ביאור:הל"מ ברכות נז ב
רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)
אמר רבי יוחנן השכים ונפל פסוק לתוך פיו הרי זה נבואה קטנה תנו רבנן שלשה מלכים הם הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות שלמה יצפה לחכמה אחאב ידאג מן הפורענות ג' נביאים הם הרואה ספר מלכים יצפה לגדולה יחזקאל יצפה לחכמה ישעיה יצפה לנחמה ירמיה ידאג מן הפורענות שלשה כתובים גדולים הם הרואה ספר תהלים יצפה לחסידות משלי יצפה לחכמה איוב ידאג מן הפורענות שלשה כתובים קטנים הם הרואה שיר השירים בחלום יצפה לחסידות קהלת יצפה לחכמה קינות ידאג מן הפורענות הרואה מגלת אסתר נס נעשה לו שלשה חכמים הם הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה ראב"ע יצפה לעשירות רבי ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות שלשה תלמידי חכמים הם הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות בן זומא יצפה לחכמה אחר ידאג מן הפורענות כל מיני חיות יפות לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקפוד והאמר מר הרואה פיל בחלום פלא נעשה לו לא קשיא הא דמסרג הא דלא מסרג כל מיני מתכת יפין לחלום חוץ ממר פסל וקרדום והני מילי דחזנהו בקתייהו כל מיני פירות יפין לחלום חוץ מפגי תמרה כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות והאמר רב לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות כי חזא בכנייהו חזא כל מיני צבעונין יפין לחלום חוץ מן התכלת כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי:
[הגו"ף הגו"ף מעי"ן משיבי"ן ומרחיבי"ן סימן]:
ג' נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן גודגדניות וכפניות ופגי תמרה שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן אלו הן רחיצה וסיכה ותשמיש שלשה מעין העולם הבא אלו הן שבת שמש ותשמיש תשמיש דמאי אילימא תשמיש המטה הא מכחש כחיש אלא תשמיש נקבים שלשה משיבין דעתו של אדם אלו הן קול ומראה וריח שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים:
[חמש"ה ושש"ה ועשר"ה סימן]:
חמשה אחד מששים אלו הן אש דבש ושבת ושינה וחלום אש אחד מששים לגיהנם דבש אחד מששים למן שבת אחד מששים לעולם הבא שינה אחד מששים למיתה חלום אחד מששים לנבואה ששה דברים סימן יפה לחולה אלו הן עטוש זיעה שלשול קרי ושינה וחלום עטוש דכתיב (איוב מא, י) עטישותיו תהל אור זיעה דכתיב (בראשית ג, יט) בזעת אפיך תאכל לחם שלשול דכתיב (ישעיהו נא, יד) מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת קרי דכתיב (ישעיהו נג, י) יראה זרע יאריך ימים שינה דכתיב (איוב ג, יג) ישנתי אז ינוח לי חלום דכתיב (ישעיהו לח, טז) ותחלימני והחייני ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה אלו הן כרוב ותרדין וסיסין יבשין וקיבה והרת ויותרת הכבד וי"א אף דגים קטנים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומברין כל גופו של אדם עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה אלו הן האוכל בשר שור בשר שמן בשר צלי בשר צפרים וביצה צלויה ותגלחת ושחלים והחלב והגבינה והמרחץ וי"א אף אגוזים וי"א אף קשואים תנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמן קשואים מפני שהן קשים לגוף כחרבות איני והכתיב (בראשית כה, כג) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך אל תקרי גוים אלא גיים וא"ר יהודה אמר רב אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי ת"ר מת בבית שלום בבית אכל ושתה בבית סימן יפה לבית נטל כלים מן הבית סימן רע לבית תרגמא רב פפא במסאנא וסנדלא כל דשקיל שכבא מעלי בר ממסאנא וסנדלא כל דיהיב שכבא מעלי בר מעפרא וחרדלא:
מקום שנעקרה ממנו עבודת גלולים:
תנו רבנן אהרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו במקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך ובח"ל אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה עובדי כוכבים גרשב"א אומר אף בחוץ לארץ צריך לומר כן מפני שעתידים להתגייר שנאמר (צפניה ג, ט) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה דרש רב המנונא דהרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות ראה בבל אומר ברוך שהחריב בבל הרשעה ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע הראה גוב של אריות או כבשן האש אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ראה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו וראה מקום שנוטלין ממנו עפר אומר ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים רבא כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא טריף להו ידא על גבייהו ואמר רהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו מר בריה דרבינא כי הוה מטי לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא לקיים מה שנא' (ישעיהו יד, כג) וטאטאתיה במטאטא השמד אמר רב אשי אנא הא דרב המנונא לא שמיע לי אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו
רש"י
[עריכה]
השכים - העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו:
שיר השירים - כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל:
רבי ישמעאל בן אלישע - מהרוגי המלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו:
חוץ מן הפיל והקוף והקפוד - שמשונין במראיהן:
קפוד - חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ"א (מרטרינ"א: סמור, דָלָק) :
דמסרג - אוכף על גביו וי"א נתון באפסר:
חוץ ממר - פשו"ר (פושוי"ר: מכוש) בלע"ז:
פסל - דוליי"ר (דולידויר"א: מעצד , מעין גרזן) :
דחזנהו בקתייהו - שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית:
פגי תמרה - שלא בשלו כל צרכן:
בכנייהו - במחובר אבל בתלוש סימן הוא למכות כדפשר ליה בר הדיא לרבא קולפי בלעת:
תכלת - ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא:
קריא - יבנ"ץ (לילית) :
קפופא - צואיט"א (כוס - עוף לילי) בלע"ז ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים:
קורפראי - טלפ"א (חפרפרת) :
גודגדניות - צירתי"ש (ציריש"יש: דובדבנים) :
כפניות - מין תמרים רעים:
שמש - חמה זורחת:
קול - של מיני זמר או קול ערב של אשה:
עטוש - אשטרנוד"ר (אישטירנודי"ר: להתעטש) :
מהר צועה - מי שצריך להריק מעיו הרקת כלי נקראת צעיה שנאמר (ירמיהו מח) ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו במואב כתיב:
ותחלימני והחייני - בחזקיה כתיב:
תרדין - בלי"ץ (סלק) :
מי סיסין - בשול פוליאו"ל (פוליו"ל: סוג של נענה) :
והרת - וידלייר"א (וידילור"א: רחם - של חיה) שהשליל בתוכה:
יותרת הכבד - אייבר"ש (איברי"ש: סרעפת) של בהמה:
ומברין - לשון בריאות:
ותגלחת - אם מגלח:
זוטרי - יפין:
מסאנא וסנדלא - סימן יוצאי חוץ הוא שמוציא אחרים מן הבית:
עפרא - סימן הוא שרמז להם קבורה:
לב עובדיהם - על פושעי ישראל מתפלל:
כבשן של אש - חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה:
מקום שנוטלין ממנו עפר - מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא וביסוד מהר"ר יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה:
גוזר ומקיים - שגזר להשמידה וקיים:
תוספות
[עריכה]הרואה מרקוליס. בתוספתא תנן במקום מרקוליס דהכא עבודת כוכבים וא"כ לאו דוקא מרקוליס אלא לפי שבמקומו של תנא היו עובדים לה ועתה אין אנו רגילים לברך לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים אמרו לעיל דהוי משלשים יום לשלשים יום:
הרואה מרקוליס. פירש ר"י לא ידענא אמאי נקט מרקוליס יותר משאר עבודת כוכבים. ונראה לי דא"צ לברך רק במקום שבונים עכו"ם או שהועמדה שם מחדש ולכך נקט מרקוליס שרוגמין בה אבנים בכל יום והוי כמגדל עכו"ם אבל לא על עכו"ם קבועה שם מקודם ובירושלמי יש נעקרה עכו"ם ממקום אחד ונתנה למקום אחר במקום שנתנה אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ובמקום שנעקרה אומר ברוך שעקר עכו"ם מן המקום הזה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט (עריכה)
כ א מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה ט', סמ"ג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף א':
כא ב ג מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף ב':
כב ד טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף ג':
כג ה מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף ג', ובטור ושו"ע או"ח סי' רי"ח סעיף ז':
כד ו טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף ד':
ראשונים נוספים
הרואה ר' עקיבא בחלומו יצפה לחסידות. אית בפרק כל ישראל יש להן חלק (דף קי) שנא' אספו לי חסידי אלו ר' עקיבא וחבריו שמסרו נפשם לזביחה על דברי תורה ואמרי' (שם) אמר רבה בר בר חנה שבקה ר' עקיבא לחסידותיה:
הרואה ר' אלעזר בן עזריה יצפה לחכמה לפי שנתמנה בישיבה והוא בן י"ח שנה והיה הוא כבר חכם מאד כמו שאתה מוצא (חגיגה דף ג) אמר ר' יהושע עליו אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו ואמרו בשבחו (גיטין דף סז) ר' אלעזר בן עזריה קופה של בשמים כלומר שהיה מאסף החכמות ומסדר אותם ושנינו (סוטה דף מט) משמת ראב"ע בטלה עטרת החכמים ואע"פ שר"ע הגיע למעלה יתירה וגדולה בחכמה שאפי' משה רבינו כשהראהו הקב"ה דורות העתידין כשראה את ר' עקיבא אמר לפני הקב"ה רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י כמפורש בפ' הקומץ את המנחה (מנחות ד' כט) מיהו לא התחיל ללמוד ולגרוס עד שהיה בן מ' שנה כמו שאמרו (בשלהי ספרי) ר' עקיבא למד תורה בן מ' שנה ושימש את החכמים מ' שנה ופרנס את ישראל מ' שנה ואפשר שחסידותו היתה יתירה על חכמתו ולפיכך הוא משובח בחסידות:
ר' ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות מפני שבימיו היו ישראל עומדין בצרות וגזירות ומלחמות בסוף זמן בית שני וכבר נשבה בנערותו ופדאהו ר' יהושע בן חנניה כמפורש בפ' הניזקין (גיטין דף נח) מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול של רומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית הסוהר כו' אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר' ישמעאל בן אלישע ואיתא בסוף גמ' דהוריות דבני מערבא ושימש בכהונה גדולה כדאמרי' בפ' מאימתי קורין (דף ז) תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי לבית קה"ק להקטיר קטורת לפני לפנים וקודם חרבן הבית נהרג עם רבן שמעון בן גמליאל דתניא במכילתא דר' ישמעאל כשנהרג ר' שמעון ור' ישמעאל אמר להן ר' עקיבא לתלמידיו התקינו עצמיכם לפורענות שאילו טובה עתידה לבא בדורנו בתחלה לא היו מקבלין אותה אלא רבן שמעון ור' ישמעאל ועכשיו גלוי לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו אלו מבינותינו שנא' (ישעיהו נז א) הצדיק אבד וגו' ובפ' עגלה ערופה דמס' סוטה (דף מח) ובפ' דיני ממונות דתחלת סנהדרי' (דף יא) אמרי' ת"ר משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוה"ק מישראל אף הוא אומר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי על עמא עיקרה דהא בריי' בתוס' סוטה ובפ' העור והרוטב במסכת שחיטת חולין (דף קכג) אמרו אל תתמה שהרי קרקפלו של ר' (יהושע) [ישמעאל] מונח בראשי מלכים:
ר' ישמעאל בן אלישע יצפה לחכמה: וזהו חברו של ר"ע שלא נהרג והיה חכם גדול אבל ר' ישמעאל בן אלישע זקנו נהרג והרואה אותו ידאג מן הפורעניות כמו שאמרו על ר' עקיבא:
מקום שנעקרה ובחוצה לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם וכו': לכאורה משמע דלא פליג אלא אם צריך לומר השב לב עובדיהם אבל אברכה פשיטא דאף בחוצה לארץ מברך. וי"א דאכולה מילתא פליג. והרמב"ם ז"ל כתב שאף בחוצה לארץ מברך על המקום הזה. וכתב שצריך לומר והשב לב עובדיהם אעפ"י שאינן ישראל כר' שמעון בן אלעזר:
הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו'. האי דנקט מרקוליס טפי משאר עבודת כוכבים שמא במקום התנא היו עובדין לה ויש שרוצין לומר שאין מברכין ברכה זו אלא במקום שבונים מחדש [ולכך נקט] מרקוליס שזורקין לה אבנים בכל יום וכל ג' אבנים מהם קרויה עבודת כוכבים א"כ הוי כמו בונה בכל יום עבודת כוכבים, ולא נהירא דבתוספ' קתני הרואה עבודת כוכבים ולא הזכיר מרקוליס, וברכה זו אינה אלא משלשים יום לשלשים יום כדפרשינן לעיל [ולהכי נקט] ראה מרקוליס לפי שעבודת כוכבים זו בבבל היתה.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ט (עריכה)
המשנה השנית הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"ז וכו' ובתלמוד המערב פרשוה בשנעקרה מכל תחום ארץ ישראל אבל אם לא נעקרה אלא מאותו מקום אומר ברוך שעקר ע"ז ממקום זה, ואין נראה כן מתלמוד שלנו שהרי אומר מברך ברוך שעקר ע"ז מארצנו וכשם שנעקרה מכאן כך יעקרנה מכל מקומות ישראל וישיב לב עובדיהם לעבדו וזו בארץ ישראל שהרי אמר אחר כן ובחוצה לארץ, ושמא הם גורסים בה ממקום זה וכדברי תלמוד המערב, ומ"מ יראה שאף בחוצה לארץ אומר והשב לב עובדיהם וכו' (על שכך) כדכתיב אהפוך אל עמים וכו', כר' שמעון בן אלעזר וכן כתבוה גדולים ואע"פ שרבים חולקים עליו טעמא דמסתבר הוא, זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' ממה שלא בארנוהו במשנה אלו הן, הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו והוא הדין לשאר מיני ע"ז, ובתלמוד המערב אמרו נעקרה ממקום אחר ונתנוה במקום אחר על מקום שנעקרה אומר ברוך שעקר ועל מקום שנתנוה אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו', ובתוספות כתבוה דוקא במרקוליס ומפני שהיא ע"ז המתחדשת בכל יום על ידי זריקת אבנים וכן בכל ע"ז הנעשית מחדש אבל בשאר ע"ז לא, ואין הדברים נראים אלא על כל ע"ז כן כמו שביארנו, וברכה זו ג"כ דוקא מל' לל' הא בכל יום מתורת חיוב לא:
הרואה מקום בבל הרשעה מברך ה' ברכות כיצד כיון שראה מקום העיר מברך ברוך שהחריב בבל הרשעה, ראה מקום של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע,ראה מקום מרקוליס שבה אומר ברוך שהאריך אפיו לעוברי רצונו, ראה מקום גוב אריות וכבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה, ראה מקום שנוטלים ממנו עפר אומר ברוך אומר ועושה שנא' וטאטאתיה וכו':
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ט (עריכה)
ר' ישמעאל בן אלישע יצפה לחכמה - וזהו חברו של ר' עקיבא שלא נהרג והיה חכם גדול. אבל ר' ישמעאל בן אלישע זקנו נהרג והרואה אותו ידאג מן הפורעניות כמו שאמרו על ר' עקיבא:
אורח טוב מהו אומר - ואף על גב דאמר בפרק שני דערכין מברך רעהו וכו' קללה תחשב לו בהאי מאן דעייל לאושפיזא וקא מוריך ביקריה. התם במאן דמשבח בפרהסיא אבל הכא בצנעא:
מקום שנעקרה. ובחוצה לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם וכו' - לכאורה משמע דלא פליג אלא אם צריך לומר השב לב עובדיהם אבל אברכה פשיטא דאף בחוצה לארץ מברך. ויש אומרים דאכולה מילתא פליג. והרמב"ם ז"ל כתב שאף בחוצה לארץ מברך על המקום הזה וכתב שצריך לומר והשב לב עובדיהם אף על פי שאינן ישראל כר' שמעון בן אלעזר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"
- רבי יוחנן
- רבי יהודה הנשיא
- רבי אלעזר בן עזריה
- רבי ישמעאל בן אלישע
- שמעון בן עזאי
- שמעון בן זומא
- אלישע בן אבויה
- רב (אמורא)
- איוב מא י
- בראשית ג יט
- ישעיהו נא יד
- ישעיהו נג י
- איוב ג יג
- ישעיהו לח טז
- תנא דבי רבי ישמעאל
- בראשית כה כג
- רב יהודה
- רב פפא
- רבי שמעון בן אלעזר
- צפניה ג ט
- רב המנונא
- רבא
- מר בריה דרבינא
- ישעיהו יד כג
- רב אשי
- דוד המלך
- שלמה המלך
- אחאב בן עמרי
- ספר מלכים
- ספר ישעיהו
- ספר יחזקאל
- ספר ירמיהו
- ספר תהלים
- ספר איוב
- ספר משלי
- מגילת איכה
- מגילת אסתר
- מגילת שיר השירים
- מגילת קהלת
- בבלי מסכת ברכות