ביאור:הל"מ ברכות כט ב
רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)
הא דאדכר בתר שומע תפלה:
אמר רבי תנחוםרבי תנחום אמורא א״י · דור ד׳רבי תנחום° אמר רב אסירב אסי (בבלי) אמורא בבל · דור א׳רב אסי (בבלי)° אמר ר' יהושע בן לוירבי יהושע בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהושע בן לויבר קפרארבי שמעון בן פזי° א§טעה ולא הזכיר של ר"חרב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° בעבודה חוזר לעבודה נזכר בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדארב פפא בריה דרב אחא בר אדא° הא דאמרן סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה א"ל מנא לך הא א"ל מאבא מרירב אחא בר אדא אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר אדא° שמיע לי ואבא מרי מרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°. אמר רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא° הא דאמרן עקר רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה איכא דאמרי אמר רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא° ב§הא דאמרן כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש:
°ר' אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא אומר העושה תפלתו קבע וכו':
מאי קבע א"ר יעקב בר אידירבי יעקב בר אידי אמורא א״י · דור ג׳רבי יעקב בר אידירבי יוחנן° אמר רבי אושעיארבי אושעיא רבה אמורא א״י · דור א׳רבי אושעיא רבהבר קפרארבי חייא רבהרבי יוחנןרבי אמי° ג§כל שתפלתו דומה עליו כמשוי ורבנן אמרי ד§כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים רבהרבה בר נחמני אמורא בבל · דור ג׳רבה בר נחמנירב הונארב יהודהאביירבא° ורב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא° דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר א"ר זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא° אנא יכילנא לחדושי בה מילתא ומסתפינא דלמא מטרידנא אביי בר אביןאביי בר אבין° ור' חנינא בר אביןרבי חנינא בר אבין° דאמרי תרוייהו כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה דא"ר חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן° א"ר יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° ה§מצוה להתפלל עם דמדומי חמה וא"ר זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא° מאי קראה (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה שעתא:
°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה וכו' בכל פרשת העבור:
מאי פרשת העבור אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° אמר מר עוקבאמר עוקבא אמורא בבל · דור א׳מר עוקבא° אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך איכא דאמרי אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° אמר מר עוקבאמר עוקבא אמורא בבל · דור א׳מר עוקבא° אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה יהיו כל צרכיהם לפניך ת"ר המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה ואיזה היא תפלה קצרה °ר' אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא אומר עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך מתחת והטוב בעיניך עשה בא"י שומע תפלה °ר' יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל אומר שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם בא"י שומע תפלה °רבי אלעזר ברבי צדוקרבי אלעזר ברבי צדוק תנא · דור ג׳רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם בא"י שומע תפלה °אחריםרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומרים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה ברוך אתה ה' שומע תפלה אמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° ו§הלכה כאחרים אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידארב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמורא בבל · דור ד׳רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא° ז§לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך וצא אמר רבי יעקברבי יעקב תנא · דור ד׳רבי יעקב° אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° זו תפלת הדרך ואמר רבי יעקב אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך ח§יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה אמר אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא° ט§לעולם
רש"י
[עריכה]
תחנונים - כגון אלהי נצור לשוני מרע שאנו אומרים בעמידה אחר תפלה:
אבל אם אינו רגיל - הויא סיום תפלתו כעקירה אפילו לא עקר:
כמשוי - והיינו לשון קבע חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי:
מי שאינו יכול - לכוין לבו לשאול צרכיו:
לחדש בה דבר - בבקשתו והיינו לשון קבע כיום כן אתמול כן מחר:
דילמא מטרידנא - שמא אטעה ולא אדע לחזור למקום שהפסקתי:
שאינו מתפלל עם דמדומי חמה - והיינו לשון קבע. תפלתו עליו חוק קבוע לצאת ידי חובה ואינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון:
עם דמדומי חמה - תפלת יוצר עם הנץ החמה ותפלת המנחה עם שקיעת החמה:
ייראוך עם שמש - זו תפלת יוצר:
ולפני ירח - זו מנחה:
לייטי במערבא - על מי שמשהה תפילת המנחה עד דמדומי חמה שמא תטרף לו השעה ע"י אונס ועבר הזמן:
בכל פרשת העבור וכו' - כמו פרישת העבור:
אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה - והכי משמע בכל עניני פרישת העבור כגון עברה בעברה:
יהיו כל צרכיהם - גלוים לפניך לרחם עליהם:
אפי' בשעה שהם עוברים - ולשון פרשת העבור שהן פורשין לעבירה:
עשה רצונך בשמים - שאין שם חטא ואין רצונך עליהם אלא לטוב ועבור לתחתונים על רצונך:
ותן - להם ליראיך:
נחת רוח - שלא יתערבב רוחם על ידי הבריות כגון ע"י חיות ולסטים:
והטוב בעיניך עשה - אתה להם ודוגמא זו מצינו בספר שופטים (י) ויאמרו בני ישראל חטאנו עשה אתה לנו (כטוב) [ככל הטוב] בעיניך אך הצילנו וגו':
שועת - לשון גניחה יותר מתפלה:
ודעתם קצרה - ואינם יודעים לפרש צרכיהם:
לא תרתח ולא תחטי - לא תכעוס שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא:
לא תרוי - לא תשתכר ביין:
המלך - טול רשות:
תוספות
[עריכה]הא דאדכר (אחר) [בתר] שומע תפלה. אז ודאי מחזירין אותו מיהו אם לא עקר רגליו אינו צריך לחזור לראש ולא לברכת השנים אלא חוזר לשומע תפלה וכן משמע בירושלמי פ' אין עומדין דקאמר אם לא שאל בברכת השנים מחזירין אותו ולהיכן חוזר ר' שמעון בשם ר' יוחנן אמר בר"ח אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה ה"נ אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה אלמא משמע בהדיא דאינו חוזר אלא לשומע תפלה כי לא עקר רגליו מיהו הירושלמי פליג אגמרא דידן בגבורות גשמים דהכא קתני לא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו ולא קאמר לאומרו בשומע תפלה ובירושל' קאמר אם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מזכיר בשומע תפלה ומה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהיא מריוח לא כ"ש אלמא דבהדיא איתא התם דחוזר בגבורות גשמים לשומע תפלה ואפשר להיות שהגמרא שלנו לא חשש לפרשו משום הקל וחומר כדאיתא בירושלמי והא דקתני לא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו איירי שלא הזכיר כלל בשומע תפלה והא ליתא דהא במסקנא מוקי האי מימרא בנזכר קודם שומע תפלה משום פירכא דשאלה ובירושלמי קאמר היה עומד בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו פי' בימות הקיץ ופריך והא תניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר והכי פריך כי היכי דאם לא הזכיר כלל מטל אינו עיכוב ואם היה רוצה להזכיר מזכיר ה"נ אם עמד בטל והזכיר של גשם אין לחוש דלא גרע מלא הזכיר טל כלל ומשני דלא דמי ההוא דמקל ומצלי לההוא דמצלי ולא מקל פי' מקלל כלומר אינו דומה כשעומד בטל והזכיר של גשם שהוא סימן קללה למי שאינו מזכיר כלל לא טל ולא גשם שאינו מקלל וכן הלכה למעשה שאם עומד בשל טל והזכיר של גשם דמחזירין אותו ואם לא הזכיר משניהם כלל אין מחזירין אותו והדר קאמר בירושלמי קאי בגשם והזכיר בשל טל אין מחזירין אותו ופריך מהכא והתניא או שלא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו ומשני הא דאדכר הא דלא אדכר הא דלא אדכר לא טל ולא מטר לכך מחזירין אותו הא דהזכיר של טל ומטר ולא נהירא דפשיטא אם הזכיר שניהם דאין מחזירין אותו ואם לא הזכיר כלל פשיטא דמחזירין אותו אלא ודאי יש לפרש הא דאדכר טל הא דלא אדכר כלל לא טל ולא מטר לפיכך מחזירין אותו אבל אם הזכיר טל אף בימות הגשמים אין מחזירין אותו לכך יש בני אדם שאומרים כל שעה טל מתוך שהם רגילים אם כן בימות הגשמים אם שכח מוריד הגשם אין מחזירין אותו:
טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה חוזר לעבודה. ובהלכות גדולות פי' דוקא ביחיד אבל בצבור אינו חוזר מפני ששומעה מש"צ מיהו צריך לדקדק מפי החזן כל אות ואות של תפלה אע"פ שהוא בקי דהא אמרינן בראש השנה (פ"ד דף לד:) כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא הבקי ואע"ג דאמרינן התם לא פטר רבן גמליאל אלא העם שבשדות משום דאניסי וטרידי אבל טעה לא יש לומר היינו שלא התפלל כלל אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל וה"ה לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק והרב ר"מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר"ח אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו משליח צבור (וע"ע תוס' ר"ה לד: ד"ה כך):
איכא דאמרי אמר רב נחמן וכו'. רב אלפס פסק כאיכא דאמרי דברגיל לומר תחנונים ולא עקר רגליו אינו חוזר לראש ואם אינו רגיל גם כי לא עקר רגליו חוזר לראש ואם עקר גם כי רגיל לומר תחנונים כמו אלהי נצור לשוני חוזר לראש:
כל שאינו יכול לומר תחנונים. פי' ר"ח דאם יכול לומר לשון תחנונים אפי' אם בליבו התפילה עליו כמשא הוי תפלה מעליא דלא בעינן אלא לשון תחנונים בלבד:
- ^ הא דאדכר (אחר) [בתר] שומע תפלה. כלומר אם הוא נזכר עד אחרי שומע תפלה, כבר עבר שומע תפלה, אז ודאי מחזירין אותו. מיהו אם לא עקר רגליו אינו צריך לחזור לראש ולא לברכת השנים אלא חוזר לשומע תפלה - כלומר אם עדיין לא עקר את הרגליים, כאילו הוא עדיין באמצע התפילה, ולכן הוא חוזר רק לשומע תפלה. וכן משמע בירושלמי פ' אין עומדין דקאמר אם לא שאל בברכת השנים מחזירין אותו ולהיכן חוזר ר' שמעון בשם ר' יוחנן אמר בר"ח אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה - כבר מצאנו שבראש חודש אם עקר רגליו חוזר לראש (זה מדובר ביום ולא בלילה, כי בלילה אין מחזירים), ואם לאו חוזר לעבודה, כי שם המקום של יעלה ויבוא. וכאן בברכת השנים שמדובר לבקש גשם או טל, ה"נ אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה - שחוזר לשומע תפלה כיוון שלא עקר רגליו. אלמא משמע בהדיא דאינו חוזר אלא לשומע תפלה כי לא עקר רגליו - כתוב מפורש שאם הוא לא עקר את הרגליים, כמו שעדיין הוא בעמידה, כאילו הוא עדיין באמצע התפילה, אז הוא חוזר לשומע תפלה. מיהו הירושלמי פליג אגמרא דידן בגבורות גשמים - הירושלמי חולק על הגמרא שלנו בגבורות גשמים, דהיינו במשיב הרוח. דהכא קתני לא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו ולא קאמר לאומרו בשומע תפלה - כי לפי הגמרא שלנו אם לא הזכיר גבורות גשמים מחזירים אותו, ולא אמרו לאומרו בשומע תפלה. ובירושל' קאמר אם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מזכיר בשומע תפלה - כלומר גם את זה אומרים בשומע תפלה. ומה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהיא מריוח לא כ"ש - כלומר בקשת גשם היא דוחק, שצריך בקשה, ואם שאלה שהיא מדוחק אפשר לומר בשומע תפלה, כל שכן הזכרה שהיא רק מריווח, שהרי מזכירים אותה כשבח, אז אפשר להגיד אותה בשומע תפלה. אלמא דבהדיא איתא התם דחוזר בגבורות גשמים לשומע תפלה - שם כתוב מפורש שחוזר בגבורות גשמים לשומע תפלה. ואפשר להיות שהגמרא שלנו לא חשש לפרשו משום הקל וחומר כדאיתא בירושלמי - כלומר אולי גם הגמרא שלנו סוברת כן, אלא שלא כתבה זאת כי הוא פשוט מקל וחומר כמו הירושלמי. והא דקתני לא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו איירי שלא הזכיר כלל בשומע תפלה - כלומר מדובר שלא הזכיר כלל גם בשומע תפלה. והא ליתא דהא במסקנא מוקי האי מימרא בנזכר קודם שומע תפלה משום פירכא דשאלה - שהרי הגמרא העמידה את כל המקרה בנזכר קודם שומע תפלה, ואף על פי כן גבורות גשמים לא יכול להגיד בשומע תפלה אלא חוזר, ואילו שאלה אומר בשומע תפלה לפי הגמרא שלנו. ואילו בירושלמי כתוב שבכל מקרה יכול לומר בשומע תפלה, בין גבורות גשמים בין שאלה. ובירושלמי קאמר היה עומד בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו פי' בימות הקיץ - כלומר אם בקיץ הוא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם מחזירים אותו. ופריך והא תניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר - כלומר אין שום חובה להזכיר, אז למה אם ביקש גשם במקום טל מחזירים אותו, והרי יותר גרוע להגיד כלום. והכי פריך כי היכי דאם לא הזכיר כלל מטל אינו עיכוב ואם היה רוצה להזכיר מזכיר ה"נ אם עמד בטל והזכיר של גשם אין לחוש דלא גרע מלא הזכיר טל כלל - שאם לא להזכיר כלל טל אינו עיכוב, אז אם מזכיר של גשם לא גרע מלא להזכיר טל כלל. ומשני דלא דמי ההוא דמקל ומצלי לההוא דמצלי ולא מקל פי' מקלל - לא דומה אדם שמתפלל ומקלל לזה שמתפלל ולא מקלל. כלומר אינו דומה כשעומד בטל והזכיר של גשם שהוא סימן קללה למי שאינו מזכיר כלל לא טל ולא גשם שאינו מקלל - כי גשם בקיץ הוא סימן קללה, ולכן זה לא דומה למי שלא מזכיר כלל. וכן הלכה למעשה שאם עומד בשל טל והזכיר של גשם דמחזירין אותו ואם לא הזכיר משניהם כלל אין מחזירין אותו. והדר קאמר בירושלמי קאי בגשם והזכיר בשל טל אין מחזירין אותו - שאם הוא עומד בחורף ומזכיר טל אין מחזירים אותו. ופריך מהכא והתניא או שלא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו - אם מי שלא הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם מחזירים אותו. ומשני הא דאדכר הא דלא אדכר הא דלא אדכר לא טל ולא מטר לכך מחזירין אותו הא דהזכיר של טל ומטר - כלומר מי שלא הזכיר לא טל ולא מטר מחזירים אותו, ומי שהזכיר של טל ומטר אין מחזירים. ולא נהירא דפשיטא אם הזכיר שניהם דאין מחזירין אותו ואם לא הזכיר כלל פשיטא דמחזירין אותו - שהרי ברור שאם לא הזכיר כלום מחזירים אותו, ואם הזכיר טל ומטר בחורף לא מחזירים - זה אינו חידוש. אלא ודאי יש לפרש הא דאדכר טל הא דלא אדכר כלל לא טל ולא מטר לפיכך מחזירין אותו אבל אם הזכיר טל אף בימות הגשמים אין מחזירין אותו - כלומר אם הוא לא הזכיר כלום מחזירים אותו, אבל אם הזכיר טל אפילו בחורף אין מחזירים אותו. לכך יש בני אדם שאומרים כל שעה טל מתוך שהם רגילים אם כן בימות הגשמים אם שכח מוריד הגשם אין מחזירין אותו - כיוון שהוא רגיל להגיד טל בכל שעה, אז בעצם הוא הזכיר טל, וממילא אין מחזירים אותו.
- ^ טעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה, מה אומרת הגמרא? אמר רב יהודה בר יצחק אמר רב יוסף בר אבא, טעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה חוזר לעבודה – כלומר המשיך, אז הוא חוזר לעבודה. נזכר בהודאה חוזר לעבודה, בשים שלום חוזר לעבודה, ואם סיים חוזר לראש. אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא, לא אמרן סיים חוזר לראש אלא שעקר את רגליו, אבל לא עקר את רגליו חוזר לעבודה, זה שמופיע בגמרא. אז אומר תוספות שטעה ולא הזכיר של ראש חודש חוזר לעבודה, ובהלכות גדולות פי' דוקא ביחיד – כלומר דווקא יחיד, אם הוא לא אמר יעלה ויבוא אז הוא חוזר, אבל בצבור אינו חוזר מפני ששומעה מש"צ – למה? כי יכול לשמוע את זה משליח ציבור. מיהו צריך לדקדק מפי החזן כל אות ואות של תפלה אע"פ שהוא בקי – עכשיו מה החידוש כאן? שאף על פי שהוא בקי הוא יוצא, זה החידוש. בדרך כלל אנחנו אומרים שכתוב בצפיית הראשונה כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא הבקי דווקא בצפיית הראשונה, כי המוסף בצפיית הראשונה הוא ארוך והוא גם מאוד מורכב, לא כולם מכירים אותו, אז לכן כאילו רוב העם נחשבים כמו עמי הארצות לעניין זה, אז לכן החזן מוציא גם את הבקיאים. דהא אמרינן בראש השנה (פ"ד דף לד:) כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא הבקי ואע"ג דאמרינן התם לא פטר רבן גמליאל אלא העם שבשדות – בשעת התפילות, אז רבן גמליאל אומר שהחזן פוטר, אבל רק את העם שבשדות משום דאניסי וטרידי – הם לא יכולים להגיע למניין וגם לא בקיאים, אז לכן הוא פוטר אותם. אבל טעה לא – כלומר לכאורה אם אדם טועה אז החזן לא מוציא אותו, אז איך אנחנו אומרים עכשיו שאם אותו יכול לעקוב אחרי החזן ולצאת בו ידי חובה? יש לומר היינו שלא התפלל כלל אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל – זאת אומרת שרבן גמליאל שאמר שהחזן לא פוטר את העם שבשדות זה דווקא כשהם לא התפללו בכלל, אבל אדם שהתפלל וטעה אז לא מחשיבים אותו כאילו לא התפלל כלל, ואז הוא כן יוצא ידי החזן. וה"ה לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק – ככה זה כל דין, כל מקרה שכתוב שאם לא אמר מחזירים אותו, אז זה יכול לשמוע משליח ציבור ולצאת. והרב ר"מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר"ח – שזה משהו חיצוני, זה לא ברכה, אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו – כמו אם הוא שכח ברכה שלמה מתוך ה-18, במקרה כזה מחזירים אותו, ואינו יוצא בשמיעתו משליח צבור – כמו שאמרנו, דווקא דבר שהוא תוספת כמו יעלה ויבוא שזה בעצם לא ברכה אלא שבח נוסף, אז את זה בעצם יכול לשמוע משליח ציבור, אבל אם הוא חיסר ברכה אז פה מחזירים אותו. (וע"ע תוס' ר"ה לד: ד"ה כך):
- ^ איכא דאמרי אמר רב נחמן וכו'. הגמרא אמרה שאמר רב תנחום אמר רב אסי אמר רבי יהושע בן לוי: טעה ולא הזכיר ראש חודש בעבודה, חוזר לעבודה. נזכר בהודאה, חוזר לעבודה. בשים שלום, חוזר לעבודה. ואם סיים, חוזר לראש. על זה אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא: הא דאמרן אם סיים חוזר לראש, לא אמרן אלא שעקר את רגליו, אבל לא עקר את רגליו חוזר לעבודה. אמרו ליה: מנא לך הא? אמר להו: אבא מרי שמיע לי, ואבא מרי מרב, אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן עקר רגליו חוזר לראש, לא אמרן אלא שאין רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה. זו גרסה אחת: כל מה שאמרנו שאם לא עקר רגליו חוזר לעבודה זה ממש, מה שאם עקר רגליו אז חוזר לראש זה רק אם הוא לא רגיל להגיד תחנונים אחרי התפילה, אבל אם הוא רגיל להגיד תחנונים אז אפילו אם עקר רגליו כל עוד שלא סיים את התחנונים חוזר לעבודה. זו גרסה ראשונה — כלומר מספיק דבר אחד, או שלא עקר רגליו או שרגיל להגיד תחנונים ולא סיים תחנונים. אבל איכא דאמרי אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה, לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אז חוזר לראש. רב אלפס פסק כאיכא דאמרי דברגיל לומר תחנונים ולא עקר רגליו אינו חוזר לראש ואם אינו רגיל גם כי לא עקר רגליו חוזר לראש ואם עקר גם כי רגיל לומר תחנונים כמו אלהי נצור לשוני חוזר לראש: כלומר לפי הריף צריך שתי מעלות, גם לא עקר וגם מכוון להגיד תחנונים, אבל אחד מהם לא מספיק וחוזר לראש. כל שאינו יכול לומר תחנונים. פי' ר"ח דאם יכול לומר לשון תחנונים אפי' אם בליבו התפילה עליו כמשא הוי תפלה מעליא דלא בעינן אלא לשון תחנונים בלבד:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ד (עריכה)
נד א ב מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה י', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' תכ"ב סעיף א':
נה ג ד מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה ט"ז, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ח סעיף ג':
נו ה מיי' פ"ג מהל' תפלה הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' פ"ט סעיף א' ובטור ושו"ע או"ח סי' רל"ג סעיף א':
נז ו מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה י"ט, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף ג':
נח ז מיי' פ"א מהל' דעות הלכה ד', ופ"ב הלכה ג:
נט ח ט מיי' פ"י מהל' ברכות [ע"ש ולא תמצא. והב"י סי' קי תמה על הרמב"ם שהשמיט], סמג עשה יט, טור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף ד':
ראשונים נוספים
טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה ונזכר בהודאה חוזר לעבודה: ולאו דוקא טעה אלא אפילו נסתפק לו אם הזכיר של ר"ח אם לא הזכיר, חוזר; והכין איתא בירושלמי בהדיא דגרסינן התם בפרק אין עומדין: "רבי יעקב בר אחא רבי שמעון ברבא בשם רבא בשם ר' אלעזר, ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר- מחזירין אותו. להיכן הוא חוזר? רבי שמעון ברבא בשם רבי יוחנן אם עקר את רגליו- חוזר לכתחלה; ואם לא- חוזר לעבודה. אמר רבי יודה הסיע(?) דעת מי שעקר ואילין תחנוניא צריכא".
כל שאינו מתפלל עם דמדומי חמה: יש מפרשים אותה בתפלת המנחה שאינו ממתין עד שעת רצון דהיינו דמדומי חמה דכתיב "לעת מצוא". וגרסינן בירושלמי "לעת מצוא"- לעת מצויו של יום" - כלומר תמציתו(?) של יום מלשון "ונמצה דמו". ויש מפרשים -בין של שחר בין של מנחה- וכדכתיב "יראוך עם שמש ולפי ירח דור דורים", "עם שמש" זו תפלת השחר, "ולפי ירח" זו תפלת המנחה.
כל היוצא לדרך מתפלל תפלת הדרך. מאי מצלי? יהי רצון וכולי ותמסכני לשלום וכולי והחזירני לביתי לשלום בא"י שומע תפלה: וזו אחת מן הברכות שאינן פותחות בברוך ואע"פ שאינן סמוכות ודכוותה תפלה קצרה, ולפי דעתי ברכות אחרונות מלפני ק"ש וכמו שכתבתי בשלהי פרק קמא דמכלתין.
מתני' ר"א אומר וכו' [גמ' כל שאינו יכול לומרה בלשון תחנונים. ומתניתין הכי קאמר אין תפלתו מקובלת כיון שאינה תחנונים:
מצוה להתפלל עם דמדומי חמה: פירוש בין בשחר בין במנחה מאי קראה ייראוך עם שמש זו תפלת השחר ולפני ירח דור דורים זו תפלת המנחה. לייט עלה במערבא וכו' ובתפלת המנחה קאמר שמא תעבור שעתה:
בכל פרשת העבור יהיו צרכיהן לפניך וכו': בגמרא מפרש בה שני פירושים ולשני הלשונות פירושו בכל ענין שיעשו עבירה או שתכעוס עליהם עשה בענין שלא יצטרכו לגוי אחר אם לא תראה צרכם ותספיק להם מה שהם צריכים ומפני שאין הדבר נאה לאומרו בתפלה אומרו בלשון סתום:
אומר עשה רצונך בשמים ממעל: פירושו שיש להם לסבול כל רצונך שאין להם יצר הרע ואינם חוטאים, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, פי' שלא תתנהג עמהם במדת הדין כי לא יוכלו לסבול שיש להם יצר הרע וחוטאים אלא התנהג עמהם במדת רחמים. ר' יהושע אומר שמע תפלת וכו' כל חד וחד אמר לישנא דאלים ליה טפי:
הא דאדכר לאחר שומע תפלה. ומפרש בירושלמי דחוזר לשומע [תפלה] ואינו צריך לחזור לברכת השנים דגרסי', בירושלמי דפ' אין עומדין ר' זירא בשם רב הונא אמר אם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה דכוותי' אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה ומה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה אזכרה שהיא מריוח לא כ"ש והא תנא אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר בתחיית המתים מחזירין אותו א"ר אבא [מרי] אחויה דרב יוסף בשלא אמרה שומע תפלה להיכן הוא חוזר ר' שמעון [בר בא] בשם ר' יוחנן בר"ח אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה וכן פסק ה"ר יוסף ז"ל בשם ר"ח שחוזר לשומע תפלה, ומיהו תלמוד דידן לא הזכיר לומר גבורת גשמים בשומע תפלה, ואפשר דפליג על ירושלמי בהא או שמא פשוט היה לו מכ"ש כדאיתא בירושלמי ומיהו מצאתי ברוב ספרים שכתוב בהן טעה ולא אמר הזכרה בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה אלמא פליג בהדיא בהא אירושלמי, וא"ת הא אמרינן לקמן פ' אין עומדין {דף לג.} בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מהו א"ל חוזר לראש, פי' שתקנו הבדלה בתפלה ועל הכום וכשטעה בתפלה אומרה על הכוס ואין צריך לחזור ולהתפלל ואם טעה על הכוס חוזר ומתפלל הכא נמי כיון שטעה ולא הזכיר בשומע תפלה היה לו לחזור [לראש] ברכת השנים, ושמא יש לחלק דשאני הכא די"ח ברכות כלם תפלה אחת היא ולא אטרחוהו לחזור לראש כמו גבי הבדלה שנתקנה בתפלה ועל הכוס דתרי ענייני נינהו. ובה"ג כתב דאי אדכר קודם שומע תפלה אומרה בשומע תפלה ואי לא הדר לרישא, משמע שר"ל אם לא אמרה בשומע תפלה חוזר לברכת השנים דהיינו רישא דידיה, דלישנא לא משמע דאיירי בשסיים כל י"ח ברכות (ואינו) [ואז] חוזר לראש י"ח, ונראה דסברי ה"ג דתלמוד דידן פליג אירושלמי מההוא דפ' אין עומדין טעה בזו ובזו וכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם וכן כתב הראב"ד, עוד כתוב שם בירושלמי א"ר זעירא בשם ר' חנינא היה עומד בטל והזכיר גשם מחזירין אותו בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר גשם מחזירין [אותו] והתניא בטל וברוחות לא חייבוהו חכמים להזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר וקס"ד דהא דקאמר בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו דמשום דלא הזכיר טל הוא דמחזירין אותו להכי פריך כיון דלא חייבוהו חכמים להזכיר אמאי מחזירין אותו ומשני דלא דמי ההוא מצלי ומקל לההוא דלא מ ולא מקל כלומר הא דמחזירין אותו לא בשביל שלא הזכיר טל אלא לפי שעומד בשעה שאין מזכירין [אלא] טל דהיינו בקיץ והזכיר גשם שהוא סימן קללה, והיינו דלא דמי ההוא דמצלי ומקל כלומר שהזכיר גשמים שלא בעונתן לההוא דלא מצלי ולא מקל פי' שלא אמר לא טל ולא מטר. ותו פריך בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים או לא הזכיר בתחיית המתים מחזירין אותו ההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר כלומר אם לא הזכיר כלל מחזירין אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו וכל זה בהזכרת גבורות גשמים והא דקאמר מטר לאו דוקא (הוא) (דהוה] ליה למימר ולא גשם אבל לענין שאלה שהיא תפלה אם לא הזכיר מטר מחזירין אותו.
איכא דאמרי [וכו'] כי לא עקר רגליו וכו'. והלכתא כלישנא בתרא דלעולם חוזר לראש אי לאו דאיכא תרתי דלא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, ונראה דכל אותם דאין מחזירין אותו כגון על הנסים דחנוכה ופורים ויעלה ויבא דליל ר"ח ועננו וכיוצא בו כיון דסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה של אחריה אינו חוזר ואם יחזור הויא ברכה לבטלה, וה"ר אלחנן היה ר"ל דכיון שלא פתח ברכה שלאחריה חוזר וראיה מהא דאמרו בפ"ג שאכלו {דף מט.} גבי יעלה ויבא דברכת המזון שאם לא פתח בהטוב והמטיב תקנו ברכה חדשה אע"פ שאם פתח בהטוב והמטיב אין מחזירין אותו [א"כ] הכא נמי אע"פ שאם פתח בברכה אין מחזירין אותו כל זמן שלא פתח יחזור באותו ברכה עצמה כמו שתקנו שם ברכה חדשה, ולאו ראיה היא דשאני, התם שכבר סיים ברכת המזון דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ואין שם הפסק באמצע הברכה אבל הכא אם יחזירוהו לאותה ברכה בדבר שאין לו לחזור הוי הפסק באמצע תפלתו ועוד אם אתה אומר כן על הנסים אם סיים ברכת הודאה הוי צריך לחזור לרצה דטעה בשלש אחרונות חוזר לעבודה, ולא דמי לההיא דיעלה ויבא דהתם תקנו ברכה חדשה ומזה היינו יכולין ללמוד דכל זמן שלא פתח בברכה שלאחריה שיחזור לאותה ברכה שסיים אבל שיחזור לראש ב' ברכות אין ללמוד משם הילכך לא דמיא להך דהכא כלל, ור"י ראה לר"ת שחזר לאחר מודים בדבר שאם לא אמר אין מחזירין אותו ולא מסתבר כלל דכל היכא שאם עקר רגליו אינו חוזר לראש גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה. ואפשר שהוא היה מפרש אין מחזירין אותו אינו חייב לחזור אבל אם רצה יחזור. ומיהו גם זה יתכן אם סיום תפלתו שיכול לחזור [לראש, דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע התפלה כיון דאינו מחוייב לחזור] נראה לי דהוי הפסק אם [הוא] חוזר.
ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. פר"ח דסברי רבנן דאם אמר בלשון תחנונים אפילו הוי עליו כמשאוי הויא תפלה מעליא דלא בעיא אלא לשון תחנונים לבד.
זו תפלת הדרך. ולאו היינו תפלה קצרה דמתניתין דהתם מיירי במקום סכנה ומתפלל אותה במקום י"ח ברכות אבל הכא ביישוב איירי ובאדם שרוצה לצאת לדרך ואפילו התפלל י"ח ברכות צ"ל תפלה זאת.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ד (עריכה)
טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בראש חדש להיכן הוא חוזר אם לא נזכר עד שעקר את רגליו בג' פסיעות חוזר לראש אע"פ שרגיל לומר תחנונים ובלבו לאמרן אחר עקירת רגליו ואם לא עקר את רגליו אלא שסיים שים שלום אם רגיל לומר תחנונים קודם ג' פסיעות כעין מה שאנו אומרים אלקי נצור וכו' הרי הוא כמי שלא סיים וחוזר לעבודה ואם אינו רגיל לומר תחנונים קודם ג' פסיעות או שכבר סיימן בשעה שנזכר אע"פ שלא עקר רגליו חוזר לראש, ויש בזה פסוקים בדרך אחרת וזה נראה יותר, והגרסא הנכונה בזה אמר רב פפא הא דאמרת סיים חוזר לראש וכו' שאינו רגיל לומר תחנונים וכו' אבל רגיל חוזר לעבודה, וכו' ואמר רב נחמן רגיל נמי לא אמרן אלא שלא עקר וכו' אבל עקר אע"פ שרגיל חוזר לראש, ואיכא דאמרי אמר רב פפא הא דאמרת סיים חוזר לראש בעקר וכו' אבל לא עקר חוזר לעבודה ואמר רב נחמן עקר שחוקר לראש לא אמרן אלא שרגיל וכו' אבל אינו רגיל חוזר לראש מכלל דכי עקר אף ברגיל חוזר לעבודה אלא ברגיל ולא עקר על הדרך שהזכרנו:
כל שאמרנו בטעה ולא הזכיר המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף פירשו בתלמוד המערב שבפרק אין עומדין שהדין כן בנסתפק ונסח דבריהם ספק הזכיר של ראש חדש ספק לא הזכיר מחזירין אותו ועוד אמרו שם הסח הדעת כעקר כלומר שאם הסיח דעתו מלומר עוד תחנונים הרי הוא כאינו רגיל, יש שואלים אחר שכל שאין בו קרבן מוסף אינו חוזר הזכרת גשמים ושאלה היאך חוזר, ואינה שאלה שלא אמרו כן אלא בהזכרת מאורע שאינן תדירים להיות הזכרתם קבועה אחא שמכיון שהוא מתפלל תקנו להזכירו דרך הודאה ותפלה לא שיהא עיקר הקביעות מצד עצמן, אבל הזכרה ושאלה הם עיקר הקביעות בשאר התפלה וכן הבדלה במוצאי שבת עד שמתוך חשיבותה תקנוה על הכוס מה שאין כן בהזכרת מאורע של חנוכה ופורים שלא תקנו בהם אלא תפלה נוספת ולא כוס ומכל מקום ימים שיש בהם קרבן מוסף צריך להזכירם על כל פנים אחר שהתורה חדרשה בהם ושתקנו בהם תפלה נוספת:
המשנה הרביעית והכונה לבאר בה היאך צריך להתפלל בכונה שלימה ופי' המשנה ר' אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפילתו תחנונים ופירשו בגמ' איזהו קבע כל שתפלתו דומה עליו למשוי כלומר חק קבוע עלי להתפלל, אתפרק ממנו מהר או שאין אומר תפלתו בלשון תחנונים אלא שקוראה כקורא באיגרת דרך מצות אנשים מלומדה וכן הלכה:
ר' יהושע אומר המהלך במקום גדודי חיות ולסטים ומתירא להתעכב ולהתפלל מתפלל תפלה קצרה והיא הוא ה' את עמך את שארית ישראל ובפרשת העבור כלומר ובשעה שעוברים על דברי תורה יהיו צרכיהן לפניך ובלשון אחרת פירשו בגמ' אפי' בשעה שאתה מלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך ברוך שומע תפלה, וכשמגיע ליישוב חוזר ומתפלל וברכה זו אין בה פתיחה ולא הזכרת מלכות אבל הזכרת השם יש בה בחתימתה:
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן, נתפרשו עוד בגמ' בענין תפלתו קבע שני דברים אחד כל שאין יכול לחדש בה דבר כלומר שממהר תפלתו כפי רגילות לשונו עד שאם צריך לחדש בה דבר אינו יכול ונדחית ממה שאמר ר' זירא אנא יכילנא לחדושי ומסתפינא דלמא מיטרידנא, כלומר שאע"פ שני מוצא את עצמי יכול לחדש בה דבר איני רוצה בכך שמא אבוא מתוך החדוש לטרדא ולא אוכל לחזור, והאחר כל שאינו מתפלל עם דמדומי חמה ודבר זה יש מפרשים אותו בין לשחרית בין במנחה וממה שהביאוה מדכתיב ייראוך עם שמש וכו' זו תפלת שחרית ולפני ירח זו תפלת המנחה והענין בכלל שאינו מיחד לתפלתו עת רצון והם בשחרית בשעת זריחה ובמנחה סמוך לשקיעה, ולענין מנחה מיהא נדחית ממה שאמרו לייטי עלה במערבא שמא תטרף לו שעה ויתאחר הזמן ויש שאינו מפרשה אלא במנחה ממה שאמרו בתלמוד המערב לעת מצא לתמציתו של יום, ומכל מקום נדחיצ מכח הקללה שהזכרנו:
תפלה קצרה זו למי שהולך במקום גדודי חיה ולסטים מטבע אחר תקנו בה, והוא צרכי עמך ישראל מרובים ודעתן קצרה מלשאול יהי רצון מלפניך שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה בא"י שומע תפלה:
ומתפלל אותה בכל צד שירצה הן רוכב הן מהלך ואין בה שום השתחואה וכן נאמרו בה בגמ' נסחאות אחרות ואין צריך לכתבם שהרי על זו שכתבנו עכשיו אמרו הלכה כאחרים ומכל מקום כל שאמר אחד משאר הנסחאות דיו:
ומה הפרש יש בין הביננו לתפלה קצרה הביננו צריך לומר בו ג' ראשונות וג' אחרונות וכשמגיע ליישוב אינו צריך לחזור ולהתפלל שאך ביישוב הוא פוטר בה את עצמו לפעמים כמו שביארנו, ומכאן אתה למד שחתימה יש בה שאם לא היה כן היה לו לומר הביננו יש בה חתימה וכו', וצריך להתפלל אותה בעמידה ושלא בהלוך כדין שמנה עשרה כל שאין דעתו מתערבבת בעכובו מחמת יראה, אבל תפלה קצרה אין בה ג' ראשונות וג' אחרונות וכשמגיע ליישוב חוזר ומתפלל וכשהוא אומרה יכול לאומרה אף בהלוך ומכל מקום הזכרת השם בחתימה אף בתפלה קצרה הוא כמו שביארנו:
כל היוצא לדרך צריך שיתפלל תפלת הדרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותעמידני לשלום ותסמכני לשלום ותחזירני בביתי לשלום ולחיים ותצילני מכך כל אויב ואורב בדרך ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה, ואינו אומרה עד שיחזיק בדרך עד פרסה ופירושו למהלך יום ואם אינו הולך מהלך יום נראה לי שאומרה אחר שיצא מתחומי העיר ואם לא התפלל אותה אלא עד פרסה אומרה כל זמן שירצה, ולשיטה זו אנו גורסים אימת מצלי לה משהחזיק בדרך ועד כמה עד פרסה ומכל מקום יש גורסים אימת מצלי לה עד פרסה כלומר באיזה דרך הוא צריך לתפלה זו כל שדעתו לילך עד פרסה אבל פחות מזה אינו צריך, ויש מפרשים שאם לא בירך ביציאתו מברכה עד פרסה משם ואילך אין זה נמלך בקונו ואינה אומרה ותפלה זו רשאי לאומרה אפילו בהלוך ואם מתעכב בה יפה הוא עושה, ומגדולי החכמים עושים כן אחר שלא היה מקום סכנה:
ולעולם יכלול אדם את הצבור בכל תפלה חדשה שהוא מתפלל ואע"פ שאומרה בלשון יחיד ראוי לו שיאמר אני וכל עמך בית ישראל וברכה זו אע"פ שחותם בה אין בה פתיחה ולא הזכרת מלכות אבל הזכרת השם יש בה כמו שביארנו בתפלה קצרה שאדם אומר במקום גדודי חיות ולסטים כמו שביארנו למעלה, יש שואלים היאך מצריכים בתפלת הביננו מעומד וברכוב פסקנו למטה שיכול להתפלל אף בהלוכו ברכיבה ואינו צריך לעמוד כלל, אפילו יש לו מי שאוחז לו בהמתו וסתם נאמרה אף בג' ראשונות ואחרונות ואף שלא במקום סכנה ויראת עכוב ואפילו בדרך קורבה וכמו שסמך לה השכים וכו' מביאין לו שופר אלמא מיירי בר"ה ואין הלוכו אלא חוץ התחום, ואף כשנתפרשה חוץ לתחום על ידי בורגנין מ"מ אין בורגנין לדרך רחוקה מצויין, ופי' בתוספות דההיא בתפלת י"ח שהיא ארוכה ודעתו מתערבבת בעוכובו אבל הביננו מתוך קצורה אין דעתו מתערבבת בעכובה בלא סבה, ובסבה בכלן מותר בהלוך או שיתפלל תפלה קצרה וימתין עד שיגיע ליישוב לפי מה שהוא הדרך, ואין תירוץ זה נראה שהרי במשכים לצאת לדרך לדעת ר' שמעון בן אלעזר קורא ק"ש ומתפלל בהלוך והרי בכלל זה הוזכר יום טוב שאין בו אלא ז', אלא שאפשר שמתוך שהנוסח ארוך עשאוה כי"ח וכל שכן למי שכתב שבכל תפלת היום היו אומרים מלכיות זכרונות ושופרות, אלא שלדעתי כל שלא מחמת יראה עומד, וזו של משכים אע"פ שפירשנוה שלא במקום יראה וסכנה שמא במקום מצוה הקלו בה ורכוב אע"פ שהוא כמהלך אינו הלוך גמור כמו שנבאר:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ד (עריכה)
מתני' ר' אליעזר אומר וכו'. [גמ'] כל שאינו יכול לאומרה בלשון תחנונים - ומתניתין הכי קאמר אין תפלתו מקובלת כיון שאינה תחנונים:
מצוה להתפלל עם דמדומי חמה - פירוש בין בשחר בין במנחה:
מאי קראה - ייראוך עם שמש זו תפלת השחר ולפני ירח דור דורים זו תפלת המנחה:
לייט עלה במערבא וכו' - ובתפלת המנחה קאמר שמא תעבור שעתה:
בכל פרשת העבור יהיו צרכיהן לפניך וכו' - בגמרא מפרש בה שני פירושים. ולשני הלשונות פירושו בכל ענין שיעשו עבירה או שתכעוס עליהם עשה בענין שלא יצטרכו לגוי אחר אם לא תראה צרכם ותספיק להם מה שהם צריכים. ומפני שאין הדבר נאה לאומרו בתפלה אומרו בלשון סתום:
אומר עשה רצונך בשמים ממעל - פירושו שיש להם לסבול כל רצונך שאין להם יצר הרע ואינם חוטאים:
ותן נחת רוח ליראיך מתחת – פירוש שלא תתנהג עמהם במדת הדין כי לא יוכלו לסבול שיש להם יצר הרע וחוטאים אלא התנהג עמהם במדת רחמים:
ר' יהושע אומר שמע תפלת וכו' - כל חד וחד אמר לישנא דאלים ליה טפי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"
- רבן גמליאל דיבנה
- רבי זירא
- רב הונא
- רב חסדא
- ריש לקיש
- רב (אמורא)
- רבי יהושע בן לוי
- רבי אבא
- רב נחמן בר יצחק
- רבי יעקב בר אידי
- רבי חייא בר אבא
- רבי יוחנן
- מר עוקבא
- אביי
- רבי תנחום
- רב אסי (בבלי)
- רב פפא בריה דרב אחא בר אדא
- רב אחא בר אדא
- רבי אליעזר בן הורקנוס
- רבי אושעיא רבה
- רבה בר נחמני
- רב יוסף
- אביי בר אבין
- רבי חנינא בר אבין
- תהלים עב ה
- רבי יהושע בן חנניה
- רבי אלעזר ברבי צדוק
- רבי מאיר
- רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא
- רבי יעקב
- בבלי מסכת ברכות