יצחק° בעה כתיב (משלי י"ג, ו') צדקה תצר תם דרך ורשעים תסלף חטאת (משלי י"ג, כ"א) חטאים תרדף רעה ואת צדיק ישלם טוב (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (שמואל א ב ט) רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו (משלי ג', ל"ה) כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון מכל הפסוקים האלה קשה שלכאורה העושה מצות מונעים אותו מלחטא והעובר עבירות מונעים ממנו לעשות מצווה וכי סייגין סיגה וכי גודרים גדר ותרעין תריעה ונועלים את השער כדי שהחוטא לא יחזור בתשובה והצדיק לא יחטא אלא כיני במתחזק ברשעו דכיוון שכבר הורגל בה לא יבא לשנות מהרגלו תנן התם כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית מיכן והילך הקדוש ברוך הוא משמרו מה טעמא דכתיב (איוב ל"ג, כ"ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמררבי זעירה° ובלחוד דלא יתיב ליה ומה טעמא דכתיב (קהלת ד', י"ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק לא לעולם ינתק אין כתיב אלא לא במהרה ינתק אין אטרחת עליו הוא מפסק אמר רבי הונא° בשם רבי אבהו° הקדוש ברוך הוא אין לפניו שכחה הא בשביל ישראל כביכול הוא נעשה שכחן מה טעמא דכתיב (מיכה ז', י"ח) נושא עון נשא כתיב וכן דוד אמר (תהלים פ"ה, ג') נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה שאל °רב מתיא בן חרש את °רבי אלעזר בן עזריה בישיבה אמר לו שמעתה ארבעה חלוקי כפרה שהיה °רבי ישמעאל בן אלישע דורש אמר לו שלשה הן חוץ מן התשובה כתוב אחד אומר (ירמיהו ג', י"ד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתוב אחד אומר (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' וכתוב אחד אומר (תהלים פ"ט, ל"ג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וכתוב אחד אומר (ישעיהו כ"ב, י"ד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגו' כיצד העובר י_דעל מצות עשה ושב מיד אינו זז ממקומו עד שימחול לו הקדוש ברוך הוא ועליו הוא אומר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם העובר על מצות שהם י_הבלא תעשה התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר ועליו הוא אומר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' העובר י_ועל הכריתות ומיתות בית דין במזיד התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והייסורין מכפרין מחצה ועליו הוא אומר ופקדתי בשבט פשעם וגו' אבל מי י_זשנתחלל בו שם שמים אין כח
``` אנחנו פותחים דף חדש עם מסכת סנהדרין, דף מ"ט. נתחיל מהדף הקודם, שורה אחרונה, תחילת הפרק. פרק י' הלכה א', וזאת המשנה: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מהתורה ואין תורה מן השמיים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצוניים. והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו.
אומרת הגמרא הוסיפו עליהן הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתורה אין להן חלק לעולם הבא. הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואינו סופנה. המפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה. המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא ניתנה תורה מן השמים. שואלת הגמרא ולא כבר תנינתה האומר אין תורה מן השמיים? הרי זה כבר נאמר ברישא. תני רבי חנינה ענתוניה קומי רבי מנא, זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא כגון יהויקים בן יאשיה מלך יהודה וחביריו וגילוי עריות. רבי יונה ורבי יוסה, חד אמר קלות וחד אמר חמורות וכו', שנפרעים עליו בעולם הזה והקרן קיים לעולם הבא.
שואלת הגמרא מה נן קיימין? אם באותו שעשה תשובה, אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה, אלא כן אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת בהיכרת. אם רובו זכיות ומיעוטו עבירות, נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבוא. ואם רובו עבירות ומיעוטו זכיות, נותנין לו שכר מצות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליפרע ממנו משלם לעתיד לבוא. רובו זכיות יורש גן עדן, רובו עבירות יורש גיהינום. היה מעויין, כלומר אם היה בדיוק אותו דבר זכויות ועבירות. אמר רבי יוסי בן חנינה, נושא עוונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, והקדוש ברוך הוא כביכול חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות.
אמר רבי אלעזר, כתיב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. מעשה אין כתוב כאן אלא כמעשהו, דאין ליה - אתה יהיב ליה מן דידך. מכאן שהקדוש ברוך הוא מוסיף לו מצווה. הקדוש ברוך הוא לא לוקח חזרה, אלא להפך מוסיף לו כביכול מצווה וככה מצוות מכריעות. אומרת הגמרא, מן היא דעתיה דרבי אלעזר? אמר רבי אלעזר, ורב חסד - מטה כלפי חסד. אמר רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, בעא כתיב צדקה תצור תם דרך ורשעים תסלף חטאת, חטאים תרדף רעה ואת צדיק ישלם טוב. אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו. כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון. מכל הפסוקים האלה רואים לכאורה שמי שעושה מצוות מונעים ממנו לחטוא, ומי שעובר עבירות מונעים ממנו לעשות תשובה. זה קצת קשה. וכי סייג סיגה ותרעין תריעה, וגודרים גדר ונועלים את השער כדי שהחוטא לא יחזור בתשובה והצדיק לא יחטא? אלא כיני, אמר רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית, מיכן והילך משמרו. זה כבר טבע האדם - שאם הוא עושה עבירה כמה פעמים, יותר לא יעשה, יהיה לו קשה מאוד לחזור בתשובה, וגם ההפך: אדם שעושה הרבה מצוות יהיה קשה מאוד לחטוא. מה טעמא? הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.
אמר רבי זעירה, ובלחוד דלא יתיב ליה, כלומר שלא יחזור בו ממנה. ומה טעמא? והחוט המשולש לא לעולם ינתק - לא לעולם ינתק אין כתיב אלא לא במהרה ינתק, שאם מטרח עליו הוא מפסק. כלומר אם הוא יתאמץ הוא יכול גם לפתות לעבור עבירה.
רבי הונא בשם רבי אבהו, אין לפניו שכחה, אבל בשביל ישראל כביכול ה' נעשה שכחן. מה טעמא? נושא עון - נשא כתיב, זה כאילו נשא ושכח. וכן דוד אמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.
שאל רב מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, אמר לו שמעתה ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר לו שלשה הן חוץ מן התשובה. כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכתוב אחד אומר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו, וכתוב אחד אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, וכתוב אחד אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגו. כיצד? העובר על מצות עשה ושב מיד אינו זז ממקומו עד שימחול לו, ועליו הוא אומר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. העובר על מצות בלא תעשה התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, ועליו הוא אומר כי ביום הזה יכפר עליכם. העובר על הכריתות ומיתות בית דין במזיד התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והייסורין מכפרין מחצה, ועליו הוא אומר ופקדתי בשבט פשעם. אבל מי שנתחלל בו שם שמים אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכיפורים לכפר ולא הייסורים למרק, אלא התשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש וייסורין שליש ומיתה ממרקת שליש, ועליו הוא אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.
אמר רבי יוחנן, זו דברי רבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי עקיבה, אבל דברי חכמים - שעיר המשתלח מכפר. בזמן הזה שאין שעיר, אז עצמו של יום הכיפורים מכפר. כיצד הוא מכפר? רבי זעירא אמר כל שהוא כל שהוא, כלומר כל רגע מהרגע הראשון מכפר על הרגעים שעברו. רבי חנינה אמר בסוף.
📜 הדינים העולים מדף מט עמוד א
י_ג המגלה פנים בתורה, הפורק עול, והמפר ברית - אין להם חלק לעולם הבא
- מקור: "והמגלה פנים בתורה אין להן חלק לעולם הבא הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואינו סופנה המיפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא ניתנה תורה מן השמים ולא כבר תניתה האומר אין תורה מן "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג, הלכה יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: כירושלמי - הרמב"ם פסק שהמגלה פנים בתורה כגון האומר שאין התורה מן השמים, הפורק עול מצוות, והמפר ברית של אברהם אבינו - אין להם חלק לעולם הבא, כלשון הירושלמי
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין צט ב — המבזה תלמיד חכם או המבזה חבירו בפני תלמיד חכם נחשב אפיקורוס או מגלה פנים בתורה שלא כהלכה
י_ד העובר על מצוות עשה ושב בתשובה - נמחל לו מיד קודם שיזוז ממקומו
- מקור: "על מצות עשה ושב מיד אינו זז ממקומו עד שימחול לו הקדוש ברוך הוא ועליו הוא אומר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם העובר על מצות שהם"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תשובה, פרק א, הלכה ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תשובה פרק א הלכה ד, שהעובר על מצות עשה ושב מיד נמחל לו ואינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים ז ב — קרבן עולה בא כדורון ולא לכפרה, שכן כפרת עוון מושלמת כבר בתשובה
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא פו א — העובר על עשה ושב בתשובה - אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד
י_ה העובר על איסור לא תעשה (שאין בו כרת ומיתה) - מה כפרתו?
- מקור: "בלא תעשה התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר ועליו הוא אומר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו העובר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תשובה, פרק א, הלכה ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שהתשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם"; כך פסק הרמב"ם בהלכות תשובה פ"א ה"ד.
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים ז ב — קרבן עולה בא כדורון ולא לכפרה, שכן כפרת עוון מושלמת כבר בתשובה
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא פו א — העובר על עשה ושב בתשובה - אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד
י_ו החייב בכריתות ומיתות בית דין במזיד — תשובה ויום הכיפורים מכפרים מחצה, וייסורים מכפרים מחצה
- מקור: "על הכריתות ומיתות בית דין במזיד התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והייסורין מכפרין מחצה ועליו הוא אומר ופקדתי בשבט פשעם וגו אבל מי"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תשובה, פרק א, הלכה ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם (הלכות תשובה פרק א הלכה ד) פסק כך להדיא
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים ז ב — קרבן עולה בא כדורון ולא לכפרה, שכן כפרת עוון מושלמת כבר בתשובה
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא פו א — העובר על עשה ושב בתשובה - אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד
י_ז מי שחילל שם שמים בחטאו, כפרתו אינה שלמה עד שמתחלקת בין תשובה ויום הכיפורים, ייסורים ומיתה, כל אחד ממרק שליש
- מקור: "שנתחלל בו שם שמים אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכיפורים לכפר ולא הייסורים למרק אלא התשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש וייסורין שליש ומיתה ממרקת שליש ועליו הוא אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון הא למדנ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תשובה, פרק א, הלכה ד
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' אלעזר בן עזריה, ר' ישמעאל ור' עקיבה ~ חכמים: לר"א בן עזריה, ר' ישמעאל ור"ע חילול השם מתכפר בחלקים שווים על ידי תשובה ויוה"כ, ייסורים ומיתה, ואילו לחכמים אין כח בשום דבר לכפר עליו אלא המיתה ממרקת הכל
- הכרעה: נפסק כרבי אלעזר בן עזריה, ר' ישמעאל ור' עקיבה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תשובה שהתשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש והייסורין שליש והמיתה ממרקת שליש
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים ז ב — קרבן עולה בא כדורון ולא לכפרה, שכן כפרת עוון מושלמת כבר בתשובה
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא פו א — העובר על עשה ושב בתשובה - אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד
בתשובה לתלות ולא יום הכיפורים לכפר ולא הייסורים למרק אלא התשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש וייסורין שליש ומיתה ממרקת שליש ועליו הוא אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון הא למדנו שהמיתה ממרקת אמר רבי יוחנן° בר נפחא זו דברי °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי ישמעאל בן אלישע ו°רבי עקיבה אבל לדברי חכמים י_חשעיר המשתלח מכפר בזמן הזה שאין שעיר עצמו של יום מכפר כיצד הוא מכפר רבי זעירא° אמר כל שהוא כל שהוא כל רגע שבו מכפר על העבר רבי חנינה° אמר בסוף מה מפקה מביניהון מת מיד בתחילת יום הכיפורים על דעתיה דרבי זעירא° כבר כפר על דעתיה דרבי חנינה° לא כיפר אמר רבי זירא° מתניתא מסייעא לרבי חנינה° דתניא חומר בשעיר מה שאין כן ביום הכיפורים וביום הכיפורים מה שאין כן בשעיר שיום הכיפורים מכפר בלא שעיר ושעיר אינו מכפר בלא יום הכיפורים חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויום הכיפורים משתחשך אמר רבי הונא° איתתבת קומי רבי ירמיה° ואמר תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר ולא הביאו וכיוון שהיה בדעתם להביא שעיר אין יום הכיפורים מכפר בלי שעיר ולכן מכפר רק בסופו רבי יוסי בי רבי בון° בעי ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד שלבסוף לא יביאו ויכפר מיד כתיב (במדבר שלח טו לא) כי דבר ה' בזה אין לי אלא בזמן שביזה דברי תורה מנין אפילו כפר במקרא אחד בתרגום אחד בקל וחומר אחד תלמוד לומר (במדבר שלח טו לא) ואת מצוותו הפר שנאמר בלשון יחיד על כל מצווה ומצווה כיצד במקרא אחד כגון (בראשית וישלח לו כב) ואחות לוטן תמנע בתרגום אחד כגון (בראשית ויצא לא מז) ויקרא לו לבן יגר שהדותא בקל וחומר אחד כגון (בראשית בראשית ד כד) כי שבעתים יקם קין וגו' דבר אחר כי דבר ה' בזה י_טזה שהוא מזכיר דברי תורה במקום טינוף כהדא רבי אילא° אילעא וחברייא הוון יתיבין קומי פונדקיה ברמשא בלילה אמרין מהו מימר מילא דאורייא שהיה המקום מטונף רק שבחושך לא ראו אמרין מכיון דאילו הוה ביממה הוונן חמיי מה קומינון אף כדון אסור בר קפרא° אמר אחז וכל מלכי ישראל הרשעים אין להן חלק לעולם הבא מה טעמא דכתיב (הושע ז', ז') כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי מתיבין ליה הרי הוא נמנה בפטייה חבורה של מלכים צדיקים דכתיב (ישעיהו א', א') בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה אמר לון מפני שהיה בו בושת פנים מה בושת היה בו אמר °רבי אחא בשם רבי אלעזר° בן פדת ורבי יוסי° בר זבידא אמר בשם רבי יהושע בן לוי° את מוצא בשעה שהיה הנביא בא לקטרגו היה בורח למקום טומאה וכובש את פניו במקום טומאה לומר שאין שכינה שורה במקום טומאה הדא הוא דכתיב (ישעיהו ז', ג') ויאמר ה' אל ישעיהו, צא נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הבריכה העליונה, אל מסילת שדה כובס. אל תהי קורא כובס, אלא כובש. שהיה כובש פניו ובורח ממנו. הא כיצד? בשעה שהיה הנביא בא לקטרגו, היה בורח למקום טומאה, וכובש את פניו במקום טומאה. °רבי יהודה בר עילאי אומר. מפני שנתייסר בבנו הבכור שנהרג. מה טעמא? דכתיב (דברי הימים ב' כ"ח, ז') ויהרוג זכרי גבור אפרים ואת מעשיהו בן המלך. רב הושעיה רבה° אמר, מפני שהיה אביו צדיק. ומנשה לא היה אביו צדיק? מנשה, אביו צדיק ובנו רשע. יחזקיהו, אביו רשע ובנו רשע. הוא שחזקיהו אומר (ישעיהו ל"ח, י"ז) הנה לשלום, מר לי מר. מר לי מלפני מאחז אבי. מר לי מאחרי ממנשה בני. אחז, אביו צדיק ובנו צדיק. הדא הוא דכתיב (משלי י"א, כ"א) יד ליד לא ינקה רע, וזרע צדיקים נמלט. וזרע צדיק נמלט אין כתיב כאן, אלא וזרע צדיקים נמלט. זרע שהוא מוטל בין שני צדיקים, נמלט. דבר אחר, יד ליד לא ינקה רע. אמר רבי פינחס°, זה שהוא עושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד. אמר רבי סימן°. כאינש דאמר. הא שקא, והא סלעא, והא סאתא, קום אכול הנה השק והנה הכסף הנה כלי המידה תן לאכול מיד. ותדע לך שהוא כן שאין זו הדרך הנכונה. שהרי אבות העולם, אילו בקשו ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה, מאיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם?
שואלת הגמרא מה מפקה מביניהון? מת מיד - על דעתיה דרבי זעירא כבר כפר, על דעתיה דרבי חנינה לא כיפר. אמר רבי זירא מתניתא מסייע רבי חנינה, חומר בשעיר מה שאין כן ביום הכיפורים וביום הכיפורים מה שאין כן בשעיר, שיום הכיפורים מכפר בלא שעיר ושעיר אינו מכפר בלא יום הכיפורים. כלומר אם תביאו שעיר ביום חול זה כלום. חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויום הכיפורים משתחשך. אז רואים מכאן שבעצם יום כיפורים מכפר בסוף.
אמר רבי הונא איתתבת קומי רבי ירמיה, ואמר תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר ולא הביאו. וכיוון שהיה דעתם להביא שעיר, אז יום כיפורים לא מכפר בלי שעיר, אלא בסופו. בי רבי יוסי בי רבי בון, ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד? הרי בסוף הוא ידע שהם לא יביאו, אז למה הוא לא כיפר מיד? כתיב כי דבר ה' בזה, אין לי אלא בזמן שביזה דברי תורה, מנין אפילו כפר במקרא אחד בתרגום אחד בקל וחומר אחד? תלמוד לומר ואת מצוותו הפר - מצוו מצוו, כלומר הכל מצווה מצווה. כיצד מקרא אחד? כגון ואחות לוטן תמנע. בתרגום אחד, כגון ויקרא לו לבן יגר שהדותא, שזה תרגום. בקל וחומר אחד, כגון כי שבעתים יקם קין וגו.
דבר אחר, כי דבר ה' בזה, זה שהוא מזכיר דברי תורה במקום טינוף. כהדא רבי אילא וחברייא הוון יתיבין קומי פונדקיה ברמשא, אז הם היו בלילה בפונדק, ואומרים מהו מימר מילא דאורייתא? אם מותר פה להגיד דברי תורה? המקום היה מטונף, רק בלילה לא ראו את זה בחושך. אמרין מכיון דאילו הוה הוונן חמיין מה קומינון כדון אסור - כלומר, כיוון שביום היינו רואים מה שלפנינו ואסור, אז גם עכשיו אסור.
בר קפרא אמר, אחז וכל מלכי ישראל הרשעים אין להן חלק לעולם הבא. מה טעמא? כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי. מתיבין ליה, הרי הוא נמנה בפטייה של מלכים - עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה, הם היו חבורה של צדיקים. אמר לון מפני שהיה בו בושת פנים, ולכן הוא נמנה איתם. מה בושת היה בו? רבי אחא בשם רבי אלעזר, רבי יוסי בשם רבי יהושע בן לוי, את מוצא בשעה שהיה הנביא בא לקטרגו היה בורח למקום טומאה וכובש את פניו במקום טומאה, לומר שאין שכינה שורה במקום טומאה. הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הבריכה העליונה אל מסילת שדה כובס. אל תהי קורא כובס, אלא כובש, שהיה כובש פניו ובורח ממנו. בגלל שהיה לו בושה, לכן זכה בזה.
רבי יהודה אומר מפני שנתייסר בבנו הבכור שנהרג, בגלל שהיה לו ייסורים שהבן שלו נהרג, לכן זכה ללמוד איתם. מה טעמא? דכתיב ויהרוג זכרי גבור אפרים ואת מעשיהו בן המלך. רב הושעיה רבה אמר, מפני שהיה אביו צדיק. שואל תלמיד, ומנשה לא היה אביו צדיק? הרי מנשה אביו זה היה חזקיהו. מנשה, אביו צדיק ובנו רשע. יחזקיהו, אביו רשע ובנו רשע. הוא שחזקיהו אומר הנה לשלום מר לי מר, מר לי מלפני מאחז אבי, מר לי מאחרי ממנשה בני. אחז, אביו צדיק ובנו צדיק. הדא הוא דכתיב יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט. וזרע צדיק נמלט אין כתיב כאן, אלא וזרע צדיקים נמלט - זרע שהוא מוטל בין שני צדיקים, נמלט.
דבר אחר, יד ליד לא ינקה רע. אמר רבי פינחס, זה שהוא עושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד. אמר רבי סימן, כאינש דאמר: הא שקא והא סלעא והא סאתא, קום אכול - רוצה עכשיו את הכל. ותדע לך שהוא כן שאין זו הדרך הנכונה, שהרי אבות העולם, אילו בקשו ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה, מאיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם? הוא שמשה אמר לישראל: וזכרתי את בריתי יעקב וכולי, ואת בריתי אברהם אזכור ולארץ אזכור וכולי. ```
📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב
י_ח שעיר המשתלח בזמן הזה שאין בית המקדש קיים - כיצד ומתי הוא מכפר על העוונות
- מקור: "שעיר המשתלח מכפר בזמן הזה שאין שעיר עצמו של יום מכפר כיצד הוא מכפר רבי זעירא אמר כל שהוא כל שהוא (כל רגע שבו מכפר על העבר) רבי חנינה אמר בסוף מה מפקה מביניהון מת מיד בתחילת יום הכיפורים על דעתיה דרבי "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות תשובה, פרק א, הלכה ב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' זעירא: מכפר בכל רגע ורגע מיד בתחילת היום ~ ר' חנינה: מכפר רק בסוף היום
- הכרעה: נפסק כר' חנינה, שהשעיר מכפר בסוף היום, כפי שהוכרע מהברייתא "חומר בשעיר מה שאין כן ביום הכיפורים", ולפי זה פסק הרמב"ם שהחוזר בו בעשירי בו נמחל לו
- מקבילה בבבלי: בבלי שבועות ב ב — המקיף פאת ראש חבירו חייב שתי מלקויות - אחת על כל פאה מכאן ומכאן
- מקבילה בבבלי: בבלי שבועות יב ב — שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים מכפר על כל שאר עבירות התורה, קלות וחמורות, שנעשו בשוגג — אח
הוא שמשה אמר לישראל (ויקרא בחקותי כו מב) וזכרתי את בריתי יעקב וגו'. עד איכן היתה זכות אבות קיימת? רבי תנחומא° בר אבא, אמר לה בשם רבי חייה רבה°. רב נחמן° אמר לה בשם רבי ברכיה° הכהן. רבי חלבו° אמר ליה בשם רבי אבא בר זבדא°, עד יואחז. דכתיב (מלכים ב' י"ג, כ"ג) ויחן ה' אותם וירחמם וגו' עד עתה. עד אותו השעה זכות אבות קיימת. שמואל° בר אבא בר אבא אמר, עד הושע דכתיב (הושע ב', י"ב) ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה, ואיש לא יצילינה מידי. ואין איש אלא אברהם. כמה דתימר (בראשית וירא כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ואין איש אלא יצחק. כמה דתימר (בראשית חיי שרה כד סה) מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו. ואין איש אלא יעקב. כמה דתימר (בראשית תולדות כה כז) ויעקב איש תם. רבי יהושע בן לוי° אמר, עד אליהו דכתיב (מלכים א' י"ח, ל"ו) ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא ויאמר. ה' אלהי אברהם יצחק וישראל. היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך וגו'. רבי יודן° אמר, עד חזקיהו שנאמר (ישעיהו ט', ו') למרבה המשרה ולשלום אין קץ וכ”ו קנאת ה’ צבאות תעשה זו. קנאת ה’ ולא זכות אבות. אמר °רבי אחא. זכות אבות לעולם קיימת. דכתיב (דברים דברים ד לא) כי אל רחום ה' אלהיך וגו' עד ולא ישכח את ברית אבותיך. מלמד שהברית כרותה לשבטים. אמר רבי יודן בר חנן° בשם רבי ברכיה° הכהן. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני אם ראיתם זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה, לכו והידבקו בחסד. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו נ"ד, י') כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך ה'. כי ההרים ימושו, זה זכות אבות. והגבעות תמוטינה, זו זכות אמהות. מיכן והילך, וחסדי מאתך לא ימוש. וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך ה': האפיקורוס. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי אלעזר° בן פדת. חד אמר, כההן דאמר, אהן ספרא הספר הזה , שמבזה התורה ואומר. וחרנה אמר. כההן דאמר, אילין רבנין הרבנים האלה שמבזה חכמים. רבי אלעזר° בן פדת ורבי שמואל ברבי נחמן°. חד אמר, משל לכיפה של אבנים. כיון שנתרועעה אחת מהן, נתרועעו כולן. וחרנא אמר לבית שהוא מלא תבן. אף על גב דאת מעבר ליה מינה, אהן מוצא דנשאר בגויה הוא מרערע כתליא אע”פ שאתה מפנה אותו המוץ שנשאר הורס את הכתלים . כך המינות, אפילו מעט מחריב הכל. רב° אבא בר אייבו אמר, קרח עשיר גדול היה. תיסברין אוצר של פרעה נגלה לו, בין מגדול ובין הים. רב° אבא בר אייבו אמר, קרח אפיקורס היה. מה עשה? עמד ועשה טלית שכולה תכלת. אתא גבי משה אמר לו. משה רבינו, טלית שכלה תכלת, מהו שתהא חייבת בציצית? אמר לו, חייבת. דכתיב (דברים כי תצא כב יב) גדילים תעשה לך וגו'. בית שהוא מלא ספרים, מהו שיהא חייב במזוזה? אמר לו חייב במזוזה. דכתיב (דברים ואתחנן ו ט) וכתבתם על מזוזות ביתך וגו'. אמר לו, בהרת כגריס מהו? אמר לו, טמא. פרחה בכולו מהו? אמר לו טהור. באותו שעה אמר קרח. אין תורה מן השמים, ולא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול. באותה השעה, אמר משה. רבון כל העולמים. אם נברא לארץ פה מששת ימי בראשית, הרי מוטב. ואם לאו, יברא לה מעכשיו דכתיב (במדבר קרח טז ל) ואם בריאה יברא ה'. אמר רבי שמעון בן לקיש°. שלשה כפרו בנבואתן ואמרו אם לא יקרה כך, לא ה’ שלחנו, מפני פונרייה הספקנים , ואילו הן. משה, ואליהו, ומיכה. משה אמר (במדבר קרח טז כט) אם כמות כל אדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה’ שלחני. אליהו אמר (מלכים א' י"ח, ל"ז) עניני ה' עניני וידעו העם הזה ואם לאו ואתה הסיבות את לבם אחורנית. מיכה אמר (מלכים א' כ"ב, כ"ח) אם שוב תשוב בשלום, לא דיבר ה' בי. כתיב (במדבר קרח טז לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. אמר רבי ברכיה° הכהן בשם רבי חלבו°. אף שמותיהם פרחו מתוך טמסותיהם השטרות . אמר רבי יוסי בר חנינה°. אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם, אף היא נבלעה עמהן. דכתיב, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ומי נתפלל עליהם שיהיה להם חלק לעולם הבא? אמר רבי שמואל בר נחמן°. משה נתפלל עליהם, דכתיב (דברים וזאת הברכה לג ו) יחי ראובן ואל ימות. רבי יהושע בן לוי° אמר. חנה נתפללה עליהן. דכתיב ה’ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. והיא דעתיה דרבי יהושע בן לוי°. דאמר רבי יהושע בן לוי° בשם רבי יוסי° בר זבידא. כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם, ואמרה (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל: תנן, °רבי עקיבה אומר. אף הקורא בספרים החיצונים. כגון ספרי הומירוס, אבל בן סירא, וסיפרי בן לענה. וכל ספרים שנכתבו מיכן והילך, הקורא בהן, כקורא באיגרת. מאי טעמא? דכתיב (קהלת י"ב, י"ב) ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר. להגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו. כתיב (קהלת י"ב, י"א) דברי חכמים כדרבונות. אמר רבי חונה°. כדרור נאות מרגנית נאה. דתמן קריין למרגליתא דירה דר. דבר אחר, כדרבונות. ככדור הזה בין הבנות. מה הכדור הזה מקלטת מיד ליד, וסופה לנוח ביד אחר. כך, משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקינים, וזקינים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. דבר אחר, כדרבונות. נמשלה תורה לדרבן מקל ארוך שבו מכוונים את הפרה בשעת חריש, ושלש שמות יש לו, מרדע דרבן ומלמד. מרדע, שהוא מורה דיעה לפרה. דרבן, שהוא משרה בינה בפרה, מלמד שהוא מלמד את הפרה לחרוש, בשביל ליתן חיים לבעליה. אמר רבי חמא בר חנינה°. אם לפרתו עושה אדם דרבן, ליצרו הרע שהוא מעבירו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, על אחת כמה וכמה. (קהלת י"ב, י"א) וכמסמרות נטועים. ולמה לא אמר וכמסמרות קבועים או כאילנות נטועים? כדי ליתן לדברי התורה הכח של הברזל ביררו הברזל, וכדי שיהיה כשרשי הנטיעה שקשה להנטל, שיבחו את התורה כנטיע של מטיל. דבר אחר, וכמסמרות נטועים. מה מסמר הזה, את קובעו, אף אם אתה חוזר ונוטלו ממקומו, מקומו ניכר. כך כל מי
הכותב בירושלמי מסכת סנהדרין דף נ. אומרת הגמרא עד איכן היתה זכות אבות קיימת. רבי תנחומא אמר בשם רבי חייא רבה, רב נחמן אמר בשם רבי ברכיה, רבי חלבו אמר בשם רבי אבא בר זבדא, עד יואחז. דכתיב ויחן ה' אותם וירחמם עד עתה, עד אותה שעה זכות אבות קיימת.
שמואל אמר עד הושע, דכתיב ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ואין איש אלא אברהם, כמה דתימר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ואין איש אלא יצחק, כמה דתימר מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו. ואין איש אלא יעקב, כמה דתימר ויעקב איש תם.
רבי יהושע בן לוי אמר עד אליהו, דכתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל. רבי יודן אמר עד חזקיהו, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ וכולי, בסוף כתוב קנאת ה' צבאות תעשה זאת - כלומר קנאת ה' ולא זכות אבות. אמר רבי אחא, זכות אבות לעולם קיימת. דכתיב כי אל רחום ה' אלהיך וגו' עד ולא ישכח את ברית אבותיך. מלמד שהברית כרותה לשבטים לעולם.
אמר רבי יודן בר חנן בשם רבי ברכיה, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, אם ראיתם זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה, לכו והדבקו בחסד. מה טעם? דכתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך ה'. כי ההרים ימושו זה זכות אבות, והגבעות תמוטנה זו זכות האמהות. מכאן ואילך וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך ה'.
ואת אמר האפיקורוס - רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר כההן דאמר "אהן ספרא", כלומר שהוא מבזה התורה, מבזה את הספר הזה. וחרנא אמר כההן דאמר "אילין רבנן" שמבזה את החכמים.
רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, חד אמר משל לכיפה של אבנים, כיון שנתרועעה אחת מהן נתרועעו כולן. וחרנא אמר משל לבית שהוא מלא תבן, אף על גב דאת מעביר ליה מיניה - כלומר אתה מפנה את כל התבן, האין מוצא שנשאר בגוויה הוא מרערע כתליא. כך המינות, אפילו נשאר מעט זה מחריב את הכל.
רב אמר קרח עשיר גדול היה, תסברין של פרעה נגלה לו - כמו אוצר של פרעה נגלה לו. מאיפה נגלה לו? בין מגדול ובין הים.
רב אמר קרח אפיקורוס היה. מה עשה? עמד ועשה טלית שכולה תכלת. אתא גבי משה, אמר למשה רבנו, טלית שכולה תכלת מהו שתהא חייבת בציצית? אמר לו חייבת דכתיב גדילים תעשה לך. בית שהוא מלא ספרים, מהו שיהא חייב במזוזה? אמר לו חייב במזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך. אמר לו בהרת כגריס מהו? אמר לו טמא. פרחה בכולו מהו? אמר לו טהור. באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים, ולא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול.
באותה שעה אמר משה: ריבון כל העולמים, אם נברא לארץ פה מששת ימי בראשית הרי מוטב, ואם לאו יברא לה מעכשיו, דכתיב ואם בריאה יברא ה.
אמר רבי שמעון בן לקיש שלושה כפרו בנבואתן, ואמרו אם לא יקרה כך לא ה' שלחנו, מפני פונרייה, כלומר פן יאמרו שהם משקרים, ואילו הן: משה, ואליהו, ומיכה. משה אמר אם כמות כל אדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני. אליהו אמר עניני ה' עניני וידעו העם הזה ואם לאו ואתה הסיבות את לבם אחורנית. מיכה אמר אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי.
כתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו, אף שמותיהם פרחו מתוך טמסותיהם - כלומר מתוך השטרות שהם כתובים בהם גם השמות שלהם פרחו. אמר רבי יוסי בר חנינה, אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם, אף היא נבלעה עמהן, דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה.
מי התפלל עליהם שיהיה להם חלק לעולם הבא? אמר רבי שמואל בר נחמן, משה נתפלל עליהם, דכתיב יחי ראובן ואל ימות. רבי יהושע בן לוי אמר, חנה נתפללה עליהן דכתיב ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. והיא דעתיה דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי יוסי, כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם ואמרה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.
תנן, רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים, כגון ספרי הומירוס, אבל בן סירא וספרי בן לענה וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך, הקורא בהן כקורא באיגרת. מאי טעמא? דכתיב ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, להגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו.
כתיב דברי חכמים כדרבנות. אמר רבי חונא כדרור נאות, כלומר כמו מרגלית נאה, דתמן קריין למרגליתא דירה דרור. דבר אחר כדרבנות, ככדור הזה בין הבנות. מה הכדור הזה מקלטת מיד ליד וסופה לנוח ביד אחר, כך משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
דבר אחר כדרבנות, נמשלה תורה לדרבן, ושלוש שמות יש לו - מרדע, דרבן, ומלמד. מרדע שהוא מורה דעה לפרה, דרבן שהוא משרה בינה בפרה, מלמד שהוא מלמד את הפרה לחרוש בשביל ליתן חיים לבעליה. אמר רבי חמא בר חנינה, אם לפרתו עושה אדם דרבן, ליצרו הרע שהוא מעבירו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא על אחת כמה וכמה.
כתוב וכמסמרות נטועים. ולמה לא אמר כמסמרות קבועים או כאילנות נטועים? כדי ליתן לדברי התורה את הכוח של הברזל - ביררו הברזל, וכדי שיהיה כשרשי הנטיעה שקשה להנטל, שיבחו את התורה כנטיע של מטיל.
דבר אחר וכמסמרות נטועים, מה המסמר הזה אתה קובעו, אף על פי שאתה חוזר ונוטלו ממקומו, מקומו ניכר. כך כל מי שפשטו הרבים בו יד ונידוהו חכמים, אף על פי שחזרו וקרבו אותו, סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם.
שפשטו הרבים בו יד ונידוהו חכמים. אף על פי שחזרו וקרבו אותו, סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם. דבר אחר, וכמסמרות נטועים. משמרות כתוב. מה משמרות, עשרים וארבעה. אף מספר המסמרים בסנדל המסומר שמותר לצאת בו, עשרים וארבעה. דאיתמר, כמה מסמרים יהו בו? רבי יוחנן° בר נפחא אמר. חמשה, כנגד חמשה חומשי תורה. רבי חנינא° בר חמא אמר. שבעה, כנגד ימי השבוע דכתיב (דברים וזאת הברכה לג כה) ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך. דרש °רבי אחא בשם רבי חנינה°, תשעה. °רבי היה נותן אחד עשר על זה, ושלשה עשר על זה כמיניין המשמרות. רבי יוסי בן חנינה° אמר. מסמר שעשוי כמין כלבוס חצי עיגול אינו עולה לחשבון מסמרים. רבי אבא בר זבדא°, בעא קומי רבי זעירא°. מהו ליתן כולן על גבי מנעל אחד? אמר לו, שרי. מהו ליתן כולן על גבי סנדל אחד? אמר ליה, שרי. תני, י_יאין מגרדין סנדלים ומנעלים ישנים משום שהוא ממחק, אבל סכין י_יאומדיחין אותן. אמר רבי קריספא°בשם רבי יוחנן° בר נפחא. תלמידוי דרבי חייה רבה° אמרין. הראשונים היו אומרים, מגרדין. שניים היו אומרים, אין מגרדין. שאלון לרב° אבא בר אייבו, אמר לון, אין מגרדין. אמר רבי זעירה°, הא אזילה הלך חדא מן תלמידוי דרבי חייה רבה°. אמר רבי חייה בר אשי°. נהגין הוינא יתבין קומי רב° אבא בר אייבו, ומשחין ומשזגין רוחצים , אבל לא מגרדין. תני, לא ילבש אדם י_יבמנעלים וסנדלים חדשים, אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום. כמה יהא בהילוכן? בני בייתיה דבר קפרא°אמרין. מן דבית רבה דבר קפרא°, עד בית רבה דרבי הושעיה°. ציפוראי אמרין, מכנישתא דבבלאי, עד דרתה דרבי חמא בר חנינה°. טיבראי אמרין. מן סידרא רבה בית המדרש הגדול, עד חנותיה דרבי הושעיה°. תני, לא יסוך אדם מנעלים וסנדלים חדשים. לא יסוך אדם את רגלו י_יגוהיא בתוך המנעל. ואת רגלו והיא בתוך הסנדל. אבל סך את רגלו, ונותנה בתוך המנעל. את רגלו, ונותנה לתוך הסנדל. סך אדם שמן, ומתעגל על גבי קטיבלייא עור קשה חדשה ואינו חושש. לא יתננה על גבי טבלה של שייש, להתעגל עליה שנראה כרוצה לעבדה. °רבן שמעון בן גמליאל מתיר. דבר אחר, וכמשמרות נטועים. בשעה שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתיקנן, הן עריבין לשומעיהן כמסמרות נטועים. ובשעה שהם יוצאין ממוסמסין, הם מרים לשומעיהן כמסמרות הפוכות שדוקרות ופוצעות. בעלי אסופות. אין אסופות אלא סנהדרין. כמה דתימר (במדבר בהעלותך יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. דבר אחר. בעלי אסיפות. שנאמרים באסיפה. אמר רבי שמעון בן לקיש°. אם יאמר לי אדם, שיש מדרש ספר דברי הימים בבבל. הרי אני הולך ומביאו משם. ועכשיו אם מתכנסין הם כל רבותינו, אין יכולין הן להביאו משם שניגנז. ניתנו מרועה אחד. אמר הקדוש ברוך הוא. אם שמעתה דבר מפי קטן ישראל, והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן, אלא כשומעו מפי גדול. ולא רק כשומעו מפי גדול, אלא כשמעו מפי חכם. ולא רק כשמעו מפי חכם, אלא כשמעו מפי נביא. ולא רק כשמעו מפי נביא, אלא כשמעו מפי רועה. ואין רועה אלא משה. כמה דתימר (ישעיהו ס"ג, י"א) ויזכור ימי עולם משה עמו. איה המעלם מים את רועה צאנו. איה השם בקרבו את רוח קדשו. ולא רק כשמעו מפי רועה, אלא כשמעו מפי הגבורה. ניתנו מרועה אחד. ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא. כמה דתימר (דברים ואתחנן ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: תנן, והלוחש על המכה ואומר (שמות בשלח טו כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. רב° אבא בר אייבו אמר, י_ידובלבד ברוקק שנראה כרוקק על ה’. רבי יהושע בן לוי°אמר, אפילו אמר (ויקרא תזריע יג ט) נגע צרעת כי תהיה באדם ורוקק, אין לו חלק לעתיד לבוא: °אבא שאול אומר. אף ההוגה את השם באותיותיו. רבי מנא° בן יונה אמר. כגון אילין כותאי דמשתבעין והוגים את השם כאותיותיו. וכתיב זה שמי לעולם וזה זכרי וכו'. לא כמו שאני נכתב אני נקרא. רבי יעקב בר אחא° אמר. נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת
מתני’:
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות, אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים. אחאב, ירבעם, מנשה. °רבי יהודה בר עילאי אומר, מנשה יש לו חלק לעולם הבא. שנאמר (דברי הימים ב' ל"ג, י"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפילתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו, למלכותו השיבו לא השיבו לחיי העולם הבא. וארבעה הדיוטות. בלעם, ודואג, אחיתופל, וגיחזי:
גמ’: וכולם חידשו עבירות. וכי מה חטא עשה ירבעם? על שעשה שני עגלי זהב. והלא כמה עגלים עשו ישראל. דתני °רבי שמעון בן יוחי. שלשה עשר עגלים עשו ישראל שנים עשר לשנים עשר שבטים
דבר אחר וכמסמרות נטועים, משמרות כתוב, מה משמרות עשרים וארבעה, אף מספר המסמרים בסנדל המסומר שמותר לצאת בו עשרים וארבעה. כמה מסמרים יהו בו? רבי יוחנן אמר חמישה כנגד חמישה חומשי תורה. רבי חנינא אמר שבעה כנגד ימי השבוע דכתיב ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך. דרש רבי אחא בשם רבי חנינה תשעה. רבי היה נותן אחד עשר על זה ושלושה עשר על זה כמנין המשמרות.
רבי יוסי בן חנינה אמר, מסמר שעשוי כמין כלבוס - כלומר שיש לו שני ראשים, הוא מכופף ושני הצדדים חדים - אינו עולה לחשבון מסמרים.
רבי אבא בר זבדא בעא קומי רבי זעירא, מהו ליתן כולן על גבי מנעל אחד? כלומר את כל העשרים וארבעה בנעל אחד. אמר לו שרי, מותר. מהו ליתן כולן על גבי סנדל אחד? אמר לו שרי.
תני, אין מגרדין סנדלים ומנעלים ישנים משום שהוא ממחק, אבל סכין ומדיחין אותן. אמר רבי קריספא בשם רבי יוחנן, תלמידוי דרבי חייה רבה אמרין: הראשונים היו אומרים מגרדין, שניים היו אומרים אין מגרדין. שאלון לרב, אמר לון אין מגרדין. אמר רבי זעירה, הא אזילה חדא מן תלמידוי דרבי חייה רבה - כלומר גם רב היה מן הראשונים, ובכל זאת הוא אומר שלא מגרדין.
אמר רבי חייא בר אשי, נהגין הוינא יתבין קומי רב, ומשחין ומשזגין, אבל לא מגרדין - כלומר היינו רוחצים אבל לא מגרדים.
תני, לא ילבש אדם מנעלים וסנדלים חדשים אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום. כמה יהא בהילוכן? בני ביתיה דבר קפרא אמרין מן דבית רבה דבר קפרא עד בית רבה דרבי הושעיה. ציפוראי אמרין מכנישתא דבבלאי עד דרתה דרבי חמא בר חנינה. טבריאי אמרין מן סידרא רבה עד חנותיה דרבי הושעיה.
תני, לא יסוך אדם מנעלים וסנדלים חדשים, לא יסוך אדם את רגלו והיא בתוך המנעל ואת רגלו והיא בתוך הסנדל, אבל סך את רגלו ונותנה בתוך המנעל, את רגלו ונותנה לתוך הסנדל. סך אדם שמן ומתעגל על גבי קטבוליא חדשה ואינו חושש. לא יתננה על גבי טבלה של שיש להתעגל עליה. רבן שמעון בן גמליאל מתיר.
דבר אחר וכמשמרות נטועים, בשעה שדברי תורה יוצאים מפי בעליהן כתיקנן, הן עריבין לשומעיהן כמסמרות נטועים, ובשעה שהם יוצאים ממוסמסין הם מרים לשומעיהן כמסמרות הפוכות שדוקרות ופוצעות.
בעלי אסופות, אין אסופות אלא סנהדרין, כמה דתימר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. דבר אחר בעלי אסופות שנאמרים באסיפה, בציבור בקהל.
אמר רבי שמעון בן לקיש, אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל, הריני הולך ומביאו משם. ועכשיו אם מתכנסין הם כל רבותינו אין יכולין הן להביאו משם.
ניתנו מרועה אחד, אמר הקדוש ברוך הוא, אם שמעת דבר מפי קטן ישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול, ולא רק כשומעו מפי גדול אלא כשומעו מפי חכם, ולא רק כשומעו מפי חכם אלא כשומעו מפי נביא, ולא רק כשומעו מפי נביא אלא כשומעו מפי רועה. ואין רועה אלא משה, כמה דתימר ויזכור ימי עולם משה עמו, איה המעלם מים את רועה צאנו, איה השם בקרבו את רוח קדשו. ולא רק כשומעו מפי רועה אלא כשומעו מפי הגבורה. ניתנו מרועה אחד, ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא, כמה דתימר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
תנן, והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. רב אמר ובלבד ברוקק - כי אז נראה כאילו הוא רוקק את שם השם. רבי יהושע בן לוי אמר אפילו אמר נגע צרעת כי תהיה באדם ורוקק, אין לו חלק לעתיד לבוא.
אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו. רבי מנא אמר כגון אילין כותאי דמשתבעין והוגים את השם כאותיותיו, וכתיב זה שמי לעולם וזה זכרי וכו', לא כמו שאני נכתב אני נקרא. רבי יעקב בר אחא אמר נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת.
מתני': שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלושה מלכים - אחאב, ירבעם, מנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפילתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו למלכותו השיבו, לא השיבו לחיי העולם הבא. וארבעה הדיוטות - בלעם, ודואג, אחיתופל, וגיחזי.
📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב
י_י אין לגרד ליכלוך מסנדלים ומנעלים ישנים בשבת, אבל מותר לסוך אותם בשמן.
- מקור: "אין מגרדין סנדלים ומנעלים ישנים משום שהוא ממחק, אבל סכין"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ח
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהגירוד אסור משום ממחק (תולדת מכה בפטיש/ממחק), והרמב"ם והשו"ע פסקו איסור הגירוד תוך היתר הסיכה בשמן.
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים צד א — עור רך שנפל עליו דם מקנחו במים ככיבוס בגד, ועור קשה מגררו
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים צד ב — הזורק בגד למים חייב משום מכבס, שהרי שרייתו זהו כיבוסו; ואילו כלי עור רך – שכשוכו במים מותר
י_יא האם מותר לגרד כלים מלוכלכים בשבת
- מקור: "ומדיחין אותן. אמר רבי קריספאבשם רבי יוחנן (בר נפחא). תלמידוי דרבי חייה רבה אמרין. הראשונים היו אומרים, מגרדין. שניים היו אומרים, אין מגרדין. שאלון לרב (אבא בר אייבו), אמר לון, אין מגרדין. אמר רבי זעיר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ט
- מצב: נפסק
- מחלוקת: הראשונים: מגרדין ~ האחרונים: אין מגרדין
- הכרעה: נפסק כדעת האחרונים ("אין מגרדין"), וכן פסק רב אבא בר אייבו, וכך הובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע שאין לגרד אלא לשפשף ולשטוף במים
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים צד א — עור רך שנפל עליו דם מקנחו במים ככיבוס בגד, ועור קשה מגררו
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים צד ב — הזורק בגד למים חייב משום מכבס, שהרי שרייתו זהו כיבוסו; ואילו כלי עור רך – שכשוכו במים מותר
י_יב אין ללבוש מנעלים או סנדלים חדשים בשבת אלא אם כן הילך בהם מעט מבעוד יום
- מקור: "מנעלים וסנדלים חדשים, אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום. כמה יהא בהילוכן? בני בייתיה דבר קפראאמרין. מן דבית רבה דבר קפרא, עד בית רבה דרבי הושעיה. ציפוראי אמרין, מכנישתא דבבלאי, עד דרתה דרבי חמא בר חנינה. ט"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי שאין לנעול מנעלים חדשים בשבת אלא אם כן הילך בהם מבעוד יום, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות קג א — אנפיליא (סנדל) של בגד - החליצה בה פסולה
- מקבילה בבבלי: בבלי יומא עח ב — מנעל של גמי/כתיתין אסור לצאת בו ביום הכיפורים משום תענוג, אף שאינו נחשב מנעל לענין שבת
י_יג אין לסוך את הרגל בשמן ולהניחה בתוך המנעל או הסנדל בשבת, אך מותר לסוך שמן ברגל ולהתעגל על עור קשה חדש
- מקור: "והיא בתוך המנעל. ואת רגלו והיא בתוך הסנדל. אבל סך את רגלו, ונותנה בתוך המנעל. את רגלו, ונותנה לתוך הסנדל. סך אדם שמן, ומתעגל על גבי קטיבלייא (עור קשה) חדשה ואינו חושש. לא יתננה על גבי טבלה של שייש, לה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שכז סעיף ד
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבנן ~ רבן שמעון בן גמליאל: לגבי טבלה של שיש - רבנן אוסרים משום מיחזי כמעבד, רשב"ג מתיר
- הכרעה: נפסק כרבנן האוסרים, שכן הרמב"ם והשו"ע פסקו שלא יתנה על גבי טבלה של שייש להתעגל עליה משום שנראה כמתכוון לעבדה
י_יד אסור להוגה את השם המפורש באותיותיו, ואין לו חלק לעולם הבא
- מקור: "ובלבד ברוקק (שנראה כרוקק על ה’). רבי יהושע בן לויאמר, אפילו אמר (ויקרא תזריע יג ט) נגע צרעת כי תהיה באדם ורוקק, אין לו חלק לעתיד לבוא: אבא שאול אומר. אף ההוגה את השם באותיותיו. רבי מנא (בן יונה) אמר. "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק יא, הלכה יב, שו"ע יו"ד סימן קעט סעיף ח, סמ"ג עשין ד =
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי אבא שאול שההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעתיד לבוא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאיסור הגיית השם המפורש כאותיותיו
ואחד דימוסיא ראש לכולן. מה טעמא? דכתיב (שמות כי תשא לב ד) ויאמרו, אלה אלהיך ישראל. הרי שנים עשר לשנים עשר שבטים וכתיב (נחמיה ט', י"ח) זה אלהיך בלשון יחיד. הרי דימוסיא אחת לכולן. וכי מה עשה אחאב? כתיב (מלכים א' ט"ז, ל"א) ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט. והלא קולותיו של אחאב, הם כחומרותיו של ירבעם. ולמה נמנה ירבעם תחילה? שהוא התחיל בקלקלה תחילה. מה היה אחאב עביד? הוה מקשט גרמיה בכל יום. וקאים ליה קומי ועומד לפני חיאל אסרטולטיה שר הצבא. והוא אמר לו. בכמה אנא טב יומא דין? והוא אמר ליה, כן וכן. והוא מפריש טומיתיה שוויו לעבודה זרה. הדא היא דכתיב (מלכים א' כ"א, כ') יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'. רבי לוי° עבד דרש הדין קרייא, שיתא ירחין לגנאי (מלכים א' כ"א, כ"ה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'. אתא לגבי בליליא אמר לו. מה חטית לך, ומה סרחית קדמך? אית לך רישיה דפסיקא, ולית לך סופיה, אשר היסתה אותו איזבל אשתו. עבד דרש ליה שיתא ירחין לשבח. רק לא היה כאחאב אשר היסתה אותו איזבל אשתו. כתיב (מלכים א' ט"ז, ל"ד) בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו. באבירם בכורו יסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה. והא חיאל מן יהושפט דכתיב ולו אחים בני יהושפט עזריה וחיאל וגו' והם היו משבט יהודה. יריחו מבנימן. ומה עשה חיאל ביריחו? אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב. וכן הוא אומר באבירם בכורו יסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה. ניחא, באבירם בכורו, לא היה מאיין ללמוד. ובשגוב הרשע, היה לו מאיין ללמד. ולמה המשיך? לפי שרצו לרבות את ממונן. ושלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין. לקיים מה שנאמר (מלכים א' ט"ז, ל"ד) כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד יהושע בן נון. כתיב (מלכים א' י"ז, א') ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב. חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי. וכי מה עניין זה אצל זה? אלא אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו. הדין חיאל, גברא רבא הוא. איזיל חמי ליה אפין אדם גדול הוא לך לנחם אותו . אמר לו לית אנה מיזל. אמר לו, למה? אמר לו, דאנא מיזל ואינון אמרין מלין דמכעסין לך, ולית אנא יכול מיסבול. אמר לו, לך, ואין אינון אמרין מילה דמכעסה לי. כל מה דאת גזר, אנא מקיים. אזל ואשכחון עסיקין בהן קרייא (יהושע ו', כ"ו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר, ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו. בבכורו ייסדנה, ובצעירו יציב דלתיה. אמר, בריך הוא אלההון דצדיקייא, דמקיים מילי דצדיקא. והוה תמן אחאב. אמר לון אחאב. וכי מי גדול ממי, משה או יהושע? אמרין ליה משה. אמר לון, בתורתו של משה כתיב (דברים עקב יא טז יז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. ומה כתיב בתריה? וחרה אף ה' בכם ועצר השמים ולא יהיה מטר. ואני לא הינחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתי אותה. וכל טבן ונחמן דאית בעלמא, אתון בדרי. מילוי דמשה לא קמן, ומילוי דיהושע מקים? אמר לו אליהו. אם כדבריך, חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי. כיון ששמע כן, התחיל בוכה. הדא הוא דכתיב (מלכים א' כ"א, כ"ז) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרע את בגדיו, וישם שק על בשרו ויצום, וישכב בשק ויהלך אט. כמה נתענה? שלשה שעות נתענה. אם היה למוד לאכול בשלש, אכל בשש. אם למד לאכל בשש, אכל בתשע. ויהלך אט. מהו אט? רבי יהושוע בן לוי° אמר, שהיה מהלך יחף. כתיב (מלכים א' כ"א, כ"ח-כ"ט) ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר. הראית כי נכנע אחאב מלפני? אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו. ראה טובה שנתתי בעולמי. אדם חוטא לפני כמה, ועושה תשובה, ואני מקבלו. הדא הוא דכתיב, הראית כי נכנע אחאב מלפני. חמית אחאב עבד תשובה. יען כי נכנע אחאב מפני, לא אביא הרעה בימיו. בימי בנו אביא הרעה על ביתו. וכי מה עשה אחז שאין לו חלק לעולם הבא? על ידי שבנה כסא בעזרה. הדא הוא דכתיב, ואת מוסך השבת אשר בנו בבית ה’ וגו'. אמר רבי חוניה° בשם רבי אלעזר° בן פדת. למה נקרא שמו אחז? שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. למה היה אחז דומה? למלך שהיה לו בן, ומסרו לפידגוגו, והיה מבקש להורגו. אמר, אם אני הורגו. הרי אני מיתחייב מיתה. אלא הרי אני מושך את מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז. אם אין גדיים, אין תיישים. אם אין תיישים אין צאן. אם אין צאן אין רועה. אם אין רועה, אין עולם. כביכול כך היה אחז סבור בדעתו לומר. אם אין קטנים, אין גדולים. אם אין גדולים, אין חכמים. אם אין חכמים, אין נביאים. אם אין נביאים, אין רוח הקודש. אם אין רוח הקודש, אין בתי כניסיות ובתי מדרשות. כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל. אמר °רבי יעקב בר אביי, °רבי אחא מייתי לה מן הדא דכתיב (ישעיהו ח', י"ז) וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, וקיויתי לו. אין לך שעה קשה בעולם, מאותה שעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (דברים כי תבא לא יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. מאותה השעה, וקויתי לו. שאמר לו בסיני, (דברים כי תבא לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו. כך אמר לו הנביא ישעיה, מה את מועיל במה שסגרתה בתי מדרשות? (ישעיהו ח', י"ח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'. וכי ילדיו היו? והלא תלמידיו היו? אלא מלמד, שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם בני. וכי מה עשה מנשה שאין לו חלק לעולם הבא? כתיב (ישעיהו ל"ח, א') בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו'. עד כי מת אתה ולא תחיה. מאי מת אתה ולא תחיה? כי מת אתה, בעולם הזה. ולא תחיה, לעתיד לבוא. אמר לו, ולמה? אמר לו, דלא בעית מיקמה לך בנין. שאל אותו הנביא ישעיהו, למה לא בעית מיקמה לך בנין? אמר לו, חמית דאנא מיקים בר רשיע. בגין כן לא בעית מיקמה בנין. אמר לו, היה לך ליסב ברתי, דילמא מיני ומינך, היא מיקים בר נש טב. אף על גב דלבסוף עשה כן, לא קם אלא בר נש ביש. הדא דכתיב (ישעיהו ל"ב, ז') וכלי כליו רעים. אמר לו הב לי ברתך עכשיו. אמר לו כבר נגזרה גזרה. אמר לו
ואחד דימוסיא לכולן. מה הפירוש? כמה עגלים עשו ישראל? תגידו לי, בשמם נוחי. שלושה עשר עגלים עשו ישראל, לשנים עשר שבטים, ואחד דימוסיא לכולם - ראש לכולם. מה טעם הדבר? דכתיב ויאמרו אלה אלהיך ישראל. הרי שנים עשר, לשנים עשר שבטים. וכתיב זה אלהיך - בלשון יחיד. הרי דימוסיא אחת לכולן.
וכי מה עשה אחאב? מה היה יותר חמור מזה? אתה אומר כתיב ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט. והלא קולותיו של אחאב הם כחומרותיו של ירבעם. אז למה נמנה ירבעם תחילה? שהוא התחיל בקלקלה תחילה.
מה היה אחאב עושה? היה מתגנדר, מתקשט בכל יום, מקשט את עצמו, וקאים ליה קומי חיאל אסרטולטיה - שר הצבא שלו. הוא אמר לו: בכמה אנא טב יומא דין? - כמה אני שווה היום? והוא אמר לו כך וכך. והוא מפריש טומיתיה לעבודה זרה - מפריש את הסכום הזה לעבודה זרה. הדא היא דכתיב יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'.
רבי לוי° עבד דרש הדין קרייא, שיתא ירחין לגנאי - כלומר שישה חודשים דרש את הפסוק הזה לגנאי. רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'. בא אליו אחאב בלילה, אמר לו: מה חטאתי לך? מה סרחתי לפניך? יש לך את ראש הפסוק ואין לך את סופו - אתה לא דורש את הפסוק בכלל. אשר היסתה אותו איזבל אשתו. אז עבד דרש ליה שיתא ירחין לשבח - שישה חודשים דרש לשבח. רק לא היה כאחאב אשר היסתה אותו איזבל אשתו.
כתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו. באבירם בכורו יסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה. שואלת הגמרא: והא חיאל מן יהושפט, דכתיב ולו אחים בני יהושפט עזריה וחיאל וגו - והם היו משבט יהודה, ויריחו מבנימין. מה עשה חיאל ביריחו? אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב. וכן הוא אומר באבירם בכורו יסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה. ניחא באבירם בכורו - לא היה מאין ללמוד. ובשגוב הרשע - היה לו מאין ללמוד. אז למה המשיך? לפי שרצו לרבות את ממונם. ושלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין - לקיים מה שנאמר כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד יהושע בן נון.
כתיב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב. חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי. וכי מה עניין זה אצל זה? אלא אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו: הדין חיאל - גברא רבא הוא. איזיל חמי ליה אפין - בנו שלו מת, לך תנחם אותו. אמר לו: לית אנא מיזל - אני לא הולך. אמר לו: למה? אמר לו: דאנא מיזל ואינון אמרין מלין דמכעסין לך, ולית אנא יכול מיסבול - יגידו דברים המכעיסים אותך, ואני לא יכול לסבול את זה. אמר לו: לך, ואין אינון אמרין מילה דמכעסה לי, כל מה דאת גזר, אנא מקיים - כל מה שתגזור אני מקיים.
אזל ואשכחון עסיקין בהן קרייא וישבע יהושע בעת ההיא לאמר, ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו. בבכורו ייסדנה, ובצעירו יציב דלתיה. אמר: בריך הוא אלההון דצדיקייא, דמקיים מילי דצדיקא. והיה שם אחאב. אמר לו אחאב: וכי מי גדול ממי, משה או יהושע? אמרו לו: משה. אמר להם: בתורתו של משה כתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. ומה כתיב בתריה? וחרה אף ה' בכם ועצר השמים ולא יהיה מטר. ואני לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתי אותה, וכל טובה ונחמה שיש בעולם - אתם בה, גשם יורד, פירות צומחים. אז מילי דמשה לא קמו, ומילי דיהושע מתקיימים?
אמר לו אליהו: אם כדבריך - חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי. כיון ששמע כן, התחיל בוכה. הדא הוא דכתיב ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרע את בגדיו, וישם שק על בשרו ויצום, וישכב בשק ויהלך אט. כמה נתענה? שלוש שעות נתענה. אם היה למוד לאכול בשלוש, אכל בשש. אם למד לאכול בשש, אכל בתשע. ויהלך אט. מהו אט? רבי יהושע בן לוי° אמר, שהיה מהלך יחף.
כתיב ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר. הראית כי נכנע אחאב מלפני? אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו: ראה טובה שנתתי בעולמי - אדם חוטא לפני כמה, ועושה תשובה, ואני מקבלו. הדא הוא דכתיב, הראית כי נכנע אחאב מלפני. חמית אחאב עבד תשובה. יען כי נכנע אחאב מפני, לא אביא הרעה בימיו. בימי בנו אביא הרעה על ביתו.
וכי מה עשה אחז שאין לו חלק לעולם הבא? על ידי שבנה כיסא בעזרה. הדא הוא דכתיב, ואת מוסך השבת אשר בנו בבית ה' וגו'. אמר רבי חוניה° בשם רבי אלעזר°: למה נקרא שמו אחז? שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות - הוא תפס ומנע מאנשים להגיע לשם.
למה היה אחז דומה? למלך שהיה לו בן, ומסרו לפידגוגו, והיה מבקש להורגו. אמר: אם אני הורגו הרי אני מתחייב מיתה, אלא הרי אני מושך את מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז: אם אין גדיים, אין תיישים. אם אין תיישים אין צאן. אם אין צאן אין רועה. אם אין רועה, אין עולם. כביכול כך היה אחז סבור בדעתו לומר: אם אין קטנים, אין גדולים. אם אין גדולים, אין חכמים. אם אין חכמים, אין נביאים. אם אין נביאים, אין רוח הקודש. אם אין רוח הקודש, אין בתי כניסיות ובתי מדרשות. כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל.
אמר רבי יעקב בר אביי°, רבי אחא° מייתי לה מן הדא, דכתיב וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, וקיויתי לו. אין לך שעה קשה בעולם, מאותה שעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. מאותה השעה, וקיוויתי לו, שאמר לו בסיני כי לא תשכח מפי זרעו. כך אמר לו הנביא ישעיה: מה אתה מועיל במה שסגרת בתי מדרשות? הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'. וכי ילדיו היו? והלא תלמידיו היו? אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם בני.
וכי מה עשה מנשה שאין לו חלק לעולם הבא? כתיב בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו'. עד כי מת אתה ולא תחיה. מהו מת אתה ולא תחיה? כי מת אתה - בעולם הזה. ולא תחיה - לעתיד לבוא. אמר לו: ולמה? אמר לו: דלא בעית מיקמה לך בנין - לא רצית להעמיד לך בנים. שאל אותו הנביא ישעיהו: למה לא בעית מיקמה לך בנין? אמר לו: חמית דאנא מיקים בר רשיע - ראיתי שאני מקים בן רשע, בגין כן לא בעית מיקמה בנין.
אמר לו: היה לך ליסב ברתי, דילמא מיני ומינך היא מיקים בר נש טב - אולי ממני וממך יקום אדם טוב. אף על גב דלבסוף עשה כן, לא קם אלא בר נש ביש. הדא דכתיב וכלי כליו רעים. אמר לו: הב לי ברתך עכשיו. אמר לו: כבר נגזרה גזרה. אמר לו: לא לך אנא שמע, איני קופץ, אלא למה שאמר לי זקיני - שאמר לי, אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים, קפוץ לשלושה דברים ואת ניצול. ואילו הן: לתפילה, ולצדקה, ולתשובה.
לא לך אנא שמע. איני קופץ, אלא למה שאמר לי זקיני. שאמר לי, אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים, קפוץ לשלשה דברים ואת ניצול. ואילו הן. לתפלה, ולצדקה, ולתשובה. ושלשתן בפסוק אחד דכתיב (דברי הימים ב' ז', י"ד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם. ויתפללו, זה תפילה. ויבקשו פני, זו צדקה. כמה דתימר (תהלים י"ז, ט"ו) אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך. וישובו מדרכיהם הרעים, זו תשובה. אם עשו כן, מה כתיב תמן? ואני אשמע מן השמים, ואסלח לחטאתם, וארפא את ארצם. מיד ויסב דכתיב (ישעיהו ל"ח, ב') ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'. לאי זה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי° אמר, לקירה של רחב נשא עיניו. דכתיב (יהושע ב', ט"ו) כי ביתה בקיר החומה, ובחומה היא יושבת. אמר לפניו. רבון כל העולמים. רחב שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה. הדא הוא דכתיב (יהושע ו', כ"ג) ויבואו הנערים המרגלים, ויוציאו את רחב ואת בית אביה, ואת אמה, ואת אחיה, ואת כל אשר לה, ואת כל משפחותיה הוציאו, ויניחום מחוץ למחנה ישראל. תני °רבי שמעון בן יוחי. אפילו היה במשפחותיה מאתים אנשים, והלכו ונדבקו במאתים משפחות, כולן היו ניצלין בזכותה. אבותי שקרבו לך כל הגרים הללו, שנאמר (דברי הימים ב ב א) ויספר שלמה את האנשים הגרים ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל וגו' על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. רבי שמואל בר נחמן° אמר. נשא את עיניו בקירה של שונמית דכתיב (מלכים ב' ד', י') נעשה נא עליית קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה. אמר לפניו, רבון כל העולמים. שונמית, קיר אחד עשתה לאלישע, והחייתה את בנה. אבותי שעשו לך את השבח הזה, על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. רבי חיננא בר פפא° אמר. נתן עיניו בקירות בית המקדש דכתיב (יחזקאל מ"ג, ח') בתתם סיפם את סיפי, ומזוזתן אצל מזוזתי, והקיר ביני וביניהן. ואמרינן בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו נתפללו בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. ורבנין אמרין, נתן עיניו בקירות לבו, שנאמר (ירמיהו ד', י"ט) מעי מעי אוחילה קירות לבי, הומה לי לבי לא אחריש. אמר לפניו, רבון העולמים. חיזרתי על מאתים וארבעים ושמונה איברים שנתתה בי, ולא מצאתי שהכעסתי אותך באחד מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי. כתיב (ישעיהו לח ד ה) ויהי דבר ה' אל ישעיה הנביא לאמר. לך ואמרת אל חזקיה נגיד עמי, כה אמר ה' אלהי דוד אביך. שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. אמר לו, כדון אמרית ליה הכין. וכדון אנא מימר ליה הכין? והא גברא רבה הוא, ולית הוא מהימנתי. אמר ליה עינוון סגין הוא, והוא מהימן לך. ולא עוד, אלא עדיין לא יצאת הברה של הנבואה הראשונה בעיר, דכתיב (מלכים ב' כ', ד') ויהי ישעיהו לא יצא חצר העיר. התיכונה קרינן, העיר כתיב. כד דקם מנשה, הוה פרי היה רודף אחורי ישעיה בעי מיקטליניה והוא ערק ברח מן קדמוי, ערק לארזא, ובלעיה ארזא חסר ציציתה דגולתיה שנשארה גלוי מחוץ לארז, אתון ואמרין קדמוי. אמר לון, אזלון ונסרון ארזא. ונסרו לארזא, ואיתחמי דמא ניגר. תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר, מנשה יש לו חלק לעולם הבא. שנאמר (דברי הימים ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפילתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו, למלכותו השיבהו, ולא השיבהו לחיי העולם הבא. וכתיב (דברי הימים ב כד ד) ולא אבה ה' לסלוח. מיכן שאין לו חלק לעתיד לבוא. והא כתיב (ירמיהו ט"ו, ד') מלבד חטאות מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה? נימר עד דלא יחזור ביה וכבר חזר בתשובה ונמחל לו. והכתיב, על כל הכעס אשר הכעיסו מנשה? נימר עד שלא עשה תשובה. והא כתיב (דברי הימים ב' ל"ג, כ"ג) כי הוא אמון הירבה אשמה. מה הוסיף על חטאות אביו? שבא על אימו. והכתיב (מלכים ב' כ"א, ט"ז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה. וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירושלים דם נקי פה לפה? אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה. דכתיב ביה (במדבר בהעלותך יב ח) פה אל פה אדבר בו. כתיב (דברי הימים ב לג י יא) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך, וילכדו את מנשה בחחים. מהו בחחים? בכירו מניקייא אזיקים לרגלים. אמר רבי לוי°. מולא סיר של נחושת עשו לו, ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו. כיון שראה שצרתו צרה, לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל לו כלום, אמר. זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת (דברים דברים ד ל לא) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, כי אל רחום ה' אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. הרי אני קורא אותו. אם עונה אותי, מוטב. ואם לאו, הא כל אפייא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקדוש ברוך הוא והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא. רבונו של עולם. אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה? אמר להן. אם איני מקבלו בתשובה, הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקדוש ברוך? הוא חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו, ושמע תחינתו. הדא היא דכתיב (דברי הימים ב' ל"ג, י"ג) ויתפלל אליו, ויעתר לו, וישמע תחינתו וישיבהו. אמר °רבי אלעזר בי רבי שמעון. בערבייא צווחין קראים לחתרתה, עתרתה. וישיבהו ירושלם למלכותו. במה השיבו? אמר שמואל בר בונא° בשם °רבי אחא, ברוח השיבו. כמה דתימר, משיב הרוח. וידע מנשה כי ה' הוא האלהים. באותה שעה אמר מנשה, אית דין ואית דיין. וכי מה עשה בלעם הרשע שאין לו חלק לעולם הבא? על ידי שנתן עצה לבלק בן צפור להפיל את ישראל בחרב אמר לו, אלוה של אומה הזו שונא את זנות. העמידו בנותיכם בזימה, ואתם שולטין בהן. אמר לו
ושלושתן בפסוק אחד, דכתיב ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם. ויתפללו - זה תפילה. ויבקשו פני - זו צדקה, כמה דתימר אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך. וישובו מדרכיהם הרעים - זו תשובה. אם עשו כן, מה כתיב תמן? ואני אשמע מן השמים, ואסלח לחטאתם, וארפא את ארצם.
מיד, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'. לאיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי° אמר, לקירה של רחב נשא עיניו, דכתיב כי ביתה בקיר החומה, ובחומה היא יושבת. אמר לפניו: ריבון כל העולמים, רחב שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה. הדא הוא דכתיב ויבואו הנערים המרגלים, ויוציאו את רחב ואת בית אביה, ואת אמה, ואת אחיה, ואת כל אשר לה, ואת כל משפחותיה הוציאו, ויניחום מחוץ למחנה ישראל.
תני רבי שמעון בן יוחי°: אפילו היה במשפחותיה מאתיים אנשים, והלכו ונדבקו במאתיים משפחות, כולם היו ניצולים בזכותה. אבותי שקרבו לך כל הגרים הללו, שנאמר ויספר שלמה את האנשים הגרים ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל וגו'. על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי.
רבי שמואל בר נחמן° אמר: נשא את עיניו בקירה של שונמית, דכתיב נעשה נא עליית קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה. אמר לפניו: ריבון כל העולמים, שונמית קיר אחד עשתה לאלישע, והחייתה את בנה. אבותי שעשו לך את השבח הזה, על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי.
רבי חיננא בר פפא° אמר: נתן עיניו בקירות בית המקדש, דכתיב בתתם ספם את סיפי, ומזוזתן אצל מזוזתי, והקיר ביני וביניהן. ואמרינן בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולים לעלות ולהתפלל בכל שעה, והיו מתפללים בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו נתפללו בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי.
ורבנין אמרין: נתן עיניו בקירות לבו, שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי, הומה לי לבי לא אחריש. אמר לפניו: ריבון העולמים, חיזרתי על מאתיים וארבעים ושמונה איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתי אותך באחד מהם. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי.
כתיב ויהי דבר ה' אל ישעיה הנביא לאמר. לך ואמרת אל חזקיה נגיד עמי, כה אמר ה' אלהי דוד אביך. שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. אמר: כדון אמרית ליה הכין, וכדון אנא מימר ליה הכין? - אמרתי לו שהוא עומד למות, ועכשיו אני אגיד לו שיש לו חמש עשרה שנה? והא גברא רבה הוא, ולית הוא מהימנתי - לא יאמין לי. אמר לו: עינוון סגין הוא, והוא מהימן לך.
ולא עוד, אלא עדיין לא יצאת הברה של הנבואה הראשונה בעיר - אף אחד לא שמע את הנבואה הראשונה. דכתיב ויהי ישעיהו לא יצא חצר. התיכונה קרינן, העיר כתיב. כד קם מנשה, הוה פרי חורי ישעיה בעי מיקטליניה - כשעלה מנשה למלוכה, הוא רדף אחרי ישעיהו, ביקש להורגו, והוא ערק מן קדמוי, ערק לארזא, ובלעיה ארזא חסר ציציתה דגולתיה - נבלע בתוך עץ ארז, וחסר ציציתו של הגלימה שבלטה מחוץ לעץ. אתון ואמרין קדמוי. אמר לון: אזלון ונסרון ארזא. ונסרו לארזא, ואיתחמי דמא ניגר - ונראה שהדם נוגר מן העץ.
תנן, רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפילתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו: למלכותו השיבהו, ולא השיבהו לחיי העולם הבא. וכתיב ולא אבה ה' לסלוח - מכאן שאין לו חלק לעתיד לבוא. והא כתיב מלבד חטאות מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה? נימא עד דלא יחזור ביה. והכתיב על כל הכעס אשר הכעיסו מנשה? נימא עד שלא עשה תשובה.
והא כתיב כי הוא אמון הרבה אשמה - מה הוסיף על חטאות אביו? שבא על אימו. והכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה? וכי איפשר לבשר ודם למלא את ירושלים דם נקי פה לפה? אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה, דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו.
כתיב וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך, וילכדו את מנשה בחחים. מהו בחחים? בכירו מניקייא - כלומר הרגליים. אמר רבי לוי°: מולא של נחושת עשו לו, כמו סיר, ונתנו אותה בתוכה - את רגליו - והיו מסיקים תחתיו.
כיון שראה שצרתו צרה, לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל לו כלום, אמר: זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, כי אל רחום ה' אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. הרי אני קורא אותו - אם עונה אותי, מוטב, ואם לאו, הא כל אפייא שוין - כולם שווים.
והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקדוש ברוך הוא. והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה? אמר להן: אם איני מקבלו בתשובה, הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו, ושמע תחינתו. הדא היא דכתיב ויתפלל אליו, ויעתר לו, וישמע תחינתו וישיבהו. אמר רבי אלעזר בי רבי שמעון°: בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה - חפירה קוראים בערבית עתרת.
וישיבהו ירושלם למלכותו. במה השיבו? אמר שמואל בר בונא° בשם רבי אחא°: ברוח השיבו, כמה דתימר משיב הרוח. וידע מנשה כי ה' הוא האלהים. באותה שעה אמר מנשה: אית דין ואית דיין.
וכי מה עשה בלעם הרשע שאין לו חלק לעולם הבא? על ידי שנתן עצה לבלק בן צפור להפיל את ישראל בחרב. אמר לו: אלוה של אומה הזו שונא את הזנות. העמידו בנותיכם בזימה, ואתם שולטים בהן. אמר לו...
ומישמע לי אינון להפקיר בנותיהם לזנות? אמר ליה, אקים בנתך קומוי, וינון חמיין ושמעין לך. הדא דכתיב (במדבר פינחס כה טו) ראש אומות בית אב במדין הוא. מה עשו? בנו להן קנקלין אהלים מבית הישימון עד הר השלג, והושיבו שם נשים מוכרות מיני כיסניון. הושיבו את הזקינה מבחוץ, ואת הנערה מבפנים. והיו ישראל אוכלין ושותין, והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק, ולוקח לו חפץ מן החנווני, והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשיויו, והנערה אומרת לו, בא וטול לך בפחות. כן ביום הראשון, וכן ביום השני, וכן ביום השלישי, והיתה אומרת לו, מיכן והילך אתה כבן בית, היכנס ובור לך. וכיון שהיה נכנס, היה שם צרצור מלא יין, מן היין העמוני שהוא קשה והוא מפתה את הגוף לזנות, והיה ריחו מפעפע. ועדיין לא נאסר סתם יינם של נכרים על ישראל כיין נסך. והיתה אומרת לו. רצונך לשתות כוס יין? והוא אומר לה הין. והיא נותנת לו, והוא שותה. וכיון שהיה שותה, היה היין בוער בו ככריסה של חכינה. והוא אומר לה הישמעי לי. והיא אומרת לו, רצונך שאשמע לך? והוא אומר הין. מיד היתה מוציאה לו טפוס של פעור מתוך חיקה שלה. והיתה אומרת לו. השתחוה לזה, ואני נשמעת לך. והוא אומר לה, וכי לעבודה זרה אני משתחוה? והיתה אומרת לו. אין את משתחוה, אלא גלה עצמך לו. זו היא שאמרו חכמים, הפוער עצמו לבעל פעור, זו היא עבודתו. והזורק אבן למרקוליס, זו היא עבודתו. והיה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני, שהוא קשה שהוא מפתה את הגוף לזנות. והיה ריחו מפעפע. ועדיין לא נאסר יין נסך על ישראל, והיתה אומרת לו, רצונך לשתות כוס יין? והוא אומר הין. והיא נותנת לו, והוא שותה. וכיון שהיה שותה, היה היין בוער בו ככריסה של עכנא. והוא אומר לה, הישמעו לי. והיתה אומרת לו, הינזר מתורת משה, ואני נשמעת לך. הדא הוא דכתיב (הושע ט', י') המה באו בעל פעור, וינזרו לבושת, ויהיו שיקוצים כאהבם. עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים. אמר רבי אלעזר° בן פדת. מה המסמר הזה אי אפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ. כך אי אפשר לפרוש מן הפעור, בלא נפשות. מעשה בסובתה מאולם, שהשכיר חמורו לגויה אחת להשתחוות לפעור. כיון שהגיעו לביתו של פעור, אמרה לו. המתן לי כאן עד שאיכנס ואשתחוה לפעור. כיון שיצאת, אמר לה. המתיני לי כאן עד שאיכנס ואעשה כמות שעשית. מה עשה? נכנס ועשה את צרכיו, וקינח עצמו בחוטמו של פעור. והיו הכל מקלסין לפניו ואומרים, לא עשה אדם כשם שעשה זה. מעשה במנחם איש גופתה אריה. שהיה מגלגל בחביות. ובא אליו שרו של פעור בלילה. מה עשה? נטל את השפוד, ועמד עליו, וברח ממנו. בא אליו בלילה השני. אמר לו מנחם. מה אתה מקלליני? נתיירא ממנו ואמר לו, עוד איני מקללך. מעשה בשלטון אחד, שבא ממדינת הים להשתחוות לפעור. אמר להן, הביאו לי פר אחד, איל אחד, כבש אחד, להשתחוות לפעור. אמרו לו, אין אתה זקוק לכל אילו. אין את צריך אלא לגלות עצמך לו, שזוהי עבודתו. מה עשה גירה בהם סניגורים. והיו מכין אותן ומפצעין את מוחותם בגיזרין, ואומר להן. אוי לכם ולטעותכם. כתיב (במדבר בלק כה ג ד) ויחר אף ה' בישראל. ויאמר ה' אל משה, קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש. אמר לו. הושב את ראשיהם דיינים עליהם, ויהיו הורגים בחטאים נגד השמש. הדא הוא דכתיב (במדבר בלק כה ה) ויאמר משה אל שופטי ישראל. הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור. כמה הם שופטי ישראל? שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. שרי אלפים, שש מאות. שרי מאות, ששת אלפים. שרי חמשים, שנים עשר אלף. שרי עשרות, ששים אלף. נמצאו שופטי ישראל, שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. אמר לון כל חד מינכון יקטול תריי נמצאו הרוגין חמש עשרה רבוא ושבעת אלפים ומאתים. כתיב (במדבר בלק כה ו) והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה. מהו לעיני משה? כאינש דאמר, הא גו עינך בתוך העניים שלך משה שאינו מפחד. אמר לון, אין צפורך מדינית ואין טלפיה סדוקות. זו טהורה וזו טמאה? והיה שם פינחס. אמר אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידיו? איכן הם האריות? דכתיב (בראשית ויחי מט ט) גור אריה יהודה (דברים וזאת הברכה לג כב) דן גור אריה (בראשית ויחי מט כז) בנימין זאב יטרף. כיון שראה פינחס שאין אדם מישראל עושה כלום. מיד עמד פינחס מתוך סנהדרין שלו, ולקח את הרומח בידו, ונתן את הברזל תחת פסיקייא חגורה שלו. התחיל מסתמך על עץ שלה, עד שהגיע לפתחו. כיון שהגיע לפיתחו, אמרו לו. מאיין ולאיין פינחס? אמר להן, אין אתם מודין לי, ששבטו של לוי אצל שבטו של שמעון בכל מקום? אמרו, הניחו לו. שמא התירו פרושים את הדבר. כיון שנכנס, עשה לו הקדוש ברוך הוא ששה ניסים. הנס הראשון. דרכן לפרוש זה מזה אחר ביאה, והדביקן המלאך זה לזה. הנס השני. כיון את הרומח כנגד הקיבה שלה, כדי שתהא זכרותו נראית מתוך קיבה שלה, מפני הנוקרנין. שלא יהו אומרין, אף הוא בין כתיפיו נכנס עמהן ועשה את צרכיו. הנס השלישי. סתם המלאך את פיהן, ולא היו יכולין לצווח. הנס הרביעי. לא נשמטו מן הזיין, אלא עמדו במקומן. הנס החמישי. הגביה לו המלאך את השקוף, כדי שיצאו שניהן בן כתיפיו. הנס הששי. כיון שיצא רצו בני שמעון להרגו בא מלאך והרגם. וכשראה את הנגף שהוא מחבל בעם, מה עשה? השליכן לארץ ועמד ונתפלל, ונעצרה המגפה. הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ו, ל') ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה. כשבאו ישראל לנקום נקמת מדין, מצאו שם בלעם בן בעור. וכי מה בא לעשות? בא ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שמתו מישראל על ידו בשיטים. אמר לו פינחס. לא רצון בראך עבדת, ולא דבלק עבדת. לא רצון דברייך עבדת, דאמר לך, לא תיזול עם שלוחי בלק ואזלת. ולא דבלק עבדת, דאמר לך, איזיל לייט ישראל, וברכתנון. אף אני, איני מקפח שכרך. הדא הוא דכתיב (יהושע י"ג, כ"ב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל על חלליהם. מהו על חלליהם? שהיה שקול כנגד כל חלליהם. דבר אחר. על חלליהם. מה חלליהם אין בהן ממש. אף הוא אין בו ממש. דבר אחר, על חלליהם. שהיה צף כנגד כל חלליהם. והיה פינחס מראה לו את הציץ, והוא שוקע ויורד. דבר אחר, על חלליהם, מלמד שנתנו לו ישראל שכרו משלם, ולא קיפחוהו. דואג. אדם גדול בתורה היה. באו ישראל ושאלו את דוד, לחם הפנים מהו שידחה את השבת? אמר להם, סידורו דוחה את השבת, ולא לישתו ולא עריכתו דוחין את השבת. והיה שם דואג ואמר. מי הוא זה שבא להורות לפניי? אמרו לו, דוד בן ישי הוא. מיד הלך ונתן עצה לשאול מלך ישראל להמית את נוב עיר הכהנים. הדא היא דכתיב (שמואל א כב יז) ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו, סובו והמיתו את כהני ה', כי גם ידם עם דוד כי ידעו כי בורח הוא. עד
עריכת התמלול אנחנו עוברים לירושלמי מסכת סנהדרין דף נ"ב. סנהדרין דף הקודם, שורה אחרונה — אתם רואים מה עשה בלעם הרשע, שלא ילך למלחמה עד שהציע לבלק בן ציפור להפיל את ישראל בחרב. מה אמר לו? אלוהי של אומה זו שונאת זנות. העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטים בהן.
אמר לו: מי ישמע לי — הלא יסכימו להפקיר את הבנות שלהם לזנות? אמר לו: אקים בנתך קומוי, וינון חמיין ושמעין לך — תן את הבת שלך קודם כל והם יראו וישמעו לך. זהו שכתוב: ראש אומות בית אב במדין הוא.
מה עשו? בנו להן קנקלין, כלומר בנו אוהלים מבית הישימון עד הר השלג, והושיבו שם נשים מוכרות מיני כיסניון. הושיבו את הזקינה מבחוץ, ואת הנערה מבפנים. והיו ישראל אוכלין ושותין, והיה אחד מהם יוצא לטייל בשוק ולוקח לו חפץ מן החנווני. והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשיויו, והנערה אומרת לו, בא וטול לך בפחות. כך ביום הראשון, וכן ביום השני, וכן ביום השלישי. והיתה אומרת לו, מיכן והילך אתה כבן בית, היכנס ובור לך.
וכיוון שנכנס, היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני.
ולא גלו את אזני. מי היו? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° אבנר ועמשא היו. אמרו ליה, כלום אית לך עלינן, אלא הדין זונרא והדין כלי נירין כלי נשק ובגדי שררה. הא טריפין מוחזרים לך. אפילו תורידנו מגדולתינו לא נשמע לדברים אלו. דכתיב (שמואל א כב יז) ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם בכהני ה'. ויאמר המלך לדואג. אמר רבי יהודה בר פזי°. לדוייג כתיב. אמר לו, נתפשתה כדג. אתה עבדתה רובה של מלאכה שהלשנתה עליהם. סוב אתה ופגע בכהני ה'. (שמואל א כב יח) ויסב דואג האדומי ויפגע בכהנים שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, והם מבגדי כהן גדול. לא כן תני רבי חייה° אין ממנין שני כהנים גדולים כאחת? אלא מלמד שהיו כולם ראויין להיות כהנים גדולים. כיצד נתרחק ומה היה סופו? רבי חנינה° ורבי יהושע בן לוי°. חד אמר, אש יצאה מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיו ומת. וחרנה אמר, תלמידים וותיקים נזדווגו לו, והיו למידים ממנו תורתו והוא משכח, לקיים מה שנאמר (איוב כ', ט"ו) חיל בלע ויקיאנו, מבטנו יורישינו אל. אחיתופל, אדם גיבור בתורה היה. כתיב (שמואל ב ו א) ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף. אמר רבי ברכיה° הכהן בשם רבי אבא בר כהנא°. תשעים אלף זקינים מינה דוד ביום אחד, ולא מינה אחיתופל עמהן. הדא הוא דכתיב, ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף. פשוטיה דקרייה תלתין אלף. וכתיב ויוסיף הרי כאן עוד תלתין אלף. וכתיב עוד. להוסיף עוד תלתין אלף. נמצא הכל תשעין אלף. את מוצא בשעה שבא דוד לשאת את ארון ברית ה', לא נשאו כתורה דכתיב (שמואל ב ו ג) וירכיבו את ארון ברית האלהים על עגלה חדשה וגו'. והוה ארונא טעון כהניא לרומא, וטרוף לון לארעא מרים את הכהנים לגובה וזורק אותם לארץ . טעון כהניא לרומא, וטריף לון לארעא. שלח דוד ואייתי לאחיתופל. אמר ליה, לית את אמר לי מה לדין ארונא דהו טעון כהניא לרומא טריף לון לארעא. טעון כהניא לרומא וטריף לון לארעא? אמר לו, שלח שאול לאילין חכימייא דמניתא לך תשאל את החכמים שמיניתה . אמר דוד. מאן דידע למיקמתה להסביר ולא מקימה, יהא סיפיה מתחנקה. אמר ליה דבח קומוי, והוא קאים מכעסו. הדא הוא דכתיב (שמואל ב ו יג) ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים, ויזבח שור ומריא. רבי חנינה° ורבי מנא° בן יונה. חד אמר, על כל צעידה וצעידה שור ומריא. ובסוף, שבעה פרים ושבעה אלים. וחרנה אמר. על כל צעידה וצעידה שבעה פרים ושבעה אילים, ובסוף שור ומריא. אמר הקדוש ברוך הוא לאחיתופל. מילה דמיינקייא אמרין בכנישתא דבר שהתינוקות אומרים בבית הכנסת בכל יום, לא אמרת ליה. דכתיב (במדבר נשא ז ט) ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם, בכתף ישאו, ודא אמרת ליה? וכן את מוצא בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים יסודות של בית המקדש. חפר חמש עשר מאוין דאמין, ולא אשכח תהומא. ובסופא אשכח חד עציץ, ובעא מירמיתיה. אמר לו, לית את יכיל. אמר לו, למה? אמר לו, דאנא הכא כביש על תהומא. אמר לו, ומן אימת את הכא? אמר לו, מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני (שמות כ', ב') אנכי ה' אלהיך, רעדת ארעא ושקיעת, ואנא יהיב הכא כביש על תהומא. אף על גב כן לא שמע ליה, כיון דרמיה, סליק תהומא ובעא מטפא עלמא להטביע את העולם והוה אחיתופל קאים תמן אמר כדין דוד מתחנק ואנא מליך אמר דוד מאן דחכם דידע מקימתיה להסביר ולא מקים ליה ייא סופיה מתחנק אמר מה דאמר ואוקמיה התחיל דוד אומר שירה דכתיב (תהלים ק"כ, א') שיר המעלות. שיר למאה עליות. על כל מאה אמה, היה אומר שירה. אף על גב כן, הוה סופה מתחנקה. אמר רבי יוסי° בר זבידא. הדא היא דמתלא אמרה, צריך בר נש חשש על לווטייה דגברא רבה, אפילו על מגן. צריך לחשוש מקללה של אדם גדול אפילו בחינם אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר יצחק°. מגילה שמסר שמואל לדוד, אמרה אחיתופל ברוח הקודש. ומה הוה אחיתופל עביד. כד הוה בר נש אזל ממלך ביה במילה. הוה אמר לו, איזיל עביד כן והכן. ואין לית את מהימן לי, אזל ושאיל באורים ותומים. והוה אזל שאל, ומשכח ליה כן. הדא היא דכתיב (שמואל ב טז כג) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל איש באורים ותומים. איש קרי ולא כתיב, דלא יכלו הכתובים לקרותו איש שדבריו דמו לדברי מלאך. כיצד נתרחק ומה היה סופו? (שמואל ב יז כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את חמורו וגו'. שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו. אמר להם. אל תמרדו במלכות בית דוד. דאשכחן דקודשא בריך הוא נסיב לון אפין, אפילו בפרהסיא. ואל תשאו ותתנו עם מי שהשעה משחקת לו. ואם היתה העצרת ברורה, זרעו חטים ומובטח שיהיו יפות. ולא ידעין אם ברורה בטל, ואם ברורה בשרב גיחזי אדם גבור בתורה היה, אלא שהיו בו שלשה דברים. עין צרה, ופרוץ בערוה, ולא היה מודה בתחיית המתים. עין צרה, שבשעה שהיה אלישע יתיב בתינוייה מלמד, הוה גיחזי יתיב ליה על תרעא על הפתח . ותלמידייא חמיין ליה רואים אותו ואמרין, גיחזי לא עאל לשיעור, ואנן עלון? והוה תנייו מתאמר השיעור נאמר, ובר נש לא מיתהני כלום. כיון שנתרחק מה כתיב תמן? (מלכים ב' ו', א') ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך, צר ממנו. לא אסחין לא יכול להכיל אוכלוסייא דתלמידייא דהוון תמן. ופרוץ בערוה, שכן השונמית אומרת לאשה (מלכים ב' ד', ט') הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד. אמר רבי יונה°. הוא קדוש, ואין תלמידו קדוש. מנין ידעה? אמר רבי אבין°, שלא הביט בה מימיו. ורבנן דקיסרין אמרין, שלא ראתה טיפת קרי על בגדיו מימיו. אמתיה דרבי שמואל בר רב יצחק° אמר, אנא
הוינא משזגה מכבסת מנוי דמרי ומן יומוי לא חמית מילה בישא במאנוי דמרי מעולם לא ראיתי טיפת קרי על בגדיו של אדוני . כתיב (מלכים ב' ד', כ"ז) ויגש גיחזי להדפה. מהו להדפה? אמר רבי יוסי בן חנינא°. שנתן ידו, בהוד שביופיה, בין דדיה. ולא היה מודה בתחיית המתים. את מוצא בשעה שבא אלישע להחיות את בנה של שונמית, אמר לו (מלכים ב' ד', כ"ט) קח משענתי בידך ולך. כי תמצא איש, לא תברכנו. וכי יברכך איש, לא תעננו. והוא לא עבד כן, אלא כד פגע בר נש ביה, אמר לו מאיין ולאיין גיחזי? והוא אמר לו, אנא איזיל מחיה מתים. והוא אמר לו, לית דמחיה מתים אלא הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל. אזל ליה ולא עבד כלום, ולא ניסה להחיות את הנער. חזר לגביה. אמר לו אלישע, אנא ידע, אילו הוה דמיך ישן לא הוה מיתער על ידך שלא הלכתה אליו כלל את מוצא בשעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע בא אליו בסוסו וברכבו אמר רבי יוחנן° (מלכים ב' ה', ט') בסוסו בבגדיו כתיב בעא מיתן ליה דהב וכסף אסטלוון ולבושין אבנים טובות ומרגליות ולא קיבל עליו הדא היא דכתיב (מלכים ב' ה', ט"ז) ויפצר בו לקחת וימאן אתא גיחזי ואמר (מלכים ב' ה', כ') חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאומה מומה כתיב רמז שיקח את המום שבו אזל ומטה ביה ונסב מה דנסב ואטמרון בעיליתיה הלך אליו לקח מה שלקח והחביא בעליה אתא גבי אלישע אמר ליה מאיין ולאיין גיחזי מיאנתה מתן שכרן של צדיקים אמר לו (מלכים ב' ה', כ"ה-כ"ז) לא הלך עבדך אנא ואנה ויאמר לא ליבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת כסף וזהב וגו' העת לקחת אבנים טובות ומרגליות לפיכך צרעת נעמן תדבק בך כתיב (מלכים ב ה ז ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער וגו' ומי היו אמר °רבי יהודה בר עילאי בשם רב° אבא בר אייבו גיחזי ושלשת בניו היו כתיב (מלכים ב ה ח ז) ויבא אלישע דמשק ובן הדד מלך ארם חלה וגו' מה אזל בעי מיעבד תמן מה הלך לעשות שם אזל בעא מקרבא לגיחזי ואשכחיה מוחלט מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין אמררבי יוחנן° בר נפחא כתיב (איוב ל"א, ל"ב) בחוץ לא ילין גר דלתיי לאורח אפתח מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין לא כשם שעשה אלישע שדחה את גיחזי בשתי ידיו שני חלאים חלה אלישע אחד כדרך הארץ ואחד שדחה את גיחזי °רבי חנניה ורבי יהושע בן לוי° אמרו בשעה שנמנו ואמרו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא יצתה בת קול ואמרה (איוב ל"ד, ל"ג) המעמך ישלמנה כי מאסת אלא כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר ביקשו לצרף את שלמה עמהן בא דוד ונשתטח לפניהן ויש אומרים אש יצאת מבית קדש הקדשים וליהטה סביבותיהם °הדר עילה שם חכם היה יליף דהוה מצלי ומתענה היה רגיל שהיה מתפלל ונענה כיון שנמנה עמהן כשביקשו לצרף את שלמה לרשימה של אלו שאין להם חלק לעולם הבא צלי ולא איתעני דורשי רשומות אמרו כולהם יש להם חלק לעולם הבא מה טעמא דכתיב (תהילים ס ט י) לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שנפל ברמות גלעד לי מנשה זה מנשה כמשמועו אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט אפרתי יהודה מחוקקי זה אחיתופל מואב סיר רחצי זה גיחזי על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים מה נעבוד ואיך נתיר את דואג ואחיתופל ודוד מלכא דישראל מיקל לון דכתיב (תהלים נ"ה, כ"ד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם אמר לון עלי לעשותן ריעים אילו לאלו דכתיב(תהלים ק"ח, י') עלי פלשת אתרועע (תהלים ס', י') עלי פלשת התרועעי עלי לפלש להם מעשים טובים לעשותן ריעים אילו לאילו
מתני’:
דור המבול אין להן חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית בראשית ו ג) לא ידון רוחי באדם לעולם דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית נח יא ח) ויפץ ה' אותם וכתיב ומשם הפיצם ה’ ויפץ ה' אותם בעולם הזה ומשם הפיצם ה' בעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית לך לך יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין °רבי נחמיה אומר אילו ואילו אינן עומדין בדין שנאמר (תהלים א', ה') על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים
גמ’: תנן דור המבול אין להן חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין ואינן רואין לעתיד לבוא מה טעמא דכתיב (בראשית נח ז כג) וימח את כל היקום וכתיב וימחו מן הארץ וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו מן הארץ לעתיד לבוא תני °רבי נחמיה אומר נאמר (בראשית בראשית ו ג) לא ידון רוחי באדם לעולם °רבי יהודה בר עילאי אומר לא ידון לו רוחי שאיני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן רוחי בבני אדם בתחית המתים °רבי שמעון בן יוחאי אומר לא ידין לו רוחי שאיני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים אחרים אומרים לא ידון לו רוחי שאיני מחזירה לנדנה רבי יהושע בן לוי° אמר עיקר זריבתן לחולטנות המבול היה עונשם המוחלט מה טעמא דכתיב (איוב ו', י"ז) בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם מהו בחומו בריתיחן אמררבי יוחנן° בר נפחא כל טיפה וטיפה שהיה הקדוש ברוך הוא מוריד עליהן היה מרתיחה בתוך גיהנם ומורידה עליהן הדא הוא דכתיב בחומו נדעכו ממקומה יהודה בי רבי חזקיה° ו°רבי אמרין הקדוש ברוך הוא דן את הרשעים בגיהנם שנים עשר חדש בתחלה הוא מכניס בהן חכך ואחר כך הוא מכניסן לאור והן אומרים הוי הוי ואחר כך הוא מכניסן לשלג והן אומרים ווי ווי מה טעמא דכתיב (תהלים מ', ג') ויעליני מבור שאון מטיט היון מהו מטיט היון מקום שהן אומרין בו הוי ווי ויקבלו דינם ויהא להן חלק לעולם הבא על שם (משלי י"ג, א') לץ לא שמע גערה אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא מאי טעמא דכתיב (בראשית לך לך יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים ליי' מאד רעים וחטאים בעולם הזה לה' מאוד לעתיד לבוא דבר אחר רעים אילו לאילו וחטאים בגילוי עריות לה' בעבודה זרה מאד בשפיכות דמים
מתני’: דור המדבר אין להן חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנאמר (במדבר שלח יד לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו דברי °רבי עקיבה °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ', ה') אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלו דור המדבר עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר (במדבר קרח טז לג) ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל דברי °רבי עקיבה °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר עליהם הוא אומר (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
ויגש גיחזי להדפה, מהו להדפה? אמר רבי יוסי בן חנינא, שנתן ידו בהוד שביופיה, בין דדיה, ולא היה מודה בתחיית המתים.
את מוצא בשעה שבא אלישע להחיות את בנה של השונמית, אמר לו, קח משענתי בידך ולך, כי תמצא איש לא תברכנו, וכי יברכך איש לא תעננו. והוא לא עשה כן. אלא כד פגע בר נש ביה, אמר לו: מאיין ולאיין גחזי? והוא אמר לו: אני הולך להחיות מתים. אמר לו: אין מחיה מתים אלא הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה, ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל. אזל ליה ולא עבד כלום, לא ניסה להחיות את הנער. חזר לגביה. אמר לו אלישע: אני יודע, אילו היה ישן לא היה מתעורר על ידך.
את מוצא בשעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע, בא אליו בסוסו וברכבו. אמר רבי יוחנן, בסוסו כתיב. ביקש לתת לו זהב וכסף, חליפות ובגדים, אבנים טובות ומרגליות, ולא קיבל עליו. הדא היא דכתיב, ויפצר בו לקחת וימאן. אתא גחזי ואמר, חי ה', כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאומה. מומה כתיב - רמז שבו. אזל ומטה ביה, ונסב מה דנסב ואטמרון בעליתיה. אתא גבי אלישע, אמר ליה: מאיין ולאיין גחזי? מיאנת מתן שכרן של צדיקים? אמר לו: לא הלך עבדך אנא ואנה. ויאמר לא, לבי הלך, כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך. העת לקחת כסף וזהב... העת לקחת אבנים טובות ומרגליות? לפיכך צרעת נעמן תדבק בך. כתיב, וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער. ומי היו? רבי יהודה בשם רב, גחזי ושלשת בניו היו.
כתיב, ויבא אלישע דמשק, ובן הדד מלך ארם חלה. מה אזל בעי מיעבד תמן? אזל בעא מקרבא לגחזי, ואשכחיה מוחלט. מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין. אמר רבי יוחנן, בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח, מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין. לא כשם שעשה אלישע שדחה את גחזי בשתי ידיו? שני חלאים חלה אלישע, אחד כדרך הארץ ואחד שדחה את גחזי.
רבי חנניה ורבי יהושע בן לוי, בשעה שנמנו ואמרו שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, יצתה בת קול ואמרה: המעמך ישלמנה כי מאסת? אלא כי אתה תבחר ולא אני. וממה ידעו דבר? ביקשו לצרף את שלמה עמהן, בא דוד ונשתטח לפניהם. ויש אומרים אש יצאה מבית קודש הקודשים וליהטה סביבותיהם. הדר עילה, היה יליף מצלי ומתענה, כיון שנמנה עמהם, שוב מה שהיה מצלי לא היה מתענה עוד.
דורשי רשומות אמרו, כולם יש להם חלק. מה טעם? לי גלעד ולי מנשה, אפרים מעוז ראשי, יהודה מחוקקי, מואב סיר רחצי, על אדום אשליך נעלי. לי גלעד - זה אחאב מלך ישראל שנפל ברמות גלעד. לי מנשה - כשמו. אפרים מעוז ראשי - זה ירבעם בן נבט אפרתי. יהודה מחוקקי - זה אחיתופל. מואב סיר רחצי - זה גיחזי. על אדום אשליך נעלי - זה דואג האדומי.
אמרו ישראל לפני רבון כל העולמים: מה נעביד? דוד מלכא דישראל מיקל להון, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. אמר להם: עלי לעשותם רעים אלו לאלו, דכתיב, עלי פלשת אתרועעי. עלי לפלש להם מעשים טובים, לעשותם רעים אלו לאלו.
מתניתין: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדים בדין, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם. דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ויפץ ה' אותם משם ומשם הפיצם ה'. אנשי סדום אין להם חלק, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. רעים וחטאים - אבל עומדים בדין. רבי נחמיה אומר, אלו ואלו אינם עומדים בדין, שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט - זה דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים - אלו אנשי סדום. אמרו לו: בעדת צדיקים אינם עומדים, אבל עומדים הם בעדת רשעים.
גמרא: ואינם רואים לעתיד לבוא, מה טעמא? וימח את כל היקום - בעולם הזה, וימחו מן הארץ - לעתיד לבוא.
תני רבי נחמיה אומר, נאמר לא ידון רוחי באדם לעולם. רבי יהודה אומר, לא ידון לו רוחי, שאיני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן רוחי בבני אדם. רבי שמעון אומר, לא ידין לו רוחי, שאיני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים. אחרים אומרים, לא ידון לו רוחי, שאיני מחזירה לנדנה.
רבי יהושע בן לוי אמר, עיקר זריבתן לחולטנות - המבול המוחלט. מה טעם? בעת יזורבו נצמתו, בחומו נדעכו ממקומם. מהו בחומו? בריתיחה. אמר רבי יוחנן, כל טיפה וטיפה שהיה מוריד עליהן היה מרתיחה בתוך גיהנם ומורידה עליהן, הדא הוא דכתיב, בחומו נדעכו ממקומם.
יהודה בי רבי חזקיה ורבי אמרין, דן את הרשעים בגיהנם שנים עשר חדש. בתחילה הוא מכניס בהם חוכך, ואחר כך הוא מכניסן לאור והם אומרים הוי הוי, ואחר כך הוא מכניסן לשלג והם אומרים ווי ווי. מה טעמא? ויעלני מבור שאון, מטיט היון. מהו מטיט היון? מקום שהם אומרים בו הוי וי. ויקבלו דינם ויהא להם חלק לעולם הבא, על שם לץ לא שמע גערה.
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא ואינם רואים לעתיד לבוא. מאי טעמא? ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. רעים וחטאים - בעולם הזה. לה' מאד - לעתיד לבוא. רעים אלו לאלו, וחטאים - בגילוי עריות. לה' מאד - בשפיכות דמים.
מתניתין: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדים בדין, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח - אלו דור המדבר. עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל.
גמ’: דור המדבר אין להן חלק לעולם הבא ואין רואין לעתיד לבוא שנאמר (במדבר שלח יד לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעתיד לבוא וכן הוא אומר (תהלים צ"ה, י"א) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי °רבי עקיבה °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ', ה') אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח °רבי יהושע בן חנניה אומר כתיב (תהלים קי"ט, ק"ו) נשבעתי ואקיימה פעמים שאינו מקיים °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר כתיב אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזר אני בי תני °רבי שמעון בן מנסיא אומר עליהם הוא אומר אספו לי חסידי וגומר חסידי שעשו עמי חסד כורתי בריתי שנכרתו על ידי עלי זבח שעילו אותי ונזבחו על שמי תני °רבי יהושע בן קרחה אומר על הדורות הללו דור המדבר הוא אומר (ישעיהו ל"ה, י') ופדויי ה' ישובון °רבי אומר אילו ואילו יש להן חלק לעולם הבא ומה טעמא דכתיב (ישעיהו כ"ז, י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים האובדים בארץ אשור אילו עשרת השבטים והנידחים בארץ מצרים זה דור המדבר אלו ואילו יבואו והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם עדת קרח אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא מה טעמא דכתיב (במדבר קרח טז לג) ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעתיד לבוא תני °רבי יהודה בן בתירה אומר ממשמע שנאמר (תהלים קי"ט, קע"ו) תעיתי כשה אבד בקש עבדך מה אבידה האמורה להלן סופה להתבקש אף אבידה האמורה כאן עתידה להתבקש מי נתפלל עליהן רבי שמואל בר נחמן° אמר משה נתפלל עליהן דכתיב (דברים וזאת הברכה לג ו) יחי ראובן ואל ימות רבי יהושע בן לוי° אמר חנה נתפללה עליהן היא דרבי יהושע בן לוי° דאמר רבי יהושע בן לוי° כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן ואמרה (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
מתני’:
עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים נצבים כט כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הן הולכין ואינן חוזרין דברי °רבי עקיבה °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הן כשהיא אפילה להן עתידה ליאור להן
גמ’: עשרת השבטים אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא מה טעמא דכתיב (דברים נצבים כט כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הן הולכין ואינן חוזרין דברי °רבי עקיבה °רבי שמעון בן יהודה איש כפר אכוס אמר משום °רבי שמעון בן יוחאי אם היו מעשיהן כיום הזה שלא יחזרו בתשובה אינן חוזרין ואם לאו חוזרין הן חזקיה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת אם באים הן גירי צדק לעתיד לבא אנטונינוס בא בראש כולם אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטונינוס ואית מילין אמרין שנתגייר ממה את שמע מינה שלא התגייר שראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים לית את שמע מינה כלום שכן אפילו יריאי שמים יוצאין בכך אנטונינוס אתא גבי °רבי אמר לו נראה לך שתאכילני מן לויתן בעלמא דאתי אמר לו אין אמר לו מן אימר פסחא לא אוכלתני ומן לויתן את מיכלתי לעלמא דאתי אמר לו ומה נעביד לך ובאימר פיסחא כתיב (שמות בא יב מח) וכל ערל לא יאכל בו הדא אמרה דלא איתגייר אנטונינוס כיון דשמע כן אזל וגייר גרמיה אתא גבי °רבי אמר לו חמי תראה גזירתי אמר לו בדידי לא איסתכלית מן יומוי ובדידך אנא מסתכלא הדא אמרה דאיתגייר אנטונינוס ולמה נקרא רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו ולמה נקרא שמו של °נחום בן סימאי נחום איש קדוש קדושים שלא הביט בצורת מטבע מימיו אנטונינוס אתא גבי °רבי אמר לו צלי תתפלל עלי אמר ליה ישיזבינך מן הדא צינתא הקדוש ברוך הוא יציל אותך מהקור דכתיב (תהלים קמ"ז, י"ז) לפני קרתו מי יעמוד אמר לו °רבי לית הדא צלו דאם קר יתיר כסיתך תכסה והא צינתה אזלה זו לא תפילה נצרכת כי אם קר מתכסים בכסות והקור מסתלק אמר לו ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא הקדוש ברוך הוא יציל אותך מהחום אמר לו הא צלו כדון תשתמע צלותך דכתיב (תהלים י"ט, ז') ואין נסתר מחמתו רבי יוחנן° בר נפחא אמר עדתו של יוחנן בן קרח שהלכו עמו למצרים ולא שמעו לירמיהו אין להם חלק לעולם הבא מה טעמא דכתיב (הושע ה', ז') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהודה בר עילאי חד אמר לא גלו עד שנעשו ערילים וחרנה אמר לא גלו עד שנעשו ממזרים מאן דאמר ערלים למילה ולמצות ומאן דאמר ממזירים מאבותיהן אמררבי יוחנן° בר נפחא לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים מה טעמא דכתיב (יחזקאל ב', ג') בן אדם שולח אני אותך אל בני ישראל אל גוים המורדים אשר מרדו בי אל גוי המורד אין כתיב כאן אלא אל גוים המורדים אשר מרדו בי המה ואבותיהם פשעו בי עד היום הזה רבי ברכיה° הכהן ורבי חלבו° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° לשלש גליות גלו ישראל אחד לפנים מנהר סנבטיון ואחד לדפני של אנטוכיא ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם כשם שגלו לשלש גליות כך גלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לשלש גליות מה טעמא דכתיב (יחזקאל כ"ג, ל"א) בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך וכשהן חוזרין הן חוזרין משלש גליות מה טעמא דכתיב (ישעיהו מט ט) לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם לאמר לאסורים צאו אילו שגלו לפנים מנהר סנבטיון לאשר בחשך הגלו אילו שירד עליהן הענן וכיסה אותם ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם אילו שגלו לדפנא של אנטוכיא
גמרא: דור המדבר אין להם חלק ואין רואים לעתיד לבוא, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו. יתמו - בעולם הזה. ושם ימותו - לעתיד לבוא. וכן הוא אומר, אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. רבי יהושע אומר, נשבעתי ואקיימה, פעמים שאינו מקיים. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, כתיב אשר נשבעתי באפי - באפי נשבעתי, חוזר אני.
תני רבי שמעון בן מנסיא אומר, עליהם הוא אומר אספו לי חסידי וגומר. חסידי - שעשו עמי חסד. כורתי בריתי - שנכרתו על ידי. עלי זבח - שעילו אותי ונזבחו על שמי.
תני רבי יהושע בן קרחה אומר, על הדורות הללו הוא אומר ופדויי ה' ישובון. רבי אומר, אלו ואלו יש להם חלק לעולם הבא. ומה טעמא? והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור - אלו עשרת השבטים, והנדחים בארץ מצרים - זה דור המדבר. אלו ואלו והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם.
עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא ואינם רואים לעתיד לבוא, מה טעמא? ותכס עליהם הארץ - בעולם הזה. ויאבדו מתוך הקהל - לעתיד לבוא.
תני רבי יהודה בן בתירה אומר, ממשמע שנאמר תעיתי כשה אבד בקש עבדך, מה אבידה האמורה להלן סופה להתבקש, אף אבידה האמורה כאן עתידה להתבקש.
מי נתפלל עליהם? רבי שמואל בר נחמן אמר, משה נתפלל עליהם, יחי ראובן ואל ימות. רבי יהושע בן לוי אמר, חנה נתפללה עליהם. היא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם ואמרה ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל.
מתניתין: עשרת השבטים אינם עתידים לחזור, שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, מה היום מאפיל ומאיר, אף הם כשהיא אפלה להם עתידה ליאור להם.
גמרא: עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא ואינם רואים לעתיד לבוא, מה טעמא? וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא. רבי שמעון בן יהודה איש כפר אכוס אמר משום רבי שמעון, אם היו מעשיהם כיום הזה אינם חוזרים, ואם לאו חוזרים הם.
חזקיה ורבי אבהו בשם רבי אלעזר, אם באים הם גרי צדק לעתיד לבוא, אנטונינוס בא בראש כולם.
מה את שמע מינה שראו אותו יוצא במנעל בפחות - את שמע מינה שכן אפילו יראי שמים יוצאים בכך. אנטונינוס אתא גבי רבי, אמר לו: מכלתני לעולם הבא? ומה נעביד לך באימר פסחא? כתיב וכל ערל לא יאכל בו. הדא אמרה דלא איתגייר.
אנטונינוס כיון דשמע כן, אזל וגייר גרמיה. אתא גבי רבי, אמר לו: חמי גזירתי. בדידי לא איסתכלית מן יומוי, ובדידך אנא מסתכלא. הדא אמרה דאיתגייר אנטונינוס.
ולמה נקרא רבינו הקדוש? שלא הביט במילתו מימיו. ולמה נקרא שמו נחום בן סימאי, נחום איש קדוש קדושים? שלא הביט בצורת מטבע מימיו.
אנטונינוס אתא גבי רבי, אמר ליה: צלי עלי. אמר ליה: ישזבינך מן הדא צינתא, דכתיב לפני קרתו מי יעמוד. אמר ליה רבי: לית הדא צלותא יתיר, כסותך תכסה. אמר לו: והא ינתה, ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא. אמר לו: הא צלו כדון, תשתמע צלותך, דכתיב ואין נסתר מחמתו.
רבי יוחנן אמר, עדתו של יוחנן בן קרח אין להם חלק לעולם הבא. מה טעמא? בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, עתה יאכלם חדש את חלקיהם.
רבי אליעזר ורבי יהודה, חד אמר לא גלו עד שנעשו ערילים, וחרנא אמר לא גלו עד שנעשו ממזרים. מאן דאמר ערלים - למילה ולמצוות, ומאן דאמר ממזרים - מאבותיהם.
אמר רבי יוחנן, לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים. מה טעמא? בן אדם שולח אני אותך אל בני ישראל, אל גוים המורדים אשר מרדו בי. אל גוי המורד אין כתיב כאן, אלא אל גוים המורדים אשר מרדו בי. המה ואבותיהם פשעו בי עד היום הזה.
רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, לשלש גליות גלו ישראל: אחד לפנים מנהר סנבטיון, ואחד לדפני של אנטוכיא, ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם. כשם שגלו לשלש גליות כך גלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לשלש גליות. מה טעמא? בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך.
וכשהם חוזרים הם חוזרים משלש גליות, מה טעמא? גלו לאמר לאסורים צאו - אלו שגלו לפנים מנהר סנבטיון. לאשר בחשך הגלו - אלו שירד עליהם הענן וכיסה אותם. ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם - אלו שגלו לדפנא של אנטוכיא.
==ירושלמי סנהדרין, פרק י, הלכה ו==
מתני’:
אנשי עיר הנדחת דכתיב (דברים ראה יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמר הא אינן נהרגין י_טועד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט ועד שיודח רובה עד שידיחוה אנשים הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה מחוצה לה הרי אילו כיחידים צריכין י_טזשני עדים והתרייה לכל אחד ואחד זה חומר ביחידים מבמרובים י_יזשהיחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט י_יחוהמרובין בסייף לפיכך ממונן אבד
גמ’: כתיב וידיחו את יושבי עירם לאמר עיר ולא כפר עיר ולא כרך והוא שתהא מחמשה עד עשרה אנשים דברי °רבי מאיר °רבי יהודה בר עילאי אומר ממאה ועד רובו של שבט שנים שהדיחו את שנים ואותם שנים הדיחו שנים אחרים עד שהודח רובו של שבט מהו ליתן על השנים הראשונים תורת המדיחין ויסקלו או תורת הנידחין שהרי לא הדיחו אלא שנים והם חלק מהעיר שהודחה ויהרגו בסיף היו שם גרים ותושבין מהו שישלימו לרוב היו שם ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים שהם בחפירה בעומק האדמה או עוף שהוא טס למעלה מעשרה מהו שיחשבו כשלל העיר וישרפו °רבי שמעון בן יוחאי אומר חמורה שריפה מסקילה ורבנין אמרין חמורה סקילה משריפה °רבי שמעון בן יוחאי אומר חמור חנק מהרג ורבנין אמרין חמור הרג מחנק
מתני’:
כתיב (דברים ראה יג טז) הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אילו מצילין אותן כתיב החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב י_יטמיכן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין י_כושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אובדין
גמ’: °רבי שמעון בן יוחאי אומר בהמתה ולא בכורות ולא מעשרות שבתוכה שאינם של אנשי העיר אלא של גבוה שללה ולא כסף הקדש ומעשר שני שבתוכה רבי יוסי בן חנינה° בעי שיער הצדקניות שבתוכה מהו נישמעינה מהדא דתנן °רבי שמעון בן יוחאי אומר בהמתה ולא בכורות ומעשרות שבתוכה שללה ולא כסף הקדש ומעשר שני שבתוכה ואף השערות אינם שללה שהם מחוברים לצדיקות קדשי עיר הנידחת רבי יוחנן° בר נפחא אמר אין מועלין בהן ורבי שמעון בן לקיש° אמר מועלין בהן מתיב רבי יוחנן° בר נפחא לריש לקיש° על דעתך דתימר מועלין בהן והן עומדות למיתה ניתני שש חטאות מיתות אמר לו
אנחנו חוזרים לירושלמי מסכת סנהדרין דף נ"ד. תחילת המשנה פרק י' הלכה ו'. ואומרת המשנה אנשי עיר הנדחת דכתיב יצאו אנשים בני בליעל מקרבך והדיחו את יושבי עירם לאמור, משמע שאינם נהרגים עד שהיו מדיחים אותם מאותה עיר ומאותו שבט. ועד שיודח רובה ועד שיודיחו האנשים. הדיחו נשים או קטנים או שהודח מיעוטה, או שהיו מדיחיה מחוצה לה, הרי אלו כיחידים, צריכין שני עדים והתרייה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים מבמרובים, כן שהיחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט והמרובים בסייף לפיכך ממונן אבד.
אתא הגמרא אומרת, כתיב וידיחו את יושבי עירם לאמור, מכאן למדו עיר ולא כפר, עיר ולא כרך. והוא שתהא מחמשה עד עשרה אנשים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר ממאה ועד רובו של שבט. שנים שהדיחו את שנים ואותם שנים הדיחו שנים אחרים עד שיודחו רוב של שבט. מהו ליתן לשנים הראשונים תורת מדיחין ויסקלו או תורת נידחין? כן, הרי הם לא הדיחו אלא שנים. והם חלק הרי מהעיר שהודחה. אז אולי הם נהרגו בסייף כמו אנשי העיר? היו שם גרים ותושבים, מהו שישלימו לרוב? היו שם ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים שהם בחפירה בעומק האדמה, או עוף שהוא טס למעלה מעשרה, מהו שייחשבו כשלל העיר וישרפו? רבי שמעון אומר חמורה שריפה מסקילה, ורבנן אמרין חמורה סקילה משריפה. רבי שמעון אומר חמור חנק מהרג, ורבנן אמרין חמור הרג מחנק.
פרק י' הלכה ז'. אומרת המשנה כתיב הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום, הרי אלו מצילין אותה. כתיב אחרי כן את כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב. מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין, ושבחוצה לה פליטין, ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אובדין.
אומרת הגמרא, רבי שמעון אומר בהמתה — לא בכורות ולא מעשרות שבתוכה, כיוון שזה לא של רשעי העיר אלא זה של גבוה. שללה — לא כסף הקדש ומעשר שני שבתוכה. רבי יוסי בן חנינה בעי, שיער הצדקניות שבתוכה מהו? נשמעינה מהדא, רבי שמעון אומר בהמתה — לא בכורות ומעשרות שבתוכה, שללה — לא כסף הקדש ומעשר שני שבתוכה. אף לצדיקות — הסערות של הצדיקות הן לא שלהם.
📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א
י_טו עיר הנידחת נעשית "עיר הנידחת" רק אם הודחה על ידי אנשים מתוכה שהם רוב תושביה, מבני העיר והשבט
- מקור: "עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט ועד שיודח רובה עד שידיחוה אנשים הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה מחוצה לה הרי אילו כיחידים צריכין"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ב, סמ"ג עשין טו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם (עבודה זרה ד, ב) פסק שצריך שיהיו המדיחים מאותה העיר ומאותו השבט, ושיודח רובה על ידי אנשים (לא נשים וקטנים), שאם הודחה על ידי מיעוט או על ידי מדיחים מחוצה לה - דינם כדין יחידים עובדי עבודה זרה ולא כדין עיר הנידחת
י_טז כאשר עבדו כמה אנשים עבודה זרה במעשה אחד, יש להתרות ולהעיד בשני עדים על כל אחד ואחד בנפרד ולא די בעדות והתראה כוללת
- מקור: "שני עדים והתרייה לכל אחד ואחד זה חומר ביחידים מבמרובים"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ה, רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (עבודה זרה ד, ה-ו) שבמרובים החומרא היא שצריך התראה ועדות לכל אחד, בשונה מיחיד שבו לפעמים ניתן לצרף
י_יז עובד עבודה זרה ביחיד שנידון בסקילה, ממונו פלט ליורשיו ואינו נאבד
- מקור: "שהיחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט - כן פסק הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ב) שדין זה נאמר רק בעיר שהודחה כולה (דין רבים), אך יחיד עובד עבודה זרה ממונו ליורשיו ואינו אבד
י_יח מה מספר תושבי העיר הנדרשים כדי שתידון כ"עיר הנידחת"
- מקור: "והמרובין בסייף לפיכך ממונן אבד גמ’: כתיב וידיחו את יושבי עירם לאמר עיר ולא כפר עיר ולא כרך והוא שתהא מחמשה עד עשרה אנשים דברי רבי מאיר רבי יהודה (בר עילאי) אומר ממאה ועד רובו של שבט שנים שהדיחו את שני"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ו
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי מאיר: מחמישה עד עשרה אנשים ~ רבי יהודה בר עילאי: ממאה עד רובו של שבט
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה שהעיר צריכה לכלול רוב אנשי השבט, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ו.
י_יט נכסי צדיק הדר בעיר שהודחה כולה לעבודה זרה - מה דינם?
- מקור: "מיכן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי: נכסיו שבתוכה נאבדין (נשרפין עם העיר), ושבחוצה לה פליטין (ניצולין); כך פסק הרמב"ם.
י_כ בשלל עיר הנידחת - האם בכורות ומעשרות ורכוש הקדש הנמצאים בה נכללים באיסור השרפה
- מקור: "ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אובדין גמ’: רבי שמעון (בן יוחאי) אומר בהמתה ולא בכורות ולא מעשרות שבתוכה שאינם של אנשי העיר אלא של גבוה שללה ולא כסף הקדש ומעשר שני שבתוכה רבי יוסי בן חנינה בעי שיער ה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שבכורות ומעשרות שאינם של אנשי העיר אלא של גבוה, וכן כסף הקדש ומעשר שני, אינם נשרפים עם שלל העיר, כמבואר ברמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה י
שכן כל הקדשים מתים ואפילו עולה מתה ולא רק חטאת אמר רבי הילא° אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° מועלין בהן משום שאפילו קדשי מומר לעבודת כוכבים ומזלות מועלים בהם ולמה לא יקרבו על שם (משלי כ"א, כ"ז) זבח רשעים י_כאתועבה אמררבי עוקבא°אוף בהדא איתפלגון שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין רבי יוחנן° בר נפחא אמר י_כבכל הקודם בו זכה שכבר נתיאשו בעלים רבי שמעון בן לקיש° אמר ייאוש של טעות היה ואין זה יאוש וכן העבד שהוא יוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין רבי יוחנן° בר נפחא אמר זכה לעצמו רבי שמעון בן לקיש° אמר ייאוש של טעות היה
מתני’:
(דברים ראה יג יז)ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה אם י_כגאין לה רחוב עושין לה רחוב היה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה שנאמר אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שללה ולא שלל שמים מיכן אמרו י_כדההקדשות שבתוכה ייפדו ותרומות יירקבו ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו כליל ליי' אלהיך אמר°רבי שמעון בן יוחאי אם י_כהאתה עושה דין בעיר הנידחת מעלה אני עליך כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני והיתה תל עולם י_כולא תבנה עוד לא תיעשה אפילו גנות ופרדסים דברי °רבי יוסי הגלילי °רבי עקיבהאומר לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדיסים (דברים ראה יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו' כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם
גמ’: אמר °רבי שמעון בן יוחאי קל וחומר בדברים מה אם נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה על ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה תורה שישרפו המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה אמררבי אלעזר° בן פדת מוכיח הדבר בלוט שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו אף הוא יצא וידיו על ראשו הדא הוא דכתיב (בראשית לך לך יט כב) מהר המלט שמה דייך שאת ממלט את נפשך כתיב (מלכים א' ט"ז, ל"ד) בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו חיאל מן דיהושפט דכתיב ולו אחים בני יהושפט עזריה וחיאל וגו' והם היו משבט יהודה יריחו מן דבנימין ומה עשה חיאל ביריחו אלא מלמד שמגלגלין את החובה על ידי חייב וכן הוא אומר (מלכים א' ט"ז, ל"ד) באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה ניחא באבירם בכורו לא היה לו מאיין לילמוד ובשגוב הרשע היה לו מאיין ללמד ולמה המשיך לפי שרצו לרבות את ממונן ושלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין לקיים מה שנאמר (מלכים א' ט"ז, ל"ד) כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד יהושע בן נון כליל לה' אלהיך ולא ידבק בידך תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר לא אותה בנה אלא עיר אחרת בנה מאחר שהיא נבנית מותר את ליישב בה °רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי יהושע בן קרחה אמרו מה תלמוד לומר (יהושע ו', כ"ו) ובנה את העיר הזאת את יריחו אלא שלא יבנה עיר אחרת ויקרא שמה יריחו ולא יבנה את יריחו ויקרא שמה עיר אחרת וכן הוא אומר (דברים שופטים יז טז) לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לישיבה אין את חוזר אבל חוזר את לסחורה י_כזלפרקמטיא ולכבוש את הארץ
הדרן עלך פרק כל ישראל
פרק אחד עשר – ואילו הן הנחנקים
מתני':
ואילו הן הנחנקין: יא_אהמכה אביו ואמו, יא_בוגונב נפש מישראל, יא_גוזקן ממרא על פי בית דין, יא_דונביא השקר, יא_הוהמתנבא בשם עבודה זרה, יא_ווהבא על אשת איש, יא_זוזוממי בת כהן יא_חובועלה. יא_טהמכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה, יא_ישהמקלל לאחר מיתה חייב, יא_יאוהמכה לאחר מיתה פטור.
גמ': אזהרה למכה אביו ואמו מניין? דכתיב (דברים כי תצא כה ג) "ארבעים יכנו לא יוסיף". מה אם מי שהוא מצווה להכות
קדשי עיר הנידחת רבי יוחנן אמר אין מועלין בהן, רבי שמעון בן לקיש אמר מועלין בהן. מתיב רבי יוחנן לריש לקיש, על דעתך דתימר מועלין בהן, הן — ניתני שש חטאות מיתות? אז אם יש חטאות מתות, למה אתה אומר רק חמש חטאות מתות? אמר לך שכן אפילו עולה מתה, כן, לא רק חטאת, לכן מנו אותם. רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש, מועלין בהן משום קדשי מומר, יקרבו — על שם זבח רשעים תועבה. אמר רבי עוקבא, אוף בהדא איתפלגון, שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין. רבי יוחנן אמר כל הקודם בו זכה, כיוון שעשית יהושע בעלים. רבי שמעון בן לקיש אמר ייאוש של טעות היה — ואין זה ייאוש. וכן העבד שהוא יוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין, רבי יוחנן אמר זכה לעצמו, רבי שמעון בן לקיש אמר ייאוש של טעות היה.
פרק י"א הלכה ח'. אומרת המשנה, וכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה. אם אין לה רחוב עושין לה רחוב. היה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה, שנאמר אל תוך רחובה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה — שללה, לא שלל שמים. מכאן אמרו ההקדשות שבתוכה ייפדו ותרומות ירקבו, ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. כליל לה' אלהיך. אמר רבי שמעון, אם אתה עושה דין בעיר הנידחת מעלה אני עליך כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני — כלומר יש כתוב כליל לה' אלהיך, זה כאילו שאתה מעלה כליל.
והיתה תל עולם לא תבנה עוד, לא תיעשה אפילו גנות ופרדסים דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד — לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים. כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם.
אמר רבי שמעון קל וחומר בדברים: מה אם נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה, על ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה תורה שישרפו — כן, כי לכן הנכסים של הצדיקים בתוך עיר נידחת נשרפים. המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה.
אמר רבי אלעזר, מוכיח דבר בלוט שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו, אף הוא יצא וידיו על ראשו, הדא הוא דכתיב מהר המלט שמה — מה זה מהר המלט שמה? דייך שאת ממלט את נפשך. כתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו — זאת אומרת חיאל הרי מיהושפט, וכתיב יאל מן דיהושפט. היו הרי משבט יהודה, יריחו מן דבנימין, אלא מלמד שמגלגלין את החובה על ידי חייב. וכן הוא אומר באביר בכורו יסדה ובשגוב צעירו — אז ניחא, באביר בכורו לא היה לו מה ללמוד, זה היה בנו הראשון — כן, פעם ראשונה שמישהו מת, אבל שגוב — הרשע היה לו כל הבנים שמתו, הרי לא היה מה ללמוד, אז למה המשיך? לפי שרצו לרבות את ממונם שלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין, לקיים מה שנאמר כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד יהושע בן נון, כליל לה' אלהיך ולא ידבק בידך.
תני רבי שמעון בן אלעזר אומר, לא אותה בנה אלא עיר אחרת בנה — כן, בנה אבל בשם שלה. מאחר שהיא נבנית מותר את ליישב בה — כלומר כל האיסור הוא הבנייה עצמה, ולכן כשבנו בה מותר לגור בה. רבי יוסי ורבי יהושע בן קרחה אמר, מה דאמר לומר ובנה את העיר הזאת את יריחו, אלא שלא יבנה עיר אחרת ויקרא שמה יריחו, או יריחו ויקרא שמה עיר אחרת — כלומר אסור אותה עיר לקרוא אפילו בשם אחר, או עיר אחרת לקרוא בשמה. וכן הוא אומר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד — לישיבה אין את חוזר, אבל את חוזר לסחורה לפרקמטיא ולכבוש את הארץ.
הדרן עלך פרק כל ישראל.
פרק י"א הלכה א'. אומרת המשנה ואילו הן הנחנקין: המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה, שהמקלל לאחר מיתה חייב, והמכה לאחר מיתה פטור.
אומרת הגמרא, אזהרה למכה אביו ואמו מניין? דכתיב ארבעים יכנו לא יוסיף. מה אם מישהו מצווה להכות? כן, בית דין מצווה להכות את אותו פושע, הרי הוא מוזהר שלא להכות מעבר למה שחייבו אותו. עכשיו מי שלא מצווה להכותו אינו דין שיהא מצווה שלא להכות?
ותנן אינו חייב אלא שיעשה בהן חבורה — באיזה חבורה? האם כחבורת שבת או כחבורת ניזיקין? אם תאמר כחבורת שבת אז חייב אפילו לא חיסר, דקיימא לן חובל בשבת חייב על החבורה אם יצא דם, או שאם נצרר אף על פי שלא יצא דם. עכשיו אם תאמר כחבורת ניזיקין אז לא, עד שיש חסר — כן, הרי אינו חייב בניזיקין אלא אם כן חיסר בו איבר. אבל אם הכהו על ידו וצווח, אז לא משלם את הנזק — כן, נזק הוא לא משלם, כמובן צער וריפוי ושבת הוא משלם, אבל נזק עצמו הוא לא משלם.
📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב
י_כא שור הנסקל שנמצאו עדיו זוממין - אם עדיין מותר בהנאה או נאסר משעת גמר דין
- מקור: "תועבה אמררבי עוקבאאוף בהדא איתפלגון שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין רבי יוחנן (בר נפחא) אמר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה יג, סמ"ג עשין טו
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יוחנן ~ ר"ל: ר' יוחנן אמר משעת גמר דין נאסר (ואינו חוזר להיתרו אף שנמצאו העדים זוממים), ר"ל אמר משעת עמידה בדין
- הכרעה: נפסק כר' יוחנן שמשעה שנגמר דינו נאסר בהנאה ואינו חוזר להיתרו, וכך פסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"ד ה"יג
י_כב עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין - האם קנה עצמו לחירות
- מקור: "כל הקודם בו זכה שכבר נתיאשו בעלים רבי שמעון בן לקיש אמר ייאוש של טעות היה ואין זה יאוש וכן העבד שהוא יוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין רבי יוחנן (בר נפחא) אמר זכה לעצמו רבי שמעון בן לקיש אמר ייאוש של טעות"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק יא, הלכה יג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ריו"ח ~ ריש לקיש: ריו"ח אמר זכה לעצמו וקנה עצמו בן חורין, ריש לקיש אמר ייאוש של טעות היה ואינו יאוש והעבד לא קנה עצמו
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שזכה לעצמו וקנה חירות, כמובא ברמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יא הלכה יג
- מקבילה בבבלי: בבלי כריתות כד א — שור הנסקל שהוזמו עדיו והעידו שנרבע שורו (לא שהוא רבע) - כל המחזיק בו זכה בו, שהפקירוהו הבע
י_כג עיר שהודחה שאין לה רחוב מרכזי לכינוס שללה, יש לעשות לה רחוב כדי לשרוף בו את שללה
- מקור: "אין לה רחוב עושין לה רחוב היה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה שנאמר אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שללה ולא שלל שמים מיכן אמרו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הירושלמי; הרמב"ם פסק שאם אין לעיר הנידחת רחוב עושים לה רחוב, ואם רחובה מחוץ לה כונסים אותה לתוכה, שנאמר "אל תוך רחובה"
י_כד עיר הנידחת: הקדשות, תרומות ומעשר שני וכתבי קודש שבתוכה - מה דינם
- מקור: "ההקדשות שבתוכה ייפדו ותרומות יירקבו ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו כליל ליי אלהיך אמררבי שמעון (בן יוחאי) אם"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה יג
- מצב: נפסק
- הכרעה: ההקדשות ייפדו, תרומות יירקבו, מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו, ככתוב בירושלמי; כך פסק הרמב"ם.
י_כה עיר הנידחת שנעשה בה דין הריסה ושריפה, נחשבת כקרבן עולה כליל לפני המקום ואינה נבנית לעולם
- מקור: "אתה עושה דין בעיר הנידחת מעלה אני עליך כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני והיתה תל עולם"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה טז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שהמאבד את אנשי העיר הנידחת ורכושה כמעלה עולה כליל, ולכן היא נעשית תל עולם ואין בונים אותה עוד, כפי שפסק הרמב"ם
י_כו אין לבנות עיר שהוסתה לעבודה זרה ("עיר הנידחת") מחדש באותה צורתה, אך מותר לעשות בה גנות ופרדסים
- מקור: "לא תבנה עוד לא תיעשה אפילו גנות ופרדסים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבהאומר לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדיסים (דברים ראה יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה מחרו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ד, הלכה ח
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי יוסי הגלילי ~ רבי עקיבא: רבי יוסי הגלילי אוסר אף לעשות גנות ופרדסים, ורבי עקיבא מתיר לעשות בה גנות ופרדסים ואוסר רק לבנותה כמות שהיתה
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא, שהאיסור הוא רק לבנותה לכמות שהיתה כעיר, אך גנות ופרדסים מותר לעשות בה, וכך פסק הרמב"ם
י_כז אין לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא לצורך תלמוד תורה, נישואין, או להצלה מן העכו"ם, ולא לשם מסחר או כיבוש ארצות אחרות
- מקור: "לפרקמטיא ולכבוש את הארץ עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב הדרן עלך פרק כל ישראל"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה ח הדרן עלך כל ישראל י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי; הרמב"ם פסק שאין לצאת מארץ ישראל אלא לתלמוד תורה, ליקח אישה או להציל מן העכו"ם, ולא לפרקמטיא ולכיבוש הארץ, כלשון הירושלמי
יא_א המכה את אביו ואמו וגרם להם חבורה חייב מיתה בסקילה
- מקור: "המכה אביו ואמו,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ה, הלכה ה, רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק טו, הלכה יג, שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף א, סמ"ג לאוין ריט, סמ"ג עשין קד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שהמכה הוריו וגרם חבורה חייב מיתה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד רמא,א
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין פד ב — המכה אביו או אמו הכאה הראויה להמית עונשו מיתה בחנק, ואינו צריך שימית אותם ממש
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין פה ב — המכה אביו ואמו אינו חייב מיתה אלא אם עשה בהם חבורה
יא_ב החייב מיתה בגניבת נפש הוא הגונב "מישראל" בלבד ולא הגונב מגוי
- מקור: "וגונב נפש מישראל,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק טו, הלכה יג, רמב"ם, הלכות גניבה, פרק ט, הלכה א, סמ"ג לאוין קנד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כן, שהתורה חייבה מיתה רק בגונב ישראל, כלשון "וגנב נפש מישראל" (רמב"ם הל' סנהדרין טו, יג; הל' גניבה ט, א; סמ"ג לאוין קנד)
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא קמא סח ב — הטובח או המוכר בהמה גנובה לאחר יאוש הבעלים, האם חייב תשלומי ארבעה וחמישה
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין פד ב — המכה אביו או אמו וגרם להם חבורה נהרג בחנק
יא_ג זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין שבעירו
- מקור: "וזקן ממרא על פי בית דין,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק טו, הלכה יג, רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ג, הלכה ח, סמ"ג לאוין קד, סמ"ג לאוין קה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שזקן ממרא נהרג רק על פי בית דין הגדול, וכך פסקו הרמב"ם והסמ"ג
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין פד ב — מכה אביו ואמו שנתחייב מיתה - דינו בחנק, שכל מיתה האמורה בתורה סתם הרי היא חנק
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין פו ב — חכם שנחלק על חכמי בית דין חייב לפנות תחילה לבית הדין שעל פתח הר הבית, ואם לא נפתרה המחלוקת
יא_ד נביא שקר נהרג בסקילה (חנק) ואינו נענש בעונש אחר
- מקור: "ונביא השקר,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק טו, הלכה יג, רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ט, הלכה א, רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ה, הלכה ח, סמ"ג לאוין לה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדין נביא השקר המפורש בסוגיה - המנבא בשם עצמו או בשם עבודה זרה או המנבא דבר שלא נצטווה נהרג בחנק, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין וע"ז ויסודי התורה
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא מציעא נט ב — אין להישמע לבת קול או לנס כנגד הכרעת חכמים על פי רוב, שכן התורה ניתנה בהר סיני ופסיקתה נמס
- מקבילה בבבלי: בבלי הוריות ד ב — נביא שהורה לבטל מצוה לפי שעה בלבד (ביטול מקצת וקיום מקצת) - חייב מיתה, ואילו המורה לעקור מ
יא_ה המתנבא בשם עבודה זרה אף שדבריו אמת ומכוונים להלכה - נביא שקר וחייב מיתה
- מקור: "והמתנבא בשם עבודה זרה,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק טו, הלכה יג, רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ה, הלכה ו, סמ"ג לאוין לב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הירושלמי, שהמתנבא בשם עבודה זרה נחשב נביא שקר וחייב מיתה בחנק אף אם דבריו כוונו להלכה, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין ובהלכות עבודה זרה, וכן הסמ"ג
יא_ו הבא על אשת איש חייב מיתת בית דין (חנק) על ידי עדים והתראה כשאר איסורי כריתות
- מקור: "והבא על אשת איש,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק טו, הלכה יג, רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה ו, סמ"ג לאוין קג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שהבא על אשת איש נהרג בחנק, כדין שאר עריות שיש בהן כרת, כמבואר ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א הלכה ו והלכות סנהדרין פרק טו הלכה יג
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא מציעא נט א — אסור להלבין פני חברו ברבים אף במסירת נפש
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין נב ב — מיתה הנאמרת בתורה בסתם, כשאין מפורש איזו מיתה, דנים אותה בחנק כמיתה הקלה מבין המיתות
יא_ז עדים שהזימו עדים שהעידו על בת כהן שזינתה, דינם בשריפה כדין הנידונה
- מקור: "וזוממי בת כהן"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות עדות, פרק כ, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כן, שהזוממים לוקים במיתה האמורה בעדותם - שריפה כדין בת כהן הנשואה שזינתה, כרמב"ם הלכות עדות פרק כ הלכה י
- מקבילה בבבלי: בבלי מכות ב א — עדים שהזימו עדים שהעידו על אדם שהוא בן גרושה או חלוצה, אין עונשים אותם בהזמה כדין העדות אל
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין נא א — זוממי בת כהן שזינתה נענשים בשריפה כדינה, ולא בסקילה אף אם נתחייבה סקילה מטעם אחר כגון חילו
יא_ח הבועל את הסוטה במקרה שנעשתה ספק סוטה, אין אוסרה על בעלה
- מקור: "ובועלה."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ג, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהבועל בספק סוטה אינו אוסרה, שלא החמירו אלא בבעל; כן פסק הרמב"ם.
- מקבילה בבבלי: בבלי כריתות ז א — כהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו - חייב משום "על בשר אדם לא ייסך"
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין נ ב — נערה מאורסה בת כהן שזינתה (מאביה) - עונשה בסקילה, ולא בשריפה
יא_ט החובל בהוריו חייב מיתה רק אם עשה בהם חבורה, ואילו המקלל אותם חייב אף ללא חבורה
- מקור: "המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ה, הלכה ה, שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף א, סמ"ג לאוין ריט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי: "המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה" - כך פסקו הרמב"ם (הל' ממרים ה,ה), השו"ע (יו"ד רמא,א) והסמ"ג (לאוין ריט), ואין חולק בבבלי
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין פד ב — המכה אביו או אמו הכאה הראויה להמית עונשו מיתה בחנק, ואינו צריך שימית אותם ממש
- מקבילה בבבלי: בבלי סנהדרין פה ב — המכה אביו ואמו אינו חייב מיתה אלא אם עשה בהם חבורה
- תהלים סב יג
- משלי יג ו
- משלי יג כא
- משלי ג לד
- משלי ג לה
- איוב לג כט
- קהלת ד יב
- מיכה ז יח
- תהלים פה ג
- ירמיהו ג יד
- תהלים פט לג
- ישעיהו כב יד
- הושע ז ז
- ישעיהו א א
- ישעיהו ז ג
- דברי הימים ב כח ז
- ישעיהו לח יז
- משלי יא כא
- מלכים ב יג כג
- הושע ב יב
- מלכים א יח לו
- ישעיהו ט ו
- ישעיהו נד י
- מלכים א יח לז
- מלכים א כב כח
- קהלת יב יב
- קהלת יב יא
- ישעיהו סג יא
- דברי הימים ב לג יג
- נחמיה ט יח
- מלכים א טז לא
- מלכים א כא כ
- מלכים א כא כה
- מלכים א טז לד
- מלכים א יז א
- יהושע ו כו
- מלכים א כא כז
- מלכים א כא כח
- מלכים א כא כט
- ישעיהו ח יז
- ישעיהו ח יח
- ישעיהו לח א
- ישעיהו לב ז
- דברי הימים ב ז יד
- תהלים יז טו
- ישעיהו לח ב
- יהושע ב טו
- יהושע ו כג
- מלכים ב ד י
- יחזקאל מג ח
- ירמיהו ד יט
- מלכים ב כ ד
- ירמיהו טו ד
- דברי הימים ב לג כג
- מלכים ב כא טז
- הושע ט י
- תהלים קו ל
- יהושע יג כב
- איוב כ טו
- שמות כ ב
- תהלים קכ א
- מלכים ב ו א
- מלכים ב ד ט
- מלכים ב ד כז
- מלכים ב ד כט
- מלכים ב ה ט
- מלכים ב ה טז
- מלכים ב ה כ
- מלכים ב ה כה
- מלכים ב ה כז
- איוב לא לב
- איוב לד לג
- תהלים נה כד
- תהלים קח י
- תהלים ס י
- תהלים א ה
- איוב ו יז
- תהלים מ ג
- משלי יג א
- תהלים נ ה
- תהלים צה יא
- תהלים קיט קו
- ישעיהו לה י
- ישעיהו כז יג
- תהלים קיט קעו
- תהלים קמז יז
- תהלים יט ז
- הושע ה ז
- יחזקאל ב ג
- יחזקאל כג לא
- משלי כא כז