ביאור:יצחק מצחק

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

מנין שביחסים בין המינים יוצאת - צריכה לצאת או במילא יוצאת - מהותו האמיתית של האדם? כתוב -

בראשית כו ח: "ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו".

יצחק מצחק זה לשון נופל על לשון. זה המקום היחיד בו מוזכר מעשה כעין זה, נאמר מעין משחק מקדים, וכן המקרא בחר דווקא בשורש זה, צח"ק, ולא בכל שורש אחר שהיה אפשרי, והדבר אומר דרשני. הנה על כן, לפי דעתי בא הכתוב לרמוז, שיצחק הביא לידי ביטוי את עצמיותו הנגזרת משמו - וזה בניין אב לכל מערכות היחסים באשר הן.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-06-18.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0126_1