ביאור:הל"מ בבא קמא טז א
רק בבלי רק רי"ף רק רא"ש רי"ף\בבלי ראש\בבלי רי"ף\רא"ש בבלי\ריף\ראש (לחץ לפתיחה)
כולה רבי טרפון היא רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן ולזה ולזה לשורים דלגבי שן הויא לה חצר הניזק ולגבי קרן הויא רשות הרבים אמר רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב° אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי מי מצית מוקמת לה כולה כרבי טרפון הקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה ראוי לה אין שאין ראוי לה לא ואי ר' טרפון האמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם אלא לעולם רבנן היא וחסורי מחסרא והכי קתני חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין מתחילתן והיכן העדתן בחצר הניזק מתקיף לה רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא° הא קתני לקמן שור המזיק ברשות הניזק כיצד אי אמרת בשלמא איירי בה משום הכי קתני כיצד אלא אי אמרת לא איירי בה מאי כיצד אלא אמר רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא° חסורי מחסרא והכי קתני חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין מתחילתן וזהו שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת ר' טרפון ורבנן ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר והנחש א§תניא נמי הכי חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין מתחילתן וזהו שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן ויש מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש איכא דרמו לה מירמא תנן חמשה תמים וחמשה מועדים ותו ליכא והאיכא הזאב הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש ומשני אמר רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא° חסורי מחסרא והכי קתני חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין מתחילתן וזהו שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן ויש מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש:
אמר רבי אלעזר לא שנו אלא פכין גדולים אבל פכין קטנים אורחיה הוא לימא מסייע ליה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים דלמא מן הצד איכא דאמרי א"ר אלעזר לא תימא פכין גדולים הוא דלאו אורחיה אבל פכין קטנים אורחיה הוא אלא אפילו פכין קטנים נמי לאו אורחיה הוא מיתיבי ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים אמר רבי אלעזר דלמא מן הצד איכא דרמי לה מירמא תנן ולא לרבוץ והתניא ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים אמר רבי אלעזר לא קשיא כאן בפכין גדולים כאן בפכין קטנים:
הזאב והארי וכו':
מאי ברדלס אמר רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נפרזא מאי נפרזא אמר רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא° אפא מיתיבי ג§רבי מאיר אומר אף הצבוע רבי אלעזר אומר אף הנחש ואמר רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא° צבוע זו אפא לא קשיא כאן בצבוע זכר כאן בצבוע נקיבה דתניא צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח חוח לאחר שבע שנים נעשה שד שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים אמר מר °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר אף הצבוע
רש"י
[עריכה]כולה רבי טרפון היא - ורישא לאו בחצר הניזק גמורה עסקינן משום הכי קתני אינה מועדת ודקא מחייב ליה אשן ורגל בחצר המיוחדת לניזק לפירות ובקרן חצי נזק ותו לא משום דלשוורים הוא רשות לשניהם וכרה"ר דמיא:
ראוי לה אין - כגון פירות וירקות:
שאין ראוי לה - כסות וכלים:
לא - דמשונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם:
ואי רבי טרפון כו' - הא ודאי לגבי שן רשות הניזק הוא דהא במיוחדת לניזק לפירות אוקימתה:
חמשה תמין הן - נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה:
ואם הועדו חמשתן מועדין - והיינו דקתני חמשה מועדין והא דקתני השן מועדת לאכול כו' לאו אמניינא קאי אלא הכי קאמר ושן ורגל מועדין מתחילתן והא דקתני ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק הכי קאמר והיכן העדאתן דשן ורגל ברשות הניזק: ה"ג מתקיף לה רבינא הא קתני לקמן שור המזיק ברשות הניזק כיצד. ולא גרס חדא דחמשה תנן:
הא קתני לקמן - בפרק כיצד דקמפרש לכולהו מועדין דפ"ק וקמפרש נמי שור המזיק ברשות הניזק כיצד:
אי אמרת בשלמא איירי - בקרן תמה ברשות הניזק בנזק שלם בפ"ק היינו דתני פירושא בפ"ב כיצד ומפרש פלוגתא דרבי טרפון ורבנן:
אלא אי אמרת לא איירי בה - בהאי פירקא:
מאי כיצד - אהיכא קאי:
ואם הועדו חמשתן מועדין - היינו פירושא דחמשה מועדים דתנן במתניתין:
ושן ורגל מועדין מתחילתן - לאו אמניינא קאי אלא מועדין קתני ואזיל:
וזהו שור המועד - הא דאמרן ואם הועדו חמשתן מועדים זהו שור המועד הכתוב בפרשה:
ושור המזיק כו' מחלוקת רבי טרפון ורבנן - בפרק שני והאדם:
ויש מועדים כו' - סיפא דמתניתין קא מפרש (והא דלא מנו להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי הנך):
אבל פכים קטנים אורחיה - לרבוץ ואם רבצה עליהן ברה"ר פטור וברשות הניזק חייבת נזק שלם דתולדה דרגל הוא:
לימא מסייע ליה הבהמה מועדת למעך כו' - ומתניתין קתני דאינה מועדת לרבוץ אלא ודאי דמתניתין בגדולים וברייתא בכלים קטנים ובילדים קטנים ובבהמה קטנה:
דלמא מן הצד - האי דקתני מועדת למעך לאו ברביצה אלא מן הצד כשהיא מהלכת ויש בצידה כלים ממעכתן בינה לכותל וזו היא שאמרנו הזיקה בגופה דרך הלוכה דהויא תולדה דרגל:
נפרזא - אפא:
אף הצבוע - אהני דמתניתין מוסיף:
ואמר רב יוסף - בדוכתא אחריתי:
צבוע זו אפא - ומדמוסיף ר"מ אפא מכלל דברדלס לאו אפא הוא:
לא קשיא כו' - דברדלס דמתניתין הוא צבוע זכר ועליו קאמר רב יוסף צבוע זו אפא ור"מ מוסיף אף צבוע נקבה דלא שמיה אפא ודרב יוסף לאו אדר"מ איתמר אלא בעלמא איתמר כדתניא צבוע זכר נעשה כו' אלמא צבוע זכר משתנה לכמה מינין הלכך קרי לה ברדלס ונפרזא ואפא כך מצאתי:
לישנא אחרינא ועיקר הוא מתני' בצבוע נקבה - ור"מ מוסיף צבוע זכר ותרוייהו מיקרו אפא דתניא צבוע זכר וכו' ומשום דמשתנה לבריה אחרת אצטריך לאוסופי בהדיא מפי מורי ולא שמעתי:
תוספות
[עריכה]כולה רבי טרפון היא. הכא נמי גרסינן במיוחדת לאחד מהן לפירות ולא לזה ולזה לשוורים תימה דמשמע הא לשניהם לפירות פטור וא"כ תיפשוט מהכא דפליגי בקושיא דר' זירא ובפירוקא דאביי ולעיל (דף יד.) הש"ס מסופק ולהספרים דגרסי לזה ולזה לשוורים קשיא איפכא דתיפשוט דלא פליגי במיוחדת לשניהם לפירות דחשיב ליה חצר הניזק אע"פ שיש רשות למזיק להניח שם שורו כ"ש. היכא דאין מיוחדת לשוורים כלל חשיב חצר הניזק ואע"פ שמיוחדת לשניהם לפירות:
ראוי לה אין שאין ראוי לה לא. אין להקשות דלמא הא דקאמר מועדת היינו לשלם מן העלייה ושאין ראוי לה אע"פ שמשלם נ"ש כר' טרפון אינו מועד לשלם מן העלייה כדאמרינן בפ"ב (דף יח:) ולשון מועד שייך על זה כדאמרינן הידוס אינו מועד ויש אומרים מועד ובהא קמיפלגי דמר סבר מגופו ומר סבר מן העלייה דע"כ שאין ראוי לה לא משלם כי אם חצי נזק דלקמן בפ"ב (דף יט:) בהדיא קתני גבי השן מועדת אכלה כסות או כלים משלמת חצי נזק:
והנחש הרי אלו מועדים. לאו בכל עניני היזק חשיבי מועדים אלא כל אחד במידי דאורחיה כגון שבא זאב וטרף ארי ודרס או טרף להניח אבל במידי דלאו אורחיה כגון ארי שטרף ואכל וכן שאר הזיקות דלאו אורחייהו לא הוו מועדים אלא משלמי' ח"נ ובמידי דאורחייהו דמשלם נ"ש היינו דוקא בחצר הניזק אבל ברה"ר פטור דהוי שן ברה"ר כדאמר שמואל בגמ' ארי ברה"ר דרס ואכל פטור ואפי' נחש שאין נהנה מנשיכתו כדאמרינן בפ"ק דתענית (דף ח.) שנתקבצו כל החיות אצל הנחש ואומרות לו מה הנאה יש לך מ"מ כיון דאורחיה בהכי הוי כמו רגל ופטור ברה"ר ולא הוי כמו קרן בתר דאייעד אע"פ דמתכוין להזיק מדחשיב ליה גבי אחריני:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]רו א מיי' פ"א מהל' נזקי ממון הלכה ה', סמ"ג עשין סו, טור חו"מ סימן שפט, טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ו', מיי' פ"א מהל' נזקי ממון הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ח':
רז ב מיי' פ"א מהל' נזקי ממון הלכה ה', סמ"ג עשין סו, טור חו"מ סימן שפט, טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ז':
רח ג סמ"ג עשין סו:
ראשונים נוספים
מתני' ה' תמים וחמשה כו' ושקלינן וטרינן בהא מתני' ולא מתוקמא שפיר ותירצה רבינא הכי חסורי מיחסרא והכי קתני ה' תמים הן ואין משלמין אלא חצי נזק ואלו הן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה.
ואם הועדו חמשתן מועדין לשלם נזק שלם מן העליה ושן ורגל מתחילתן מועדין הן השן בראוי לה והרגל לשבר בדרך הילוכה ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת ר' טרפון ורבנן והאדם המזיק ויש מועדין כיוצא באלו הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס. תניא נמי הכי חמשה תמים הן כו'.
ולא לרבוץ אמר ר' אלעזר אינו מועד לרבוץ על פכין גדולים ומשונה הוא ומשלם חצי נזק אבל על פכים קטנים אורחיה הוא ונזק שלם משלם. ואמרינן נימא מסייעא ליה בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים.
ודחי' דלמא מן הצד היא אורחיה דהוא חיכוך מתהפכת כעין חיכוך שדרך הבהמה להתחכך בצדדיה אבל לרבוץ על הכלים לא.
ואסיק' איכא דרמי להו מירמא ופריק ר' אלעזר מתני' דתני תם בפכין גדולים מתניתא דתני מועדת בפכין קטנים:
מפירוקיה דרב יוסף שמעינן דנפרזא וצבוע תרווייהו אפא נינהו מיהו נפרזא שם הנקבה וצבוע שם הזכר. ירושלמי בשבת פ"א (הל"ג) ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' זביד אחת לשבע הקב"ה מחליף עולמו ממוחו דרישא מתעבד עקרב ודמעיא סממא תולעתא דסוסיא מתעבדא אורעי. ודתורתא מתעבדא דברי עכברא דטורא מתעביד חזיר בר. שיזרתא דנונא מתעבדא נדל.
דתניא צבוע זכר לאחר ז' שנים נעשה ערפד ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש. קימוש לאחר ז' שנים נעשה חיה ויש אומרים חוח חוח לאחר ז' שנים נעשה שד שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש והני מילי בההוא דלא כרע במודים.
גירסת הספרים: מתקיף ליה רבינא הא קתני לקמן ושור המזיק ברשות הניזק כיצד. ול"ג חדא דאנן ה' תנן והני ד' הוא דהוו דהשתא למה דתריץ רב כהנא הני חמשה מועדין דקתני במתניתין לאו אשן ורגל והנך דבסיפא קאי אלא אה' תמין וה"ק אלו ה' תמין אם הועדו חמשתן נעשו מועדין ורש"י ז"ל גריס לזה ומפורש בפירושיו.
אמר ר' אלעזר ל"ק כאן בפכין גדולים כאן בפכין קטנים. ומשמע דכן הלכה חדא דר' אלעזר בלישנא קמא הכין אמר ומסייעי מדתני הבהמה מועדת למעך ולא דחי' ליה אלא בדלמא להאי לישנא בתרא ר' אלעזר הכי אסקה.
ר"מ אומר אף הצבוע. ירוש' תני רב מאיר אף הצבוע אמר רב יוסי בר בון לא היה ר"מ אומר אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי.
כולה רבי טרפון. כתבו בתוספות תימא דמשמע הא לשניהם לפירות פטור וכו'. קשה מניין יש להם לדקדק כך נימא דרבותא קמשמע לן ואף על גב דאינו מיוחד לפירות אלא לחד ואינו מיוחד לשניהם לשוורים אפילו הכי חשיב רשות הרבים. וי"ל דמלשון המשנה אינו משמע דמנא לן דהויא רשות הרבים וכרבי טרפון וחייב חצי נזק דילמא היכא דהוי כהאי גוונא דאינה מיוחדת לא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות לחד הויא חצר הניזק וחייבת חצי נזק כרבנן. גליון.
עוד כתבו התוספות ולספרים דגרסי לזה ולזה לשוורים קשה איפכא. וקשה נימא שהפירוש כן לזה ולזה לשוורים כגון שאין לזה פירות לשם אז להם רשות לשוורים אבל כשהניח פירותיו אין רשות לשום אחד לשוורים. תלמידי ה"ר ישראל ז"ל. ותלמידי הר"פ ז"ל תירצו לשתי הגירסאות דשמא משום דהכא משמיה דרבא קאמר לא פשיט מהכא. ע"כ.
ראוי לה אין. וא"ת אמאי לא אוקמוה כשאינה מיוחדת לא לזה ולא לזה לכסות ולא לכלים או במיוחדת לשניהם לכסות ולכלים ולחד לפירות. ויש מי שתירץ דלהכי לא אוקמוה בהכין דאם כן אמאי נקט מתניתין השן מועדת לאכול את הראוי לה יאמר מועדת לשאינו ראוי לה דהיינו שמיוחדת לאחד לכלים והוי רשות הניזק וחייבת נזק שלם ואינה מועדת לראוי לה דהיינו שמיוחדת לשניהם לפירות דהויא לה רשות הרבים ופטר בה השן.
ויש דוחין תירוץ זה דאיכא למימר דלהכי לא קתני מתניתין השן מועדת לאכול שאינו ראוי לה משום דמשמע השן מועדת היינו לשלם נזק שלם דסתם מועד הכי משמע אבל אינה מועדת משמע דחייבת קצת דהיינו חצי נזק ואי מיוחדת לשניהם לפירות פטור לגמרי להכי קאמר התנא השן מועדת לאכול את הראוי לה דהיינו מיוחדת לחד לפירות כי היכי דנדייק מינה הא לשאינו ראוי לה אינו מועד דהיינו מיוחדת לשניהם לכסות דמשלם חצי נזק ואינו פטור לגמרי. ותירץ מהר"ם דאין דרך שתהא מיוחדת לפירות טפי מכסות וכלים או איפכא אבל דרך הוא דאינה מיוחדת לשניהם לשוורים לפי שדרכן בטינוף ודריסה. גליון ותלמידי ה"ר ישראל ז"ל.
עוד כתבו תלמידי ה"ר ישראל ז"ל דליכא לאוקמה הכי דהא רבי אלעזר בעצמו מוקי לה כרבי טרפון ורבי אלעזר בעצמו אמר בסמוך לא שנו אלא פכין גדולים אם כן מיוחד לאחד לפכין. ע"כ.
וזה לשון תלמיד ה"ר פרץ ז"ל ראוי לה אין וכו'. והשתא ליכא לפרש כדלעיל דהכא מיירי במידי דאכילה לא בקרן. ע"כ.
ראוי לה אין שאין ראוי לה לא. כתבו בתוספות אין להקשות דילמא הא דקתני מועדת היינו לשלם מן העלייה וכו' עד כדאמרינן הידוס אינו מועד וכו'. הקשה מורי הרב מה ראיה הם מביאים מהידוס דהתם איירי בשני צדדין דמה שקורא התם אינו מועד משום דמגופו משלם ומשום דמשלם חצי נזק אבל אין לקרות אינו מועד היכא דמשלם נזק שלם ומגופו דהוי בצד אחד. ויש לומר דעל כרחך התם נמי בצד אחד קורא אותו אינו מועד שהרי כשדחה התלמוד לשם ואמר לא בפלוגתא דרבנן וסומכוס פירש דלמאן דאמר מועד היינו כסומכוס ראמר צרורות נזק שלם משלם והא דאמר אינו מועד כרבנן דאמרי חצי נזק משלם דאם אינו קורא אינו מועד אלא אם כן יש בו שני צדדין דהיינו מגופו וחצי נזק אם כן נפשוט אליבא דרבנן דחצי נזק צרורות מגופו משלם ומדלא פשיט אלא העמיד בפלוגתא דרבנן וסומכוס שמע מינה דקרי אינו מועד אפילו היכא דליכא אלא צד אחד דהיינו מן העלייה וחצי נזק כך נמי דעת התוספות דאף על גב דמשלם נזק שלם כיון דאינו משלם מגופו קרי ליה אינו מועד. גליון.
והרא"ש ז"ל תירץ לקושיות התוספות דעל כרחך העדאה דהכא לענין נזק שלם דהא שור המזיק בדשות הניזק קרי ליה מועד ואינו משלם אלא מגופו. ע"כ.
וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל יש לומר דלקמן פרק ב' מפרש מתניתין דהכא דהשן מועדת לאכול הראוי לה כיצד אכלה אוכלים הראויין לה ושתתה משקין הראויין לה משלמת נזק שלם אלמא לענין נזק שלם קאמר ודכוותה דייקינן שאינו ראוי לא משלם נזק שלם. ע"כ.
אלא לעולם דרבנן וחסורי מחסרא והכי קתני. מצאתי כתוב שרש"י ז"ל במהדורא קמא פידש כן חסורי מיחסרא וכו' חמשה תמין הן נגיפה נשיכה נגיחה בעיטה רביצה, ואם הועדו חמשתן מועדין וזה אחד מן החמשה מועדין, שן ורגל מועדין מתחילתן הרי שלושה ושור המועד לא תני במתניתין בחד דהא מנייה שהרי תנא אם הועדו חמשתן מועדין אלא הא דקתני שור המועד שור המזיק ברשות הניזק פירושו קא מפרש והכי קתני שור המועד שור המזיק וכו' כלומר היכן העדתם דשן ורגל ברשות הניזק והאדם היינו ארבעה והיינו דקא פריך רבינא דחמשה מועדין תנן והני ארבעה הוו דקאמר שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק אשן ורגל קאי ולא טעי תנא בין ארבעה לחמשה. ועוד הא תני לקמן בפרק כיצד דקא מפרש לכלהו מועדין דפרק קמא כיצד הן וקא מפרש נמי שור המזיק ברשות הניזק כיצד אי אמרת בשלמא איירי בקרן תמה ברשות הניזק בנזק שלם בפרק קמא היינו דקתני פירושא בפרק כיצד ומפרש פלוגתא דרבי טרפון אלא אי אמרת לא איירי בהאי פירקא מאי כיצד ואהיכא קאי. וזהו שור המועד הא דאמרן ואם הועדו חמשתן מועדין זהו שור המועד הכתוב בתורה והוא חד מן המועדין, ושור המזיק וכו' מחלוקת רבי טרפון ורבנן בפרק ב' והאדם וחמשה מועדין דמתניתין ארבעה וחמשה מחלוקת ויש מועדין וכו' סיפא דמתניתין קא מפרש אחרים שאינה בהמה אלא חיה כיוצא באלו דשן ורגל והיינו שן דחיה דמפרש בפרק ב' מדרשא דחיה בכלל בהמה ונחש נמי יש לו הנאה בהיזקא ששותה את הדם והא דלא מנא להו במנינא דמועדין ברישא משום דלא דמו אהדדי.
אחר כך כתב רש"י במהדורא בתרא ככתוב בספרי הדפוס ומחק מה שכתב במהדורא קמא. ובהאי לישנא בתרא דפירש רש"י אני יצחק מגמגם דהא מתניתין דחמשה תמין אוקימנא בחצר הניזק כדסברנא למימר אלא לאו רבנן היא ושינויין דחצר השותפין שבקנא ליה ואי אהכי נמי קאי מניינא דחמשה מועדין לאו תני תנא כהאי גוונא ברישא סתם שאין נזק שלם להם בחצר הניזק אלא על ידי העדאה והדר אמר בשור המזיק ברשות הניזק שאין סתמא דרישא עיקר אלא מחלוקת היא רבי טרפון וחכמים מרישא נמי הוה ליה למימר הכי דבשלמא ללישנא קמא כולה חדא בבא היא מחדא מניינא דתמין ומועדין דנקיט ברישא עד האדם אלא ללישנא בתרא מדקאי אשן וארגל שבקיה דמניינא קמא ונקט ליה בבא אחרי. ומ"ש דעד השתא לא אשמועינן מחלוקת רבי טרפון וחכמים. ותו מתניתין דפרק ב' יוכיח דקא מפרש בגווה ותני לה כגון בור ואש דלא תני מכלל דחמשה דהתם היינו חמשה דהכא ומשום הכי לא תנא בור ואש דלא איירי אלא בבעלי חיים.
עוד קשה על פירוש אחרון דקאמר תלמודא איכא דרמי לה מירמא הנך חמשה תמין וחמשה מועדין ותו ליכא דהא איכא הארי והדוב והנמר וכו' בשלמא אי שן ורגל ושור המועד ואדם ממנינא היינו דרמי האיכא נמי הני אבל אי הני לאו ממנינא אלא חמשה תמין שהועדו מאי פריך מארי ודוב ונמר לפרוך נמי משן ורגל ואדם. ע"כ.
כל זה מצאתי כתוב ברש"י כתיבת יד. והרשב"א ז"ל היתה לפניו מהדורא קמא דרש"י ז"ל דכתב וז"ל גירסת הספרים מתקיף לה רבינא הא קתני לקמן וכו' ולא גרסינן חדא דאנן חמשה תנן ורש"י ז"ל גריס לה ומפורשת בפירושיו. ע"כ.
וזה לשון תלמיד ה"ר פרץ ז"ל חסורי מחסרא והכי קתני חמשה תמין הן ואותן עצמן אם הועדו הרי אלו מועדין ושן ורגל מועדין מתחילתן והיכן העדאתן ברשות הניזק כלומר שור המזיק לא מיירי בקרן אלא אשן ורגל קאי ולכך הוצרך לומר חמשה תמין וכו'. ואם הועדו חמשתן מועדין דהא כיון דשור המזיק קאי אשן ורגל לא הוי ממניינא וחמשה לא משכחנא בסיפא אלא ארבעה שן ורגל ושור מועד והאדם ולכך פירש הקונטרס דהמועדין קאי אהנך תמין ולא אמנינא דסיפא וסיפא לא הוי אלא מוסיף ולא נחת למעבד מניינא בההוא סיפא. ומיהו קשה להר"מ להאי לישנא אמאי נקט בסיפא שור המועד דבאיזה מועד איירי אי קרן תנינא אם הועדו חמשתן מועדין ואי שן ורגל הא תנא ליה. הכי גרסינן מתקיף לה רבינא הא קתני לקמן וכו' אלא אמר רבינא חמשה מועדין וכו' וזהו שור המועד עכשיו אגב שיטפיה שהוצרך להניח מאי דאמרינן שור המזיק קאי אשן ורגל מיישב בשור המועד מאי דהוה קשה להר"מ לעיל למאי הלכתא תנו והשתא מיישב דקאי אשן ורגל וזהו שור המועד מתחילתן. ע"כ.
וזה לשון הראב"ד ז"ל ורבי אלעזר משמיה דרבא אמר כולה רבי טרפון היא ורישא דקתני השן מועדת וכו'. בחצר המיוחדת לאחד מהן לפירות ולזה ולזה לשוורים. נ"א ולא לזה ולא לזה לשוורים ולגבי שן הויא לה שדה ניזק להיכן הדעה בחצר הניזק זהו פירוש של שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק ואשן ורגל קאי. אלא אמר רבינא וכו' והוא השור המועד מתחילתו והם השן ורגל ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן כלומר שור המזיק ברשות הניזק גם הוא מועד לדעת רבי טרפון.
ואם תקשה מה הועלנו בחיסור המשנה ובתוספתא והלא סיפא דמתניתין לרבי טרפון היא דקא חשיב לה בהדי מועדין מתחילתן שהרי במשנתנו לא הזכיר בה מחלוקת. עתה בין ותדע כי בתחילה כשהיינו סבורין כי החמשה מועדין ששנה בתחילה הן אותן שמפרש בסוף כמו שמפרש המועדין מתחילתן והיה שור המזיק ברשות הניזק אחד מהן היה קשה לנו רישא סתם לנו כרבנן וסיפא כרבי טרפון ועכשיו שאמרנו כי החמשה מועדין לא בא לפרש המועדין מתחילתן אלא על התמין עצמן שאם הועדו יהיו מועדין לאו סתמא היא כרבי טרפון כלל. ועוד אמרנו כי שור המועד ששנינו בתוך המועדין אשן ורגל קאי וממעט הקרן דהא אמרינן וזהו שור המועד כלומר אלו הן מועדין מתחילתן לדברי הכל מכלל דשור המזיק ברשות הניזק דקתני בסמוך לאו דברי הכל היא והוא הקרן. ויש מועדין אחרים כיוצא באלו פירוש כמו הרגל והשן והאדם. ע"כ.
ח"מ שפ"ט אמר רבי אלעזר לא קשיא כאן בפכין גדולים וכו'. ומשמע דכן הלכה חדא דרבי אלעזר בלישנא קמא הכין אמר ומסייעיה ליה מדתניא הבהמה מועדת למעך ולא דחינן לה אלא בדילמא ולהאי לישנא בתרא רבי אלעזר הכין אסקה. הרשב"א ז"ל.
וכן פסק הרב המאירי ז"ל וז"ל דוקא על כלים גדולים הא קטנים דרכה לרבוץ. וכן מועדת למעך את האדם בכלים שעליה או בהמה אחרת בצדה בלחיצה אצל הקיר דרך הילוכה בדרכים הצרים ומתוך כך משלם על כל אלו נזק שלם. ויש חולקים ברביצה לומר שאף על הקטנים אין דרכה בכך מפני שהן פוסקים כאיכא דאמרי. ולא יראה לי כן לא נאמר לפסוק כאיכא דאמרי אלא מפני שהוא לשון אחרון והרי יש אחריו לשון אחר כשיטת מה שכתבנו. ע"כ.
הזאב והארי. נראה דכל הני איירי כשהזיקו בלא אכילה והוי להו קרן ואייעד אתשלומין נזק שלם בתחילה אבל היכא דאכלי בהא פירש לן שמואל לקמן. ר"ש ז"ל.
והנחש הרי אלו מועדין. כתבו בתוספות דלאו בכל עניני היזק חשיבי מועדין אלא כל חד במידי דאורחיה וכו' ובעניני היזקות אחרים שהזיקו כל הני דחשבינן הכא כגון אם שברו כלים ברביצתן ובעיטתן אי חשבינן ליה אורחייהו בחצר הניזק משלמת נזק שלם וברשות הרבים פטור ואי לא חשיב אורחייהו בין ברשות הרבים בין בחצר הניזק משלם חצי נזק. ותימה לי אם כן מה חילוק יש ביניהם לשאר בהמות במידי דאורחייהו הוי שן ורגל במידי דלאו אורחייהו הוי קרן ואם כן מאי קמשמע לן מתניתין. ועוד קשה מאי פריך בגמרא חמשה מועדין ותו ליכא והאיכא הזאב והארי וכו' מה חילוק יש בין ארי לשור. ויש לומר דאשמועינן שהן מועדין להרוג כל בהמות ואפילו גדולות מהם ולא הכלב דאכל אמרי רברבי. הרא"ש ז"ל.
עוד כתבו בתוספות הוי כמו רגל ופטור ברשות הרבים ולא כמו קרן. וקשה ונימא כמו קרן ויתחייב ברשות הרבים ומה קרן דלאו אורחיה חייב ברשות הרבים נחש דאורחיה לא כל שכן שיתחייב ברשות הרבים. ועוד דאם נחש דינו כקרן ויתחייב ברשות הרבים אם כן נימא שיתחייב נזק שלם ברשות הניזק אף על פי שהוא קרן תמה מקל וחומר דשן ורגל ומה שן ודגל שאין כוונתם להזיק חייבין נזק שלם ברשות הניזק נחש שכוונתו להזיק לא כל שכן שיתחייב נזק שלם ברשות הניזק. ויש לתרץ דאיך עשית הקל וחומר ומה קרן דלאו אורחיה חייב ברשות הרבים וכו' אדרבה היא הנותנת דמשום דנחש אורחיה ובני אדם יכולין ליזהר ממנו יש לפוטרו ברשות הרבים. מעתה כיון דנחש פטור ברשות הרבים אינו קשה הקושיא שניה דאין לו דין קרן כלל הילכך יש לו דין רגל וחייב נזק שלם ברשות הניזק וברשות הרבים פטור. גליון.
צבוע זו אפא. פירש רש"י ז"ל בעלמא איתמר הא דרב יוסף וזה פירוש לפירוש ראשון דאוקימנא מתניתין בצבוע זכר דיש לו כמה שמות ברדלס צבוע ואפא ומשתנה לכמה גוונים דאם כן משמע דצבוע דמוסיף ר"מ אין לו שם דאפא ואם כן על כרחך בעלמא איתמר ואיצטריך לאוסופי דשמא הואיל דאינה משתנה שייך בה תרבות ולא תהא מועדת קמשמע לן דאפילו הכי מועדת. ר"ש ז"ל.
והראב"א ז"ל כתב וז"ל רבי מאיר אומר אף הצבוע. ירושלמי תני רבי מאיר אומר אף הצבוע א"ר בר בון לא היה רבי מאיר אומר אלא בצבוע זכר שיש לו ספק שהוא קשה כארי ע"כ. וכן כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל רבי מאיר הוסיף הצבוע ופירשו בגמרא שהוא מין בדדלס אלא שאין רבי מאיר מחייב אלא בזכר וכמו שאמרו בירושלמי. ע"כ.
א"ח קנ"א והני מילי דלא כרע במודים. יש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעתיד לבוא ואותו עצם קשה וחזק כל כך שאין האש יכול לשרפו והשתא כשנעשה העצם נחש אין חי לעתיד לבוא והיינו עונשיה דלא כרע במודים. ואין סברא לומר כן שיהא עונש גדול כל כך בשביל עוון זה דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. תוספות שאנץ.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה • שיעורים ב"קול הלשון"