ביאור:הל"מ שבת נד א
רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)
שית זונה ונצורת לב:
הרחלים יוצאות כבולות:
מאי כבולות א§שמכבלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן הזכרים מאי משמע דהאי כבול לישנא דלא עביד פירי הוא דכתיב (מלכים א ט, יג) מה הערים [האלה] אשר נתת לי אחי ויקרא (להן) ארץ כבול עד היום הזה מאי ארץ כבול א"ר הונא שהיו בה בני אדם שמכובלין בכסף ובזהב אמר ליה רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע° אי הכי היינו דכתיב ((מלכים א ט, יב) כי לא) ישרו בעיניו מפני שמכובלין בכסף ובזהב לא ישרו בעיניו אמר ליה אין כיון דעתירי ומפנקי לא עבדי עבידתא רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא° אמר ארץ חומטון היתה ואמאי קרי לה כבול דמשתרגא בה כרעא עד כבלא ואמרי אינשי ארעא מכבלא דלא עבד פירי:
כבונות:
מאי כבונות ב§שמכבנין אותו למילת כדתנן שאת כצמר לבן מאי צמר לבן אמר רב ביבי בר אביירב ביבי בר אביי אמורא בבל · דור ה׳רב ביבי בר אביי° כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת:
והעזים יוצאות צרורות:
איתמר רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אמר ג§הלכה כר' יהודה ושמואל אמר הלכה כר' יוסי ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשיה רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אמר ליבש מותר ולא לחלב ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור ואיכא דמתני לה אהא עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב משום ר' יהודה בן בתירא אמרו כך הלכה אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב ומתוך שאין מכירים אחד זה ואחד זה אסור אמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° ואמרי לה אמר רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° אמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° הלכה כר' יהודה בן בתירא כי אתא רביןרבין אמורא א״י · דור ד׳רבין° אמר ר"י הלכה כת"ק:
מתניתין ובמה אינה יוצאה לא יצא גמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות ד§לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך:
גמ' תנא ה§לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו אמר רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא° יוצא הגמל במטולטלת הקשורה לה בשילייתה:
א"ר יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור מיתיבי עקוד שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור הוא דאמר כי האי תנא דתניא עקוד עקידת יד ורגל או שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו ע"ג זרועו ויקשור ואכתי לא דמי בשלמא רישא וסיפא ניחא מציעתא קשיא אלא הוא דאמר כי האי תנא עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור:
ולא יקשור גמלים:
מאי טעמא אמר רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא° משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא:
אבל מכניס:
אמר רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא° לא שנו אלא לענין כלאים כלאים דמאי אילימא כלאים דאדם והתנן ז§אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך אלא כלאים דחבלים והתניא ח§התוכף תכיפה אחת אינה חיבור לעולם כלאים דחבלים והכי קאמר ובלבד שלא יכרוך ויקשור אמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° טובלבד שלא יצא [חבל] מתחת ידו טפח והא תנא דבי שמואל טפחיים אמר אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא° השתא דאמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° טפח ותנא דבי שמואל טפחיים שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° הלכה למעשה אתא לאשמעינן
רש"י
[עריכה]
שית זונה - נוטריקון דשחוזות:
שית - בית הבשת:
שכבולין - לשון כבלי ברזל קשורה:
ויקרא להם - בעשרים ושתים עיר שנתן שלמה לחירם משתעי קרא:
מכובלין - מעוטפין ומקושרין:
עבידתא - אנגריא של מלך:
חומטון - מלחה ומתבקעת:
דמשתרגא בה כרעא - טובעת בה הרגל:
עד כבלא - פרק התחתון שקורין קויל"ה (קיביל"א: קרסול) :
שמכבנין - קושרין בגד סביבו ביום שנולד שצמרו נקי ומשמר צמרו שלא יטנף:
למילת - לעשות מצמרו כלי מילת:
מכבנין - על שעושין כמין קרסי מתכת לחבר הבגד כמו תנתן כבינתי לבתי (גיטין דף טו.) נושק"א (סיכה, מכבנה (לוי, במילונו (מס' 596), מדייק שזו: "סיכה הסוגרת את הבגד בצווארון". אך ראה לקמן נז.)) בלע"ז:
באנפי נפשה - ולא אפלוגתא דמתני':
ואיכא דמתני - להא דשמואל אהא:
כך הלכה - דליבש מותר ולחלב אסור:
אבל מי מפיס - מי מטיל גורל ומבחין איזו ליבש ואיזו לחלב והרואה אותם צרורות ליבש אומר דלחלב הוא ואתי למישרי תרווייהו:
כת"ק - דמתני' דשרי בתרוייהו:
מתני' מטולטלת - י"מ פושל"א (רתמת זנב) שתחת זנבו וי"מ מרדעת והאחרון נראה בעיני דאי רצועה שתחת הזנב קשורה ומחוברת לסרגא ואיך תפול וטעמא דמתני' משום שמא תפול ומייתי לה הוא:
לא עקוד ולא רגול - מפרשינן בגמ' שעוקדים ידיהם עם רגליהם בכבלים שלא יברחו:
ולא יקשור גמלים זו לזו וימשוך - האחד כדמפרש בגמרא:
ובלבד שלא יכרוך - החבלים בכרך אחד ובגמרא מפרש טעמא:
גמ' בזנבו ובחוטרתו - דכיון דקשורה בשניהם לא נפלה:
חוטרתו - חלדרוב"א (דבשת) שיש לכל גמלים על גביהם:
בשלייתה - דכיון דכאיב לא מנתחא לי' ול"נ מטולטלת כר קטן מלא מוכין נותנין לו תחת הזנב כדי שלא תשחית הרצועה הבשר לפי שהמשוי שעל גבה כשהגמל יורד מכביד ויורד כלפי צוארה אלא שהרצועה מעכבתו:
יד ורגל - אחד מן הידים ואחד מן הרגלים כובל ביחד:
יד על גב זרועו - אחד מידיו כופף כלפי מעלה וקושר כדי שלא יהו לו אלא ג' רגלים לברוח:
שתי ידים - כאחד או שתי רגלים כאחד:
ואכתי לא דמי - האי תנא לדרב יהודה:
רישא וסיפא ניחא - כדרב יהודה אבל מציעתא דקתני או שתי ידים או שתי רגלים קשיא לדרב יהודה דלא קרי עקוד אלא יד ורגל כיצחק בן אברהם דכתיב (בראשית כב) ויעקד כפף ידיו ורגליו לאחוריו וקשר יד ורגל יחד ונפשט צוארו לאחוריו:
לחינגא - לשוק למוכרם חינגא ע"ש שסובבין את השוק מחולות מחולות עגולות של בני אדם:
לענין כלאים שנוי - האי שלא יכרוך דמתני' לא שייך ביה איסור שבת אלא משום כלאים אסר ליה כדמפרש ואזיל:
כלאים דחבלים - שיש בהן חבלי צמר וחבלי פשתן וכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן וקסבר דבר שאין מתכוין אסור:
אי נימא כלאים דאדם - דכי כריך להן סביבות ידו נמצא קשור עם הגמלים ופעמים שהן מושכין שום דבר ונמצא אדם וגמל מנהיגין יחד:
והתנן אדם מותר עם כולם - עם כל הבהמות לחרוש ולמשוך שלא אסרה תורה אלא שני מיני בהמה יחד כעין שור וחמור ומשנה זו במסכת כלאים:
התוכף - בגדי צמר ופשתים:
בתכיפה אחת - כגון ע"י מחט פעם אחת או שקשר קשר אחד:
אינו חיבור - דכתיב (דברים כב) צמר ופשתים יחדו לא אסרה התורה אלא חבור יפה המתקיים:
כריכה וקשירה - בשתי תכיפות:
שלא יצא חבל - ראש החבל לא יצא מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיא שהיא מאפסר הגמלים:
שמואל - דאמר טפח לאורויי הלכה למעשה אתא לאשמעינן דהבא לימלך לפנינו אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור:
תוספות
[עריכה]
עד כבלא. מפרש ר"י עד השוק כדאמר בפ' במה אשה (לקמן דף כג:) בירית באחת כבלים בשתים שמניחין הכבלים בשוק:
רב אמר ליבש מותר כו'. וא"ת לימא מר הלכה כמר וי"ל משום דאיכא דמפכי להו לתנאי:
הלכה כר' יהודה בן בתירא. הא .. דנקט ר' יהודה בן בתירה ולא נקט ר' יוסי משום דבמקום שאין עושין כלל אלא כדי ליבש שרי ר' יהודה בן בתירא דלא שייך התם מי מפיס ור' יוסי אוסר משום דילמא נפיל: ר"ת גריס אמר רב הלכה כת"ק ושמואל אמר כו' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן הלכה כתנא קמא ואתי שפיר איכא דמתני לה לדרב ושמואל דלעיל אהא:
והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך. וא"ת אפי' יהא אדם נמי אסור תקשה דמאי כלאים שייך הכא כיון שאינו מושך בעגלה ובקרון דהא בשבת איירי ואין לומר דאסור להנהיג בכלאים אפי' לא ימשוך שום דבר דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב כשני מינים כדאמרי' בפרק בתרא דמכות (דף כב.) המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופים וי"ל דה"ק אילימא כלאים דאדם והא דקתני ובלבד שלא יכרוך בחול קאמר כדאוקימנא לעיל (פ"ב דף כג:) ולא בשמן שריפה דאיירי ביו"ט ומיירי שמושכין שום דבר אי נמי י"ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם את החבלים:
- ↑ המשנה אומרת חליות מתאימות קבולות. שואלת הגמרא מהי קבולות, ומתרצת הגמרא שמקבלים עולה שלהם למטה, כלומר קושרים להם את העולה כלפי מטה כדי שלא יהיו להם סחרים. עכשיו, מהו משמע דקבול שאינה עושה פירות? דכתיב "מה הערים האלה אשר נתת לי אחי", הרי שלמה נתן לחירם ולחצור כמה ערים, והוא אמר לו מה הערים שנתת לי, כי הם לא עוזרות לגידול כלום. "ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה". מהו ארץ כבול, אמר אבונה שהיו בהם בני אדם שמקובלים בכסף וזהב, כלומר שעטופים בכסף וזהב. אמר ליה רב חנן, אלו דכתיב "ולא ישרו בעיניו", מפני שמקובלים בכסף וזהב לא ישרו בעיניו, הרי צריך להיות הפוך. אלא אמר ליה, כיון דעתירי ומפנקי לא עבדי עבידתא, כיון שהם היו עשירים ומפונקים לא עשו שום דבר, ולכן לא היו תורמים כלום למדינה. רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היא, הארץ שהאדמה שלה היא אדמה של חומטון, אדמה שבעצם מונעת ריקבון של פירות, אז היו שמים קצת מהאדמה הזאת בתוך החיטה, בתוך התבואה, כדי שלא ירקבו הפירות, אבל היא לא ראויה לגדל כלום. עכשיו מהו כבול, זה מסתרגא בקרקע עד כבלא, והאמרינן שערקא מקבלא לא מתפרקא, כמו שכאשר אדם הולך בה אז הרגל שוקעת עד הכבלא. עכשיו מה זה כבלא? רש"י מפרש הכוונה עד הקרסול, כמו עד הפרק הראשון של הרגל. אבל התוספות אומרים: עד כבלא. מפרש ר"י עד השוק — כלומר עד השוקיים — כדאמר בפ' במה אשה (לקמן דף כג:) בירית באחת כבלים בשתים שמניחין הכבלים בשוק — למה, שמניחים את הכבלים בשוק. אז רואים שהכבלים זה מלשון כבלא, וזה האזור של השוק. היו מניחים כמין צמיד כזה על השוק, שבתי שוקיים, כמו גרביים גבוהות, לא ייפלו. אז רואים שמניחים את זה על הכבלא, על האזור של השוק. אז בעצם מה שכתוב שהרגליים היו שוקעות עד הכבלא, הכוונה עד השוק, לא כמו רש"י שאומר עד הקרסול.
- ↑ המשנה אמרה חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו, זכרים יוצאים לבובין, רחלות שחוזות, כבולות, כבונות. העיזים יוצאות צרורות. רבי יוסי אוסר בכולן, חוץ מן הרחלים הכבונות. כלומר לפי תנא קמא, עיזים יוצאות צרורות, מותר לשים להם איזה בגד על הדדים, ורבי יוסי אומר שהדבר היחיד שמותר זה שהרחלים יצאו כבונות, כלומר שרוצים לשמור על הצמר שלהם, אז מלבישים להם איזה לבוש עוטף את הצמר. אביי אמר, עיזים יוצאות צרורות ליבש, אבל לא לחלב. כלומר, מותר לשים בגד שיקשור את הדדים שלהם, אבל דווקא אם זה ליבש, כלומר למנוע מהם שלא יהיה להם חלב, אז בעצם בגלל שקושרים את זה מאוד חזק, וזה לא יבוא ליפול. אבל לחלב, אם רוצים לשמור על החלב שלהם, אז בעצם בדרך כלל זה רפוי, ולכן יש סיכוי שזה ייפול ויבוא לטלטל את זה, לכן זה אסור. הגמרא אומרת, עיזים יוצאות צרורות, ורב יהודה אמר הלכה כרבי יהודה, שבעצם עיזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. ושמואל אמר הלכה כרבי יוסי, שבכלל אסור, כל מה שמותר זה רק כבונות, רק על הצמר, לא על הדדים. והגמרא קדמה להביא שמעתא, אבל יש כאלה שאמרו שהמחלוקת הייתה בלי להזכיר שמות. רב אמר, ליבש מותר ולא לחלב, ושמואל אמר, אחד זה ואחד זה אסור. אז אמרו התוספות: רב אמר ליבש מותר כו'. וא"ת לימא מר הלכה כמר — הרי לא מקובל שהאמוראים יחלקו על דבר שהתנאים חלקו עליו, הם היו צריכים פשוט להגיד כמי הם פוסקים, אז למה הם אמרו פה בלי שמות? וי"ל משום דאיכא דמפכי להו לתנאי — כלומר, כיוון שהם ידעו שהשמות של התנאים לפעמים הפוכים, אז הם לא רצו להגיד שאחד פוסק כמו רבי יהודה, כי אולי בעצם מישהו שונה את דעת רבי יהודה בשם רבי יוסי, או את רבי יוסי בשם רבי יהודה. אז לכן הם העדיפו להגיד מה ההלכה, ולא לקבוע שמות.
- ↑ הלכה כר' יהודה בן בתירא. המשנה אמרה: חמור יוצא במרדעת בזמן שקשורה לו, זכרים יוצאים לבובים, רחלות שכובות כבולות כבונות, העזים יוצאות צרורות. ורבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלות הכבונות, ורבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. בדיבור המתחיל "ועזים יוצאות צרורות" – רב אמר הלכה כרבי יהודה, ושמואל אמר הלכה כרבי יהודה. כלומר רב אמר הלכה כרבי יהודה, ובעצם עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב, ושמואל אמר הלכה כרבי יהודה. והיא קדמת דנא, ואית דגרסו את זה בלי שמות, לומר ככה: רב אמר ליבש מותר ולא לחלב – כלומר מותר לשים איזה בגד על הדדים של העז כדי לייבש אותה שלא יבוא לחלב, כי אז מהדקים את זה ולא ייפול, אבל לא לחלב, כי לחלב שמים רפוי ואז זה יכול ליפול ותנטל אותו. ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור. והיא קדמת דנא: עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב, משום רבי יהודה בן בתירא אמרו – ככה הלכה, שליבש יהיה מותר כיוון שמהדקים את זה, אבל לא לחלב כי לא מהדקים ויכול ליפול, אבל אם הם מפיס, בלחלב אנשים רואים ולא יודעים למה עשו את זה, ומתוך שאין מכירים אחד זה ואחד זה אסור. אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב אמר שמואל, הלכה כרבי יהודה בן בתירא. וכי אתא רבין אמר רבי יוחנן הלכה כתנא קמא. יש הרבה גרסאות איך לגרוס כאן, מה הגרסה של הלימוד. התוספות מבארים למה נקטו "הלכה כרבי יהודה בן בתירא" ולא "הלכה כרבי יוסי", כי לכאורה אומרים אותו דבר: רבי יוסי אומר שהכל אסור חוץ מן הרחלות הכבונות, ורבי יהודה בן בתירא אומר שמצד ההלכה באמת ליבש היה צריך להיות מותר, ולחלב אסור, אבל מי מפיס, לכן הכל אסור. אז יכול היה להגיד שהלכה כרבי יוסי, ואומר שיש הבדל ביניהם: הא .. דנקט ר' יהודה בן בתירה ולא נקט ר' יוסי משום דבמקום שאין עושין כלל אלא כדי ליבש שרי ר' יהודה בן בתירא דלא שייך התם מי מפיס ור' יוסי אוסר משום דילמא נפיל: כלומר ההבדל למעשה יהיה במקום שכולם עושים רק כדי ליבש – כולם שמים את הבגד על הדדים של העז רק כדי לייבש אותה, ואף אחד לא שם כדי לשמור את החלב. במקרה כזה לפי רבי יהודה בן בתירא יהיה מותר, כיוון שלא שייך מי מפיס, כי כולם יודעים שזה רק ליבש. ואילו לפי רבי יוסי שהוא חושש שאפילו כשסמים את זה כדי ליבש זה יכול ליפול ותיטול אותו – אוסר. ר"ת גריס אמר רב הלכה כת"ק ושמואל אמר כו' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן הלכה כתנא קמא: כלומר לא "אמר רב יהודה אמר שמואל" הלכה כתנא קמא, אלא רבנו תם גורס: אמר רב הלכה כתנא קמא, ושמואל אמר הלכה כרבי יהודה בן בתירא. כלומר לפי רב הכל מותר, כמו שכתבנו שהעזים יוצאות צרורות, זה לפי תנא קמא. ואילו שמואל אמר הלכה כרבי יהודה בן בתירא שהכל אסור משום גזרה. כלומר מצד הדין היה צריך ליבש מותר ולחלב אסור, אבל הכל אסור כי מי מפיס. וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן הלכה כתנא קמא. ואתי שפיר איכא דמתני לה לדרב ושמואל דלעיל אהא: הרי אמרנו בהתחלה שאחת מהגרסאות היא בלי שמות, שרב אמר ליבש מותר ולא לחלב, ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור. אז הוא אומר שאפשר לגרוס את האמירה הזאת גם על הדברים שבגרסה האחרונה שהביא רבין. שרב שאמר הלכה כתנא קמא, הוא זה שאמר ליבש מותר ולא לחלב, כי הוא מסביר שמה שאמר תנא קמא "עזים יוצאות צרורות" זה גם רק ליבש ולא לחלב. ואילו מה שאמר שמואל שאחד זה ואחד זה אסור, זה כדעת רבי יהודה בן בתירא שאמר מי מפיס.
- ↑ והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך. המשנה אמרה: במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה, לא יצא גמל במטוטלת, לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך, אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך. ואמר אביי לא שנו אלא משום כלאים, כלומר איסור בגלל כלאים, וכשאתה אומר כלאים - אי כלאים דמי, אלא מה כלאים דאדם, כלומר זה שהאדם עכשיו מושך ביחד עם הבהמות. ועל זה מקשה: והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך ולהנהיג, אז אין כלאים של אדם עם בהמות, רק שתי בהמות אסורים ביחד, אבל אדם עם כמה בהמות מותר, אין שום איסור. וא"ת אפי' יהא אדם נמי אסור תקשה דמאי כלאים שייך הכא כיון שאינו מושך בעגלה ובקרון דהא בשבת איירי הרי פה מדובר במסכת שבת, ואין סיכוי שהבהמות היו קשורות לעגלה, אז הם לא מושכים כלום, אז מה שייך להגיד שזה יהיה כלאים. גם אם האדם הולך ביחד עם הבהמות הוא רק מנהיג אותם, הוא לא סוחב כלום. ואין לומר דאסור להנהיג בכלאים אפי' לא ימשוך שום דבר דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב כשני מינים כדאמרי' בפרק בתרא דמכות (דף כב.) המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופים כי זה גוף אחד והכתוב עשה אותו שני גופים. ורש"י כותב שיש בו תורת חולין ותורת קודשים עליו, כי יש בו תורת חולין שהוא מותר באכילה על ידי פדיון לבעל מום, כאילו שזה לא קדוש מעולם, ויש בו תורת קודשים. ורש"י כותב שהוא לא מבין למה זה עשוי בהרבעה ולמה זה עשוי בהנהגה, אבל התוספות כותבים שבגלל שנאמר כצבי וכאיל, כלומר התורה מדמה אותו לשני מינים שאסורים זה בזה, כצבי ואיל, לכן פסולי המוקדשין נחשב כמו שני מינים, ולכן אסור לרתום אותו לעגלה או לחרוש איתו, אבל בכל אופן להנהיג אותו לקחת אותו למים ודאי שמותר. אבל אם אתה אומר שאפילו בשבת שהוא לא עושה שום דבר אסור ללכת עם הבהמות עם החבלים כיוון שזה כלאים כי הוא מנהיג אותם, אז גם שור פסולי המוקדשין יהיה אסור אפילו סתם לקחת אותו למים, וזה לא נשמע הגיוני. וי"ל דה"ק אילימא כלאים דאדם והא דקתני ובלבד שלא יכרוך בחול קאמר אם אתה אומר שמה שכתוב במשנה שלא יכרוך זה משום כלאים, הכוונה בחול, שאם ימשוך עגלה יאסר כדאוקימנא לעיל (פ"ב דף כג:) ולא בשמן שריפה דאיירי ביו"ט כמו שראינו לעיל, המשנה אומרת לא בשמן שריפה, ולמרות שזה במסכת שבת הגמרא מעמידה את זה ביום טוב, אז גם כאן למרות שזה מסכת שבת נעמיד את זה ביום חול, שאז הבהמות כן היו קשורים לעגלה, ואם האדם מושך את זה אז יהיה כלאים, ומיירי שמושכין שום דבר אי נמי י"ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם את החבלים: כלומר, אפשר גם לומר שמדובר בשבת ולמרות שהם לא קשורים לשום עגלה, יש פה כלאים כי הם סוחבים משהו שמותר - את החבלים, החבל שעליהם הם מושכים אותו ביחד, ולכן יש פה דין של כלאים.
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ה (עריכה)
לא א ב ג מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה י"ב, סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ו':
לב ד מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ט"ו:
לג ה מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ג:
לד ו מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ד:
לה ז מיי' פ"ט מהל' כלאים הלכה י', סמג לאוין רפ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט"ז:
לו ח מיי' פ"י מהל' כלאים הלכה כ"ד, סמג לאוין רפג, טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף ב':
לז ט מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה ט', סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ט"ז:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/שבת/פרק ה (עריכה)
כבולות מלשון כבלים כדכתיב ארץ כבול וגו' ופי' [דמשתקעא] כרעא בגוה כי כבלא שהיא עפרא וחול וזו היא חומטון.
כבונות. מכבנין עור הטלה מיום לידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנקרא (מילא) [מילת]. ר' יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב כיון דאשתכח' ת"ק דברייתא כר' יהודה דמתניתין ורב אמר הלכתא כוותייהו הלכה כמותם ואפי' ר' יהודה לא חלק אלא אמר כך הלכה. לצרור דדי הבהמה לצמקן כדי שתתעבר הבהמה מותר.
אבל מי מפיס כלומר מי המבחין בין קשירת דד ליבש לקשירת דד לחלב וקי"ל הלכתא כרב באיסורי וכן הלכתא ואע"פ שר' יוסי חולק:
לא יצא הגמל במטולטלת כו' תנא [לא] יצא הגמל במטולטלת בחטרתא שתכנס בו הרוח אבל יוצא בזנבו הקשורה בחטרתו שלא תכנס בו הרוח. לא עקוד ולא רגול. אוקמה רב יהודה עקוד יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם. רגול שלא יכוף על זרועו ויקשור. ותניא כוותיה ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך:
ירושלמי שלא יהו אומרים פלוני יוצא לעשות מלאכתו בשבת. פי' חיננא שוקי מלשון חגאיד חגיגת נכרים.
אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך אתונו למימר הא דתנן ובלבד שלא יכרוך משום דנראה כאלו מושך האדם עם הבהמה ומשום כלאים. והתנן בכלאים בסוף פרק ח' אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך אלא משום כלאים דחבלין חיישינן דלמא חבל אחד צמר ואחד פשתים וכיון שיכרוך עובר משום כלאים והתנן התוכף תכיפה אחת אינה חבור הנה תכיפה שהיא כגון תפירה אחת אינה חיבור וכ"ש כריכה שאינה חיבור. ושנינן מתניתין לא יכרוך ויקשור שנמצאת כריכה ותפירה כעין שתי תכיפות אמר שמואל ובלבד שלא יהא אפסר יוצא מתחת ידו טפח ואסיק' הלכה למעשה שלא יהא אפסר יוצא מתחת ידו טפח כלומר אינו משולשל האפסר מתחת ידו כדי כריכה וכן לא יהא אפסר הניתן בראש הבהמה וראש האפסר (בין) [ביד] המושך הבהמה אותו וביני ביני יגביהנו שלא יהא קרוב לקרקע טפח.
מתוך: חידושי הרשב"א על הש"ס/שבת/פרק ה (עריכה)
ליבש אבל לא לחלב: פירש מורי הרב ז"ל: מפני שאין דרכן לצאת כן בחול מפני שבשעה שהחלב מתכנס בדדין הן חולבין אותן, אבל בשבת כדי שלא יטפטף ויאבד קושרין להם בגד כדי שלא יטפטף והוה ליה משוי.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן הלכה כתנא קמא: פירש רש"י ז"ל: כתנא קמא דמתניתין דשרי לגמרי. אבל רבנו האי גאון ז"ל פירש כתנא קמא דברייתא דלא שרי אלא ליבש אבל לא לחלב. וכן נראה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"