ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שקלים/פרק שביעי

הדינים העולים מירושלמי שקלים פרק שביעי

דף עבודה שנוצר אוטומטית: ההלכות שסומנו בעין משפט, מנוסחות כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.

דף כח ב

⇦ אל הירושלמי

^ז_א מעות הנמצאות בין קופת השקלים לקופת הנדבה, דינן נקבע לפי מקום קרבתן, ובמחצה למחצה יפלו לנדבה

מקור: "מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה — קרוב לשקלים יפלו לשקלים, לנדבה יפלו לנדבה, מחצה למחצה יפלו לנדבה"
פוסקים: רמב"ם, הלכות שקלים, פרק ג, הלכה יד
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שקלים, פ"ג ה"יד): קרוב לשקלים - לשקלים, קרוב לנדבה - לנדבה, ומחצה על מחצה - לנדבה, מפני שהולכים לחומרא בספק ההקדש, וקופת הנדבה חלה על כל דבר

^ז_ב מציאת מטבע בין תרומות שונות בבית המקדש שספק לאיזו מהן שייכת

מקור: "בין עצים ללבונה — קרוב לעצים יפלו לעצים, ללבונה יפלו ללבונה, מחצה למחצה יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה — קרוב לקינין יפלו לקינין, קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה, מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה"
פוסקים: רמב"ם, הלכות שקלים, פרק ג, הלכה טו
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כלשונו של הירושלמי: קרוב לצד זה יפול לצד זה, קרוב לצד אחר יפול לצד אחר, ומחצה למחצה יפול לחומרא - לצד המחמיר (ללבונה ולגוזלי עולה), וכך פסק הרמב"ם.

^ז_ג מעות שנמצאו מוטלות בין קופת חולין לקופת מעשר שני, לאיזו מהן שייכות?

מקור: "בין חולין למעשר שני — קרוב לחולין יפלו לחולין, למעשר שני יפלו למעשר שני, מחצה למחצה יפלו למעשר שני. זה הכלל: הולכין אחר הקרוב להקל, מחצה למחצה להחמיר. גמ : תנן: מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה קרוב לשקלי"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעשר שני, פרק ו, הלכה יב
מצב: נפסק
הכרעה: הולכים אחר הקרוב להקל - קרוב לחולין יפלו לחולין וקרוב למעשר שני יפלו למעשר שני, ומחצה למחצה יפלו למעשר שני להחמיר, כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם.

^ז_ד מי שהפריש שקלו ומת - שקלו יפול לנדבה

מקור: "הפריש שקלו ומת אמר ליה: יפלו לנדבה מותר עשירית האיפה שלו (של כהן גדול.?) רבי יוחנן (בר נפחא) אמר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות שקלים, פרק ג, הלכה יב
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כן, שהמותר יפול לנדבה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם הלכות שקלים פרק ג הלכה יב

^ז_ה מותר כסף שהופרש לחטאת ולא נודע חטא בעליו – כיצד ייעשה בו

מקור: "יוליכם לים המלח רבי אלעזר (בן פדת) אמר יפלו לנדבה תנן: בין קינין לגוזלי עולה יקרב עולה וקשיא ויש חטאת קריבה עולה אמר חזקיה בשם רבי שמעון בן לקיש: תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות האשה הזאת שכס"
פוסקים: רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ה, הלכה ח
מצב: נפסק
מחלוקת: פלוני (ר' אלעזר) ~ אלמוני (ר' יצחק בר אבא): יפלו לנדבה משום שהמעות נדחו ~ תנאי בית דין הוא שהמותרות יקרבו עולות
הכרעה: נפסק כרבי יצחק שתנאי בית דין הוא שהמותרות יקרבו עולות, כמובא ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ה הלכה ח, שהמעות שהופרשו לחטאת ונמצא שלא נתחייבה בה יקרבו עולה מכוח תנאי בית דין הקדום
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות ד א — מנחת קנאות מותרה קרב לנדבה, ופסולה שלא לשמה כחטאת, מגזירה שווה של "עון" מחטאת
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות קח א — מותר עשירית האיפה של כהן גדול דינו לירקב ולא קרב נדבה

^ז_ו המספק קינים (עופות לקרבן) חייב לספק גם את הפסולות ואת החסרות שבהן, ואם נמצא חסרון יקח הקונה מן המספק

מקור: "שהמספק את הקינין הוא מספק את הפסולות וגם את החסרות ( ואם ימצאו שחסר אחת יקחו מהמספק.) עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף כט למה מנה רק את הספקות הללו לא צורכה אלא דא ולמה"
פוסקים: רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ז, הלכה ט ==דף כט עמוד א==
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ז הלכה ט, שהמוכר קינים חייב באחריות הפסולות והחסרות

דף כט א

⇦ אל הירושלמי

^ז_ז מעות הנמצאות לפני סוחרי בהמה בירושלים בחזקת מעשר, ובהר הבית בחזקת חולין

מקור: "מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר ובהר הבית חולין"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעשר שני, פרק ו, הלכה י
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כירושלמי; הרמב"ם פסק שמעות הנמצאות לפני סוחרי בהמה בירושלים לעולם מעשר (שרוב המעות המשתלמות שם הן דמי מעשר בהמה), ובהר הבית הן חולין (שרוב המעות הנמצאות שם הן מעות חולין הבאות עם העולים לעזרה)

^ז_ח פירות הנמכרים בירושלים בשוק - האם דינם כטבל/מעשר או כחולין

מקור: "ובירושלים בשאר כל ימות השנה חולין ובשעת הרגל הכל מעשר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעשר שני, פרק ו, הלכה ט
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כירושלמי שבשאר ימות השנה חזקתן חולין ובשעת הרגל חזקתן מעשר, כן פסק הרמב"ם (הלכות מעשר שני פרק ו הלכה ט)

^ז_ט בשר הנמצא בעזרה או בירושלים מוחזק כקדשים ודינו לרקבון ושריפה; בגבולין - כחולין, ובשעת הרגל אף איברים מותרים

מקור: "בשר שנמצא בעזרה — איברים עולות, וחתיכות חטאות, ובירושלים זבחי שלמים, זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. נמצא בגבולין — איברים נבילות, וחתיכות מותרות, ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף איברים מותרות. גמ : תנ"
פוסקים: רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק יט, הלכה ד
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כסוגיית הירושלמי: אברים הנמצאים בעזרה בחזקת עולות וחתיכות בחזקת חטאות, ובירושלים כשלמים - תיעובר צורתן ותצא לשריפה; בגבולין אברים נבילה וחתיכות מותרות, ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף האברים מותרים, כמפורש ברמב"ם פסולי המוקדשין פרק יט הלכה ד
מקבילה בבבלי: בבלי זבחים נו ב — שריפת נותר מקדשים קלים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד נעשית ביום ולא בלילה
מקבילה בבבלי: בבלי חולין צה א — בשר הנמצא בגבולין ואינו ידוע אם הוא כשר, הולכים אחר רוב הטבחים והחתיכות מותרות

^ז_י חתיכה שנמצאה ומקורה בספק, כשיש תשע חנויות מוכרות היתר ואחת איסור - הולכים אחר הרוב, ואף הנמצאת ביד גוי דינה כנמצאת בפלטיא ותולים ברוב החנויות

מקור: "תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה — נתחלפו לו חושש, ולנמצאת הולכין אחר הרוב אמר רבי יוחנן (בר נפחא) הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא והולכים אחר רוב חנויות רבי אלעזר בי רבי חגיי הוה מסמך לרבי"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ח, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן קי סעיף ג ==דף כט עמוד ב==
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שהנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא, והולכים אחר רוב החנויות ולא מחשיבים זאת כאיסור קבוע; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע
מקבילה בבבלי: בבלי בבא בתרא צב ב — באיסור הולכים אחר רוב (כגון רוב טבחים מומחים), ובממון אין הולכים אחר רוב זה אלא נדרשת בירו
מקבילה בבבלי: בבלי בכורות יט ב — הולכים אחר הרוב אף ברובא דליתיה קמן, כגון קטן וקטנה שרוב הקטנים אינם סריסים ורוב הקטנות אי

דף כט ב

⇦ אל הירושלמי

^ז_יא בשר שנעלם מן העין ואינו נלקח מקצב ישראל מוכר - האם הולכים אחר רוב חנויות המוכרות בשר כשר בעיר

מקור: "והן שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל. חד בר נש בציפורין אזיל בעי מיזבון קופד מן טבחא ולא יהב ליה (הלך לקנות בשר מן הטבח ולא נתן לו) אמר ליה לחד רומיי ואייתי ליה (והביא לו) אמר ליה לא נסבית על כרחיה אמר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ח, הלכה יב, שו"ע יו"ד סימן קי סעיף ג
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק שהולכים אחר רוב מקולין (חנויות) שבעיר, ואם רוב המקולין מוכרים בשר כשר - הבשר מותר, כמעשה שהובא לפני רבי בציפורין; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה.
מקבילה בבבלי: בבלי בבא מציעא כד ב — בשר שנתעלם מעיני האדם אסור באכילה משום חשש החלפה, ואם עמד ורואהו כל העת מותר
מקבילה בבבלי: בבלי חולין צה א — בשר שנתעלם מן העין (איבד פיקוח) אסור באכילה

^ז_יב המציל אבידה ממקום שרבים מהלכים בו והבעלים מתייאשים ממנה - זוכה בה ואינה חוזרת לבעליה

מקור: "המציל מיד הארי מיד הגייס משונת הים ומשונת הנהר ומאיסרטיא (דרך) גדולה ומפלטיא (רחבה) גדולה הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן משום רוב מהלכי דרכים שם היו ישראל הותר באכילה ולא חששו משום שחיטת גוי וא"
פוסקים: רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק ו, הלכה ב, שו"ע חו"מ סימן רנט סעיף ז
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כהירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שהמציל מיד הארי, הגייס, שיטפון הים או הנהר, מאיסרטיא גדולה או מפלטיא גדולה - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשים מהן משום רוב מהלכי דרכים

^ז_יג דבר האבוד ברוב מהלכי דרכים - הבעלים מתייאשים ממנו והמוצא זוכה בו

מקור: "ומשום רוב מהלכי דרכים, משום מציאה, דתני: המציל מיד הגייס, מיד הארי, משונת הים, ומשונת הנהר, מאיסרטיא (דרך) גדולה ומפלטיא (רחבה) גדולה הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן משום רוב מהלכי דרכים שם היו "
פוסקים: רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ד, הלכה ח, שו"ע יו"ד סימן א סעיף ד
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי שהמציל מיד הגייס וכיו"ב הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין ברוב מהלכי דרכים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להתיר גבינות עובדי כוכבים מטעם זה.
מקבילה בבבלי: בבלי בבא מציעא כד ב — בשר הנמצא שחוט במקום שרובו ישראל, מותר באכילה מטעם רוב, אף ברוב סתם ולא רוב מיוחד
מקבילה בבבלי: בבלי חולין יב א — מציאת בהמה שחוטה באשפה שבבית - האם מותרת באכילה

^ז_יד בהמה הנמצאת בתחום ירושלים (ירושלים עד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח) חזקתה שהיא קרבן, זכרים עולות ונקבות שלמים

מקור: "בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף ל זכרים עולות נקיבות זבחי שלמים רבי יהודה (בר עילאי) אומר הראוי לפסחים לפסחים קודם לרג"
פוסקים: רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ו, הלכה יח ==דף ל עמוד א==
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כירושלמי שכל הנמצא בתחום ירושלים בחזקת קדשים, זכרים לעולה ונקבות לשלמים, כמבואר ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ו הלכה יח
מקבילה בבבלי: בבלי קידושין נה א — בהמה הנמצאת בין ירושלים למגדל עדר, זכרים דינם כעולות שאבדו ונקבות כזבחי שלמים, מחשש שמא נת
מקבילה בבבלי: בבלי קידושין נה ב — ספק אם בהמה שנולדה זכר היא עולה או תודה - ממתינים עד שתסתאב ומביא שתי בהמות אחרות תחתיה ומ

דף ל א

⇦ אל הירושלמי

^ז_טו עולת עובד כוכבים שנשלחה ממדינת הים ולא נשתלחו עמה נסכים — קרבים משל ציבור

מקור: "עובד כוכבים ומזלות ששלח עולתו ממדינת הים, ושלח עמה נסכים — קריבין משלו, ואם לאו — קריבין משל ציבור. וכן"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה ה, רמב"ם, הלכות שקלים, פרק ד, הלכה ג
מצב: נפסק
הכרעה: כירושלמי, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פ"ג ה"ה והלכות שקלים פ"ד ה"ג
מקבילה בבבלי: בבלי זבחים מה א — קדשי עובדי כוכבים אין עושין בהם תמורה ואין מביאין עליהם נסכים כתרומת דגן, אבל קרבנם עצמו ט
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות נא ב — כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו, מנחתו קריבה משל ציבור

^ז_טז גר שמת והניח זבחים בלי נסכים, קרבנו קרב מנסכי ציבור

מקור: "גר שמת והניח זבחים — אם יש לו נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל ציבור רבי יהודה (בר עילאי) אומר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות שקלים, פרק ד, הלכה ד
מצב: נפסק
הכרעה: כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שקלים פרק ד הלכה ד
מקבילה בבבלי: בבלי כתובות קו א — שכר מבקרי מומין בקדשים בירושלים משתלם מתרומת הלשכה
מקבילה בבבלי: בבלי כתובות קו א — תלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים נוטלים שכרם מתרומת הלשכה

^ז_יז כשמת קרוב לשעת הקרבת התמיד ולא הפריש חלקו, מקריבים תמיד שלם מנכסי היורשים ואין מקריבים אותו חסר

מקור: "משל יורשין ושלימה היתה קריבה"
פוסקים: רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ג, הלכה כב
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי "משל יורשין ושלימה היתה קריבה"; הרמב"ם פסק כן להלכה (הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"כב), שאין מקריבים תמיד חסר אלא משלימים מנכסי היורשים

^ז_יח הכהנים רשאים להשתמש בהנאה במלח ובעצים של הקדש המיועדים לקרבנות

מקור: "על המלח ועל העצים שיהו הכהנים ניאותין בהן"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ח, הלכה ו
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שהכהנים ניאותין במלח ובעצים, כן פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פרק ח הלכה ו
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות כא ב — מלח שהכהנים נאותים בו ניתן להם רק למלוח בו את בשר קרבנם, ולא לצורך אכילת חולין שלהם
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות כא ב — מלח ההקדש שבלשכת המלח, המיועד למליחת עורות ולצורכי קרבנות, אין נותנים ממנו למליחת אכילת חו

^ז_יט האם מועלים באפר פרה אדומה

מקור: "ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור רבי יוסי (בן חלפתא) אומר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה ה
מצב: נפסק
מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יוסי: תנא קמא סובר שאין מועלים באפר הפרה, ורבי יוסי חולק וסובר שיש בה מעילה
הכרעה: נפסק כתנא קמא שאין מועלים באפר הפרה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעילה פ"ב ה"ה) שאין בה דין מעילה
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות נא ב — כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו, מנחתו (מנחת חביתין) קריבה משל יורשיו וקרבה כולה ולא ח
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות נא ב — אפר פרה אדומה חייב במעילה

^ז_כ בהמה הנמצאת בין ירושלים למגדל עדר בתחום זכרים - דינה כעולה, ותקנתה בהמרה כפולה ותנאי

מקור: "המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות גמ : תנן: בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות וכי אין שלמים באים מהזכרים רבי הושעיא רבה אמר לבא בדמיהן שנו כיצד הוא עושה מוציאן לחולין וחוז"
פוסקים: רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ז, הלכה ט ==דף ל עמוד ב==
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כרבי הושעיא רבה שמוציאן לחולין וחוזר ומתנה בשתי בהמות, כדי לצאת גם מספק שלמים; הרמב"ם פסק כך להלכה.

דף ל ב

⇦ אל הירושלמי

^ז_כא כהן גדול שהפריש שקלו ומת - שקלו יפול לנדבה, ומותר עשירית האיפה (שלו) יפול לחצאין

מקור: "הפריש שקלו ומת אמר לו: יפלו לנדבה ומותר עשירית האיפה שלו של כהן גדול. רבי יוחנן (בר נפחא) אמר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות שקלים, פרק ג, הלכה יב
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כרבי יוחנן, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שקלים פרק ג הלכה יב

^ז_כב עשירית האיפה של כהן גדול שנטמאה או נפסלה, כיצד יעשה בה - האם חוצה אותה ואחר כך מקדשה או מקדשה ואחר כך חוצה

מקור: "יוליכם לים המלח. רבי אלעזר (בן פדת) אמר יפלו לנדבה. עשירית האיפה של כהן גדול רבי יוחנן (בר נפחא) אמר חוצה אותה ואחר כך מקדשה (כל חצי בניפרד.) רבי שמעון בן לקיש אמר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ה, הלכה ח
מצב: מחלוקת שנפסקה
מחלוקת: רבי יוחנן: חוצה אותה ואחר כך מקדשה ~ רבי שמעון בן לקיש: מקדשה ואחר כך חוצה
הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שחוצה אותה ואחר כך מקדשה, וכן פסק הרמב"ם
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות ד א — מנחת קנאות מותרה קרב לנדבה, ופסולה שלא לשמה כחטאת, מגזירה שווה של "עון" מחטאת
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות קח א — מותר עשירית האיפה של כהן גדול דינו לירקב ולא קרב נדבה

^ז_כג כהן גדול שמינו כהן אחר תחתיו, כיצד מקדש חצי העישרון של חביתין?

מקור: "מקדשה ואחר כך חוצה אותה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן (בר נפחא) דתנן כהן גדול שהקריב שחרית (חצי עשרון) ומת, ומינו אחר תחתיו — לא יביא חצי עשרון מביתו, ואף לא יקריב את חצי עשרונו של ראשון שמת, אלא מביא עי"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה ב
מצב: מחלוקת שנפסקה
מחלוקת: רבי יוחנן: מקדשה ואחר כך חוצה אותה ~ המשנה (ברייתא): מביא עישרון שלם ומקדשו ורק אז חוצהו, ומחצה השני אבד
הכרעה: נפסק כדעת המשנה שהובאה כראיה נגד רבי יוחנן - מביא עישרון שלם, מקדשו כולו ואחר כך חוצהו, שאילו קידש רק את המחצית לא היה נפסל המחצה השני, כמבואר ברמב"ם.
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות ז ב — מנחת חביתי כהן גדול, הקרבה בשני קמיצות מתחלקת לשני חצאים - האם כל חצי קדוש קדושת מנחה בפני
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות ח א — חביתי כהן גדול (מנחת חביתין) חייבת להיקרב מעשרון שלם שנחצה, ואינה קרבה אם הביא מלכתחילה שנ

^ז_כד מעות שנותרו ביד הממונה מן השקלים משנה לשנה - האם תיפסל צורתן וילכו לבית השריפה, או שדינם ככסף שאינו נפסל בלינה

מקור: "ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. ואם כרבי יוחנן (בר נפחא) שלא התקדשו הרי לא שייך בהם עיבור צורה שהרי אינם נפסלים בלינה. פתר לה כרבי ישמעאל (בן אלישע) דאמר"
פוסקים: רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ג, הלכה כא
מצב: נפסק
מחלוקת: רבי יוחנן בר נפחא ~ רבי ישמעאל בן אלישע: לר' יוחנן המעות לא התקדשו קדושת הגוף ולכן אינן נפסלות בלינה, ולר' ישמעאל התקדשו ולכן עוברת צורתן
הכרעה: נפסק כרבי ישמעאל, שהמעות התקדשו קדושת הגוף ולכן עיבור הצורה חל בהן ויוצאות לבית השריפה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין

^ז_כה כלי מדת העשרון מקדש את מה שבתוכו כדין כלי שרת

מקור: "עשרון (הכלי שבו מודד הכהן את העישרון) מקדש. איתמר כשהכהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה שלו ועובדה בידו (מקטירה בעצמו וזו חניכתו.)"
פוסקים: רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק א, הלכה יט
מצב: נפסק
הכרעה: כירושלמי, נפסק ברמב"ם הלכות כלי המקדש פ"א ה"יט שהעשרון מקדש

^ז_כו כהן שעבד לפני שהביא את קרבן עשירית האיפה שלו - כשר בעבודתו

מקור: "אחד כהן גדול וא כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתן כשירה. רבי מנא (בן יונה) בעי מימר (רצה לומר) כהן שבו ביום שנתקרב תחילה לעבודה"
פוסקים: רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ה, הלכה טז
מצב: נפסק
הכרעה: כמסקנת הירושלמי, ונפסק כן להלכה - עבודתו כשירה אף שלא הביא תחילה את מנחת החינוך שלו, כרמב"ם

^ז_כז כהן גדול שנתמנה ביום הקרבת מנחת חביתים חייב להביא שתי מנחות, אחת לחינוכו ואחת לחובת היום

מקור: "ובו ביום נתמנה להיות כהן גדול מביא שתים אחת לחינוכו ואחת לחובת היום. כתיב (ויקרא צו ו יד) זה קרבן אהרן ובניו: עשירית האיפה סלת מנחה תמיד, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, על מחבת בשמן תעשה מרבכת, תביאנה תופי"
פוסקים: רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ה, הלכה יז
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כפשט הכתוב "זה קרבן אהרן ובניו" הדורש הבאה נוספת לחינוך הכהן הגדול, כמבואר בירושלמי, ולא חלק הבבלי בדין זה

^ז_כח סדר הכנת מנחת חביתי כהן גדול (טיגון ואחר כך אפייה)

מקור: "העמידו עושה חביתין (מנחת כהן גדול) לעשות חביתין? אמר רבי חייא בר אחא לא לאפותה אלא לעשות חמין לרבוכה (לחלוט את הקמח ברותחין. כדכתיב "מרבכת". אבל לעולם אפייתה היתה סמוך להקרבתה.) כתיב על מחבת בשמן תעשה"
פוסקים: רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ח, הלכה יא
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כרבי יסא בשם רבי חנינה שמטגנה ואחר כך אופה אותה, וכן פסק הרמב"ם: מטגן אותה במחבת בשמן ואחר כך אופה אותה בתנור

^ז_כט מנחת חביתין (מנחת כהן משיח) יש לאופה תחילה ואחר כך לטגנה בשמן

מקור: "אופה אותה ואחר כך מטגנה. תני תופיני"
פוסקים: רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה ג
מצב: נפסק
הכרעה: כן נפסק, כלשון הירושלמי "אופה אותה ואחר כך מטגנה", ורמב"ם פסק כן (הלכות מעשה הקרבנות פרק יג הלכה ג)
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות נ ב — כיצד נאפות חביתי כהן גדול - "תאפינה נא" או "תאפינה נאה"
מקבילה בבבלי: בבלי מנחות פח ב — חצי לוג שמן קידש בכלי שרת לצורך המנורה

^ז_ל מנחת חביתין של כהן גדול (שני חצאי עשרון) - סדר אפייתה: האם קודם מטגן ואחר כך אופה, או קודם אופה ואחר כך מטגן

מקור: "תאפנה נא. רבי אומר תאפנה נאה. רבי דוסא אומר תאפנה ריבה לה אפיות (שאופה ומטגן וחוזר ואופה.) אתיין אילין פלגוותא כהילין פלגוותא מאן דאמר תאפנה נאה כמאן דאמר אופה ואחר כך מטגנה (ואם היה מטגנה קדם לא היתה"
פוסקים: רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ג, הלכה יח ==דף לא עמוד א==
מצב: מחלוקת שנפסקה
מחלוקת: תנא קמא (תאפנה נא - מטגן ואחר כך אופה) ~ רבי (תאפנה נאה - אופה ואחר כך מטגן) ~ רבי דוסא (תאפנה ריבה לה אפיות)
הכרעה: נפסק כרבי, שהיא נאה כשאופה תחילה ואחר כך מטגנה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פ"ג הי"ח.

דף לא א

⇦ אל הירושלמי

^ז_לא כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו, מנחתו קריבה שלימה משל יורשים ולא לחציים

מקור: "אפילו נטמא ואפילו נדחה ממום. תני רבי יהודה בר פזי דברדליה ואפילו נדחה ממום. מנין לכהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל יורשים? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) מבניו יעשה אותה יכול יביאנה לח"
פוסקים: רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ג, הלכה כ
מצב: מחלוקת שנפסקה
מחלוקת: רבי יהודה ~ סובר קריבה כולה משל יורשים; רבי שמעון ~ סובר אינה קריבה כלל
הכרעה: נפסק כרבי יהודה שהמנחה קריבה שלימה משל יורשים, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פ"ג ה"כ), על פי הלימוד מ"אותה" – כולה ולא לחציים

^ז_לב חביתי כהן גדול: כשמת/נפטר כהן גדול, כמה מנחה מקריבים תחתיו ומי מקריב

מקור: "שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים או שלימה בשחרית ובטילה בין הערבים? הדר (חזר) רבי יוחנן (בר נפחא) ופשט ליה מדכתיב מנחת תמיד מכאן שמקריב שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים ועדין צריכה ליה שלשת לוגין שמן שכהן"
פוסקים: רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ג, הלכה כב
מצב: נפסק
הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שמביאים עשרון שלם בשחרית ועשרון שלם בין הערביים, שנאמר "מנחת תמיד", ומקריבה כהן גדול אחר שממלא את מקומו

^ז_לג כמות הלבונה במנחת חביתין של כהן גדול לאחר מותו

מקור: "לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים? אמר חזקיה: אוף הדא צריכה ליה (גם בזה הוא הסתפק) שני קומצין לבונה שהיה צריך הכהן הגדול להביא אחד לבקר ואחד בין הערבים. אחר שמת מה הן (כמה לבונה מביאים עם המנחה?) "
פוסקים: רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ג, הלכה כב הדרן עלך מעות שנמצאו
מצב: לא נפסק
מחלוקת: אין ~ הירושלמי מסתפק: האם מביאים שני קומצין שחרית ושני קומצין בין הערביים (כנגד הכפלת המנחה) או קומץ אחד שחרית וקומץ אחד בין הערביים
הכרעה: הרמב"ם פסק כדעת שני קומצין שחרית ושני קומצין בין הערביים, שהמנחה הוכפלה ולכן גם הלבונה מוכפלת