ביאור:דיני ערכין/פרק שמיני
לא בדוק
הדינים העולים מערכין פרק שמיני
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף כז א
[עריכה]- מקור: "מתני המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל אומר לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש: מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה אמרו לו פתח אתה ראשון אמר הרי היא שלי באיסר אמר רבי יוסי לא אמר ז" (ערכין כז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ה, הלכה א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא (במעשה) ~ רבי יוסי: לתנא קמא אמר המקדיש "הרי היא שלי באיסר", ולר' יוסי לא אמר איסר אלא ביצה, שהקדש נפדה בכסף ובשווה כסף
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי שהקדש נפדה בכסף ובשווה כסף, וכך הביאו הרמב"ם להלכה.
הבעלים המקדיש שדהו ופודה אותה נותן חומש נוסף על הדמים
- מקור: "גמ המקדיש שדהו בשעה כו : אומרין והתניא כופין מאי אומרין נמי כופין ואיבעית אימא מעיקרא אומרין אי צאית צאית ואי לא כופין: שהבעלים נותנין חומש וכו : מאי איריא שהבעלים נותנין חומש תיפוק ליה דאיידי דחביבה " (ערכין כז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ה, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם (ערכים וחרמין, פרק ה, הלכה א) שהבעלים המפדה שדה שהקדיש מוסיף חומש, כדין המשנה
הקדש נפדה בכסף ובשוה כסף, אך פודים בדבר שערכו קטן (כגון איסר) רק אם יש בחומש עצמו שוה פרוטה
- מקור: "חדא ועוד קאמר חדא דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון היא ועוד שהבעלים נותנין חומש כו : מעשה באחד שהקדיש שדהו וכו : לימא בהא קמיפלגי דר"י סבר שוה כסף ככסף ורבנן סברי שוה כסף אינו ככס" (ערכין כז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ה, הלכה א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יוסי: ת"ק סובר שדי שיהיה בחומש שוה פרוטה כדי לפדות באיסר, ורבי יוסי מצריך פדיון בביצה (שיעור גדול יותר)
- הכרעה: נפסק כתנא קמא (רבנן), כמבואר "סתמא כרבנן" - שדברי המשנה נסתמו כדעת החכמים החולקים על רבי יוסי.
הפודה הקדש ומוסיף חומש, צריך שיהיה בחומש שוה פרוטה ולא פחות
- מקור: "דשוה כסף ככסף דכולי עלמא שוה כסף ככסף והכא בפודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קמיפלגי ת"ק סבר איסר דאיכא בחומשו שוה פרוטה פרקינן ורבי יוסי כביצה נמי פרקינן: אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו: ס" (ערכין כז א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ז, הלכה א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ ר' יוסי: ת"ק סבר די באיסר שיש בחומשו שוה פרוטה כדי לפדות, ור' יוסי סבר שצריך שיהיה בחומש שוה כביצה
- הכרעה: נפסק כתנא קמא (רבנן) שדי בשוה פרוטה בחומש, שכן משנה סתמא כרבנן וכך פסק הרמב"ם
- מקור: "מתני אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים ואחד אומר בארבעים ואחד אומר בחמשים חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של שלשים ממ" (ערכין כז א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך היא משנה מוסכמת ללא מחלוקת, ונפסק כפשוטה כמובא ברמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה ג.
כשהבעלים וכל אדם מציעים סכום שווה לגאולת השדה המוקדשת, הבעלים קודמים מפני שמוסיפים חומש
- מקור: "הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמין מפני שהם מוסיפין חומש אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת" (ערכין כז א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה בערכין כז ע"א, שהבעלים קודמים בהצעה שווה מפני שמוסיפים חומש, וכך פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה ה
דף כז ב
[עריכה]- מקור: "בעשרים ושלש הבעלים נותנין עשרים ושמונה בעשרים וארבע הבעלים נותנין עשרים ותשע בעשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה אמר אחד הרי שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ו" (ערכין כז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה ה
- חכמים בסוגיה: רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כפשט הגמרא, שאין מוסיפין חומש על עלויו של האחר, כך פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין
- מקור: "אמר אחד הרי שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר הבעלים קודמין ואם לאו אומר לו הגעתיך: גמ אמר רב חסדא לא שנו אלא שבן ארבעים עומד במקומו אבל אין בן ארבעים עומד במקומו משלשין ביניהן תנן חז" (ערכין כז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה ז
- חכמים בסוגיה: רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב חסדא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה ז
- מקור: "אלא אמר רב חסדא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה תניא נמי הכי חזרו כולן כאחד משלשין ביניהם והא אנן תנן ממשכנין מנכסיו עד עשר אלא לאו שמע מינה כדרב חסדא שמע מינה איכא דרמי להו מירמא תנן חזר בו של עשר" (ערכין כז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה ד
- חכמים בסוגיה: רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, קרנאקרנא אמורא בבל · דור א׳קרנא°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין (רב חסדא מיישב את הסתירה בין הברייתות בחילוק בין בת אחת לזה אחר זה, ואינה מחלוקת אלא הבחנת מציאויות שונות)
- הכרעה: נפסק כרב חסדא שמחלק בין בבת אחת (משלשין ביניהם) לזה אחר זה (ממשכנין כסדר), כפי שהעמידו הפוסקים, שכן כך יושבות שתי הברייתות בלא סתירה
אם נישום ההקדש בשלושה, מוסיפין חומש גם על העילוי שמעל השומא
- מקור: "וליתני דינר לא דק ולא והא קתני אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר בעלים קודמין אלא אמר רבא דאמור בעלים פרוטה ולא דק: שאין מוסיפין חומש על עלויו כו : אמר רב חסדא לא שנו אלא שלא נישום הקדש בג אבל נישום" (ערכין כז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה ה
- חכמים בסוגיה: קרנאקרנא אמורא בבל · דור א׳קרנא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, °ב"שבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב חסדא שנישום הקדש בשלושה מוסיפין חומש, וכן פסק הרמב"ם; הבבלי מיישב את הברייתא (ב"ש מוסיפין ובה"ל אין מוסיפין) כמדברת דווקא כשלא נישום, ובכך אין סתירה לדברי רב חסדא.
- מקור: "שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה אמר אחד הרי שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר הבעלים קודמין ואם לאו אומר לו הגעתיך: גמ אמר רב חסדא לא שנו אלא שבן ארבעים עומד במקומו אבל אין בן ארבעים" (ערכין כז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב חסדא, שכן הוא הקובע דין זה בגמרא ולא נחלק עליו אמורא אחר, וכך פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין.
דף כח א
[עריכה]אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו כליל, ואם החרים את כולם אינם מוחרמים
- מקור: "מתני מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כולם אינם מוחרמים דברי ר"א א"ר אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכ" (ערכין כח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: °ר"א בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה תנא · דור ג׳רבי אלעזר בן עזריה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' אליעזר ~ תנא קמא (ברייתא): ר"א דורש מ"אך" שאם החרים את הכל אינם מוחרמים, ומטעם ראב"ע שקל וחומר מהקדש; לעומת הס"ד הראשונה שאם החרים יהיו מוחרמין
- הכרעה: נפסק כר' אליעזר שאם החרים את כולם אינם מוחרמים, כפי שפסק הרמב"ם בערכין וחרמין פרק ו הלכה ב
המחרים את כל נכסיו - החרמתו אינה חלה על הכל
- מקור: "יכול לא יחרים ואם החרים יהו מוחרמין ת"ל אך דברי רבי אליעזר אמר ר"א בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו וצריכא דאי כתב רחמנא מכל אשר לו הוה אמינא כל ד" (ערכין כח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה יג
- חכמים בסוגיה: °ר"א בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה תנא · דור ג׳רבי אלעזר בן עזריה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר"א: אם החרים את כל נכסיו אינם מוחרמים ~ (חכמים/סתם המשנה מוקדם): יכול לא יחרים ואם החרים יהיו מוחרמים
- הכרעה: נפסק כר"א שאם החרים את כולם אינם מוחרמים, שכן ת"ל "אך" למעט, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכים וחרמין פרק ח הלכה יג
המבזבז לצדקה אל יבזבז יותר מחומש מנכסיו
- מקור: "איכא בינייהו דרבי אילא דאמר רבי אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו לו חבריו ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא הניחו לו חביריו ומנו רבי עקיבא: מתני" (ערכין כח א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה יג
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: דרבנן
- הכרעה: תקנת אושא כפי שאמרה רבי אילא, מוסכמת בגמרא ונפסקה להלכה כפי שהובאה בסתם, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה יג)
המחרים את בנו, בתו, עבדו ושפחתו העברים, ושדה מקנתו - אינם מוחרמים, שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו
- מקור: "מתני המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתו אין מוחרמין שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו הכהנים והלוים אין מחרימין דברי רבי יהודה ר"ש אומר הכהנים אין מחרימין שהחרמין שלהן והלוים מחרימין שאין החרמי" (ערכין כח א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה כא · רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה ז
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה כא, שדין זה מוסכם על הכל ואינו שנוי במחלוקת התנאים בהמשך המשנה.
המחרים מטלטלין נותנם לכל כהן שירצה, שנאמר "כל חרם בישראל"
- מקור: "חייא בר אבין החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה שנאמר כל חרם בישראל" (ערכין כח א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה ה
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב חייא בר אבין, כלשונו, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכים וחרמין
דף כח ב
[עריכה]שדה חרמין שחל היובל לצאת בה בשבת נותנה למשמר היוצא ולא לנכנס
- מקור: "שדה היוצאה לכהנים ביובל נותנה למשמר שפגע בו יובל איבעיא להו פגע בו בשבת מאי א"ר חייא בר אמי משמיה דחולפנא נותנה למשמר היוצא אמר רב נחמן בר יצחק תניא נמי הכי נמצאת אתה אומר אחד יובל ואחד שביעית משמטין " (ערכין כח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כד
- חכמים בסוגיה: חייא בר אמירבי חייא בר אמי אמורא בבל · דור ג׳רבי חייא בר אמי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב חייא בר אמי משמיה דחולפנא שנותנה למשמר היוצא, וכן הובאה תניא כוותיה ללא חולק, ולכך פסק הרמב"ם.
ראש השנה של יובל משמט מתחילתה, ושביעית משמטת בסופה
- מקור: "אמר רב נחמן בר יצחק תניא נמי הכי נמצאת אתה אומר אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה אדרבה משום הכי הואי אימא מפני שהיובל כו בשלמא שביעית בסופה דכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמטה " (ערכין כח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה טז
- חכמים בסוגיה: חייא בר אמירבי חייא בר אמי אמורא בבל · דור ג׳רבי חייא בר אמי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' ישמעאל בנו של ריב"ב ~ סובר יובל חל מראש השנה (יום תרועה) ומשמט מתחילתו, ואילו שביעית משמטת בסופה מדכתיב "מקץ שבע שנים תעשה שמטה"; חכמים (סתם מתני') ~ סוברים יובל אינו חל אלא מיום הכיפורים
- הכרעה: נפסק כר' ישמעאל בנו של ריב"ב, כפי שהעמידה הגמרא את הברייתא כמותו ופסק הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה טז שהיובל משמט מתחילתו מראש השנה.
יובל חל בתחילתו מראש השנה, ולא רק ביום הכיפורים
- מקור: "מקץ שבע שנים תעשה שמטה אלא יובל בתחילתו ביום הכיפורים הוא דכתיב ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם הא מני ר ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא דאמר מר"ה הוא דחייל יובל שמעה חזקיה בר בילוטו ואזל אמר" (ערכין כח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה יד
- חכמים בסוגיה: חייא בר אמירבי חייא בר אמי אמורא בבל · דור ג׳רבי חייא בר אמי°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: סתם הסוגיה (יובל בתחילתו ביום הכיפורים, כנגד שביעית שבסופה) ~ ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה: מראש השנה חייל יובל
- הכרעה: נפסק כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה שהיובל חל מראש השנה, כפי שפסק הרמב"ם (שמיטה ויובל י, יד), ומיוחד ביום הכיפורים הוא רק לענין שילוח עבדים ותקיעת שופר וחזרת שדות
- מקור: "מתני חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נותנים לכהנים כתרומה ר יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה וחכ"א סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"" (ערכין כח ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה ד
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה בן בתירא ~ חכמים: ר' יהודה בן בתירא סובר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר "קדש קדשים הוא לה'", וחכמים סוברים סתם חרמים לכהנים שנאמר "כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו"
- הכרעה: נפסק כחכמים שסתם חרמים לכהנים, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכים וחרמין פרק ו הלכה ד
- מקור: "מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן ואם נדבה נותן את טובתן שור זה עולה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה אף על פי שאינו רשאי הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין" (ערכין כח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה, וכן פסק הרמב"ם (ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה יא)
המחרים בכור, פדיונו נאמד כפי כמה אדם רוצה לתת בו כדי לתת לבן בתו או לבן אחותו
- מקור: "ואם נדבה נותן את טובתן שור זה עולה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה אף על פי שאינו רשאי הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין אותו וכיצד פודים אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן " (ערכין כח ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה יב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה, וכך פסק הרמב"ם בפירוש דין זה כלשונו
- מקור: "הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין אותו וכיצד פודים אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו:" (ערכין כח ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה יג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו, שהבכור נחרם ופדיונו באומד כאמור, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין
דף כט א
[עריכה]חרמי כהנים כל זמן שהם ברשות הבעלים דינם כהקדש לכל דבר, וכשנתנום לכהן דינם כחולין לכל דבר
- מקור: "גמ תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון ונותנין לכהן חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן שנאמר כל חרם בישראל קדש קדשים הוא לה נתנן לכהן הרי הן לכל דבריהן כחולין שנאמר כל חרם" (ערכין כט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כברייתא כלשונה, שהיא דברי תנא קמא (רבנן) ולא נחלק עליה ר' יהודה בן בתירא שדן רק בסתם חרמים
כהן שהקדיש שדה חרמו יוצאת מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים ואינו זוכה בה בעצמו
- מקור: "מה תלמוד לומר מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן ת"ל כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וכי מה למדנו משדה חרם מעתה ה" (ערכין כט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כג
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נלמד מדרשת הכתוב "כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו", ולא נחלקו בכך התנאים אלא בדין סתם חרמים, ובזה מודים הכל.
הקדש ששוויו מנה וחיללו על שוה פרוטה, בזמן הזה מחולל אף לכתחילה
- מקור: "כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחלה מי אמר הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפי לכתחלה אי הכי אפי פרוטה נמי פרסומי מלתא אמר עולא" (ערכין כט א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ז, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, °ר"ש בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי שמואל כפי שהתבארו בגמרא, שבזמן הבית הצריכו שווי מלא לכתחילה משום פסידא, ובזמן הזה שאין הקדש לגבוה בפועל מחולל אף לכתחילה על שוה פרוטה, וכן פסק הרמב"ם.
בזמן הזה, כשאין בית המקדש קיים, מותר לחלל הקדש שוה מנה על שוה פרוטה אפילו לכתחילה
- מקור: "הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפי לכתחלה אי הכי אפי פרוטה נמי פרסומי מלתא אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים מיתיבי אין עבד עברי נוהג" (ערכין כט א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ח, הלכה י · טור יורה דעה סימן רצד · שו"ע יו"ד סימן רצד סעיף ו
- חכמים בסוגיה: שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, °ר"ש בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"ש בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בגמרא שההיתר לחלל שוה מנה על שוה פרוטה (כשמואל) הוא לכתחילה בזמן הזה, שכן החילוק לדיעבד היה רק בזמן המקדש מפני פסידא לבדק הבית, וכך פסקו הרמב"ם (ערכין וחרמין ח,י) והשו"ע (יו"ד רצד,ו)
- מקור: "אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ק" (ערכין כט א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ו, הלכה א
- חכמים בסוגיה: שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, °ר"ש בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"ש בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: עולא ~ רב יהודה (בשם שמואל): עולא סובר סתם חרמים לכהנים, ורב יהודה סבר סתם חרמים לבדק הבית
- הכרעה: נפסק כעולא שסתם חרמים לכהנים, וכן פסק הרמב"ם
שדה חרם אינה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג
- מקור: "מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוה" (ערכין כט א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ט
- חכמים בסוגיה: שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, °ר"ש בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"ש בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: הלכה זו מוסכמת בברייתא ומובאת ללא חילוק אמוראים; נחלקו רק במקור הלימוד (סתמא לומד מ"ויצא ביובל" ור"ש בן יוחי מ"והיה השדה בצאתו ביובל") אך לא בגוף הדין, ולכך נפסק כרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל.
שדה החרם ובתי ערי חומה אינם נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג
- מקור: "ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר לא יצא ביובל ר"ש בן יוחי אומר אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן. שהיובל" (ערכין כט א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ט
- חכמים בסוגיה: שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, °ר"ש בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"ש בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא הנלמדת מן הפסוקים "ויצא ביובל ושב לאחוזתו" ו"לא יצא ביובל", וכן פסק הרמב"ם.
גר תושב הנמכר לעבד אינו יוצא בשנים אלא ביובל, ודין זה נוהג רק בזמן שהיובל נוהג
- מקור: "בן יוחי אומר אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן. שהיובל נוהג שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה כשדה החרם ר"ש בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אמר רב ביבי מ"ט אתיא טוב טוב כתיב הכא קטן&" (ערכין כט א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ט
- חכמים בסוגיה: עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, °ר"ש בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"ש בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כר"ש בן אלעזר, הנלמד בגזירה שווה "טוב טוב" מעבד עברי, וכך פסק הרמב"ם (שמיטה ויובל, פרק י הלכה ט)
בכור בהמה טהורה שקדוש מאליו מרחם, אפשר להקדישו הקדש עילוי (שווי) אך אי אפשר להקדישו הקדש מזבח
- מקור: "הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח: גמ ורבנן ויקרא כז אל תקדיש מיבעי ליה ללאו תקדיש מיבעי ליה לכדתניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש ורבי ישמעאל אי לא מקדיש לי" (ערכין כט א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, תמורה, פרק ד, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נזיר — היוצא לחטאת מתכפרת חבירו אם מתו שניהם - אינו יוצא בקרבן אביו המת, ודינים אלו נחלקים בין מע
- חכמים בסוגיה: רב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ר' ישמעאל ~ רבנן: ר' ישמעאל דורש מהכתובים "תקדיש" ו"לא תקדיש" שאתה הקדש עילוי ואי אתה הקדש מזבח; רבנן דורשים "לא תקדיש" ללאו ו"תקדיש" למצוות הקדשת נולד בכור בעדרו
- הכרעה: נפסק כדין המשנה (שיטת ר' ישמעאל) כפי שהביא הרמב"ם, שהבכור קדוש מרחם ואינו טעון הקדש מזבח אלא רק הקדש עילוי
מצוה על הבעלים להקדיש בכור בהמה טהורה כשנולד, אף שקדוש מאליו מרחם
- מקור: "אל תקדיש מיבעי ליה ללאו תקדיש מיבעי ליה לכדתניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש ורבי ישמעאל אי לא מקדיש ליה לא קדוש קדושתו מרחם הוה וכיון דכי לא מקדיש ליה קדוש לא צריך לאקדושיה:" (ערכין כט א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, בכורות, פרק א, הלכה ד
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבנן ~ ר' ישמעאל: לרבנן "הזכר תקדיש" מלמד שיש מצוה להקדיש הבכור בעדרו; לר' ישמעאל אינו אלא לימוד שקדושתו קדושת עצמו מרחם, וכיון שקדוש ממילא אין צריך להקדישו
- הכרעה: נפסק כרבנן שיש מצוה להקדיש הבכור, וכן פסק הרמב"ם בהלכות בכורות שמצוה להקדישו משנולד