ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פסחים/פרק עשירי
לא בדוק
הדינים העולים מירושלמי פסחים פרק עשירי
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: ההלכות שסומנו בעין משפט, מנוסחות כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף סח א
[עריכה]י_א אין לאכול בערב פסח מסמוך למנחה עד שתחשך
- מקור: "ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ו, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תעא סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאסור לאכול מחצי שעה קודם המנחה עד הלילה כדי שיאכל מצה בערב לתאווה ובתאבון
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אין לאכול ערב פסח סמוך למנחה עד שתחשך כדי שיאכל מצה לתאוותו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול מצה בערב פסח מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה
י_ב חובה על כל אדם, ואפילו עני שבישראל, להסב בשעת אכילת מצה בליל הסדר
- מקור: "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב,"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שאף עני חייב בהסיבה כדרך בני חורין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול בערב פסח מסמוך למנחה ואילך, כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קח א — יין שבליל הסדר טעון הסיבה בכל ארבע הכוסות
י_ג אין לאכול סעודה בערב פסח מזמן המנחה ואילך, כדי שיאכל מצה לתשן
- מקור: "ולא יפחתו לו מד כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. גמ : תנן: ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. מתניתא דרבי יודה (בר עילאי) דתני ערב שבת מן המנחה ולמעלן לא יטעום אדם כלום"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף יג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כתנא דמתניתין המובא בירושלמי, שאסור לטעום כלום מן המנחה ולמעלה בערב פסח, כדי שייכנס לאכילת מצה בערב לתאווה; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול בערב פסח סמוך למנחה ואילך עד שתחשך, כדי שיאכל מצה לתיאבון
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קח א — נשים חייבות בארבעה כוסות בליל הסדר
י_ד האם צריך להפסיק מסעודה שהתחילו בערב שבת/יום טוב עם כניסת הזמן
- מקור: "עד שתחשך כדי שיכנס לשבת בתאוה דברי רבי יודה (בר עילאי). רבי יוסה אומר אוכל והולך עד שעה שהוא משלים (אם התחילו קדם בהיתר). מפסיקין לשבת דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר אין מפסיקין. מעשה ברבן שמעון בן גמלי"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ו, הלכה יב, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה ד, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ו, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן רמט סעיף ב, שו"ע או"ח סימן תקכט סעיף א ==דף סח עמוד ב==
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יודה: מפסיקין לשבת ואוכל בתאווה ~ ר' יוסה: אין מפסיקין ואוכל עד שמשלים
- הכרעה: נפסק כר' יוסה שאין מפסיקין (סעודה שהתחיל בה קודם שקדש היום גומרה), כמסקנת המעשה ברשב"ג ור' יוסי בן חלפתא בעכו, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אין לאכול ערב פסח סמוך למנחה עד שתחשך כדי שיאכל מצה לתאוותו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול מצה בערב פסח מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה
דף סח ב
[עריכה]י_ה מותר לפרוש מפה על השולחן ולקדש עליו כאשר אין יין ולחם מגולים יחד עם דבר האסור בהנאה או בטומאה
- מקור: "פורש מפה ומקדש. מהו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כן, וכמפורש ברמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה יב ובשו"ע או"ח סימן רעא סעיף ד, שמותר לפרוש מפה ולקדש עליה
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים ק א — מי שאוכל בערב שבת וחשכה עליו פורס מפה מקדש וגומר סעודתו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קג א — סדר ברכות בהבדלה בליל שבת (נר, בשמים, מזון, הבדלה)
י_ו אסור לאדם לטעום כלום בערב פסח מן המנחה ולמעלה עד לאחר צאת הכוכבים (עריכת הסדר)
- מקור: "לוכל מיני כיסנים (עוגיות?) מהו לוכל מיני תרגימא (פירות ובשר?) רבי יודן נשייא סחה וצחא (רחץ צמא) שאל לרבי מנא (בן יונה) בגין דאנא צחי (בגלל שאני צמא) מהו נישתי. אמר לו: תני רבי חייה אסור לאדם לטעום כלו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ו, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תעא סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי חייה שאסר אף שתייה, כפי שהביא רבי מנא בשם רבי חייה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאסור לאכול ולשתות מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אין לאכול ערב פסח סמוך למנחה עד שתחשך כדי שיאכל מצה לתאוותו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול מצה בערב פסח מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה
- מקור: "האוכל מצה בערב הפסח — כבא על ארוסתו בבית חמיו, והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני רבי יודה בן בתירה אומר בין חמץ בין מצה אסור. אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה. לא מצה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ו, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תעא סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי לוי, "האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו" — נאסרה אכילת מצה בערב פסח כדי שתיאכל מצת החג בתאווה ובהיכר, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אין לאכול ערב פסח סמוך למנחה עד שתחשך כדי שיאכל מצה לתאוותו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול מצה בערב פסח מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה
י_י יש לאכול כזית מצה בליל הסדר בהסבה
- מקור: "צריך לאוכלו מיסב. רבי יוסי (בר זבידא) בעא קומי רבי סימון"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן תעה סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הירושלמי שצריך לאוכלו מיסב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאכילת מצה חייבת בהסבה ואם אכלה בלא הסבה לא יצא ידי חובתו וחוזר ואוכלה בהסבה
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול בערב פסח מסמוך למנחה ואילך, כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קח א — יין שבליל הסדר טעון הסיבה בכל ארבע הכוסות
י_יא חייב אדם עני להשיג ארבע כוסות אפילו על ידי מכירת מלבושו או לקיחה מן התמחוי או הקופה של צדקה
- מקור: "אפי עבד לפני רבו אפילו אשה לפני בעלה. אמר לו ברבי עד כאן שמעתי. תנן: ולא יפחתו לו מד כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. אמר רבי חייה בר אדא לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה וכאן חייב בארבע כוסות אפילו יצטר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ד, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שאין ערב לאדם לאכול מן הקופה אך בארבע כוסות חייב אפילו ליטול מן התמחוי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים צט ב — אסור לאכול בערב פסח מסמוך למנחה ואילך, כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קח א — יין שבליל הסדר טעון הסיבה בכל ארבע הכוסות
י_יב חייב אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל, ולנשים וקטנים - כל אחד בראוי לו
- מקור: "צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל. במה משמחן? ביין. רבי יודה (בר עילאי) אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם. נשים בראוי להן כגון מסנים (נעלים) וצוצלין (בגדים). וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוז"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ו, הלכה יז, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ו, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן תקכט סעיף ב ==דף סט עמוד א==
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יודה שנשים משמחים בראוי להן (בגדים ותכשיטים) וקטנים בראוי להם (מגדנות), וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
דף סט א
[עריכה]י_יג שיעור הוצאת יין בשבת בכמה הוא
- מקור: "המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירא שאל לרבי יאשיה כמה שיעורן של כוסות. אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש דתני רבי חייה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי חייא שהמוציא יין כדי מזיגת הכוס - רביעית יין ומחצה מים כדי שיעור מזיגה, וכן פסק הרמב"ם
- מקבילה בבבלי: בבלי נזיר לח א — רביעית מים מספיקה לנטילת ידים אף לשני אנשים
- מקבילה בבבלי: בבלי עירובין כט ב — שיעור הוצאת יין בשבת הוא כדי מזיגת כוס יפה, שהוא כוס של ברכה שיש בו רובע רביעית יין הנמזג
י_יד שיעור כל אחת מארבע הכוסות בליל הפסח הוא רביעית (יין מזוג במים)
- מקור: "ארבע כוסות שאמרו יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקי ודרך מזיגה להוסיף שלשה חלקים מים נמצא שגודל כל כוס רביעית. תמן תנינן: מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זעירא שאל לרבי יאשיה כמה הוא שיעורה של קופה. אמר לו: נ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שברביעית הלוג יש בכל כוס מארבע הכוסות רביעית שלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי נזיר לח א — שיעור כל אחת מארבע כוסות בליל הסדר הוא רביעית
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קח ב — השותה ארבע כוסות של פסח בבת אחת יצא ידי חובת יין ולא יצא ידי חובת חירות
י_טו השומע הלל בבית הכנסת האם יוצא ידי חובתו ואינו צריך לאמרו שוב בביתו בין הכוסות
- מקור: "בהלל אם שמעה בבית הכנסת יצא ואין צריך לאמרה בבית בין הכוסות. הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא שהרי אם לא אומר הלל אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה ארבע כוסות ויקרא "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תפ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שהשומע הלל בבית הכנסת יצא ואינו צריך לחזור ולומרו בבית בין הכוסות, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תפ
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שלישי לרביעי בליל הסדר אסור לשתות יין
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיח א — ברכת השיר שאומרים לאחר ההלל בליל פסח היא "יהללוך"
דף סט ב
[עריכה]י_יח שיעור טומאת יין קרוש (יבש) בכזית
- מקור: "יין יבש בכזית דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסה (אסי) ורבי בון אמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא): אתיא דרבי נתן כרבי יוסי ברבי יהודה. כמה דרבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית כן רבי נתן אומר ברביעית"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי נתן (שיעורו כזית) ~ רבי יוסי ברבי יהודה (שיעורו רביעית, הואיל ויכול לקרשו ולעמוד על כזית)
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי ברבי יהודה שהשיעור ברביעית, שכן הירושלמי מבאר שדברי רבי נתן עצמם מיוסדים על שיטתו, וכך פסק הרמב"ם.
- מקבילה בבבלי: בבלי נזיר לח א — רביעית מים מספיקה לנטילת ידים אף לשני אנשים
- מקבילה בבבלי: בבלי עירובין כט ב — שיעור הוצאת יין בשבת הוא כדי מזיגת כוס יפה, שהוא כוס של ברכה שיש בו רובע רביעית יין הנמזג
י_יט בקידוש (ליל שבת/יו"ט) מברכים על היין ואחר כך על היום
- מקור: "מברך על היין ואחר כך מברך על היום. גמ : מה טעמהון דבית שמאי? שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין. מה טעמהון דבית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר היין תדיר וקד"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה א, שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א
- מצב: נפסק
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: לב"ש קדושת היום גרמה ליין שיבוא, ולב"ה היין גורם לקדושת היום שתאמר, ותדיר קודם לשאינו תדיר
- הכרעה: נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, כפסק הרמב"ם והשו"ע, בהתאם למסקנת הירושלמי והבבלי (ברכות נא ע"ב) המסכימים לדין זה
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו א — מאכל שטיבולו במשקה טעון נטילת ידיים
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו ב — עוקרים את השולחן (בליל הפסח) רק מלפני מי שאומר את ההגדה, כדי שיכירו התינוקות וישאלו
י_כ בהבדלה במוצאי שבת, יין קודם להבדלה או להבדלה קודם ליין?
- מקור: "יין והבדלה היין קודם. כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר היין קודם. כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א
- מצב: נפסק
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: לב"ש היין קודם משום שקדושת היום גרמה ליין שיבוא; לב"ה היין קודם משום שהיין תדיר וההבדלה אינה תדירה; ורבי מנא חולק על שניהם וסובר שההבדלה קודמת
- הכרעה: נפסק כרבי מנא שהבדלה קודמת ליין, כפי שנפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך (או"ח רצו, א) שאומר "המבדיל בין קודש לחול" ואחר כך שותה
- מקבילה בבבלי: בבלי ברכות נא ב — הבא לו יין לאחר המזון ואין לו אלא כוס אחד — מברך תחילה ברכת המזון ואחר כך בורא פרי הגפן, ו
י_כא אין יין לקידוש והבדלה - האם ניתן להסתפק בשכר או יש לחזר אחר יין
- מקור: "מבדילין על השכר אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין. ואזלין מן אתר לאתר (הולכים ממקום למקום) למשמע קידושא. אמר רבי יוסי ברבי: בון נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור יורד לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שלקידוש צריך לחזר אחר יין ואילו להבדלה מבדילין אף על השכר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא בתרא צו א — יין שריחו כחומץ וטעמו כחומץ - נחלט לחומץ, אך אם ריחו חומץ וטעמו יין נחשב יין
- מקבילה בבבלי: בבלי בבא בתרא צז א — המקדש במקום הרואה את מקום סעודתו (או שרואים זה את זה) - יוצא ביד"ח קידוש אף אם קידש שם לכת
י_כב אין חובה לאכול חרוסת בליל הסדר, אלא היא ליטול טעם המרור בעלמא
- מקור: "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף ע שאין חרוסת מצוה (אלא לבטל שרף המרור). רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה א, שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ד ==דף ע עמוד א==
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי אלעזר בי רבי צדוק ~ חכמים: רבי אלעזר סובר חרוסת מצוה, וחכמים סוברים שאין חרוסת מצוה אלא לבטל שרף המרור
- הכרעה: נפסק כחכמים שאין חרוסת מצוה, וכן פסקו הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח ה"א) והשו"ע (או"ח תעג,ד), שהחרוסת אינה אלא כדי לבטל את הסכנה שבמרור ולא מצוה בעצמה
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו א — מאכל שטיבולו במשקה טעון נטילת ידיים
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו ב — עוקרים את השולחן (בליל הפסח) רק מלפני מי שאומר את ההגדה, כדי שיכירו התינוקות וישאלו
דף ע א
[עריכה]י_כג בסדר ליל הפסח יש חיוב להביא לפני המסובים ירקות ותבשילים ובמקדש היו מביאים גם בשר הפסח לפניו
- מקור: "מצוה. ובמקדש מביאין לפניו"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שבמקדש מביאין לפניו בשר הפסח, וכמובא ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה יא
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז א — חרוסת בליל הסדר צריכה להיות קהויה (חמוצה) וסמיכה (עבה)
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז א — חרוסת בליל הפסח צריכה להיות עבה (זכר לטיט) ומחומצת/חריפה (זכר לתפוח)
י_כד חייב לטבל את הכרפס בטיבול ראשון קודם ליל הסדר לפני "מה נשתנה"
- מקור: "גופו של פסח. גמ : תנן: הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת. חברייא אמרי בשם רבי יוחנן (בר נפחא) (אם לקח חזרת לשם כרפס) צריך לטבל"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שהביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת - צריך טיבול ראשון בירקות (כרפס), וכך נפסק ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה א
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו א — מאכל שטיבולו במשקה טעון נטילת ידיים
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו ב — עוקרים את השולחן (בליל הפסח) רק מלפני מי שאומר את ההגדה, כדי שיכירו התינוקות וישאלו
י_כה האם צריך לטבול את החזרת (מרור) פעם שנייה, לאחר שכבר טיבלה לשם כרפס, כדי לאוכלה כמרור
- מקור: "בחזרת ב פעמים שאף שכבר טיבל בחזרת לשם כרפס, צריך לטבל בה פעם שניה לשם מרור, לפי שמצוות צריכות כוונה, וכשאכל לשם כרפס לא כיוון לשם מרור. רבי זעירה אמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא): אין צריך לטבל בחזרת ב פעמ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תעה סעיף ב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי זעירה בשם רבי יוחנן: מצוות אינן צריכות כוונה, ויוצא בטיבול הראשון גם ידי מרור ~ קמא (סתם הירושלמי): מצוות צריכות כוונה, וצריך לטבול שוב לשם מרור
- הכרעה: נפסק כסתם הירושלמי שמצוות צריכות כוונה וצריך לטבל את החזרת פעם שנייה במפורש לשם מרור, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך טיבול נוסף לשם מרור
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו א — בזמן הזה אין לכרוך מצה ומרור ולאכלם כאחד, שכן מצה דאורייתא ומרור דרבנן, והדרבנן מבטל את הד
י_כו האם צריך כוונה לצאת ידי חובת אכילת מצה בליל פסח
- מקור: "יוצאין במצה בין שכיוון בין שלא כיוון. שאני הכא מכיון שהסיב חזקה כיוון. מתיב רבי ירמיה קומי רבי זעירה מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש שאמר שאם טיבל בחזרת לשם כרפס אינו צריך לטבול לשם מרור דתנן הביאו "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ו, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן תעה סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שיוצא במצה בין שכיוון בין שלא כיוון, שכיון שהסיב חזקה כיוון, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי ראש השנה כח א — מי שכפו אותו ואכל מצה בליל פסח, יצא ידי חובת מצה
י_כח יש להניח בליל הסדר על השולחן שני תבשילין, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה
- מקור: "שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. ==ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ד== מתני :"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה א, שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה בירושלמי שיש להניח שני תבשילין, אחד זכר לפסח (זרוע) ואחד זכר לחגיגה (ביצה), וכך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו א — מאכל שטיבולו במשקה טעון נטילת ידיים
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטו ב — עוקרים את השולחן (בליל הפסח) רק מלפני מי שאומר את ההגדה, כדי שיכירו התינוקות וישאלו
י_כט אם אין בבן דעת לשאול "מה נשתנה", חייב האב עצמו לשאול ולומר לו את נוסח השאלות
- מקור: "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה ב, רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם אין דעת בבן לשאול, אביו מלמדו לשאול "מה נשתנה" בנוסח שבירושלמי (בבלי ק, א ברייתא דומה בעיקרה, ואין מחלוקת מהותית).
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז א — חובה לומר או לשאול בליל הסדר "מה נשתנה" קודם עריכת ההגדה, ואם אין בן ששואל - שואל בעצמו או
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז א — מי שאין לו בן חכם שישאלנו "מה נשתנה" - אשתו שואלתו, ואם אין לו אשה שואל לעצמו, ואפילו שני
י_ל בליל הסדר חובה לפתוח בגנות ולסיים בשבח, לדרוש בפרשת "ארמי אובד אבי" עד סופה, ולומר פסח מצה ומרור מטעמם, ולראות עצמו כאילו יצא ממצרים
- מקור: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה. רבן גמליאל (דיבנה) היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. פסח מצה ומרורים. פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ד, רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ה, רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה ד, רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה ה ==דף ע עמוד ב==
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבן גמליאל וכסתם הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ד-ה, פ"ח ה"ד-ה) שיש לפתוח בגנות ולסיים בשבח, לדרוש מארמי אובד אבי עד גמירא, ולומר פסח מצה ומרור בטעמם, שאם לא כן לא יצא ידי חובתו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז ב — יש להגביה את המצה והמרור בעת אמירת ההגדה עליהם, ואת הבשר אין להגביה כדי שלא יראה כאוכל קדש
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז ב — חייב אדם לומר בהגדה נוסח "לפיכך אנחנו חייבים להודות...מעבדות לחרות...ממשעבוד לגאולה" עד ח
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז ב — כיצד חותמים ברכת גאולה בהלל של ליל פסח
דף ע ב
[עריכה]י_לא יש לחתום את ברכת "אשר גאלנו" בברכת גאולה
- מקור: "עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה. רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה ואינו חותם. רבי עקיבא (בן יוסף) אומר כן ה אלהינו יגיענו לרגלים הבאים לקראתינו לשלום, שמחים בבנין עיר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה ה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי טרפון ~ רבי עקיבא: ר' טרפון אומר "אשר גאלנו... ואינו חותם", ור' עקיבא מוסיף "כן ה' אלהינו יגיענו..." וחותם בברכה
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא, שיש לחתום בברכה "אשר גאלנו... ברוך אתה ה'", וכן פסק הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח ה"ה)
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז ב — חייב אדם לומר בהגדה נוסח "לפיכך אנחנו חייבים להודות...מעבדות לחרות...ממשעבוד לגאולה" עד ח
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קטז ב — כיצד חותמים ברכת גאולה בהלל של ליל פסח
י_לב כל יום הנקרא "מקרא קדש" (יו"ט, ר"ה, יו"כ) חייבים להזכיר בקידושו "זמן" (מקדש ישראל והזמנים)
- מקור: "כל שכתב בו עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף עא מקרא קדש (גם ראש השנה ויום הכיפורים) צריך להזכיר בו זמן. אמר רבי תנחומא (בר אבא): ויאות"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כג ==דף עא עמוד א==
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי תנחומא ש"ויאות", ולכן פסק הרמב"ם שבכל מקרא קדש מזכירים זמן
- מקבילה בבבלי: בבלי סוכה מז א — אין אומרים "זמן" (ברכת מקדש ישראל והזמנים) ביום השביעי של פסח
- מקבילה בבבלי: בבלי סוכה מז ב — ניתן לומר נוסח הבדלה (ותודיעם/אתה חוננתנו) אפילו בלא כוס ואפילו בשוק
דף עא א
[עריכה]י_לג הרואה תאנה בכורה מברך שהחיינו בלא הזכרת "זמן"
- מקור: "מי שראה תאינה בכורה שמא אינו צריך להזכיר זמן. קדם שנפסקה הלכה כבית הלל איך אלו עושים כבית שמאי וקראים עד אם הבנים ואלו עושים כבית הלל וקראים את כל ההלל והרי עובר על לא תתגודדו? הרי ראש השנה ויום הכפור"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן רכה סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלישנא זו בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמברך "שהחיינו" בלבד ואינו מזכיר "זמן" בפרי
- מקבילה בבבלי: בבלי ברכות נח ב — הרואה את חבירו (החביב עליו) לאחר שלושים יום מברך "שהחיינו", ולאחר שנים עשר חודש מברך "מחיה
- מקבילה בבבלי: בבלי עירובין מ ב — האם מברכים "שהחיינו" (ברכת זמן) גם על מצוות חובה שאין לה זמן קבוע, כגון פדיון הבן, או רק ע
י_לד כוס שלישי בליל הסדר נועד לברכת המזון ומברכים עליו ברכת המזון
- מקור: "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תעט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שכוס שלישי מוזג לאחר ברכת המזון ומברכים עליו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שלישי לרביעי בליל הסדר אסור לשתות יין
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיח א — ברכת השיר שאומרים לאחר ההלל בליל פסח היא "יהללוך"
י_לה כוס רביעי בליל הסדר טעון גמר ההלל ואמירת ברכת השיר
- מקור: "רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תפ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שעל כוס רביעי גומרים את ההלל ואומרים עליו ברכת השיר, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שלישי לרביעי בליל הסדר אסור לשתות יין
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיח א — ברכת השיר שאומרים לאחר ההלל בליל פסח היא "יהללוך"
י_לו מותר לשתות יין בין כוס שני לשלישי, ובין שלישי לרביעי אין לשתות
- מקור: "בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה. בין שלישי לרביעי"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי: בין הכוסות הראשונים רשות לשתות, ובין כוס שלישי לרביעי אין לשתות (רמב"ם חמץ ומצה ז,י; שו"ע או"ח תעג,ג)
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שלישי לרביעי בליל הסדר אסור לשתות יין
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שני לשלישי בליל הסדר מותר לשתות, ובין כוס שלישי לרביעי אין לשתות
י_לז אין לשתות תמיסת חילתית (אספלטית) בפסח משום חשש חימוץ
- מקור: "לא ישתה."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תעט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי "לא ישתה", והרמב"ם והשו"ע פסקו לאסור שתייתה בפסח מחמת חשש חימוץ
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שלישי לרביעי בליל הסדר אסור לשתות יין
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שני לשלישי בליל הסדר מותר לשתות, ובין כוס שלישי לרביעי אין לשתות
י_לח אין מפטירין אחר אכילת הפסח אפיקומן (מיני מתיקה או מזון נוסף)
- מקור: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. גמ : כתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה . התנדבו ראשי עם לא נאמר אלא בהתנדב עם בכל דור ודור. כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים תהיו אומרין שירה. התיבון הרי גאולת מ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תעח סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כלשון המשנה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה מטעם שלא יעבור טעם אכילת הפסח מפיו
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיט ב — אין מפטירין אחר אכילת הפסח (המצה) אפיקומן, דהיינו מיני תרגימא כתמרים קליות ואגוזים
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קיט ב — אין אוכלים שום מאכל אחרי אכילת מצה בסוף סעודת ליל הסדר (אפיקומן)
י_לט מי שאכל מהפסח ונתנמנם באמצע אכילתו רשאי להמשיך ולאכול, אך אם נרדם שנת שינוי ממש אינו רשאי להמשיך לאכול
- מקור: "אם נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו. הפסח אחר חצות מטמא את הידים."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תעח סעיף ב ==דף עא עמוד ב==
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שנתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו, וכן שהפסח לאחר חצות מטמא את הידים
- מקבילה בבבלי: בבלי פסחים קכ ב — מי שנתנמנם בעת אכילת קרבן פסח או מצה יכול להמשיך לאכול, ומי שנרדם בשינה עמוקה אינו אוכל
דף עא ב
[עריכה]י_מ האם ברכת הפסח פוטרת את ברכת הזבח או להיפך
- מקור: "הפיגול והנותר מטמאין את הידים. בירך ברכות הפסח פטר את של זבח. את של זבח לא פטר את של פסח דברי רבי ישמעאל (בן אלישע). רבי עקיבא (בן יוסף) אומר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ישמעאל ~ ברכת הפסח פוטרת את של זבח אך לא להיפך; רבי עקיבא ~ לא זה פוטר את זה וזה פוטר את זה
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא, שלא זה פוטר את זה ולא זה פוטר את זה, וכן הכריע הרמב"ם
י_מא בשר פסח שהוציאוהו מחבורה לחבורה נטמאו הידיים הנוגעות בו
- מקור: "לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו. גמ : תנן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. למה? מפני הסיע דעת (שכיוון שחכמים אסרו לאכול אחר חצות מסיח דעתו ממנו,) או משום שעבר עליו חצות? הגע עצמך הרי באותה גזרה גזרו טומאה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: הוי לית טעמא דא אלא מפני הסיח הדעת, וכן פסק הרמב"ם
י_מב דבר שנפגם ויצא ממחיצתו (כגון בשר קרבן שיצא ל"חוץ") אינו מטמא ידיים ואינו נפסל כפיגול ונותר בתרומה
- מקור: "ההן יוצא מה את עבד ליה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה אין תימר פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה ההן יוצא לא גזרו עליו כלום. דאילא כן י"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ה, רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק א, הלכה טו הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכתא דפסחים י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי אבין שדבר טמא מחמת מגע עצמו אינו מטמא ידיים, ולכן ה"יוצא" אינו פוסל בתרומה - כשיטת הרמב"ם
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים כה ב — בהמה שגופה בפנים ורגליה בחוץ, אם חתך את הרגליים ואחר כך שחט - הבהמה כשרה
- מקבילה בבבלי: בבלי זבחים כו א — החותך באבר בשחיטת קדשים עד שמגיע לעצם וקיבל את הדם באמצע קודם סיום החיתוך - הקרבן פסול