ביאור:הל"מ סנהדרין צב א

ביאור:הלכה ממקורה

       רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)

[דף צב עמוד א] יקבהו לאום, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר ולאם מלאם יאמץ, ואין קבה אלא קללה, שנאמר מה אקב לא קבה אל, ואין בר אלא תורה, שנאמר נשקו בר פן יאנף. עולא בר ישמעאל אומר: מנקבין אותו ככברה, כתיב הכא יקבהו לאום, וכתיב התם ויקב חר בדלתו, ואמר אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, כי אוכלא דקצרי. ואם למדו מה שכרו? אמר רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע° אמר רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°: זוכה לברכות כיוסף, שנאמר וברכה לראש משביר, ואין משביר אלא יוסף, שנאמר ויוסף הוא [השליט על הארץ הוא] המשביר לכל עם הארץ. אמר רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°: כל המלמד תורה בעולם הזה - זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר ומרוה גם הוא יורה. אמר רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°: מניין לתחיית המתים מן התורה - שנאמר יחי ראובן ואל ימת, יחי ראובן - בעולם הזה, ואל ימת - לעולם הבא. רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא° אמר מהכא: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא° אמר מהכא: ואתה לך [לקץ] ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין. אמר רבי אלעזר: כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת - זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ואמר רבי אלעזר: גדולה דעה, שניתנה בין שתי אותיות, שנאמר כי אל דעות ה'. ואמר רבי אלעזר: גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. מתקיף לה רב אדא קרחינאה: אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות, דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע! - אמר ליה: למילתיה, הכי נמי, כדעולא. דאמר עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°: שתי הופעיות הללו למה? אחת למדת טובה, ואחת למדת פורענות. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שזה ניתן בין שתי אותיות וזה ניתן בין שתי אותיות. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר, שנאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה - אסור לרחם עליו, שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו. ואמר רבי אלעזר: כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה - יסורין באין עליו, שנאמר לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו, ואין מזור אלא יסורין, שנאמר וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה - לסוף גולה, שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת. ואמר רבי אלעזר: ^אכל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - אש אוכלתו, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו. אין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר ובשרידים אשר ה' קרא. ואמר רבי אלעזר: כל המתעשר שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו - אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו, אין שריד אלא תלמידי חכמים, שנאמר ובשרידים אשר ה' קרא. ואמר רבי אלעזר: ^בכל שאינו משייר פת פאה על שלחנו - אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו. - והאמר רבי אלעזר: כל המשייר פתיתים על שלחנו - כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך! - לא קשיא, ^גהא - דאיכא שלימה בהדיה, הא - דליכא שלימה בהדיה. ואמר רבי אלעזר: כל המחליף בדיבורו - כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע, וכתיב התם הבל המה מעשה תעתעים. ואמר רבי אלעזר: כל המסתכל בערוה - קשתו ננערת, שנאמר עריה תעור קשתך. ואמר רבי אלעזר: לעולם הוי קבל{עניו} וקיים{ותחיה}. אמר רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°: אף אנן נמי תנינא: שהרי ^דבית אפל אין פותחין לו חלונות לראות נגעו, שמע מינה. אמר רבי טבירבי טבי אמורא א״י · דור ד׳רבי טבי° אמר רבי יאשיה: מאי דכתיב שאול ועצר רחם ארץ לא שבעה מים, וכי מה ענין שאול אצל רחם? אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא - אף שאול מכניס ומוציא. והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי - מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולות - אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות? מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה. תנא דבי אליהו: צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן ^האינן חוזרין לעפרן, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, מה קדוש לעולם קיים - אף הם לעולם קיימין.

📜 הדינים העולים מדף זה

יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ ואין קבה אלא קללה שנאמר (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנאמר (תהלים ב, יב) נשקו בר פן יאנף עולא בר ישמעאל אומר מנקבין אותו ככברה כתיב הכא (משלי יא, כו) יקבוהו לאום וכתיב התם (מלכים ב יב, י) ויקב חור בדלתו ואמר אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא° כי אוכלא דקצרי ואם למדו מה שכרו אמר רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע° אמר רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת° זוכה לברכות כיוסף שנאמר (משלי יא, כו) וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר (בראשית מב, ו) ויוסף הוא [השליט על הארץ הוא] המשביר לכל עם הארץ אמר רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת° כל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר (משלי יא, כה) ומרוה גם הוא יורה אמר רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע° מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (דברים לג, ו) יחי ראובן ואל ימות יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות לעולם הבא רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא° אמר מהכא (דניאל יב, ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא° אמר מהכא (דניאל יב, יג) ואתה לך [לקץ] ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעוה"ב שנאמר (ישעיהו מט, י) כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם וא"ר אלעזר גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר (שמואל א ב, ג) כי אל דעות ה' וא"ר אלעזר גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר (שמות טו, יז) פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך מתקיף לה רב אדא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות דכתיב (תהלים צד, א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע אמר ליה למילתיה הכי נמי כדעולא דאמר עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן° שתי הופעיות הללו למה אחת למדת טובה ואחת למדת פורענות ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו שזה ניתן בין שתי אותיות וזה ניתן בין שתי אותיות ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר שנאמר (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיהו כז, יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו וא"ר אלעזר כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו שנאמר (עובדיה א, ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר (הושע ה, יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה שנאמר (ישעיהו ה, יג) לכן גלה עמי מבלי דעת ואמר ר"א ^א^§כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו שנאמר (איוב כ, כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו אין שריד אלא ת"ח שנאמר (יואל ג, ה) ובשרידים אשר ה' קורא ואמר ר' אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (איוב כ, כא) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו אין שריד אלא תלמידי חכמים שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא ואמר רבי אלעזר ^ב^§כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר (ישעיהו סה, יא) העורכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך לא קשיא ^ג^§הא דאיכא שלימה בהדיה הא דליכה שלימה בהדיה ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע"ז כתיב הכא (בראשית כז, יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיהו י, טו) הבל המה מעשה תעתועים ואמר רבי אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו ננערת שנאמר (חבקוק ג, ט) עריה תעור קשתך ואמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים אמר רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא° אף אנן נמי תנינא ^ד^§בית אפל אין פותחין לו חלונות לראות נגעו ש"מ אמר ר' טבי אמר ר' יאשיה מאי דכתיב (משלי ל, טז) שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן ^ה^§אינן חוזרין לעפרן שנאמר (ישעיהו ד, ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין

רש"י

יקבוהו - מנקבים אותו לשון (מלכים ב יב) ויקוב חור בדלתו:

אוכלא דקצרי - כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים:

ומרוה גם הוא יורה - מי שמרווה את תלמידו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא ל"א ומרוה לשון מורה:

ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וגו' - רמז לו שימות ויעמוד לאחר מכן לקץ הימין לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו שהרי השיב אחור ימינו:

מרחמם בעוה"ז - ינהגם לעוה"ב:

שתי אותיות של שם - כך שמעתי. ל"א כל שמות על שם דאמרי' בעלמא (חנינה דף טז.) צבאות אות הוא בצבא שלו קרי להו אותיות לשון מופלא:

גדול מקדש - חשוב הוא:

למילתיה הכי נמי - דגדולה היא וכדעולא:

שתי הופעיות - דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ואיכא תרי נקמות וחדא הופעה בתרוייהו ודמי כמאן דאיכא אכל נקמה ונקמה חדא הופעה:

חדא לטובה - של ישראל שסילק שכינתו מאומות העולם ובא על ישראל וקרי ליה נקמות משום דתגמול טוב הוא שזכו לשכינה על שאמרו נעשה ונשמע ונקמה היינו תגמול ואחת לפורענות לעובדי כוכבים שנפרע מהן ליום הדין כדאמרינן בפרק קמא דמסכת ע"ז (דף ד.) נוקם ה' ובעל חמה לעכו"ם שהוא בעצמו ובכבודו נפרע מהן והיינו הופעה:

ובדעת - מפני הדעת מלאו כל החדרים הון:

בשביל לחמך - שנתת למי שאין בו דעה ישימו מזור תחתיך:

כל חשך טמון לצפוניו - כל לילה צפון ונחבא ממצפוני התורה שאין דברי תורה נשמעין באותו בית:

תאכלהו אש לא נופח - זה אשו של גיהנם שאין צריך נפוח:

ירע שריד באהלו - מי שרע בעיניו שיש שריד באהלו:

כל שאינו משייר פתיתין - דצריך לשייר כדכתיב אכול והותר (מלכים ב ד): והא אמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתין על שולחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר העורכים לגד שולחן. שכן עושין שמניחין שלחן ערוך במאכל ומשתה לשם אותה ע"ז שקורין גד וממלאים כוסות של מרקחים נסוכים לע"ז ששמה מני:

הא - דקאמר אסור:

דאיכא שלימה בהדיה - שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתין ששייר דמחזי דלשם ע"ז עביד הכי:

והא - דליכא שלימה בהדייהו דמזומנין לעני: הא גדא לביתיה לא גרסי':

המחליף בדבורו - משנה בדבורו שלא יהא ניכר:

קשתו ננערת - כח קושי אבר שלו ננער שאינו מוליד שנאמר עריה תעור קשתך עריה שאתה מסתכל בה ממש בערותה היא תעיר קשתך ד"א המסתכל המחשב בעריות דאשת איש קשתו גבורת ידו ננערת מתהלכת ומתמעטת כמו (ב"מ דף כט:) מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום א"נ כמו (שמות יד) וינער ה':

הוי קבל - הוי עניו ותחיה. קבל לשון אפל עשה עצמך אפל ושפל:

בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו - כנגע נראה לי בבית כתיב דמשמע נראה ממילא ועוד דכתיב לי ולא לאורי נמצא שאפלתו הצלתו דכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא בנגעים:

שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים - קבר לא שבע ממתים ועוצר רחם בית הרחם שהוא קצור ועצור לא ישבע מבעילות וכן ארץ לא שבעה מים:

וכי מה ענין שאול וכו' - למה נסמכו הני אהדדי: מכניס: הזרע ומוציא הולד אף שאול מכניס ומוציא לתחיית המתים:

שמכניסין בה בקולי קולות - בבכי גדול קוברין את המת:

אינו דין שמוציאין אותו בקולי קולות - שנאמר יתקע בשופר גדול:

שעתיד הקב"ה להחיות - לימות המשיח:

לאחר שיחיו שוב אין חוזרין לעפרם - בין (לימות המשיח בין לעולם הבא) אלא הבשר מתקיים עליהם עד שישובו ויחיו לעתיד לבא:

עין משפט ונר מצוה

מתוך: עין משפט ונר מצוה/סנהדרין/פרק יא (עריכה)

ו א מיי' פ"ג מהל' תלמוד תורה הלכה י"ג, סמ"ג עשין יב, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף כ"ד:

ז ב ג טור ושו"ע או"ח סי' ק"פ סעיף ב':

ח ד מיי' פי"ד מהל' טומאת צרעת הלכה ה':

ט ה מיי' פ"ח מהל' תשובה הלכה א':

ראשונים נוספים

רי"ף על הפרק

רא"ש על הפרק

יד רמ"ה

מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/סנהדרין/פרק יא (עריכה)

כל המונע הלכה מפי תלמיד אפי' עוברים שבבטן אמן מקללין אותו שנאמר יקבוהו לאום דריש יקבוהו לשון נקב קללה ולאום לשון עובר דהא אשכחן עוברי דאיקרי לאום ואביי דריש יקבוהו לשון נקב כדכתיב ויקב חור בדלתו ולאום לשון אומה וגוי שמנקבין אותו כאוכלא דקצרי והוא כלי מנוקב והכובסין מזלפין בו מים על הבגדים:

מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ואתה לך לקץ כולהו קראי קרי תורה. ותנוח היינו מיתה ותעמוד היינו תחיית המתים לגורלך לעת הקצוב לך ומצאנו בדבר הגזור והקצוב מאת המקום שנאמר בו בלשון גורל שנאמר (ישעיהו לד יז) והוא הפיל להם גורל וידו חלקתה להם בקו ומפני מה נאמר בו לשון גורל שכל דבר שעולה לו לאדם שלא לפי מחשבתו ועצתו דומה לגורל שעולה לו לאדם שלא לפי מחשבתו הן מעט הן הרבה וכן מתים שחיין לימות המשיח אין כולן עומדין כאחת אלא יש מוקדם ויש מאוחר כל אחד ואחד לפי מעלתו וכבר ביארנו בתחילת הפרק שפסוקים הללו לימות המשיח נאמרו ומאי לקץ הימין יש מפרשין שהנו"ן נכתב במקום מ"ם כלומר לקץ הימים האלה אשר נאמרו לך דכתיב אשרי המחכה ויגיע לימים ויש אומרים לקץ שאמר בעל הימין שנאמר (דניאל יב ז) וירם ימינו ושמאלו אל השמים כו' וראינו בה פירוש אחר ואינו כדאי לפיכך לא כתבנוהו:

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע אמר עולא שתי הופעות הללו למה דכיון דכתיבי שתי נקמות וכתיבא הופעה לבסוף אתרוייהו כתיבא וכמאן דכתיבי שתי הופעות דמי אמר עולא אחת לטובה להשפיע להן טובה לישראל תחת שעבודם שנשתעבדו בהן העכו"ם ואחת לפורענות להיפרע מעכו"ם על שנשתעבדו בהן:

אמר רבי אלעזר כל הנותן פת למי שאין לו דעה יסורין באין עליו שנאמר לחמך ישימו מזור תחתיך מה טעם לפי שאין תבונה בו כלומר שאין אתה נותנו למי שיש בו תבונה. וכל בית שאין ד"ת נשמעין בו בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לילה קרי חשך כדכתיב ולחשך קרא לילה וכל מקום שאין קולו נשמע בו נקרא טמון כדבר טמון שאין נשמע ולא נראה והבית עצמו נקרא צפונו של דבר הטמון כלומר שהדבר הטמון נצפן והכי קאמר כל לילה שהיא טמונה ואין ד"ת נשמעין בה תאכל אש לצפוניו כלומר לבית שד"ת נראין בו כצפונין וטמונין ואינן נשמעין בתוכו ירע שריד באהלו מי שרע בעיניו שיהא שריד באהלו ואין שריד אלא ת"ח כו':

ואמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו כדי שיהא הנשאר מזומן לעניים אינו רואה סימן ברכה שנאמר אין שריד לאוכלו. ואמ"ר אלעזר כל המשייר פתיתין על שלחנו כעובד ע"ג שנאמר העורכים לגד שלחן והוא דאמר הני לגדא דביתא מזל הבית והוא דליכא שלימה ביניהן [דאי איכא שלימה ביניהן] לאו עובד ע"ג הוי לגמרי לפי שאין עבודתו בכך שאין משיירין לו אלא פרוסות. ואיכא דגרסי והא אמר ר' אלעזר כל המשייר כו' לא קשיא הא דשייר שלימה ביניהן הא דלא שייר שלימה ביניהן ומפרשי לה הכי הא דקאמר אסור דאיכא שלימה בהדייהו שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתין ששייר דמיחזי שלשם ע"ג קא עביד הא דליכא שלימה בהדיה שפיר דמי שמזומנין לעני ולא גרסי הא דאמר לגדא דביתא ולא מסתבר מכמה אנפי חדא דמעטו להו לנוסחי ותו דהא ר"א משמע דפתיתין אסירי טפי מדנקט לישנא דפתיתין גבי איסורא ולישנא דפת גבי מעליותא:

ואמר רבי אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו ננערה גבורתו ננערת דכתיב עריה תעור קשתך אם אתה מסתכל בערוה תנער קשתך ואסמכתא בעלמא היא דהא נביא לקב"ה [הוא] דקאמר:

ואמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים היה אפל ושפל ותתקיים דמתרגמינן קבלא. אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו נמצא שאפילתו הצלתו שכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא בנגעים:

קישורים חיצוניים

צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"