לדלג לתוכן

ביאור:הל"מ תענית יח ב

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · תענית · יח ב · >>

בבלי

ביאור:הלכה ממקורה

^click🎧 קול הלשון רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש

[דף יח עמוד ב] מותרין בהספד ותענית. אימת? אילימא בני חמיסר וקא קרו ליה בארביסר - ומי שרי? והכתיב במגילת תענית: יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון. ואמר רבא: לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה. ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתליסר, יום ניקנור הוא. ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתריסר יום טוריינוס הוא! אלא לאו - דקא קרו ליה בחדיסר וקתני: מותר בהספד ובתענית! לא, בני ארבעה עשר וקא קרו ליה בתריסר. ודקאמרת יום טריינוס הוא - יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר. אמרו ליה רבנן: יום טוריינוס הוא! - אמר להו: יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. - ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ניקנור! - אמר רב אשי: השתא איהו גופיה בטלוהו, משום יום ניקנור ניקום ונגזר? מאי ניקנור ומאי טוריינוס? דתניא: ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר: אימתי תפול בידי וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידיים שהיו מניפות על ירושלים - תעשה בהם נקמה. מאי טוריינוס? אמרו: כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם - יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך. אף על פי כן הרגן מיד. אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין. אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו' אין גוזרין תענית בראשי חדשים כו'. וכמה הויא התחלה? רב אחא אמר: שלש, רבי יוסי אסי אמר: אאחת. אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבן גמליאל, אבל חכמים אומרים: במתענה ומשלים. דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה - מתענה ומשלים. ואפלו בתענית יחיד והכי איתא בירושלמי (הל' טו) אמר רב הונא אפילו יחיד גזר על עצמו תענית מתענה ומשלים‍ פירוש אם ירצה ולא חשיב כמתענה בשבת וכיון שיכול להשלים אם ירצה והוא קבל עליו תענית סתם וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית צריך להתענות עד צאת הככבים אם לא שפירש בשעת קבלת תענית עד שישלים תפלתו עם הצבור:

רש"י

[עריכה]


מותרין בהספד ובתענית - בני ט"ו קריאת המגילה דכרכין קודם זמנה כדמפרש התם בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ותענית:

בני חמיסר - דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך לכפר וקרא עמהן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדאמרינן במגילה (דף יט.):

מי שרי - י"ד אפילו לבני ט"ו בהספד ותענית:

ואמר רבא לא נצרכה - לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י"ד בי"ד ולבני ט"ו בט"ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו':

אלא לאסור את של זה בזה - כגון בני ט"ו (דקרו) בי"ד ובני י"ד בט"ו:

בני ארביסר - נינהו כפרים ועיירות:

וקא קרי בי"ג - כגון שחל י"ד בג' בשבת ומקדימין ליום הכניסה:

יום ניקנור הוא - לקמן מפרש ואסור בהספד ותענית:

אלא בני י"ד וקרו בי"ב - שחל י"ד ברביעי בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו י"ב:

טוריינוס - בסמוך מפרשה:

בחדיסר - שחל להיות י"ד באחד בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו י"א ושמע מינה דאע"ג שהוא יום שלפני טוריינוס שרי בהספד ותענית:

שמעיה ואחיה - חסידים היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה:

איפרכי - דוכוס:

לוליינוס ופפוס אחיו - צדיקים גמורים היו:

בלודקי' - היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא (ב"ב דף י:) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו בלבד: אם מעמו כו':

נתחייבנו הריגה - על חטא חייבי מיתות בית דין:

דיופלין - שני שרים וכן מטרופולין של מלכים לשון שרים:

בגזירין - מקלות כמו גזירי עצים:

שלש - תעניות שני וחמישי ושני:

וכמה הויא התחלה - שאינו מפסיק לאחר מכאן:

רבי אחא ורבי יוסי - אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא:

זו דברי ר"מ - ואדברי ר"מ דמתני' קאי דקתני אין משלימין:

מתענה ומשלים - עד חשיכה: מתני'

פרק שלישי - סדר תעניות אלו


מתני' סדר תעניות אלו - האמור בפ' ראשון (דף י.) שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד י"ג אם לא נענו:

ברביעה ראשונה - אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה:

אבל צמחים ששנו - שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן:

בין גשם לגשם - בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא:

ירדו לצמחים אבל לא לאילן - מפרש בגמ':

לבורות שיחין ומערות - בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה: שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו'. כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא:

תוספות

[עריכה]


הלכה מתענה ומשלים. פי' הא דקפסק הלכה מתענה ומשלים אר"ח קאי דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב:

פרק שלישי - סדר תעניות אלו


מתני' מתריעין עליהם מיד ומתענין כמו כן. ואפילו בראשונות שחומר האחרונות נוהגין בו ואם תאמר הא דמתריעין משמע דמתריעין ומתענין אמאי צריך לפרש במתני' בסמוך אותה העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם מתריעות משמע תרוייהו ויש לומר משום דבעי לאפלוגי ר' עקיבא בסיפא דקאמר מתריעות ולא מתענות:

עין משפט ונר מצוה

[עריכה]

לו א מיי' פ"ג מהל' מגילה הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תרצ"ו סעיף ג':

לז ב ג מיי' פ"א מהל' תענית הלכה ז', סמ"ג עשין מד"ס ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ב סעיף ב':


א ד מיי' פ"ב מהלכות תענית הלכה טז יז יח, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ח':

ראשונים נוספים

 

רבינו חננאל

פרק ב


מתני' אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו'. אין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו כו'. כמה הוא התחלה. ר' אחא אמר ג' ר' יוסי אומר אחת וקיי"ל כר' יוסי. ואסיקנא אם התחילו כו'. ט' באב שחל להיות ע"ש. פי' הא דתנינן בסוף בכל מערבין ומשתתפין ט' באב שחל להיות בע"ש כו'. קבלה בידינו כי פסח של אותה שנה היה ביום ה'. ומלאי תמוז דההיא שתא וחל ר"ח אב בחמישי. וחל ט' באב להיות בע"ש וחסרו אב ואלול חל להיות ע"ש ור"ה בשבת. דבר ברור הוא שיש לסנהדרין לקבוע חסירין זה אחר זה כפי המסורת שבידם. ובפירוש שנו בענין עצרת (ר"ה ו ע"ב) שניהן מלאין ה' חסרין ו' והם ניסן ואייר ור' עקיבא שגמע ביצה מגולגלת מסוכן היה משום שהיה חולה ואמרו לו הרופאים כי גמיעת ביצה מיד בלא מלח באחרית היום היא רפואתו. וכיון שראהו ר' יהודה נדמה לו דסבר המתענה בע"ש אינו משלים ט' באב שחל להיות בע"ש. כגון דאקלע פסח דההיא שתא בחמישי בשבת וחל ט' באב בע"ש לפי שהיה תמוז מלא וחיסרו (עוד לחדש) [אב ואלול] וחל ר"ה להיות בשבת:

ירושלמי אפי' יחיד שקבל על עצמו תענית מתענה ומשלים. ירושלמי (ברכות פ"ד) י"ח ברכות שבכל יום כנגד י"ח מזמורים שמראש תהלים עד יענך ולמה רגשו גוים אינו מן המנין. דברכת המינים ביבנה תקנוה. וכנגד י"ח פעמים שכתוב בתורה אברהם יצחק ויעקב. גם ויקרא בהם שמי ושם אבותי בכלל. וכנגד י"ח צוויים שכתוב בתורה בפרשת המשכן שני מן ואתו אהליאב עד סוף הספר. ז' ברכות של שבת כנגד ז' קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים וכנגד ז' אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. ט' ברכות של ר"ה כנגד ט' אזכרות הכתובים בפרש' חנה ובסוף כתיב ה' ידין אפסי ארץ. כ"ד ברכות של תענית צבור כנגד כ"ד רנה תחנה תפלה שכתובים בפרשת שלמה. ר' זירא אמר יחיד בתענית צבור צריך להזכיר עננו ה' עננו כו'. ואסיקנא איכן אמרה כלילי שבת וכיומו. וקיי"ל ש"צ אומר בין גואל לרופא חולי. יחיד בשומע תפלה.

ר' אחא אמר יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע והוא רחם ה' עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך.

ועל העיר האבלה ההרוגה כו' עד ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. והיכן אומרה הכי ר' ירמיה כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה לשעבר אמרו בהודאה כדתנן (פ"ט דברכות) ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. כל הברכות כולן אחר חותמיהן. ואינו אומר בברכה פסוק כלומר אינו מזכיר פסוק לבדו וחותם ברכה. ואלין דאמרי צהלי ורוני יושבת ציון וחותם בברכה אין בו משום ברכת פסוק. ר' זעירא צם תת"ק תענית ולא חשש למגלת תענית. ר' יעקב כד מפקיד לספריא אין אתת בך אנשי שאיל לכון אמרון ליה (הכל) [בכל] מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחוש"מ וחנוכה ופורים. והלכתא אפילו יחיד שקיבל עליו תענית בע"ש מתענה ומשלים (עירובין מא ב):

הדרן עלך סדר תעניות כיצד

 

רבינו גרשום

פרק ב


מותרין בהספד ובתענית באותן שמקדימין לאסור את של זה בזה וקורין בט"ו אסור בי"ד בהספד ובתענית. יום ניקנור הוא ואין מותרין בהספד ובתענית אלא לאו בחדיסר וקתני מותרין אע"ג דהוי יומא דמקמי יום טוריינוס ומי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי דלפניו אסור לעולם בני ארביסר דקרו בתריסר ולהכי מותרין דלא הוי יומא טבא:

תיפוק ליה דתריסר הוי יומא דמקמיה יום ניקנור ולא ליהוי מותר בהספד ובתענית:

דיופלי. שלוחים:

בגיזירין. קופיץ:

וכן בת"ב שחל להיות בע"ש אין משלימין:

וכמה הויא התחלה דקאמר אם התחילו אין מפסיקין רב אחא אמר שלש שאם היו ג' תעניות קודם ר"ח ורביעי בר"ח אין מפסיקין זו דברי ר"ג דאמר אם התחילו אין מפסיקין אבל אין משלימין:

הדרן עלך סדר תעניות כיצד

פרק ג


סדר תעניות האמור כל אילו תעניות דאמרן לעיל דאין גוזרין לאלתר ברביעה ראשונה ולא ירדו גשמים אבל צמחים ששנו שנשתנה מראה שלהן מתריעין עליהן מיד קודם הרביעה שלישית להתענות ומי אמרת לאלתר ברביעה ראשונה מתענין. אבל יבשו לא דכיון שיבשו לית להו תקנתא כלל ואי מתריעין עליהן הוי תפלת שוא:

 

חידושי הריטב"א

פרק ב


כמה הוא ההתחלה ר' אחא אומר ג':    פירש ג' תעני' רבי יוסי אומר אחת תענית אפילו תעני' אחד והלכתא כרבי יוסי ולרמב"ם ז"ל ראיתי שכתב בפירש המשנה שלו אם התחילו אין מפסיקין שאם התחילו אפילו שעה א' אין מפסיקין התעניו' אלא משלימין נראה שהוא מפרש אחת וג' האמורים כאן שעות שאע"פ שלא היה להם לגזור בהם תעניו' אם התחילו להתענו' אפילו שעה אחת אין מפסיקין ואינו נכון שאם בגזרת ב"ד התחילו להתענו' במזיד או בטעות מה ענין להפריש בין ג' או ד' הא ודאי לא עבר רובו של יום בקדושה כדי שלא יחזרו מטעותם וכ"ש אם נתענו שלא בגזרה שאינו כלום. ובחבורו לא כתב כן אלא אם התחילו להתענו' אפילו יום אחד ופגע בהן ר"ח או חנוכה ופורים מתענין ומשלימין היו בתעני' ונראה ודאי כי מה שכתוב בפי' המשנה טעות ידי סופר הוא והיה לו לכתוב תעני' א' תדע עוד דשעות מאו דכר שמיה דלימא סתם שלא ואחת אלא ודאי תעניו' נינהו ואמתני' קאי דקתני אין גוזרין תעניו' ועוד היכי הוה ליה למיתני ואם גזרו והתחילו אין מפסיקין כלומר אם טעו וגזרו הן בטעות הוראה או כסבורים שאינו ר"א וגם התחילו לעשות בהודאה להתענו' אין מפסיקין ובהכי סליק פרקא:

קישורים חיצוניים

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:הל%22מ_תענית_יח_ב&oldid=2939727"