ביאור:הל"מ סנהדרין פה ב

ביאור:הלכה ממקורה

       רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)

[דף פה עמוד ב] מידי דהוה לאחר מיתה. - מאי הוה עלה? ומסקנא וא"ל - אמר רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ^אלכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו, ^בחוץ ממסית, שהרי אמרה תורה ולא תחמול ולא תכסה עליו. משנה. ^גהמכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה: ^דשהמקלל לאחר מיתה - חייב, ^הוהמכה לאחר מיתה - פטור. גמרא. תנו רבנן: אביו ואמו קלל - לאחר מיתה. שיכול, הואיל וחייב במכה וחייב במקלל, מה מכה אינו חייב אלא מחיים - אף המקלל אינו חייב אלא מחיים, ועוד, קל וחומר: ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך - לא חייב בו לאחר מיתה, מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך - אינו דין שלא חייב בו לאחר מיתה, תלמוד לומר אביו ואמו קלל - לאחר מיתה. הניחא לרבי יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו, אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר? דתניא: איש איש, מה תלמוד לומר איש איש - ^ולרבות בת, טומטום, ואנדרוגינוס. אשר יקלל את אביו ואת אמו, אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו, אמו שלא אביו מניין? תלמוד לומר אביו ואמו קלל - אביו קלל, אמו קלל, דברי רבי יאשיה. רבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני° אומר: משמע שניהן כאחד, ומשמע אחד ואחד בפני עצמו, עד שיפרט לך הכתוב יחדיו. מנא ליה? - נפקא ליה מומקלל אביו ואמו מות יומת - ואידך: ההוא מיבעי ליה לרבות בת, טומטום ואנדרוגינוס. - ותיפוק ליה מאיש איש! - דברה תורה כלשון בני אדם. וליתני: חומר במכה מבמקלל, שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך, מה שאין כן במקלל! - קסבר: מקשינן הכאה לקללה. לימא הני תנאי כהני תנאי; דתני חדא: כותי אתה מצווה על הכאתו, ואי אתה מצווה על קללתו. ותניא אידך: אי אתה מצווה לא על קללתו, ולא על הכאתו. סברוה: דכולי עלמא כותים גירי אמת הן. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: מקשינן הכאה לקללה, ומר סבר: לא מקשינן הכאה לקללה. - לא, דכולי עלמא לא מקשינן הכאה לקללה, והכא בהא קמיפלגי, מר סבר: כותים גירי אמת הן, ומר סבר: כותים גירי אריות הן. אי הכי היינו דקתני עלה: ושורו כישראל? אלא שמע מינה: בהיקישא פליגי, שמע מינה. משנה. ^זהגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, רבי יהודה אומר: עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר והתעמר בו ומכרו. הגונב את בנו, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב, ^חוחכמים פוטרין. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין - רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין. גמרא. ותנא קמא לא בעי עימור? - אמר רבי אחא בריה דרבא: ^טעימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו: ^יבעי רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: גנבו ומכרו ישן, מהו? ^כמכר אשה לעוברה מהו? יש דרך עימור בכך, או אין דרך עימור בכך? - ותיפוק ליה דליכא עימור כלל! - לא צריכא, ישן - דזגא עליה, אשה - דאוקמא באפי זיקא, דרך עימור בכך או ^לאין דרך עימור בכך, מאי? - תיקו. תנו רבנן: כי ימצא איש גנב נפש מאחיו, אין לי אלא איש שגנב, אשה מניין? תלמוד לומר וגנב איש. אין לי אלא איש שגנב, בין אשה ובין איש, ואשה שגנבה איש, אשה שגנבה אשה מניין? תלמוד לומר ומת הגנב ההוא - ^ממכל מקום. תניא אידך: כי ימצא איש גנב נפש מאחיו - אחד הגונב את האיש, ואחד הגונב את האשה, ^נואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן - חייב. ^סגנבו ולא מכרו, מכרו ועדיין ישנו ברשותו - פטור. מכרו לאביו או לאחיו, או לאחד מן הקרובים - חייב. ^עהגונב את העבדים - פטור.

📜 הדינים העולים מדף זה

מידי דהוה לאחר מיתה מאי הוה עלה אמר רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא° וכן תנא דבי רבי ישמעאל ^א^§לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו ^ב^§חוץ ממסית שהרי אמרה תורה (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו:

מתני' ^ג^§המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה ^ד^§שהמקלל לאחר מיתה חייב ^ה^§והמכה לאחר מיתה פטור:

גמ' ת"ר (ויקרא כ, ט) אביו ואמו קלל לאחר מיתה שיכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל מה מכה אינו חייב אלא מחיים אף המקלל אינו חייב אלא מחיים ועוד ק"ו ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך אינו דין שלא חייב בו לאחר מיתה ת"ל אביו ואמו קלל לאחר מיתה הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר דתניא (ויקרא כ, ב) איש איש מה ת"ל איש איש ^ו^§לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשיה ר' יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני° אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו מנא ליה נפקא ליה מ"ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז) ואידך ההוא מיבעי ליה לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם וליתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך משא"כ במקלל קסבר מקשינן הכאה לקללה לימא הני תנאי כהני תנאי דתני חדא כותי אתה מצווה על הכאתו ואי אתה מצווה על קללתו ותניא אידך אי אתה מצווה לא על קללתו ולא על הכאתו סברוה דכולי עלמא כותים גירי אמת הן מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מקשינן הכאה לקללה ומר סבר לא מקשינן הכאה לקללה לא דכ"ע לא מקשינן הכאה לקללה והכא בהא קמיפלגי מר סבר כותים גירי אמת הן ומר סבר כותים גירי אריות הן אי הכי היינו דקתני עלה ושורו כישראל אלא שמע מינה בהיקישא פליגי ש"מ:

מתני' ^ז^§הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר (דברים כד, ז) והתעמר בו ומכרו הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים ^ח^§פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין:

גמ' ותנא קמא לא בעי עימור א"ר אחא בריה דרבא ^ט^§עימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו בעי ר' ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° ^י^§גנבו ומכרו ישן מהו ^כ^§מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך ותיפוק ליה דליכא עימור כלל לא צריכא ישן דזגא עליה אשה דאוקמא באפי זיקא דרך עימור בכך או ^ל^§אין דרך עימור בכך מאי תיקו ת"ר (דברים כד, ז) כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אין לי אלא איש שגנב אשה מניין ת"ל (שמות כא, טז) וגונב איש אין לי אלא איש שגנב בין אשה ובין איש ואשה שגנבה איש אשה שגנבה אשה מניין ת"ל ומת הגנב ההוא ^מ^§מכל מקום תניא אידך כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אחד הגונב את האיש ואחד הגונב את האשה ^נ^§ואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן חייב ^ס^§גנבו ולא מכרו מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור מכרו לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב ^ע^§הגונב את העבדים פטור

רש"י

מידי דהוה לאחר מיתה - דילפינן לקמן מקלל לאחר מיתה חייב וא"ת והתנן מכה לאחר מיתה פטור והכא מיחייב ליה אהכאה דקתני הכהו וקללו היינו טעמא דפטור מכה לאחר מיתה משום דבעינן חבורה ולאחר מיתה ליכא חבורה דליכא נפש דנפקא ליה לעיל מנפש ויוצא ליהרג איכא חבורה דחי הוא אלא דסופו למות:

מתני' שהמקלל לאחר מיתה חייב - כדליף בגמרא:

והמכה לאחר מיתה פטור - דחבורה ליכא:

גמ' אביו ואמו קלל - קרא יתירא הוא דהא כתיב רישיה דקרא אשר יקלל את אביו ואת אמו:

מכה שעשה שלא בעמך כבעמך - דגבי הכאה לא כתיב בעמך למעוטי שאינו עושה מעשה עמך והאי תנא סבר לא מקשינן הכאה לקללה מפני המקרא המפסיק בינתים:

לא חייב בו לאחר מיתה - דהא חבורה כתיב:

לרבות בת - טומטום ואנדרוגינוס:

אין לי אלא אביו ואמו - שניהם יחד:

אביו קילל ואמו קילל - בראש המקרא סמך קללה לאביו ובסוף סמך לאמו:

עד שיפרט לך הכתוב יחדיו - וכמו שפרט בחורש בשור ובחמור מדפרט לך ש"מ דאי לא הוי יחדו הוה משמע שור לבדו וחמור לבדו והא אביו ואמו דרישא דרשינן נמי או אביו או אמו וסיפא לאתויי לאחר מיתה:

מומקלל אביו - דואלה המשפטים:

ואידך - דמפיק לאחר מיתה מאביו ואמו קילל:

ולתני נמי וכו' - אמתניתין קאי דקתני זה חומר במקלל מבמכה:

לימא הני תנאי - תנא דמתניתין דלא תנא חומר במכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך ותנא דברייתא דלעיל דתנא ומה מכה שעשה בו:

גירי אמת הן - מתחילתן גרים גמורים היו ועכשיו הרשיעו וישראל שאינו עושה מעשה עמך הוא וכי היכי דעל קללתו פטור על הכאתו נמי פטור:

גירי אריות הן - והרי הם כעובדי כוכבים גמורים:

אי הכי - דטעמא דפטור משום דגירי אריות הן:

היינו דתנא עלה - בתמיה בהך מתני' דקתני אינו מצווה לא על הכאתו ולא על קללתו קתני ושורו כישראל שור שלנו שנגח את שורו ושורו שנגח שלנו תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם ואילו דעובד כוכבים תנן שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור ושל עובד כוכבים שנגח שור. של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

מתני' שיכניסנו לרשותו - דכתיב (שמות כב) ונמצא בידו ותניא במכילתא ונמצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים בידו אין בידו אלא ברשותו וכן הוא אומר (במדבר כא) ויקח את כל ארצו מידו:

גמ' עמור - שמוש:

גנבו ומכרו כשהוא ישן מהו - לקמן מפרש לה הבעיא:

מכר אשה לעוברה - גנב אשה מעוברת ומכרה לעוברה שלא מכר הגוף שלה אלא שיהא עובר מכור:

דליכא עימור - לא בישן ולא בעובר:

דזגא עליה - דסמך עליו:

דאוקמא באפי זיקא - וכל כמה שהיא עבה מועיל יותר להגין בפני הרוח:

אין אלא איש - כשהגנב איש:

וגונב איש - שהנגנב איש ולא אשה וקרא קמא דלא קפיד אנגנב למהוי איש דכתיב נפש הלכך אין לי אלא איש שגנב בין איש בין אשה דהיכא דגנב הוי איש כתוב גונב נפש ואשה שגנבה איש דכתיב וגונב איש וגונב אפילו אשה גונבת משמע:

הגנב - מ"מ וההוא דרשינן ליה בספרי למעוטי גונב עבד:

ועדיין ישנו ברשותו - ברשות הנגנב עצמו שעדיין לא הכניסו גנב ברשותו:

פטור - שהרי לא גנבו:

לאביו - אביו של נגנב:

תוספות

שיכול הואיל וחייב במכה כו'. הוי מצי למימר הואיל וכתיב בעמך כדאמר לעיל במקוים שבעמך:

ומה מכה אביו כו'. ואם תאמר מה למכה שכן בחנק תאמר במקלל דבסקילה וי"ל דהיא גופה ילפינן השתא דמכה אביו בסקילה מקל וחומר ממקלל ומיהו קשה לבסוף דיליף דמקלל לאחר מיתה חייב נילף ליה שלא נעשה בו שלא בעמך כבעמך ממקלל דחייב ביה לאחר מיתה ומכה פטור דבעינן נפש כדדרשינן לעיל (דף פד:) עד דעביד חבורה:

איש איש מה תלמוד לומר איש איש. פירשתי שלהי פ' ד' מיתות (לעיל דף סו. ד"ה לרבות):

ושורו כישראל. לאו לגמרי כישראל דשור של ישראל שנגח לשור של כותי פטור משום דקנסינן להו כדאמר בריש פ' ד' וה' (ב"ק דף לז:) ומיהו לגבי הכי הוי כישראל דשור של כותי שנגח לשור של ישראל תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ושור של עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

עד שיכניסנו לרשותו. משום דכתיב ונמצא בידו ואע"ג דבפ"ק דבבא מציעא (דף י:) גבי גט וגניבה מצרכינן תרי קראי לרבויי דידו לאו דווקא דהוא הדין גגו חצירו קרפיפו דלמא כאן נמי יש שום ריבוי ואפשר דאם הגביהו אפילו ברשות בעלים חייב כדאשכחן גבי גניבה בפרק מרובה (ב"ק דף עט: ושם) דתנן היה מושכו ויוצא כו' אי נמי הכא דפטר ר' שמעון מכרו לקרובים דבעינן שיוציאנו מרשות אחיו כ"ש דברשות בעלים לא מהני כלל:

עין משפט ונר מצוה

מתוך: עין משפט ונר מצוה/סנהדרין/פרק י (עריכה)

יז א מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה י"ד, סמ"ג לאוין ריט, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף ה':

יח ב מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה י"ד [וברב אלפס עוד ביבמות פ"ב דף ה: והכי גרס "חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה וכו'" וכן איתא בשאילתות בלק ס"ס קלד "חוץ ממסית ומדיח שהרי וכו'"]:

יט ג מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה ה', סמ"ג לאוין ריט, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף א' בהג"ה:

כ ד מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף א':

כא ה מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף א' בהג"ה:

כב ו מיי' פ"ה מהל' ממרים הלכה א', (טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף א'):

כג ז מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ב', סמ"ג לאוין קכד:

כד ח מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ה', סמ"ג לאוין קכד:

כה ט מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ב':

כו י מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ג':

כז כ ל מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ד':

כח מ נ מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ו':

כט ס מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ג':

ל ע מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ו':