ביאור:חשם בני אחר = חשם בני דן אחד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



לכאורה רשימת היוחסין של דן לא מופיעה בספר דברי הימים

אבל למעשה מסתבר שכן

דן כבן הבכור של בלהה שפחת רחל, מופיע לאחר יחוסי בני רחל - יוסף ובנימין

ולפני אחיו הצעיר נפתלי (מלבד בספר במדבר, שאז מופיע אחריו אשר)

במדבר כו מב:          (אחרי יחוסי בנימין) : אלה בני דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי אלה משפחת דן למשפחתם

בראשית מו כג-כד:   (אחרי יחוסי בנימין) :  ובני דן חשים

ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם

דברי הימים א ז יב-יג:ושפם וחפם בני עיר (עד כאן יחוסי בנימין) 

                                              חשם   בני   אחר  

   בני נפתלי יחציאל וגוני ויצר ושלום בני בלהה .

צריך להיות לדעתי          :         חשם  בני {דן} אחד (ר/ד נוטות להתחלף בגלל דמיון צורתם)

--

אם השם הנכון הוא שוחם אז אפשר להסביר את שמו כך: 

במצרים האלה בדמות לביאה נקראה סחמ.ת - סחם / שחם = אריה

שבט דן קשור לליש = אריה (ולשיטתי יש לליש גם משמעות של שועל ותן)

על שבט דן נאמר:

דברים לג כב: ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן

--

שבט דן (משפט) קשור כנראה למזל מאזניים

מה הקשר לאריה? מסתבר שאולי הכוונה לקבוצת הכוכבים שהיום נקראת זאב

במצרים הקבוצה צוירה כאריה טורף

בספר המתים המצרי, אחרי שהאדם מת, שוקלים את ליבו

ואם נמצא חייב, האריה הזה טורף אותו

גם בערבית הקבוצה נקראה סבע = אריה

ובעברית זה בטח שבע, מכאן הקשר בין שבע (מזל מאזנים הוא שביעי) לבין שביעה..

--

ואם שמו  הנכון הוא חושים / חושם , אז לאור המדרש / מסורת שהוא היה חרש ואולי גם אילם

נראה שהשם חושם מלשון לחשות = לשתוק (ובהשאלה גם להבליג וכדומה) (חרש זה גם שקט, "עד מתי תחרישו?")

תלמוד בבלי סוטה פרק א - המקנא: חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה {= כבד אוזנים / כבד שמיעה}.. 

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צז:..עד שהוא הולך בא חושים בן דן והיה חרש..

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לח:.. חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו..

--

העיר ליש נקראה גם לשם ואולי גם לשע

ולזה כנראה רומז הפסוק שנאמר על דן:

בראשית מט יח: לישוע תך קויתי ה'

 

תגובות[עריכה]

מאת: יוסף דוידוביץ

אביתר, הרשה לי ללכת לדרכך ש"חשם בו אחר" הוא אכן "חושים בן דן", כי למרות שלא פירשו כן המפרשים שם בדברי הימים, מ"מ הדעת נותנת שמאחר ולא נזכר כלל דן ביוחסין, ומאחר ומיקום "חשם בן אחר" הוא בין בנימין לנפתלי - שאכן מדובר על חושים בן דן, כדבריך.

והסיבה ש"דן" נקרא בתיאור "אחר" היא עניין נפלא ומיוחד. יהודה הוא הראש של כלל ישראל, גם בחודשים - ניסן, וגם במסעות, הוה גביר לאחיך וכו', הוא ה"אריה", המלך בראש, הביטוי של מלך הוא כתר = ראש. דן לעומת זאת, הוא הסוף של כלל ישראל, גם בחודשים - שלושת החודשי האחרונים הם של דגל דן, וגם במסעות - דן הוא המאסף, "יהי דן נחש וגו", נחש שליטתו בעקב, החלק הנמוך של קומת אדם.

עם זאת, לדן ישנה תכונה מיוחדת, הוא יכול לזנק מן הבשן, להתעלות ממיקומו הנמוך - ולהיות גם כן אריה, כמו יהודה, וכמו שכתוב "דן גור אריה יזנק מן הבשן", "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" - ומסבירים חז"ל שכ"אחד" הכווה היא לייחסו ליהודה - המיוחד שבשבטים. אכן דן הוא השבט היחיד שנחלתו ממוקמת ב2 מיקומים, בצפון ובמרכז

לענייננו, הגמ' אומרת שהמילה "אחד" והמילה "אחר" (שההפרש המספרי והצורתי בינהם הוא "קוץ") הינם ב' הפכים תהומיים (ראה ערך אלישע בן אבויה הנקרא "אחר", לבין רבי עקיבא שיצתה נשמתו ב"אחד")

ה' נקרא "אל אחד" עבודה זרה נקראת בתורה "אל אחר"

שבט דן הוא היחיד מכל ישראל שהיה חסר בו ה"אחדות", הן ב"עבודה זרה" - שדרשו עליו חז"ל את הפסוק "ועבר בים צרה", וכן "והיה במחשך מעשיהם" - שהוא העביר את פסל מיכה בקריעת ים סוף. והן בגילוי עריות - שלומית בת דברי למטה דן - "אחת היתה ופרסמה הכתוב".

כמובן, שרק בגלל האפשרות שלו לפרוש מה"אחד" אל ה"אחר", זכה הוא בכח הזינוק - מה"אחר" אל ה"אחד" - היינו אל יהודה, מנחש אל אריה, מעקב אל ראש, ולבנות את המשכן (אהליהב עם בצלצלאל) והמקדש (שלמה וחירם) יחד עם יהודה.

זהו, לעניות דעתי הסיבה שחושים מתואר כאן לא כבנו של דן הנקרא "כאחד שבטי ישראל", אלא כבנו של "אחר".

בברכה יוסף





מאת: אורן

לאביתר היקר

לפי התלמוד הבבלי והמסורת היהודית אשר הועברה מדור לדור ע"י גדולי ישראל שבכל דור ודור (רמב"ם ,הגאון מוילנא וכו.. )אשר לולא הם גם תנ"ך לא היה לנו ,שהספרים אשר הובאו בתנ"ך ברוח הקודש נכתבו ,ולכן עלינו לדייק בהם ולנסות לחפש אחרי הסיבה למה נכתבו ככה ולא אחרת לפני שאנו משנים מילים במיוחד כאשר הרבה מגדולי ישראל עברו על הפסוקים ופרשו אותם ולא שינו גירסא סתם והם היו יותר קרובים מאתנו למקור הדברים מבחינה היסטורית.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-09.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/dmut_dmut_165_0