ביאור:דיני ערכין/פרק שלישי
לא בדוק
הדינים העולים מערכין פרק שלישי
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף טו א
[עריכה]המוציא שם רע על אישה, בין גדולה שבכהונה ובין קטנה שבישראל, משלם מאה סלע קנס אחיד
- מקור: "מתני במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמ" (ערכין טו א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נערה בתולה, פרק ב, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כתובות — הבא על קרובותיו האסורות עליו בכריתות (אחותו, אחות אביו, אחות אמו, אחות אשתו, אשת אחיו, אשת
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כתובות — אנוסה שנשאה - אם יש לה כתובה בעת גירושין
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב המנונארב המנונא אמורא בבל · דור ב׳רב המנונא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה שהמוציא שם רע חייב מאה סלע קנס אחיד לכל הנשים, כדברי הרמב"ם בהלכות נערה בתולה
דף טו ב
[עריכה]הלשון מוקף שתי חומות (עצם ובשר) כדי שישמור עצמו מרמייה ולשון הרע
- מקור: "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר לו הקב"ה ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אח" (ערכין טו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — לשון הרע נפרע ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — איסור לשון הרע חמור ביותר ונחשב כעבירה בשמים ובארץ
- חכמים בסוגיה: רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: מוסר על שמירת הלשון מלשון רמיה ולשון הרע, כפי שהובא ברמב"ם דעות פ"ז ה"ג להלכה כפשוטו
אין הבדל בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא בדיני פריעה ופרימה
- מקור: "ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע ואמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבע" (ערכין טו ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת צרעת, פרק י, הלכה י
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, מר עוקבאמר עוקבא אמורא בבל · דור א׳מר עוקבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה זו להלכה, וכן פסק הרמב"ם (טומאת צרעת, פרק י, הלכה י) שאין חילוק ביניהם אלא בפריעה ופרימה בלבד.
- מקור: "רבי אחא ברבי חנינא אומר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר יכרת ה כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו שנא" (ערכין טו ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ב
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בדבר עצמו; רבי אחא ברבי חנינא מוסיף שאין תקנה לעצם מה שסיפר (שכבר כרתו דוד ברוח הקדש), אך לעניין התקנה למניעת חזרה על החטא מוסכם, וכן נפסק ברמב"ם.
האומר לשון הרע נחשב כעובר על עבודת כוכבים גילוי עריות ושפיכות דמים
- מקור: "תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב בעבודת כוכבים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה בגילוי עריות כתיב קטן&" (ערכין טו ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ג · רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — לשון הרע נפרע ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — איסור לשון הרע חמור ביותר ונחשב כעבירה בשמים ובארץ
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כתנא דבי רבי ישמעאל שסיפור לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלוש עבירות חמורות אלו, וכן פסק הרמב"ם
לשון הרע הורגת שלושה: המספר, המקבל והמדובר עליו
- מקור: "במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו א"ר חמא ברבי חנינא מאי דכתיב מות וחיים ביד לשון וכי יש יד ללשון לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לש" (ערכין טו ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ג · רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — לשון הרע נפרע ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — איסור לשון הרע חמור ביותר ונחשב כעבירה בשמים ובארץ
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: איסור לשון הרע ונזקו החמור מוסכם, ומקורו במדרש הכתובים כמובא בגמרא; נפסק ברמב"ם דעות פ"ז ה"ג, ה"ה כפשט הסוגיה.
דבר הנאמר בפני בעל הדבר אין בו משום לשון הרע
- מקור: "אמר רבה כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא אמר ליה כל שכן חוצפא ולישנא בישא אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דאמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר" (ערכין טו ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ג · רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — לשון הרע נפרע ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — איסור לשון הרע חמור ביותר ונחשב כעבירה בשמים ובארץ
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבה ~ בר אביו של רבה: רבה סבר שדבר הנאמר בפני מי שנאמר עליו אין בו משום לישנא בישא, בר אביו של רבה חלק ואמר שיש בזה חוצפה ולישנא בישא
- הכרעה: נפסק כבר אביו של רבה (וכן דעת אביי בסוגיה), שאף דבר הנאמר בפני בעל הדבר יש בו משום לשון הרע, כמובא ברמב"ם דעות פ"ז ה"ג וה"ה שאין להתיר איסור לשון הרע אף באמירה בפניו, אלא אם כן מדובר באיסורא דמפרסמא מסתמא
דף טז א
[עריכה]דבר הנאמר בפני שלושה אין בו משום לשון הרע, אך אין לספר בטובתו של חברו שמתוך כך יבוא לידי גנותו
- מקור: "רבה בר רב הונא כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא מ"ט חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו כגון דמיקלע לא" (ערכין טז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ה
- חכמים בסוגיה: רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°, רב דימירב דימי אמורא בבל · דור ג׳רב דימי°, רב ספרארב ספרא אמורא בבל · דור ד׳רב ספרא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה בר רב הונא ורב דימי, וכן פסק הרמב"ם (דעות ז,ה) שדבר הנאמר בפני שלושה חברך אית ליה חברא ואינו בכלל לשון הרע, ולעולם אל יספר אדם בטובת חברו מחמת החשש שיביא לידי גנותו
לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך כך עלול לבוא לידי רעתו או גנותו
- מקור: "תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו איכא דאמרי רב דימי אחוה דרב ספרא חלש על רב ספרא לשיולי ביה אמר להו תיתי לי דקיימי כל דאמר רבנן א"ל הא מי מקיימת לעו" (ערכין טז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ז, הלכה ד
- חכמים בסוגיה: רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°, רב דימירב דימי אמורא בבל · דור ג׳רב דימי°, רב ספרארב ספרא אמורא בבל · דור ד׳רב ספרא°, שמואל בר נחמנירבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כתני רב דימי אחוה דרב ספרא, וכן פסק הרמב"ם (דעות ז,ד) שאין לספר בטובת החבר אף שאין בכך לשון הרע ממש, שכן הדבר עלול לגרום לו נזק
נגעים באים על שבעה דברים: לשון הרע, שפיכות דמים, שבועת שוא, גילוי עריות, גסות הרוח, גזל וצרות עין
- מקור: "יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין על לשון הרע דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית על שפיכות דמים דכתיב קטן|" (ערכין טז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת צרעת, פרק טז, הלכה י
- חכמים בסוגיה: רב ספרארב ספרא אמורא בבל · דור ד׳רב ספרא°, שמואל בר נחמנירבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, שמנה שבעת החטאים שהצרעת באה עליהם מן המקראות המובאים בסוגיה
דף טז ב
[עריכה]- מקור: "לא תשנא את אחיך בלבבך יכול לא יכנו לא יסטרנו ולא יקלקלנו ת"ל בלבבך שנאה שבלב הכתוב מדבר מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח הוכיחו ולא קבל מנין שיחזור ויוכיחנו תלמוד לומר תוכיח " (ערכין טז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ו, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רבי יהודה בן לוירבי יהודה בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה בן לוי°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, וכן נפסק ברמב"ם דעות פרק ו הלכה ו כלשון הברייתא
- מקור: "מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח הוכיחו ולא קבל מנין שיחזור ויוכיחנו תלמוד לומר תוכיח מכל מקום יכול אפי משתנים פניו ת"ל לא תשא עליו חטא תניא א"ר טרפון (תמיהני) אני אם יש בדור" (ערכין טז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ו, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רבי יהודה בן לוירבי יהודה בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה בן לוי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה כפשט הברייתא ללא חולק, וכן פסק הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו הלכה ח
מותר ואף ראוי לעסוק בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך כך יבוא לעשותן לשמה
- מקור: "בעא מיניה רבי יהודה בריה דר שמעון תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מינייהו עדיפא אמר ליה ולא מודית דענוה לשמה עדיפא דאמר מר ענוה גדולה מכולם שלא לשמה נמי עדיפא דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ו" (ערכין טז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תלמוד תורה, פרק ג, הלכה ה · רמב"ם, תשובה, פרק י, הלכה ה · סמ"ג עשה יב · טור יורה דעה סימן רמו · שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף כ
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — לומד תורה שלא לשמה - מותר, שמתוך שלא לשמה בא לשמה
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, חייא בר רבחייא בר רב אמורא בבל · דור ב׳חייא בר רברב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם בגמרא ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן רמו סעיף כ, שהעיקר הוא שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ואין בזה מחלוקת אלא הכרעה מוסכמת
עד היכן חובת התוכחה בין אדם לחברו כשמצער אותו
- מקור: "עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ורבי יוחנן אמר עד נזיפה כתנאי רבי אליעזר אומר עד הכאה רבי יהושע אומר עד קללה בן עזאי אומר עד נזיפה אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו שמואל א ב וי" (ערכין טז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ו, הלכה ז · טור אורח חיים סימן תרח · שו"ע או"ח סימן תרח סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נחשבת הקלקלה תלויה בו
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, חייא בר רבחייא בר רב אמורא בבל · דור ב׳חייא בר רברב°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב~ר"א: עד הכאה; שמואל~ר' יהושע: עד קללה; רבי יוחנן~בן עזאי: עד נזיפה
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן ובן עזאי שתוכחה היא עד נזיפה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח תרח,ב), שאין להוכיח חברו ביותר מנזיפה אלא א"כ יש חביבות יתירה כיהונתן ודוד.
- בעץ המחלוקות: בן עזאי ~ רבי יהושע בן חנניה
דף יג ב
[עריכה]אין פוחתים משנים עשר לויים העומדים על הדוכן בשיר, ומוסיפים עליהם עד עולם
- מקור: "מתני אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן ומוסיפין עד עולם אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר ולא היו אומרים בנבל ובכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה רבי אליעזר בן יעקב אומר אי" (ערכין יג ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ג · רמב"ם, כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג, הלכה ז
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב אסירב אסי (בבלי) אמורא בבל · דור א׳רב אסי (בבלי)°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה (רמב"ם פ"ג ה"ג-ז), שאין פוחתים ממנין זה בשיר בעזרה, ודברי רבי אליעזר בן יעקב עוסקים בדין הטף ואינם חולקים על עיקר המנין.
- מקור: "יש בערכין להקל ולהחמיר כיצד אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע ואם אמר הרי דמיו עלי נותן את שוויו: גמ יש בערכין להקל וכו ולהחמיר כיצד אחד שהעריך כו : בישראל אין בעובד כוכבים ל" (ערכין יג ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק א, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: כלשון המשנה המוסכמת, וכן פסק הרמב"ם (ערכין וחרמין א, ח) ללא חילוק.
דף יד א
[עריכה]אסור לאדם לומר "כמה נאה גוי זה"
- מקור: "מלתא אגב אורחיה קמשמע לן כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאמר כמה נאה כנעני זה וליתני את הנאה שבישראל ואת הכעור שבכנענים בחד אומה קמיירי בתרי אומה לא מיירי ולא והא קתני הגדולה שבכהונ" (ערכין יד א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י, הלכה ד · טור יורה דעה סימן קנא · שו"ע יו"ד סימן קנא סעיף יד
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כרב יהודה אמר רב, שהובא כמלתא אגב אורחיה בלא חילוק
המקדיש שדה אחוזה פודה לפי בית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף בשווה, אחיד לשדה טובה ולשדה רעה
- מקור: "מתני בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי נותן זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ובשדה מקנה נותן את שוויו רבי אליעזר אומר אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה מה בין שדה " (ערכין יד א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה ב · רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כו
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמתניתין (רמב"ם ערכים וחרמין ד,ב;ד,כו) שאין הבדל בין המקדיש בחולת המחוז לפרדיסות סבסטי, ופודה לפי הערכה קצובה של התורה ולא לפי שווי הקרקע
המקדיש שדה אחוזה נותן חומש בפדיונה, והמקדיש שדה מקנה אינו נותן חומש
- מקור: "רבי אליעזר אומר אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה שבשדה אחוזה הוא נותן חומש ובשדה מקנה אינו נותן חומש: גמ אמר רב הונא הקדיש שדה מליאה אילנות כשהוא פודן פודה אילנות בשווין וחוזר ופ" (ערכין יד א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה ה · רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כו
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: דין מפורש בתורה (ויקרא כז, יט) ומוסכם בין תנא קמא לר' אליעזר, אלא שר' אליעזר מוסיף שזהו ההבדל היחיד בין שדה אחוזה למקנה, וכך נפסק ברמב"ם ערכין ד, ה וד, כו.
המקדיש שדה אחוזה מלאה אילנות פודה את האילנות בשווין ואת הקרקע בבית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף
- מקור: "גמ אמר רב הונא הקדיש שדה מליאה אילנות כשהוא פודן פודה אילנות בשווין וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף אלמא קסבר רב הונא אדם מקדיש בעין יפה מקדיש איתיביה רב נחמן לרב הונא אחד המקדיש ב" (ערכין יד א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה טו
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב הונא שסבר "אדם מקדיש בעין יפה מקדיש", וכל הקושיות מהברייתות נדחו ותורצו כשיטתו, וכך פסק הרמב"ם בערכין וחרמין פרק ד הלכה טו
- מקור: "איתיביה הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם כשהוא פודה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף פחות מיכן או יתר על כן או שהקדישן בזה אחר זה ה"ז לא הקדיש לא א" (ערכין יד א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה יז
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב הונא ~ רבי שמעון: רב הונא סבר אדם מקדיש בעין יפה (ולפי דבריו הברייתא קשה), ורבי שמעון סבר מקדיש בעין רעה, ולפיו מתפרשת הברייתא במקדיש שלושה אילנות דווקא
- הכרעה: נפסק כרבי שמעון (מקדיש בעין רעה), שכן הגמרא מתרצת ומעמידה את הברייתא כשיטתו, וכך פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין
- מקור: "הקדיש קרקע כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וכי תימא הכא נמי פודה וחוזר ופודה הא מדסיפא פודה וחוזר ופודה מכלל דרישא לא אלא הא מני ר שמעון היא דאמר" (ערכין יד א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה יח
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כלשון המשנה בערכין, וכן פסק הרמב"ם (ערכין וחרמין ד, יח) כפשוטה, ואין בגוף דין זה מחלוקת אמוראים, אף שהגמרא דנה אם מתאים לשיטת ר' שמעון (עין רעה) או לרבנן (עין יפה).
לוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו, דינה כשדה אחוזה (חוזרת ביובל לכהנים ואינה חוזרת ליורשים)
- מקור: "דתניא מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה ת"ל אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה דברי רבי יהודה ור"ש ר " (ערכין יד א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה ור' שמעון ~ ר' מאיר: לר"י ור"ש די שההקדשה קדמה למיתת האב כדי שתיחשב "ראויה להיות שדה אחוזה" ותידון ככזו, ואילו ר"מ דורש שמיתת האב תקדם להקדשה כדי שתיחשב שדה אחוזה
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה ורבי שמעון, שהרי הסוגיה מוכיחה מדבריהם ("הא שמעינן ליה לרבי שמעון") שהלכה כמותם, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין פ"ד ה"כח.
דף יד ב
[עריכה]המקדיש שדה טרשים (שאינה ראויה לזריעה) פודה אותה בשוויה ולא כשדה אחוזה
- מקור: "אמר רב פפא הקדיש טרשין פודן בשווין מאי טעמא בית זרע אמר רחמנא והני לאו בני זריעה נינהו לא גאלן יוצאין ביובל מאי טעמא שדה אמר רחמנא כל דהו מכר טרשין נגאלין פחות משתי שנים מאי טעמא מספר שני תבואות אמר ר" (ערכין יד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה טז
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב פפא, שכן הלכה זו הובאה בסתם בגמרא ולא נחלק בה איש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכים וחרמין.
מי שמכר שדה טרשים (שאינה ראויה לזריעה), נגאלת פחות משתי שנים ואינה חוזרת לבעלים ביובל
- מקור: "מכר טרשין נגאלין פחות משתי שנים מאי טעמא מספר שני תבואות אמר רחמנא והאי לאו בני תבואה נינהו לא גאלן חוזרת לבעלים ביובל מאי טעמא ושב לאחוזתו אמר רחמנא והאי נמי אחוזה היא הקדיש אילנות פודה ב" (ערכין יד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק יא, הלכה יג · רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כה
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בדין זה, נלמד מדרשת הכתוב "שני תבואות" ו"ושב לאחוזתו" הכולל שדה טרשים שהיא בכלל אחוזה
- מקור: "מאי טעמא בית זרע אמר רחמנא והני לאו בני זריעה נינהו לא גאלן יוצאין ביובל מאי טעמא שדה אמר רחמנא כל דהו מכר טרשין נגאלין פחות משתי שנים מאי טעמא מספר שני תבואות אמר רחמנא והאי לאו בני תבואה נינהו לא גא" (ערכין יד ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה טז · רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כה
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא (רב פפא), שכן "בית זרע" האמור בקרא מוציא טרשין שאינם בני זריעה מדין שדה אחוזה, וכן פסק הרמב"ם
המוכר אילנות אין הם נגאלים פחות משתי שנים, ואינם חוזרים לבעלים ביובל
- מקור: "מכר אילנות אין נגאלין פחות משתי שנים מאי טעמא שני תבואות אמר רחמנא והני בני תבואות נינהו לא גאלן אין חוזרת לבעלים ביובל מאי טעמא ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות אמר מר הקדיש אילנות פודה בשווין אמאי ו" (ערכין יד ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק יא, הלכה יד
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא הנלמד מ"שני תבואות" ו"ושב לאחוזתו" הממעט אילנות, וכן פסק הרמב"ם.
המקדיש שדה מקנה ופדאה, אינו מוסיף חומש על דמי הפדיון
- מקור: "תניא כוותיה דרבא ולא מטעמיה תניא ויקרא כז במכסת הערכך הקישו הכתוב לערכין מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש: מתני בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר כיצד אחד שהמית את הנאה שבעבדים ו" (ערכין יד ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ערכים וחרמין, פרק ד, הלכה כו
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם על הכל שאין מוסיף חומש בשדה מקנה, שהוקשה לערכין (מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה כן), ורק בטעם הדבר (גזירה שוה או היקש) נחלקו, כמבואר ברמב"ם ערכים וחרמין פ"ד ה"כו.
שור המועד שהמית עבד (בין נאה בין כעור) - משלם שלושים סלע קצובים לאדוניו
- מקור: "מתני בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר כיצד אחד שהמית את הנאה שבעבדים ואת הכעור שבעבדים נותן שלשים סלע המית בן חורין נותן שוויו חבל בזה ובזה נותן נזק שלם: גמ במועד אין בתם לא לימא מתני דלא כרבי עק" (ערכין יד ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק יא, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — הנוגח עבד או אמה של אחר משלם שלושים סלעים קצובים, בין שהיה העבד יפה מנה בין שאינו יפה אלא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור שהכה אדם/בהמה הכיית מיתה ובא שור אחר וקירב את מיתתו, חייבים שניהם - הראשון בדמי נזק מל
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: מוסכם שהמזיק בשור המועד שהמית עבד משלם דמים קצובים של שלושים סלע כדין התורה בשור נגח, ואינו משלם כשוויו; המחלוקת עם רבי עקיבא בסוגיה עוסקת בתם שחבל (ולא המית) באדם ואינה נוגעת לדין זה, וכן פסק הרמב"ם.
שור תם שחבל באדם – האם משלם חצי נזק ככל תם או נזק שלם
- מקור: "גמ במועד אין בתם לא לימא מתני דלא כרבי עקיבא דתנן רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם אפילו תימא רבי עקיבא הוא הדין דאפילו תם נמי ואיידי דקא בעי למתנא סיפא המית עבד המית בן חורין דבמועד " (ערכין יד ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ז, הלכה ג · טור חושן משפט סימן תה · שו"ע חו"מ סימן תה סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — המבעיר גדיש בשבת בשורו פטור מתשלומים משום קים ליה בדרבה מיניה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור תם שהזיק אדם - האם משלם חצי נזק מגופו או מותר חצי נזק שלם
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים (תנא קמא, כמשמעות "מועד אין תם לא") ~ ר' עקיבא: לדעת חכמים תם שחבל באדם משלם רק חצי נזק ככל שור תם, ולר' עקיבא אף תם שחבל באדם משלם "במותר" נזק שלם
- הכרעה: נפסק כר' עקיבא – תם שחבל באדם משלם נזק שלם, אלא שממעט הוא מגופו בלבד ואינו משלם מן העלייה כמועד, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סי' תה ס"א.
האונס או המפתה משלם חמישים סלעים קנס אחיד, בין שבעל בת מלכים ובין שבעל בת הדיוטות
- מקור: "מתני באונס ובמפתה להקל ולהחמיר כיצד אחד שאנס ופיתה את גדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל נותן חמשים סלעים והבושת והפגם הכל לפי המבייש והמתבייש: גמ אמאי אימא חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי אמר רב זעירא יא" (ערכין יד ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, נערה בתולה, פרק ב, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כתובות — הבא על קרובותיו האסורות עליו בכריתות (אחותו, אחות אביו, אחות אמו, אחות אשתו, אשת אחיו, אשת
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כתובות — אנוסה שנשאה - אם יש לה כתובה בעת גירושין
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: ההלכה כפשט המשנה, וטעמה כדברי רב זעירא שאילו היה הסכום משתנה לפי מעמד הנבעלת היו אומרים בעל בת מלכים חמישים ובעל בת הדיוטות חמישים באותה מידה, ולכן קבעה התורה סכום קבוע "מכל מילי"