ביאור:הל"מ ברכות מ ב
רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)
אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בפה"א:
ועל כולן אם אמר שהכל וכו':
אתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ורבי יוחנן אאמר אפי' פת ויין נימא כתנאי ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר בכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו נימא רב הונא דאמר כר' יוסי ור' יוחנן דאמר כר' מאיר אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפי' לר' מאיר עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא היכא דקא מדכר שמיה דפת אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת אפילו ר' מאיר מודה ור' יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן אבל אמר שהכל נהיה בדברו דתקינו רבנן אפילו ר' יוסי מודה בנימין רעיא כרך ריפתא גואמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא והא בעינן שלש ברכות מאי דיצא דקאמר רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה מאי קמשמע לן אע"ג דאמרה בלשון חול תנינא ואלו נאמרים בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון אצטריך סד"א הני מילי דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אימא לא הקמ"ל.
גופא אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ורבי יוחנן אמר וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא (דברים כו, יג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני ור' יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו:
מתני' ועל דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו זעל החומץ חועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל נהיה בדברו ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך וחכ"א מברך על איזה מהן שירצה:
גמ' תנו רבנן טעל דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמות חיות ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו על החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר שהכל על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל התבשיל שעבר צורתו אומר שהכל על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר שהכל למימרא דכמהין ופטריות לאו גדולי קרקע נינהו והתניא יהנודר מפירות הארץ אסור בפירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר כל גדולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות אמר אביי מירבא רבו מארעא מינקי לא ינקי מארעא והא על דבר שאין גדולו מן הארץ קתני תני על דבר שאין יונק מן הארץ:
ועל הנובלות. מאי נובלות ר' זירא ור' אילעא חד אמר כבושלי כמרא וחד אמר תמרי דזיקא תנן ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דקרי ליה מין קללה אלא למאן דאמר תמרי דזיקא מאי מין קללה אשארא איכא דאמרי בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא היינו דמברכינן עלייהו שהכל אלא למ"ד תמרי דזיקא שהכל בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי אלא בנובלות סתמא כ"ע לא פליגי דבושלי כמרא נינהו כי פליגי בנובלות תמרה דתנן להקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין בנות שוח ובנות שקמה וגופנין ונצפה ונובלות תמרה שיתין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מין תאנים רימין כנדי העוזרדין טולשי בנות שוח אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן תאיני חיורתא בנות שקמה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן דובלי גופנין שילהי גופני נצפה פרחה נובלות תמרה ר' אילעא ור' זירא חד אמר בושלי כמרא וחד אמר תמרי דזיקא בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דקתני הקלין שבדמאי ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב אלא למאן דאמר תמרי דזיקא ודאן חייב הפקרא נינהו הכא במאי עסקינן שעשאן גורן דא"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב מהלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו למעשר איכא דאמרי
רש"י
[עריכה]
חוץ מן הפת ומן היין - כדאמרינן לקמן (דף מב.) שגורם ברכות הרבה לעצמו בקדוש ובהבדלה ובברכת חתנים:
ידי ברכה ראשונה - ברכת הזן:
פרשת סוטה - כשהכהן משביעה:
וידוי מעשר - בערתי הקדש מן הבית (דברים כו):
מלברכך - ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר:
מתני' הנובלות - מפרש בגמרא:
גובאי - חגבים טהורים:
מין קללה - חומץ ונובלות וגובאי על ידי קללה הן באין:
גמ' שהקרים - בוטי"ר ([[:קטגוריה:{קטן (בוט"יר: להתעבות |{קטן, (בוט"יר: להתעבות ]][[קטגוריה:{קטן (בוט"יר: להתעבות ]])} בלעז:
מירבא רבו מארעא - מלחלוחית הארץ הם גדלים על העצים ועל הכלים:
בושלי כמרא - כמו שרופי חמה שבשלם ושרפה החום ויבשו ותמרים הם כמרא חום כמו מכמר בשרא (פסחים דף נח.):
תמרי דזיקא - שהרוח משירן:
אשארא - אחומץ וגובאי פליג ר' יהודה:
פרי העץ בעי ברוכי - שהרי לא נשתנו לקלקול:
הקלים שבדמאי - פירות שהקלו חכמים בדמאי שלהן שהלוקחן מעם הארץ אין צריך לעשרן אלו הן:
השיתין כו' - שאינן חשובים ואין ע"ה חש עליהם מלעשרן:
טולשי - קולמש"י (קורמי"ש: פירות העוזרר) :
שילהי גופני - ענבים סתווניות:
הא ודאן - אם ידוע שלא הופרש מהן מעשר:
שעשאן גורן - העני או מי שלקטן העמיד מהן ערימת כרי:
הלקט והשכחה והפאה - אע"פ שפטורים מן המעשר לקטן עני ועשאן גורן הוקבעו למעשר מדרבנן דמאן דחזי סבר שתבואת קרקעו היא:
תוספות
[עריכה]ורבי יוחנן אמר אפי' פת ויין. וכן הלכה דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב:
נימא רב הונא כר' יוסי. וא"ת היכי מצי סובר רב הונא כר' יוסי הא רב הונא מודה בשאר דברים חוץ מפת ויין שאם אמר שהכל דיצא ואילו ר' יוסי סבר דלא יצא דכל המשנה ממטבע כו' וי"מ דמצי למימר דאפי' ר' יוסי לא קאמר לא יצא אלא בברוך המקום שאינה ברכה כלל אבל בשהכל מודה:
אמר אביי כוותיה דרב מסתברא כו'. י"מ דמסתברא ברייתא כוותיה ומיהו רב אלפס פסק כר' יוחנן וכן פסק ר"י דכל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה ולכך היה אומר ר"י שאם היה מדלג מלכות של ברכת המוציא שצריך לחזור ולברך ואפי' דלג תיבת העולם בלבד דמלך לבד אינו מלכות וברכות של שמונה עשרה אין בהן מלכות דאינן באין בפתיחה ובחתימה אין שייך מלכות אבל אלהי אברהם הוי כמו מלכות דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו ומעין שבע דמצלי בשבת הואיל ויש בה האל הקדוש שאין כמוהו היינו כמו מלכות כמו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דהוי במקום מלכות ולפי מה דפרישית דכל היכא דכתיב אלהי אברהם הוי כמו מלכות ניחא ולר' יוחנן לא קשיא דלא תני מלכותך דאטו כרוכלא כל האי לימני וליזיל:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ו (עריכה)
פד א מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה י', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' קס"ז סעיף י' ובטור ושו"ע או"ח סי' ר"ו סעיף א':
פה ב מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה ה', סמג שם:
פו ג ד טור ושו"ע או"ח סי' קס"ז סעיף י', וטור ושו"ע או"ח סי' קפ"ז סעיף א':
פז ה מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה ו':
פח ו מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה ה', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רי"ד:
פט ז מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' ר"ד סעיף א' (ב):
צ ח ט מיי' שם [והל' א], סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ד סעיף א':
צא י מיי' פ"ט מהל' נדרים הלכה י"א, סמג לאוין רמב, טור ושו"ע יו"ד סי' רפ"ו סעיף כ"ג:
צב כ מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה ח', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ט' וטור ושו"ע או"ח סי' ר"ד סעיף א':
צג ל מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א':
צד מ מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה ט':
ראשונים נוספים
על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות הוא אומ' שהכל נהיה בדברו. גרסי בני מערבא החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת בא לאכלו אומר שהכל נהיה בדברו ראה גובאי אומר ברוך דיין האמת בא לאכלו אומר שהכל נהיה בדברו נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת בא לאכלן אומר שהכל:
השיתין אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מיני תאיני פירשו בתלמוד ארץ ישראל דדמאי (פרק א הלכה א) אלו הן השיתין ר' שמעון בריה דר' אבא אמר שהן יוצאות מתחת העלין ואמרי תו במסכת שביעית בפרק בנות שוח (הלכה א) תני רבן שמעון בן גמליאל אומר מהוצאת העלין עד הפגים נ' יום מן הפגים ועד השיתין הנובלות נ' יום ומן השיתין ועד התאנים נ' יום:
ורבי יוחנן אמר אפילו פת ויין : וקיימא לן כרבי יוחנן דהלכתא כותיה לגבי רב הונא. ובפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי נמי קיימא לן כר' מאיר. חדא, דפשט(?) דר' מאיר אתיא כר"י ועוד דבהדיא פסקו הלכה כר' מאיר בירושלמי דגרסינן התם "ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הלכה כר' מאיר".
והא בעינן ג' ברכות. מאי יצא דקאמר רב, יצא ידי ברכה ראשונה וקמ"ל דאע"ג דלא אמרה כי היכי דתקינו לה רבנן- יצא: ומינה שמעינן דאין נוסח הברכות מעכב כל זמן שהוא שומר את המטבע, כלומר שלא יעשה מן הקצר ארוך ומן הארוך קצר. וכבר כתבתי בפרק קמא דמטבע "ארוך" הוא שפותח וחותם ו"קצר" שפותח ואינו חותם או שחותם ואינו פותח ואינה ברכה סמוכה לחברתה. ואם היה משנה את המטבע- לא יצא, וכדתנן בפ' קמא דמכלתין (דף יא.) "מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר. לקצר אינו רשאי להאריך". ומשום הכי מסתבר ליה דבהא אפילו ידי ברכה ראשונה לא יצא אלא אם כן פותח וחותם בה, דברכה ראשונה של ברכות המזון ארוכה היא והלכך צריך שיאמר "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא. בריך רחמנא דזן כולה", וכיוצא בזה כדי שיהא פותח בברוך וחותם בברוך. ולר' יוחנן נמי דבעי מלכות הכא נמי בעינן שיזכיר מלכות, והיינו דבתר הא אידכר פלוגתא דרב ור' יוחנן. אחר כך מצאתי מקצת ספרים שגורסים כן בפירוש: "ולר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה דאמר "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא".
ורבי יוחנן אמר לך לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך ומלכותך עליו: ואע"ג דאביי אמר כוותיה דרב - מסתברא כיון דתלי טעמא בדתניא לא שכחתי מלהזכיר שמך, ודחינן דר(?) אמר לך מלהזכיר שמך ומלכותך אלא דתנא לאו כרוכלא מדכר ואזיל - הדרינן לכללין דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. וכן פסק רב האי גאון ז"ל וזה לשונו: "כללו של דבר הני מילי מאי דעמא דבר הוא ההלכה, וכמנהגו עבדינן, ולא משנינן. וכדאמרינן בסוף פרקין א"ל רבא בר רב חנן לאביי הלכתא מאי? אמר ליה פוקי חזי מה עמא דבר. ורבי יוחנן קא מודה בברכה הסמוכה".
וכל דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר...אומר שהכל נהיה בדברו וכולי: והא דלא ערבינהו ותנינהו משום דהכי שמעינהו כל חדא וחדא באפי נפשה, הדא מרב פלן והדא מרב פלן, תני להו כל חדא באפי נפשה כדשמעינהו.
בנות שוח אמר רבא בר בר חנה תאיני חיווראתי: פירש הראב"ד ז"ל חיוראתא מבפנים שהן גרועות. ותרי גווני בנות שוח הן: יש גרועות כהני חיוראתא דמשמע הכא שגרועות כל כך שאינן חשובות בעיני עמי הארץ ואינן נמנעים מלעשרן, ויש מהן חשובות כדאמרינן בשבועות (דף יב:) "קיץ למזבח כבמנות שבע אדם" - ובנות שבע ובנות שוח הכל אחד כדאמרינן בבראשית רבה "בנות שבע שגרמו ז' ימי אבלו של עולם. בנות שוח שגרמו שוחה לעולם". ועוד יש לומר שבנות שבע מין אחד של תאנים והן חשובות ובנות שוח מין אחד של תאנים גרועות וכדאמרינן בנדרים "נדר מן הכלכלה והיו בהן בנות שבע ואמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה הייתי אומר תאנים- שחורות ולבנות אסורות ובנות שבע מותרות".
ועל כולם שאמר שהכל יצא: איתמר רב הונא אמר כו' ור' יוחנן אמר אפילו פת ויין. וקיי"ל כר' יוחנן דהלכתא כותיה לגביה דרב הונא ואיכא למשמע מינה נמי דמי שבירך על היין בורא פרי העץ יצא דהא חזינן דלא קפדינן בברכה דילי' דאפי' כשבירך ברכה אחרת שאינה ברכתו יצא אבל בפת איפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו דכתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא נפיק כשבירך עלי' בורא פרי האדמה ועוד דבברכתה דקבעו לה רבנן הוציאוה מכלל פרי כלומר שאינו מזכיר בברכתו פרי שוב אינו יוצא בה בלשון פרי אבל בשהכל יוצא בכולהו מפני שהוא כולל הכל וכן עיקר ואע"ג דאמרינן לעיל דכל היכא דמברך בחטה שהכל לא מברכין בסוף ג' ברכות התם הוא כי מברך מדיניה שהכל או בפה"א שהוא ברכתו הראויה לו כגון כוסס את החטה ליכא בסוף מעין שלש משום דרחמנא כי אדכר חטה בשבחה דארץ ישראל בשבעת המינים משום מזון אדכרה וכיון דכן האוכלה למזון כדרכה היא טעונה ברכה לבסוף אבל שלא כדרך מזון לא אבל הכא שאני דברכה הראויה לפת היא המוציא ובדיעבד הוא שיוצא בשהכל:
ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא וכו': פי' דהוי ליה כברכת שהכל דברי ר' מאיר ובירושלמי פסקו כר' מאיר:
נימא רב הונא דאמר כר' יוסי: ואע"ג דרב הונא לא אמר אלא בפת ויין אבל בשאר דברים מודה איכא למימר דקס"ד השתא דכיון דאמר רב הונא דאפי' בירך שהכל דהיא ברכה דתקינו רבנן בשאר מילי אפ"ה לא יצא. כש"כ כשבירך ברכה דלא תקינו לה רבנן כלל בשום דבר דס"ל דלא יצא בשום ענין:
דאמר בריך רחמנא מארי דהאי פתא: ולר' יוחנן דבעי מלכות ה"ה נמי דבעי לומר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פתא, ויש ספרים דגרסי הכי בהדיא:
סד"א היכא אמרינן דכי אמרה בלשון חול יצא: היכא דאמרה כי היכ' דתקינו לה רבנן שיאמר אותו ענין עצמו אבל הכא אימא לא קמ"ל, והא נמי אתיא כר' מאיר דלעיל ושמעינן מהא דאפי' מטבע ארוך שאמרו במטבע קצר יצא כדכתיבנא בפ"ק. ולמאן דפריש התם דמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לעשותו מטבע קצר שפותח ואינו חותם או חותם ואינו פותח הכא נמי צריך לחתום דאי לא אפי' ידי ברכה ראשונה של ברכת המזון לא יצא דארוכה היא שהיא פותחת וחותמת, וכיון דכן צריך לומר הכי בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פתא בריך רחמנא דזן כולא כדי שיהא פותח בברוך וחותם בברוך. והוא הדין לברכה אחת מעין שלש של מיני מזונות שהוא מן הדין פוטרת ג' ברכות של מזון וכן ג' ברכות פוטרות מעין ג' באותו של מיני מזונות אבל של מיני פירות אין מעין שלש שלהן פוטרות ג' ברכות ולא ג' ברכות של מזון פוטרת מעין ג' שלהן לפי שאינן מזון ואין במעין ג' שלהן נזכר ענין מזון כלל הילכך אין לפטור ג' ברכות במעין ג' שלהן שאין בהם ענין מזון כלל ואין לפטור מעין ג' שלהן שאינן ענין מזון כלל בברכת ג' שהוא ענין מזון:
לא עברתי שלא לברכך עליו וכו': פירוש ומברכה אחרונה קאמר דהיא מדאורייתא ור' יוחנן אמר לא עברתי מלברכך ומלהזכיר שמך ומלכותך עליו כלומר דה"ק ומלהזכיר שמך כראוי והיינו בהדי מלכות וכיון דאידחי ליה דאביי דהא תירצה ר' יוחנן הדרינן לכללין דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן:
והא על דבר שאין גידולו מן הארץ קתני: פירוש והיכי אמרת דרבו מארעא והאי דתני להו חדא חדא ולא ערבינהו משום דכולהו ענינם חלוקין ונקיט לכל חד באפי נפשיה. אי נמי יש לומר דהכי שמעינהו חדא חדא וסדרן כי היכי דשמעינהו:
ורי"א אפילו פת ויין. והילכתא כר' יוחנן לגבי רב הונא, וגם קיי"ל כר' מאיר דאמר אם אמר על הפת ברוך המקום שבראו יצא. [ו]אע"ג דקיי"ל ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי, [הא] בירושלמי פסק הלכה כר' מאיר, דגרסי' התם ר' יעקב בר אחא בשם שמואל אמר הלכה כר' מאיר, וגם לכאורה ר' יוחנן סבר כר"מ. ונראה, דלא גרסי['] בפלוגתייהו דר"מ ור' יוסי ראה את התאנה, אלא ראה את הפת לחודיה. ולא פליגי אלא בפת לחודיה, ונימא כתנא קאי [ר"י] אלישנא [דתנא] קמא. ואי הוי גריס תאנה בפלוגתייהו מאי קאמר נימא כתנאי (הוא), [הא] לא פליגי אלא בפת ויין. ובכל שאר דברים, אפילו אם שנה ממטבע [שטבעו] בו חכמים יצא.
יצא ידי ברכה ראשונה. וכר' מאיר סבירא ליה. ואותה ברכה שייכא בין בתחלה בין בסוף, ויוצא בה בברכת המוציא אם אמרה תחלה, וברכת הזן אם אמרה בסוף.
אמר אביי כותיה דרב מסתברא. צ"ע אם הלכה כרב מדקאמר אביי כותיה מסתברא, ואין צריך מלכות. ונפקא מיניה שאם דילג מלכות לא יחזור ויברך, דהויא ברכה לבטלה. (ואע"ג דרב) [ורב] האי גאון פסק כר' יוחנן, וה"ה לעיל גבי בנימין רעיא צריך להזכיר מלכות. וי"ס שגורסין כן בפירוש, ולר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה [דאמר] בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פתא.
על החלב ועל הגבינה ועל הביצה אומר שהכל. האי תנא שונה כל הדומים זה לזה בחד זוגא (או). א"נ הכי שמעינהו וגרסינהו.
בושלי כומרא. פר"ח תמרים שאינן נגמרין לאכילה וכומרין אותן בתבן או בעפר ומתחממין ומתבשלין, כמו {פסחים דף נח.} מכמר (בשדה) [בשרא על] הכומר של (ענבים) [זיתים].
מאי בנות שוח, תאיני חיורתא. תימ[ה], דמשמע הכא דגרועות הם ולכך אינן חשובות בעיני עם הארץ. (כדפרש"י) ואלו בפ"ק דשבועות {דף יב.} קאמר, קיץ למזבח כבנות שבע לאדם, פי' תאינים שרגילין לאוכלן בקינוח סעודה, אלמא חשובות הן. ובנות שבע ובנות שוח הכל אחד, כדאמרינן בב"ר בנות שבע שגרמו ז' ימי אבלות לעולם, ובנות שוח [לפי שגרמו] שוחה לאדם. וי"ל דודאי חשובות הן, אלא שיש מהן הרבה ואינן חשובות בעיני [עם] הארץ, ולא (נחשבו) [נחשדו] מלעשרן. וקשה מהא דאמרינן בפ"ק דעבודת כוכבים {יד.}, הוסיפו עליהן אלכסין, האיצטרובלין, מוכססין ובנות (שבח) [שוח], וכיון שטובות הן מעיקרא מאי סבור שלא חייבום בשביעית. ואומר ר"ת דגרסי' התם מוכססין בנות שוח בלא וא"ו, ומין הוא דמקרי הכי. והכי אמרינן בפ"ק דבכורות {דף ח'}, הארי והדוב והברדלס עיבורן ג' שנים וכנגדן באילן בנות שוח, ובתר הכי קאמר נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר, וי"א מוכססין בנות שוח. ועוד אומר ר"ת, מעיקרא סבור כיון שיש מחניטתן עד שעת גמר פרי ג' שנים, לא חשיבי. ולבסוף סבור, כיון שיש בהם פירות כאילן בכל שנה כדמשמע בירושלמי, חשיבי ונוהג בהן שביעית כדתנן, בנות שוח שביעית שלהן שניה.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
כבר ביארנו במשנה שעל כלן אם אמר שהכל יצא אפילו בפת ויין בד"א בשברך שהכל שהוא נוסח המתוקן על ידי חכמים ואפילו אמרו בלשון חול שברכת המזון ושאר הברכות נאמרות הם בכל לשון כמו שביארנו בק"ש ותפלה, ומ"מ אם עשה זה נוסח בפני עצמו בין בלשון הקדש בין בלשון חול בין בברכה לפניו בין בברכה לאחריו לא יצא כגון מי שאומר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה או שיאמר בריך רחמנא מריה דהאי פתא וכיוצא בדברים אלו, ויש אומר שיצא בלשון זה ידי המוציא או ייד ברכה ראשונה מג' ברכות שלאחריו שהרי בפ' הרואה [נ"ד ע"ב] התבאר על אחד מן החכמים שאמר לחברו שנתרפא בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא ונפטר בהם מלברך ברכת הגומל כמו שיתבאר שם, ולשיטתנו לא יצא אלא בהזכרת מלכות ובחתימה כמו שביארנו בפרק א', ומה שאמר כאן בריך רחמנא מריה דהאי פתא ולא אמר בריך רחמנא מלכא מפני שלדעת רב נאמרה שאינו מצריך מלכות, וכבר ידעת רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן:
פרשת סוטה ווידוי מעשר וק"ש ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות כלן נאמרין בכל לשון כמו שיתבאר במס' סוטה:
כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה ורמז לדבר אמרו בתלמוד המערב ממה שכתוב ארוממך אלקי המלך ואברכה שמך ודוקא במטבע קצר אבל מטבע ארוך בברכה הסמוכה לחברתה אין פותח בה בברוך ואין חותם בה במלכות, ובשאינה סמוכה אע"פ שפותח בה בברוך אינו חותם במלכות ושמא תאמר ברכה ראשונה של שמנה עשרה היאך אין בה מלכות, פרשו חכמי הראשונים הטעם הואיל ולזכירת אבות הותקנה וקודם זמנם לא היתה מלכותו מפורסמת בפי הבריות לא הזכירו בה מלכות, ומכל מקום השלימוהו בסוף הברכה כאמרו מלך עוזר וכו', ולי נראה טעם הדבר שלא נאמרה הזכרת מלכות אלא בברכה הנעשית על בריאת העולם או על המצות כלומר שהוא גוזר ועושה כרצונו וזהו כעין מלכות הא כל שהוא תפלה ובקשת רחמים אין צריך מלכותף
הפת שעפשה והיין שהקרים ותבשיל שעברה צורתו ובשר ודגים וחלב וגבינה וביצים וכמהין ופטריות גדולי קרקע הם מכל מקום אין עיקר יניקתם אלא מן האויר שהרי בעפר מועט הם גדלים על העצים ועל האבנים:
הנודר מן הפירות אסור בפירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר כל גדולי קרקע עלי אסור בכמהין ופטריות:
כבר ידעת שחכמים גזרו לעשר פירות הנלקחות מעם הארץ מפני שעמי הארץ חשודין על המעשרות ומכל מקום יש דברים שהקלו שלא לעשרן מתוך פחיתותן לא נחשדו עמי הארץ עליהן, והם השיתין והם מין של תאנים פחותות והרימין והם מין של רימונים והן מתרוקנים בתוכן, והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות תמרה והם תמרים שמתחילים להתבשל בקטנותם ואינן מגיעים לכך עד שהם נפסדים וענבים סיתוניות ופרי של צלף, ובשם תלמוד המערב שמענו שכל אלו אף בודאי שאין מעשרין כן מפני שסתמן הפקר וסוגיא זו מעידה הפך הדברים שהרי אמרו בה של ספק הוא דלא מעשרינן הא ודאי מעשרינן:
פירות שהשירן הרוח לרשות הרבים הואיל ונעשו הפקר אע"פ שלקטון ועשאן גורן מן הדין פטור מן המעשר שהרי המפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו פטור מן המעשר אלא חכמים גזרו והחמירו למעשר מפני החשד אפילו לקט שכחה ופאה שעשאן בגרן הוקבעו למעשר מפני החשד והוא שאמרו במסכת סוטה [מ"ג ע"ב] דדוקא בשדה אבל בעיר קלא אית להו ויש חולקים בזה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
ועל כולם שאמר שהכל יצא. איתמר רב הונא אמר כו' ור' יוחנן אמר אפילו פת ויין - וקיימא לן כר' יוחנן דהלכתא כותיה לגביה דרב הונא. ואיכא למשמע מינה נמי דמי שבירך על היין בורא פרי העץ יצא דהא חזינן דלא קפדינן בברכה דיליה דאפילו כשבירך ברכה אחרת שאינה ברכתו יצא. אבל בפת איפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו דכתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא נפיק כשבירך עליה בורא פרי האדמה. ועוד דבברכתה דקבעו לה רבנן הוציאוה מכלל פרי כלומר שאינו מזכיר בברכתו פרי שוב אינו יוצא בה בלשון פרי. אבל בשהכל יוצא בכולהו מפני שהוא כולל הכל וכן עיקר. ואף על גב דאמרינן לעיל דכל היכא דמברך בחטה שהכל לא מברכין בסוף שלוש ברכות התם הוא כי מברך מדיניה שהכל או בורא פרי האדמה שהוא ברכתו הראויה לו כגון כוסס את החטה ליכא בסוף מעין שלש משום דרחמנא כי אדכר חטה בשבחה דארץ ישראל בשבעת המינים משום מזון אדכרה. וכיון דכן האוכלה למזון כדרכה היא טעונה ברכה לבסוף אבל שלא כדרך מזון לא. אבל הכא שאני דברכה הראויה לפת היא המוציא ובדיעבד הוא שיוצא בשהכל:
ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא וכו' - פירוש דהוי ליה כברכת שהכל. דברי ר' מאיר. ובירושלמי פסקו כר' מאיר:
נימא רב הונא דאמר כר' יוסי - ואף על גב דרב הונא לא אמר אלא בפת ויין אבל בשאר דברים מודה. איכא למימר דקא סלקא דעתין השתא דכיון דאמר רב הונא דאפילו בירך שהכל דהיא ברכה דתקינו רבנן בשאר מילי אפילו הכי לא יצא כל שכן כשבירך ברכה דלא תקינו לה רבנן כלל בשום דבר דסבירא ליה דלא יצא בשום ענין:
דאמר בריך רחמנא מארי דהאי פתא - ולר' יוחנן דבעי מלכות הוא הדין נמי דבעי לומר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פתא. ויש ספרים דגרסי הכי בהדיא:
סלקא דעתך אמינא היכא אמרינן דכי אמרה בלשון חול יצא היכא דאמרה כי היכא דתקינו לה רבנן שיאמר אותו ענין עצמו אבל הכא אימא לא קא משמע לן -והא נמי אתיא כר' מאיר דלעיל. ושמעינן מהא דאפילו מטבע ארוך שאמרו במטבע קצר יצא כדכתיבנא בפרק קמא. ולמאן דפריש התם דמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לעשותו מטבע קצר שפותח ואינו חותם או חותם ואינו פותח. הכא נמי צריך לחתום דאי לא אפילו ידי ברכה ראשונה של ברכת המזון לא יצא דארוכה היא שהיא פותחת וחותמת. וכיון דכן צריך לומר הכי בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פתא בריך רחמנא דזן כולא כדי שיהא פותח בברוך וחותם בברוך. והוא הדין לברכה אחת מעין שלש של מיני מזונות שהוא מן הדין פוטרת שלוש ברכות של מזון וכן שלוש ברכות פוטרות מעין שלוש באותו של מיני מזונות. אבל של מיני פירות אין מעין שלש שלהן פוטרת שלוש ברכות ולא שלוש ברכות של מזון פוטרות מעין שלוש שלהן לפי שאינן מזון ואין במעין שלוש שלהן נזכר ענין מזון כלל הילכך אין לפטור שלוש ברכות במעין שלוש שלהן שאין בהם ענין מזון כלל ואין לפטור מעין שלוש שלהן שאינן ענין מזון כלל בברכת שלוש שהוא ענין מזון:
לא עברתי שלא לברכך עליו וכו' - פירוש ומברכה אחרונה קאמר דהיא מדאורייתא:
ור' יוחנן אמר לא עברתי מלברכך ומלהזכיר שמך ומלכותך עליו - כלומר דהכי קאמר ומלהזכיר שמך כראוי והיינו בהדי מלכות. וכיון דאידחי ליה דאביי דהא תירצה ר' יוחנן הדרינן לכללין דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן:
והא על דבר שאין גידולו מן הארץ קתני - פירוש והיכי אמרת דרבו מארעא. והאי דתני להו חדא חדא ולא ערבינהו משום דכולהו ענינים חלוקין ונקיט לכל חד באפי נפשיה. אי נמי יש לומר דהכי שמעינהו חדא חדא וסדרן כי היכי דשמעינהו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"