ביאור:הל"מ ברכות ח ב
רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)
ואפילו (במדבר לב, ג) עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב (ויקרא כג, לב) ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו אמר ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר כדאמר להו ר' יהושע בן לוי לבניה אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום והזהרו בורידין כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר עד שישחוט את הורידין והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכין בשר אל תחתכו על גב היד איכא דאמרי משום סכנה ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה ואל תשבו על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ואל תשבו על מטת ארמית. איכא דאמרי לא תגנו בלא ק"ש ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא וא"ד ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא דרב פפא אזל לגבי ארמית הוציאה לו מטה אמרה לו שב אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי אאסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין אמר אביי ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא אבל איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט ולא מנח תפילין אבל איכא חד מהנך לית לן בה:
תניא אמר ר"ע בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי השולחן כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה אמר רב אדא בר אהבה מאי קראה (בראשית לא, ד) וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו:
תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר:
(ישעיהו יג, ג) אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם:
רבן גמליאל אומר וכו':
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג תניא ר"ש בן יוחי אומר בפעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא אמרת פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים בלילה אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אלמא יממא הוא לא לעולם ליליא הוא והא דקרי ליה יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחי איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר משום ר' עקיבא גפעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה הא גופא קשיא אמרת פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אלמא ליליא הוא
רש"י
[עריכה]ואפי' עטרות ודיבון - שאין בו תרגום:
מעלה עליו הכתוב כו' - והכי קאמר קרא הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת והרי הוא בעיני כענוי היום:
לאקדומינהו - לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות:
עד שישחוט את הורידין - כדי שיצא כל הדם ולא אמר כן אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד:
מחמת אונסו - שחלה או שנטרד בדוחק מזונות הזהרו בו לכבדו:
שברי לוחות מונחות בארון - דכתיב (דברים י) אשר שברת ושמתם בארון אף השברים תשים בארון:
משום סכנה - שלא יקוץ ידו:
משום קלקול סעודה - אף בחבורה קטנה יצא דם וילכלך את המאכל וימאיס את המסובין:
בלא ק"ש - שתהא מטתך דומה למטת ארמית:
ארמית ממש - על מטת ארמית:
מעשה דרב פפא - שאמרה לו שב על המטה והיה בנה מת מוטל עליה והיתה רוצה להעליל עליו ולומר שישב עליו והרגו:
אסור לעבור וכו' - שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח:
על גב היד - את יד חברו הוא נושק ודרך חשיבות הוא זה מפני הרוק:
אלא בשדה - דאמרי אינשי אזנים לכותל:
בדבר אחר - תשמיש:
אני צויתי למקודשי - במפלת בבל כתיב אני צויתי את מלכי פרס ומדי לבא ולהשחיתה:
ליליא הוא - עד הנץ החמה:
דקיימי בההיא שעתא - הלכך זמן ק"ש דיום הוא דגבי קריאת שמע ובקומך כתיב והא קיימי:
תוספות
[עריכה]תרגום שמפרש לפעמים. כי כמו שהתרגום מפרש לע"ה כך הם מבינים מתוך הלע"ז. ולא נהירא שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי. כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ד'ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ע"כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום:
ואפילו עטרות ודיבון וכו'. פי' רש"י אפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום שצריך לקרותו שלשה פעמים בעברי. וקשה אמאי נקט עטרות ודיבון שיש לו מ"מ תרגום ירושלמי. היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוקא אחרינא שאין בו תרגום כלל. ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבון אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרות ג' פעמים העברי מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום:
כאילו מתענה תשיעי ועשירי. ה"פ אם נצטווה להתענות יום ט'. והקשה רבינו שמואל ב"ר אהרן מינבי"ל מאי קשיא ליה והא כתיב בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות (שמות יב) ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו הכא נמי נימא מאי ערב ערב של עשירי ויש לומר דשאני התם דכתיב תאכלו לבסוף דמשמע הכי בראשון בי"ד בלילה תאכלו מצות. אבל הכא כתיב ועניתם קודם בערב דמשמע ועניתם מיד ביום התשיעי:
ישלים פרשיותיו עם הצבור. נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור ואע"ג דלענין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילך (בפסחים ד' קו.) [וזמן השלמה יש] במדרש ג' דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מ"מ מצוה מן המובחר קודם אכילה:
לא לעולם ליליא הוא. תימא אם כן לימא רבותא שפעמים יש אדם קורא לאחר שיעלה עמוד השחר שני פעמים ויוצא בו משום שחרית ומשום ערבית. וי"ל דהכי קאמר לעולם לילא הוא בשאר מצות דבעינן בהו יום כמו תפילין וציצית. אבל גבי ק"ש לא הואיל ואיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא לאו זמן שכיבה הוא. והאי דנקט לאחר שיעלה עמוד השחר לאו דוקא מיד הוא דהא צריך להמתין לכל הפחות שיעורא דמתניתין (לקמן ט:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
לו א מיי' פ"ו מהל' תפילה הלכה א', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף ח':
לז ב ג מיי' פ"א מהל' ק"ש הלכה י' והלכה יב, סמג עשין יח, טור ושו"ע או"ח סי' נ"ח סעיף ג ד ה, וטור ושו"ע או"ח סי' רל"ה סעיף ד':
ראשונים נוספים
ואיכא דאמרי מטה ארמית ממש. ממעשה שהיה לרב פפא אמרי דרב פפא היתה לו מלוה אצל גוי אמר כיון שדחקו רב פפא לגוי במלוה שלו רצה הגוי לעשות לו עלילה במרמה כדי להנצל בה מן התביע' שלו מה עשה נטל תינוק אחד קטן מת והשכיבו על מטה שלו וכסהו בבגדים כדי שלא ירגיש בו אדם ואמר לו לרב פפא בא עמי לביתי ואני נותן לך את שיש לך אצלי הלך אצלו ונכנס לביתו אמר לו הגוי שב לך על המטה נתן עיניו רב פפא בדברים שהיו על המטה קודם שישב עליה ומצא התינוק המת מוטמן בתוך הבגדים והרגיש הדברים שרצה להתעולל עליו עלילות ברשע ומאותה שעה אסרו חכמים לישב על מטה ארמית מפני כן וזה המעשה בקבלה הוא אצלי מרבי אדונינו הרב הקדוש רבנו חושיאל ריש בי רבנן ז"ל ולתחיה וגם מצאתי אותו בתשו' הגאונים כמו כן:
והדר תני אחת של יום אלמא יממא הוא: הא דלא אקשי ליה גופה דדינא, כלומר כיון דקאמר שתי פעמים בלילה היכי נפיק ידי חובה דיום בשל לילה?! נראה לי משום דעדיפא מינה אקשי ליה, דהא דקא מקשה "אלמא יממא הוא" דאי לא, לא נפיק ביה ידי יום ומכל מקום עיקר קישיא משום דינא הוא, דאי לאו משום דינא מאי קושיא "אלמא יממא הוא" - דמאן קאמר דיממא הוא, אנן לא קאמרינן אלא דנפיק ביה ידי חובתיה של יום ואף על גב דהוי לילה! והיינו נמי דאנן לא תרצינן "אלא דינא לעולם לילה הוא והאי דנפיק ביה דיממא משום דאיכא אינשי דקיימי".
הכי גרסינן: לעולם לילה הוא, והא דנפיק ביה ביממא וכו': וכן היא ברוב הספרים. ואיכא למידק טובא, דהא כתיב "מעלות השחר ועד צאת הכוכבים" וכתיב "והיה לנו הלילה למשמר". ועוד דתנן במגילה (ג.) "אין טובלין ולא מזין ולא מוהלין, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה, וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר" - אלמא יממא הוא. ויש מפרשים דהכי קאמר: לעולם לילה הוא לשאר דברים כגון מילה והזאה וטבילה, ולאו לילה ממש קאמר אלא לילה לא ימול ולא יזה; ואינו מחוור בעיני, דאם כן לענין קרית שמע הוי יממא אפילו לכתחלה וכי תימא הכי נמי, אם כן מאי "פעמים" דקאמר ר' שמעון דמשמע דלכתחלה לא? ועוד, מאי קא משנינן "משום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא", כלומר והתורה אמרה "ובקומך" מזמן קימה - דאטו הנך כגון מילה וטבילה מי לא שרא רחמנא משעלה עמוד השחר, אלא רבנן עשו סייג לתורה- עד שתנץ החמה, והכא נמי מאי שנא?
אלא נראה לפרש דכולה לקרית שמע קאמר, כלומר לילה הוא לענין קריאה, דלא אמר רחמנא "בבקר ובערב" ואי נמי "ביום ובלילה" אלא "בשכבך ובקומך". והלכך כיון דרובא דאינשי גנו עדיין- לילה הוא לענין קריאה. ואלא הא דנפיק בה ידי קריאה דיום, משום דאיכא קצת אינשי דקיימי בההיא שעתא ולאו דרך מקרה אלא התחלת קימה לקצתן היא, והלכך הוי זמן שכיבה וזמן קימה מעורבין זה בזה. והוא הדין דהוה מצי למקרי' יממא אלא משום דקודם שיעלה עמוד השחר, לילה גמורה היא, לא הוי רבותא ולישנא דתמיהא אי אמר "פעמים שאתה קורא אחת בלילה ואחת ביום". אבל השתא דקאמר "שתי פעמים בלילה ונפיק בה ידי חובתו, אחת של יום.." הוי לישנא דתמיהא ורבותא. והא דקאמר "אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר" ולאו נקט להו תרוייהו לאחר שיעלה עמוד השחר דהוי רבותא טפי, כי נפיק בה ידי שתיהן - איכא למימר דדילמא לר' שמעון משמיה דנפשיה נפיק לאחר שיעלה עמוד השחר בשל יום ואפילו עבר וקרא במתכוין לאחר שיעלה עמוד השחר מיד; מה שאין כן בשל לילה, דאם עבר ושהה במזיד לא שריה ליה, דהוה ליה מעוות, ואי נמי עבר דרך פשיעה לא, וכדאמר להו רבן גמליאל לבניה "צאו וראו אם לא עלה עמוד השחר" דמשמע שאם עלה לא היו חייבין לקרות. ור"ג ור' שמעון משמיה דנפשיה בחדא שיטתיה קיימי לגמרי, בין קודם שיעלה עמוד השחר בין לאחר שיעלה, וכדמשמע בירושלמי. ולתרוייהו כיון דהתחיל זמן קימה ועוד דלשאר מילי יממא הוא, אף על גב דרובא דאינשי גנו - "בקומך" קרינן ביה ומדאורייתא שרי למקרי לכתחלה אלא דמדרבנן לא יקרא לכתחלה להרחקה בעלמא, וכענין שהרחיקו במילה והזאה וטבילה.
ואם תאמר, כיון דאחר שיעלה עמוד השחר אכתי גנו רובא דאינשי והתורה אמרה "בשכבך", היאך אפשר דשרינן טפי בההיא שעתא בשל יום (מחמת מיעוטא דקיימי) ממאי דשרינן בשל לילה משום רובא דגנו בה? יש לי לומר דכיון שזה נתעכב ושהה עד השתא דהוי יממא לשאר מילי, איכא למגזר בה טפי בההיא שעתא בשל יום, דילמא פשע ויתאחר- עד שתנץ החמה ואי נמי שעה דקיימי רובא דאינשי; מאי דליכא למיגזר כולי האי בשל שחר דילמא מקדים וקרי קודם זמנו.
מתני' רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר: א"ר יהודה אמר שמואל הל' כר"ג. כלומר שלכתחלה אפשר לו להמתין לקרוא ק"ש עד שיעלה עמוד השחר:
אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה וכו': ותלת זימני יש בהנץ החמה כדמוכח במסכת פסחים דאמרינן אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בהנץ ואחד אומר אחר הנץ החמה והתם הוא לענין עדות וחשיבי שלשה זמנים דמאן דחזי בהאי זמנא לא חזי בהאי. אבל לענין עיקר דינא דגופיה פשיט' מילתא דהנץ דינו כאחר הנץ:
אפילו עטרות ודיבון. פרש"י שאין בו תרגום. וקשה דהוי מצי למימר אפילו ראובן ושמעון וכיוצא בהם. ונראה דנקט עטרות ודיבון לפי שיש נוסחא שכתוב בהן תרגום, וגם (הוא)[1] בירושלמי הוא מתורגם. ולהך פירושא נקט עטרות ודיבון אע"פ שאין צורך כ"כ בתרגום, אבל ראובן ושמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים. מ"מ נהגו להחמיר כפרש"י.
סבר לאשלומי פרשייתא דכולא שתא (השתא)[2]. ר"ח גריס פרשיית[א][3] דכלה, כי [4][מ]ראש חודש אלול היו מתקבצים לדרוש בהלכות המועדות ולא היה להם פנאי לגמור הפרשה.
וכי בתשעה מתענין. הקשה הרב [שמואל][5] מאנביילה, ומאי קשיא ליה, הא כתיב בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. ופירושו, בערב של י"ד דהיינו ליל ט"ו. הכא נמי הכי קאמר, בערב של תשיעי דהיינו ליל עשירי, ועניתם את נפשותיכם. וי"ל דלא דמי, דהתם כתיב ועניתם קודם בתשעה, משמע שגם בתשיעי יהיה העינוי.
הלכה כר"ג. ואין צריך להחמיר ולהרחיק עד חצות לגבי ק"ש כמו לשאר דברים. מ"מ אין לו לאכול ולא לישן מתחילת הלילה עד שיקרא ויתפלל, כדאמרינן בריש פרקין שלא יאמר אוכל קימעא [וכו'][6].
לעולם ליליא הוא. פירוש, בלשון העולם נקרא לילה לפי שעדיין לא האיר היום. וכן חשוב יום בדיעבד לכל אותם [דברים][7] שמצותם ביום. והא דנפיק ביה [בשל][8] (ב)לילה, משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא. הילכך מי שנאנס ולא היה יכול לקרות בלילה, יכול לקרות עד הנץ החמה. ועתה לא פליגי הני תרי אהדדי, האי דקאמר ר' שמעון אליבא דנפשיה, וכן ר"ג [דקאמר][9] דק"ש של ערבית דוקא עד שיעלה עמוד השחר, היינו בדלא אניס. אבל אי אניס, יכול לקרות עד הנץ החמה, ובניו של ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשך לבם אחר המשתה. והא דקאמר ר' שמעון אליבא דר' עקיבא דק"ש של שחרית דוקא אחר הנץ החמה, היינו בדלא אניס. והא דקאמר אליבא דר' עקיבא אחר הנץ החמה, תקשה לך דהא לקמן קאמר ר' עקיבא משיכיר בין חמור לערוד. וצ"ל דתרי תנאי אליבא דר' עקיבא. א"נ הא דקאמר אחר הנץ החמה, [לאו דוקא, דה"ה נמי קודם הנץ החמה][10], אלא נקט אחר הנץ החמה לאשמועינן דלאחר הנץ החמה אינו יכול לקרות ק"ש של ערבית ואע"פ שנאנס.
- ^ כך הוא מוגה בספר ברכת משולשת, וכן נראה נכון.
- ^ כך הוא מוגה בספר ברכת משולשת, וכן נראה נכון.
- ^ כך היא הגרסא באור זרוע א', הלכות ק"ש סימן י"ב. וכן בתוס' רי"ש מקיים הגרסא של "פרשייתא" כמו שכתוב בדיבור המתחיל. ואומר שהשינוי בגרסא זו הוא רק, שבמקום "שתא" כתוב "כלה". אך בספרים של תוס' הרא"ש איתא "פרשייתי"
- ^ כך נראה נכון לשונית. והכוונה היא שמחמת שהיו עוסקים בהלכות המועד במהלך תקופת אלול וכן בתקופת אדר, לא היה להם פנאי לקרוא שמו"ת. ולכך רצה רב ביבי בר אביי להשלים הפרשיות של תקופת אלול בערב יוה"כ.
- ^ בספרים כתוב כאן "שמעון", אבל בתוס' שעל הדף וכן בתוס' רבינו פרץ איתא "רבינו שמאול בן ר' אהרון". וכפי הנראה שהיה כתוב כאן ראשי תיבות ר"ש, והמגיה פתחם ופרשם לרבינו שמעון בטעות.
- ^ כך הוא בספר תוס' רי"ש, וכן נראה נכון.
- ^ ניכר שהלשון חסירה, וכיוון שראיתי שבתוס' רי"ש שהשתמש בלשון "דבר" ביחס למצוות הנוהגות ביום, הגהתי כאן לשון "דברים". וכאמור זה אינו בספרים.
- ^ כך נראה לענ"ד נכון להגיה פה, מכיוון שהלשון "והא דנפיק ביה בלילה" אינה מתיישבת יפה כמו שהיא. ולכך מסברא הוספתי "בשל" והקפתי ה-ב' שאחריה. וזה כעין לשון הגמ' שאומרת "ויוצא בה אחת של יום ואחת של לילה".
- ^ נראה קצת שחסר כאן, ולכך הגהתי והשוותי לשונו ללשון שאמר ביחס לר' שמעון שקודם לכן ולר' עקיבא שאחרי כן.
- ^ כך הוא מוגה כבר בברכה משולשת.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
לעולם יזהר אדם שלא לעבור אחורי ב"ה בשעה שהצבור מתפללים שלא יחשדוהו הרואים כפורק מעליו קבלת עול מלכות שמים ואם יש שם דבר שיהא נשמר בו מחשד זה, כגון אם יש שם ב"ה אחר שילכו בו באותו הדרך או שהוא מביא משאוי על כתפו רשאי ואין בכך כלום:
כל העושה דבר על דעת שבסבת אותו דבר תתקיים מצוה הרי הוא כמי שעשה מצוה שכן האוכל ושותה בתשיעי כדי שיוכל להתענות בעשירי הרי אכילתו נחשבת למצות תענית והרי הוא כמו שהתענה תשיעי ועשירי:
השוחט את העוף צריך שינקוב את הוורידין סמוך לשחיטה ודבר זה יתבאר במס' חולין:
זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו מוזהרים אנו שלא לנהוג בו בזיון אלא שנכבדהו כאלו לא שכח, אמרו חכמים לוחות ושברי לוחות מונחות בארון:
כבר ביארנו במשנה פסק עניני ק"ש של ערבית על פני כלו היאך הוא, אבל ק"ש של שחרית נזכר בסוגיא אחד מן הזמנים שלה, והוא שאמרו ר' שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא את שמע ב' פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו באחת בשל יום ובאחת בשל לילה אלמא זמנה של שחרית משעלה עמוד השחר, ופירושה במשכים אלא שאנו נשמטים מלהזכיר דינה עד שיתבארו בו כל הזמנים שלה בסוגיית המשנה השנייה כמו שיתבאר עכשיו:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
מתני' רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל - כלומר שלכתחלה אפשר לו להמתין לקרוא קריאת שמע עד שיעלה עמוד השחר:
אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה וכו' - ותלת זימני יש בהנץ החמה כדמוכח במסכת פסחים דאמרינן אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בהנץ ואחד אומר אחר הנץ החמה. והתם הוא לענין עדות וחשיבי שלשה זמנים דמאן דחזי בהאי זמנא לא חזי בהאי. אבל לענין עיקר דינא דגופיה פשיטא מילתא דהנץ דינו כאחר הנץ:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"