ביאור:דיני ראש השנה/פרק רביעי
לא בדוק
הדינים העולים מראש השנה פרק רביעי
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף כט ב
[עריכה]מי שקידש כבר יכול לחזור ולקדש כדי להוציא ידי חובה מי שלא שמע קידוש
- מקור: "דאמר : כי הוינן בי הוה מקדש לן, וכי הוה אתי אריסיה מדברא הוה מקדש להו. תנו רבנן:" (ראש השנה כט ב אות א)
- פוסקים: לא נמצא בעין משפט
- מצב: דרבנן
- הכרעה: קידוש היום מדרבנן, ומעשה רב מוכיח שהיה חוזר ומקדש לאריסיו שלא שמעו קידוש, ונוהגים כן.
- מקור: "לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם" (ראש השנה כט ב אות ב)
- פוסקים: לא נמצא בעין משפט
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב פפירב פפי אמורא בבל · דור ה׳רב פפי°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, וברייתא זו נאמרת כפשוטה כהלכה מוסכמת.
- מקור: "אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו, כדי לחנכן במצות. ובהלל" (ראש השנה כט ב אות ג)
- פוסקים: לא נמצא בעין משפט
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב פפירב פפי אמורא בבל · דור ה׳רב פפי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט לשון הברייתא "אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ובהלל ובמגילה אף על פי שיצא מוציא"
מי שיצא ידי חובת מקרא מגילה, אף על פי כן יכול להוציא אחרים ידי חובתם
- מקור: "ובמגילה, אף על פי שיצא - מוציא." (ראש השנה כט ב אות ד)
- פוסקים: לא נמצא בעין משפט
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה בעניין זה, ודין המגילה נאמר כחידוש מפורש החולק על עקרון הרגיל ש"מי שלא יצא אינו יכול להוציא"; מקרא מגילה הוא מדרבנן, וכך נקבע להלכה בפשטות.
דף ל א
[עריכה]תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת נוהגת רק במקום שיש בו בית דין, ולא שלא בפני בית דין
- מקור: "בפני בית דין. לאפוקי שלא בפני בית דין - דלא. מתיב : ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו , מאי ועוד זאת? אילימא כדקתני - זאת מיבעי ליה! אלא: דבירושלים תוקעין יחידין וביבנה אין תוקעין יחידין. - וביב" (ראש השנה ל א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה ט · רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה יב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בסוגיה שרק בבית דין תוקעים ולא יחידים שלא בפני בית דין, וכך פסקו הרמב"ם בהלכות שופר ובהלכות שמיטה ויובל
יחיד חייב לתקוע בשופר ביובל, ותקיעתו היא בעת שבית דין תוקעים ולא בפני עצמו בזמן אחר
- מקור: "שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע. אמר : ועם בית דין. מאי ועם בית דין -" (ראש השנה ל א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה, פרק י, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא ש"עם בית דין" פירושו שהיחיד תוקע בעת שבית הדין תוקעים, וכך פסק הרמב"ם (שמיטה י, י) שכשבית דין תוקעים תוקע כל יחיד בביתו
תקיעת יובל דוחה את השבת בגבולין רק בזמן שיש בית דין, ולא כשאין בית דין
- מקור: "בזמן בית דין, לאפוקי שלא בזמן בית דין, דלא. מתיב : תקיעת ראש השנה ויובל דוחה את השבת בגבולין, איש וביתו. מאי איש וביתו? אילימא איש ואשתו -" (ראש השנה ל א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה, פרק י, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — בתקיעת שופר ביובל תוקעים בשופר פשוט, ובברכות מוסף שביום הכיפורים של היובל אומרים מלכויות ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהתקיעה דוחה שבת בגבולין רק בזמן בית דין, וכן פסק הרמב"ם (שמיטה י, יא) שאין תוקעין בשופר של יובל בגבולין אלא בזמן שיש בית דין
נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולכן פטורות מתקיעת שופר
- מקור: "איתתא מי מיחייבא? והא מצות עשה שהזמן גרמא היא," (ראש השנה ל א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה א · שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ג
- מצב: דרבנן
- הכרעה: פטור נשים מתקיעת שופר נלמד מהיותה מצות עשה שהזמן גרמא, כדין כללי הפטור בנשים; נפסק כן ברמב"ם ובשו"ע שנשים פטורות אך אם ירצו לשמוע יתקעו ולא יברכו לדעת חלק מהפוסקים, אך אין בסוגיה עצמה מחלוקת בעצם הפטור
נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא
- מקור: "וכל מצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות! אלא לאו: איש בביתו, ואפילו שלא בזמן בית דין! - לא, לעולם בזמן בית דין. מתיב :" (ראש השנה ל א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ע"ז, פרק יב, הלכה ג · שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג · שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ג
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רב יצחק בר יוסףרב יצחק בר יוסף אמורא, אמוראים — דור רביעירב יצחק בר יוסף°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלל זה כמוסכם בגמרא ומובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' לח ותקפט, שנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא, ומכוח כלל זה נדחתה האפשרות ש"איש וביתו" כולל את האישה שלא בזמן בית דין.
- מקור: "שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות, אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקידשו בו את החדש, ובין בבית דין שלא קידשו בו את החדש, וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע." (ראש השנה ל א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה, פרק י, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — בתקיעת שופר ביובל תוקעים בשופר פשוט, ובברכות מוסף שביום הכיפורים של היובל אומרים מלכויות ז
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רב יצחק בר יוסףרב יצחק בר יוסף אמורא, אמוראים — דור רביעירב יצחק בר יוסף°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רב הונא ~ רבא/רב ששת: רב הונא סבר שגם ביובל התקיעה תלויה ב"עם בית דין" דווקא, ואילו רבא מקשה מהברייתא שביובל תוקעים בין בזמן בית דין ובין שלא בזמנו וכל יחיד חייב
- הכרעה: נפסק כברייתא שהביא רב ששת, שביובל תוקעים בין בזמן בית דין ובין שלא בזמנו וכל יחיד חייב לתקוע, כפי שהעמידה הגמרא למסקנה, וכן פסק הרמב"ם
בראש השנה שחל בשבת אין תוקעים בשופר אלא במקום בית הדין שקידשו בו את החדש
- מקור: "ובראש השנה לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החדש," (ראש השנה ל א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה, פרק י, הלכה יב · רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: כלשון המשנה והגמרא, נפסק כן להלכה ברמב"ם (שמיטה פ"י ה"יב; שופר פ"ב ה"ט)
- מקור: "ואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע. מאי אין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע? אילימא דביובל תוקעין יחידין ובראש השנה אין תוקעין יחידין - והא כי אתא אמר: כי הוה מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוני" (ראש השנה ל א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק י, הלכה יב
- חכמים בסוגיה: רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רב יצחק בר יוסףרב יצחק בר יוסף אמורא, אמוראים — דור רביעירב יצחק בר יוסף°, חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°, יוסי בן שאולרבי יוסי בן שאול אמורא, אמוראים — דור ראשוןרבי יוסי בן שאול°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא לאחר דחיית ההוא-אמינא שביובל תוקעים יחידים ממש; הרמב"ם (שמיטין י, יב) פסק שביובל תוקעים בזמן ב"ד בין בפניו בין שלא בפניו, ובר"ה רק בפני ב"ד
- מקור: "והא איכא, או דלמא זמן בית דין בעינן - וליכא? - תיקו. ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו . רואה - פרט ליושבת בנחל, שומעת - פרט ליושבת בראש ההר, קרובה - פרט ליושבת חוץ לתחום, ויכולה לבוא - פרט למפס" (ראש השנה ל א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה ט
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: הגמרא משאירה בתיקו את הספק אם בעינן זמן בית דין קבוע, וספק דאורייתא לחומרא - הרמב"ם (שופר ב,ט) פסק להצריך רק ארבעת התנאים המפורשים במשנה (רואה, שומעת, קרובה, יכולה לבוא) כדי לצאת ידי הספק
לאחר חורבן הבית נוטלים לולב במדינה שבעה ימים זכר למקדש
- מקור: "בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש," (ראש השנה ל א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, לולב, פרק ז, הלכה יג · סמג עשין מד · שו"ע או"ח סימן תרנח סעיף א
- חכמים בסוגיה: חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°, יוסי בן שאולרבי יוסי בן שאול אמורא, אמוראים — דור ראשוןרבי יוסי בן שאול°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כתקנת רבן יוחנן בן זכאי, כפי שהובאה במשנה ונפסקה להלכה
יום הנף (ט"ז בניסן) כולו אסור באכילת חדש, זכר למקדש, שבו לא היה החדש מותר אלא לאחר הקרבת העומר
- מקור: "ושיהא יום הנף כולו אסור. גמרא. ומנלן דעבדינן זכר למקדש? דאמר קרא כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. ושיהא יום הנף כולו אסור. מאי טעמא? מהרה יבנ" (ראש השנה ל א אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, מאכלות אסורות, פרק י, הלכה ב · סמג לאוין קמב · שו"ע יו"ד סימן רצג סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אסור לאכול תבואה חדשה ואסור לקצור את התבואה החדשה קודם קצירת העומר בט"ז בניסן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — איסור חדש לפני הבאת העומר חל כל היום ה-16 בניסן, אף אם ביהמ"ק קיים
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק שיום הנף כולו אסור בחדש מדרבנן זכר למקדש, כרמב"ם ושו"ע יו"ד רצג,א
- מקור: "הרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין בית דין מתעצלים בו! - לא נצרכא, דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה. אי נמי - דאיבני בליליא. (אמר) +מסורת הש"ס: אמר +: רבן יוחנן בן זכאי:" (ראש השנה ל א אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, מאכלות אסורות, פרק י, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אסור לאכול תבואה חדשה ואסור לקצור את התבואה החדשה קודם קצירת העומר בט"ז בניסן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — איסור חדש לפני הבאת העומר חל כל היום ה-16 בניסן, אף אם ביהמ"ק קיים
- מצב: דרבנן
- הכרעה: דין זה מבואר בגמרא ללא מחלוקת, ונפסק כן ברמב"ם
דף ל ב
[עריכה]- מקור: "מדאורייתא קאמר. - והא התקין קתני! - מאי התקין - דרש והתקין. משנה." (ראש השנה ל ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מאכלות אסורות, פרק י, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אסור לאכול תבואה חדשה ואסור לקצור את התבואה החדשה קודם קצירת העומר בט"ז בניסן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — איסור חדש לפני הבאת העומר חל כל היום ה-16 בניסן, אף אם ביהמ"ק קיים
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: מוסכם בגמרא ש"מאי התקין - דרש והתקין", כלומר רבי דרש מהתורה שאיסור גיד הנשה חל גם בבהמה טהורה, וכך פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות י,ב) שאיסורו מן התורה בין בטמאה בין בטהורה.
בית דין מקבלים עדות ראיית החדש רק עד המנחה, ולא כל היום
- מקור: "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה." (ראש השנה ל ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — לאחר חורבן הבית מקבלים עדות קידוש החודש כל היום כולו
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כתקנת חז"ל, כלשון המשנה, וכך פסק הרמב"ם
אם באו עדים לקדש החודש מן המנחה ולמעלה, נוהגים אותו היום ואת המחרת בקדושה
- מקור: "ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה - נוהגין אותו היום קודש, ולמחר קודש," (ראש השנה ל ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — לאחר חורבן הבית מקבלים עדות קידוש החודש כל היום כולו
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כפשט המשנה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות קידוש החדש פרק ג הלכה ו
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלים עדות החידוש (עדי ראיית הלבנה) כל היום כולו
- מקור: "משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. גמרא. מה קלקול קלקלו הלוים בשיר? הכא תרגימו: שלא אמרו שירה כל עיקר. אמר: שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים. אמר לו לאהבה בר" (ראש השנה ל ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — לאחר חורבן הבית מקבלים עדות קידוש החודש כל היום כולו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כתקנת רבן יוחנן בן זכאי כפשוטה, שכן היא תקנה מוסכמת המובאת במשנה בלא מחלוקת עליה עצמה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות קידוש החודש.
הלוים לא קלקלו בכך שלא אמרו שירה כלל, אלא קלקלו באמירת שירת חול עם התמיד של בין הערביים
- מקור: "התקינו שלא יהו מקבלין עדות החדש אלא כדי שיהא שהות ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם, ולומר שירה שלא בשיבוש. אי אמרת בשלמא אמור שירה דחול - היינו דאיכא שיבוש, אלא אי אמרת לא אמור כלל - מאי שיבוש איכא?" (ראש השנה ל ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — לאחר חורבן הבית מקבלים עדות קידוש החודש כל היום כולו
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: "תרגימו" (שלא אמרו שירה כלל) ~ רבי זירא (אמרו שירת חול עם תמיד בין הערביים)
- הכרעה: נפסק כרבי זירא, שהרי מדברי הברייתא "לומר שירה שלא בשיבוש" מוכח שהיה שיבוש בפועל, ואילו לשיטת "תרגימו" שלא אמרו שירה כלל אין מקום לשיבוש כלל, כפי שהכריעה הגמרא בהוכחתה, וכך נפסק ברמב"ם
שיר הלוויים שאומרים בקרבן מוסף הוא "הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב"
- מקור: "במוסף מהו אומר - הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב." (ראש השנה ל ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ט כלשון הגמרא ללא חולק.
כאשר ראש השנה חל בחמישי בשבת, אין אומרים בשחרית שיר של יום "הרנינו" מפני שחוזר וכופל את הפרק
- מקור: "במנחה מהו אומר - קול ה יחיל מדבר. ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו - לא היה אומר בשחרית הרנינו, מפני שחוזר וכופל את הפרק," (ראש השנה ל ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שאין כופלים את הפרק, וכן פסק הרמב"ם (תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ט).
- מקור: "אלא מהו אומר? - הסירותי מסבל שכמו. ואם באו עדים אחר תמיד של שחר - אומר הרנינו אף על פי שחוזר וכופל את הפרק. אי אמרת בשלמא כל היכא דמסתפקא אמרינן שירה דחול - היינו דקאמר אומרו וכופלו, אלא אי אמרת לא אמ" (ראש השנה ל ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: הוה אמינא ~ מסקנה: לפי צד אחד בכל מקום שמסתפקים אין אומרים שירה כלל עד שיתברר; לפי המסקנה בכל ספק אומרים שירת חול, ורק משהתבררו העדים חוזרים ואומרים שירת היום
- הכרעה: נפסק כמסקנה שאומרים שירת חול בספק, שהרי מכך מוכח שהכפילו את הפרק, כמבואר ברמב"ם תמידין ו,ט
דף לא א
[עריכה]הלוים היו אומרים בכל יום בשבוע מזמור מיוחד בשיר של יום, ובראשון "לה' הארץ ומלואה"
- מקור: "בראשון מה היו אומרים - לה הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה היו אומרים גדול ה ומהלל מאד, על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן. בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל, על שם שגילה ארץ בחכמתו והכ" (ראש השנה לא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא בגמרא, וכן פסק הרמב"ם (תמידין ומוספין, פרק ו הלכה ט).
שירת הים בתפילת מנחה בשבת נחלקת ונאמרת חלק אחד בכל שבת ושבת, עד שמשלימים אותה
- מקור: "הזי"ו ל"ך. ואמר אמר : כדרך שחלוקים כאן - כך חלוקין בבית הכנסת. במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר : אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר. איבעיא להו: הני כולהו בחד שבתא אמרי להו. או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? תא ש" (ראש השנה לא א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשיטות הגמרא מן הברייתא שכל שבת ושבת אומרים חלק אחד, וכן פסק הרמב"ם (תמידין ו, ט).
- מקור: "כדרך שחלוקים כאן - כך חלוקין בבית הכנסת." (ראש השנה לא א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט · רמב"ם, תפלה, פרק יג, הלכה ה · שו"ע או"ח סימן תכח סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא הפשוטה שאין בה מחלוקת, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה למעשה
בשיר של שבת במנחה, האם אמרו את כל שירת הים בשבת אחת או כל שבת קטע אחד
- מקור: "במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר : אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר. איבעיא להו: הני כולהו בחד שבתא אמרי להו. או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? תא שמע," (ראש השנה לא א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט
- מצב: נפסק
- מחלוקת: חד שבתא ~ כל שבתא: צד אחד סבר שאומרים את כל השירה (אז ישיר, מי כמוך, ואז ישיר) בשבת אחת, וצד שני סבר שכל שבת אומרים קטע אחד מן השירה
- הכרעה: נפסק כ"כל שבתא ושבתא אמרי חד" - שמחלקים את שירת הים לקטעים הנאמרים שבת אחר שבת, כפי שמכריעה הגמרא מהברייתא, וכך פסק הרמב"ם.
כל משמר לוויים אומר שיר אחד במשמרתו, ואם החליפוהו קודם שהשלים - הבא אחריו חוזר ואומר שניים
- מקור: "דתניא, אמר רבי יוסי: עד שהראשונה אומרת אחת - שניה חוזרת שתים, שמע מינה: כל שבתא ושבתא אמרי חד, שמע מינה. אמר רב יהודה בר אידי אמר : עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי. וכנגדן גלתה סנהדרין, מגמרא. עשר מסעות נ" (ראש השנה לא א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ו, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי שכל שבתא אמרי חד ולכן אם הוחלף המשמר קודם זמנו, המשמר הבא משלים ואומר גם את שיר קודמו, כפי שפסק הרמב"ם
סנהדרין גלתה מלשכת הגזית לחנות, ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה בשלבים
- מקור: "וכנגדן גלתה סנהדרין, מגמרא: מלשכת הגזית לחנות, ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה," (ראש השנה לא א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק יד, הלכה יב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק יד הלכה יב
דף לא ב
[עריכה]- מקור: "ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי, אזל למחוזא, ולא אזלה בתריה. כתב פתיחא עילווה. אמר ליה לאמימר: והא אנן תנן: אפילו ראש בית דין בכל מקום - שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד! - אמר ליה: ה" (ראש השנה לא ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק ו, הלכה ו · סמ"ג עשין עד · שו"ע חו"מ סימן יד סעיף א
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, אמימראמימר אמורא בבל · דור ה׳אמימר°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ריב"זרבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה, °רשב"ארבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שהתקנה נאמרה רק לעדות החדש, ואילו בעל דין חייב לילך אחר בית הדין, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
אסור לכהנים לעלות לדוכן בנעליהם (סנדליהם) בשעת נשיאת כפים
- מקור: "אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, וזו אחד מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. שית דהאי פירקא, וחדא דפירקא קמא. ואידך, דתניא:" (ראש השנה לא ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נשיאות כפים, פרק יד, הלכה ו · סמ"ג עשין כ · שו"ע או"ח סימן קכח סעיף ה
- חכמים בסוגיה: אמימראמימר אמורא בבל · דור ה׳אמימר°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ריב"זרבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה, °רשב"ארבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רבה בר עולארבה בר עולא אמורא בבל · דור ד׳רבה בר עולא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כתקנת ריב"ז שאין כהנים עולים לדוכן בסנדליהם
גר שנתגייר צריך להפריש רובע (רביעית) לקינו לכשיביא קרבנו
- מקור: "גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו. אמר רבי שמעון בן אלעזר:" (ראש השנה לא ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק יג, הלכה ה · סמ"ג לאוין קטז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שקלים — גר בזמן הזה אינו צריך להביא קרבן קינו
- חכמים בסוגיה: אמימראמימר אמורא בבל · דור ה׳אמימר°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ריב"זרבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה, °רשב"ארבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רבה בר עולארבה בר עולא אמורא בבל · דור ד׳רבה בר עולא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא: גר שנתגייר בזמן הזה צריך להפריש רובע לקינו ~ רשב"א: כבר נמנה רבן יוחנן בן זכאי וביטל תקנה זו מפני התקלה
- הכרעה: נפסק כרשב"א שהתקנה בוטלה, ולכן אין הגר צריך להפריש רובע לקינו, וכן פסקו רמב"ם וסמ"ג.
- מקור: "כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקלה. ואידך - פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק. אמר: כרם רבעי, אמר: לשון של זהורית. אמר: כרם רבעי, (דתניא) +מסורת הש"ס: דתנן +:" (ראש השנה לא ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק יג, הלכה ה · סמ"ג לאוין קטז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שקלים — גר בזמן הזה אינו צריך להביא קרבן קינו
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ריב"זרבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה, °רשב"ארבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רבה בר עולארבה בר עולא אמורא בבל · דור ד׳רבה בר עולא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: בוטלה התקנה בהסכמה, כדברי רשב"א שכבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקלה, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג להלכה שאין הגר צריך להפריש רובע לקינו
- מקור: "כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד, וזו היא תחומה: אילת מן (הצפון) +מסורת הש"ס: הדרום +, ועקרבת מן (הדרום) +מסורת הש"ס: הצפון +, לוד מן המערב, וירדן מן המזרח. ואמר ואיתימא אמר : מה טעם - כדי ל" (ראש השנה לא ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ט, הלכה ה · סמ"ג עשין קלז
- חכמים בסוגיה: °ריב"זרבן יוחנן בן זכאי תנא · דור א׳רבן יוחנן בן זכאיהללרבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניה, °רשב"ארבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רבה בר עולארבה בר עולא אמורא בבל · דור ד׳רבה בר עולא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: כרב פפא שתקנת ריב"ז בענין זה הייתה תקנת כרם רבעי (שהופקע מדין הליכה לירושלים), ולא כרב נחמן בר יצחק שאמר לשון של זהורית; הרמב"ם והסמ"ג פסקו את דין תחום כרם רבעי כלשונו בסוגיה.
תקנת ריב"ז שביטל חובת הבאת כרם רבעי לירושלים והתקין שיהא נפדה בכל מקום, מפני התקלה
- מקור: "כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי, וביקש רבי אליעזר להפקירו לעניים. אמרו לו תלמידיו: רבי, כבר נימנו חבריך עליו והתירוהו. מאן חביריך - רבן יוחנן בן זכאי. אמר לשון של זהורית. דתניא: בראש" (ראש השנה לא ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ט, הלכה ה · סמ"ג עשין קלז
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רבה בר עולארבה בר עולא אמורא בבל · דור ד׳רבה בר עולא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב פפא ~ רב נחמן בר יצחק: רב פפא אמר שתקנת ריב"ז שביטלה מפני התקלה היא לגבי כרם רבעי (שיפדה בכל מקום ולא יובא לירושלים), ורב נחמן בר יצחק אמר שהתקנה הייתה לגבי לשון של זהורית
- הכרעה: נפסק כרב פפא שהתקנה היא בכרם רבעי, וכך פסק הרמב"ם (מעשר שני פ"ט ה"ה) וסמ"ג, שכרם רבעי הרחוק מירושלים נפדה בכל מקום מפני התקלה
לשון הזהורית ביום הכיפורים נקשר חציו בסלע וחציו בין קרני השעיר המשתלח
- מקור: "התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים, ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין. התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח. מאי טעמא לא אמר כרב פפא" (ראש השנה לא ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, עבודת יה"כ, פרק ג, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יומא — השעיר המשתלח מטמא בגדים משעת דחייתו לצוק ולא משיצא מחומת ירושלים
- חכמים בסוגיה: רבה בר עולארבה בר עולא אמורא בבל · דור ד׳רבה בר עולא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק ברמב"ם עבודת יה"כ פ"ג ה"ז בהתאם להתקנה האחרונה שבסוגיה, ללא מחלוקת על עצם התקנה זו.
דף לב א
[עריכה]יש לומר בתפילת ראש השנה אבות, גבורות, קדושות, מלכיות, זכרונות ושופרות
- מקור: "מנין שאומרים אבות - שנאמר הבו לה בני אלים. ומנין שאומרים גבורות - שנאמר הבו לה כבוד ועז, ומנין שאומרים קדושות - שנאמר הבו לה כבוד שמו השתחוו לה בהדרת קדש. ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות? רבי אלי" (ראש השנה לב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ז · סמג עשין מב · שו"ע או"ח סימן תקצב סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שסדר ברכות ראש השנה כולל תשע ברכות אלו, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תקצב סעיף א
אין פוחתים מעשרה פסוקים של מלכיות, עשרה של זכרונות ועשרה של שופרות בתפילת מוסף ראש השנה
- מקור: "אין פוחתין מעשרה מלכיות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות. רבי יוחנן בן נורי אומר:" (ראש השנה לב א אות ב)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יוחנן בן נורי: תנא קמא סובר שאין פוחתים מעשרה מכל אחד משלושת העניינים, ואילו רבי יוחנן בן נורי סובר שדי בשלושה מכל אחד
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שאין פוחתים מעשרה מכל אחד, שכן כך סתמה המשנה בתחילה וכן הלכה כרבים כנגד יחיד
ניתן לצאת ידי חובה במלכיות זכרונות ושופרות בשלושה פסוקים בכל אחד, כנגד תורה נביאים וכתובים
- מקור: "אם אמר שלש שלש מכולן - יצא. גמרא. הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר (רבי) +מסורת הש"ס: +: כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהילים. - הלולים טובא הוו! - הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר. אמר: כנגד עשרת הדברות ש" (ראש השנה לב א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ח · שו"ע או"ח סימן תקצא סעיף ד
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא (חכמים) ~ ר' יוחנן בן נורי: תנא קמא סובר שיש לומר עשרה מלכיות עשרה זכרונות ועשרה שופרות ואין להסתפק בפחות, ור' יוחנן בן נורי סובר שהפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכולן - כנגד תורה נביאים וכתובים - יצא
- הכרעה: נפסק כר' יוחנן בן נורי, כדאמר רב הונא אמר שמואל "הלכה כר' יוחנן בן נורי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
אין מזכירין בברכות מלכויות זכרונות ושופרות פסוקי פורענות
- מקור: "אין מזכירין מלכות זכרונות ושופרות, של פורענות. מתחיל בתורה ומשלים בנביא, רבי יוסי אומר: אם השלים בתורה - יצא." (ראש השנה לב א אות ד)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ הקורא צריך להתחיל בתורה ולהשלים בנביא; רבי יוסי ~ אם השלים בתורה בלבד יצא
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שמצוה מן המובחר להתחיל בתורה ולהשלים בנביא, ובדיעבד אם השלים בתורה יצא כרבי יוסי
דף לב ב
[עריכה]פסוקי מלכות זכרון ושופר של פורענות אומות העולם - מזכירים אותם בראש השנה כשהם על הנכרים
- מקור: "אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של נכרים - אומר: מלכות - כגון ה מלך ירגזו עמים, וכגון ה מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, זכרון - כגון זכר ה לבני אדום וגו , שופר - כגון וה אלהים בשופר יתקע והל" (ראש השנה לב ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן תקצא סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שמתיר לומר פסוקי מלכות זכרון ושופר של פורענות כלפי הנכרים, כמובא ברמב"ם ובשו"ע
אין מזכירים בראש השנה זכרון של יחיד אפילו לטובה, ופקדונות דינם כזכרונות
- מקור: "אין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה, כגון זכרני ה ברצון עמך, וכגון זכרה לי אלהי לטובה. פקדונות הרי הן כזכרונות, כגון וה פקד את שרה, וכגון פקוד פקדתי אתכם, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר:" (ראש השנה לב ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן תקצא סעיף ה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יוסי ~ פקדונות הרי הן כזכרונות ואין מזכירים פקדון של יחיד; ר' יהודה ~ פקדונות אינן כזכרונות ומזכירים פקדון יחיד
- הכרעה: נפסק כר' יוסי שפקדונות הרי הן כזכרונות, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח תקצא, ה)
- מקור: "אינן כזכרונות :. ולרבי יוסי, נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות - וה פקד את שרה, פקדון דיחיד הוא! - כיון דאתו רבים מינה - כרבים דמיא. שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד. מי (הוא) זה מלך ה" (ראש השנה לב ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ט
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יוסי: לתנא קמא פקדונות אינן כזכרונות ואין לאומרם, לרבי יוסי פקדונות הרי הן כזכרונות
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי שפקדונות הרי הן כזכרונות, וממילא כשר פסוק "פקד את שרה" משום שיצאו ממנה רבים ודינו כפסוק על הציבור, וכך פסק הרמב"ם
- מקור: "ראשונה - שתים, שניה - שלש, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: ראשונה - אחת, שניה - שתים ונ"מ במחלוקת מי שרוצה לצמצם בעשרה מלכיות אבל לענין התוספת שידע לכמה מלכיות יעלו הפסוקים כדי שלא יוסיף על עשרה מלכיות" (ראש השנה לב ב אות ד)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ רבי יהודה: רבי יוסי מונה את הפסוק הראשון הנוסף כשניים והשני כשלושה, ורבי יהודה מונה את הראשון כאחד והשני כשניים
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, שראשונה שתים ושניה שלש, כלשון הסוגיה הנפסקת בעין משפט
- מקור: "אומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה אלא עם הזכרונות בלבד. מלכות שיש עמו תרועה, כגון ה אלהיו עמו ותרועת מלך בו - אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות, דברי רבי " (ראש השנה לב ב אות ה)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יוסי ~ ר' יהודה: ר' יוסי סובר שאומרים פסוק כזה הן עם הזכרונות והן עם השופרות, ור' יהודה סובר שאין אומרים אותו אלא עם הזכרונות בלבד
- הכרעה: נפסק כר' יוסי, שכן כן נהגו לומר פסוקים כאלה בזכרונות ובשופרות כשיטתו, וכפי שנפסק בעניין שאר מחלוקותיו עמו בסוגיה זו.
ברכת ההפטרה מתחילה ובאמצע ומסיימת בפסוקי תורה, ובאמצע ניתן להזכיר גם נביאים וכתובים
- מקור: "ואם השלים בנביא - יצא וכן תניא בתוספתא (פ"ב) מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה ואומר של נביאים וכתובים באמצע אף על גב דמזכיר של נביאים תחילה אנו נוהגין למימר של כתובים תחילה משום שאנו אומרים פסוקים הכת" (ראש השנה לב ב אות ו)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, וכן נוהגים להקדים כתובים משום שאומרים פסוקי תהלים
- מקור: "מלכות שלימה, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה הוא האלהים... אין עוד -" (ראש השנה לב ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ רבי יהודה: רבי יוסי סובר שיש למנות פסוק זה בכלל עשרה פסוקי המלכויות כדי שתהא "מלכות שלימה", ורבי יהודה סובר שפסוק זה אינו נחשב "מלכות" ואין למנותו
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שופר פרק ג הלכה ח) שיש למנות פסוק זה בכלל עשרת פסוקי המלכויות
הפסוק "אתה הראת לדעת... כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" נחשב מפסוקי מלכות בתפילת מוסף ראש השנה
- מקור: "מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. אתה הראת לדעת כי ה הוא האלהים אין עוד מלבדו -" (ראש השנה לב ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ רבי יהודה: רבי יוסי סובר שהפסוק נחשב מלכות, ורבי יהודה סובר שאינה מלכות
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי שהוא מלכות, וכך פסק הרמב"ם (שופר, פרק ג, הלכה ח)
פסוק "יום תרועה" הנאמר ביחס לראש השנה נחשב מפסוקי מלכות
- מקור: "מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות משנה." (ראש השנה לב ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ רבי יהודה: רבי יוסי סובר שפסוק זה נחשב מלכות (שייך לעשרת פסוקי המלכויות), ורבי יהודה סובר שאינו נחשב מלכות משנה אלא ענין אחר
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שופר פרק ג הלכה ח), שהפסוק נמנה בין פסוקי המלכויות.
תקנה שנתקנה מפני הצרה נשארת בתוקפה אף לאחר שבטלה הצרה, עד שיבוא בית דין ויבטלה
- מקור: "העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה - השני מתקיע, ובשעת הלל - הראשון מקרא את ההלל. ומוקי לה בגמ בשעת הצרה. אף על פי שהצרה בטלה גזירה במקומה עומדת עד שיבוא ב"ד ויבטל ואמרי בירושלמי (פרק זה הל ח) ר " (ראש השנה לב ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם שגזירה במקומה עומדת עד שיבוא בית דין אחר ויבטלנה, כלשון הגמרא
אין אומרים הלל בראש השנה וביום הכפורים
- מקור: "ליכא הלל, מאי טעמא? - אמר : אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? - אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פ" (ראש השנה לב ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שאין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ, שאי אפשר לומר שירה בשעה שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני המלך, כרמב"ם שופר פ"ג ה"י
אין מעבירין את התחום ואין מחללין שבות כדי להביא שופר של ראש השנה
- מקור: "שופר של ראש השנה - אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל, לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעש" (ראש השנה לב ב אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, חנוכה, פרק ג, הלכה ו · שו"ע או"ח סימן תקפד סעיף א
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שאין מחללין אפילו שבות דרבנן להשגת שופר, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' תקפד
מי שהתעסק בתקיעת שופר בלימוד לתינוקות (או השומע ממנו) לא יצא ידי חובתו
- מקור: "אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין - יתן. אין מעכבין את התנוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו. והמתעסק לא יצא, והשומע מן המתעסק - לא יצא. גמרא. מאי טעמא? שופר עשה הוא. ויום טוב עשה ולא תעשה, ואין ע" (ראש השנה לב ב אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק א, הלכה ד · שו"ע או"ח סימן תקפו סעיף כא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהתעסק והשומע ממנו לא יצאו ידי חובת תקיעה, כרמב"ם ושו"ע
אין מעכבים תינוקות שאינם בני חיוב מלתקוע בשופר בראש השנה, אלא מתעסקים עמהם עד שילמדו
- מקור: "אין מעכבין את התנוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו." (ראש השנה לב ב אות נ)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק א, הלכה ד · שו"ע או"ח סימן תקפו סעיף כג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא, שאין מעכבים את התינוקות מלתקוע אלא מתעסקים עמהם עד שילמדו, כרמב"ם ושו"ע
המתעסק בתקיעת שופר לא יצא ידי חובתו, וכן השומע ממתעסק לא יצא
- מקור: "והמתעסק לא יצא, והשומע מן המתעסק - לא יצא. גמרא. מאי טעמא? שופר עשה הוא. ויום טוב עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה וכו . השתא דרבנן אמרת לא, דאורייתא " (ראש השנה לב ב אות ס)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהמתעסק לא יצא, וכן פסק הרמב"ם (שופר פ"ב ה"ז)
השומע תקיעת שופר ממי שהתעסק בתקיעה ולא נתכוון לתקוע, לא יצא ידי חובתו
- מקור: "והשומע מן המתעסק - לא יצא. גמרא. מאי טעמא? שופר עשה הוא. ויום טוב עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה וכו . השתא דרבנן אמרת לא, דאורייתא מיבעיא? - זו ואי" (ראש השנה לב ב אות ע)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק א, הלכה ד · שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהמתעסק אינו מוציא ידי חובה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
דף לג א
[עריכה]אין מעכבין נשים וקטנים מלתקוע בשופר ביום טוב אף שאינם מחויבים
- מקור: "מי רגלים - אסור, מפני הכבוד. אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. הא נשים - מעכבין. והתניא: אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב! - אמר : לא קשיא; הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי ורבי שמעון." (ראש השנה לג א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק א, הלכה ד · שו"ע או"ח סימן תקפו סעיף כג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יהודה ~ סובר שמעכבין את הנשים מלתקוע, לעומת רבי יוסי ורבי שמעון ~ הסוברים שאין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי ורבי שמעון שאין מעכבין, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע
אין מעכבין נשים מלתקוע בשופר ביום טוב
- מקור: "אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. הא נשים - מעכבין. והתניא: אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב! - אמר : לא קשיא; הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי ורבי שמעון. דתניא, דבר אל בני ישראל - בנ" (ראש השנה לג א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה ז · שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ו
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה (ממעט נשים מ"בני ישראל" ולכן מעכבין אותן) ~ ר' יוסי ור' שמעון (אין ממעטים, ואין מעכבין נשים מלתקוע)
- הכרעה: נפסק כר' יוסי ור' שמעון שאין מעכבין נשים מלתקוע, כפסק הרמב"ם (שופר ב,ז) והשו"ע (או"ח תקפט,ו)
מותר להתעסק בסמיכה על קרבנות כדי ללמוד, אפילו בשבת
- מקור: "ואין בנות ישראל סומכות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות רשות. אבל מתעסקין בהם עד שילמדו. אמר רבי אלעזר: אפילו בשבת. תני נמי הכי: מתעסקין בהן עד שילמדו, אפילו בשבת." (ראש השנה לג א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה ח · סמג עשין קפג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — חובת סמיכה בקרבנות המחייבים סמיכה חלה על הבעלים עצמם ולא על שלוחם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — רציעת עבד עברי חייבת להיעשות בידי האדון עצמו ולא בידי שלוחו או בנו
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: רבי יהודה ~ רבי יוסי ורבי שמעון: האם נשים סומכות רשות
- הכרעה: הלכה זו (התעסקות בסמיכה ללימוד אף בשבת) נאמרה כדברי הכל ולא תלויה במחלוקת התנאים, ונפסקה כרבי אלעזר שהתירה אף בשבת
- מקור: "ואין מעכבין התינוקות מלתקוע בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. הא גופא קשיא; אמרת מתעסקין בהן עד שילמדו ואפילו בשבת - אלמא לכתחלה אמרינן תקעו, והדר תנא: אין מעכבין, עכובא הוא דלא מעכבין. הא לכתחלה - לא אמ" (ראש השנה לג א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה ז
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת, מדובר בפירוש דברי הברייתא שאין בהם סתירה
דף לג ב
[עריכה]התוקע שופר לצורך שיר (מוזיקה) ולא לשם מצוה, יצא ידי חובת שמיעת תקיעה
- מקור: "בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך: והמתעסק לא יצא: הא תוקע לשיר יצא לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא התוקע לשיר יצא" (ראש השנה לג ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ב, הלכה ז
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבא ~ מקשן בגמרא: רבא סובר התוקע לשיר יצא, ואילו המקשן הציע שגם זה בגדר מתעסק ולא יצא
- הכרעה: נפסק כרבא שהתוקע לשיר יצא, כן פסק הרמב"ם (שופר פ"ב ה"ז)
השומע תקיעת שופר ממי שמתכוון לתקוע לעצמו (ולא להוציא את השומע) יצא ידי חובתו
- מקור: "דלמא תוקע לשיר נמי מתעסק קרי ליה: והשומע מן המתעסק לא יצא: אבל השומע מן המשמיע לעצמו מאי יצא לימא תיהוי תיובתיה דרבי זירא דאמר ליה רבי זירא לשמעיה איכוון ותקע לי דלמא איידי דתנא רישא מתעסק תנא סיפא נמ" (ראש השנה לג ב אות ב)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: פוסקים כדברי רבי זירא ("איכוון ותקע לי") שהמתכוין לעצמו מוציא גם את השומע, שהרי הבעיא בגמרא נשארה בספק ולא הופשטה לאיסור, ולכן הלכה כדברי רבי זירא המפורשים.
סדר תקיעות בכל תקיעה הוא תקיעה־תרועה־תקיעה, ושיעור התקיעה כשיעור התרועה, ושיעור התרועה כשלוש יבבות
- מקור: "§ סדר תקיעות שלש של שלש שלש § שיעור תקיעה כשלש תרועות § שיעור תרועה כשלש יבבות ביאור:דיני ראש השנה/פרק רביעי#לג-ב-ו|<span title="נפסק · הכרעה:" (ראש השנה לג ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה א · שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף א
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: משנתנו (שיעור תרועה כשלוש יבבות) ~ ברייתא (שיעור תרועה כשלושה שברים): נחלקו אביי ואמוראי בהבנת צורת קול התרועה, אם היא כיבבות (קול קצר-קצר, "יללה") או כשברים (קול ארוך-קצר, "גניחה")
- הכרעה: נפסק להלכה לחשוש לשתי הדעות ולתקוע תשר"ת תש"ת ותר"ת, כמבואר ברמב"ם הלכות שופר פ"ג ה"א ובשו"ע או"ח סימן תק"צ סעיף א, מפני הספק שהעלה אביי בין לשונות הברייתא והמשנה.
- מקור: "§ שיעור תקיעה כשלש תרועות § שיעור תרועה כשלש יבבות § תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים כשם ששליח צבור חייב" (ראש השנה לג ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ד · שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שאין תקיעה ממושכת נחשבת לשתי תקיעות אלא לאחת, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע
- מקור: "§ שיעור תרועה כשלש יבבות § תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבן גמליאל אומר ביאור:דיני " (ראש השנה לג ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ד · שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסקו הרמב"ם (שופר פ"ג ה"ד) והשו"ע (או"ח תקצ, ג).
מי שבירך (התכוון לתקיעות) ואחר כך נתמנה לו שופר, תוקע תשר"ת (תקיעה תרועה תקיעה) שלוש פעמים
- מקור: "תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבן גמליאל אומר" (ראש השנה לג ב אות ו)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף ו
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה כפי שהובאה בשו"ע או"ח תקצ,ו, שאין על דין זה מחלוקת בסוגיה
שליח ציבור התוקע בשופר מוציא את הרבים ידי חובתם
- מקור: "שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן: גמ והתניא שיעור תקיעה כתרועה אמר אביי תנא דידן קא חשיב תקיעה דכולהו בבי ותרועות דכולהו בבי תנא ברא קא חשיב חד בבא ותו לא: שיעור תרועה כג יבבות: והתניא שיעור תרועה כ" (ראש השנה לג ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, תפלה, פרק ח, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן קכד סעיף א
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבן גמליאל: תנא קמא סובר כל יחיד ויחיד חייב לתקוע בעצמו ואינו יוצא בתקיעת אחר, ורבן גמליאל סובר ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן
- הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שהלכה כמותו במשנה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע שהמתפלל עם הציבור וכיוצא בו יוצא בתקיעת השליח ציבור
תקיעה בראש השנה טעונה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, כדין תקיעת יובל
- מקור: "ומנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת"ל בחדש השביעי" (ראש השנה לג ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה א · שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשוטו של המקרא הנלמד בגזירה שווה "שופר" "שופר" מיובל לראש השנה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
דף לד א
[עריכה]תקיעת שופר בראש השנה כשרה ביום ולא בלילה
- מקור: "ביום ולא בלילה. - ואידך: ביום ולא בלילה מנא ליה? - נפקא ליה מביום הכפרים. - אי (ביום) +מסורת הש"ס: מביום + הכפרים יליף - נגמור נמי מיניה לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה! - והעברת תעבירו - לא משמע להו. - אל" (ראש השנה לד א אות א)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: הדין מוסכם על שני הצדדים בגמרא (המחלוקת רק במקור הדרשה), וכך נפסק בשו"ע או"ח סימן תקפח סעיף א שאין תוקעין בלילה.
מספק אין לדעת אם קול "יבבא" הוא כדרך יללה או כדרך גניחה, ולכן יש לתקוע תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה
- מקור: "אתקין בקסרי: תקיעה, שלשה שברים, תרועה, תקיעה. - מה נפשך? אי ילולי יליל – לעביד, תקיעה תרועה ותקיעה , ואי גנוחי גנח - לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה! - מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל. - מתקיף לה ר" (ראש השנה לד א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ב · שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה, מספק, כתקנת רבי אבהו בקסרי
דף לד ב
[עריכה]השומע תשע תקיעות פזורות במשך תשע שעות ביום יצא ידי חובתו
- מקור: "תשע תקיעות בתשע שעות ביום. יצא, תניא נמי הכי: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום - יצא," (ראש השנה לד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ו · סמג עשין מב · שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא שיצא, שכן לא נדרש רצף בתקיעות שופר
- מקור: "מתשעה בני אדם כאחד - לא יצא , תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא, ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו. ומי אמר הכי? והאמר משום רבי : בהלל ובמגילה, אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש! - לא קשיא; הא - דידיה," (ראש השנה לד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ו · סמג עשין מב · שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע שהשומע תקיעות מכמה בני אדם בזה אחר זה יצא אף שהפסיק ביניהם, שאין הפסק פוסל בשופר כבקריאת הלל ומגילה
השוהה מלקרוא קריאת שמע כדי שיעור זמן שהיה גומר את כולה - חוזר וקורא מראשה
- מקור: "מהו לגמור? - אמר לו: אם שהית כדי לגמור את כולה - חזור לראש! - הכי קאמר ליה: לדידי - לא סבירא לי. לדידך דסבירא לך, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש. תנו רבנן: תקיעות אין מעכבות זו את זו, ברכות אין מ" (ראש השנה לד ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ק"ש, פרק ב, הלכה יב · סמג עשין יט · שו"ע או"ח סימן סה סעיף א · שו"ע או"ח סימן עח · שו"ע או"ח סימן פה סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — מי שמדקדק באותיות ובניגון מצוות קריאת שמע יצא ידי חובה, אף שלא היה מתכוון לכך
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: פלוני (שהשיב "לדידי לא סבירא לי" - אין דין חזרה לראש) ~ פלוני (שאמר "אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש")
- הכרעה: נפסק כדעת האומר ששיהוי כשיעור גמר כולה מחייב חזרה לראש, וכך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סה,א, אף שהיה אמורא שלא קיבל דין זה על עצמו
- מקור: "תקיעות וברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים מעכבות פי רש"י תקיעות וברכות דעלמא כגון דתעניות אין מעכבות זו את זו אם בירך ולא תקע או תקע ולא בירך. ומשמע מתוך פירושו אבל דר"ה ויום הכפורים מעכבות זו את זו. " (ראש השנה לד ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ו · שו"ע או"ח סימן תקצג סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפירוש רש"י בגמרא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקור: "לא אמרו אלא בחבר עיר. תניא נמי הכי: כשהוא שומען - שומען על הסדר, ועל סדר ברכות, במה דברים אמורים - בחבר עיר," (ראש השנה לד ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ז · שו"ע או"ח סימן תקצב סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה, שהבחינה בין חבר עיר לשאינו חבר עיר, כפי שהביאה הברייתא לתמיכה - כרמב"ם ושו"ע.
שלא בחבר עיר, שומעים את התקיעות על הסדר ולא על סדר הברכות
- מקור: "אבל שלא בחבר עיר - שומען על הסדר, ושלא על סדר ברכות." (ראש השנה לד ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה יב · שו"ע או"ח סימן תקצב סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע, שהיחיד השומע תקיעות שלא במניין חבר קבוע שומע את כל התקיעות רצופות כסדרן ולא לפי סדר הברכות.
- מקור: "ויחיד שלא תקע - חבירו תוקע לו, ויחיד שלא בירך - אין חבירו מברך עליו. ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין." (ראש השנה לד ב אות ז)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תקצד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשונה בגמרא ללא חולק, וכן פסק בשו"ע או"ח סימן תקצד.
- מקור: "כיצד? שתי עיירות, באחת תוקעין ובאחת מברכין - הולכין למקום שתוקעין, ואין הולכין למקום שמברכין. פשיטא! הא דאורייתא הא דרבנן! - לא צריכא, דאף על גב דהא ודאי והא ספק. כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד " (ראש השנה לד ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה יג · שו"ע או"ח סימן תקצה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שתקיעת שופר, שהיא דאורייתא ואף ודאית, קודמת לברכות שהן דרבנן ואף ספק, ולכן הולכים למקום התקיעה - כפסק הרמב"ם והשו"ע
דף לה א
[עריכה]שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתם בברכות של ראש השנה ושל יום הכיפורים
- מקור: "פירשה מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ והלכה מכלל דפליגי בברכות דכל השנה איני והאמר ר חנה ציפוראה א"ר ⚖ יוחנן הלכה כרבן גמליאל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ אלא אמר רב נחמן בר יצחק מאן מודים " (ראש השנה לה א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תפלה, פרק ח, הלכה י · שו"ע או"ח סימן קכד סעיף א
- חכמים בסוגיה: רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רב חננאלרב חננאל אמורא בבל · דור ב׳רב חננאל°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבן גמליאל (ר"מ) ~ חכמים: לרבן גמליאל/ר"מ שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן בברכות אלו, ואילו לחכמים כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב בעצמו
- הכרעה: נפסק כרבן גמליאל (שהוא שיטת ר"מ) שהלכה כמותו בברכות של ר"ה ושל יוה"כ, כמבואר ברמב"ם ושו"ע.
- בעץ המחלוקות: חכמים ~ רבי מאיר
כיון שאמר בברכות ראש השנה "ובתורתך כתוב לאמר" שוב אינו צריך לומר את הפסוק השני, בין ביחיד בין בציבור
- מקור: "כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך אלא משום דאוושי ברכות גופא אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך סבור מינה הני מילי ביחיד אבל בצבור לא אתמר אמר ר יהושע בן לוי אחד יחי" (ראש השנה לה א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שופר, פרק ג, הלכה ח · שו"ע או"ח סימן תקצא סעיף ד
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רב חננאלרב חננאל אמורא בבל · דור ב׳רב חננאל°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, יהושע בן לוירבי יהושע בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהושע בן לויבר קפרארבי שמעון בן פזי°, רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: סבורים מינה ~ ריב"ל: סבורים מינה הני מילי ביחיד אבל בצבור לא, ואתמר בשם ריב"ל אחד יחיד אחד צבור כיון שאמר שוב אינו צריך
- הכרעה: נפסק כריב"ל שאחד יחיד ואחד צבור שוב אינו צריך, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע
- מקור: "מסתברא מילתיה דר אלעזר בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל דכל השנה לא איני והא רב יהודה מסדר צלותיה ומצלי שאני רב יהודה כיון דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי כפרקים דמי אמר רב אחא בר עוירא אמר ר" (ראש השנה לה א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תפלה, פרק ד, הלכה יט · שו"ע או"ח סימן ק
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שהובהרה בתירוץ "שאני רב יהודה" - שכל שאינו קבוע בכל יום אלא נאמר מזמן לזמן דינו כפרקים ואינו נחשב קבע; כן פסקו הרמב"ם (תפלה ד, יט) והשו"ע (או"ח ק) שההבחנה בין קבע לשאינו קבע תלויה בתדירות האמירה בכל יום דווקא
עם שעומדים מאחורי הכהנים בשעת נשיאת כפים אינם נכללים בברכת הכהנים
- מקור: "עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה אלא כי אתא רבין אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי שמעון חסידא" (ראש השנה לה א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נשיאות כפים, פרק טו, הלכה ח · שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כד
- חכמים בסוגיה: רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רבי שמעון חסידארבי שמעון חסידא אמורא א״י · דור ב׳רבי שמעון חסידא°, רביןרבין אמורא א״י · דור ד׳רבין°, רבי יעקב בר אידירבי יעקב בר אידי אמורא א״י · דור ג׳רבי יעקב בר אידירבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו (רמב"ם פי"ה מנשיאות כפים ה"ח; שו"ע או"ח קכח, כד), שהעומדים מאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, שהרי אינם אנוסים במלאכתם כעם שבשדות שאותם בלבד פטר רבן גמליאל.
רבן גמליאל פטר מתפילת שמונה עשרה (הביננו) רק את מי שבשדות שאנוסים במלאכה, אך מי שבעיר לא פטר
- מקור: "לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות מ"ט משום דאניסי במלאכה אבל בעיר לא:" (ראש השנה לה א אות ה)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רבי שמעון חסידארבי שמעון חסידא אמורא א״י · דור ב׳רבי שמעון חסידא°, רביןרבין אמורא א״י · דור ד׳רבין°, רבי יעקב בר אידירבי יעקב בר אידי אמורא א״י · דור ג׳רבי יעקב בר אידירבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב אחא בר עוירא אמר רשב"ח: פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות ~ רבין אמר ר' יעקב בר אידי אמר רשב"ח: לא פטר אלא עם שבשדות בלבד ולא בעיר
- הכרעה: נפסק כלישנא בתרא שאמרה רבין, שהיא הגרסה המאוחרת והמתקבלת, שלא פטר אלא עם שבשדות שאנוסים במלאכה