ביאור:דיני ראש השנה/פרק ראשון
לא בדוק
הדינים העולים מראש השנה פרק ראשון
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף ב א
[עריכה]אחד בתשרי הוא ראש השנה למניין השנים
- מקור: "באחד בתשרי. באחד בתשרי - ראש - השנה לשנים," (ראש השנה ב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, בכורות, פרק ז, הלכה ו · סמ"ג עשין ריב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — אחד בתשרי הוא ראש השנה למניית שנות מלכים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — מעשר בהמה: האם ולדות שנולדו בשנים שונות (לפני ואחרי ראש השנה) מצטרפים לחיוב מעשר יחד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה בראש השנה שאחד בתשרי הוא ראש השנה לשנים, וכך פסקו הרמב"ם והסמ"ג
ראש השנה לשטרות (מניין שנות מלכים) הוא באחד בניסן, וקובע כשרות שטרי חוב המוקדמים או המאוחרים לו
- מקור: "ולשמיטין, וליובלות, לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו. גמרא. למלכים למאי הלכתא? - אמר : לשטרות. דתנן: שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כש" (ראש השנה ב א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק ד, הלכה ט · רמב"ם, שמיטין, פרק י, הלכה ד · סמ"ג עשין קמז · ולאוין רסח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — תבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה של שביעית, ואספה בשביעית - חייבת בתרומות ומעשרות ואינה קדו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — תבואה שהביאה פחות משליש שליש לפני כניסת שביעית או שמינית, האם דינה נקבע לפי זמן ההשרשה או
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא שאחד בניסן ראש השנה למלכים לעניין שטרות, שטר מוקדם פסול ומאוחר כשר, וכך פסקו הרמב"ם והסמ"ג
ראש השנה לאילן לעניין ערלה, נטע רבעי ומעשר פירות הוא בחמישה עשר בשבט
- מקור: "וליובלות, לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו. גמרא. למלכים למאי הלכתא? - אמר : לשטרות. דתנן: שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כשרין. תנו ר" (ראש השנה ב א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק ד, הלכה ט · רמב"ם, שמיטין, פרק י, הלכה ד · סמ"ג עשין קמז · ולאוין רסח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — תבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה של שביעית, ואספה בשביעית - חייבת בתרומות ומעשרות ואינה קדו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — תבואה שהביאה פחות משליש שליש לפני כניסת שביעית או שמינית, האם דינה נקבע לפי זמן ההשרשה או
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי אומרים ראש השנה לאילן באחד בשבט, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו
- הכרעה: נפסק כבית הלל שהוא בחמישה עשר בשבט, כדברי הרמב"ם (שמיטין פ"ד ה"ט; פ"י ה"ד) והסמ"ג (עשין קמז, לאוין רסח), שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי
ראש השנה לאילן לעניין מעשרות הוא בחמישה עשר בשבט
- מקור: "לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו. גמרא. למלכים למאי הלכתא? - אמר : לשטרות. דתנן: שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כשרין. תנו רבנן: מלך ש" (ראש השנה ב א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ט, הלכה ח · סמ"ג עשין קלז · שו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ד
- מצב: נפסק
- מחלוקת: בית שמאי: ראש השנה לאילן באחד בשבט ~ בית הלל: ראש השנה לאילן בחמישה עשר בשבט
- הכרעה: נפסק כבית הלל בחמישה עשר בשבט, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ד
ראש השנה לאילן לענין מעשרות הוא באחד בשבט
- מקור: "ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים:" (ראש השנה ב א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ב · רמב"ם, תרומות, פרק ה, הלכה יא · סמ"ג עשין קלו · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אין תורמים ותועפים תבואה חדשה על ישנה ולהיפך
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי אומרים ראש השנה לאילן באחד בשבט, ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו
- הכרעה: נפסק כבית הלל בחמשה עשר בשבט, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשר שני פרק א הלכה ב ובשו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נז
ראש השנה לאילן, הקובע למעשרות, הוא בחמשה עשר בשבט
- מקור: "בחמשה עשר בו. גמרא. למלכים למאי הלכתא? - אמר : לשטרות. דתנן:" (ראש השנה ב א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ב · רמב"ם, תרומות, פרק ה, הלכה יא · סמ"ג עשין קלו · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אין תורמים ותועפים תבואה חדשה על ישנה ולהיפך
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: ב"ש אומרים ראש השנה לאילן באחד בשבט, ב"ה אומרים בחמשה עשר בו
- הכרעה: נפסק כבית הלל שראש השנה לאילן הוא ט"ו בשבט, וכך פסקו רמב"ם (מעשר שני פ"א ה"ב; תרומות פ"ה הי"א), סמ"ג ושו"ע יו"ד סי' שלא סעיף נז
שטר חוב שנכתב בו תאריך מוקדם מהזמן האמיתי - פסול לגבייה, ומאוחר - כשר
- מקור: "שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כשרין. תנו רבנן: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן - עלתה לו שנה. ואם לא עמד אלא באחד בניסן - אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר. אמר מר: מלך שעמ" (ראש השנה ב א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, מלוה ולוה, פרק כג, הלכה א · סמ"ג עשין צד · שו"ע חו"מ סימן מג סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא שהמוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקור: "והמאוחרין - כשרין. תנו רבנן: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן - עלתה לו שנה. ואם לא עמד אלא באחד בניסן - אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר. אמר מר: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהג" (ראש השנה ב א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, מלוה ולוה, פרק כג, הלכה ב · שו"ע חו"מ סימן מג סעיף יב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא בגמרא כפשוטה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן מג סעיף יב
דף ד א
[עריכה]הנודר קרבן ועברו עליו שלושה רגלים כסדרם עובר בבל תאחר
- מקור: "כיון שעברו עליו שלשה רגלים - עובר בבל תאחר. רבי שמעון אומר: שלשה רגלים כסדרן, וחג המצות תחילה. וכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר: רגלים פעמים שלשה, פעמים ארבעה, פעמים חמשה. כיצד? נדר לפני הפסח - שלשה, לפ" (ראש השנה ד א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה יג · סמג לאוין שלא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — הנודר קרבן ולא הביאו עד שעברו עליו שלושת הרגלים - עובר בלאו של "בל תאחר" מן הרגל הראשון שפ
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ ר' שמעון: חכמים סוברים שלושה רגלים כלשהם עוברים על בל תאחר, ר' שמעון סובר שצריך שלושה רגלים כסדרם וחג המצות ראשון
- הכרעה: נפסק כר' שמעון שצריך שלושה רגלים כסדרם וחג המצות תחילה, כדברי הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק יד הלכה יג
דף ד ב
[עריכה]העובר על נדרו או נדבתו עד שיעברו עליו שלושה רגלים עובר בבל תאחר
- מקור: "ההוא לעשה. - ורבי מאיר, כיון דאמר ליה רחמנא אייתי, ולא אייתי - ממילא קם ליה בבל תאחר. ורבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא? דכתיב אלה תעשו לה במועדיכם, מיעוט מועדים - שנים. - ורבנן? - ההוא לכדרבי יונה. דאמר :" (ראש השנה ד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה יג · סמג לאוין שלא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — הנודר קרבן ולא הביאו עד שעברו עליו שלושת הרגלים - עובר בלאו של "בל תאחר" מן הרגל הראשון שפ
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר"א בן יעקב ~ רבנן: ר"א בן יעקב סובר שכבר בעבור שני רגלים (מיעוט "מועדיכם") עובר בבל תאחר, ורבנן סוברים שאינו עובר עד שיעברו שלושה רגלים
- הכרעה: נפסק כרבנן ששלושה רגלים, כפי שפסק הרמב"ם (מעשה הקרבנות פי"ד הי"ג)
- מקור: "שכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. ורבי אלעזר ברבי שמעון מאי טעמא? - דתניא, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לא יאמר חג הסכות, שבו דיבר הכתוב. למה נאמר? לומר שזה גורם. ורבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב, האי בחג" (ראש השנה ד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שגגות, פרק יא, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יומא — שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפרים על זדון טומאת מקדש וקדשיו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שבועות — טומאת מקדש וקדשיו שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף וטומאה מכוסה בינתיים - חייב קרבן עולה וי
- חכמים בסוגיה: רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי יונה (ורבנן): הכפרה נלמדת מהיקש כל המועדים זה לזה, שכולם מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו ~ רבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב: הפסוק "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות" אינו בא ללמד כפרה אלא ללמד על תשלומין לחג השבועות מהיקשו לחג המצות ~ רבי אלעזר ברבי שמעון: הלימוד הוא ש"חג הסוכות" גורם (לענין כרת), ולא ענין כפרה
- הכרעה: נפסק כרבי יונה שההיקש מלמד שכל המועדים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו, וכך פסק הרמב"ם (שגגות פי"א ה"ט) שהעובר עליו רגל אחד מבין שלושת הרגלים נפטר מקרבנו
חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעת ימים, ולא כחג הסוכות שיש לו שמונה
- מקור: "מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה - תלמוד לומר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות, מקיש חג השבועות לחג המצות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה - אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה. - וליקש לחג הסוכות" (ראש השנה ד ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מי שלא הביא חגיגה ביום הראשון של יום טוב, יש לו תשלומין לכל שבעת ימי החג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — מי שלא חג ביום הראשון של חג חוגג את כל שאר ימי הרגל וכולל יום טוב האחרון של חג
- חכמים בסוגיה: רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא בהיקש חג המצות לחג השבועות, שתשלומין דראשון הוא ולא כשמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו
מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג יכול להשלים חגיגתו בכל ימי הרגל וביום טוב האחרון של חג
- מקור: "פז"ר קש"ב, אבל לעניין תשלומין - דברי הכל תשלומין דראשון הוא. דתנן: מי שלא חג יום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל, ויום טוב האחרון של חג. תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. - אלא למאי הלכתא כתב" (ראש השנה ד ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק י, הלכה ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שתשלומי חגיגה הם כל שבעה כולל יום אחרון, כמבואר בגמרא "תפשת מועט תפשת"
ימי התשלומין של החג (שבעת ימי הרגל) הם תשלומין ליום הראשון, ובזה מודים הכל
- מקור: "תשלומין - דברי הכל תשלומין דראשון הוא. דתנן:" (ראש השנה ד ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ד · רמב"ם, חגיגה, פרק ב, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — מי שלא הביא חגיגה ביום הראשון של החג יכול להשלימה בשאר ימי הרגל
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — מי שלא חג ביום הראשון של חג חוגג את כל שאר ימי הרגל וכולל יום טוב האחרון של חג
- מצב: נפסק
- הכרעה: הוכרע כפשט הגמרא ש"דברי הכל תשלומין דראשון הוא", וכך פסק הרמב"ם בהלכות חגיגה שהמפריש חגיגתו ביום הראשון ולא הביאה - יכול להביאה כל שבעה כתשלומין ליום הראשון.
- מקור: "מי שלא חג יום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל, ויום טוב האחרון של חג. תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. - אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות? - לאקושיה לחג המצות," (ראש השנה ד ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מי שלא הביא חגיגה ביום הראשון של יום טוב, יש לו תשלומין לכל שבעת ימי החג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — מי שלא חג ביום הראשון של חג חוגג את כל שאר ימי הרגל וכולל יום טוב האחרון של חג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שתשלומי חג הסוכות הם כל שבעה ועד יום טוב האחרון, כדברי הכל בגמרא, וכך פסק הרמב"ם.
דף ה א
[עריכה]חג השבועות נקבע ביום החמישים לספירה, כשם שראש חודש נקבע על פי מניית הימים
- מקור: "מנה ימים וקדש חדש, מנה ימים וקדש עצרת, מה חדש למנויו - אף עצרת למנויו. - אימא עצרת חד יומא! - אמר . אטו עצרת יומי מנינן, שבועי לא מנינן? והאמר מר:" (ראש השנה ה א אות א)
- פוסקים: סמ"ג עשין רכז
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: דין תורה ללא מחלוקת בסוגיה זו
מצוה למנות בספירת העומר גם מספר הימים וגם מספר השבועות
- מקור: "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. ועוד: חג שבועות כתיב. ופסח בר מיקרב ברגלים הוא?" (ראש השנה ה א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ח, הלכה א · סמג עשין ט
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה, ומצוה לכל אחד למנות בספירה גם ימים וגם שבועות, כלשון הגמרא "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי".
- מקור: "פסח זימנא קביעא ליה, אי אקרביה - אקרביה, ואי לא אקרביה - אידחי ליה! - אמר : פסח כדי נסבה. אמר: מאי פסח - שלמי פסח. - אי הכי היינו שלמים! - תנא שלמים הבאין מחמת פסח, ותנא שלמים הבאין מחמת עצמן. סלקא דע" (ראש השנה ה א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ז, הלכה כב · סמג עשין ר · שו"ע או"ח סימן תפט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם - הגמרא מבארת שיש שני סוגי שלמים, "הבאים מחמת פסח" ו"הבאים מחמת עצמן", וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
דף ה ב
[עריכה]תמורת תודה חייבת ב'בל תאחר' כתודה עצמה, אך אינה טעונה לחם
- מקור: "ולא בקרבנך חטא. אמר מר: לא תאחר לשלמו - הוא ולא חילופיו. חילופי מאי? אי חילופי עולה ושלמים - מקרב קרבי, אי חילופי חטאת - למיתה אזלא! אלא, מאי חילופיו - חילופי תודה. דתני רבי חייא:" (ראש השנה ה ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה טו · סמג לאוין שלא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המפריש קרבן ולא הביאו במשך רגלים או ימי שנתו עובר בכל יום/רגל שעבר על מצוות ההבאה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המאחר קרבנו יותר משלושה רגלים עובר באיסור "בל תאחר" אף אם הבהמה לא נפסלה
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נלמד מברייתא דרבי חייא שחילופי תודה דינם כתודה לענין בל תאחר, ונפסק כן להלכה ללא חולק.
תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן - הנותרת אין לה תקנה ואינה קריבה לא עם לחם ולא בלעדיו
- מקור: "תודה שנתערבה בתמורתה, ומתה אחת מהן - חברתה אין לה תקנה. היכי ליעביד? ליקרב וליקריב לחם בהדה - דלמא תמורה היא. ליקרבה בלא לחם - דלמא תודה היא. - והא, כיון דלאו בת הקרבה היא, קרא למעוטי למה לי? - אמר : " (ראש השנה ה ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, פסולי המוקדשין, פרק יב, הלכה יג
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה זו; נפסק כפשט הגמרא שהנותרת אין לה תקנה, והמיעוט בפסוק בא ללמד שאין תמורה עושה תמורה (מיעוט חילופי חילופין), וכן פסק הרמב"ם.
- מקור: "כגון שעברו עליו שני רגלים, והומם וחיללו על אחר, ועבר עליו רגל אחד. סלקא דעתך אמינא: הואיל ומכח קמא קאתי - כמאן דעברו עליו שלשה רגלים דמי, קא משמע לן. ולרבי מאיר, דאמר: כיון שעבר עליו רגל ראשון עובר בב" (ראש השנה ה ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המקדיש בהמה לעולה ונתמם ולא הביא תמורתה במועד, אין התמורה מצטרפת עם המקור למניין שלושת הרג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי מאיר ~ חכמים: ר"מ סובר שכבר ברגל הראשון עובר בבל תאחר, וחכמים סוברים שבל תאחר הוא רק לאחר שלושה רגלים
- הכרעה: נפסק כחכמים שבל תאחר הוא בשלושה רגלים, וכן פסק הרמב"ם
דף ו א
[עריכה]- מקור: "ואין מאחר נדרו בלא ירצה. אלא: בך חטא, ולא באשתך חטא. סלקא דעתך אמינא: הואיל ואמר , ואי תימא רבי אלעזר: אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך" (ראש השנה ו א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה טו · סמג לאוין שלא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המפריש קרבן ולא הביאו במשך רגלים או ימי שנתו עובר בכל יום/רגל שעבר על מצוות ההבאה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המאחר קרבנו יותר משלושה רגלים עובר באיסור "בל תאחר" אף אם הבהמה לא נפסלה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה, וכך הביאו הרמב"ם והסמ"ג להלכה
חיוב מצות עשה להקריב נדרים ונדבות נלמד מ"מוצא שפתיך תשמור ועשית", בנוסף ללימוד הבאתם למקדש
- מקור: "אזהרה לבית דין שיעשוך, כאשר נדרת - זה נדר, לה אלהיך - אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים, נדבה - כמשמעו, אשר דברת - אלו קדשי בדק הבית, בפיך - זו צדקה. אמר מר: מוצא שפתיך - זו מצות עשה. למה לי? מובאת שמה וה" (ראש השנה ו א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה טו · סמג לאוין שלא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המפריש קרבן ולא הביאו במשך רגלים או ימי שנתו עובר בכל יום/רגל שעבר על מצוות ההבאה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המאחר קרבנו יותר משלושה רגלים עובר באיסור "בל תאחר" אף אם הבהמה לא נפסלה
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שיש מצות עשה נפרדת מ"מוצא שפתיך" מעבר לחיוב ההבאה, וכך פסק הרמב"ם
הנודר קרבן ולא הפרישו, או הפרישו ולא הקריבו - בית דין כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"
- מקור: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. - חד דאמר ולא אפריש, וחד אפריש ולא אקריב. וצריכא; דאי אשמעינן אמר ולא אפריש - משום דלא קיימיה לדיבוריה, אבל אפריש ולא אקריב - אימא: כל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה, " (ראש השנה ו א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה טז · סמג לאוין שלא
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כן להלכה (רמב"ם, מעשה הקרבנות פי"ד הט"ז; סמג לאוין שלא), שכן הגמרא מלמדת מ"יקריב אותו... לרצונו" שכופין את הנודר לקיים נדרו בין באמירה בלבד ובין בהפרשה, ואין זו מחלוקת אלא צריכותא לשני המקרים.
- מקור: "חד דאמר ולא אפריש, וחד אפריש ולא אקריב. וצריכא; דאי אשמעינן אמר ולא אפריש - משום דלא קיימיה לדיבוריה, אבל אפריש ולא אקריב - אימא: כל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה, צריכא. ואי אשמעינן אפריש ולא אקר" (ראש השנה ו א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה טז · סמג לאוין שלא
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין (הגמרא אומרת "וצריכא" - שני הדינים משלימים זה את זה ואינם מחלוקת)
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא ששני המקרים בכלל בל תאחר, וכך פסק הרמב"ם (מעשה הקרבנות פי"ד הט"ז) שאיחור בין באמירה ולא הפרישה ובין בהפרשה ולא הקרבה עובר בלאו זה.
- מקור: "אי זהו נדר - האומר: הרי עלי עולה. ואי זו היא נדבה - האומר: הרי זו עולה. ומה בין נדר לנדבה? נדר, מת או נגנב - חייב באחריותו, נדבה, מתה או נגנבה - אינו חייב באחריותה! - אמר : משכחת לה, כגון" (ראש השנה ו א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה ד · רמב"ם, נדרים, פרק א, הלכה ב · סמ"ג עשין קכג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מגילה — ההבדל בין נדר לנדבה בקרבן עולה תלוי בניסוח: "הרי עלי עולה" הוא נדר ו"הרי זו עולה" היא נדבה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — ההבדל בין נדר לנדבה בקרבנות - "הרי עלי עולה" נדר ו"הרי זו עולה" נדבה
- מצב: נפסק
- הכרעה: כרמב"ם, המבחין בין נדר (חיוב באחריות) לנדבה (פטור מאחריות) כלשון הגמרא, ללא מחלוקת בדבר
האומר "הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה" חייב לתת צדקה לעניים לאלתר ולא ניתן לו זמן כקרבנות
- מקור: "דאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה. בפיך - זו צדקה. אמר :" (ראש השנה ו א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא שחייב בצדקה זו לאלתר, שכן שכיחי עניים ולא דמי לקרבנות שהתלה אותם הכתוב ברגלים, וכן פסק הרמב"ם.
הנודר צדקה לעניים עובר משום בל תאחר מיד ולא זקוק להמתין שלושה רגלים
- מקור: "וצדקה מיחייב עלה לאלתר. מאי טעמא - דהא קיימי עניים . - פשיטא! - מהו דתימא: כיון דבעניינא דקרבנות כתיבא - עד דעברי עלה שלשה רגלים כקרבנות, קא משמע לן: התם הוא דתלינהו רחמנא ברגלים, אבל הכא - לא, דהא שכ" (ראש השנה ו א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ח, הלכה א · שו"ע יו"ד סימן רנז סעיף ג
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הגמרא דוחה את ההוא אמינא להשוות נדרי צדקה לקרבנות ומכריעה שדין צדקה חמור יותר משום שעניים מצויים תמיד; כך נפסק ברמב"ם מתנות עניים ח,א ובשו"ע יו"ד רנז,ג
המפריש קרבן וקבע לו זמן, כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה של בל תאחר
- מקור: "כיון שעבר עליו רגל אחד - עובר בעשה. מיתיבי: העיד רבי יהושע ורבי פפייס" (ראש השנה ו א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה יג · סמ"ג עשין קפד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — הנודר קרבן ולא הביאו עד שעברו עליו שלושת הרגלים - עובר בלאו של "בל תאחר" מן הרגל הראשון שפ
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב זבידרב זביד אמורא בבל · דור ה׳רב זביד°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא שכיון שעבר רגל אחד עובר בעשה, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג
ולד קרבן שלמים קרב בעצמו קרבן שלמים
- מקור: "על ולד שלמים שיקרב שלמים. אמר רבי פפייס: אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח, ואכלנו ולדה שלמים בחג. בשלמא בפסח לא אקרבוה - אימור דמחוסר זמן הוה, אלא ולדה בעצרת - היכי משהי לה ועברי עליה" (ראש השנה ו א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, תמורה, פרק ד, הלכה א · סמג לאוין שמה
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: הדין פשוט מדין תמורה בולדות, כמעשה שהעיד רבי פפייס ולא נחלקו בו, ונפסק כן ברמב"ם הל' תמורה פ"ד ה"א
דף ו ב
[עריכה]הנודר קרבן ולא הביאו עד שעברו עליו שלושה רגלים - עובר בכל יום בלאו של בל תאחר
- מקור: "כיון שעברו עליו שלשה רגלים - בכל יום ויום עובר בבל תאחר. מיתיבי: אחד בכור ואחד כל הקדשים, כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים, רגלים בלא שנה - עובר בבל תאחר. - והאי מאי תיובתיה? - אמר : מאן דקא מותיב - שפי" (ראש השנה ו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המפריש קרבן ולא הביאו במשך רגלים או ימי שנתו עובר בכל יום/רגל שעבר על מצוות ההבאה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המאחר קרבנו יותר משלושה רגלים עובר באיסור "בל תאחר" אף אם הבהמה לא נפסלה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ מקשן בברייתא: תנא קמא סובר שהעברה היא רק לאחר שעברו שלושה רגלים דווקא כסדרן, ואילו מברייתא משמע שדי בשנה או ברגל אחד כדי לעבור
- הכרעה: נפסק כדעה שצריך שיעברו שלושה רגלים כסדרן, כפי שמבואר בסוגיה שהעמידו את הברייתא בכגון שנדר בתוך החג עצמו ולא נותרה קושיה על הכלל שצריך ג' רגלים - וכך פסק הרמב"ם
קטנה שהתארסה מונה שנים עשר חודש מיום ליום לנישואיה, ואם נתעברה השנה - נתעברה לה ואינו מקצר לה הזמן
- מקור: "מונה שנים עשר חדש מיום ליום, ואם נתעברה שנה - נתעברה לו. משכחת לה לרבי - דאקדשה בתר חג המצות, דכי מטא שילהי אדר בתראה - שנה מליא, רגלים - לא מלו. אלא לרבנן, היכי משכחת לה? - כדתני : עצרת, פעמים חמשה, " (ראש השנה ו ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק יב, הלכה א · רמב"ם, בכורות, פרק א, הלכה יב · סמג עשין ריא · שו"ע יו"ד סימן שו סעיף י
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא (רבי) ~ רבנן: לרבי הזמן נמנה משלושה רגלים (פסח-עצרת-סוכות) ומועד עיבור השנה נבחן ביחס לרגלים, ואילו לרבנן אין קפידא ברגלים אלא מונים מיום ליום שנים עשר חודש
- הכרעה: נפסק כרבנן שמונים מיום ליום, שכן הלכה כרבים ולשון הגמרא נקטה כן להלכה כמבואר ברמב"ם ובשו"ע
יורש הפטור מ"בל תאחר" נלמד מייתור לשון "עמך"/"מעמך"
- מקור: "פרט ליורש. - והאי מעמך מיבעי ליה זה לקט שכחה ופאה! - קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך. בעי : אשה מה היא בבל תאחר? מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה, או דלמא: הא איתה בשמחה? - אמר ליה : ותיפוק ליה" (ראש השנה ו ב אות ג)
- פוסקים: סמג עשין ז
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: לא נפסק מחלוקת - דין דרשה בעלמא המובא כפשוטו, אין בו הכרעה נוספת הנדרשת
בכור בהמה טהורה מאימתי מתחילים למנות לו שנה לעניין קרבן
- מקור: "דהא איתה בשמחה. - ומי אמר הכי? והאמר : אשה בעלה משמחה! - לדבריו דרבי זירא קאמר. איבעיא להו: בכור מאימתי מונין לו שנה? אמר: משעה שנולד, אמר: משעה שנראה להרצאה. ולא פליגי," (ראש השנה ו ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המקדיש בהמה לעולה ונתמם ולא הביא תמורתה במועד, אין התמורה מצטרפת עם המקור למניין שלושת הרג
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין (רב אחא ורבינא לא פליגי - כל אחד דיבר בסוג בכור אחר)
- הכרעה: נפסק שמונים לתמימים משעת לידה ולבעלי מומין משעה שנראו להרצאה, כמבואר ברמב"ם, שכן שתי האמירות אינן מחלוקת אלא עוסקות במקרים שונים
השוחט קדשים תמימים חוץ לעזרה חייב כרת, מה שאין כן בבעל מום
- מקור: "הא - בתם." (ראש השנה ו ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מעשה הקרבנות, פרק יד, הלכה יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — המקדיש בהמה לעולה ונתמם ולא הביא תמורתה במועד, אין התמורה מצטרפת עם המקור למניין שלושת הרג
- מצב: נפסק
- הכרעה: כרמב"ם שפסק שחיוב כרת על שחיטת קדשים בחוץ נאמר דווקא בתם ולא בבעל מום.
דף ז א
[עריכה]אין מעברים את השנה לפני ראש השנה, ואם עיברוה בטל, אך מפני הדחק מותר לעברה מיד לאחר ראש השנה
- מקור: "אין מעברין השנה לפני ראש השנה, ואם עיברוה - אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד," (ראש השנה ז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ד, הלכה יג · סמ"ג עשין מו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אין מעברים את השנה בסמוך לאחר ראש השנה שלה, לפני שהגיע זמן העיבור הראוי (בתחילת השנה שלפני
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אין מעברים את השנה אלא מפני הדוחק, ואינו מתעבר אלא חודש אדר בלבד, וראש חודש ניסן לעולם אינ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג
אין מעברין את השנה אלא בחודש אדר בלבד
- מקור: "ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר! - אמר : מאי עיבורין -" (ראש השנה ז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ד, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שקלים — בית דין רשאי לתקן תקנה חדשה ולעקור דין קודם, ותקנתם תקפה מדין הפקר בית דין הפקר
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה שאין מוסיפים חודש עיבור אלא אדר, כמבואר ברמב"ם
ניתן לעבר את השנה במשך כל חודש אדר, ולא רק עד הפורים
- מקור: "הפסקת עיבורין. דתנן: הן העידו שמעברין השנה כל אדר. שהיו אומרים עד הפורים. מאי טעמא דמאן דאמר עד הפורים? כיון דאמר מר: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום - אתי לזלזולי בחמץ. - ואידך: מידע ידיע דשתא" (ראש השנה ז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ד, הלכה יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מגילה — מעברים את השנה (מוסיפים אדר שני) בכל חודש אדר עד לפורים
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ יש אומרים: חכמים מתירים לעבר את השנה בכל אדר, ויש אומרים שרק עד הפורים משום שלאחריו יש לחוש לזילותא דחמץ שכן שואלים בהלכות הפסח שלושים יום קודם
- הכרעה: נפסק כחכמים שמעברים כל אדר, כיון ששנה מעוברת ידועה מכח החישוב ואין לחוש לזילותא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות קידוש החדש פרק ד הלכה יד
ניתן לעבר את השנה בכל חודש אדר
- מקור: "שמעברין השנה כל אדר. שהיו אומרים עד הפורים. מאי טעמא דמאן דאמר עד הפורים? כיון דאמר מר:" (ראש השנה ז א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ד, הלכה יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מגילה — מעברים את השנה (מוסיפים אדר שני) בכל חודש אדר עד לפורים
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ מאן דאמר עד הפורים: תנא קמא סבר שמעברים את השנה כל אדר סתם, ומאן דאמר עד הפורים מוסיף שאף לאחר קריאת המגילה עד סוף הפורים ניתן לעבר
- הכרעה: נפסק שמעברין כל אדר עד הפורים, כרמב"ם (קידוש החדש פ"ד ה"יד) שפסק כלשון "עד הפורים"
שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלושים יום קודם לחג
- מקור: "שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום - אתי לזלזולי בחמץ. - ואידך: מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא, וסברי: חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא. - ותנא דידן: בהתחלה קמיירי, בהפסקה לא קמייר" (ראש השנה ז א אות ה)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תכט סעיף א
- חכמים בסוגיה: רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא ששואלין בהלכות הפסח שלושים יום קודם לפסח
תרומת שקלים חדשה קובעים אותה משנה לשנה מר"ח ניסן ואילך
- מקור: "אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. וגמרי שנה, שנה מניסן, דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה. - ולגמור שנה שנה מתשרי, דכתיב מראשית השנה! - דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים, ואין דנין שנה שיש עמ" (ראש השנה ז א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, שקלים, פרק ד, הלכה יא · סמג עשין מה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יומא — כבשים תמימים שהותירו אחר ראש חודש ניסן נפדים כבעלי מום ואינם רועים עד שיסתאבו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — תרומת הלשכה מתרומה חדשה נתרמת באחד בניסן
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הגמרא לומדת בגזירה שווה "ראשון... לחדשי השנה" שמונים שנה לתרומת שקלים מניסן ולא מתשרי, שנאמר "דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים"; נפסק כן ברמב"ם הל' שקלים פ"ד ה"יא.
קרבנות ציבור הבאים באחד בניסן, אם הביאם מן הישן יצא ידי חובה אך חיסר מצווה
- מקור: "ואם הביא מן הישן - יצא, אלא שחיסר מצוה. תניא נמי הכי: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש, ואם הביא מן הישן - יצא, אלא שחיסר מצוה," (ראש השנה ז א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, שקלים, פרק ד, הלכה יא · סמג עשין מה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יומא — כבשים תמימים שהותירו אחר ראש חודש ניסן נפדים כבעלי מום ואינם רועים עד שיסתאבו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — תרומת הלשכה מתרומה חדשה נתרמת באחד בניסן
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא המפורשת בגמרא, כפי שהביא הרמב"ם
יחיד שהתנדב עצים למערכה מעצמו, כשרים בלבד שימסרם לצבור
- מקור: "ויחיד שהתנדב משלו - כשרין, בלבד שימסרם לצבור. - פשיטא! מהו דתימא: ליחוש שמא" (ראש השנה ז א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש, פרק ח, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הגמרא, שהם כשרים כשמסרם לצבור, וכן פסק הרמב"ם
דף ז ב
[עריכה]ט"ז בניסן הוא ראש השנה לקרבן העומר, וו' בסיון הוא ראש השנה לקרבן שתי הלחם
- מקור: "ששה עשר בניסן ראש השנה לעומר, ששה בסיון ראש השנה לשתי הלחם. לרבא - ליתני ששה, לרב נחמן בר יצחק - ליתני חמשה! - אמר : כי קא חשיב - מידי דחייל מאורתא, מידי דלא חייל מאורתא - לא קא חשיב. - והרי רגלים, דל" (ראש השנה ז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ז, הלכה ג · סמג עשין קצט · שו"ע יו"ד סימן רצג סעיף א
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, ר"נ בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב שישא בריה דרב אידירב שישא בריה דרב אידי אמורא בבל · דור ה׳רב שישא בריה דרב אידי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק ברמב"ם (תמידין פ"ז ה"ג) ובשו"ע (יו"ד רצג א) כלשון הברייתא, ולא נחלקו בכך אלא בטעם צורת המנין הכללי של ראשי השנים.
ששה בסיון הוא ראש השנה לשתי הלחם (מכאן ואילך כשרה מנחה חדשה מן החדש)
- מקור: "ששה בסיון ראש השנה לשתי הלחם. לרבא - ליתני ששה, לרב נחמן בר יצחק - ליתני חמשה! - אמר : כי קא חשיב - מידי דחייל מאורתא, מידי דלא חייל מאורתא - לא קא חשיב. - והרי רגלים, דלא חיילי מאורתא וקחשיב! - כיון " (ראש השנה ז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ח, הלכה א · סמג עשין יא · יב
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, ר"נ בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב שישא בריה דרב אידירב שישא בריה דרב אידי אמורא בבל · דור ה׳רב שישא בריה דרב אידי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כפשט הברייתא ללא חולק על עצם הדין, וכן פסק הרמב"ם (תמידין ומוספין ח,א) שמעצרת ואילך כשרה מנחה חדשה.
דף ח א
[עריכה]ראש השנה (א' בתשרי) הוא יום הדין השנתי על העולם
- מקור: "לדין. דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא - דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזהו חג" (ראש השנה ח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ג, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — הבא בתשובה מחמת אימת עונש או ייסורין, האם עונותיו נחשבים לזכיות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — בראש השנה נכתבים בני אדם לשלוש כיתות (צדיקים, רשעים, בינוניים), ולבינוניים ניתנת אפשרות תש
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הדרשה בגמרא שראש השנה הוא ראש לדין, כמבואר ברמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ג
דף ח ב
[עריכה]- מקור: "מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכפורים - תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן, ושדות חוזרות לבע" (ראש השנה ח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק י, הלכה יד · סמג עשין קצא · קצב · ולאוין רסח
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ר' יהודה הנשיא ~ רבנן: לר' יהודה הנשיא מראש השנה עד יוה"כ העבדים חורין הם לגמרי (הפקר בית דין הפקר), ולרבנן שוב אינם עובדים אך אינם חורין ממש עד יוה"כ
- הכרעה: נפסק כרבנן (וכלישנא בגמרא), וכך פסק הרמב"ם בהלכות שמיטין שהשחרור וחזרת השדות חלים דווקא ביום הכיפורים בתקיעת השופר
דף ט א
[עריכה]שנת החמישים (שנת היובל) נמנית כשנה בפני עצמה ואינה גם שנה ראשונה למניין השמיטים הבא
- מקור: "שנת חמשים אתה מונה, ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת. לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר: שנת חמשים עולה לכאן ולכאן. קא משמע לן דלא. ודמוסיפין מחול על קדש מנלן? דתניא: בחריש ובקציר תשבת, רבי עקיבא אומר: אינו צריך לו" (ראש השנה ט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק י, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — עבד עברי היוצא בשביעית - עבד שחלה ולא השלים ימי עבודתו יוצא לחירות בהגיע השביעית ואינו חיי
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יהודה ~ חכמים (סתם משנה/תנא דמתניתין): רבי יהודה סובר ששנת החמישים עולה לכאן ולכאן, גם כשנת יובל וגם כשנה ראשונה של המחזור הבא, ואילו חכמים סוברים ששנת החמישים היא שנה בפני עצמה בלבד ואינה נמנית לכאן ולכאן
- הכרעה: נפסק כחכמים שלא כרבי יהודה, כדברי הרמב"ם בהלכות שמיטין ויובל שאין מונים שנת חמישים ואחת כשנה ראשונה אלא שנת החמישים היא שנה נפרדת בפני עצמה
- מקור: "חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות - אף קציר רשות. יצא קציר העומר שהוא מצוה. ורבי ישמעאל, מוסיפין מחול על קדש מנא ליה? - נפקא ליה מדתנ" (ראש השנה ט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה, פרק ג, הלכה א · רמב"ם, שמיטה, פרק ד, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — עד אימתי מותר לחרוש בשדה האילן בערב שביעית
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — חרישה בערב שביעית לצורך קציר שנכנס לשביעית - עד מתי אסורה
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי עקיבא ~ אין היתר כלל לחריש וקציר הסמוכים לשביעית, אף לא למצוה; רבי ישמעאל ~ האיסור הוא רק ברשות, אך קציר העומר שהוא מצוה מותר
- הכרעה: נפסק כרבי ישמעאל שקציר העומר קוצרים אף שהוא בשביעית, כמבואר ברמב"ם (שמיטה פ"ד ה"ט) שמתירים קציר העומר, ואילו איסור התוספת בחריש וקציר של רשות נפסק כפשט הברייתא (רמב"ם שמיטה פ"ג ה"א).
- מקור: "וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות - אף קציר רשות." (ראש השנה ט א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה, פרק ד, הלכה יג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — מותר לחרוש בשדה עד ראש השנה שלאחר השמיטה, אף שהתבואה יוצאת למוצאי שביעית
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — אסור להשקות פירות שביעית במחובר בסוריא (וכל שכן בארץ ישראל)
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ר' עקיבא ~ ר' ישמעאל: ר' עקיבא לומד איסור מוסף (חריש וקציר) בלא לחלק בין רשות למצוה, ור' ישמעאל דורש "מה חריש רשות אף קציר רשות" ומוציא את קציר העומר שהוא מצוה מכלל האיסור
- הכרעה: נפסק כרבי ישמעאל, שהרמב"ם (שמיטה ד,יג) פוסק שהאיסור הוא בקציר של רשות בלבד, וקציר העומר שהוא מצוה מותר לקצור אף היוצא משביעית למוצאי שביעית
מוסיפים מחול על קודש ביום הכיפורים ומתחילים להתענות מבעוד יום בתשיעי בתשרי
- מקור: "יצא קציר העומר שהוא מצוה. ורבי ישמעאל, מוסיפין מחול על קדש מנא ליה? - נפקא ליה מדתניא: ועניתם את נפשתיכם בתשעה, יכול בתשעה? תלמוד לומר בערב - אי בערב יכול משתחשך? תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד?" (ראש השנה ט א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ז, הלכה ו · סמג עשין קצט
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה פשוטה הנלמדת מייתור הכתובים "בתשעה" ו"בערב", ונפסקה כרבי ישמעאל שהביא מקור זה להלכה שמוסיפין מחול על קדש
מוסיפין מחול על הקודש ביום הכיפורים, בשבתות ובימים טובים, בכניסה וביציאה
- מקור: "מתחיל ומתענה מבעוד יום. מלמד שמוסיפין מחול על קדש. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? תלמוד לומר מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין? תלמוד לומר תשבתו. ימים טובים מנין? - תלמוד לומר שבתכם. " (ראש השנה ט א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, שביתת עשור, פרק א, הלכה ו · סמג לאוין מה · ועשין לב · שו"ע או"ח סימן תרח סעיף א
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק שיש חיוב תוספת מן התורה בכניסה וביציאה לכל השבתות והמועדים וכן פוסק הרמב"ם והשו"ע
האוכל ושותה בערב יום הכיפורים (תשיעי בתשרי) מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי
- מקור: "כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב" (ראש השנה ט א אות ו)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תרד סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, שיש מצווה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים ומעלים עליו כאילו התענה שני ימים
דף ט ב
[עריכה]שלוש מצוות היובל - תקיעת שופר, שילוח עבדים והשבת קרקעות - מעכבות זו את זו
- מקור: "שלשתן מעכבות בו. קסברי: מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו. - והכתיב יובל? - ההוא דאפילו בחוצה לארץ. - והכתיב בארץ! - ההוא:" (ראש השנה ט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק י, הלכה יג · סמג עשין קנא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — קידוש בית דין ותקיעת שופר והשמטת כספים בשנת היובל מעכבים זה את זה לעצם קיום היובל
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: כך נקבע כמסקנת הגמרא מדרשת הכתובים "מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו", ולא חלק על כך איש בסוגיה; נפסק ברמב"ם הלכות שמיטין ויובל פרק י הלכה יג.
דיני ערלה (מניין שלש שנים לנטיעה) נמנים משנת תשרי ולא משנת ניסן, בגזירה שווה "שנה שנה" מיובל
- מקור: "בזמן שנוהג דרור בארץ - נוהג בחוצה לארץ, בזמן שאינו נוהג בארץ אינו נוהג בחוצה לארץ. ולנטיעה. מנלן? דכתיב שלש שנים ערלים , וכתיב ובשנה הרביעית, ויליף שנה שנה מתשרי, דכתיב מראשית השנה - וליגמר שנה שנה מנ" (ראש השנה ט ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק י, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — דין יובל ("וקראתם דרור") תלוי בכך שכל השבטים יושבים איש על מקומו בארץ ישראל
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין - הלימוד בגזירה שווה מוסכם, ונפסק כך ברמב"ם הלכות שמיטין פרק י הלכה ח
דף טו א
[עריכה]אתרוג הולכים בו אחר חנטתו (ולא אחר לקיטתו) לענין מעשרות ולענין ביעור שביעית
- מקור: "בת ששית שנכנסת לשביעית - לעולם ששית, ובת שביעית הנכנסת לשמינית - לעולם שביעית. מיתיבי, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית - פטורה מן המעשר, ופטורה מן הביעור, שאין לך " (ראש השנה טו א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ו · רמב"ם, שמיטה, פרק ד, הלכה יב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — אתרוג לענין ערלה רבעי ושביעית הולכים אחר חנטה ולענין מעשרות הולכים אחר לקיטה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — אתרוג חייב במעשרות לפי זמן לקיטתו ולא לפי זמן חנטתו, ובדיני ערלה רבעי ושביעית הולכים אחר ח
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי עקיבא: הולכים אחר חנטה בכל הדינים (ולכן בת ששית הנכנסת לשביעית - לעולם ששית) ~ רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון: מחלק - לענין מעשר וביעור הולכים אחר לקיטה כירק, ורק לענין ערלה ורבעי הולכים אחר חנטה כאילן
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא שהולכים אחר חנטה לכל הדינים, וכן פסק הרמב"ם במעשר שני פ"א ה"ו ובשמיטה פ"ד הי"ב שהאתרוג דומה לאילן ונלך בו אחר חנטתו
קביעת חיוב פירות למעשר ולשביעית נקבעת לפי זמן לקיטתם
- מקור: "אחר לקיטתו, בין למעשר בין לשביעית. - שביעית מאן דכר שמיה?" (ראש השנה טו א אות ב)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הכרעה כפשט הגמרא שקביעת שנת החיוב הן למעשר והן לשביעית הולכת אחר זמן הלקיטה, ואין בכך מחלוקת בסוגיה זו
דף טו ב
[עריכה]- מקור: "אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית, אפילו כזית ונעשית ככר - חייבין עליה משום טבל. תנו רבנן:" (ראש השנה טו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ו · רמב"ם, שמיטין, פרק ד, הלכה יב · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף קכו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — אתרוג לענין ערלה רבעי ושביעית הולכים אחר חנטה ולענין מעשרות הולכים אחר לקיטה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — אתרוג חייב במעשרות לפי זמן לקיטתו ולא לפי זמן חנטתו, ובדיני ערלה רבעי ושביעית הולכים אחר ח
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אתרוג הולך אחר חנטתו לענין מעשרות ושביעית שלא כשאר פירות ההולכים אחר לקיטתם, וכך נפסק להלכה כלשון הברייתא ללא חולק בדבר
- מקור: "אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט - מתעשר לשנה שעברה, אחר חמשה עשר בשבט - מתעשר לשנה הבאה. אמר רבי נחמיה: במה דברים אמורים - באילן שעושה שתי בריכות בשנה. שתי בריכות סלקא דעתך? אלא אימא: כעין שתי ב" (ראש השנה טו ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ב · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף קכה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
פירות חרוב שנת ערלה נמנים לפי חנטה כדעת רבי נחמיה, ולא נהגו בהם כשאר פירות
- מקור: "נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה. איתיביה לרבי יוחנן:" (ראש השנה טו ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ג
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי נחמיה ~ חכמים: ר' נחמיה סובר שחרובין נקצרים בפרק המאוחר ודינם כפול הלוואן, וחכמים חילקו זמנים אחרים לפירות ~ נהגו העם כרבי נחמיה משום שכך נפסק המנהג בפועל בסוגיה
- הכרעה: נפסק כרבי נחמיה, כמבואר "נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה", וכך פסק הרמב"ם (מעשר שני, פ"א ה"ג).
- מקור: "בנות שוח - שביעית שלהן שניה, מפני שעושות לשלש השנים! אישתיק. אמר ליה הכהן לרבי יוסי הכהן: אמאי אישתיק? לימא ליה: אמינא לך אנא רבי נחמיה, ואת אמרת לי רבנן? - משום דאמר ליה: שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה? " (ראש השנה טו ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק ד, הלכה טז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — תאנים שגידולן נמשך שלוש שנים (בנות שוח) - שביעית שלהן היא השנה השנייה לגידולן
- מצב: נפסק
- מחלוקת: חכמים ~ רבי נחמיה: חכמים סברו שהולכים אחר עיקר חנטה כרגיל בכל הפירות, ורבי נחמיה חילק בבנות שוח שהולכים אחר שנה שנייה מפני שעושות לשלוש שנים
- הכרעה: נפסק כחכמים שגם בבנות שוח הולכים אחר עיקר חנטתם ככל שאר הפירות, שכן רבי יוסי הכהן לא רצה לנטות מדעת רבנן אף שהעמיד עצמו כמסייע לרבי נחמיה
דף טז א
[עריכה]בראש השנה נידונים כל באי העולם על מעשיהם, בדין העוברים לפני ה' כבני מרון
- מקור: "בראש השנה - כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים. גמרא. הי תבואה? אילימא הא תבואה דקיימה - כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת איתדון? - אלא: תבואה ד" (ראש השנה טז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ג, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — הבא בתשובה מחמת אימת עונש או ייסורין, האם עונותיו נחשבים לזכיות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — בראש השנה נכתבים בני אדם לשלוש כיתות (צדיקים, רשעים, בינוניים), ולבינוניים ניתנת אפשרות תש
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שבראש השנה נידונים כל באי עולם, כפי שפסק הרמב"ם
חובה לתקוע בשופר של איל בראש השנה, זכר לעקידת יצחק
- מקור: "למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. אמר , למה תוקעין בראש השנה? - למה תוקעין? רחמנא אמר ת" (ראש השנה טז א אות ב)
- פוסקים: סמג עשין מד"ס ב
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, זהו טעם למצוות תקיעה שנפסקה להלכה כמצות היום.
תוקעים ומריעים בראש השנה גם כשהציבור יושב וגם כשהוא עומד, כדי לערבב את השטן
- מקור: "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין," (ראש השנה טז א אות ג)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת ותר"ת פעמיים - פעם בישיבה ופעם בעמידה, כפי שמבואר בסוגיה שטעם הכפילות הוא כדי לערבב את השטן
דף טז ב
[עריכה]אין דנים את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה בלבד
- מקור: "ואמר : כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מרשית השנה - מרשית כתיב, ועד אחרית - סופה שיש לה אחרית. ואמר : אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. ואמ" (ראש השנה טז ב אות א)
- פוסקים: סמג עשין מד"ס ב
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה על עצם הדין, ונפסק כלשונו – שהקב"ה דן את האדם לפי מעשיו הנוכחיים, כדוגמת ישמעאל שנידון "באשר הוא שם"
ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה (תפילה), שינוי השם ושינוי מעשה
- מקור: "צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה. צדקה - דכתיב וצדקה תציל ממות, צעקה - דכתיב ויצעקו אל ה בצר להם וממצקותיהם יוציאם, שינוי השם - דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וכתיב וברכתי אתה וגם נתת" (ראש השנה טז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ב, הלכה ד · סמג עשין טז · שו"ע יו"ד סימן רמז סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רמז סעיף ד
ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה
- מקור: "צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה. צדקה - דכתיב וצדקה תציל ממות, צעקה - דכתיב ויצעקו אל ה בצר להם וממצקותיהם יוציאם, שינוי השם - דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וכתיב וברכתי אתה וגם נתתי ממנה" (ראש השנה טז ב אות ג)
- פוסקים: שו"ע יו"ד סימן שלה סעיף י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק להלכה כפשט הגמרא בשו"ע יו"ד סימן שלה סעיף י, ללא מחלוקת בדבר
- מקור: "ואמר : חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת - מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל." (ראש השנה טז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ת"ת, פרק ה, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא הלומדת מפסוק "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת" שיש חיוב הקבלת פני הרב ברגל, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ז
- מקור: "ואמר : חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, שנאמר ובנבלתם לא תגעו. תניא נמי הכי: ובנבלתם לא תגעו," (ראש השנה טז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק טז, הלכה ט · סמג עשין רמו
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שחיוב טהרה ברגל הוא תקנת חכמים שנסמכה על הכתוב "ובנבלתם לא תגעו", וכך הביאו הרמב"ם והסמ"ג להלכה
אין ישראל מוזהרים מן התורה על נגיעה בנבלה, אלא זו אזהרה לטהר עצמו ברגל
- מקור: "יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה - תלמוד לומר אמר אל הכהנים בני אהרן, בני אהרן מוזהרין, בני ישראל - אין מוזהרין. והלא דברים קל וחומר: ומה טומאה חמורה - כהנים מוזהרין, ישראלים אינן מוזהרין, טומאה קל" (ראש השנה טז ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק טז, הלכה ט · סמג עשין רמו
- חכמים בסוגיה: א"ר יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: האיסור הוא חובה מדרבנן לטהר עצמו ברגל, כדברי ר' יצחק, וכך נפסק ברמב"ם וסמ"ג
בראש השנה נפתחים שלושה ספרים לצדיקים גמורים, לרשעים גמורים ולבינוניים, ונחתם דינם בהתאם
- מקור: "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומ" (ראש השנה טז ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ג, הלכה ג · סמג עשין טז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — הבא בתשובה מחמת אימת עונש או ייסורין, האם עונותיו נחשבים לזכיות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — בראש השנה נכתבים בני אדם לשלוש כיתות (צדיקים, רשעים, בינוניים), ולבינוניים ניתנת אפשרות תש
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשוטה כרמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ג
ביום הדין נחתכים דינם של צדיקים גמורים ורשעים גמורים לאלתר, ובינוניים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים
- מקור: "שלש כתות הן ליום הדין: אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת " (ראש השנה טז ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא חוץ מהכופרים בתחיית המתים, בתורה מן השמים, והאפיקורסים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — אדם שרוב זכויותיו על עוונותיו נחשב צדיק, ורוב עוונותיו על זכויותיו נחשב רשע
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג ה"ה, כלשון הסוגיה על שלוש הכתות
דף י א
[עריכה]פירות הנטיעה אסורים עד ט"ו בשבט, אם משום ערלה - ערלה, ואם משום רבעי - רבעי
- מקור: "ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם לערלה - ערלה, ואם לרבעי - רבעי. מנא הני מילי? אמר אמר , ומטו בה משמיה דרבי ינאי: אמר קרא וכתיב , פעמים שברביעית - ועדיין אסורה משום ערלה, ופעמים שבחמישית - " (ראש השנה י א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נטע רבעי, פרק ט, הלכה ו · סמג עשין קלט · שו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ד
- חכמים בסוגיה: חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כדברי ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן משמיה דר' ינאי, הנלמד מהכתוב "ובשנה הרביעית ובשנה החמישית", וקושיית הגמרא מר"מ נדחית ואינה מהווה מחלוקת אמיתית בדין זה.
דף י ב
[עריכה]נטיעה, הברכה או הרכבה טעונה שלושים יום לפני ראש השנה כדי שתיקלט לפני שביעית, ואם עבר ונטע - יעקור
- מקור: "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור, (דברי רבי אליעזר). רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת. רבי י" (ראש השנה י ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק ג, הלכה יא · סמג לאוין רסז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשר שני — נטיעה/הברכה/הרכבה בפחות משלושים יום לפני ראש השנה שקדם לשביעית ולא נעקרה - דין פירותיה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ערלה — המרכיב אילן סרק - מאימתי מונים לו שני ערלה: משעת ההרכבה או משעת נטיעת עץ הסרק?
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' אליעזר: צריך שלושים יום לקליטה ~ ר' יהודה: שלושה ימים ~ ר' יוסי ור' שמעון: שתי שבתות
- הכרעה: נפסק כר' אליעזר שצריך שלושים יום, כפי שפסק הרמב"ם (שמיטין ג, יא)
- מקור: "שתי שבתות. ואמר אמר : לדברי האומר שלשים - צריך שלשים ושלשים, לדברי האומר שלשה - צריך שלשה ושלשים," (ראש השנה י ב אות ב)
- פוסקים: סמ"ג עשין קלז · שו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ד
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: פלוני ~ אלמוני: יש אומרים שיעור הכרת בר קיימא שלושים יום ולכן צריך שלושים ועוד שלושים, ויש אומרים שיעורו שלושה ימים ולכן צריך שלושה ועוד שלושים
- הכרעה: נפסק כדעת האומר שלושים, שצריך שלושים ושלושים, וכן פסקו הסמ"ג והשו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ד
לדעת האומר ששיעור הכרת ההרכבה הוא "שתי שבתות", צריך שתהיינה שתי שבתות ושלושים יום יחד
- מקור: "לדברי האומר שתי שבתות - צריך שתי שבתות ושלשים יום וגרסינן בפ הערל יבמות פ"ג ע"א אמרי בי משמיה דרב הלכה כר יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ואמרינן בהרכבה מה לי אמר ת"ש דא"ל לרב ענן תני כמאן דאמר שלשה ושלשים ו" (ראש השנה י ב אות ג)
- פוסקים: סמ"ג עשין קלז · שו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ד
- מצב: נפסק
- מחלוקת: "שתי שבתות" ~ "שלושה ושלושים יום": מחלוקת בביאור שיעור הזמן להיכר ההרכבה לענין ערלה
- הכרעה: נפסק כמאן דאמר "שלושה ושלושים יום", וכפי שאמרו לרב ענן לשנות כן, שכן זו הגרסה המבוררת לחומרא באיסור ערלה, וכך פסקו הסמ"ג והשו"ע יו"ד רצד ד.
שלושים יום בשנה נחשבים כשנה שלמה לעניין מניין שנות נטע רבעי וכיוצא בזה
- מקור: "שלשים יום בשנה חשובין שנה. וחדש למנוייו ושנה למנוייה. (מכלל דתרוייהו סבירא להו בניסן נברא העולם). תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נ" (ראש השנה י ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נטע רבעי, פרק ט, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק להלכה כפשט הכלל "שלושים יום בשנה חשובין שנה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשר שני ונטע רבעי
דף יא א
[עריכה]- מקור: "האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר מעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. מאן דאמר בניסן נולדו - בניסן מתו. מאן דאמר בתשרי נולדו - בתשרי מתו. " (ראש השנה יא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק י, הלכה יג · סמ"ג עשין כז · שו"ע או"ח סימן רכו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — הרואה בריות נאות אף בגויים מברך "שכן ברא בריות נאות בעולמו"
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עבודה זרה — הרואה בריה נאה בין אדם בין בהמה חייב לברך "ברוך שככה לו בעולמו"
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב יהודה להלכה למעשה בשו"ע ובראשונים, כלשון הגמרא ללא חולק
דף יא ב
[עריכה]- מקור: "לילה המשומר ובא מן המזיקין. ואזדו לטעמייהו, דתניא: בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש. רבי יהושע אומר: אותו היום שבעה עשר באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין, ומתוך ש" (ראש השנה יא ב אות א)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יהושע ~ רבי אליעזר: ר' יהושע סובר שהמבול היה בי"ז באייר (בתקופת תמוז, כשכימה שוקעת ביום ומעינות מתמעטים ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם סדרי בראשית והורידם ביום); ר' אליעזר סובר שהמבול היה בי"ז בחשוון (בתקופת תשרי, כשכימה שוקעת בלילה)
- הכרעה: נפסק כרבי יהושע, וכך פסק הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פ"ט לענין חשבון תקופות השנה.
דף יב א
[עריכה]ירק הנאגד נגמר למעשר משעה שנאגד, ושאינו נאגד משעה שמילא בו את הכלי
- מקור: "ירק הנאגד - משיאגד, ושאינו נאגד - משימלא את הכלי. תנו רבנן:" (ראש השנה יב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק ג, הלכה ט · סמג עשין קלה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי הברייתא בסוגיה, וכן פסק הרמב"ם (מעשר ג, ט)
- מקור: "ליקט ירק ערב ראש השנה, עד שלא תבא השמש, וחזר וליקט" (ראש השנה יב א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ה, הלכה יא · רמב"ם, שמיטה, פרק ד, הלכה יב · סמ"ג עשין קלו · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אין תורמים ותועפים תבואה חדשה על ישנה ולהיפך
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שירק הולכים בו אחר לקיטה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
דף יב ב
[עריכה]תבואה שנכנסה מן השנה השנייה למחזור המעשרות לשנה השלישית חייבת במעשר ראשון ומעשר עני, ולא במעשר שני
- מקור: "אם היתה שניה נכנסת לשלישית, שניה - מעשר ראשון ומעשר שני, שלישית - מעשר ראשון ומעשר עני. מנא הני מילי? - אמר : כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר - שנה שאין בה אלא מעשר אחד. הא כיצד?" (ראש השנה יב ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נטע רבעי, פרק א, הלכה ד · סמ"ג עשין קלו · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף קכו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הדרשה "שנה שאין בה אלא מעשר אחד" - הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה
מעשר ראשון אינו בטל בהפקעה/הפסק, בהיקש לנחלה שאין לה הפסק, בשונה ממעשר שני ומעשר עני
- מקור: "מעשר ראשון ומעשר עני, ומעשר שני יבטל. או אינו אלא אף מעשר ראשון נמי יבטל? תלמוד לומר - ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, הקישו הכתוב לנחלה, מה נחלה אי" (ראש השנה יב ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ד · רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה א · סמ"ג עשין קלו · קסא · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף יט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשר שני — בשנה שלישית ושישית לשמיטה, שאין בהן מעשר שני, חייבים בנטע רבעי ובמעשר עני
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — פירות שחייבים בפאה חייבים גם במעשר עני בשנה השלישית והשישית לשמיטה
- מצב: נפסק
- הכרעה: כמסקנת הגמרא שהקישה מעשר ראשון לנחלה - מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
הנודר הנאה מחברו לשנה מונה שנים עשר חודש מיום ליום
- מקור: "המודר הנאה מחבירו לשנה - מונה שנים עשר חודש מיום ליום." (ראש השנה יב ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נדרים, פרק י, הלכה ד · סמג לאוין רסא · שו"ע יו"ד סימן רכ סעיף ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נדרים — הנודר "שנה זו" - מהו משך זמן איסורו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נדרים — הנודר נדר סתם בלי לקבוע לו זמן - נדרו חל למשך שנה אחת בלבד
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כפשט הגמרא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רכ סעיף ז
- מקור: "ואם אמר לשנה זו, אפילו לא עמד אלא בעשרים ותשעה באלול, כיון שהגיע יום אחד בתשרי - עלתה לו שנה. אפילו למאן דאמר יום אחד בשנה אינו חשוב שנה - לצעוריה נפשיה קביל עליה, והא אצטער ליה. - ואימא ניסן! -" (ראש השנה יב ב אות ד)
- פוסקים: שו"ע יו"ד סימן רכ סעיף ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא שדי ביום אחד בתשרי שכן לצעוריה נפשיה קביל עליה, שו"ע יו"ד סימן רכ סעיף ו
- מקור: "בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. תנן התם: התלתן - משתצמח, התבואה והזיתים - משיביאו שליש. מאי משתצמח - משתצמח לזרעים. התבואה והזיתים משיביאו שליש. מנא הני מילי? - אמר אמר , ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: " (ראש השנה יב ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נדרים, פרק ט, הלכה א · סמג לאוין רסב · שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נדרים — הנודר מן המבושל האם מותר בצלי ובשלוק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נזיר — הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק
- חכמים בסוגיה: רב אסירב אסי (בבלי) אמורא בבל · דור א׳רב אסי (בבלי)°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בסוגיה, וכן פסקו הרמב"ם (נדרים ט,א) והשו"ע (יו"ד ריז,א) שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, ודין הבאת שליש נקבע כמסקנת הגמרא מהדרשה
קביעת שנת המעשרות בתלתן היא משעה שהתחיל לצמוח לזרעים, ובתבואה וזיתים משעה שהביאו שליש גידולם
- מקור: "התלתן - משתצמח, התבואה והזיתים - משיביאו שליש. מאי משתצמח - משתצמח לזרעים. התבואה והזיתים משיביאו שליש. מנא הני מילי? - אמר אמר , ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בח" (ראש השנה יב ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק ב, הלכה ה · רמב"ם, תרומה, פרק ב, הלכה ח · סמ"ג עשין קלו · ולאוין רסח · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — הזורע פול שעורים ותלתן לירק - חייבים במעשר כתבואה ופטורה ירקן ממעשר ירק
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהתלתן נקבע לשנת המעשר משתצמח לזרעים, והתבואה והזיתים משיביאו שליש, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן שלא
דף יג א
[עריכה]שיעור מקווה כשר לטבילה הוא ארבעים סאה, וחסר בו קורטוב אינו כשר לטבילה
- מקור: "בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב - אינו יכול לטבול בהן." (ראש השנה יג א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מקואות, פרק ד, הלכה א · סמג עשין רמח · שו"ע יו"ד סימן רא סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שצריך שיעור ארבעים סאה שלמים, כלשון הגמרא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
אוכל מטמא טומאת אוכלין בשיעור כביצה, ופחות מכביצה חסר שומשום אינו מטמא
- מקור: "כביצה - מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום - אינו מטמא טומאת אוכלין." (ראש השנה יג א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק ד, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם, טומאת אוכלין, פרק ד, הלכה א, כלשון הגמרא
בגד ששיעורו שלשה על שלשה אצבעות מטמא טומאת מדרס, ואף אם חסר נימא אחת עדיין מטמא
- מקור: "שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת - אינו מטמא מדרס. הדר אמר : לאו מילתא היא דאמרי. דבעו מיניה חברייא מרב כהנא: עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו? אם תאמר דעייל ביד נכרי - " (ראש השנה יג א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, כלים, פרק כב, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: פסק כמסקנת הגמרא לאחר החזרה ("הדר אמר לאו מילתא היא"), שאין הבדל בין שלם לחסר נימא, וכך פסק הרמב"ם (כלים פרק כב הלכה א) שדי בשיעור שלשה על שלשה לטומאת מדרס.
דף יג ב
[עריכה]- מקור: "האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה - מתעשרים לשעבר, ומותרין בשביעית. ואם לאו - אסורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה. אמר רבה, אמור רבנן:" (ראש השנה יג ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה, פרק ד, הלכה יא · רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ח · סמ"ג עשין קלו · ולאוין רסה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — הקובע לעניין תבואה וקטניות לענין שביעית ומעשרות הוא זמן ההשרשה לפני ראש השנה ולא זמן הלקיט
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: הכלל מוסכם בסוגיה; רבה מבאר שקטניות נקבעות לפי זמן ההשרשה (בשונה מאילן שבחנטה, תבואה וזיתים שבשליש, וירק שבלקיטה) - וכך נפסק ברמב"ם הלכות שמיטה ומעשר שני.
עונת המעשרות: אילן נקבע בחנטה, תבואה וזיתים בהבאת שליש, וירק בלקיטה
- מקור: "אילן - בתר חנטה, תבואה וזיתים - בתר שליש, ירק - בתר לקיטה, הני כמאן שוינהו רבנן? הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין - אזלי רבנן בתר השרשה. אמר ליה : ויצבור גורנו לתוכו, ונמצא תורם מן החדש שבו על הח" (ראש השנה יג ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, בכורים, פרק ב, הלכה ז · סמ"ג עשין קלו · וקלז · שו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ד
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבה: ירק נקבע בהשרשה מפני שגדל פרכין פרכין ~ תנא קמא/רבנן: ירק נקבע בלקיטה כלשון המשנה
- הכרעה: נפסק כרבנן שירק הולך בתר לקיטה, שכן דחו את דברי רבה מקושיית "ויצבור גורנו לתוכו" שהראתה שאין הולכים בתר השרשה
תבואה וזיתים נקבע חיובם למעשרות משעת הבאת שליש, וירק נקבע חיובו משעת לקיטתו
- מקור: "תבואה וזיתים - בתר שליש, ירק - בתר לקיטה, הני כמאן שוינהו רבנן? הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין - אזלי רבנן בתר השרשה. אמר ליה : ויצבור גורנו לתוכו, ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו, מן הישן ש" (ראש השנה יג ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ב, הלכה י · רמב"ם, מעשר, פרק ב, הלכה ה · סמג עשין קלג · קלה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — חיוב חלה בתבואה שלא הביאה שליש בעת חרישתה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — תבואה שלא הביאה שליש גידולה חייבת בחלה כשהתערבה בתבואה שהביאה שליש
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי הברייתא שתבואה וזיתים בתר שליש וירק בתר לקיטה, כביאורו של רבה שבתבואה וזיתים הלכו רבנן בתר השרשה מתוך שעשויין פרכין פרכין, וכן פסקו הרמב"ם בהלכות תרומות ומעשר.
- מקור: "ירק - בתר לקיטה, הני כמאן שוינהו רבנן? הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין - אזלי רבנן בתר השרשה. אמר ליה : ויצבור גורנו לתוכו, ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו, מן הישן שבו על הישן שבו! מי לא תני" (ראש השנה יג ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ה, הלכה יא · רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ב · רמב"ם, שמיטה, פרק ד, הלכה יב · סמג עשין קלה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אין תורמים ותועפים תבואה חדשה על ישנה ולהיפך
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבה (לישנא קמא: ירק הולך בתר לקיטה) ~ רבה (לישנא בתרא: מתוך שעשויין פרכין פרכין הולכים בתר השרשה)
- הכרעה: נפסק כמסקנת רבה שירקות העשויים פרכין פרכין הולכים אחר השרשה, וכך פסקו הרמב"ם בתרומות, מעשר שני ושמיטה, שרוב הירקות הולכים אחר לקיטה חוץ מאלו העשויים פרכין פרכין ההולכים אחר השרשה
- מקור: "פול המצרי שזרעו לזרע, מקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ראש השנה - אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. כיצד הוא עושה? צובר גורנו לתו" (ראש השנה יג ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא כפי שהביא הרמב"ם להלכה, שהפול המצרי דינו כתבואה אחת לענין זה, וצבירתו בגורן אחת מתירה לתרום ולעשר מן הכל כאחד
קביעת שנת המעשר לפירות הולכת אחר זמן גמר הפרי ולא אחר זמן חנטתו
- מקור: "הכל הולך אחר גמר פרי." (ראש השנה יג ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הגמרא שהכל הולך אחר גמר פרי, וכן פסק הרמב"ם (מעשר שני פ"א ה"ח)
דף יד א
[עריכה]- מקור: "בצלים הסריסין ופול המצרי שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה - מתעשרין לשעבר, ומותרין בשביעית, ואם לאו - אסורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה. באחד בשבט ראש השנה לאילן. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי " (ראש השנה יד א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק ד, הלכה יז · רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — בצלים סריסים ופול המצרי שהשרישו לפני ראש השנה - האם הולכים אחר ההשרשה לעניין שביעית ומעשרו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — בצלים סריסים (עקרים) שנמנעו מהם מים שלושים יום קודם ראש השנה, דינם כזרען לזרע לעניין מעשרו
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות המשנה, וכן פסקו הרמב"ם בהלכות שמיטין ומעשר שני
דף יד ב
[עריכה]אתרוג נחשב כאילן לענין ערלה רבעי ושביעית (לפי חנטה), וכירק לענין מעשרות (לפי לקיטה)
- מקור: "אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים, ולירק בדרך אחד. שוה לאילן בשלשה דרכים: לערלה, ולרבעי, ולשביעית. ולירק בדרך אחד - שבשעת לקיטתו עישורו, דברי רבן גמליאל. רבי אליעזר אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר. - ומי עבדי" (ראש השנה יד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ה · רמב"ם, שמיטין, פרק ד, הלכה יב · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף קכו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — אתרוג לענין ערלה רבעי ושביעית הולכים אחר חנטה ולענין מעשרות הולכים אחר לקיטה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — אתרוג חייב במעשרות לפי זמן לקיטתו ולא לפי זמן חנטתו, ובדיני ערלה רבעי ושביעית הולכים אחר ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבן גמליאל ~ רבי אליעזר: ר"ג אומר אתרוג שוה לאילן בשלושה דרכים (ערלה, רבעי, שביעית) ולירק בדרך אחד (מעשרות לפי לקיטה); ר"א אומר אתרוג שוה לאילן לכל דבר
- הכרעה: נפסק כרבן גמליאל, שהלכה כדבריו במחלוקתו עם רבי אליעזר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
אין תורמים ומעשרים מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת
- מקור: "ליקט אתרוג ערב חמשה עשר בשבט עד שלא תבוא השמש, וחזר וליקט משתבוא השמש - אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש." (ראש השנה יד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ה, הלכה יא · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אין תורמים ותועפים תבואה חדשה על ישנה ולהיפך
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שאין תורמין ומעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש
- מקור: "היתה שלישית נכנסת לרביעית - שלישית מעשר ראשון ומעשר עני, רביעית מעשר ראשון ומעשר שני." (ראש השנה יד ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק א, הלכה ב · שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף קכו
- מצב: דרבנן
- הכרעה: כלשון הגמרא, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע
דף יז א
[עריכה]- מקור: "אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם, ונידונין" (ראש השנה יז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ג, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — האומר שאין תחיית המתים מן התורה, שאין תורה מן השמים, האפיקורוס, הקורא בספרים חיצוניים והלו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — האומר שאין תחיית המתים או שאין תורה מן השמים, וכן אפיקורוס - אין להם חלק לעולם הבא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכך פסק הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ו) למנות סוגים אלו ככת שאין להם חלק לעולם הבא ונידונים לדורי דורות
פושעי ישראל בגופן (כגון שלא הניח תפילין) שחטאיהם וזכויותיהם שווים - נידונים באש ולא בגיהנום
- מקור: "ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן, לא סגיא ליה דלאו והבאתי את השלישית באש, ואם לאו - ורב חסד מטה כלפי חסד, ועליהן אמר דוד אהבתי כי ישמע ה . דרש : מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה , אמרה כנסת ישראל לפני הקד" (ראש השנה יז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא חוץ מהכופרים בתחיית המתים, בתורה מן השמים, והאפיקורסים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — אדם שרוב זכויותיו על עוונותיו נחשב צדיק, ורוב עוונותיו על זכויותיו נחשב רשע
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, °ב"הבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: לפי בית שמאי נחלקים לשלוש כיתות (צדיקים, רשעים, בינוניים) ובינוניים יורדים לגיהנום ועולים; בית הלל: רב חסד מטה כלפי חסד ופוטרם מגיהנום
- הכרעה: נפסק כבית הלל שרב חסד מטה כלפי חסד, ופושעי ישראל בגופן אף שאין להם תקנה ברוב עוונות - במחצה עוונות ומחצה זכויות ניצולים מגיהנום ונדונים באש בלבד
פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם
- מקור: "כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים - אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב. בית הלל אומרים: ורב חסד, מטה כלפי חסד. היכי עביד? רבי אליעזר אומר: כובשו, שנאמר ישוב" (ראש השנה יז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק כה, הלכה א · סמג לאוין רח · שו"ע חו"מ סימן ח סעיף ד
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, יוסי בר חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב הונא בריה דרב יהושערב הונא בריה דרב יהושע אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בריה דרב יהושערבא°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רב יהודה אמר רב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה כלשונם ללא חולק בדבר
דף יז ב
[עריכה]- מקור: "הא - ביחיד, הא - בצבור . מתיבי: עיני ה אלהיך בה - עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן. להוסיף עליהן - אי אפשר, שכבר נגזר" (ראש השנה יז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ב, הלכה ו · סמג עשין יז
- מצב: דרבנן
- הכרעה: כמבואר בגמרא, ומקורו ברמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ו וסמ"ג עשין יז
דף יח א
[עריכה]עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הם ימי תשובה מיוחדים
- מקור: "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים . ויהי כעשרת הימים ויגף ה את נבל, עשרה ימים מאי עבידתייהו? אמר אמר : כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד. (אמר) אמר : אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. " (ראש השנה יח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ב, הלכה ו · סמג עשין טז
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, נפסק כמבואר ברמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ו
- מקור: "על ששה חדשים השלוחין יוצאין: על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים - יוצאין אף על אייר" (ראש השנה יח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — על אילו חודשים משלחים שלוחים להודיע את הקביעה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה בגמרא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פרק ג הלכה ט.
דף יח ב
[עריכה]- מקור: "בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו." (ראש השנה יח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תענית, פרק ה, הלכה ב · סמג עשין דרבנן ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — חמישה דברים אירעו בשבעה עשר בתמוז וחייבים בו תענית
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כברייתא זו שמונה את תשעה באב כיום תענית על חמשת הפורענויות, כמובא ברמב"ם הלכות תענית פרק ה הלכה ב.
תשעה בתמוז, "צום הרביעי", הוא היום שבו הובקעה חומת ירושלים
- מקור: "צום הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר, שנאמר (ברביעי) +מסורת הש"ס: בחודש הרביעי + בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר. ואמאי קרי ליה רביעי - רביעי לחדשים. צום החמישי - זה ת" (ראש השנה יח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תענית, פרק ה, הלכה ב · סמג עשין דרבנן ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — חמישה דברים אירעו בשבעה עשר בתמוז וחייבים בו תענית
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט הכתוב והגמרא, כפי שפסק הרמב"ם (תענית ה,ב) שתשעה בתמוז הוא יום הבקעת העיר
האם מגילת תענית (איסור תענית בימים הכתובים בה) בטלה בזמן הזה
- מקור: "אלא שהוא מונה לסדר חדשים, ואני מונה לסדר פורעניות. איתמר, ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית, ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית. ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית, הכי קאמר: בזמן שיש שלום - י" (ראש השנה יח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תענית, פרק ה, הלכה ב · סמג עשין דרבנן ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — חמישה דברים אירעו בשבעה עשר בתמוז וחייבים בו תענית
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' חנינא ~ ר' יהושע בן לוי: ר' חנינא סבר בטלה מגילת תענית, ריב"ל סבר לא בטלה מגילת תענית
- הכרעה: נפסק כר' חנינא שבטלה מגילת תענית, כך פסק הרמב"ם (תענית פ"ה ה"ב)
דף יט ב
[עריכה]הימים הכתובים במגילת תענית אסורים בתענית והספד רק בזמן שבית המקדש קיים
- מקור: "וחכמים מטהרין. - תנאי היא. דתניא: הימים האלו הכתובין במגילת תענית, בין בזמן שבית המקדש קיים, בין בזמן שאין בית המקדש קיים - אסורין, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אסורין, מפני שש" (ראש השנה יט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, כלים, פרק יב, הלכה יג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי מאיר ~ רבי יוסי: ר"מ סובר שהימים הכתובים במגילת תענית אסורים בין בזמן שביהמ"ק קיים ובין כשאינו קיים; ר' יוסי סובר שאסורים רק בזמן שביהמ"ק קיים, שכן השמחה תלויה בקיומו, וכשאינו קיים בטל האיסור
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, שמגילת תענית בטלה משחרב הבית, שהרי השמחה שבגללה נאסרו הימים תלויה בקיום המקדש
אלול לעולם אינו מתעבר ותמיד הוא חסר (עשרים ותשעה יום)
- מקור: "כאן - בחנוכה ופורים, כאן - בשאר יומי. על אלול מפני ראש השנה ועל תשרי מפני תקנת המועדות. כיון דנפקי להו אאלול - אתשרי למה להו? וכי תימא: דלמא עברוה לאלול - והאמר רבי חיננא בר כהנא אמר : מימות עזרא ואיל" (ראש השנה יט ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מגילה וחנוכה, פרק ב, הלכה יג · רמב"ם, מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה ג · שו"ע או"ח סימן תקעג סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר, וכך נקבע הלכה למעשה בקביעת החודשים.
כמה זמן קודם ניתן לעבר את השנה מראש
- מקור: "כמה עיבור שנה - שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חדש. מאי שנא שלשים - דידעי, חדש נמי ידעי! - אמר : מאן דאמר חדש, רצה - חדש, רצה - שלשים. העיד משום קהלא קדישא דירושלים על שני אדרים, שמקדשין אותם בי" (ראש השנה יט ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ד, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שקלים — בית דין רשאי לתקן תקנה חדשה ולעקור דין קודם, ותקנתם תקפה מדין הפקר בית דין הפקר
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רשב"ג: תנא קמא סובר שאין מעברין את השנה אלא בתוך שלושים יום שלפני ניסן, ורשב"ג סובר שמעברים אותה אף בתוך חודש שלם קודם ניסן, ומאן דאמר חודש כולל גם שלושים יום
- הכרעה: נפסק כרשב"ג שמעברין את השנה כל החודש, שלושים יום קודם ניסן, כרמב"ם קידוש החדש פרק ד הלכה א
חודש אדר הסמוך לניסן הוא לעולם חסר (עשרים ותשעה יום)
- מקור: "לעולם אחד מלא ואחד חסר, עד שיוודע לך שהוקבע ראש חדש בזמנו. שלחו ליה למר עוקבא: אדר הסמוך לניסן - לעולם חסר. מתיב : על שני חדשים מחללין את השבת - על ניסן ועל תשרי. אי אמרת בשלמא זמנין מלא זמנין חסר - מ" (ראש השנה יט ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ח, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מגילה — מצוות הפורים והמצוות הנוהגות באדר נוהגות באדר השני ולא באדר הראשון בשנה מעוברת
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא ששלחו למר עוקבא שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר, כרמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ח הלכה ה
דף כ א
[עריכה]מצוה לקדש את החודש על פי הראייה ולא לקבעו מראש בחשבון קבוע
- מקור: "דמצוה לקדש על הראייה. איכא דאמרי, אמר : אף אנן נמי תנינא: על שני חדשים מחללין את השבת, על ניסן ועל תשרי. אי אמרת בשלמא לעולם חסר - משום הכי מחללינן, דמצוה לקדש על הראייה. אלא אי אמרת זמנין מלא זמנין ח" (ראש השנה כ א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק א, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הסוגיה שמצוה לקדש על הראייה, וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות קידוש החודש ה"א.
- מקור: "יכול כשם שמעברין את השנה לצורך - כך מעברין את החדש לצורך? תלמוד לומר החדש הזה לכם ראש חדשים - כזה ראה וקדש. אמר : לא קשיא; כאן - לעברו, כאן - לקדשו. והכי קאמר: יכול כשם שמעברין את השנה ואת החדש לצורך " (ראש השנה כ א אות ב)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבי יהושע בן לוירבי יהושע בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהושע בן לויבר קפרארבי שמעון בן פזי°, רבי יהודה נשיאהרבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת - מסקנת רבא מוסכמת ומבוארת בסוגיה, ומוסכם להלכה כפשוטה
- מקור: "מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו, ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. איני? והא שלח ליה לרבי אמי: הוו יודעין שכל ימיו של היה מלמדנו: מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו ל" (ראש השנה כ א אות ג)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבי יהושע בן לוירבי יהושע בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהושע בן לויבר קפרארבי שמעון בן פזי°, רבי יהודה נשיאהרבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב דימי מנהרדעארב דימי מנהרדעא אמורא בבל · דור ה׳רב דימי מנהרדעא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: אביי ~ רבא ~ רב דימי מנהרדעא: אביי מחלק בין ניסן ותשרי (בהם מאיימין אף לקדשו) לשאר ירחי (בהם אין מאיימין לקדשו); רבא מתרץ שדברי רבי יוחנן שנחלקו הם שיטת אחרים ולא כללית; רב דימי מנהרדעא גורס את הדין להפך – מאיימין לקדשו ואין מאיימין לעברו
- הכרעה: נפסק כאביי, שבניסן ותשרי מאיימין על העדים אף לקדשו מפני חשיבות החדשים, ובשאר ירחי אין מאיימין לקדשו, וכן פסק הרמב"ם בהלכות קידוש החודש
דף כא א
[עריכה]מקום שהגיעו שלוחי ניסן ולא הגיעו שלוחי תשרי חייב לעשות שני ימים גזירה ניסן אטו תשרי
- מקור: "מכריז : כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי - ליעבדו תרי יומי, גזירה ניסן אטו תשרי. רבי אייבו בר נגרי ורבי חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא דהוה מטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי, ועבדי חד יומא, ו" (ראש השנה כא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה יב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כהכרזת רב שיהו עושין שני ימים במקום שהגיעו שלוחי ניסן ולא הגיעו שלוחי תשרי, גזירה זו על זו, וכן פסק הרמב"ם
- מקור: "שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא: כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן - עברה לההיא שתא, ולא תחוש לה. דכתיב שמור את חדש האביב - שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן. אמר להו להנהו נחותי ימא: אתון דלא ידעית" (ראש השנה כא א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ד, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — עיבור השנה נעשה על פי שני סימנים מתוך שלושה (אביב, תקופה, פירות האילן)
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אין לעבר את השנה אם תקופת תשרי חלה אחרי ט"ז בתשרי, שכן חג האסיף חייב לחול בתוך תקופת תשרי
- חכמים בסוגיה: רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, ר"נרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב הונא בר אבין בשם רבא, כפי שהביא הרמב"ם להלכה
דף כא ב
[עריכה]על קידוש החודש של ניסן ותשרי מחללים את השבת, שבהם שלוחים יוצאים לסוריא ובהם מתקנים את המועדות
- מקור: "על שני חדשים מחללין את השבת: על ניסן ועל תשרי, שבהן שלוחין יוצאין לסוריא, ובהן מתקנין את המועדות." (ראש השנה כא ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה שרק על ניסן ותשרי מחללים את השבת שלא כבית המקדש, כמבואר ברמב"ם
כשבית המקדש קיים מחללים את השבת על כל חודשי השנה לצורך עדות החודש מפני תקנת הקרבן
- מקור: "וכשהיה בית המקדש קיים - מחללין אף על כולן, מפני תקנת הקרבן. גמרא. על שני חדשים ותו לא? ורמינהו: על ששה חדשים השלוחין יוצאין! - אמר , הכי קאמר: על כולן השלוחין יוצאין מבערב, על ניסן ועל תשרי - עד שישמע" (ראש השנה כא ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא, וכך פסק הרמב"ם, קידוש החדש, פרק ג הלכה ב
- מקור: "יכול כשם שמחללין עד שיתקדשו כך מחללין עד שיתקיימו - תלמוד לומר אשר תקראו אותם - על קריאתם אתה מחלל, ואי אתה מחלל על קיומם. וכשהיה בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן. תנו רבנן: בראשונה הי" (ראש השנה כא ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — עדים שהגיעו בלילה שקידשו בית דין את החדש למחרת ביום — יוצאים לכתחילה מבערב על חזקת שנתקדש
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, °ר"גרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל, אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא (בראשונה היו מחללין אף על כולן) ~ רבן יוחנן בן זכאי (לאחר החורבן, כשאין קרבן, התקין שלא יחללו אלא על ניסן ותשרי)
- הכרעה: נפסק כתקנת רבן יוחנן בן זכאי, שלאחר חורבן הבית אין מחללים אלא על ניסן ותשרי, שכן משחרב הבית ואין קרבן בטל הצורך לחלל על שאר החודשים, וכפי שפסק הרמב"ם
מותר לעדים לחלל שבת כדי להעיד על ראיית הלבנה, אף אם נראתה בעליל
- מקור: "בין שנראה בעליל, בין שלא נראה בעליל - מחללין עליו את השבת. רבי יוסי אומר אם נראה בעליל - אין מחללין עליו את השבת. מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבם רבי עקיבא בלוד, שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את ה" (ראש השנה כא ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ג, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — קצירת העומר בזמנה - האם דוחה שבת אם לא נקצר בערב שבת
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — אם עדי החודש אינם מכרים לבית הדין, יש לשלוח עדים אחרים עמם להעידם
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ ר' יוסי: תנא קמא סובר שמחללים גם אם נראה בעליל לרבים, ור' יוסי סובר שאם נראה בעליל אין מחללים
- הכרעה: נפסק כתנא קמא, שמחללין אף אם נראה בעליל, שכן מעשה רבן גמליאל בשליחות לר' עקיבא מוכיח כדבריו, וכך פסק הרמב"ם