ביאור:הל"מ סנהדרין קז ב

<< · סנהדרין · קז ב · >>ְ

ביאור:הלכה ממקורה

רש"י | תוספות כולל שמע🎧 | ביאור "חבורתא" | צורת הדף | ביאור שטיינזלץ | 🎧 "סיני"

       רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)

[דף קז עמוד ב] בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים, וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים - לא קחשיב, שמע מינה נצטרע. אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון. - מחול לך - עשה עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני - אמר ליה: בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך. בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה. אמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, ונאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' - ולא נענה, כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העון. גחזי - דכתיב וילך אלישע דמשק +ויבא אלישע+. להיכא אזל? - אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°: שהלך להחזיר גחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך. - אמר לו: כך מקובלני ממך: ^אהחוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מאי עבד? - איכא דאמרי: אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם, והעמידה בין שמים לארץ. ואיכא דאמרי: שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך. ואיכא דאמרי: רבנן דחה מקמיה, שנאמר ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו, מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, +ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו /המשפט האחרון השלמה של השמטת הצנזורה/+. גחזי, דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו'. ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות, ומי שקל כולי האי? כסף ובגדים הוא דשקל! אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°: באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים. נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע. אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל: אי אזלת לגבי אלישע - מסי לך. כי אתא אמר ליה: זיל טבול בירדן. - אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי? - אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה: מאי נפקא לך מינה? זיל נסי. אזל וטבל בירדנא, ואיתסי. אתא אייתי ליה כל הני דנקיט - לא צבי לקבולי מיניה. גחזי איפטר מקמיה אלישע, אזל שקל מאי דשקל, ואפקיד. כי אתא - חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחה עלויה רישיה. אמר ליה: רשע! הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים, וצרעת נעמן תדבק - בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצרע כשלג וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°: גחזי ושלשה בניו. +יהושע בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! - לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! - אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל /מתחלת הקטע עד כאן, השלמה של השמטת הצנזורה/+. תניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. תנו רבנן: שלשה חלאים חלה אלישע: אחד - שגירה דובים בתינוקות, ואחד - שדחפו לגחזי בשתי ידים. ואחד - שמת בו. [שנאמר ואלישע חלה את חליו וגו'] עד אברהם לא היה זקנה, כל דחזי לאברהם אמר: האי יצחק, כל דחזי ליצחק אמר: האי אברהם, בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח, ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. משנה. דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעלם - לא דין ולא רוח. דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם). ויפץ ה' אתם - בעולם הזה, ומשם הפיצם ה' - לעולם הבא. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד, רעים - בעולם הזה, וחטאים - לעולם הבא, אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר: אלו ואלו אין עומדין בדין, שנאמר על כן לא יקמו

[דף קז עמוד ב] בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים, וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים - לא קחשיב, שמע מינה נצטרע. אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון. - מחול לך - עשה עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני - אמר ליה: בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך. בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה. אמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, ונאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' - ולא נענה, כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העון. גחזי - דכתיב וילך אלישע דמשק +ויבא אלישע+. להיכא אזל? - אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°: שהלך להחזיר גחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך. - אמר לו: כך מקובלני ממך: ^אהחוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מאי עבד? - איכא דאמרי: אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם, והעמידה בין שמים לארץ. ואיכא דאמרי: שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך. ואיכא דאמרי: רבנן דחה מקמיה, שנאמר ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו, מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, +ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו /המשפט האחרון השלמה של השמטת הצנזורה/+. גחזי, דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו'. ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות, ומי שקל כולי האי? כסף ובגדים הוא דשקל! אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°: באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים. נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע. אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל: אי אזלת לגבי אלישע - מסי לך. כי אתא אמר ליה: זיל טבול בירדן. - אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי? - אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה: מאי נפקא לך מינה? זיל נסי. אזל וטבל בירדנא, ואיתסי. אתא אייתי ליה כל הני דנקיט - לא צבי לקבולי מיניה. גחזי איפטר מקמיה אלישע, אזל שקל מאי דשקל, ואפקיד. כי אתא - חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחה עלויה רישיה. אמר ליה: רשע! הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים, וצרעת נעמן תדבק - בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצרע כשלג וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°: גחזי ושלשה בניו. +יהושע בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! - לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! - אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל /מתחלת הקטע עד כאן, השלמה של השמטת הצנזורה/+. תניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. תנו רבנן: שלשה חלאים חלה אלישע: אחד - שגירה דובים בתינוקות, ואחד - שדחפו לגחזי בשתי ידים. ואחד - שמת בו. [שנאמר ואלישע חלה את חליו וגו'] עד אברהם לא היה זקנה, כל דחזי לאברהם אמר: האי יצחק, כל דחזי ליצחק אמר: האי אברהם, בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח, ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. משנה. דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעלם - לא דין ולא רוח. דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם). ויפץ ה' אתם - בעולם הזה, ומשם הפיצם ה' - לעולם הבא. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד, רעים - בעולם הזה, וחטאים - לעולם הבא, אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר: אלו ואלו אין עומדין בדין, שנאמר על כן לא יקמו

📜 הדינים העולים מדף זה

בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (שמואל ב ה, ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים לא קחשיב ש"מ נצטרע אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון מחול לך (תהלים פו, יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ונאמר (תהלים כד, ט) שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון גחזי דכתיב וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° שהלך להחזיר גחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך ^א§החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך וא"ד רבנן דחה מקמיה שנאמר (מלכים ב ו, א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר] תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים [הוספה מחסרונות הש"ס: ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו לישו בשתי ידים] גחזי דכתיב (מלכים ב ה, כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקל אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א"ל זיל טבול בירדן א"ל אחוכי קא מחייכת בי אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקיט לא צבי לקבולי מיניה גחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה א"ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג: (מלכים ב ז, ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר ר' יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° גחזי ושלשה בניו [הוספה מחסרונות הש"ס: חסרונות הש"ס/הל"מ סנהדרין קז ב]

תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ת"ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו [שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו וגו'] עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר (בראשית מח, א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

מתני' דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין שנא' (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם) ויפץ ה' אותם בעוה"ז ומשם הפיצם ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנא' (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו

רש"י

בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים - מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים: ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך:

כ"ד רננות - בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד: וילך אלישע דמשק להיכא אזל:

שואבת - מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר:

רבנן דחה מקמיה - התלמידים דחה מישיבתו של אלישע:

צר ממנו - מכלל דעד האידנא לא הוה צר:

הואל וקח - השבע שאלישע שלחך:

ויפצר בו - גחזי: העת לקחת את הכסף והבגדים וגו': שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא:

וגחזי מי שקל כולי האי - מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל דכתיב ויצר ככרים וגו':

אותה שעה - היה אלישע עוסק בפרק שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים:

[הוספה מחסרונות הש"ס: חסרונות הש"ס/הל"מ סנהדרין קז ב]

יצר - תאותו אם מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה:

תינוק ואשה - דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם:

חלה - חד. חליו תרי. אשר ימות בו תלת:

בעא רחמי דלהוי חולשא - כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין:

מתפח - מתרפא:

מתני' לא ידון רוחי לא דין ולא רוח - שאין עומדין בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק:

ויפץ [ה' אותם ומשם הפיצם - ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא:

אלו ואלו - אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:

עין משפט ונר מצוה

מתוך: עין משפט ונר מצוה/סנהדרין/פרק יא (עריכה)

לב א מיי' פ"ד מהל' תשובה הלכה א':

ראשונים נוספים

• רי"ף על הפרק
• רא"ש על הפרק

 

יד רמ"ה

יד רמ"ה

מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/סנהדרין/פרק יא (עריכה)

פיסקא וגחזי. ומנא לן דרשע גמור הוה. וילך אלישע דמשק כו'. מאי עבד אבן שואבת את הברזל שנקראת בלשון ערבי מגטינס תלה לעגלון של ירבעם והעמידו באויר כדי להראות לעם שמאליו הוא עומד באויר ויתעו אחריו כיצד תלה לה ציפה אותה ברזל מכאן ומכאן והעמיד שתי אבנים שואבות בשתי כתלים שמכאן ומכאן והעמיד את העגל באמצע. ואיכא דאמרי שם המפורש חקק לה בפיה והיתה מכרזת במעשה נס ואומרת שני פסוקים הללו אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני והיו העם חושבין שכנגד עצמה היא אומרת והשם לא גרם לומר אלא כנגד המקום. ואיכא דאמרי דרבנן דחה מקמיה, חכמים שבאין ללמוד תורה לפני אלישע היה גחזי דוחה אותם מלפניו ולא היה מניחן ליכנס לפניו ואלישע לא היה יודע בכל זאת והיינו מחטיא את הרבים, דכתיב ויאמרו בני הנביאים לאלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו ורבו התלמידים והיה המקום דחוק להן ולבתר דאדחי גחזי כתיב האי קרא מכלל דעד האידנא לא דחוק לא היה המקום דחוק להן מפני שהיו מועטין:

ת"ר לעולם תהא שמאל דוחה למי שראוי לדחותו וימין מקרבת כלומר שתהא מדת קרוב גדולה ממדת דחיה לא כאלישע שדוחפו לגחזי בשתי ידיו כו' ולקמן מפרש היכי הוה מעשה כו'. העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר. ומתמהי' ומי שקל כולי האי כסף ובגדים בלחוד הוא דשקל. אמר ר' יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים האמורין בתורה כיון דאזל גחזי ושקל ואפקיד ואתא לגבי אלישע חזייה אלישע לצרעת דקא פרחה עילויה רישיה ידע דשקל מיניה דנעמן מידי מדקא דבקה ביה צרעת נעמן אמר לו רשע דומה אני שהגיע העת ליטול שכר שמונה שרוצים שלמדת שנטלת מנעמן ממון מרובה כדי לקנות בו שמונה דברים כנגד שמונה שרצים וצרעת נעמן תדבק בו כו':

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא יקרב אדם יצרו בשתי ידיו שלא יבא לידי עבירה ולא ירחיקנו לגמרי אלא מעט כדי שיתרחק מן האיסור שאם הרחיקו לגמרי נמצא בטל והעולם לא נברא אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיה מ"ה) לא תהו בראה לשבת יצרה וכן תינוק ואשה דעתן קלה עליהן ואם מקרבן בשתי ידיו ואינו מיסרן יוצאין לתרבות רעה ואם דחאן בשתי ידיו נמצא טורדן מן העולם: ת"ר שלשה חליים חלה אלישע שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו חלה חד חליו תרי אשר ימות בו תלתא:

מתני' דור המבול אין להן חלק לעה"ב ואין עומדין בדין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם, לא תשוב רוחם לגופם לחיות לעולם ומאחר שאין רוחם שבה לגוף נמצא שאין עומדין בדין שאין הנפש והגוף נדונין אלא כאחד דרך קלקולן כמו שפירשנו בתחילת פרק זה, ומפני מה אינן עומדין בדין לקבל עונשן לפי שדין בעונש שקבלו בעה"ז שהביא הקב"ה עליהן את מי המבול. אנשי סדום אין להם חלק לעה"ב בטובה הצפונה בו לצדיקים שנקראת עה"ב סתם אבל עומדין לקבל ענשן אעפ"י שקבלו מקצת עונשן בעה"ז שהמטיר המקום עליהן גפרית ואש מן השמים לפי שהרבו להרשיע יתר מדור המבול כדכתיב [זעקת] סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד וראויין היו ליענש בעה"ז ובעה"ב. ומנין שאין להן חלק לעה"ב שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד אלמא רשעים גמורים הוו וממילא שמעת דאין להן חלק לעה"ב ואיבעי תימא משום דכתיב וחטאים בעדת צדיקים בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. ר' נחמיה אומר אלו ואלו אינן עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט אלו אנשי דור המבול דלא כתיב בהו חטאים אלא רע דכתיב וירא ה' כי רבה רעת וכתיב אוי לרשע רע (ישעיה ג') וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום דכתיב בהו חטאים וקא דריש ר' נחמיה דהאי דכתיב בעדת צדיקים לאו לאפוקי עדת רשעים הוא אלא למעוטינהו מעמידה בדין לגמרי הוא דאתא כלומר לא יעמדו בדין כעדת צדיקים שעומדין אמרו לו בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים:

קישורים חיצוניים

צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"