ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שביעי
לא בדוק
הדינים העולים מירושלמי נדרים פרק שביעי
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: ההלכות שסומנו בעין משפט, מנוסחות כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף כד א
[עריכה]ז_א הנודר מן הירק - האם דלועים נחשבים בכלל ירק ואסורים עליו?
- מקור: "אוסר. אמרו לו לרבי עקיבה: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק, והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין (משמע שאינם ירק)? אמר להן: וכן הדבר, או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית? אלא שהדילועין בכלל הירק."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה י, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף ד, |שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף ה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: חכמים ~ רבי עקיבה: חכמים חלקו על ר"ע וסברו שדילועין אינם בכלל ירק (שאדם מבחין ביניהם כשליחותו), ורבי עקיבה סבר שדילועין בכלל ירק ואסורים
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבה שהדילועין בכלל ירק ואסורים לנודר מן הירק, כמובא ברמב"ם ובשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי חולין קד א — הנודר מן הירק - מותר בדלועין
- מקבילה בבבלי: בבלי מעילה כ ב — הנודר מן הירק - מהו דינו בדילועין ובשאר סוגי ירק לעניין הליכה אחר לשון בני אדם
ז_ב הנודר מן הירק - האם דלועים בכלל ירק ואסורים עליו
- מקור: "אסור בפול מצרי לח, ומותר ביבש. גמ : מיסבר סבר רבי עקיבה במצאתי ולא מצאתי תלוי הדבר (האם כל דבר שהשליח נמלך עליו נקרא מינו)? מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר דגים וחגבים, שכן אדם אומר לחבירו קח לנו בשר"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה י, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף ד, |שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף ה ==דף כד עמוד ב==
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי עקיבה ~ רבנן: רבי עקיבה סבר הדילועין בכלל ירק ואסורים, רבנן סברו אין הדילועין בכלל ירק ומותרים
- הכרעה: נפסק כרבנן שאין הדילועין בכלל ירק, שכן הלכה כרבים במחלוקת רבי עקיבה וחכמים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקבילה בבבלי: בבלי חולין קד א — הנודר מן הירק - מותר בדלועין
- מקבילה בבבלי: בבלי מעילה כ ב — הנודר מן הירק - מהו דינו בדילועין ובשאר סוגי ירק לעניין הליכה אחר לשון בני אדם
דף כד ב
[עריכה]ז_ג הנודר מן התבואה - אסור רק בחמשת המינים
- מקור: "אינו אסור אלא מחמשת המינין. רבי מאיר אומר: הנודר מן התבואה"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה ט, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף יח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ ר' מאיר: לחכמים אינו אסור אלא מחמשת המינין (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון); לר' מאיר הנודר מן התבואה אסור בכל שבעת המינים
- הכרעה: נפסק כחכמים שאינו אסור אלא מחמשת המינין, שכן זו קביעת הסתם במשנה ואילו דעת ר' מאיר מובאת כדעת יחיד; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות עא א — ערלות שלא בזמנה (מילה שנדחתה מזמנה) עדיין נחשבת ערלות ומעכבת
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות עא א — תינוק שחלצתו חמה סמוך למילתו, נותנים לו כל שבעה ימים מעת שנתרפא ואין מלים אותו מיד כשהבריא
ז_ד הנודר מן הדגן אסור בכל מיני התבואה ובפת, ומותר בפירות האילן ובירק
- מקור: "אינו אסור אלא מחמשת המינין, אבל הנודר מן הדגן אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק. גמ : תנן: אבל הנודר מן הדגן אסור בכל. מה טעמא? דרבי מאיר? הוא סובר שכוונת הנודר לדגנה דארעא (שנאסף על הארץ). מה טעמא? "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה ט, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף יח
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי מאיר ~ חכמים: לרבי מאיר "דגן" כולל פת ותבואה, לחכמים "דגן" הוא תבואה בלבד
- הכרעה: נפסק כרבי מאיר, שהנודר מן הדגן אסור בפת ובתבואה כדברי המשנה שהובאה בירושלמי
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות עא א — ערלות שלא בזמנה (מילה שנדחתה מזמנה) עדיין נחשבת ערלות ומעכבת
- מקבילה בבבלי: בבלי יבמות עא א — תינוק שחלצתו חמה סמוך למילתו, נותנים לו כל שבעה ימים מעת שנתרפא ואין מלים אותו מיד כשהבריא
ז_ה הנודר מן הצמר או הפשתן והתכסה בגיזי צמר או בעניצי פשתן שלא נטוו - האם מותר או אסור
- מקור: "הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה. אמר קונם צמר עולה עלי, מותר לכסות בגיזי צמר. פשתן עולה עלי, מותר לכסות בעניצי פשתן. רבי יהודה (בר עילאי) אומר:"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה טו, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף כז
- מצב: נפסק
- מחלוקת: חכמים ~ רבי יהודה: חכמים מתירים להתכסות בגיזי צמר ועניצי פשתן שלא נטוו, ורבי יהודה אוסר וסובר שכל שדרכו להתכסות בו אסור אף בלא טווי
- הכרעה: נפסק כחכמים המתירים, כלשון הסתמא "מותר לכסות בגיזי צמר... בעניצי פשתן", ורבי יהודה נזכר כדעת יחיד שלא נפסקה הלכה כמותו
ז_ו הנודר "קונם צמר ופשתים עולים עלי" מותר לכסות בהם ואסור להפשילם על צווארו לנשיאה
- מקור: "הכל לפי הנדר. כיצד? טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי, מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר נדרים כה גמ : הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובח"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ח, הלכה ח, שו"ע יו"ד סימן ריח סעיף א, סמ"ג לאוין רמב ==דף כה עמוד א==
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי - "הכל לפי הנדר", שכוונתו הייתה למנוע ריח קשה ולא איסור מלבוש כללי, כפי שהובא ברמב"ם הלכות נדרים פ"ח ה"ח ובשו"ע יו"ד סימן ריח סעיף א.
דף כה א
[עריכה]ז_ז הנודר מן הבית - האם נכללת בו העלייה
- מקור: "עלייה בכלל הבית. הנודר מן העלייה מותר בבית. גמ : נראין דברי רבי מאיר בעירוני (בעיר) ששם העליה אינה חלק מהבית שמשכירים אותה לדירים אחרים אבל בכפר הגרים בבית גרים גם בעליה. ==ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה טו, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף כח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי מאיר: העלייה אינה בכלל הבית ומותר בה ~ ירושלמי: תלוי במקום - בעיר אין העלייה בכלל הבית ומותרת, בכפר העלייה בכלל הבית ואסורה
- הכרעה: נפסק כחילוק הירושלמי - בעירוני (עיר) העלייה נשכרת בנפרד ומותרת, ובכפרי (כפר) הדרים בעלייה עם בני הבית העלייה אסורה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
ז_ח מיטה שניתן לפרק חלקיה (קליבינטרין/ניקליטין) לצורך כפייתה בבית האבל, יש לפרקם ולכפותה, ואין די בזקיפתה בלבד
- מקור: "הדרגש בכלל המיטה. הנודר מן הדרגש מותר במיטה. גמ : תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין (רצועות) שלה ודיו. אמר רבי יוסה (אסי) בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן א"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה טו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי בר זבידא בשם רבי יעקב בר אחא, שמיטה שניקליטיה עולין ויורדין - שומטן וכופה, כפי שהובא בירושלמי בשם רבי יהושע בן לוי שהלכה כשיטת ההקלה בדרגש, וכך פסק הרמב"ם
ז_ט הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה ואסור ליכנס לעיבורה של שבעים אמה ושני שליש
- מקור: "הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה, ואסור ליכנס לעיבורה (שבעים אמה ושני שליש)."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה טז, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף כט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי - רמב"ם הלכות נדרים פ"ט הט"ז ושו"ע יו"ד סימן ריז סעיף כט פסקו שהנודר מן העיר אסור בעיבורה אך מותר בתחומה
ז_י הנודר מן העיר אסור גם בעיבורה, שעיבורה של עיר כעיר
- מקור: "אבל הנודר מן הבית אסור ליכנס מן האגף ולפנים. גמ : ומנין שעיבורה של עיר כעיר? דכתיב ( יהושע ה יג ) ויהי בהיות יהושע ביריחו, וכי ביריחו היה? והא כתיב ( יהושע ו א ) ויריחו סוגרת ומסוגרת, ואת אמר אכין? אמ"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ט, הלכה טז, שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף ל ==דף כה עמוד ב==
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יודן בר שלום/רבי אחא שעיבורה של עיר כעיר, מדכתיב "ויהי בהיות יהושע ביריחו" ואף שהעיר הייתה סגורה, שכן עיבורה נחשב כעיר עצמה
דף כה ב
[עריכה]ז_יא האומר "קונם פירות אלו עלי" אסור גם בחילופיהם ובגידוליהם
- מקור: "קונם פירות האילו עלי, קונם הן לפי, קונם הן על פי, אסור בחילופיהן ובגידוליהן."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ה, הלכה יג, שו"ע יו"ד סימן רטז סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם ושו"ע יו"ד סימן רטז סעיף א פסקו שהאוסר פירות בנדר אסור בחילופיהם ובגידוליהם
ז_יב הנודר "שאיני אוכל" ואכל מגידולי גידולין של דבר שאין זרעו כלה - הרי אסור עד שלושה דורות ורק הרביעי מותר
- מקור: "שאיני אוכל, שאיני טועם, מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין. גמ : תנן אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין. עד אכן ייבא כיי דאמר רבי יעקב בר "
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ה, הלכה יד, טור יורה דעה סי' רטז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן שדימה דין הנודר לדין הזורע טבל, שעד שלוש גרנות אסור והרביעית מותרת, וכך הכריעו הרמב"ם והטור בפסיקתם
ז_יג הנודר בלשון "קונם מעשה ידיך/הן לפי/הן על פי" מהם - אסור בחלופיהם ובגידוליהם, ובלשון "שאיני אוכל/טועם" - מותר בחלופיהם וגידוליהם אם זרעו כלה, ואם אין זרעו כלה גידולי גידולין אסורים
- מקור: "האומר לאשתו קונם מעשה ידייך עלי, קונם הן לפי, קונם הן על פי, אסור בחילופיהם ובגידוליהן. שאיני אוכל, שאיני טועם, מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ה, הלכה טו, שו"ע יו"ד סימן רטז סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלישנא זו בירושלמי, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רטז סעיף ג
ז_טו הנודר "מה שתעשי עד הפסח לא אוכל/אתכסה בו" אסור אף לאחר הפסח באותה מלאכה שנעשתה לפניו
- מקור: "שאת עושה עד הפסח ואני אוכל, שאת עושה עד הפסח ואני מתכסה, עשתה לפני הפסח אסור לאכל ולהתכסות לאחר הפסח. גמ : תנן: שאת עושה עד הפסח ואני מתכסה. כיני מתניתא (כך כוונת המשנה): מה שאת עושה עד הפסח איני מתכס"
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק י, הלכה יב, שו"ע יו"ד סימן רטז סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה כפי שפירשה הירושלמי (בגמ' תיקן הגירסה "איני מתכסה" במקום "ואני מתכסה"), שהמלאכה שנעשתה לפני הפסח אסורה בהנאה גם לאחר הפסח, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
ז_טז האומר לאשתו "קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג" - אסור ליהנות ממנה מיד מחשש שתלך לאחר הפסח ותימצא הנאתו למפרע
- מקור: "שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג, הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח ולאחר הפסח בלא יחל דברו. גמ : ואסור ליהנות ממנה מכבר (עד הפסח אף שלא הלכה) שמא תלך אחר הפסח ונמצאת הנייתו למפרע."
- פוסקים: רמב"ם, הלכות נדרים, פרק י, הלכה יג, שו"ע יו"ד סימן רטז סעיף ג הדרן עלך הנודר מן הירק ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כירושלמי, שאוסרים עליו ליהנות ממנה מיד משעת הנדר, שמא תלך לבית אביה לאחר הפסח ונמצאת הנייתו קודם לכן הנאה באיסור למפרע