ביאור:הל"מ ברכות כג א
רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)
מר סבר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומר סבר למקום שפסק אמר רב אשי האי אם שהה אם לא שהה מיבעי ליה אלא אדכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש והתם בדלא שהה קמיפלגי דמר סבר גברא דחויא הוא ואין ראוי ואין תפלתו תפלה ומר סבר גברא חזיא הוא ותפלתו תפלה תנו רבנן בהנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאינו יכול לשהות בעצמו אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו תפלה ועד כמה אמר רב ששת געד פרסה איכא דמתני לה אמתניתא במה דברים אמורים כשאין יכול לעמוד על עצמו אבל אם יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה ועד כמה אמר רב זביד עד פרסה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן דהנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ"ד (קהלת ד, יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך שלא תחטא ואם תחטא הבא קרבן לפני וקרוב לשמוע (דברי חכמים) אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה מתת הכסילים [זבח] אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקים נינהו אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים אמר הקב"ה בין טוב לרע אינן מבחינים והם מביאים קרבן לפני רב אשי ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד לפני.
תנו רבנן ההנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת לא שנו אלא בית הכסא קבוע אבל בית הכסא עראי חולץ ונפנה לאלתר ווכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן מפני שעשאו בית הכסא קבוע איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים רבינא שרי רב אדא בר מתנא זאסר אתו שיילוה לרבא אמר להו אסור חיישינן שמא יפנה בהן ואמרי לה שמא יפיח בהן תניא אידך הנכנס לבית הכסא קבוע חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אוחזן בידו ונכנס ר"ע אומר אוחזן בבגדו ונכנס בבגדו ס"ד זימנין מישתלי להו ונפלי אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא (ח)ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכים לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת באותה שעה חהתקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס תנו רבנן בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין לבית הכסא ובאין עכברים ונוטלין אותן התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות הסמוכות לרשות הרבים ובאין עוברי דרכים ונוטלין אותן התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס אמר רבי מיאשא בריה דריב"ל הלכה טגוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובלבד ישלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי זירא כלא שנו אלא שיש שהות ביום ללבשן אבל אין שהות ביום ללבשן עושה להן כמין כיס טפח ומניחן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ביום גוללן כמין ספר ומניחן בידו כנגד לבו ובלילה עושה להן כמין כיס טפח ומניחן אמר אביי ללא שנו אלא בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי תדע שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת ואמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן כי הוה נקיט תפילין לא הוה יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן
רש"י
[עריכה]
דמר סבר - כל המפסיק בתפלתו אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש כדאמרינן גבי ק"ש לקמן בפירקין (דף כד:) ובשהה קא מיפלגי הכא:
האי אם שהה אם לא שהה מיבעי ליה - במילתא דרב חסדא ורב המנונא מיבעי ליה לאפלוגי בין שהה ללא שהה ומדלא אפליג שמע מינה אפילו בדלא שהה קאמר:
גברא דחויא הוא - כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו דחוי הוא מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינה תפלה וחוזר לראש:
ומר סבר גברא חזיא - אע"פ שאינו יכול להמתין עד שיסיים תפלתו תפלה ראויה היא מה שהתפלל קודם שתיתה:
ועד כמה - יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא מותר להתחיל בתפלה:
איכא דמתני - להאי במה דברים אמורים במתניתא גופא ולא משמעתא דרב זביד ורב יהודה וכי איירי אינהו בשיעורא הוא דאיירי:
שמור עצמך שלא תחטא - ותצטרך רגלך ללכת אל בית האלהים להביא חטאת:
הוי קרוב לשמוע - תשובה בהבאת קרבנך מתת אותו ככסילים בלא תשובה: שמור נקביך מבין רגליך כמו להסך את רגליו (שמואל א כד) שמור נקביך שלא יפיחו:
בית הכסא קבוע - שיש בו צואה וכל בתי כסאות שבגמרא על פני השדה הם בלא חפירה:
עראי - שזה מתחיל עכשיו לעשותו בית הכסא:
חולץ ונפנה לאלתר - ויאחז תפילין בידו כדאמרינן לקמן ובקבוע נמי אוחזן בידו אלא שצריך לחלצן ברחוק ד' אמות שבזמן שהם בראשו הם בגלוי וגנאי הדבר:
מהו שיכנס בתפיליו - כשהן בראשו קאמר:
שמא יפנה בהן - גדולים:
בחורים הסמוכים לבית הכסא - לפנים מן הגדר בשדה שהוא נפנה בה נותנן בחורים שבכותל:
בחורים הסמוכים לרשות הרבים - חורי כותלי מחיצות השדה שאין עכברים מצוין במקום הילוך בני אדם והוא יכנס לאחורי הגדר לפנות:
גוללן - ברצועות שלהן:
שלא תצא רצועה - שיש בה קדושה שהרי בהן הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת על שם אחת מאותיות של שדי והשי"ן עשוי' בכותלי הקציצה החיצונה והיו"ד עשויה בראש רצועת תפילין של יד ורצועה קטנה מאד כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד:
ואוחזן בימינו - שלא בבגדו כדי שלא יפלו:
ביום - כשהוא חולצן בשביל בית הכסא גוללן כמין ספר כדאמרן:
ובלילה - כשהוא חולצן בביתו על מנת להצניע עד הבקר:
עושה להם כיס טפח - דחללו טפח דחשיב הכלי אהל להפסיק בינם לקרקע:
לא שנו - דבעי טפח אלא בכלי שהוא כליין. כיס העשוי לצרכן דכליין קרוב להיות בטל אצלם הילכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם:
שהרי פכין קטנים מצילין - בהיקף צמיד פתיל באהל המת ואף על גב דלא הוו טפח חייצי:
אמר הואיל ושרונהו רבנן - לאוחזן בידו משום שמירתן:
תוספות
[עריכה]
חיישינן שמא יפנה בהן ואסור. מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין שיילוה לרבא, אמר להו: אסור, חיישינן שמא יפנה בהן ודוקא בבית הכסא קבוע חיישינן שמא יפנה בהן אבל בבית הכסא עראי שאין רגילים לפנות שם מותר להשתין בהן ולא חיישינן שמא יפנה בהן והא דתניא לקמן לא ישתין בהן אפילו בבית הכסא עראי היינו דוקא כשאוחזן בידו דחיישינן שמא ישפשף בהן הניצוצות אם יפלו מים על רגליו או יגע באמה אבל כשמונחים על ראשו מותר:
שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת. ועל כרחך מטעם אויר הוא דאי לית בהו אויר כלל לא היו מצילין דהוי כמו אוכלין שגבלן בטיט שמקבלין טומאה באהל המת:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ג (עריכה)
נח א מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה י"ג, סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' ק"ד סעיף ה':
נט ב ג מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה י', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ב סעיף א':
ס ד מיי' וסמג שם, טוש"ע שם סעיף א ג:
סא ה ו מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י"ז, סמג עשין כב, טור ושו"ע או"ח סי' מ"ג סעיף ה', [ רב אלפס כאן ובהל' תפילין דף עה ]:
סב ז מיי' וסמג שם, טוש"ע שם סעיף א:
(ח) [מיי' שם]:
סג ח ט י מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ב סעיף ה':
סד כ ל מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י"ט, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ב סעיף ו':
ראשונים נוספים
פכין קטנים מצילין באהל המת. עיקרה בסיפרי (פרשת חקת) וכל כלי פתוח בכלי חרש הכתוב מדבר מה ת"ל פתוח ואפילו כל שהוא (והואיל והוא) [הוא] טמא באהל המת לפיכך אם יהיה מוקף בצמיד פתיל מציל על מה שבתוכו כדמפרש התם נמי וכל כלי פתוח מיכן אמרו כלים מצילין בצמיד פתיל באהל המת ואמרו עוד טמא הוא אין ת"ל הוא אלא הוא שיציל על עצמו ובשבת בפ' אמר רבי עקיבא (שבת דף פד) ובבבא קמא בפ' כיצד הרגל מועדת (דף כה) גרסי' תניא מפץ במת מנין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורין בזב טמאין במת:
אלא דכולי עלמא שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש והכא בדלא שהה קא מיפלגי מר סבר גברא דחויא הוא: כלומר מה שהתפלל קודם שתיתת המים דחוי היה, שלא היה לו להתפלל כיון שהרגיש שצריך לנקביו עד שלא יכול להעמיד על עצמו. ומר סבר מה שהתפלל מיהא קודם לכן, גברא חזיא הוא. ובתוספות פירשו גברא דחויא בשעת שתיתת המים גברא חזיא הוא אפילו באותה שעה דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד אלא רבנן הוא דאחמור כדי שלא להתפלל בשעה שהמים שותתין.
ופסק גאון ורבינו אלפסי ז"ל כמאן דאמר גברא חזיא, ואם לא שהה כדי לגמור את כולה- חוזר לראש. הא בדשהה, לכולי עלמא חוזר לראש ואפילו בגברא חזיא נמי מדאמרינן "לא דכ"ע שהה כדי לגמור את כולה- חוזר לראש" - דאלמא הכין הלכתא ואפילו בגברא חזיא. אבל בשאר מילי כגון ק"ש והלל ומגילה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה- אינו חוזר לראש. והא דאמרינן לקמן (כד.) בדר' אבוה דהוה אזיל בתריה דר' יוחנן והוי קרא ק"ש וכי מטי מבואות המטונפות אשתיק ואמר ליה ר' יוחנן אם שהית כדי לגמור את כולה חוזר לראש - ההיא משום דבמבואות המטונפות לא חזו למקרי בהו, והלכך כל כי האי גוונא, אי שהה מיהא כדי לגמור את כולה- חוזר לראש. נמצא עכשיו פסקן של דברים לפי הסרא הזו דבתפלה החמורה אפילו בגברא חזיא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ובשאר מילי וגברא חזיא אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש. ובגברא דחויא - בתפלה אפילו לא שהה, חוזר לראש; ובשאר מילי אפילו בגברא דחויא חוזר למקום שפסק.
ומיהו לדעת הגאון ז"ל שפסק כאן כמאן דאמר גברא דחויא הוא ליכא הפרש בפוסק בדלא שהה בין תפלה לשאר מילי דהכא והכא לא משכח חוזר לראש. והראב"ד ז"ל פסק כמאן דאמר הכא גברא דחויא הוא ולא שנא תפלה ולא שנא ק"ש והלל ומגילה שפסק מחמת דחוי אם שהה כדי לגמור את עולה חוזר לראש מהא דהכא ומההיא דר' אבהו ור' יוחנן דמבואות המטונפות דלקמן. ואם לא פסק מחמת דחויא- לא שנא תפלה ולא שנא ק"ש והלל ומגילה, אפילו שהה- אינו חוזר לראש מדאמר ר' יוחנן "שמע תשע תקיעות בתשע שעות יצא". ואקשינן עליה מדר' אבהו דפסק ק"ש במבואות המטונפות. ואסיקנא דהכי קאמר ליה ר' יוחנן "לדידי לא סבירא לי למפסק משום מבואות המטונפות אלא מניח ידו על פיו וקורא" -וכיון דאינו צריך לפסוק, ליכא דחוי, וכל דליכא דחוי אפילו שהה אינו חוזר לראש- "אלא לדידך דסבירא לך דאסור" ואיכא דחוי "אם שהית חוזר לראש" - דאלמא הפרש יש בשאר מקומות נמי בין גברא חזיא לדחויא. וכן נמי כתבו בתוס' והא דאמרינן הכא שהה כדי לגמור את כולה כולי עלמא לא פליגי דחוזר לראש, לאו למימרא דהכין הלכתא אלא משום דלא מצי למימר דכולי עלמא לא שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש ובדשהה קא מפלגי, דאי הוה משני הכין הוה לן למימר דלכולי עלמא גברא חזיא הוה ולא בעי למימר הכין. אבל אי הוה מצי למימר הכין, טפי הוה משני דלכולי עלמא לא שהה חוזר למקום שפסק ובדשהה פליגי דאפילו בשהה אינו חוזר בראש לחד מינייהו.
גירסת הספרים מהו שיכנס אדם לבית הכסא קבוע להשתין מים", וכן היא בהלכות הרב אלפס ז"ל. אבל הראב"ד ז"ל כתב דשיבוש הוא בספרים, דהא אפילו לחלצן ברחוק ד' אמות מצרכינן ליה כדאיתא בסמוך והיכי תבעיא להו ליכנס בתוכו?! ורבינא היכי שרי? אלא "בית הכסא עראי" גרסינן. ומסתברא שאין למחוק הספרים בכך דההיא דלקמן בנכנס לבית הכסא, לגדולים קאמר, וכיון דאיכא תרתי דהוי בית הכסא קבוע ונכנס לפנות איכא למיחש והלכך חולץ ברחוק ד' אמות אבל כשנכנס לקטנים, אפילו בבית הכסא קבוע, אפשר דאינו חולץ, והיינו דקא מבעיא להו והיינו דשרי רבינא. ואפילו בשל עראי, כל שנכנס לגדולים ונעשה על ידו קבוע- כשהוא מניחן צריך להרחיק ארבע אמות, דכל קבוע לגדולים, בין שהיה קבוע מעיקרא בין שנעשה עכשיו קבוע - גזרו עליו בין בחליצה בין בהנחה ובעי הרחקה ד' אמות.
הא דאמרינן אבל בית הכסא עראי חולץ תפיליו ונפנה לאלתר: קישא לי היכי נפנה לאלתר, דמכל מקום "והיה מחניך קדוש" בעינן וליכא בשעה שהוא נפנה.
אמר אביי לא שנו אלא בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינו כלין אפילו פחות מטפח: קשיא לי, אי בכלי שהוא כליין כי איכא טפח מאי הוי? והא כגופן דמי, וכדתניא בשלהי פרקין "בית שיש בו ספר תורה ותפלין- אסור בתשמיש המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי לתוך כלי" ואמר אביי "לא אמרן אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כלין אפילו עשרה מאני כחד מנא דמי". וניחא לי דככלי אחד מיהא הוי, והיינו דאמר רבא "גלימא אקומטרא ככלי בתוך כלי דמי" דאלמא קומטרא מהני ככלי אחד ולא בעינן אלא כלי אחד בלחוד.
אלא אדרבה קשה לי אפילו כלי שהוא כלין אמאי אינו מציל בבית הכסא, ואפילו בפחות מטפח? דמי גרע כלין מעורן שהוא מחובר עליהן ומהודק ואי לאו שי"ן דכתיב בהו, מציל! דאבעיא להו במס' שבת (ס.) גמ' לא יצא האיש בסנדל המסומר "קמיעין יש בהן משום קדושה או דלמא אין בהם משום קדושה?". ואמרינן "למאי?" ואוקימנא ליכנס בהן לבית הכסא. ואתי למפשטה מדתנן ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ודייקינן "הא מן המומחה נפיק", ואי אמרת יש בהן משום קדושה זמנין שמצטריך לבית הכסא ואתי לאתויי ד"א ברה"ר. ואוקימנא במחופה עור, ואקשינן והרי תפלין דמחופות עור ותניא הנכנס לב"הכס חולץ תפליו ברחוק ד"א ונכנס, ופריק התם משום שי"ן דאמר אביי שין של תפלין הלכה למשה מסיני - אלמא אי לאו שי"ן, עור מציל! וצריך לי עיון.
אמר רב אשי האי שהה ולא שהה מיבעי ליה: פירוש הא דאמר חוזר לראש הוה ליה למימר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם לא שהה חוזר למקום שפסק אלא ודאי מדפסקא למלתיה ואמר סתם חוזר לראש ש"מ דאפי' בדלא שהה נמי קאמר ובדלא שהה הוא דפליגי, הא אם שהה דכ"ע חוזר לראש. וליכא לאקשויי למאן דאמר למקום שפסק לימא אם לא שהה כדי לגמור, דכיון דמ"ד קמא חוזר לראש איירי אפי' בלא שהה וכש"כ בדשהה בתרא נמי דהוא בר פלוגתיה בדכותיה איירי מסתמא:
מאי דכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים: שמור נקביך בשעה שאתה מתפלל לפני. מלשון רגלך דייק כדאמרינן אך מסיך הוא את רגליו:
ב"ה אומרים אוחזן בידיו ונכנס: דקסברי ב"ה דאין דרך קדושתן אלא כשהן בראשו אבל בידו לא ולגבי שינה דאמרינן בהפוך שלא יאחזם בידו אלא בראשו התם הוא טעמא מפני שיפלו מידו כשישן וכשהן בראשו הן שמורין יפה:
ר' עקיבא אומר אוחזן בבגדו ובידו ונכנס: משום כבוד:
ביום גוללן כמין ספר: בנכנס לבית הכסא מיירי וה"ק כשנכנס ביום וצריך לחלוץ אותם כדי שלא יכנס עמהם לבית הכסא גוללן כמין ספר ואין צריך להניחם בכלי אלא אוחזן בימינו משום שמירה כנגד לבו משום כבוד, אבל כשנכנס לבית הכסא בלילה כיון שאין לו להניחן דלילה לאו זמן תפלין הוא אלא א"כ היו בראשו דאינו צריך לחלוץ עושה להם כיס טפח ומניחן בתוך הכלי. ואמרינן עלה לא שנו דביום גוללן כמין ספר וסגי להו בהכי אלא כשיש שהות ביום כדי ללבשן דכיון שהיום גדול ויכול עדיין לקיים המצוה לא הטריחוהו לתתן בכיס אבל אם לאחר שיצא מבית הכסא אין שהות ביום כדי ללבשן עושה להם כיס טפח ומניחן בתוכו ומצניען כמו בלילה:
אמר אביי לא שנו דבעינן כיס טפח אלא בכלי שהוא כליין: כלומר בכלי שהוא מיוחד להם דכיון שהוא כליין קרוב הוא להיות בטל אצלם ואם הוא פחות מטפח הרי הן כמגולין אבל בכלי שאינו כליין אפי' פחות מטפח דאפי' פחות מטפח חשוב כלי:
פכין קטנים מצילין באהל המת: פי' בצמיד פתיל אפי' פחות מטפח דחשיבי כלי משום אויר פחות מטפח:
הואיל ושרו רבנן לא ניטרח: כלומר לא אטריח לתלמידים שישמרו אותם, ויש ספרים דגרסי ננטרן כלומר ישמרוני מכל נזק, ויש אומרים אשמור אותם אני בעצמי:
דכ"ע שהה חוזר לראש. אבל לא הוה מצי למימר דכ"ע שהה אינו חוזר לראש ובדשהה קא מפלגי (א"ה עיין מעי"ט אות ז' ע"כ הג"ה) משום דלכ"ע הוי גברא חזיא כיון שאינו חוזר לראש דכיון שע"י שום הפסק אינו צריך לחזור ולהתפלל מה שהתפלל כבר, א"כ שפיר מצי להתפלל אע"פ שלא היה יודע שלא היה יכול להעמיד את עצמו מלהטיל מים עד שיגמור תפלתו אבל אי הוה מצי למימר הכי הוי משני ליה דקי"ל דאפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש דאמרינן בפ"ב דמגילה {דף יח:} דאין הלכה כר' מונא שאמר משום ר' יהודה גבי מגילה שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ור' יוחנן נמי קאמר בפ' בתרא דר"ה {דף לד:} שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא ומסיק התם דפליג אדר' אבהו דאמר חוזר לראש והלכה כר' יוחנן בכל מקום, ועוד שרבי אבהו תלמידו הוה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב והכי איתא לקמן בפירקין {דף כד:} גבי ר' אבהו דהוה אזיל במבואות המטונפות והוה קרי ק"ש ופסק ובעא מיניה דר' יוחנן היכן ליהדר וא"ל ר' יוחנן לדידי לא ס"ל למפסק (ואם) [ואף אם] שהה כדי לגמור את כולה אין צריך לחזור לראש אבל לדידך (אין) דסבירא לך דצריך להפסיק וסבירא לך היכא דשהה לגמור את כולה חוזר לראש הכא נמי חזור לראש, והקשה ה"ר שמשון מקוצי חדא דאין זה דרך שישיב הרב לתלמיד לפי מה שסובר התלמיד כיון שהוא מסופק ושואל ממנו ועוד מנא ליה הא דר' אבהו סבירא ליה היכא דשהה באמצע כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ופי' הוא דודאי היכא דשהה באמצע כדי לגמור את כולה בלא דיחוי ואונס אלא שהה מעצמו ואם היה רוצה היה גומר כי האי גוונא אינו חוזר לראש כי ההיא דמגלה שקרא בסירוגין וכן ההיא דר"ה דשמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא, אבל היכא דשהה מחמת שהיו מים שותתין על ברכיו ולא היה יכול להתפלל אותה שעה לכ"ע אם שהה כדי לגמור חוזר לראש, והשתא ניחא הא דר' אבהו לקמן וה"ק ליה לדידי לא סבירא לי למיפסקא הילכך לא הייתי צריך לחזור אבל לדידך שהפסקת וסבירא לך שאין המקום ראוי לקרות אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.
גברא דחויא הוא. ולכך חוזר לראש ולא דמי למהלך במבואות המטונפות דאמרינן לקמן שחוזר למקום שפסק היכא דלא שהה דהתם גברא דלא דחיא הוא אלא שהמקום גורם, הר' יוסף.
ומר סבר גברא חזיא הוא. דאפילו בשעה שהמים שותתין הוא ראוי להתפלל דלא אסרה תורה מי רגלים אלא כנגד העמוד כדאמר, לקמן בפרקין ושותת לא חשיב ליה כעמוד ורבנן הוא דאחמור היכא שלא היה עומד בתפלה.
מהו שיכנס אדם בתפיליו לבית הכסא קבוע להשתין מים. אע"ג דתניא לקמן הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס לאו משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצה לעשות צרכיו.
חיישינן שמא יפנה בהם. ודוקא בבה"כ קבוע אסור להשתין דחיישינן שמא יפנה בהם אבל במקום שאינו קבוע מותר להשתין בהם ולא חיישינן שמא יפנה בהן.
שהרי פכין קטנים מצילין באוהל המת. פי' אע"פ שהם קטנים מאד אפ"ה מועיל האויר שלהם וחשיב כלי להציל בצמיד פתיל אבל אם לא היה חשוב האויר שלהם לא היה מציל באהל המת מידי דהוו אוכלים שגבלן בטיט דאמרינן בפ"ק דזבחים {דף ז.} שאין נצולין באוהל המת.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ג (עריכה)
מי שהוצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל אם היה יכול לעמוד על עצמו משעה שהתחיל בתפלתו עד שיעור פרסה תפלתו תפלה ואם לאו אין תפלתו תפלה וחוזר ומתפלל ובמי שהוצרך למי רגלים כבר כתבנו למעלה לדעתנו שאין הדין כן, זה שהוצרך לנקביו ולא יכול לעמוד שפסק ונתנקה כבר ביארנו שאין תפלתו תפלה ואחר שכן אפילו לא שהה חוזר לראש, לא היה צריך לנקביו בשעה שהתחיל להתפלל ובתוך תפלתו נאנס יש אומרים שאינו חוזר לראש שאין לומר בו תפלתו תועבה, אע"פ שאמרנו ביכול לעמוד על עצמו שתפלתו תפלה צריך להזהר שלא יטמא אדם עצמו בשהיית נקביוף אמרו חכמים כל המשהה נקביו עובר משום בל תשקצ את נפשותיכם ולתפלה צריך להשתדל ולטהר עצמו שלא יב לידי טומאה בתפלתו שנא' הכון לקראת אלקיך ישראל וכשנכס לסעודה ראוי לו להשתדל לטהר עצמו קודם אכילה שלא יטרידוהו נקביו בשעת אכילה, ומה שנתגלגל כאן בקצת ספרים לגבל ולתפלה ולנטילת ידים עד ד' מילין כבר ביארנו בפרק שני:
כבר ביארנו שקדושת תפלין יתירה לפיכך צריך אדם שיזהר שלא יקל בהם, מכאן אמרו אסור לאדם להכנס עמהם להשתין מים בבית הכסא קבוע והוא כל בית הכסא שהוכן לבית הכסא ושכבר הותחל להפנות בו, ולא סוף דבר שאסור ליכנס בו כדי להפנות שהרי בכל מקום אסור להפנות בהם ואפילו להפיח בהם שעיקר האסור כל הוצאת ריע רע וקדושה עליו, אלא אפילו להשתין מים אסור ליכנס בבית הכסא קבוע אבל בית הכסא עאי והוא מקום שהוכן לבית הכסא ולא הותחל עדיין להפנות בו מותר להכנס בו ולהשתין ותפליו בראשו ובזרועו וכל שכן במקום שאינו מוכן לבית הכסא כלל, וגדולי המפרשים אוסרים אף בשל עראי ואין גורסין בשאלה זו מהו ליכנס לבית הכסא קבוע שהרי צריך לחלוץ ד' אמות קודם לו, אלא בעראי שאלוה ואסרו, ומכל עיקר הדברים כגרסת הספרים ולא הצריכו לד' אמות אלא כשבר ליפנות שם כמו שיתבאר:
בית הכסא קבוע עצמו מותר לעבור בו לפי דרכו ותפליו בראשו לא אסרו ליכנס בו להשתין מים אלא מגזרה שמא יפנה בהם:
הרוצה להכנס לבית הכסא קבוע יחלוץ תפלין ברחוק ד' אמות ואוחזן בידו וגוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו כרוכים בבגדו וזה שאמרו שאוחזן בימינו אע"פ שהנחת תפלין בשמאל טעם הדבר מפני שהוא צריך לקנח בשמאל כמו שאמרו אין מקנחין אלא בשמאל ולפיכך אוחזן בימינו כנגד לבו, ויזהר שלא יהא ראש הרצועה יוצאת מתחת ידו טפח ואין צריך לומר בקציצת התפלין ובקשריו ואין מניחם לא בחורים הסמוכים לבית הכסא ולא בחורים הסמוכים לרשות הרבים ולא באילנות שמא יאבדו, וכן כשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן, ואם היה בית הכסא עראי חולצן ונפנה לאלתר וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן מפני שעשאו קבוע, ולהשתין מים אע"פ שיכול לעשות כן בעודן בראשו ובזרועו כמו שכתבנו לא יעשה כן ותפליו בידו משום ניצוצות אלא אם כן כרכן בבגדו:
מה שפירשנו שאוחזן בבגדו ובידו ודיו, אין הדברים אמורים אלא ביום ויש שהות ביום כדי ללבשן אחר כן, ואין מטריחים אותו בהצנעה יתרה כל כך אחר שדעתו להחזיר וללבשן אבל בלילה אף ביום אם אין שהות ביום כדי ללבשן מטריחים אותו בהצנעה יתרה ומניחן בכיס שיש בחללו טפח שהוא מיוחד להצנעתן והוא שנקרא כאן כלי שהוא כליין אבל אם כיס זה אין בחללו טפח אין זה כסוי ובטל הוא אגב תפלין הואיל והוא מיוחד להצנעתן אבל אם הצניעו בכלי אחר שאינו מיוחד להם אפילו בפחות מחלל טפח דיו:
כלי חרס המוקף צמיד פתיל שידעת עליו שהוא מציל מה שבתוכו באהל המת תדע שאפילו היה הכלי פחות מטפח מציל ואין אומרים בו טומאה בוקעת ונכנסת:
דברים הללו נאמרו בתפלין מפני שהפלגת קדושתן אינו אלא במקומן ר"ל בראש ובזרוע אבל שאר ספרים שקדושתן בעצמן לא ראש ולא זרוע לא יפנה עמהם כלל אלא צריך להניחן מכל וכל ואפילו ספרי הגדה ומדרש:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ג (עריכה)
אמר רב אשי האי שהה ולא שהה מיבעי ליה - פירוש הא דאמר חוזר לראש הוה ליה למימר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם לא שהה חוזר למקום שפסק. אלא ודאי מדפסקא למלתיה ואמר סתם חוזר לראש שמע מינה דאפילו בדלא שהה נמי קאמר ובדלא שהה הוא דפליגי הא אם שהה דכוליה עלמא חוזר לראש. וליכא לאקשויי למאן דאמר למקום שפסק לימא אם לא שהה כדי לגמור דכיון דלמאן דאמר קמא חוזר לראש איירי אפילו בלא שהה וכל שכן בדשהה בתרא נמי דהוא בר פלוגתיה בדכותיה איירי מסתמא:
מאי דכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור נקביך בשעה שאתה מתפלל לפני - מלשון רגלך דייק כדאמרינן אך מסיך הוא את רגליו:
בית הלל אומרים אוחזן בידיו ונכנס - דקסברי בית הלל דאין דרך קדושתן אלא כשהן בראשו אבל בידו לא. ולגבי שינה דאמרינן בהפוך שלא יאחזם בידו אלא בראשו התם הוא טעמא מפני שיפלו מידו כשישן וכשהן בראשו הן שמורין יפה:
ר' עקיבא אומר אוחזן בבגדו ובידו ונכנס - משום כבוד:
ביום גוללן כמין ספר - בנכנס לבית הכסא מיירי והכי קאמר כשנכנס ביום וצריך לחלוץ אותם כדי שלא יכנס עמהם לבית הכסא גוללן כמין ספר ואין צריך להניחם בכלי אלא אוחזן בימינו משום שמירה כנגד לבו משום כבוד. אבל כשנכנס לבית הכסא בלילה כיון שאין לו להניחן דלילה לאו זמן תפלין הוא אלא אם כן היו בראשו דאינו צריך לחלוץ עושה להם כיס טפח ומניחן בתוך הכלי. ואמרינן עלה לא שנו דביום גוללן כמין ספר וסגי להו בהכי אלא כשיש שהות ביום כדי ללבשן דכיון שהיום גדול ויכול עדיין לקיים המצוה לא הטריחוהו לתתן בכיס. אבל אם לאחר שיצא מבית הכסא אין שהות ביום כדי ללבשן עושה להם כיס טפח ומניחן בתוכו ומצניען כמו בלילה:
אמר אביי לא שנו דבעינן כיס טפח אלא בכלי שהוא כליין - כלומר בכלי שהוא מיוחד להם דכיון שהוא כליין קרוב הוא להיות בטל אצלם ואם הוא פחות מטפח הרי הן כמגולין. אבל בכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח דאפילו פחות מטפח חשוב כלי:
פכין קטנים מצילין באהל המת - פירוש בצמיד פתיל אפילו פחות מטפח דחשיבי כלי משום אויר פחות מטפח:
הואיל ושרו רבנן לא ניטרח - כלומר לא אטריח לתלמידים שישמרו אותם. ויש ספרים דגרסי ננטרן כלומר ישמרוני מכל נזק. ויש אומרים אשמור אותם אני בעצמי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"