ביאור:יבוש מעיינו - כלי חמדה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר דמיוני; אין לקחת אותו ברצינות!

"ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה" (הושע, יג', 15).

עלה בי משפט זה פתאום כמתיחס אלי. כיצד? כי הנה יבש מעיין שירתי ואינני כותב כבר כמה חודשים עד כי הדבר מדאיג אותי ואני שואל את עצמי האם זה זמני או לצמיתות ועוד - האם זה חיובי ושלילי; ומשעה שחדלתי מכתיבת שירה התחלתי בפירוש התנ"ך הזה והתורה היא הרי כלי חמדה, אף כי אני מאוד מקווה שאני רק מפרש ומגיב ולא משסה, חלילה. ולמה דוגמא זו טובה? היא טובה להבהרת הנקודה שלפעמים הכתובים שאנו קוראים לא חייבים להתפרש על-פי מובנם המקורי אלא הם יוצאים מגבולות אלה ונראים כמכוונים אלינו אישית. וזו היא בין היתר מעלתה של השירה, והתנ"ך ברובו הגדול, כמו כאן, הוא בגדר שירה.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-07-20.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t1313_0