ביאור:דיני ערכין/פרק שני
לא בדוק
הדינים העולים מערכין פרק שני
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף ז ב
[עריכה]מפקחים גל ספק פיקוח נפש אף שאין חזקת חיות מעיקרא, שמחללים שבת מספק
- מקור: "ומאי קמשמע לן דמספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כנעני ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה" (ערכין ז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק ב, הלכה יח · טור אורח חיים סימן שכט · שו"ע או"ח סימן שכט סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יומא — מי שנפלה עליו מפולת ויש ספק אם הוא שם, אם חי או מת, ואף אם ספק ישראל הוא — מפקחים עליו בשב
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא שמפקחים את הגל אף בספק שאין בו חזקת חיות, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקור: "האשה שנהרגה וכו : ואמאי איסורי הנאה נינהו אמר רב באומרת תנו שערי לבתי אילו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה אמר רב בפאה נכרית טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומיתסר והא מיבעיא ליה לר יוסי בר חנינ" (ערכין ז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, אבל, פרק יד, הלכה כא · טור יורה דעה סימן שמט · שו"ע יו"ד סימן שמט סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — הבור פטור על מיתת אדם שנפל בו ומת
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב שהחילוק בין פאה נכרית לגוף עצמו קיים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע - אמרה מותר, לא אמרה אסור.
- מקור: "נחמן זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה תני לוי כוותיה דרב תני לוי כוותיה דר"נ בר יצחק תני לוי כוותיה דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנין מתה אין נותנין מפני שהמת אסור בהנאה פשיטא אלא שנ" (ערכין ז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק יב, הלכה ד · רמב"ם, אבל, פרק יד, הלכה כא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — הבור פטור על מיתת אדם שנפל בו ומת
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, ר"נ בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא ("זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה") כפי שהעמידוה בברייתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק, וכך פסק הרמב"ם
מי שנדר ערך אדם ויש בידו יותר מסלע אך פחות מחמישים, חייב לתת את כל מה שבידו עד חמישים
- מקור: "אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע היו בידיו חמש סלעים ר"מ אומר אינו נותן אלא אחת וחכמים אומרים נותן את כולן אין נערכין פחות מ" (ערכין ז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ג, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: ר"נ בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר"מ ~ חכמים: ר"מ סובר שאינו נותן אלא סלע אחד (למד מ"חמשים...או שקל"), וחכמים סוברים שנותן את כל מה שבידו עד חמישים (לומדים "אשר תשיג ידו")
- הכרעה: נפסק כחכמים שנותן את כולן, כפסק הרמב"ם בפרק ג הלכה ג
מי שיש לו חמש סלעים ואמר "ערכי עלי" פעמיים, ונתן ארבע לנדר השני ואחד לנדר הראשון - יצא ידי שתיהן
- מקור: "אדא בר אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשניה ואחד לראשונה יצא ידי שתיהן מ"ט ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה בעידנא דיהיב לשניה משעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה תו" (ערכין ז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ג, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב אדא בר אהבה כדין בעל חוב מאוחר שקדם וגבה, שגבייתו קיימת ואינו יכול לחזור ולגבות ממה שכבר שולם
דף ח א
[עריכה]- מקור: "בעי רב אדא בר אהבה היו בידו חמש סלעים ואמר שני ערכי עלי בבת אחת מהו כיון דבבת אחת נדר כי הדדי תפסן יהיב תרתי ופלגא להאי ותרתי ופלגא להאי או דלמא כולהו חזיא להאי וכולהו חזיא להאי תיקו: אין בערכין פחות " (ערכין ח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ג, הלכה יב
- חכמים בסוגיה: רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב אדא בר אהבה מסתפק: תרתי ופלגא לזה ותרתי ופלגא לזה (חלוקה שווה) ~ או כולהו חזיא להאי וכולהו חזיא להאי (הנודר בוחר למי לתת הכל)
- הכרעה: הגמרא משאירה בתיקו, אך הרמב"ם פסק כצד שהנודר יכול לתת לזה שירצה, שכן בממון המוטל בספק שלא נפתר הולכים לקולא כלפי הנתבע (הנודר), ואינו חייב לחלק בשווה
אשה "טועה" בווסתה - הפתח לחישוב ימי הטומאה שלה אינו פחות משבעה ימים ואינו יתר על שבעה עשר יום
- מקור: "אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על י"ז: גמ ת"ר טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי פתחה שבעה עשר שני ימים טמא ראיתי פתחה שבעה עשר שלשה ימים טמא ראיתי פתחה שבעה עשר ארבעה ימים טמא ראיתי פתחה ששה עשר חמשה ימי" (ערכין ח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ח, הלכה כב
- חכמים בסוגיה: רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו להלכה, וכן הביאו הרמב"ם (איסורי ביאה פ"ח הכ"ב), שאין קביעת הפתח בטועה יורדת משבעה ואינה עולה על שבעה עשר
- מקור: "טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי פתחה שבעה עשר שני ימים טמא ראיתי פתחה שבעה עשר שלשה ימים טמא ראיתי פתחה שבעה עשר ארבעה ימים טמא ראיתי פתחה ששה עשר חמשה ימים טמא ראיתי פתחה חמשה עשר ששה ימים טמא ראיתי פתח" (ערכין ח א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ח, הלכה יז
- מצב: נפסק
- הכרעה: כברייתא זו, המוסכמת בגמרא ללא מחלוקת, כפי שפסק הרמב"ם (איסורי ביאה פ"ח הי"ז) את סדר החשבון כלשונה.
טועה שאמרה שלושה ימים ראיתה טמא, פתחה (מניין הימים שסופרת לפני שתטבל בטהרה) הוא שבעה עשר יום
- מקור: "שלשה ימים טמא ראיתי פתחה שבעה עשר ארבעה ימים טמא ראיתי פתחה ששה עשר חמשה ימים טמא ראיתי פתחה חמשה עשר ששה ימים טמא ראיתי פתחה ארבעה עשר שבעה ימים טמא ראיתי פתחה שלשה עשר שמונה ימים טמא ראיתי פתחה שנים" (ערכין ח א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ח, הלכה יח
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה כפשט הברייתא בגמרא, ורמב"ם פסק כן בהלכות איסורי ביאה.
- מקור: "תשעה ימים טמא ראיתי פתחה אחד עשר עשרה ימים טמא ראיתי פתחה עשרה אחד עשר פתחה תשעה" (ערכין ח א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ח, הלכה יט
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה כברייתא זו כפי שהיא, ללא מחלוקת, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ח הלכה יט.
דף ח ב
[עריכה]אין פתח (וסת) בטועה פחות משבעה ימים ולא יתר על שבעה עשר יום
- מקור: "שנים עשר פתחה שמונה שלשה עשר פתחה שבעה שאין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על שבעה עשר אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבה למה לי כולי האי תימני שבעה ותשתרי אמר ליה לתקונה לידי נדה ופתחה קאמרינן: תנו רבנן כל הט" (ערכין ח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק א, הלכה כ
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — חזקה (מוחזק כישראל/כפסול) די בה להרוג העובר עליה, ואף לשרוף תרומה בספיקה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — חזקת ייחוס (שאדם מוחזק כבנו של אביו) דינה כוודאי לכל דבר, אף להחמיר ולהרוג עליה
- חכמים בסוגיה: רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא בגמרא שאין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על שבעה עשר, כפי שהביא הרמב"ם להלכה.
נגעי אדם אינם נבדקים בפחות משבוע אחד, ונגעי בתים אינם נבדקים ביותר משלושה שבועות
- מקור: "אלא כל זבות הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל חוץ מפתחה שבעה ופתחה שמונה שמביאות קרבן ונאכל: אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא יתר על שלשה שבועות: גמ פחות משבוע נגעי אדם ולא יתר על שלשה שבועות נגעי בתים אמר ר" (ערכין ח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק א, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: דין משנה מוסכם ללא מחלוקת, כפי שנפסק ברמב"ם הלכות מחוסרי כפרה פרק א הלכה ו
נגעי אדם נמשכים שבוע אחד לפחות, ונגעי בתים אינם נמשכים יותר משלושה שבועות
- מקור: "גמ פחות משבוע נגעי אדם ולא יתר על שלשה שבועות נגעי בתים אמר רב פפא צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים פשטיה דקרא במאי כתיב אמר רב יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד לפני מ" (ערכין ח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת צרעת, פרק א, הלכה י · רמב"ם, טומאת צרעת, פרק טו, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הלכה זו היא משנה מוסכמת; המחלוקת המובאת בגמרא (רב יהודה, רבה, ר' אלעזר, ר' יוסי בר' חנינא) עוסקת בפשט הפסוק "צדקתך כהררי אל" ואינה נוגעת למניין השבועות עצמו, כפי שנפסק ברמב"ם.
אין מעברים את השנה יותר משמונה חודשים ולא פוחתים מארבעה
- מקור: "אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על שמונה שתי הלחם אין נאכלין פחות משנים ולא יתר על שלשה לחם הפנים אין נאכל פחות מט ולא יתר על אחד עשר אין קטן נימול פחות מח ולא יתר על שנים עשר: גמ מ" (ערכין ח ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החודש, פרק יח, הלכה ט · רמב"ם, תמידים ומוספין, פרק ח, הלכה ח · רמב"ם, תמידים ומוספין, פרק ח, הלכה ט · רמב"ם, תמידים ומוספין, פרק ה, הלכה י
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה שאין מעברין יתר על שמונה חדשים, וכך פסק הרמב"ם בהלכות קידוש החודש שאין מוסיפין על שמונה חדשים בשנה מעוברת.
קטן שלא נימול בזמנו אין מלים אותו יותר משנים עשר חדש
- מקור: "ולא יתר על שנים עשר: גמ מאי לא נראה יתר על שמנה אמר רב הונא לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה מאי שנא תשעה דלא אם כן" (ערכין ח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מילה, פרק א, הלכה יג · טור יורה דעה סימן רסו · שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — ולד ספק בן שמונה ספק בן תשעה שנולד - אין מטלטלין אותו בשבת ואין מחללין עליו את השבת אף לצו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — ולד שהתקיים באדם שלושים יום דינו כבן קיימא ואינו נחשב נפל
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות המשנה שאין קטן נימול יתר על שנים עשר חדש, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה.
דף ט א
[עריכה]אין לחסר בשנה יותר משמונה חודשים חסרים, ואין פוחתים מארבעה חודשים מעוברים בשנה
- מקור: "כדאמר רב משרשיא כגון שהיתה שנה מעוברת הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת ועיבור שנה חודש דל ירחא מליא בהדי ירחא חסירא ואכתי חד יומא לא אדעתייהו דאינשי עולא אמר לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה ומאי " (ערכין ט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החודש, פרק ח, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רב משרשיארב משרשיא אמורא בבל · דור ה׳רב משרשיא°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כעולא כפי שהובא בגמרא וכן פסק הרמב"ם
אין ממעטים (מחסרים) יותר משמונה חודשים בשנה, וצריך שיהיו לפחות ארבעה חודשים מעוברים
- מקור: "עולא אמר לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה ומאי טעמא קאמר מה טעם אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה משום דלא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה מאי שנא תשעה דלא דאם כן מייתרא סיהרא תלתא יומי השתא נמי קא " (ערכין ט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החודש, פרק ח, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רב משרשיארב משרשיא אמורא בבל · דור ה׳רב משרשיא°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: עולא ~ הסבר קודם בסוגיה: עולא מפרש שהטעם שאין פוחתים מארבעה חדשים מעוברים בשנה הוא משום שלא נראה לחכמים לחסר יותר משמונה, לעומת ההבנה הפשוטה הקודמת בסוגיה
- הכרעה: נפסק כעולא, וכן פסק הרמב"ם שאין ממעטים יותר משמונה חודשים בשנה
דף ט ב
[עריכה]אין מעברים חדשי החמה (שמונה חדשים חסרים ברצף) בשנה מעוברת, אלא מוסיפים חודש שלם
- מקור: "במאי קמיפלגי בעיבור שנה דתניא כמה עיבור שנה ל רשב"ג אומר חודש מיתיבי אין עצרת חלה אלא ביום הנף ואין ר"ה חלה אלא או ביום הנף או לאור עיבורו בשלמא לעולא דשמונה חסירין עבדינן מעוברין לא עבדינן משכחת לה ש" (ערכין ט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החודש, פרק ד, הלכה יז
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: עולא ~ רב הונא: עולא סובר שאין מעברים שמונה חדשים חסרים רצופים אך מעברים שבעה, ורב הונא סובר שאף שבעה אין מעברים ומעברים חדשים מלאים
- הכרעה: נפסק כרב הונא, שאין מעברים חדשים חסרים, כמבואר ברמב"ם
- בעץ המחלוקות: עולא ~ רב הונא
אין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים, ובשנה מעוברת חמישה ימים
- מקור: "אלא הא מני אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה א"ר משרשיא כגון שהיתה שנה מעוברת ועיב" (ערכין ט ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החודש, פרק ח, הלכה ז
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: עולא (בחשבון תקופות רק חודשים חסרים משתנים, "שמונה חסירים") ~ רב הונא (גם חודשים מעוברים משתנים, "עבדינן מעוברין"), ושמואל תומך בשיטת רב הונא
- הכרעה: נפסק כרב הונא ושמואל שסוברים שגם חודשי העיבור משתנים, וכן קבע הרמב"ם שאין שנת החמה פחותה מ-352 יום ולא יתירה על 356, בהתאם לשיטת אחרים ורב הונא.
- בעץ המחלוקות: עולא ~ רב הונא
שנת הלבנה נעה בין 352 ל-356 יום, בהתאם למספר החודשים המלאים והחסרים
- מקור: "ואף שמואל סבר לה כרב הונא דאמר שמואל אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים יום ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום הא כיצד שניהם מלאין ששה שניהם חסירין שנים אחד מלא ואחד חסר ארבעה מיתיבי הריני נ" (ערכין ט ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החודש, פרק ו, הלכה ד · רמב"ם, קידוש החודש, פרק ח, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כשמואל בשם רב הונא שכן קיבלוהו הפוסקים למעשה בקביעת עיבור השנה
- מקור: "מיתיבי הריני נזיר כימות החמה מונה נזירות ג מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה כימות הלבנה מונה נזירות ג מאות וחמשים וארבעה ימים כמנין ימות הלבנה ואם איתא זימנין דמשכחת לה ששה בנדרים הלך אחר לשון בנ" (ערכין ט ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזירות, פרק ג, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נזיר — הנודר "נזיר מלא הבית/הקופה" בסתם, כיצד מונים את נזירויותיו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נזיר — האומר "הריני נזיר כמניין ימות השנה" מונה נזירויות כמניין ימות החמה או הלבנה לפי כוונתו
- חכמים בסוגיה: רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כמסקנת הסוגיה שדחתה את הצד שיש למנות לפי מנין הימים המדויק בפועל, וקבעה שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ורוב השנים, וכך פסק הרמב"ם
דף י א
[עריכה]- מקור: "מתני אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמנה אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בש" (ערכין י א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ז, הלכה ה · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ז, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמתניתין דלא כרבי יהודה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ז הלכות ה-ו כלשון המשנה
- מקור: "אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני ויום טוב הראשון של פסח וביום טוב של עצ" (ערכין י א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ד · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ו · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: פלוני (משנה) ~ רבי יהודה: המשנה קובעת שאין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה ואין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר, ורבי יהודה חולק וסובר שהפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה
- הכרעה: נפסק כדעת המשנה (סתם משנה) ולא כרבי יהודה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ג הלכות ד-ו כלשון המשנה
מספר החצוצרות בבית המקדש אינו פוחת משתים ואינו מוסיף על שלוש עשרה
- מקור: "רבי יוסי אומר משפחת בית פגרים ובית ציפרא מעמאום היו משיאין לכהונה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לוים היו: גמ מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר יהודה אומר הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה במאי" (ערכין י א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה ~ רבנן (חכמים, כדעת המשנה): ר' יהודה סובר תקיעה-תרועה-תקיעה חשובות כאחת ולכן אין פוחתין משבע ואין מוסיפין על שש עשרה, ורבנן סוברים שכל אחת נמנית לעצמה ולכן אין פוחתין משתים ואין מוסיפין על שלוש עשרה
- הכרעה: נפסק כרבנן כדעת המשנה (שהיא סתמא דמתניתין), שהרי הגמרא קובעת שמתניתין דלא כרבי יהודה, וכן פסק הרמב"ם.
- בעץ המחלוקות: חכמים ~ רבי יהודה בר אילעאי
תקיעה תרועה ותקיעה נחשבות סימן אחד או שלושה קולות נפרדים
- מקור: "במאי קמיפלגי רבי יהודה סבר תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד ותקיעה לחוד מאי טעמא דר יהודה כתיב ותקעתם תרועה וכתיב תרועה יתקעו (לכם) ש"מ תקיעה תרועה ותקיעה חדא" (ערכין י א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ז, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה: תקיעה-תרועה-תקיעה חדא היא (סימן אחד) ~ רבנן: תקיעה לחוד ותרועה לחוד ותקיעה לחוד (שלושה קולות)
- הכרעה: נפסק כרבנן, שהלכה כרבים על היחיד, וכן משמע מהמשנה שאינה כר' יהודה, וכן פסק הרמב"ם.
הלכה זו קובעת אילו ימים בשנה גומרים בהם את ההלל, שמונה עשר יום בארץ ישראל ועשרים ואחד בגולה
- מקור: "דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי" (ערכין י א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, שמעון בן יהוצדקשמעון בן יהוצדק אמורא א״י · דור א׳שמעון בן יהוצדק°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, וכן פסק הרמב"ם (מגילה וחנוכה פ"ג ה"ו) שמונה עשר יום גומרים בהם ההלל בארץ ובגולה עשרים ואחד
דף י ב
[עריכה]אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים מפני שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני הקב"ה
- מקור: "דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני והא ח" (ערכין י ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי אבהו שאין אומרים שירה בימים אלו מפני שהם ימי דין, וכן פסק הרמב"ם
קריאת המגילה בפורים באה במקום אמירת הלל, ולכן אין אומרים הלל בפורים
- מקור: "רב נחמן אמר קרייתה זו היא הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה ולא עבדי פרעה הכא הללו עבדי ה ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן ולר"נ דאמר קרייתה זו היא הלילא התניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות " (ערכין י ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, א"ר פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב נחמן ~ רבא: רב נחמן סובר "קרייתה זו היא הלילא" - קריאת המגילה עצמה משמשת כהלל; רבא סובר שאין אומרים הלל משום ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן"
- הכרעה: נפסק כרב נחמן, שקריאת המגילה היא ההלל, וכן פסק הרמב"ם (מגילה וחנוכה ג,ו) שאין קורין הלל בפורים לפי שקריאת המגילה היא ההלל
דף יא א
[עריכה]האם עיקר השירה בבית המקדש היא בפה או בכלי
- מקור: "ועבדי כהנים היו כו : לימא בהא קמיפלגי דמ"ד עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא ומ"ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי ותסברא רבי יוסי מאי קסבר אי קסבר עיקר שירה בפה עבדים סגיא אי קסבר ע" (ערכין יא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא (עיקר שירה בפה) ~ רבי יוסי (עיקר שירה בכלי)
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שעיקר שירה בפה, וכ"פ הרמב"ם
- מקור: "עבדים היו קסבר אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות מ"ד לוים היו קסבר מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות ולמ"ד ישראלים היו קסבר מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשרות: תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן דברי רבי" (ערכין יא א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ב, הלכה יא · טור אבן העזר סימן ג · שו"ע אה"ע סימן ג סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — מותר לישא כהן אישה שנאנסה או פותתה על ידי אביו או בנו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — האם מותר לאדם לישא את אם או בת האנוסה/המפותה שלו, וחייב באיסור אונס/פיתוי גם לאחר נישואין
- חכמים בסוגיה: רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמ"ד שהמשוררים היו ישראלים ולכן מעלין מדוכן ליוחסין בלבד, וכן פסקו הרמב"ם והטור והשו"ע להלכה
עיקר שירת הלוים בבית המקדש נלמד מן התורה
- מקור: "אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר ושרת בשם ה אלהיו איזהו שירות שבשם הוי אומר זה שירה ואימא נשיאות כפים מדכתיב לשרתו ולברך בשמו מכלל דברכת כהנים לאו שירות היא רב מתנה א" (ערכין יא א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: רב יהודה אמר שמואל ~ רב מתנה: מקור הלימוד - "ושרת בשם ה' אלהיו" מול "תחת אשר לא עבדת... בשמחה ובטוב לבב"
- הכרעה: נפסק כרב יהודה אמר שמואל שהשירה נלמדת מ"ושרת בשם", וכך הביא הרמב"ם שהשירה מעכבת מדין שירות בשם
אין אומרים שירה על קרבן אלא בשעת ניסוך היין
- מקור: "יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין משכחת לה כדתני ר יוסי פרי אתה מביא ואי א" (ערכין יא א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ד, הלכה א · רמב"ם, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ד, הלכה יז · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: שמואל בר נחמנירבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן°, יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, ר"נ בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין (המקורות חלוקים בדרשה המקראית - ר' יונתן, חזקיה, ר' יוחנן, ר' יצחק, רב נחמן בר יצחק - אך כולם מסכימים לגוף הדין)
- הכרעה: נפסק כדין המוסכם ששירת הלויים נאמרת רק על ניסוך היין, וכך פסק הרמב"ם (כלי המקדש פ"ג ה"ב) שהלויים אומרים שירה בשעת ניסוך היין
- בעץ המחלוקות: רב נחמן בר יצחק ~ רבי יצחק
חובה על הלוויים לומר שירה בשעת עבודת הקרבן בבית המקדש
- מקור: "וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא אל תיקרי (ישור) אלא ישיר בלווטי א"ר יוחנן מהכא לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה רבי יצחק אמר מהכא שאו זמרה ותנו תוף כנור" (ערכין יא א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ב, הלכה ד
- חכמים בסוגיה: שמואל בר נחמנירבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן°, יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, ר"נ בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: ר' יוחנן ~ ר' יצחק ~ חזקיה ~ רב נחמן בר יצחק: כל אחד לומד חובת שירת הלוויים ממקור מקראי אחר
- הכרעה: למעשה כולם מסכימים לעצם הדין שהשירה חובה, ונחלקו רק במקור הדרשה; נפסק כרמב"ם שקבע חובת שירה בעבודה מדברי כולם יחד כדין קבוע ללא הכרעה במקור המדויק.
- בעץ המחלוקות: רב נחמן בר יצחק ~ רבי יצחק
דף יא ב
[עריכה]לוי (משורר) ששיער בעבודת החצוצרות (שיעור) של חבירו חייב מיתה
- מקור: "אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה: מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר" (ערכין יא ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: אביי (נקיטינן: משורר ששיער חייב מיתה) ~ ברייתא/תנא אחר (משורר ששיער ומשוער ששורר אינם במיתה אלא באזהרה)
- הכרעה: נפסק כאביי ש"נקיטינן" משורר ששיער חייב מיתה, כפי שהביא הרמב"ם להלכה, ודחו הברייתא כתנאי דלא כוותיה.
עולת נדבה של ציבור טעונה שירה בזמן הקרבתה כדין עולת חובה
- מקור: "בעי רבי אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה עולותיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא ת"ש ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח) ובעת החל הע" (ערכין יא ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תמידים ומוספין, פרק ו, הלכה ח · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°, ר"חרב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: צד מחייב: "עולותיכם" כולל את כל עולות הציבור בין חובה בין נדבה ~ צד פוטר: "עולותיכם" נאמר רק על עולת חובה של כלל ישראל ולא על נדבת ציבור
- הכרעה: נפסק שעולת נדבת ציבור טעונה שירה, כרמב"ם (תמידים ומוספין ו,ח; כלי המקדש ג,ב), שפשט הבעיא לחיוב מכח "עולותיכם" הכולל כל עולות הציבור.
חורבן בית ראשון אירע בתשעה באב, במוצאי שבת, במוצאי שנת השמיטה, במשמרת יהויריב
- מקור: "אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה ומה שירה אמרו וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ול" (ערכין יא ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ג · רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ד
- חכמים בסוגיה: ר"חרב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך פסק הרמב"ם (שמיטה ויובל י, ג-ד) כלשון הברייתא בגמרא, וממנה מונים לחשבון השמיטין והיובלות
דף יב א
[עריכה]נסכים הבאים בפני עצמם טעונים שירה
- מקור: "איבעיא להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה כיון דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין וכו אמרינן או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן אשתייה לחודה לא אמרינן" (ערכין יב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תמידים ומוספין, פרק ו, הלכה ח · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם פסק שנסכים הבאים בפני עצמם טעונים שירה, כמסקנת האיבעיא שלא נדחתה בסוגיה (הראיה מר' יוסי נדחתה כ"אילייא בעלמא" אך לא נסתרה עצם הדין).
חורבן בית שני היה בסוף שנת השמיטה, שכן יום הכיפורים בשנה ההיא חל בשנת היובל
- מקור: "בראשונה במוצאי שביעית מי משכחת לה והכתיב בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל ואי ס"ד בחד בשבוע חרוב מחד בש" (ערכין יב א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ג · רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ד
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, ר"לריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא לפי חשבון רבינא המתקן את הקושיה, וכן הביאו הרמב"ם להלכה בקביעת שנות השמיטין והיובלות
דף יג א
[עריכה]- מקור: "ותנא באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא וגלותו עמו דכתיב ויבא ירושלים בחודש החמישי היא השנה השביעית למלך: גופא שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ואי אתה יכול לומר משנכנסו מנו שאם אתה אומר משנ" (ערכין יג א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם על הסוגיה שאין למנות היובלות משעת הכניסה עצמה, שאם כן ימצא הבית חרב בתחילת יובל, בסתירה לכתוב "בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר"; וכך פסק הרמב"ם (שמיטה ויובל י, ג) שמניית היובלות מתחילה רק לאחר שבע שנות כיבוש ושבע שנות חילוק
אין פוחתין מששה טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים לצורך קרבנות שבת וימים טובים
- מקור: "מתני אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולימים טובים של ראש השנה ומוסיפין עד עולם אין פוחתין משתי חצוצרות מתשעה כנורות ומוסיפין עד עולם והצלצל לבד: גמ תמידין ומוספין טובא הוו תנא בעל" (ערכין יג א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תמידים ומוספין, פרק ב, הלכה ט · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שאין פוחתין מששה טלאים מבוקרים, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין ומעשה הקרבנות.