ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי
לא בדוק
הדינים העולים מעירובין פרק שלישי
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף כו ב
[עריכה]- מקור: "המבטל רשות חצירו - רשות ביתו לא ביטל. - פשיטא! - אמר אנא ורב הונא בר חיננא תרגימנא: לא נצרכא אלא לחמשה ששרוין בחצר אחד, ושכח אחד מהן ולא עירב. לדברי רבי אליעזר, כשהוא מבטל רשותו - אין צריך לבטל לכל אח" (עירובין כו ב אות א)
- פוסקים: לא נמצא בעין משפט
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: לא צוינו פוסקים בעין משפט לדין זה, ומשמעות הסוגיה שזו מחלוקת תנאים בין רבי אליעזר לרבנן שלא הוכרעה במקור זה
מי ששכח לערב וצריך לבטל את רשותו לשכניו, האם עליו לבטל לכל אחד ואחד בפרט או שמספיק ביטול כללי לכולם
- מקור: "כשהוא מבטל רשותו - צריך לבטל לכל אחד ואחד. כמאן אזלא הא דתניא: חמשה ששרוין בחצר אחד ושכח אחד מהן ולא עירב, לר"א כשהוא מבטל רשותו - אין צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד . כמאן - כרבי אליעזר. מתני הכי. רב טב" (עירובין כו ב אות ב)
- פוסקים: לא נמצא בעין משפט
- מצב: לא נפסק
- מחלוקת: לישנא קמא ~ רב טביומי: לישנא קמא גורסת שהמבטל רשותו צריך לבטל לכל אחד ואחד (ודין זה אינו כר"א, שלדעתו א"צ לבטל לכל אחד), ורב טביומי מתני להפך - שלר"א צריך לבטל לכל אחד ואחד ולרבנן אין צריך
- הכרעה: לא נפסק להדיא בסוגיה זו איזו לישנא עיקר, ולא נמצאו פוסקים בעין משפט המכריעים בנקודה זו
ניתן לצאת ידי חובת מרור (בפסח) באכילת ערקבלין - עלי חזרת חרוזים ("אצוותא חרוזיאתא")
- מקור: "כיון דגלי דעתיה - גלי וכן שמעתי ממנו שיוצאים בערקבלין בפסח. מאי ערקבלין? - אמר : אצוותא חרוזיאתא." (עירובין כו ב אות ג)
- פוסקים: לא נמצא בעין משפט
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: לא נמצאו פוסקים בעין משפט לדין זה, ולכן לא ניתן לקבוע הכרעה
דף כז א
[עריכה]גב האוכף (מקום ישיבת הרוכב) טמא משום מושב אף שהוא חלק מן המרכב
- מקור: "כל שנישא על גבי הזב - טמא, וכל שהזב נישא עליו - טהור, חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. ותו ליכא? והא איכא מרכב! - האי מרכב היכי דמי? אי דיתיב עליה - היינו מושב! - אנן הכי קאמרינן: הא איכא גבא דאוכפא, ד" (עירובין כז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק א, הלכה א · רמב"ם, משכב ומושב, פרק ו, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כרמב"ם שפסק כמסקנת הגמרא שהאוכף טמא מושב והתפוס ממנו טמא מרכב, ומכאן שאין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ
דבר שהזב נישא עליו טהור ממדרס, חוץ מהראוי למשכב ומושב שנטמא מדרס
- מקור: "וכל שהזב נישא עליו - טהור, חוץ מן הראוי למשכב ומושב" (עירובין כז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק ו, הלכה ו · רמב"ם, משכב ומושב, פרק ז, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות משכב ומושב פרק ו הלכה ו ופרק ז הלכה ח.
גבה של אוכף נחשב כמושב לעניין טומאת מדרס
- מקור: "והאדם. ותו ליכא? והא איכא מרכב! - האי מרכב היכי דמי? אי דיתיב עליה - היינו מושב! - אנן הכי קאמרינן: הא איכא גבא דאוכפא, דתניא:" (עירובין כז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק א, הלכה א · רמב"ם, משכב ומושב, פרק ו, הלכה ו · רמב"ם, משכב ומושב, פרק ח, הלכה ב
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: מוסכם בגמרא ונפסק ברמב"ם משכב ומושב פ"א ה"א, פ"ו ה"ו, פ"ח ה"ב, שגבא דאוכפא כמושב לזב
אין למדים מדין הכולל "חוץ מ..." להלכות פרטניות שאינן נמנות עמו במפורש
- מקור: "האוכף טמא מושב, והתפוס טמא מרכב. אלא שמע מינה: אין למידין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. אמר ואיתימא רב נחמן : אף אנן נמי תנינא: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים והמלח. ותו ליכא? והא איכא" (עירובין כז א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, כלים, פרק כה, הלכה כ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק הכלל ש"אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ", כמבואר בסוגיה, וכך פסק הרמב"ם (כלים פכ"ה הכ') בדין טומאת אוכף כמושב ומרכב.
אין לומדים דין ממיעוט או ריבוי כללי, גם כשנאמר לשון "חוץ"
- מקור: "כמיהין ופטריות ! אלא לאו שמע מינה: אין למידין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ ש"מ:. הכל ניקח בכסף מעשר כו . רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד מתני אעירוב וחד מתני אמעשר. חד מתני אעירוב:" (עירובין כז א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה ח · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — אין מערבין ומשתתפין במים ובמלח אלא בכל שאר מאכל
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב תבשילין ומזון עירוב הוא כדי מזון שתי סעודות לכל אדם
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הכלל נאמר כמסקנת הסוגיה ואינו שנוי במחלוקת, ולכן אינו טעון הכרעה הלכתית עצמאית
עירוב תחומין במים ומלח מעורבים יחד כשר, ורק מים בפני עצמם או מלח בפני עצמו אינם מערבים
- מקור: "לא שנו אלא ודוקא מים בפני עצמו ומלח בפני עצמו, דאין מערבין - אבל במים ומלח כאחד מערבין. וחד מתני אמעשר: לא שנו אלא מים בפני עצמו ומלח בפני עצמו דאין ניקחין, אבל מים ומלח - ניקחין בכסף מעשר. מאן דמתני " (עירובין כז א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה ח · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — אין מערבין ומשתתפין במים ובמלח אלא בכל שאר מאכל
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב תבשילין ומזון עירוב הוא כדי מזון שתי סעודות לכל אדם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא ששני הלישנות (המתני אעירוב והמתני אמעשר) מודים בדין זה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמים ומלח כאחד מערבין
- מקור: "אמעשר לא. מאי טעמא - פירא בעינן. כי אתא מתני אמעשר. מיתיבי, העיד רבי יהודה בן גדיש לפני רבי אליעזר: של בית היו לוקחין ציר בכסף מעשר. אמר לו: שמא לא שמעת אלא כשקרבי דגים מעורבין בהן. ואפילו רבי יהודה ב" (עירובין כז א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה ד · סמג עשין קלו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שהעמידה את דברי רבי יהודה בן גדיש דווקא בקרבי דגים המעורבים בציר, שאז נחשב כפרי, וכך פסק הרמב"ם.
דף כז ב
[עריכה]חלות מקדש שנילושו בשמן חייבות בחלה למרות איסור הנאה מדין שמן שנפל למעשר שני
- מקור: "אלא שנתן לתוכן שמן. אמר ליה : ותיפוק ליה משום שמן! - לא צריכא" (עירובין כז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה י
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, הרמב"ם פסק כפשט הסוגיה שהחיוב בחלה קיים גם באופן זה
- מקור: "שנתן דמי מים ומלח בהבלעה. - ובהבלעה מי שרי? - אין, והתניא בן בג בג אומר: בבקר -" (עירובין כז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: הגמרא מבארת שבן בג בג מתיר בהבלעה בלבד, ואין חולק עליו בסוגיה; הרמב"ם פסק כדבריו להלכה
לוקחים בקר ובצאן ויין ושכר במעות מעשר שני על גב עורם/גיזתם/קנקנם/החמצתם
- מקור: "מלמד שלוקחין בקר על גב עורו, ובצאן - מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה, וביין - מלמד" (עירובין כז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ח, הלכה א
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא דבן בג בג כפשוטה, כמובא ברמב"ם מעשר שני פרק ח הלכה א
מותר לקנות בכסף מעשר שני יין על גב קנקנו, שדמי הקנקן נחשבים כטפלים ליין
- מקור: "שלוקחין יין על גב קנקנו, ובשכר - מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. אמר : מאן דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג - מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא. מאי טעמא? כולהו צריכי, לבר מבבקר דלא צריך. מאי צריכי? דאי כתב רחמנ" (עירובין כז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ח, הלכה ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (מעשר שני, פ"ח ה"ב) שלוקחין יין על גב קנקנו.
לוקחים תמד (מי חומץ מסובין) בכסף מעשר שני משהחמיץ, אך לא לפני כן
- מקור: "שלוקחין תמד משהחמיץ. אמר : מאן דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג - מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא. מאי טעמא? כולהו צריכי, לבר מבבקר דלא צריך. מאי צריכי? דאי כתב רחמנא בבקר, הוה אמינא: בקר הוא דמזדבן על ג" (עירובין כז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שאין קונים תמד בכסף מעשר שני אלא משהחמיץ, כרמב"ם מעשר שני פ"ז ה"ו
מעשר שני נוהג בפרי מפרי וגידולי קרקע ולא בדגים
- מקור: "מה הפרט מפורש - פרי מפרי וגידולי קרקע, אף כל - פרי מפרי וגידולי קרקע. ותניא אידך: מה הפרט מפורש - ולד ולדות הארץ, אף כל ולד ולדות הארץ. מאי בינייהו? - אמר דגים איכא בינייהו, למאן דאמר: פרי מפרי וגידול" (עירובין כז ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה ג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ברייתא קמא (הפרט הוא "פרי מפרי וגידולי קרקע", ולכן דגים פטורים) ~ ברייתא אחרת (הפרט הוא "ולד ולדות הארץ", ולכן דגים חייבים)
- הכרעה: נפסק כברייתא קמא ש"פרי מפרי וגידולי קרקע" הוא הפרט, ולכן דגים פטורים ממעשר שני, וכן פסק הרמב"ם (מעשר שני פ"ז ה"ג) שאין מעשר נוהג בדגים.
דף כח א
[עריכה]- מקור: "אכל פוטיתא - לוקה ארבע, נמלה - לוקה חמש," (עירובין כח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מאכלות אסורות, פרק ב, הלכה כג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות ב, כג) שהאוכל נמלה כלשהי חייב חמש מלקויות
האוכל צרעה חייב מלקות שש בשל עבירה על חמישה איסורי תורה שהיא נכללת בהם
- מקור: "צירעה - לוקה שש. ואם איתא, פוטיתא נמי לילקי משום השרץ השרץ על הארץ! - אלא אמר : עופות איכא בינייהו. למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע -" (עירובין כח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מאכלות אסורות, פרק ב, הלכה כד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא ("עופות איכא בינייהו") שהצרעה בכלל עוף וחייבת גם משום שרץ העוף, ולפי זה פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות ב, כד) שהצרעה לוקה שש בעוד הפוטיתא, שאינה בגדר עוף, לוקה מספר פחות.
עופות שאינם גידולי קרקע (הנבראים מן הרקק) פטורים ממעשר שני
- מקור: "הני נמי גידולי קרקע נינהו. למאן דאמר ולד ולדות הארץ - הני עופות מן הרקק נבראו. מאן דמרבי עופות מאי טעמיה, ומאן דממעיט עופות מאי טעמיה? מאן דמרבי עופות קסבר: כללא בתרא דוקא, פרט וכלל נעשה כלל מוסף על ה" (עירובין כח א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה יב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: מאן דמרבי עופות במעשר שני (פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט, וכל שכן עופות) ~ מאן דממעיט עופות ממעשר שני (כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט)
- הכרעה: נפסק כמאן דממעיט - הרמב"ם (מעשר שני ז,יב) פסק שעופות ודגים אינם חייבים במעשר שני מפני שאינם גידולי קרקע.
אין מערבין תחומין בגודגדניות (ענבי הגפן הקטנים)
- מקור: "ולא בכפניות. ובגודגדניות מי מערבין? והתניא: גודגדניות, מרובי בנים - יאכלו, חשוכי בנים - לא יאכלו" (עירובין כח א אות ד)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ה
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הסוגיה מביאה זאת כקושיה ומסקנה סיפית בענין סגולה ולא כהלכה פסוקה למעשה
מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ואף על גב דלא חזי להאי חזי להאי
- מקור: "ואם הוקשו לזרע - אף מרובי בנים לא יאכלו. - תרגמא אשלא הוקשו לזרע, ומרובי בנים. ואיבעית אימא: לעולם לחשוכי בנים - דהא חזו למרובי בנים. מי לא תנן: מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. אלמא: אף על גב דלא חז" (עירובין כח א אות ה)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק להלכה בשו"ע או"ח סימן שפו סעיף ה כלשון המשנה המובאת בגמרא כהוכחה פשוטה, ללא מחלוקת החולקת על עצם הדין.
- מקור: "הפול והשעורה והתילתן שזרען לירק - בטלה דעתו אצל כל אדם, לפיכך: זרען חייב וירקן פטור. השחליים והגרגיר שזרען לירק - מתעשרין ירק וזרע, זרען לזרע - מתעשרין זרע וירק. כי קאמר –" (עירובין כח א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ב, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אין חיוב תרומה ומעשר על ירקות מן התורה, אלא מדברי חכמים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשר שני — מותר לסוך שמן של מעשר שני בירושלים ואף להקל בו יותר מבתרומה
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו כפשוטה, וכן פסק הרמב"ם (תרומות ב, ז), שאין כאן מחלוקת אלא הלכה מוסכמת המובאת בגמרא להוכחת עניין ביטול דעת יחיד אצל רוב בני אדם
- מקור: "והתילתן שזרען לירק - בטלה דעתו אצל כל אדם, לפיכך: זרען חייב וירקן פטור." (עירובין כח א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ב, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — הזורע פול שעורים ותלתן לירק - חייבים במעשר כתבואה ופטורה ירקן ממעשר ירק
- מצב: נפסק
- הכרעה: כרמב"ם, תרומות, פרק ב, הלכה ח, כפשט הגמרא שבטלה דעתו אצל כל אדם
שחליים וגרגיר שזרען לירק - מתעשרים ירק וזרע, וכן זרען לזרע מתעשרים זרע וירק
- מקור: "השחליים והגרגיר שזרען לירק - מתעשרין ירק וזרע, זרען לזרע - מתעשרין זרע וירק. כי קאמר –" (עירובין כח א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ב, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כלאים — כוסבר שנזרעה לזרעה ולירקה - אינה כלאיים ומתעשרת כשני מינים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — ירק שנזרע לצורך זרעו האם חייב במעשרות גם כזרע וגם כירק
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם בתרומות פ"ב ה"ה
דף כח ב
[עריכה]כשות (הופ) שגדל על קוצים, אף שנראה כיונק מהאוויר, ברכתו בורא פרי האדמה כדין הגדל מהארץ
- מקור: "והלכתא כינוקא דבי רב. מאי טעמא? האי - גמר פירי, והאי - לאו גמר פירי. ומאי דקאמרת האי מארעא קא רבי והאי מאוירא קא רבי - לא היא. כשות נמי מארעא קא רבי, דהא קא חזינן דקטלינן לה להיזמתא ומייתא כשותא. ובכפ" (עירובין כח ב אות א)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן רד סעיף א
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תינוק דבי רב שסבר שכשות יונק וגדל מן הארץ ומברכים עליו בפה"א ~ החולק שסבר שכשות גדל מן האוויר ולכן ברכתו שהכל
- הכרעה: נפסק כתינוק דבי רב שכשות גדל מן הארץ, מדאמרינן "והלכתא כינוקא דבי רב", ולכן מברכים עליו בורא פרי האדמה
קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין, וכפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין
- מקור: "קור ניקח בכסף מעשר, ואין מטמא טומאת אוכלין. וכפניות נקחות בכסף מעשר, ומטמאות טומאת אוכלים. רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר. וכפניות - הרי הן כפרי לכל דבריהם, אלא שפטורות" (עירובין כח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים (סתם משנה) ~ רבי יהודה: חכמים סוברים קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין וכפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאה, ורבי יהודה סובר קור כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר, וכפניות כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר
- הכרעה: נפסק כחכמים (סתם משנה), כמובא ברמב"ם מעשר שני פרק ז הלכה ח, שקור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין, וכפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין
כפניות (תמרים בוסר) אינן מטמאות טומאת אוכלין ונקחות בכסף מעשר
- מקור: "ואין מטמא טומאת אוכלין. וכפניות נקחות בכסף מעשר," (עירובין כח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק א, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (הלכות טומאת אוכלין פ"א ה"י)
קור (לב הדקל) אינו מטמא טומאת אוכלים אלא נחשב כעץ, אף שניקח בכסף מעשר
- מקור: "ומטמאות טומאת אוכלים. רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר. וכפניות - הרי הן כפרי לכל דבריהם, אלא" (עירובין כח ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק א, הלכה יג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים (תנא קמא) ~ רבי יהודה: חכמים סוברים שהקור מטמא טומאת אוכלים ככל פרי, ורבי יהודה סובר שהקור הרי הוא כעץ לכל דבריו ואינו מטמא, אלא שניקח בכסף מעשר
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין שהקור אינו מטמא טומאת אוכלים
פגי ביתיוני (תאנים שהצניעם) פטורים ממעשר, אך פגי ביתיוני ואהיני דטובינא חייבים במעשר
- מקור: "שפטורות מן המעשר. - התם בדניסחני. - אי הכי בהא לימא רבי יהודה פטורות מן המעשר? והתניא, אמר רבי יהודה: לא הוזכרו פגי ביתיוני אלא לענין מעשר בלבד; פגי ביתיוני ואהיני דטובינא חייבין במעשר. - אלא לעולם לא" (עירובין כח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק ב, הלכה ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה שאמר שדין זה נאמר רק לענין מעשר, שפגים אלו חייבים במעשר, כדברי הרמב"ם
קור (לולב התמר לפני שהתקשה) שנשלק וטוגן - האם חייב במעשר כפירות או פטור ככעץ
- מקור: "זה וזה לפטור. ולמאן דאמר זה וזה לחיוב, למאי חזי? - אמר : הואיל וראוי למתקן על ידי האור. אמר מר, רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר. היינו תנא קמא! - אמר : שלקו וטגנו איכא ב" (עירובין כח ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק א, הלכה ט · רמב"ם, מעשר, פרק ב, הלכה ה · סמג עשין קלה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא (זה וזה לפטור) ~ רבי יהודה (קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, ניקח בכסף מעשר, ושלקו וטגנו חייב במעשר)
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה שקור שלקו וטגנו חייב במעשר, כפי שפסק הרמב"ם (מעשר פ"א ה"ט, פ"ב ה"ה)
מהי הברכה על קור (לב הדקל) לענין שם אוכל ודין טומאת אוכלין
- מקור: "עור ששלקו, ושיליא שחישב עליה - מטמאין טומאת אוכלין! - אלא אמר : איכא בינייהו ברכה. דאתמר: קור, אמר: בורא פרי האדמה, ושמואל אמר: שהכל נהיה בדברו. אמר בורא פרי האדמה - אוכלא הוא, ושמואל אמר: שהכל נהיה ב" (עירובין כח ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה טו · סמג עשין קלו
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: רב ~ שמואל: רב אמר "בורא פרי האדמה" - שהקור נחשב אוכל; שמואל אמר "שהכל נהיה בדברו" - כיון שסופו להקשות ולהיות עץ ואינו נחשב אוכל
- הכרעה: נפסק כרב שברכתו בורא פרי האדמה ודינו כאוכל, וכן פסק הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין.
- מקור: "צנון שסופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה. ולא היא, צנון - נטעי אינשי אדעתא דפוגלא, דיקלא - לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. ואף על גב דקלסיה לרב יהודה," (עירובין כח ב אות ח)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן רג סעיף ח
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב יחיאלרב יחיאל אמורא בבל · דור ב׳רב יחיאל°, רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב יהודה ~ שמואל: רב יהודה סובר קור מברכים עליו בפה"א כיון שהוא אוכל, ושמואל סובר שכיון שסופו להקשות מברכים שהכל
- הכרעה: נפסק כשמואל, כלשון הגמרא "הלכתא כוותיה דשמואל", וכן פסק השו"ע (או"ח סימן רג סעיף ח).
- בעץ המחלוקות: רב יהודה ~ שמואל
כשות וחזיז מברכים עליהם בורא פרי האדמה
- מקור: "הלכתא כוותיה דשמואל. גופא, אמר אמר : כשות וחזיז מערבין בהן, ומברכין עליהם בורא פרי האדמה. כשות בכמה? - כדאמר : כמלא היד," (עירובין כח ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק ח, הלכה ו · סמג עשין כז · שו"ע או"ח סימן רד סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים"
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כשמואל שהלכה כמותו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
שיעור עירוב בירקא דקליא (עשבי תבן) הוא כמלא היד
- מקור: "הכא נמי - כמלא היד. חזיז בכמה? אמר רבה בר טוביה בר יצחק אמר : כמלא אוזילתא דאיכרי. אמר רב חלקיה בר טוביה מערבין בקליא. - בקליא סלקא דעתך? אלא: בירקא דקליא. וכמה? אמר : כמלא היד. נפק לקירייתא בעו מיניה" (עירובין כח ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · סמ"ג עשין מד"ס א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שהשיעור כמלא היד, כדברי רב חלקיה בר טוביה בשם רבו, וכפסק הרמב"ם והסמ"ג.
מערבין עירובי תחומין בפולין לחין בשיעור מלא היד
- מקור: "מערבין בפולין לחין. וכמה? אמר : כמלא היד. אמר :" (עירובין כח ב אות כ)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא ששיעור עירוב בפול לח הוא מלא היד, וכן פסק השו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
מערבים עירוב תבשילין בתרדים חיים
- מקור: "מערבין בתרדין חיין. איני? והאמר : סילקא חייא קטיל גברא חייא!" (עירובין כח ב אות ל)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המימרא שמערבים בתרדין חיין, שהרי הגמרא דחתה את הקושיה מ"סילקא חייא קטיל גברא חייא" ולא נותרה מחלוקת
דף כט א
[עריכה]אין מערבין עירובי תבשילין בתרדין שאינם מבושלים כל צרכם
- מקור: "ההוא בבשיל ולא בשיל. איכא דאמרי, אמר : אין מערבין בתרדין חיין, דאמר : סילקא חייא קטיל גברא חייא. - והא קא חזינן דקא אכלי ולא מייתי! - התם בבשיל ולא בשיל. אמר : תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעיניים, וכל" (עירובין כט א אות א)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: לישנא קמא ~ לישנא בתרא: לישנא קמא אוסרת תבשיל תרדין ש"בשיל ולא בשיל" (מבושל למחצה), ולישנא בתרא אוסרת תרדין חיים לגמרי ("סילקא חייא קטיל גברא חייא")
- הכרעה: נפסק כשתי הלישנות גם יחד - יש לבשל התרדין כל צרכן, שלא יהיו חיים ולא בשיל ולא בשיל, כפי שנפסק בשו"ע או"ח שפו,ה
כל האוכלין מצטרפים זה עם זה לפסול את הגוויה (הגוף) באכילת חצי פרס
- מקור: "כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוויה בחצי פרס," (עירובין כט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק ד, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: רב המנונארב המנונא אמורא בבל · דור ב׳רב המנונא°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ר"נרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, °ר"ש בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהובאה בגמרא, שכל האוכלין מצטרפים לפסול את הגוויה בחצי פרס, כדין טומאת אוכלין דרבנן
שיעור עירוב תחומין הוא מזון שתי סעודות
- מקור: "ובמזון שתי סעודות לעירוב, וכביצה לטמא טומאת אוכלים! - והאי מאי תיובתא? אילימא משום דקתני כל האוכלין והני בני אכילה נינהו - והאמר : אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ! - אלא משום דקתני ובמזו" (עירובין כט א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה ט · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — כמות המזון הקובעת הרבים לצורך שיתוף מבואות היא כדי שיגיע גרוגרת לכל אחד ואחד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הסוגיה ששיעור עירוב הוא מזון שתי סעודות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע
שיעור לטמא טומאת אוכלין הוא כביצה, אף שזהו כלל שיש לו יוצאים מן הכלל
- מקור: "וכביצה לטמא טומאת אוכלים! - והאי מאי תיובתא? אילימא משום דקתני כל האוכלין והני בני אכילה נינהו - והאמר : אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ! - אלא משום דקתני ובמזון שתי סעודות לעירוב וכביצה" (עירובין כט א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק ד, הלכה ג
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק ששיעור טומאת אוכלין הוא כביצה, כמבואר ברמב"ם טומאת אוכלין פ"ד ה"ג, שכן זהו שיעור מפורש בברייתא ולא נסתרה הלכה זו בסוגיה אלא רק נדחתה הראיה מכללות הברייתא.
שיעור עירוב (מזון שתי סעודות) בפירות הנמכרים במניין, כגון תפוחים, משוערים לפי מידת קב ולא לפי מספרם
- מקור: "תפוחים בקב. מיתיבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר:" (עירובין כט א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן אלעזר שגם דבר הנמכר במניין משערים אותו לענין עירוב ומתנות עניים לפי מידה (קב), וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה כשיעור קבוע
- מקור: "עוכלא תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד. ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב:" (עירובין כט א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא בשם רב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב, וכך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
פירות שאינם חשובים (כגון אפרסקים) אינם נחשבים "אוצר" לעניין פאה ואינם צריכים עירוב חצרות
- מקור: "וכן לעירוב . והני נמי ליהוו כי אפרסקין? - הני חשיבי והני לא חשיבי. אמר : שרא ליה מריה לרב מנשיא בר שגובלי אנא אמריתא ניהליה אמתניתין והוא אמרה אברייתא. דתנן :" (עירובין כט א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: דרבנן
- הכרעה: דין זה מוסכם בסוגיה, נפסק כרב ששרא ליה מריה שהחילוק בין חשיבי ללא חשיבי הוא הקובע
כמה נותנים לעני בגורן משיעורי מתנות עניים
- מקור: "אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וקב שעורין וכ"ו. רבי מאיר אומר: חצי קב שעורין, וקב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות," (עירובין כט א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור המתנה הנדרשת לעני מן הגורן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — כמה נותנים לעני עובר ממקום למקום
- חכמים בסוגיה: ר"נרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, °ר"ש בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: סתם משנה (חכמים) ~ רבי מאיר: חכמים אומרים חצי קב חטין וקב שעורין, ורבי מאיר אומר חצי קב שעורין וקב וחצי כוסמין וקב גרוגרות
- הכרעה: נפסק כסתם משנה (חכמים) ולא כרבי מאיר, כדעת רוב לגבי יחיד, וכך פסק הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ו הלכה ח
- מקור: "או מנה דבילה. רבי עקיבא אומר: פרס. וחצי לוג יין, רבי עקיבא אומר: רביעית. ורביעית שמן, רבי עקיבא אומר: שמינית. ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול: כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות. ואמר : וכן לעירוב. ומאי" (עירובין כט א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור המתנה הנדרשת לעני מן הגורן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — כמה נותנים לעני עובר ממקום למקום
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי עקיבא: תנא קמא סובר שהשיעורים הם מנה דבילה, חצי לוג יין ורביעית שמן, ורבי עקיבא מחמיר וסובר פרס, רביעית ושמינית
- הכרעה: נפסק כתנא קמא ולא כרבי עקיבא, כדין יחיד לגבי רבים, וכן פסק הרמב"ם במתנות עניים פרק ו הלכה ח
שיעור לקט בשאר פירות הוא כדי שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות, וכן שיעור עירוב
- מקור: "וחצי לוג יין, רבי עקיבא אומר: רביעית. ורביעית שמן, רבי עקיבא אומר: שמינית. ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול: כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות. ואמר : וכן לעירוב. ומאי אולמיה דהאי מהך? אילימא משום דקא ת" (עירובין כט א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור המתנה הנדרשת לעני מן הגורן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — כמה נותנים לעני עובר ממקום למקום
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כאבא שאול שקבע שיעור לקט בשאר פירות כדי מזון שתי סעודות, וכ"פ הרמב"ם.
שיעור מתנות עניים לעני עובר ממקום למקום כולל רביעית לוג שמן
- מקור: "ורביעית שמן, רבי עקיבא אומר: שמינית. ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול:" (עירובין כט א אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור המתנה הנדרשת לעני מן הגורן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — כמה נותנים לעני עובר ממקום למקום
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא (רביעית שמן) ~ רבי עקיבא (שמינית ההין שמן): נחלקו בשיעור השמן הניתן לעני העובר ממקום למקום
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא ששיעור השמן שמינית ההין, כפי שפסק הרמב"ם (מתנות עניים ו,ח) להקל על העניים
- מקור: "כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות. ואמר : וכן לעירוב. ומאי אולמיה דהאי מהך? אילימא משום דקא תני בהך תבלין, ותבלין לאו בני אכילה נינהו - אטו הכא מי לא קתני חטין ושעורין, ולאו בני אכילה נינהו. - אלא מ" (עירובין כט א אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור המתנה הנדרשת לעני מן הגורן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — כמה נותנים לעני עובר ממקום למקום
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רב יוסף ~ רבה: רב יוסף סבר שצריך שיעור סעודה גמורה מכל אחד משני המינים, ורבה חלק וסבר שדי אפילו למחצה לשליש ולרביע
- הכרעה: נפסק כרבה, שהלכה כרבה נגד רב יוסף בכל מקום חוץ מיע"ל קג"ם, וכך פסק הרמב"ם
- בעץ המחלוקות: רב יוסף ~ רבה בר נחמני
- מקור: "מערבין בשתי רביעיות של יין. מדבעינן כולי האי - שמע מיניה כי אמר וכן לעירוב - אהא מתניתין קאמר - שמע מיניה. אמר מר: ובמזון שתי סעודות לעירוב. סבר למימר : עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי. אמר ליה רבה: א" (עירובין כט א אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה שאמר אפילו למחצה לשליש ולרביע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
שיעור עירוב תבשילין בזיתים ובבצלים הוא כדי לאכול בהם שתי סעודות
- מקור: "חומץ - כדי לטבל בו, זיתים ובצלים - כדי לאכול בהן שתי סעודות. - התם" (עירובין כט א אות נ)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהובא להלכה ברמב"ם, סמ"ג ושו"ע
שיעור חומץ לעירוב/עיבור הוא כדי לטבל בו מזון שתי סעודות של ירק
- מקור: "בחמרא מבשלא אמר מר: חומץ כדי לטבל בו. אמר אמר : כדי לטבל בו מזון שתי סעודות של ירק. איכא דאמרי, אמר אמר : ירק הנאכל בשתי סעודות. אמר מר: זיתים ובצלים, כדי לאכול בהן מזון שתי סעודות. ובבצלים מי מערבין?" (עירובין כט א אות ס)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: דרבנן
- הכרעה: דין עירובין דרבנן, נפסק כפשט הגמרא ברמב"ם, סמ"ג ושו"ע
דף כט ב
[עריכה]אין לאכול בצל שלא קולף כראוי ולא בוצל ולא שתה שיכר, מחמת חשש נחש שבו
- מקור: "דלא אבציל זירתא, אבל אבציל זירתא - לית לן בה מערבין . אמר : לא אמרן אלא דלא אישתי שיכרא, אבל אישתי שיכרא - לית לן בה. תנו רבנן: לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו. ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו" (עירובין כט ב אות א)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ה
- מצב: דרבנן
- הכרעה: לא נפסקה מחלוקת, אלא נקבע האיסור כלשונו בגמרא (שו"ע או"ח שפו,ה)
שלושה לוגין מים שאובין פוסלים את המקווה
- מקור: "ופוסל את המקוה בשלשת לוגין. מתקיף לה : פשיטא, וכי מה בין זה למי צבע? דתנן, רבי יוסי אומר:" (עירובין כט ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מקוואות, פרק ז, הלכה ד
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה זו היא מדרבנן (שלושת לוגין), והרמב"ם פסק כן במקוואות פרק ז הלכה ד, כפשטות הסוגיה ללא מחלוקת בדבר עצם הדין.
מים שנתערב בהם שכר פוסלים את המקוה בשלושה לוגין כדין מי צבע
- מקור: "מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין! - אמרי: התם מיא דצבעא מיקרי, הכא - שיכרא איקרי. ובכמה מערבין? סבר רב אחא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף למימר: בתרין רבעי שכרא. כדתנן:" (עירובין כט ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מקוואות, פרק ז, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, ר"נרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב זירא אמר שמואל ששכר פוסל בשלושה לוגין כמי צבע, שכן דינו כמים ולא כדבר אחר, וכך פסק הרמב"ם במקוואות פרק ז הלכה ח.
- מקור: "המוציא יין כדי מזיגת הכוס, ותני עלה: כדי מזיגת כוס יפה. מאי כוס יפה? - כוס של ברכה! ואמר אמר : כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית, כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. וכדרבא, דאמר : כל חמרא דלא דרי על חד " (עירובין כט ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק יח, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פסחים — שיעור הוצאת יין בשבת בכמה הוא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פסחים — שיעור טומאת יין קרוש (יבש) בכזית
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הגמרא שהמוציא יין בשבת חייב בשיעור רובע רביעית, כרמב"ם
שיעור תמרים לעניין עירוב הוא קב
- מקור: "דעבידי אינשי דשתו כסא בצפרא וכסא בפניא, וסמכי עילויהו. תמרים בכמה? - אמר :" (עירובין כט ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- חכמים בסוגיה: ר"נרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב יוסף שתמרים בקב, כפי שהוכיח מהברייתא ד"אכל גרוגרות ושילם תמרים תבא עליו ברכה"
המשלם תמרים בעד גרוגרות שנטל לפי מידה ולא לפי דמים, ומחזיר יותר בכמות - תבא עליו ברכה ואין בזה איסור
- מקור: "תמרים בקב. אמר : מנא אמינא לה - דתניא: אכל גרוגרות ושילם תמרים - תבא עליו ברכה. היכי דמי? אילימא לפי דמים, דאכל מיניה בזוזא וקא משלם ליה בזוזא - מאי תבא עליו ברכה? בזוזא אכל, בזוזא קא משלם! אלא לאו לפ" (עירובין כט ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה כפשט הברייתא כמבואר בגמרא, וכך נפסק ברמב"ם עירובין פ"א הי"א
שיעור עירוב לדבר שאינו ליפתן הוא כדי אכילה ממנו, ולדבר שהוא ליפתן כדי אכילה בו
- מקור: "כל שהוא ליפתן - כדי לאכול בו . כל שאינו ליפתן - כדי לאכול הימנו . בשר חי - כדי לאכול הימנו . בשר צלי, רבה אמר:" (עירובין כט ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה י · רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה ז · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — אין מערבין אלא במאכל שדרך רוב בני אדם לאוכלו כשהוא חי, ולבני אותה העיר די שדרכם לאוכלו כך
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — אין מערבין תחום בבצלים חיים אך מערבין באפונים חיים אף שאין נאכלים כמות שהם כרוב בני אדם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע
שיעור עירובי תחומין הוא כדי אכילת ככר פת עצמו (כביצה), ולא כדי אכילתו יחד עם הלפתן
- מקור: "כדי לאכול בו, ורב יוסף אמר: כדי לאכול הימנו אמר : מנא אמינא לה - דהני פרסאי אכלי טבהקי בלא נהמא, אמר ליה : ופרסאי הוו רובא דעלמא? והתנן:" (עירובין כט ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה י · רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה ז · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — אין מערבין אלא במאכל שדרך רוב בני אדם לאוכלו כשהוא חי, ולבני אותה העיר די שדרכם לאוכלו כך
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — אין מערבין תחום בבצלים חיים אך מערבין באפונים חיים אף שאין נאכלים כמות שהם כרוב בני אדם
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב: השיעור "כדי לאכול בו" - כביצה מן הפת עם הלפתן יחד ~ רב יוסף: השיעור "כדי לאכול הימנו" - כביצה מן הפת עצמו בלבד
- הכרעה: נפסק כרב יוסף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהשיעור הוא כביצה מן הפת עצמו בלא הלפתן
- מקור: "בגדי עניים לעניים, בגדי עשירים לעשירים," (עירובין כט ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, כלים, פרק כב, הלכה כ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הכלל בגמרא, וכך הביאו הרמב"ם להלכה (הלכות כלים פרק כב הלכה כ) ללא חולק
בגד שיש עליו רבב, שיעור החשש לחוצץ בטבילה נקבע לפי מנהג בעל הבגד - אם עשיר הוא, לפי בגדי עשירים
- מקור: "בגדי עשירים לעשירים," (עירובין כט ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, כלים, פרק כב, הלכה כג
- מצב: נפסק
- הכרעה: הלכה זו מוסכמת בגמרא ונפסקה כפשוטה ברמב"ם, שכן שיעור הרבב החוצץ תלוי בהרגשת הלב של בעל הבגד לפי מעמדו.
דף ל א
[עריכה]ריח הנודף מבשר או מביצים מצטרף לצירוף טפח לענין ריח שממית ולד לשמש עיבור (עירוב ריחות) בטומאת אוהל
- מקור: "פיתחו בארבעה. - התם דאיכא פתחים קטנים טובא, ואיכא חד דהוי ארבעה. דודאי כי קא מרוח - בההוא קא מרוח. אמר רב חייא בר רב אשי אמר : מערבין בבשר חי. אמר רב שימי בר חייא: מערבין בביצים חיות. וכמה! אמר : סיני" (עירובין ל א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת מת, פרק ז, הלכה א
- מצב: דרבנן
- הכרעה: דין דרבנן, כנפסק ברמב"ם טומאת מת פרק ז הלכה א
לעניין עירובי תחומין, כששיערו את העירוב בביצים חיות - השיעור הנדרש הוא שתי ביצים לכל אדם
- מקור: "שתים. הנודר מן המזון מותר במים כו . מלח ומים הוא דלא איקרי מזון, הא כל מילי איקרי מזון. לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד. - ו" (עירובין ל א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יא · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שיעור עירוב בשמן נקבע לפי כדי טיבול מזון שתי סעודות ולא כשיעור שמן של מתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טי
- חכמים בסוגיה: רבה בר בר חנהרבה בר בר חנה אמורא א״י · דור ג׳רבה בר בר חנהרבי יוחנן°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפי הגרסה המתוקנת "סיני אמר שתים" (בניגוד לגרסה השגויה "אחת"), וכך הביאו הרמב"ם (עירובין פ"א הי"א), הסמ"ג והשו"ע (או"ח שפו, ז) להלכה - שיעור העירוב בביצים חיות הוא שתי ביצים
הנודר מן המזון מותר במים ומלח, שאינם קרויים "מזון"
- מקור: "הנודר מן המזון מותר במים כו . מלח ומים הוא דלא איקרי מזון, הא כל מילי איקרי מזון. לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד. - ולא אות" (עירובין ל א אות ג)
- פוסקים: שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף יט
- חכמים בסוגיה: רבה בר בר חנהרבה בר בר חנה אמורא א״י · דור ג׳רבה בר בר חנהרבי יוחנן°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה כפשט המשנה, שמים ומלח אינם בכלל "מזון" (שו"ע יו"ד ריז,יט)
הנודר "כל הזן עלי" אינו אוסר עליו דברים שאין דרכם לזון כמו פירות הנאכלים לתענוג, אף שיש בהם קצת הזנה
- מקור: "באומר כל הזן עלי, מים ומלח הוא דלא זייני, הא כל מילי - זייני. והאמר : כי הוה אזילנא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגינוסר, כי הוינן בי מאה - הוה מנקטינן לכל חד וחד עשרה עשרה, כי הוינן בי עשרה הוה מנקטינ" (עירובין ל א אות ד)
- פוסקים: שו"ע יו"ד סימן ריז סעיף יט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שמדברי פירות גינוסר מוכח שרק מה שדרכו לזון ממש נכלל ב"כל הזן עלי", וכן פסק השו"ע יו"ד ריז יט
ככר שאסרה עליו בנדר ("ככר זו עלי") מערבים לו בה, אך ככר הקדש אין מערבים לו בה שכן אין מערבין בהקדשות
- מקור: "ככר זו עלי - מערבין לו בה, ככר זו הקדש - אין מערבין לו בה, לפי שאין מערבין לו בהקדשות! - תרי תנאי, ואליבא דרבי אליעזר. אלמא סתמא דהך ברייתא כרב הונא. והא דאמר שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה. לאו ד" (עירובין ל א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יד · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ואין מערבין בחולין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מי שנדר מככר, מערבים בו, אך מי שהקדישו אין מערבים בו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הסוגיה: ככר "עלי" נחשבת שלו ומערבים בה, ואילו ככר הקדש אינה שלו כלל ואין מערבין בהקדשות, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקור: "מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. אמרו להן בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים" (עירובין ל א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה יד · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ואין מערבין בחולין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מי שנדר מככר, מערבים בו, אך מי שהקדישו אין מערבים בו
- מצב: נפסק
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: לדעת בית שמאי אין מערבין אלא בדבר שהמערב עצמו יכול לאכול ממנו, ואילו בית הלל סוברים שמערבין אף בדבר הראוי לאחר ולא למערב עצמו
- הכרעה: נפסק כבית הלל שמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, כפי שהודו להם בית שמאי בסופו של דבר בסוגיה, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה
דף ל ב
[עריכה]אדם רעבתן שאינו יכול לשבוע, מערבים לו בסעודה בינונית של כל אדם ולא כפי צרכו
- מקור: "מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו, ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם! - תרגומא אחולה וזקן, אבל רעבתן - בטלה דעתו אצל כל אדם." (עירובין ל ב אות א)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תט סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שרעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם, כמבואר בגמרא ובשו"ע או"ח סימן תט סעיף ז
כהן מערב לצורך בית הפרס לפי שסופו לחוץ ולאכול משם אף שאינו יכול לאכול עתה בפועל
- מקור: "ולכהן בבית הפרס. ר יהודה אומר אף בבית הקברות מפני שיכול לחוץ ולאכול. כתב רש"י דרבי יהודה ות"ק דיליה סברי כסומכוס דאמר מידי דחזי ליה למיכליה בההיא שעתא בעינן. ולי נראה דאין זה תלוי במחלוקת סומכוס ורבנן" (עירובין ל ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה יז · שו"ע או"ח סימן תט סעיף א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ ר' יהודה: ת"ק מתיר עירוב לכהן רק בבית הפרס, ור' יהודה מרבה אף בבית הקברות מאותו טעם
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שרק בבית הפרס, וכך הביאו רמב"ם ושו"ע (או"ח תט, א) ולא הזכירו בית הקברות
מותר לאדם לפסוע בבית הפרס בדריסה רגילה (מנפח והולך) ואינו חייב לבדוק כל טפח בפני עצמו
- מקור: "מנפח אדם בית הפרס והולך. משמיה דרב יהודה אמר:" (עירובין ל ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, קרבן פסח, פרק ו, הלכה ח
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי אלעזר בר' שמעון: תנא קמא (וכן רב יהודה) מתיר לילך בבית הפרס בהילוך רגיל בלא בדיקה מדוקדקת, ואילו רבי אלעזר בר' שמעון מצריך בדיקה בכל צעד ואוסר לילך סתם
- הכרעה: נפסק כרב יהודה שמנפח אדם בבית הפרס והולך, שכן הביאו ברייתא כוותיה, וכן פסק הרמב"ם
הנכנס לבית הפרס או לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל טהור, שאהל זרוע שמיה אהל
- מקור: "בית הפרס שנידש טהור. רבי יהודה אומר אף בית הקברות. תנא: מפני שיכול לחוץ, ולילך בשידה תיבה ומגדל. קא סבר: אהל זרוק שמיה אהל. ובפלוגתא דהני תנאי; דתניא: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל;" (עירובין ל ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, קרבן פסח, פרק ו, הלכה ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ רבי שמעון בן אלעזר: לרבי אהל זרוק שמיה אהל וטהור, ולרבי שמעון בן אלעזר אהל זרוק לא שמיה אהל וטמא
- הכרעה: נפסק כרבי שאהל זרוק שמיה אהל וטהור, כדעת רמב"ם בהלכות קרבן פסח פרק ו הלכה ח
טלית זרוקה שריחפה על גבי קבר ונחה עליו - האם דינה כאהל לעניין טומאה
- מקור: "רבי מטמא, רבי יוסי ברבי יהודה מטהר. במאי קמיפלגי? מר סבר: אהל זרוק - לאו שמיה אהל, ומר סבר: אהל זרוק - שמיה אהל. והא דתניא, רבי יהודה אומר:" (עירובין ל ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת מת, פרק יא, הלכה ה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ רבי יוסי ברבי יהודה: רבי מטמא שאהל זרוק שמיה אהל, רבי יוסי ברבי יהודה מטהר שאהל זרוק לאו שמיה אהל
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי ברבי יהודה שאהל זרוק לאו שמיה אהל, וכך פסק הרמב"ם
דף לא א
[עריכה]- מקור: "ניחא ליה דמינטרא, דאי איצטריך אכיל ליה. משנה." (עירובין לא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה יז · שו"ע או"ח סימן תט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה שהם מצטרפים משום שהבעלים ניחא ליה בשמירתן ואף עשוי לאוכלן בעת הצורך
- מקור: "מערבין בדמאי, ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו, והכהנים בחלה. אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. גמרא. דמאי, הא לא חזי ליה! - מיגו דאי בעי מפק" (עירובין לא א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה טז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — אין לתת עירוב תחומין מפירות שלא נגמרה מלאכתן וחייבים במעשר עד שיתקנו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — חיוב עירוב חצרות ואופן שילוחו נועדו לצורכי דרכי שלום בין השכנים
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שמערבין בדמאי מטעם מיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה, וכן ברשימת שאר הפירות כלשונם, כפי שפסק הרמב"ם (עירובין א, טז)
דף לא ב
[עריכה]מעשר ראשון שהקדימו בשיבולים לפני הפרשת תרומה גדולה פטור מתרומה גדולה
- מקור: "מעשר ראשון שהקדימו בשבלין - פטור מתרומה גדולה. שנאמר: והרמתם ממנו תרומת ה מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר! אמר ליה לאביי: אי הכי, אפילו הקדימו בכרי נמי! - א" (עירובין לא ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ג, הלכה יג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — אדם רשאי להפריש בכורים מכל שדהו, וחייב באחריותם עד שיביאם לבית המקדש
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — מעשר ראשון שהקדימו בשבולים (לפני הסרת תרומה גדולה) פטור מתרומה גדולה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא הלכה זו מפורש בברייתא ומקובלת, שהרמב"ם פסק כפשוטה בהלכות תרומות
השולח עירוב ביד קטן: בעירובי תחומין אינו עירוב, ובעירובי חצרות הוי עירוב שהקטן גובה עירובי חצרות
- מקור: "השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן, או ביד מי שאינו מודה בעירוב - אינו עירוב. ואם אמר לאחר לקבלו ממנו - הרי זה עירוב. גמרא. וקטן לא? והאמר : קטן גובה את העירוב! - לא קשיא: כאן" (עירובין לא ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה כב · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שולח עירוב ביד חרש שוטה וקטן או מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב, ואם אמר לאחד לקבלו ממנו ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — המזכה עירוב לחברו על ידי שליח - צריך השליח לעמוד ולראות שהמזכה קיבל את העירוב עבורו
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, רב יחיאלרב יחיאל אמורא בבל · דור ב׳רב יחיאל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: מבחין הגמרא בין עירובי תחומין לעירובי חצרות ואינה מחלוקת אלא חילוק מוסכם, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' תט ס"ח.
עירוב שהונח ביד כותי שאינו מודה בעירוב, כשר אם אמר לישראל אחר לקבלו ממנו, והלה עומד ורואהו
- מקור: "בעירובי תחומין, כאן אבל - בעירובי חצירות. או ביד מי שאינו מודה בעירוב. מאן? - אמר : כותאי. ואם אמר לאחר לקבלו הימנו - הרי זה עירוב. וליחוש דילמא לא ממטי ליה? - כדאמר : בעומד ורואהו, הכא נמי: בעומד ורו" (עירובין לא ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה כב · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שולח עירוב ביד חרש שוטה וקטן או מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב, ואם אמר לאחד לקבלו ממנו ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — המזכה עירוב לחברו על ידי שליח - צריך השליח לעמוד ולראות שהמזכה קיבל את העירוב עבורו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שדי בכך שהעומד ורואהו יקבלנו מיד הכותי, כרמב"ם ושו"ע.
- מקור: "בעירובי חצירות. או ביד מי שאינו מודה בעירוב. מאן? - אמר : כותאי. ואם אמר לאחר לקבלו הימנו - הרי זה עירוב. וליחוש דילמא לא ממטי ליה? - כדאמר : בעומד ורואהו, הכא נמי:" (עירובין לא ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה טז · שו"ע או"ח סימן שסו סעיף י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — אין לתת עירוב תחומין מפירות שלא נגמרה מלאכתן וחייבים במעשר עד שיתקנו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — חיוב עירוב חצרות ואופן שילוחו נועדו לצורכי דרכי שלום בין השכנים
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שבעומד ורואהו כשר, שכן חוששים שמא לא ימטיינו רק כשאינו רואהו
- מקור: "בעומד ורואהו. - וליחוש דילמא לא שקיל מיניה? כדאמר : חזקה שליח עושה שליחותו, הכא נמי: חזקה שליח עושה שליחותו. והיכא איתמר דרב חסדא ורב יחיאל? אהא אתמר; דתניא:" (עירובין לא ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה כב · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שולח עירוב ביד חרש שוטה וקטן או מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב, ואם אמר לאחד לקבלו ממנו ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — המזכה עירוב לחברו על ידי שליח - צריך השליח לעמוד ולראות שהמזכה קיבל את העירוב עבורו
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה זו; נפסק כלשון הגמרא ש"חזקה שליח עושה שליחותו" (רמב"ם עירובין ו,כב; שו"ע או"ח תט,ח)
- מקור: "נתנו לפיל והוליכו, לקוף והוליכו - אין זה עירוב. ואם אמר לאחר לקבלו הימנו - הרי זה עירוב. - ודילמא לא ממטי ליה? - אמר : בעומד ורואהו. - ודילמא לא מקבל ליה מיניה? - אמר : חזקה שליח עושה שליחותו. אמר :" (עירובין לא ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה כב · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — שולח עירוב ביד חרש שוטה וקטן או מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב, ואם אמר לאחד לקבלו ממנו ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — המזכה עירוב לחברו על ידי שליח - צריך השליח לעמוד ולראות שהמזכה קיבל את העירוב עבורו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הגמרא שחזקה שליח עושה שליחותו, כרמב"ם ושו"ע
שליח שנשלח להפריש תרומה מדאורייתא - אין חזקה שעשה שליחותו
- מקור: "בשל תורה - אין חזקה שליח עושה שליחותו," (עירובין לא ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ד, הלכה ו
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא כפשוטה - בדבר של תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו, וכך פסק הרמב"ם (תרומות פ"ד ה"ו) להלכה, מה שאין כן בשל דבריהם שיש חזקה.
דף לב א
[עריכה]- מקור: "משקרב העומר הותר החדש מיד, והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך. והא חדש דאורייתא הוא, וקתני: הרחוקים מותרין מחצות היום ואילך. לאו משום חזקה שליח עושה שליחותו? - ורב נחמן: התם כדקתני טעמא - לפי שיודעין שא" (עירובין לב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מאכלות אסורות, פרק י, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — אסור לאכול תבואה חדשה ואסור לקצור את התבואה החדשה קודם קצירת העומר בט"ז בניסן
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — איסור חדש לפני הבאת העומר חל כל היום ה-16 בניסן, אף אם ביהמ"ק קיים
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם פסק כטעם הגמרא "לפי שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו", ודחה את ההוכחה מכך לחזקת שליח עושה שליחותו כרב נחמן.
- מקור: "האשה שיש עליה לידה או זיבה, מביאה מעות ונותנת בשופר, וטובלת ואוכלת בקדשים לערב. מאי טעמא - לאו משום דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו? - ורב נחמן - התם כדרב שמעיה. דאמר : חזקה אין בית דין של כהנים עומדים" (עירובין לב א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק א, הלכה יב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שקלים — אין ברירה בדין תורה, ואין תולים כסף חטאות מיתות ספק בזמן שנתערבו
- חכמים בסוגיה: רב שמעיהרב שמעיה אמורא בבל · דור ד׳רב שמעיה°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רב נחמן ~ רב ששת: רב ששת מסביר את ההיתר בחזקה ששליח עושה שליחותו (שבית הדין בוודאי הקריבו), ואילו רב נחמן דוחה טעם זה ומבאר שהטעם הוא חזקת רב שמעיה - שאין בית דין של כהנים עוזבים את מקומם עד שיכלו כל המעות שבשופר
- הכרעה: נפסק לענין המעשה (הרמב"ם) שהאשה טובלת ואוכלת בקדשים לערב, כלשון הברייתא; ונחלקו בטעם הדין בין רב נחמן לרב ששת, אך למעשה אין נפקא מינה להלכה בציטוט הרמב"ם כאן.
פועל האוכל פירות בשדה בעל הבית שהוא חבר - אינו אוכל עד שיעשר
- מקור: "במה דברים אמורים - בעם הארץ, אבל בחבר - אוכל ואינו צריך לעשר, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: במה דברים אמורים - בעם הארץ, אבל בחבר - אינו אוכל עד שיעשר, לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. אמ" (עירובין לב א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק י, הלכה י
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ רבן שמעון בן גמליאל: רבי סובר שהאוכל בשדה חבר אוכל ואינו צריך לעשר, ורשב"ג סובר שאינו אוכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף
- הכרעה: נפסק כרבן שמעון בן גמליאל, שהרי רבי עצמו הודה בסוף וחזר בו לומר "נראין דברי בן גמליאל", וכך פסק הרמב"ם
- מקור: "רישא בעם הארץ שאמר לחבר, סיפא בחבר שאמר לעם הארץ וחבר אחר שומעו. רבי" (עירובין לב א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק י, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדין הגמרא המחלקת בין רישא לסיפא, וכך פסק הרמב"ם בהלכות מעשר פרק י הלכה י, שאין בזה מחלוקת אלא חילוק דינים במציאות השונה
דף לב ב
[עריכה]- מקור: "נתנו באילן, למעלה מעשרה טפחים - אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים - עירובו עירוב. נתנו בבור, אפילו עמוק מאה אמה - עירובו עירוב. גמרא. יתיב ורבי אסי ורבא בר נתן, ויתיב גבייהו, ויתבי וקאמרי: האי אילן ד" (עירובין לב ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק כד, הלכה י · רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה ט · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שז סעיף כב · שו"ע או"ח סימן שמב סעיף א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — האם צריך לעמוד עם השליח ולבדוק שביצע את שליחותו בהעברת עירובי חצרות/תחומין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — האם עירוב שהונח באילן למעלה מעשרה טפחים כשר כאשר גזעו רחב ארבעה טפחים
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, שהאילן נידון לפי גובה עשרה טפחים (תחום כרמלית) ואילו הבור אינו נחשב מקום בפני עצמו לענין זה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע
כל דבר שאיסורו משום שבות (גזירה דרבנן) לא גזרו עליו בין השמשות, וספקו לקולא
- מקור: "כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. אמר להו : ישר, וכן אמר ; אמרו ליה: פתריתו בה כולי האי? - אינהו נמי הכי קא פתרי בה! - אלא הכי אמרו ליה: קבעיתו ליה בגמרא? - אמר להו: אין. אתמר נמי, אמר אמ" (עירובין לב ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק כד, הלכה י · רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה ט · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שז סעיף כב · שו"ע או"ח סימן שמב סעיף א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מעשרות — האם צריך לעמוד עם השליח ולבדוק שביצע את שליחותו בהעברת עירובי חצרות/תחומין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — האם עירוב שהונח באילן למעלה מעשרה טפחים כשר כאשר גזעו רחב ארבעה טפחים
- חכמים בסוגיה: רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי ~ חכמים: רבי סובר שבין השמשות ספיקו לקולא לענין שבות דרבנן ולא גזרו בו, וחכמים חולקים וסוברים שגזרו גם בבין השמשות
- הכרעה: נפסק כרבי, וכפי שהעמידו רב נחמן ושמואל את הסוגיה כרבי דוקא, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה שבין השמשות מקילים באיסורי דרבנן
אילן העומד בתוך עיבורה של עיר, גם למעלה מעשרה טפחים, כשרונו לעירוב
- מקור: "לא שנו אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר, אבל אילן העומד בתוך עיבורה של עיר - אפילו למעלה מעשרה הרי זה עירוב, דמתא כמאן דמליא דמיא. - אי הכי, חוץ לעיבורה של עיר נמי, כיון דאמר : הנותן עירובו - יש לו " (עירובין לב ב אות ג)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הסוגיה שדימתה את העיר כמלאה, ולכן תוך עיבורה כשר לעירוב אף למעלה מעשרה
דף לג א
[עריכה]הזורק ברה"ר וחפצו נח על גבי עמוד גבוה עשרה טפחים שרבים מכתפין עליו, חייב משום זורק ברה"ר
- מקור: "עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפין עליו, וזרק ונח על גביו - חייב. מאי רבי ומאי רבנן? דתניא: נתנו באילן, למעלה מעשרה טפחים - אין עירובו עירוב. למטה מעשרה טפחים - עירובו עירוב, ואסור ליטלו. בתוך שלשה - " (עירובין לג א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק יד, הלכה ח · סמג לאוין סה · שו"ע או"ח סימן שמה סעיף י
- חכמים בסוגיה: עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כעולא שעמוד כזה דינו כרשות הרבים לענין זריקה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
דף לד ב
[עריכה]קנה או קונדס תלוש ונעוץ בקרקע שנתנו עליו עירוב כשר אפילו גבוה מאה אמה
- מקור: "נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס, בזמן שהוא תלוש ונעוץ - אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. גמרא. רמי ליה לרבא: תלוש ונעוץ - אין, לא תלוש ונעוץ - לא . מני - רבנן היא, דאמרי: כל דבר שהוא משום שבות - גזרו על" (עירובין לד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה י · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — האם עירוב שהונח בראש קנה או קונדס תלוש ונעוץ כשר אף בגובה מאה אמה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — עירוב שהונח במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח - האם הוא עירוב
- חכמים בסוגיה: רב אדא בר מתנארב אדא בר מתנא אמורא בבל · דור ד׳רב אדא בר מתנא°, רמי בר חמארמי בר חמא אמורא בבל · דור ד׳רמי בר חמא°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה, שתלוש ונעוץ כשר עירוב אף בגבוה מאה אמה; מחלוקת האמוראים בגמרא (רב אדא בר מתנא/רבא, רמי בר חמא/רב חסדא, רבינא) היא רק בביאור טעם המשנה וחלוקתה בין רבי לרבנן, ואינה נוגעת לגוף הדין שנפסק להלכה כפשוטו ברמב"ם ובשו"ע.
אסור לישב על ענפים המחוברים לקרקע (לא תלושים ולא נעוצים) בשבת ויום טוב, גזירה שמא יקטום
- מקור: "גזירה שמא יקטום . ההוא פולמוסא דאתא לנהרדעא, אמר להו : פוקו עבידו כבושי כבשי באגמא, ולמחר ניזיל וניתיב עלויהו. איתיביה לרב נחמן, ואמרי לה רב עוקבא בר אבא לרב נחמן: תלוש ונעוץ - אין, לא תלוש ולא נעוץ -" (עירובין לד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה י · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — האם עירוב שהונח בראש קנה או קונדס תלוש ונעוץ כשר אף בגובה מאה אמה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — עירוב שהונח במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח - האם הוא עירוב
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה - איסור ישיבה על מחובר משום גזירה שמא יקטום, כרמב"ם ושו"ע
הקנים כשיש בהם עוזרדין נחשבים כמין אילן ואינם כלאים בכרם, ובאין עוזרדין הם כמין ירק והוו כלאים בכרם
- מקור: "הקנין והאטדין וההגין - מין אילן הן, ואינן כלאים בכרם. ותניא אידך: הקנים והקידן והאורבנין - מין ירק הן, והן כלאים בכרם. קשיא אהדדי! אלא שמע מיניה: כאן - בעוזרדין, כאן - בשאין עוזרדין. שמע מיניה. וקידה " (עירובין לד ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, כלאים, פרק ה, הלכה יט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כלאים — קנבוס נחשב כלאים בכרם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כלאים — המקיים קוצים בכרם לצורך גמלים – האם מקדש את הכרם ואוסרו בהנאה
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם פסק כחילוק הגמרא בין עוזרדין לשאין עוזרדין, המיישב את הסתירה בין הברייתות
בית שהתמלא פירות וסתום ונפחת, מותר ליטול ממקום הפחת ביום טוב
- מקור: "בית שמילאהו פירות, סתום ונפחת - נוטל ממקום הפחת. רבי מאיר אומר: פוחת ונוטל לכתחילה. והאמר אמר : באוירא דליבני, הכא נמי - באוירא דליבני . - והא אמר : ביום טוב אמרו אבל לא בשבת! - הכא נמי, ביום טוב. - א" (עירובין לד ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק ב, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן תקיח סעיף ט
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ רבי מאיר: חכמים סוברים שנוטל רק ממקום הפחת ולא פוחת לכתחילה, רבי מאיר מתיר לפחות ולכתחילה ליטול
- הכרעה: נפסק כחכמים שאין פוחתין לכתחילה אלא נוטל ממקום הפחת, שגזרו על אויר לבנים
דף לה א
[עריכה]- מקור: "נתנו במגדל, ונעל בפניו ואבד המפתח - הרי זה עירוב. במה דברים אמורים - ביום טוב, אבל בשבת - אין עירובו עירוב. נמצא המפתח, בין בעיר בין בשדה - אין עירובו עירוב. רבי אליעזר אומר:" (עירובין לה א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי אליעזר: תנא קמא סובר שביום טוב הוי עירוב ובשבת לא, ואם נמצא המפתח אינו עירוב בכל מקרה; רבי אליעזר סובר שכל שאין השבת מתחלת עליו בהיתר אינו עירוב
- הכרעה: נפסק כתנא קמא, וכן פסק הרמב"ם (עירובין ו,א) שבמגדל ונעל ואבד המפתח הוי עירוב ביום טוב ולא בשבת, ואם נמצא המפתח אינו עירוב
מי שהניח עירובו במגדל שבעיר - עירובו עירוב, ובשדה - אין עירובו עירוב
- מקור: "בעיר - עירובו עירוב, בשדה - אין עירובו עירוב, בעיר - עירובו עירוב כרבי שמעון, דאמר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן. בשדה אין עירובו עירוב - כרבנן. רבה ורב יוסף דאמרי ת" (עירובין לה א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי שמעון ~ רבנן: ר"ש סובר גגות, חצרות וקרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ולכן עירוב שהונח במגדל שבעיר עירוב; חכמים חולקים וסוברים שאינן רשות אחת
- הכרעה: נפסק כרבי שמעון, שגגות חצרות וקרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ומשום כך עירוב שבעיר עירוב
"רעדה מחמת כחו" של הזב הנוגע בטהור נחשבת היסט ומטמאה
- מקור: "ניסט מחמת כחו - טמא, מחמת רעדה - טהור! - אלא אמר : דכולי עלמא: היסט מחמת כחו - טמא, מחמת רעדה טהור. והכא ברעדה מחמת כחו עסקינן. ובהא קא מיפלגי: דמר סבר: הוי היסט, ומר סבר: לא הוי היסט. ומתניתין במאי מ" (עירובין לה א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק ט, הלכה א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: אביי ~ רבא: אביי סבר רעדה מחמת כחו לא הוי היסט, רבא סבר הוי היסט
- הכרעה: נפסק כרבא שהוי היסט, כדעת רמב"ם (משכב ומושב ט,א)
דלת שאינה מחוברת בצירים אלא קשורה בחבל, דינה כמטלטל ומותר לחתוך את החבל בסכין בשבת
- מקור: "במנעול וקטיר במתנא עסקינן, ובעי סכינא למיפסקיה. תנא קמא סבר לה כרבי יוסי, דאמר:" (עירובין לה א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה כב · רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה י · סמג לאוין סה · שו"ע או"ח סימן שצד סעיף ג · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ד · שו"ע או"ח סימן שיד סעיף ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — האם עירוב שהונח בראש קנה או קונדס תלוש ונעוץ כשר אף בגובה מאה אמה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — עירוב שהונח במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח - האם הוא עירוב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ חכמים: ר' יוסי סובר שכל דלת שאינה מן המוקף (מחוברת בצירים כראוי) דינה ככלי ומותר לטלטלה, וחכמים חולקים וסוברים שגם כזו אסורה משום גזירת מוקצה
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, שכל שאינו מן המוקף מותר לטלטלו בשבת, וכפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
כלים ניטלים בשבת לצורך גופן או לצורך מקומן, חוץ ממסר הגדול ויתד המחרישה שאינם ניטלים כלל
- מקור: "כל הכלים ניטלין בשבת, חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה. ורבי אליעזר סבר לה כרבי נחמיה; דאמר: אפילו טלית, אפילו תרווד - אין ניטלין אלא לצורך תשמישן משנה." (עירובין לה א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק כה, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן שח סעיף א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי אליעזר (כרבי נחמיה): תנא קמא סובר שכל הכלים ניטלים לצורך גופן או מקומן חוץ ממסר גדול ויתד מחרישה, ורבי אליעזר מחמיר שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו הרגיל ממש
- הכרעה: נפסק כתנא קמא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שכל הכלים ניטלים לצורך גופן ולצורך מקומן חוץ משנים אלו
ספק אם אירע פסול העירוב מבעוד יום או משחשיכה - הרי הוא ספק ודינו כשר
- מקור: "נתגלגל חוץ לתחום. נפל עליו גל, או נשרף, תרומה ונטמאת; מבעוד יום - אינו עירוב, משחשיכה - הרי זה עירוב. אם ספק, רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: הרי זה חמר גמל. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: ספק עירוב כשר. אמר" (עירובין לה א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה כא · רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה יב · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שצד סעיף א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — אם ספק אם נאבד העירוב מבעוד יום או משחשיכה, דינו כשר
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי מאיר ורבי יהודה: ספק כזה הוי "חמר גמל" (חמור וגמל, ספק שאינו יכול להכריע) ~ רבי יוסי ורבי שמעון: ספק עירוב כשר
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי ורבי שמעון שספק עירוב כשר, שכן הלכה כמותם במחלוקתם עם רבי מאיר ורבי יהודה, וכן העיד רבי יוסי משום דעה מוסמכת
הניח עירוב ונתגלגל מחוץ למקומו לתוך ארבע אמות ממקומו - העירוב כשר, שכן יש לאדם ארבע אמות במקומו
- מקור: "לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע אמות, אבל לתוך ארבע אמות - הנותן עירובו יש לו ארבע אמות. נפל עליו גל וכו . קא סלקא דעתך דאי בעי מצי שקיל ליה, לימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי - האמר: כל דבר שהוא משום שבות" (עירובין לה א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק א, הלכה כא · רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה יב · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן שצד סעיף א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — אם ספק אם נאבד העירוב מבעוד יום או משחשיכה, דינו כשר
- חכמים בסוגיה: °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, אבטולמוסאבטולמוס תנאאבטולמוס°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רבא, וכן פסקו הרמב"ם (עירובין א, כא; ו, יב), הסמ"ג והשו"ע (או"ח שצד, א; תט, ו), שאין מחלוקת בסוגיה על קביעה זו.
דבר שהוא משום שבות (טלטול בעירוב שנתקבל בבין השמשות ע"י ספק) לא גזרו עליו בין השמשות
- מקור: "אבל לתוך ארבע אמות - הנותן עירובו יש לו ארבע אמות. נפל עליו גל וכו . קא סלקא דעתך דאי בעי מצי שקיל ליה, לימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי - האמר: כל דבר שהוא משום שבות - לא גזרו עליו בין השמשות! - אפילו" (עירובין לה א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה יא · שו"ע או"ח סימן תט סעיף ה
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה כרבי שכל שבות לא גזרו עליו בין השמשות, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
עירוב שנתגלגל למקום אחר או שנפל עליו גל או שנשרף - אינו עירוב
- מקור: "דבעי מרא וחצינא. וצריכי, דאי תנא נתגלגל - משום דליתא גביה. אבל נפל עליו גל, דאיתיה גביה - אימא ליהוי עירוב. ואי תנא נפל עליו גל - משום דמיכסי, אבל נתגלגל, זימנין דאתי זיקא ומייתי ליה, אימא ליהוי עירוב" (עירובין לה א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה יד · שו"ע או"ח סימן שצד סעיף ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות הגמרא שדינים אלו נצרכים ללמד שאין עירוב אלא אם ראוי לאכילה במקומו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
דף לה ב
[עריכה]טמא שירד לטבול וספק אם טבל, או ספק אם טבל במקווה כשר של ארבעים סאה - ספיקו טמא
- מקור: "והתנן: טמא שירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל, ואפילו טבל, ספק טבל בארבעים סאה ספק לא טבל בארבעים סאה; וכן שני מקוואות, באחת יש בה ארבעים סאה ובאחת אין בה ארבעים סאה, וטבל באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן טב" (עירובין לה ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מקוואות, פרק י, הלכה ו · סמג עשין רמח · שו"ע יו"ד סימן רא סעיף עא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה שספיקו טמא, כמובא ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן רא סעיף עא
ספק אם נטמא כלי מבעוד יום או משחשכה, בין שתי כתות עדים החולקות, טמא
- מקור: "מטמאין. שכל הטמאות כשעת מציאתן! - אמר : משנתנו שהיה עליה שרץ כל בין השמשות. - אי הכי, בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר? - רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הכא בשתי כיתי עדים עסקינן, אחת אומרת: מבעוד יום נטמ" (עירובין לה ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאות, פרק יח, הלכה יד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה ורב יוסף שספק זה טמא, שהרי אין כאן ספק דרבנן של בין השמשות אלא מחלוקת עדים על זמן הטומאה, כפי שפסק הרמב"ם
דף לו א
[עריכה]- מקור: "כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר? עירב בתרומה, ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת, וכן בפירות - ספק מבעוד יום נתקנו, ספק משחשיכה נתקנו - זה הוא ספק עירוב כשר. אבל עירב בתרומה, ספק טהורה ספק טמאה; וכ" (עירובין לו א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה טו · שו"ע או"ח סימן שצד סעיף א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף י
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה כרבי יוסי כמבואר בגמרא, וכך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך
ככר שביום עירובו חולין ולמחר תחול עליה קדושה, כשר לערב בה משום דמספק אין קדושה חלה עליה מבעוד יום
- מקור: "בעינן סעודה הראויה מבעוד יום - וליכא. בעא מיניה מרב נחמן: ככר זו היום חול ולמחר קדש, ואמר: עירבו לי בזה, מהו? - אמר ליה:" (עירובין לו א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה טו · שו"ע או"ח סימן שצד סעיף א · שו"ע או"ח סימן תט סעיף י
- חכמים בסוגיה: °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רב נחמן לרבא ש"עירובו עירוב", כיוון שמספק אין הקדושה חלה מבעוד יום והככר ראויה אז לאכילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
מי שאמר "עירבו לי בזה" בלי לפרש סוג העירוב ביום שהוא קודש וחל אחריו חול, עירובו כשר וחל
- מקור: "עירובו עירוב. היום קדש ולמחר חול, ואמר: עירבו לי בזה, מהו? - אמר ליה:" (עירובין לו א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה טז · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי דמאי — האם ניתן להקדיש/להפריש תרומת מעשר או לתקן עירוב על תנאי שיחול בעת חשכה ("לכשתחשך")
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מי שנתן עירובי תחומין לשני צדדים ונאכל העירוב באחד מהם, מה דינו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא שעירובו עירוב, כפי שהעלו הרמב"ם והשו"ע להלכה בפשטות
- מקור: "אין עירובו עירוב. - מאי שנא? - אמר ליה: לכי תיכול עליה כורא דמלחא. היום חול ולמחר קדש - מספיקא לא נחתא ליה קדושה. היום קדש ולמחר חול - מספיקא לא פקעא ליה קדושתיה מיניה. תנן התם: לגין טבול יום שמלאו מן" (עירובין לו א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה טז · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי דמאי — האם ניתן להקדיש/להפריש תרומת מעשר או לתקן עירוב על תנאי שיחול בעת חשכה ("לכשתחשך")
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מי שנתן עירובי תחומין לשני צדדים ונאכל העירוב באחד מהם, מה דינו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שבין השמשות ספק הוא, וכל עוד לא נפקעה קדושה ודאית או לא חלה קדושה ודאית - הולכים לחומרא בשניהם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
סוף בין השמשות קובע לעניין קניית עירוב, ולא תחילתו
- מקור: "לא אמר כלום. אמר , זאת אומרת: סוף היום קונה עירוב." (עירובין לו א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ו, הלכה טז · שו"ע או"ח סימן שפו סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי דמאי — האם ניתן להקדיש/להפריש תרומת מעשר או לתקן עירוב על תנאי שיחול בעת חשכה ("לכשתחשך")
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מי שנתן עירובי תחומין לשני צדדים ונאכל העירוב באחד מהם, מה דינו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שסוף היום קונה עירוב, כלשון המסקנה בגמרא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
דף לו ב
[עריכה]מותר לאדם להתנות על עירובו לפי צדדים אפשריים ולנהוג לפי המצב שיתברר בפועל
- מקור: "מתנה אדם על עירובו ואומר: אם באו נכרים מן המזרח - עירובי למערב, מן המערב - עירובי למזרח. אם באו לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך, לא באו לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי." (עירובין לו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ג · סמ"ג עשין מד"ס א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — תחום הליכה של מי שיצא חוץ לתחום ברשות (כגון להצלה) הוא שנים עשר מיל, כמחנה ישראל
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — דין חבורה ששחטו בהמה בשבת ואחד מהם עירב לצד מסוים - האם רשאי להוליך חלקו לצד עירובו
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה פשוטה כלשון המשנה, נפסק כן ברמב"ם ובסמ"ג ללא חולק
המתנה על עירובו לפי בואו של חכם למקום המזרח או המערב - עירובו הולך אחר החכם כלשונו
- מקור: "אם בא חכם מן המזרח - עירובי למזרח, מן המערב - עירובי למערב, בא לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך. לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי. רבי יהודה אומר: אם היה אחד מהן רבו - הולך אצל רבו, ואם היו שניהן רבותיו" (עירובין לו ב אות ב)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תיג
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, איואיו אמורא בבל · דור א׳איו°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ת"ק ~ רבי יהודה: ת"ק סובר שיכול לתלות עירובו במקום שירצה אלך אף אם שניהם רבותיו ואין הבדל בין רבו לחברו; רבי יהודה סובר שאם אחד מהם רבו - הולך אצל רבו ואינו יכול להתנה על כך, ורק אם שניהם רבותיו למקום שירצה ילך
- הכרעה: נפסק כת"ק (רבנן) שאין חילוק בין רבו לחברו ורשאי להתנה כרצונו, וכ"פ בשו"ע או"ח סימן תיג
דף לז א
[עריכה]המפריש מעשר מכרי זה על מנת שיחול על כרי אחר, שיתברר הדבר לאחר מכן - התנאי בטל ואינו יכול לברור למפרע
- מקור: "אוסרין. אמר: ליתא לאיו ממתניתין. ואלא הא דקתני רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין? - זוזי זוזי קתני: דברי רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון אוסרין. - וסבר רבי יוסי אין ברירה? והתנן, רבי יוסי" (עירובין לז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק ז, הלכה א · סמג עשין קלה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי מאיר ורבי יהודה: מתירים (יש ברירה, ומועיל לומר עישור שבזה יהא על זה) ~ רבי יוסי ורבי שמעון: אוסרים (אין ברירה, ואינו יכול לברור למפרע)
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי ורבי שמעון שאין ברירה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעשר פ"ז ה"א) שאין המפריש יכול לתלות את המעשר בברירה עתידית
- מקור: "שתי נשים שלקחו את קיניהן בעירוב, או שנתנו קיניהן לכהן - איזהו שירצה כהן יקריב עולה, ולאיזה שירצה יקריב חטאת! - אמר רבה: התם כשהתנו. - אי הכי מאי למימרא? - קא משמע לן כדרב חסדא, דאמר :" (עירובין לז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, פסולי המוקדשין, פרק ח, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כרב חסדא ורבה שאין ברירה בקינין ולכן צריך תנאי מפורש, וכך פסק הרמב"ם (פסולי המוקדשין ח,ח)
- מקור: "אין הקינין מתפרשות" (עירובין לז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, פסולי המוקדשין, פרק ח, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב חסדא שאין הקינין מתפרשות, וכך פסק הרמב"ם
דף לז ב
[עריכה]האומר "מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס" - הסלע שתעלה אינו צריך עוד מעשר
- מקור: "אינו צריך לעשר, דברי רבי יוסי. וחכמים אומרים: צריך לעשר! - איפוך. תא שמע: האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס, רבי יוסי אומר:" (עירובין לז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר, פרק י, הלכה ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ חכמים: רבי יוסי אומר שהסלע שתעלה מן הכיס אינו צריך לעשר, וחכמים אומרים שצריך לעשר
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי שאינו צריך לעשר, כפי שהוכיחה הגמרא מן הברייתא ששיטתו היא הפטור, וכן פסק הרמב"ם
האומר "מעשר שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס" - המעשר מחולל
- מקור: "מחולל! - איפוך, אימא: רבי יוסי אומר לא חילל. ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא? איפוך חדא מקמי תרתי! - הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא: ומודה רבי יוסי באומר מעשר שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעל" (עירובין לז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ד, הלכה טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי דמאי — ניתן לחלל מעשר שני שבחפץ על מטבע מסוים מתוך כמה מטבעות שבכיס בלא לפרט איזו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם שזהו דין המוסכם (סיפא) בין ר' יהודה ור' יוסי, שכן כשהמעות כבר מצויות בעולם (בכיס) אף שלא נתבררו - מודה ר' יוסי שהחילול חל, ורק במעות שעדיין לא באו לעולם נחלקו.
בדבר שתלוי בדרבנן יש דין ברירה, אך בדבר שתלוי מדאורייתא אין ברירה
- מקור: "עירובו עירוב, וחכמים אומרים: אין עירובו עירוב. והא שמעינן לרבי שמעון דלית ליה ברירה, קשיא דרבי שמעון אדרבי שמעון! אלא איפוך. - מאי קשיא? דילמא, כי לית ליה לרבי שמעון ברירה - בדאורייתא, אבל בדרבנן - אי" (עירובין לז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ז · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן תיג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי שמעון ~ חכמים (ורבי מאיר ורבי יהודה): רבי שמעון סבר שאין ברירה בדאורייתא אך יש ברירה בדרבנן, וחכמים (הסוברים כרבי מאיר ורבי יהודה) חלקו וקבעו שאין עירובו עירוב
- הכרעה: נפסק כרבי שמעון המחלק בין דאורייתא לדרבנן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שבדרבנן יש ברירה
דף לח א
[עריכה]- מקור: "רבי אליעזר אומר: יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה ובין מלאחריה - מערב אדם שני עירובין ואומר: עירובי בראשון למזרח, ובשני למערב. בראשון למערב ובשני למזרח, עירובי בראשון, ובשני כבני עירי, עירובי בשני, וברא" (עירובין לח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ה · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן תטז סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מי שמתנה על עירובו לילך למקום שיבוא בו חכם, ותנאו תלוי ברצונו החכם ולא בבואו בפועל
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — בספק שהתקדש היום השני מיום טוב שני של גלויות, האם הוא קדושה אחת עם הראשון או שתי קדושות
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי אליעזר ~ חכמים: ר"א מתיר לערב שני עירובין בתנאי ולנהוג ביום השני כרצונו או כבני עירו, וחכמים אוסרים וסוברים שאין מערבין שני עירובין
- הכרעה: נפסק כרבי אליעזר, כפי שהביאו רמב"ם (עירובין ח, ה), סמ"ג (עשין מד"ס א) ושו"ע (או"ח תטז, א)
- מקור: "כיצד יעשה? מוליכו בראשון ומחשיך עליו, ונוטלו ובא לו. בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו, ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בעירובו. נאכל בראשון - עירובו לראשון ואין עירובו לשני, אמר להם רבי אליעזר: מודים אתם לי ש" (עירובין לח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ח · שו"ע או"ח סימן תטז סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מותר לערב שני עירובין בו-זמנית לשני צדדים או לשני ימים בתנאי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדין המשנה כלשונו, שכן זו הדרך היחידה שמועילה לזכות בעירוב אחד לשני הימים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקור: "עירב ברגליו ביום ראשון - מערב ברגליו ביום שני, נאכל עירובו ביום ראשון - אין יוצא עליו ביום שני, דברי רבי. רבי יהודה אומר:" (עירובין לח א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ח · שו"ע או"ח סימן תטז סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מותר לערב שני עירובין בו-זמנית לשני צדדים או לשני ימים בתנאי
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ רבי יהודה: לרבי אם נאכל העירוב ביום ראשון אינו יכול לצאת בו ביום שני, ואילו רבי יהודה חולק וסובר שיוצא בו למחרת אף אם נאכל
- הכרעה: נפסק כרבי, וכן פסקו הרמב"ם (עירובין ח, ח) והשו"ע (או"ח תטז, ב), שהעירוב תופס אף שנאכל כל זמן שהיה קיים בין השמשות
דף לח ב
[עריכה]- מקור: "שתי קדושות הן. ואלו הן ארבעה זקנים: רבן שמעון בן גמליאל, ורבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה, ורבי אלעזר ברבי שמעון, ורבי יוסי בר יהודה סתימתאה. ואיכא דאמרי: חד מינייהו רבי אלעזר, ומפיק רבי יוסי בר יהודה " (עירובין לח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ח · סמ"ג עשין מד"ס א · שו"ע או"ח סימן תטז סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מותר לערב שני עירובין בו-זמנית לשני צדדים או לשני ימים בתנאי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדעת ארבעת הזקנים (רשב"ג, ר' ישמעאל בר"י בן ברוקה, ר"א בר"ש, ור' יוסי בר"י) שהתירו עירוב לשתי קדושות בתנאי, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקור: "נולדה בזה - אסורה בזה! - אמר רבה : התם - משום הכנה. דתניא: והיה ביום הששי והכינו -" (עירובין לח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק א, הלכה יט · סמג לאוין עה · שו"ע או"ח סימן תקג סעיף א · שו"ע או"ח סימן תקיג סעיף ה · שו"ע או"ח סימן תקכז סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה שטעם איסור ביצה שנולדה מיום זה לחברו הוא משום הכנה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה בכל המקומות שהובאו
אין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב, אך חול מכין לשניהם
- מקור: "חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב. אמר ליה : אלא הא דתנן: כיצד הוא עושה - מוליכו בראשון, ומחשיך עליו, ונוטלו ובא לו. בשני מחשיך עליו, ואוכלו ובא לו. הא" (עירובין לח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק א, הלכה יט · סמג לאוין עה · שו"ע או"ח סימן תקג סעיף א · שו"ע או"ח סימן תקיג סעיף ה · שו"ע או"ח סימן תקכז סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הכלל שאין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב, והקושיא ממשנת "כיצד הוא עושה" מתורצת בגמרא (שם ההכנה נעשית מאליה בלא מעשה, או מדין שמא ימות בעל הבית), וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
- מקור: "דמנח ליה בסוף אלף אמה לכאן, ובסוף אלף אמה לכאן. - אלא הא דאמר : עירב ברגליו יום ראשון - מערב ברגליו יום שני, עירב בפת ביום ראשון - מערב בפת ביום שני, הא קא מכין מיום טוב לשבת! - אמר ליה: מי סברת דאזיל" (עירובין לח ב אות ד)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תטז סעיף ג
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ריב"ן ~ רבנן: לריב"ן חפצי הפקר קונים שביתה ולכן אין צריך אמירה כלל; לרבנן אין חפצי הפקר קונים שביתה מאליהם, אבל אף הם מודים שבניעור (שיכול לדבר ולא דיבר) חשוב כאילו אמר, ורק בישן שאינו יכול לדבר חולקים
- הכרעה: נפסק שמערב אדם שני עירובין ביום טוב הסמוך לשבת ואין בזה משום הכנה, כדברי רב יהודה שהובאו להלכה בסוגיה ולא נדחו, וכפי שהובא בשו"ע או"ח תטז ג
אדם ניעור שיכול לקנות שביתה בעירוב אך שותק, נחשב כמי שקנה שביתה ואינו הפקר
- מקור: "דאזיל ושתיק ויתיב. כמאן - כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: חפצי הפקר קונין שביתה? - אפילו תימא רבנן. עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יוחנן בן נורי - אלא בישן, דלא מצי אמר. אבל בניעור, כיון דאי בעי למימר מצי א" (עירובין לח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן תטז סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — האם הפתילה שהודלקה ברשות זו מותרת להשתמש בה ברשות אחרת ביום טוב שחל אחר השבת, כדין ביצה שנ
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מותר לערב שני עירובין בו-זמנית לשני צדדים או לשני ימים בתנאי
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוחנן בן נורי ~ רבנן: רבי יוחנן בן נורי סבר חפצי הפקר קונים שביתה, ורבנן חולקים עליו רק בישן שאינו יכול לומר, אך בניעור שיכול לומר ולא אמר גם רבנן מודים שקנה שביתה
- הכרעה: נפסק כרבנן במקרה של ניעור, שדי בכך שיכול לומר ולא אמר כדי שיקנה שביתה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע
אסור לאדם ללכת בשבת לסוף שדהו כדי לידע מה היא צריכה
- מקור: "לא יהלך אדם לסוף שדהו לידע מה היא צריכה, כיוצא בו" (עירובין לח ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק כד, הלכה ב · סמג לאוין סה · שו"ע או"ח סימן שו סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא שהובאה בסתם ולא נחלק בה איש, שהילוך לסוף השדה לידע צרכיה אסור בשבת כדין המכין משבת ליום המחר
דף לט א
[עריכה]- מקור: "עירב ברגליו ביום ראשון - מערב ברגליו בשני, עירב בפת ביום ראשון - מערב בפת ביום שני. עירב בפת בראשון - מערב ברגליו בשני, עירב ברגליו בראשון - אין מערב בפת בשני, שאין מערבין בתחילה בפת. עירב בפת ביום רא" (עירובין לט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן תעז סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — האם הפתילה שהודלקה ברשות זו מותרת להשתמש בה ברשות אחרת ביום טוב שחל אחר השבת, כדין ביצה שנ
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מותר לערב שני עירובין בו-זמנית לשני צדדים או לשני ימים בתנאי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא, שאין מערבין בתחילה עירוב תחומין בפת אלא ברגליו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
המערב עירובי תחומין בשני צדדים, אינו חייב לאכול בפועל מן העירוב אלא זו עצה טובה בלבד
- מקור: "ובאותה הפת . אמר : דיקא נמי מתניתין, דקתני: כיצד הוא עושה? מוליכו בראשון, ומחשיך עליו ונוטלו - ובא לו. בשני מחשיך עליו ואוכלו, ובא לו. - ורבנן - דילמא התם עצה טובה קא משמע לן. משנה. רבי יהודה אומר: רא" (עירובין לט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ט · שו"ע או"ח סימן תעז סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — האם הפתילה שהודלקה ברשות זו מותרת להשתמש בה ברשות אחרת ביום טוב שחל אחר השבת, כדין ביצה שנ
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מותר לערב שני עירובין בו-זמנית לשני צדדים או לשני ימים בתנאי
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: האמר (המדייק מהמשנה שחובה לאכול מהעירוב) ~ רבנן (הסוברים שהמשנה באה ללמד רק עצה טובה)
- הכרעה: נפסק כרבנן, שאין חובה לאכול מן העירוב בפועל אלא די בהנחתו, וכפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שלא הזכירו חובת אכילה בפועל אלא הנחת העירוב בלבד
ביצה שנולדה ביום טוב ראשון אסורה גם ביום טוב שני ואין מתנים עליה מבעוד יום
- מקור: "ולא הודו לו חכמים. ועוד אמר רבי יהודה: מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון, ואוכלה בשני. וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני, ולא הודו לו חכמים. רבי דוסא בן הרכינס אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש הש" (עירובין לט א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עירובין, פרק ח, הלכה ה · שו"ע או"ח סימן תעז סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — מי שמתנה על עירובו לילך למקום שיבוא בו חכם, ותנאו תלוי ברצונו החכם ולא בבואו בפועל
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — בספק שהתקדש היום השני מיום טוב שני של גלויות, האם הוא קדושה אחת עם הראשון או שתי קדושות
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי יהודה ~ חכמים: רבי יהודה מתיר להתנות על הכלכלה וכן על ביצה שנולדה ביום טוב ראשון לאוכלה בשני, וחכמים חולקים ואוסרים
- הכרעה: נפסק כחכמים כלשון הגמרא "ולא הודו לו חכמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שביצה שנולדה ביום טוב ראשון אסורה בשני
דף לט ב
[עריכה]- מקור: "היו לפניו שתי כלכלות של טבל, אומר: אם היום חול ולמחר קדש - תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש ולמחר חול - אין בדברי כלום, וקורא עליה שם ומניחה. ולמחר הוא אומר: אם היום חול - תהא זו תרומה על זו, ואם היום" (עירובין לט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק ו, הלכה יב
- חכמים בסוגיה: ר"נרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה ~ מתיר להתנות כך על הכלכלה בכל יום ולאכול למחרת; ר' יוסי ~ אוסר תנאי זה בשני ימים טובים של ראש השנה וכן בשני ימים טובים של גלויות
- הכרעה: נפסק כר' יהודה שמתנה מותרת, כמבואר ברמב"ם פרק ו הלכה יב, שהתיר את התנאי בכלכלה בין שני הימים
- מקור: "ורב חסדא אכלו , לא אכל . אמר : מאי אעביד ליה לרב ששת דלא אכיל בישרא דטביא? - אמר ליה : והיכי איכול? דתני איסי, ואמרי לה איסי תני: וכן היה רבי יוסי אוסר שני ימים טובים של גליות! - אמר : ומאי קושיא? דיל" (עירובין לט ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק א, הלכה כד · סמג לאוין סה · ועה · שו"ע או"ח סימן תקטו סעיף א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב חסדא ~ רב ששת: רב חסדא אכל בשר צבי שנצוד/הוכן ביום הראשון גם ביום השני, שכן סבר ששני ימים טובים של גלויות הם שתי קדושות נפרדות; רב ששת לא אכל, כי חשש שהם קדושה אחת (יומא אריכתא) וממילא הוכן ביום אחד אסור לשני
- הכרעה: נפסק כרב חסדא שהם שתי קדושות, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע (או"ח תקטו א) שיש להתייחס לשני הימים כשתי קדושות נפרדות ולהצריך היתר (עירוב) מזה לזה
דף מ א
[עריכה]מאכל שהובא מחוץ לתחום בשביל ישראל אחד ביו"ט, אסור לישראל אחר שלא בשבילו הובא
- מקור: "כל דאתי לבי ריש גלותא - אדעתא דכולהו רבנן אתי. והא אשכחיה לרבה בר שמואל ואמר ליה! - לא היו דברים מעולם. ההוא ליפתא דאתי למחוזא, נפק חזיא דכמישא, שרא למיזבן מיניה. אמר : הא ודאי מאיתמול נעקרה. מאי אמרת" (עירובין מ א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק ב, הלכה י · שו"ע או"ח סימן תקטו סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב שמעיהרב שמעיה אמורא בבל · דור ד׳רב שמעיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא שהמאכל אסור לאחרים, כדין עירובי תחומין - אדעתא דנפשיה, ולא כסברה שכל הבא לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי
- מקור: "הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול לישראל אחר, וכל שכן האי דאדעתא דנכרים אתא. כיון דחזא דקא מפשי ומייתי להו - אסר להו. הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני, לאורתא שרא להו לאורוחי ביה לאלתר אמר לי" (עירובין מ א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק ב, הלכה י · שו"ע או"ח סימן תקטו סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב שמעיהרב שמעיה אמורא בבל · דור ד׳רב שמעיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה ברמב"ם ובשו"ע, שההיתר הוא רק כשאין הרבים סומכים על ההבאה ומרבים בשבילם, אך כשמפשים ומייתים לאדעתא דרבים - אסור
- מקור: "בעינן בכדי שיעשו . רבי דוסא אומר העובר לפני התיבה כו . אמר רבה : כי הוינן בי רב הונא כהנא, איבעיא לן: מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה? כיון דחלוקין במוספין אמרינן, או דילמא: זכרון אחד עולה לכאן ולכאן?" (עירובין מ א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, יו"ט, פרק ב, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: הגמרא פושטת מן הברייתא (רבי דוסא) שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, וכך פסק הרמב"ם
תפילת העמידה תוקנה במניין של תשע עשרה ברכות
- מקור: "מתפלל תשע. ואם איתא, בית שמאי אחת עשרה מבעי ליה!" (עירובין מ א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, תפלה, פרק ב, הלכה ה · סמג עשין יט
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק שתשע עשרה ברכות בתפילה כתקנת חכמים, כמסקנת הגמרא הדוחה את ההבנה שהיתה מחלוקת מספרית בין בית שמאי לבית הלל; כך פסק הרמב"ם (תפלה ב,ה).
דף מ ב
[עריכה]- מקור: "מתפלל שבע! - קשיא. וכולל עצמו תנאי היא: דתניא: שבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד," (עירובין מ ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תפלה, פרק ב, הלכה יא · סמג עשין יט · שו"ע או"ח סימן תכה סעיף ג
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ חכמים: רבי אומר שכולל מעין המאורע בברכת העבודה, וחכמים אומרים שכולל בברכת ההודאה
- הכרעה: נפסק כחכמים שכולל בהודאה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח תכה, ג)
- מקור: "ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו שבע, ואומר מעין המאורע בעבודה. רבי אליעזר אומר: בהודאה. ואם לא אמר - מחזירין אותו. ובמוספין" (עירובין מ ב אות ב)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תכה סעיף א
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, ר"חרב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, °ב"שבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי, °ב"הבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל, °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ ר' אליעזר: תנא קמא סובר שיש להזכיר מעין המאורע בברכת העבודה (רצה), ור' אליעזר סובר שיש להזכיר בברכת ההודאה
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שמזכיר בעבודה, וכן הכריעו הפוסקים להלכה למעשה בסידור התפילה
- מקור: "מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע. רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומרים: כל מקום שזקוק לשבע - מתחיל בשל שבת, ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע. מאי ה" (עירובין מ ב אות ג)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן תכה סעיף ג
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, ר"חרב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, °ב"שבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי, °ב"הבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל, °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ רשב"ג ורבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה: תנא קמא נקט דין זה במוסף שבת שחל בו ר"ח בלבד, ורשב"ג ור' ישמעאל מרחיבים לכל מקום שזקוק לשבע ברכות (כגון ביום טוב שחל בשבת)
- הכרעה: נפסק כתנא קמא ורשב"ג במסקנת הסוגיה "זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן", וכן נפסק להלכה שבכל מוסף הזקוק לשבע ברכות פותחים וחותמים בשל שבת ואומרים קדושת היום באמצע
כשחל ראש השנה בשבת, זכרון אחד שאומרים בתפילה עולה גם לחיוב זכרון של שבת וגם לחיוב זכרון של ראש השנה
- מקור: "זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן. וכן אמר רבה: זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן. ואמר רבה : כי הוינא בי רב הונא כהנא איבעיא לן: מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים? כיון דמזמן לזמן אתי - אמרינן, או דילמא: כי" (עירובין מ ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, תפלה, פרק ב, הלכה ה · סמג עשין כט · שו"ע או"ח סימן תקפב סעיף ו
- חכמים בסוגיה: ר"חרב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רב חסדא ורבה שאמרו זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע
- מקור: "אקרא חדתא נמי אמינא זמן. - אמר ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי - חובה מאי? - א"ל: ושמואל דאמרי תרווייהו: אין אומר זמן אלא בשלש רגלים. - מיתיבי תן חלק לשבעה וגם לשמונה, רבי אליעזר אומר: שבעה" (עירובין מ ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק י, הלכה ב · סמג עשין כז · שו"ע או"ח סימן רכה סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פסחים — הרואה תאנה בכורה מברך שהחיינו בלא הזכרת "זמן"
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב ושמואל (בתחילת הסוגיה) ~ מסקנת הסוגיה לאחר דחיית המיתיבי: רב ושמואל אמרו "אין אומר זמן אלא בשלש רגלים" ולא על חובה כפדיון הבן; המסקנה מעמידה שגם על פדיון הבן, שהיא מצוות חובה שאין לה זמן קבוע, מברכים שהחיינו
- הכרעה: נפסק כמסקנת הסוגיה - מברכים שהחיינו גם על פדיון הבן (רמב"ם ברכות י,ב; שו"ע או"ח רכה,ג), ולא כפשט דברי רב ושמואל שהגבילו זאת לשלושה רגלים בלבד
ברכת "זמן" (אתה בחרתנו/מקדש ישראל וכו') נאמרת בראש השנה וביום הכפורים אף שלא בבית הכנסת, ואפילו בשוק
- מקור: "אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים. והלכתא: זמן אומרו אפילו בשוק. ואמר רבה כי הוינן בי איבעיא לן:" (עירובין מ ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק כט, הלכה כג · סמג עשין יט · שו"ע או"ח סימן תריט סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פסחים — כל יום הנקרא "מקרא קדש" (יו"ט, ר"ה, יו"כ) חייבים להזכיר בקידושו "זמן" (מקדש ישראל והזמנים)
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק להלכה כלישנא ד"והלכתא" שברכת הזמן נאמרת אפילו בשוק, כפסק הרמב"ם והשו"ע
- מקור: "בר בי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? לא הוה בידיה. אתאי לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה. אמר : נחזייה אנן: דתניא:" (עירובין מ ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, תענית, פרק א, הלכה ו · שו"ע או"ח סימן תרמט סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — אין להתחיל תעניות ציבור (ראשונות, שניות ואחרונות) ביום חמישי בשבוע
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — על עיר שהקיפוה גויים או נהר, ועל ספינה המטרפת בים - מתריעים ומחללים שבת בתקיעה וצעקה
- מצב: נפסק
- הכרעה: הבעיה "מהו לאשלומי" נפשטה מן הברייתא שאין צריך להשלים מפני כבוד שבת, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
תשעה באב שחל להיות בשבת נדחה ליום ראשון
- מקור: "תשעה באב שחל להיות בשבת," (עירובין מ ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, תענית, פרק ה, הלכה ח · סמג עשין מד"ס ג · שו"ע או"ח סימן תקנב סעיף י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — האם מותר לאכול סעודה גדולה בערב תשעה באב לפני שש שעות ביום
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — סעודה מפסקת בערב תשעה באב שחל בשבת (או כשתשעה באב עצמו נדחה משבת) - מותר לאכול כסעודת שלמה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שכאשר תשעה באב חל בשבת נדחה ליום ראשון, כברמב"ם ושו"ע
דף מא א
[עריכה]תשעה באב שחל בערב שבת - מתענה ומשלים כל היום עד הלילה, ואין מפסיק בעודו יום
- מקור: "אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים, ואם התחילו - אין מפסיקין, דברי רבן גמליאל. אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל, אין מפסיקין - מודה היה שאין משלימין, וכן בתשעה באב שחל להיות ב" (עירובין מא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תענית, פרק א, הלכה ו · סמג עשין מד"ס ג · שו"ע או"ח סימן תקעב סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — אין להתחיל תעניות ציבור (ראשונות, שניות ואחרונות) ביום חמישי בשבוע
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — על עיר שהקיפוה גויים או נהר, ועל ספינה המטרפת בים - מתריעים ומחללים שבת בתקיעה וצעקה
- חכמים בסוגיה: עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°, °ר"גרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ תנא קמא (וחכמים): רבי יוסי סובר שבתשעה באב שחל בערב שבת אינו מפסיק ומשלים את התענית עד הלילה, ואילו לרבן גמליאל ורבי מאיר מודים שבתשעה באב שחל בערב שבת אין משלימין ופוסק מבעוד יום
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, כדאמר עולא "הלכה כרבי יוסי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין פוסקים תשעה באב שחל בערב שבת אלא משלימים אותו כל היום
תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון - האם חייבים להשלים הצום עד צאת הכוכבים
- מקור: "בדורו של רבי יוסי - עבוד כרבי יוסי. - ובדורו של רבן גמליאל עבוד כרבן גמליאל? והתניא, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אני (הייתי) מבני סנאב בן בנימין. פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת, ודחינוהו לאחר השבת והתעני" (עירובין מא א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תענית, פרק א, הלכה ו · סמג עשין מד"ס ג · שו"ע או"ח סימן תקעב סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — אין להתחיל תעניות ציבור (ראשונות, שניות ואחרונות) ביום חמישי בשבוע
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תענית — על עיר שהקיפוה גויים או נהר, ועל ספינה המטרפת בים - מתריעים ומחללים שבת בתקיעה וצעקה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ רבן גמליאל: רבי יוסי סובר שבתענית ציבור שנדחתה כתשעה באב שחל בשבת אין צריך להשלים ומותר להפסיק בעוד יום, ורבן גמליאל סובר שצריך להשלים כתענית ציבור רגילה
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי שאין צריך להשלים, שכן מייתי סייעתא מעדות רבי אלעזר ברבי צדוק שבני סנאב לא השלימו את הצום, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע