ביאור:דיני סנהדרין/פרק עשירי
לא בדוק
הדינים העולים מסנהדרין פרק עשירי
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף פד ב
[עריכה]המכה אביו או אמו הכאה הראויה להמית עונשו מיתה בחנק, ואינו צריך שימית אותם ממש
- מקור: "המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה ה" (סנהדרין פד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה ה · רמב"ם, סנהדרין, פרק טו, הלכה יג · סמ"ג לאוין ריט · וסמ"ג עשין קו · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המכה את אביו ואמו וגרם להם חבורה חייב מיתה בסקילה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — החובל בהוריו חייב מיתה רק אם עשה בהם חבורה, ואילו המקלל אותם חייב אף ללא חבורה
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: מוסכם - נלמד מגזירה שווה ומייתור הכתובים "מכה איש" ו"מכה נפש" שכל מיתה סתם היא חנק ושדי בהכאה מסוכנת ולא בהריגה ממש, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
המכה אביו או אמו וגרם להם חבורה נהרג בחנק
- מקור: "וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה האמורה בתורה סתם" (סנהדרין פד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טו, הלכה יג · רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה א · סמ"ג לאוין קלד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אזהרה לגונב נפשות (גניבת אדם) נלמדת מ"לא תגנוב" שבעשרת הדברות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — החייב מיתה בגניבת נפש הוא הגונב "מישראל" בלבד ולא הגונב מגוי
- מצב: דרבנן
- הכרעה: דין תורה, נלמד מכלל ש"כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק"; נפסק כן ברמב"ם
מכה אביו ואמו שנתחייב מיתה - דינו בחנק, שכל מיתה האמורה בתורה סתם הרי היא חנק
- מקור: "וזקן ממרא על פי בית דין, ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. - א" (סנהדרין פד ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טו, הלכה יג · רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח · סמ"ג לאוין קיג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שדוחה את ההוה אמינא שדינו במיתה משונה, וקובעת שמיתתו בחנק ככלל "כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק", וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג.
כל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק, ומכה אביו ואמו חייב מיתה אף שלא הרגם
- מקור: "ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. - אימא עד דקטיל ליה מיקטל? -" (סנהדרין פד ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טו, הלכה יג · רמב"ם, יסודי התורה, פרק ט, הלכה א · רמב"ם, ע"ז, פרק ה, הלכה א · סמ"ג לאוין לה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מגילה — אין נביא רשאי לחדש דבר חדש מדעתו שלא נמסר למשה מסיני, וכל דבר הנקבע לדורות צריך שיימצא רמו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — נביא שקר נהרג בסקילה (חנק) ואינו נענש בעונש אחר
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: מוסכם בגמרא כי כל מיתה סתומה היא חנק, ומכך למדו שדי בהכאה בלא הריגה כדי לחייב מיתה, וכן נפסק ברמב"ם ובשאר הפוסקים
כל מיתה האמורה בתורה בלי פירוט אופן ההריגה - דינה בחנק
- מקור: "והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. - אימא עד דקטיל ליה מיקטל? - סלקא דעתך? " (סנהדרין פד ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טו, הלכה יג · רמב"ם, ע"ז, פרק ה, הלכה ו · סמ"ג לאוין לב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שסתם מיתה האמורה בתורה היא חנק, כדברי הגמרא "וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק", ולכן מכה אביו ואמו, המתנבא בשם עבודה זרה, הבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה - כולם בחנק, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג
כל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק
- מקור: "והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. - אימא עד דקטיל ליה מיקטל? - סלקא דעתך? קטל חד - בסייף, ואביו ב" (סנהדרין פד ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טו, הלכה יג · רמב"ם, איסורי ביאה, פרק א, הלכה ו · סמ"ג לאוין קג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — הבא על נערה מאורסה חייב סקילה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — הבא על אשת איש חייב מיתת בית דין (חנק) על ידי עדים והתראה כשאר איסורי כריתות
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שכל מיתה סתומה בתורה היא חנק, וכן פסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין ואיסורי ביאה
המכה אביו ואמו נענש בחנק, שכל מיתה סתומה בתורה היא חנק ולא סייף
- מקור: "וזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. - אימא עד דקטיל ליה מיקטל? - סלקא דעתך? קטל חד - בסייף, ואביו בחנק? - הניחא למאן" (סנהדרין פד ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כ, הלכה י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — עדים זוממים המעידים על בת ישראל הנשואה לכהן שזינתה, שנידונים כפי דין הנידון ולא כדינה שלה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — עדים שהזימו עדים שהעידו על בת כהן שזינתה, דינם בשריפה כדין הנידונה
- מצב: נפסק
- מחלוקת: מאן דאמר חנק קל ~ מאן דאמר חנק חמור: נחלקו בסדר חומרת המיתות, אם חנק קל מסייף או חמור ממנו
- הכרעה: נפסק שכל מיתה סתם היא חנק (כדעה שחנק חמור), וכן פסק הרמב"ם שהמכה אביו ואמו נהרג בחנק, וכן זוממי בת כהן ובועלה שהעידו עליו נהרגים בחנק
המכה את אביו או את אמו חייב מיתה
- מקור: "ובועלה. גמרא. מכה אביו ואמו, מנלן? דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת," (סנהדרין פד ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ג, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — הבועל את הסוטה במקרה שנעשתה ספק סוטה, אין אוסרה על בעלה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי תרומות — הזר שאכל תרומה בשוגג ומשלם קרן וחומש - התשלומין נעשים תרומה ואין הכהן יכול למחול על החומש;
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: דין תורה מפורש "ומכה אביו ואמו מות יומת", נפסק ברמב"ם איסורי ביאה פ"ג ה"ג
כל מיתה האמורה בתורה בלשון "מות יומת" בלא פירוט - היא חנק
- מקור: "וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. - אימא עד דקטיל ליה מיקטל? - סלקא דעתך? קטל חד - בסייף, ואביו בחנק? - הניחא למאן דאמר חנק קל, אלא למאן דאמר חנק חמור - מאי איכא למימר? אלא, מדכתיב מכה איש ומת מ" (סנהדרין פד ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק א, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — הבא על נערה מאורסה חייב סקילה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — הבא על אשת איש חייב מיתת בית דין (חנק) על ידי עדים והתראה כשאר איסורי כריתות
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה על עצם הכלל, ונקבע להלכה שסתם מיתה האמורה בתורה היא חנק
אסור לבן ליטול קוץ לאביו או לפתוח לו מורסה, שמא יחבול בו בשגגה ויתחייב כדין מכה אביו (חנק)
- מקור: "לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא לא שביק לבריה למיפתח ליה כיבא כוותא, מ"ט דילמא חביל, והוה ליה שגגת איסור חנק. - אי הכי אחר נמי! - אחר - שיגגת לאו, בנו - שגגת חנק. והדתנן:" (סנהדרין פד ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה ז · סמ"ג לאוין ריט · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף ג
- חכמים בסוגיה: רב מתנארב מתנא אמורא בבל · דור ב׳רב מתנאשמואל°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, מר בריה דרבינאמר בריה דרבינא אמורא בבל · דור ד׳מר בריה דרבינא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה ("לא שביק לבריה") שגזרו חכמים שלא יעשה כן, וכך פסקו הרמב"ם (ממרים ה,ז) והשו"ע (יו"ד רמא,ג) שאסור לבן להקיז דם לאביו או להוציא לו קוץ, גזירה שמא יחבול בו.
המוציא קוץ בשבת במחט דרך מקלקל בחבורה – פטור מחיוב חטאת
- מקור: "מחט של יד ליטול בה את הקוץ - ליחוש דילמא חביל, והויא לה שגגת סקילה! - התם מקלקל הוא. - הניחא למאן דאמר" (סנהדרין פד ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק כה, הלכה ח · סמ"ג לאוין סה · שו"ע או"ח סימן שח סעיף יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עבודה זרה — מותר לטלטל בשבת מחט של יד כדי להוציא בה קוץ מן הגוף
- חכמים בסוגיה: רב מתנארב מתנא אמורא בבל · דור ב׳רב מתנאשמואל°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, מר בריה דרבינאמר בריה דרבינא אמורא בבל · דור ד׳מר בריה דרבינא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא (מקלקל בחבורה פטור) ~ ר' שמעון (מקלקל בחבורה חייב)
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שמקלקל בחבורה פטור, שכן המשנה מתירה להוציא קוץ במחט בלא חשש שגגת סקילה, ורמב"ם ושו"ע פסקו כן להלכה.
המקלקל בחבורה (חובל בחבירו באופן שאינו מתכוון לתועלת) חייב על מלאכת חובל בשבת
- מקור: "מקלקל פטור, אלא למאן דאמר חייב, מאי איכא למימר? - מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב - רבי שמעון היא," (סנהדרין פד ב אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, שבת, פרק א, הלכה יז · סמ"ג לאוין סה · וסמ"ג עשין ע
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כל המקלקלין פטורין בשבת חוץ מהמבעיר והעושה חבורה, וחייב בהם רק כשצריך לאפר או לדם
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ רבי שמעון: חכמים סוברים מקלקל בחבורה פטור, ורבי שמעון סובר מקלקל בחבורה חייב
- הכרעה: נפסק כרבי שמעון שמקלקל בחבורה חייב, כפי שפסק הרמב"ם (שבת פרק א הלכה יז) וכן הסמ"ג
דף פה א
[עריכה]- מקור: "היוצא ליהרג, ובא בנו והכהו וקיללו - חייב. בא אחר והכהו וקיללו - פטור. והוינן בה: מאי שנא בנו ומאי שנא אחר? ואמר : במסרבין בו לצאת ואינו יוצא. - מוקי לה בשאין מסרבין בו לצאת. - אי הכי, אחר נמי! - אחר -" (סנהדרין פה א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה יב · סמ"ג לאוין ריט · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפי המבואר בגמרא: אחר פטור לפי שהנידון ליהרג "גברא קטילא הוא" (נחשב כמת), ואינו בגדר אב שהכהו זר; ואילו הבן חייב במכה ומקלל אביו אף בנידון למות, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
- מקור: "ביישו ישן ומת - חייב! - הכא במאי עסקינן - בשהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה. - והאמר אמר :" (סנהדרין פה א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק ג, הלכה ג · סמ"ג עשין ע · שו"ע חו"מ סימן תכ סעיף לה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — המבייש אדם ישן חייב בתשלומי בושת
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט מסקנת הגמרא, וכן פסקו הרמב"ם (חובל ומזיק ג,ג) והשו"ע (חו"מ תכ,לה), שהמבייש ישן חייב, ובנדון זה שההכאה עצמה אינה שווה פרוטה אין כאן קים ליה בדרבה מיניה הפוטר מהתשלום.
המכה נשיא בעמו כשהוא עושה מעשה עמך (נוהג כראוי) - פטור, שהכאה הוקשה לקללה מדין "ונשיא בעמך לא תאור"
- מקור: "הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה - לוקה! - מאי פטור דקאמר - פטור מממון. - מכלל דבנו חייב בממון? אלא - בדינו, הכא נמי - בדינו! - אלא: אחר היינו טעמא דפטור: דאמר קרא ונשיא בעמך לא תאר - בעושה מעשה עמך. - התי" (סנהדרין פה א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק ה, הלכה ג · סמ"ג עשין ע · שו"ע חו"מ סימן תכ סעיף ב
- חכמים בסוגיה: רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב מרירב מרי אמורא בבל · דור ה׳רב מרי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שהכאה מוקשת לקללה ופטורה כשהנשיא עושה מעשה עמך, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
האומר על עמו רע שעשה תשובה - אינו בכלל 'לא תקלל חרש', ואילו קללת אביו אחר תשובה אסורה מן התורה
- מקור: "בשעשה תשובה. - אי הכי, אחר נמי! - אמר : בעמך - במקוים שבעמך - אי הכי בנו נמי!" (סנהדרין פה א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה יב · סמ"ג לאוין ריט · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף ד
- מצב: דרבנן
- הכרעה: לא נפסק כמחלוקת - הגמרא עצמה מבארת את הדין בפשטות (מסקנת הדיון), ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע: המקלל את אביו לאחר שעשה תשובה חייב, ואילו קללת עם (רשע) שעשה תשובה אינה בכלל האיסור
דף פה ב
[עריכה]אין הבן יכול לשמש שליח מטעם אביו להכות אביו או לקללו, פרט לשליחות להסתה שבה הוא חייב
- מקור: "לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו," (סנהדרין פה ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה יד · סמ"ג לאוין ריט · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המימרא של רבה בר רב הונא ותנא דבי רבי ישמעאל, המוסכמת בגמרא ללא חולק
אסור לחמול על המסית ולכסות עליו, אלא יש להעיד עליו ולהרגו
- מקור: "חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה ולא תחמול ולא תכסה עליו. משנה." (סנהדרין פה ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה יד
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כמשמעות המשנה, שהרי מפורש בה שהתורה עצמה ציוותה "ולא תחמול עליו ולא תכסה עליו", וכך פסק הרמב"ם (ממרים ה, יד).
המכה אביו ואמו אינו חייב מיתה אלא אם עשה בהם חבורה
- מקור: "המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה:" (סנהדרין פה ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה ה · סמ"ג לאוין ריט · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המכה את אביו ואמו וגרם להם חבורה חייב מיתה בסקילה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — החובל בהוריו חייב מיתה רק אם עשה בהם חבורה, ואילו המקלל אותם חייב אף ללא חבורה
- חכמים בסוגיה: רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהמכה חייב רק בחבורה, ודין זה מוסכם ומובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה
המקלל אביו ואמו לאחר מיתתם חייב, והמכה אביו ואמו לאחר מיתתם פטור
- מקור: "שהמקלל לאחר מיתה - חייב, והמכה לאחר מיתה - פטור. גמרא. תנו רבנן: אביו ואמו קלל - לאחר מיתה. שיכול, הואיל וחייב במכה וחייב במקלל, מה מכה אינו חייב אלא מחיים - אף המקלל אינו חייב אלא מחיים, ועוד, קל וחו" (סנהדרין פה ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה א · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — האם המקלל את אביו ואמו חייב מיתה בסקילה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק להלכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור, כמסקנת הגמרא מדרשת "אביו ואמו קלל" בברייתא
- מקור: "והמכה לאחר מיתה - פטור. גמרא. תנו רבנן: אביו ואמו קלל - לאחר מיתה. שיכול, הואיל וחייב במכה וחייב במקלל, מה מכה אינו חייב אלא מחיים - אף המקלל אינו חייב אלא מחיים, ועוד, קל וחומר: ומה מכה שעשה בו שלא ב" (סנהדרין פה ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה ה · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המכה את אביו ואמו וגרם להם חבורה חייב מיתה בסקילה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — החובל בהוריו חייב מיתה רק אם עשה בהם חבורה, ואילו המקלל אותם חייב אף ללא חבורה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא שהמכה לאחר מיתה פטור, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקור: "לרבות בת, טומטום, ואנדרוגינוס. אשר יקלל את אביו ואת אמו, אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו, אמו שלא אביו מניין? תלמוד לומר אביו ואמו קלל - אביו קלל, אמו קלל, דברי רבי יאשיה. אומר: משמע שניהן כאחד, ומ" (סנהדרין פה ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה א · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — האם המקלל את אביו ואמו חייב מיתה בסקילה
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: רבי יאשיה ~ ריש: רבי יאשיה דורש 'אביו ואמו קלל' כדרשה נפרדת - אביו קלל או אמו קלל בפני עצמו חייב; ריש דורש 'אביו ואמו' במשמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו
- הכרעה: נפסק כרבי יאשיה שהמקלל אביו בלבד או אמו בלבד חייב, וכן שהדין נוהג בבת ובטומטום ואנדרוגינוס, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע
הגונב אדם מישראל אינו חייב מיתה עד שיכניסנו לרשותו
- מקור: "הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, רבי יהודה אומר: עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר והתעמר בו ומכרו. הגונב את בנו, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב," (סנהדרין פה ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ב · סמ"ג לאוין קכד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — החייב במיתה בגונב נפש הוא רק כשהכניסו לרשותו, ואינו צריך שישתמש בו
- חכמים בסוגיה: ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ ר' יהודה: תנא קמא סובר די בהכנסה לרשותו לחיוב, ר' יהודה מצריך גם שימוש בו ("והתעמר בו ומכרו")
- הכרעה: נפסק כתנא קמא (חכמים) שדי בהכנסה לרשות הגנב כדעת רמב"ם וסמ"ג
הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מתשלומי כפל
- מקור: "וחכמים פוטרין. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין - רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין. גמרא. ותנא קמא לא בעי עימור? - אמר רבי אחא בריה דרבא:" (סנהדרין פה ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ה · סמ"ג לאוין קכד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — גנב שחציו עבד וחציו בן חורין - פטור מתשלומי כפל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יהודה ~ חכמים: רבי יהודה מחייב בגניבת מי שחציו עבד וחציו בן חורין, וחכמים פוטרים
- הכרעה: נפסק כחכמים שפטור, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג
- מקור: "עימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו: בעי : גנבו ומכרו ישן, מהו? מכר אשה לעוברה מהו? יש דרך עימור בכך, או אין דרך עימור בכך? - ותיפוק ליה דליכא עימור כלל! - לא צריכא, ישן - דזגא עליה, אשה - דאוקמא באפי " (סנהדרין פה ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — החייב במיתה בגונב נפש הוא רק כשהכניסו לרשותו, ואינו צריך שישתמש בו
- חכמים בסוגיה: ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הגמרא משאירה זאת ב"תיקו", ומאחר שהספק נוגע לחיוב מיתה, הרמב"ם פסק להלכה שהגנב במקרים אלו פטור מן המיתה מספק, שכן בספק נפשות הולכים לקולא ואין מוציאים להורג מספק.
הגונב בהמה ומוכרה לישן או לאישה שהניחוה בפני הרוח, ספק אם נחשב "עימור" לחייבו תשלומי ארבעה וחמישה
- מקור: "בעי : גנבו ומכרו ישן, מהו? מכר אשה לעוברה מהו? יש דרך עימור בכך, או אין דרך עימור בכך? - ותיפוק ליה דליכא עימור כלל! - לא צריכא, ישן - דזגא עליה, אשה - דאוקמא באפי זיקא, דרך עימור בכך או אין דרך עימור" (סנהדרין פה ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ג
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הגמרא מסתפקת ומסיימת ב"תיקו"; הרמב"ם פסק כדין כל תיקו בממון - הגנב משלם כפל בלבד ופטור מתשלומי ארבעה וחמישה, מספק שבממון הולכים לקולא לגבי המוציא מחברו
- מקור: "מכר אשה לעוברה מהו? יש דרך עימור בכך, או אין דרך עימור בכך? - ותיפוק ליה דליכא עימור כלל! - לא צריכא, ישן - דזגא עליה, אשה - דאוקמא באפי זיקא, דרך עימור בכך או" (סנהדרין פה ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ד
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הבעיה נשארה בגמרא בלא הכרעה ("תיפוק ליה... לא צריכא... דרך עימור בכך או"), ומכיוון שהיא ספק בממון (חיוב תשלומי ד' וה') הרמב"ם (גניבה ט,ד) פסק לקולא, שהטוען מהמוכר-הגנב פטור מן התוספת מספק, כדין "ספק ממונא לקולא".
דין גונב נפש נאמר בין באיש הגונב ובין באישה הגונבת, בין נפש איש ובין נפש אישה, וחייבים מיתה
- מקור: "אין דרך עימור בכך, מאי? - תיקו. תנו רבנן: כי ימצא איש גנב נפש מאחיו, אין לי אלא איש שגנב, אשה מניין? תלמוד לומר וגנב איש. אין לי אלא איש שגנב, בין אשה ובין איש, ואשה שגנבה איש, אשה שגנבה אשה מניין? תל" (סנהדרין פה ב אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ד
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נאמר כלשון הגמרא ונפסק ברמב"ם, גניבה פרק ט הלכה ד, ללא מחלוקת בדבר
הגונב אישה חייב עונש גניבת נפש ככל הגונב איש
- מקור: "מכל מקום. תניא אידך: כי ימצא איש גנב נפש מאחיו - אחד הגונב את האיש, ואחד הגונב את האשה," (סנהדרין פה ב אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פסחים — שומר חינם שמסר את הפיקדון לשומר שיודע לשמור בשמירה מעולה יותר ממנו (כגון לשומר שכר) - פטור
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא ש"איש" בפסוק כולל גם אישה, וכן פסק הרמב"ם שהגונב זכר או נקבה מישראל חייב מיתה.
- מקור: "ואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן - חייב. גנבו ולא מכרו, מכרו ועדיין ישנו ברשותו - פטור. מכרו לאביו או לאחיו, או לאחד מן הקרובים - חייב. הגונב את העבדים - פטור." (סנהדרין פה ב אות נ)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פסחים — שומר חינם שמסר את הפיקדון לשומר שיודע לשמור בשמירה מעולה יותר ממנו (כגון לשומר שכר) - פטור
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הברייתא כפשוטה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות גניבה פ"ט ה"ו) בהעדר מחלוקת בסוגיה
הגונב וטרם מכר, או מכר והממכר עדיין ברשות הקונה - פטור מתשלומי ד' וה'; מכרו לקרוב - חייב
- מקור: "גנבו ולא מכרו, מכרו ועדיין ישנו ברשותו - פטור. מכרו לאביו או לאחיו, או לאחד מן הקרובים - חייב." (סנהדרין פה ב אות ס)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (גניבה ט,ג) שאין חיוב ד' וה' עד שישתנה הדבר מרשות לרשות לגמרי, ומכירה לקרוב נחשבת שינוי רשות גמור
הגונב עבד פטור מתשלומי כפל ומתשלומי ארבעה וחמישה
- מקור: "הגונב את העבדים - פטור." (סנהדרין פה ב אות ע)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פסחים — שומר חינם שמסר את הפיקדון לשומר שיודע לשמור בשמירה מעולה יותר ממנו (כגון לשומר שכר) - פטור
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שעבדים הוקשו לקרקעות ואין בהם דין כפל וד' וה', וכן פסק הרמב"ם.
דף פו א
[עריכה]הגונב את בנו פטור מדין מיתה (כדין גונב נפש ומוכרו)
- מקור: "תני פטור. - מאי קושיא? דילמא הא רבי שמעון, הא רבנן! - לא סלקא דעתך, דאמר : סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא. הגונב בנו. מאי ט" (סנהדרין פו א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ג · סמ"ג לאוין קכד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שהגונב את בנו פטור, שכן הגמרא דוחה את ההו"א שהדבר תלוי במחלוקת ר' שמעון ורבנן וקובעת שגם רבנן מודים בכך, כלשון הרמב"ם (גניבה ט,ג) שפסק שהגונב את בנו פטור.
- מקור: "הלכך, הני מיקרי דרדקי ומתנו רבנן כמצויין בידן דמו, ופטירי. גנב מי שחציו וכו . תנן התם, רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת. מאי טעמא דרבי יהודה? - אמר קרא כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו - מי שיש לו אחוה, יצ" (סנהדרין פו א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — גנב שחציו עבד וחציו בן חורין - פטור מתשלומי כפל
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה ~ רבנן: ר' יהודה סובר "איש ואחיו" ממעט עבד שאין לו אחוה, ולכן אין לעבדים בושת; רבנן סוברים "אחיו הוא במצות" ויש לעבדים בושת
- הכרעה: נפסק כר' יהודה, כפי שהכריע הרמב"ם (גניבה ט, ה) שאין לעבדים דין בושת
לאו ד"לא תגנבו" נאמר על גונב ממון, ואיסור גונב נפשות נלמד מלאו אחר הנדרש מעניינו
- מקור: "בגונב נפשות הכתוב מדבר, אתה אומר בגונב נפשות, או אינו אלא בגונב ממון? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מעניינו, במה הכתוב מדבר - בנפשות, אף כאן - בנפשות. תניא אידך: לא תגנבו - ב" (סנהדרין פו א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, גניבה, פרק ט, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אזהרה לגונב נפשות (גניבת אדם) נלמדת מ"לא תגנוב" שבעשרת הדברות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — החייב מיתה בגניבת נפש הוא הגונב "מישראל" בלבד ולא הגונב מגוי
- מצב: דרבנן...
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא - שני לאווים נפרדים, אחד לגונב נפשות (מעניינו) ואחד ללא תגנבו בגונב ממון, וכך פסק הרמב"ם (גניבה ט,א)
דף פו ב
[עריכה]- מקור: "בעידי מכירה דכולי עלמא לא פליגי דנהרגין, כי פליגי - בעידי גניבה. חזקיה אמר: אין נהרגין, גניבה לחודה קיימא, ומכירה לחודה קיימא. אמר:" (סנהדרין פו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חזקיה ~ ר' יוחנן: חזקיה סבר אין נהרגין דגניבה לחודה קיימא ומכירה לחודה קיימא, ור' יוחנן סבר נהרגין דגניבה אתחלתא דמכירה היא
- הכרעה: נפסק כר' יוחנן שגניבה אתחלתא דמכירה היא ונהרגין, כפי שפסק הרמב"ם.
עדים שהעידו על בן סורר ומורה ("גנב ואכל") והוזמו קודם שהרגוהו - אינם נהרגים אלא לוקים
- מקור: "נהרגין, גניבה אתחלתא דמכירה היא. ומודה בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין. מתוך שיכולין לומר להלקותו באנו. אמר : הכל מודים בבן סורר ומורה, והכל מודים בבן סורר ומורה, ומחלוקת בבן סורר ו" (סנהדרין פו ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שאין נהרגין משום שיכולים לומר "להלקותו באנו העדנו", כרמב"ם עדות פכ"א ה"ט
עדים ראשונים בבן סורר ומורה שהוזמו אינם נהרגים, מפני שיכולים לומר להלקותו באנו
- מקור: "ומודה בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין. מתוך שיכולין לומר להלקותו באנו. אמר : הכל מודים בבן סורר ומורה, והכל מודים בבן סורר ומורה, ומחלוקת בבן סורר ומורה. הכל מודים בבן סורר ומורה - " (סנהדרין פו ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב אסירב אסי (בבלי) אמורא בבל · דור א׳רב אסי (בבלי)°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם על הכל ("הכל מודים בבן סורר ומורה") שאין נהרגים מדין 'מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו', ולכן נפסק כן להלכה כברמב"ם
עדים שהוזמו והתברר שאחד מהצדדים העיד עדות שקר בעדות שיש בה מיתה - האם נהרגים כל העדים או רק חלק מהם
- מקור: "בעדים אחרונים שנהרגים, מתוך שעדים הראשונים יכולין לומר להלקותו באנו, והני כוליה דבר קא עבדי ליה. ומחלוקת בבן סורר ומורה:" (סנהדרין פו ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ ר' יוסי: תנא קמא סובר שדין זומם נקבע לפי כל העדות המחייבת מיתה, ור' יוסי מחלק בין עדים ראשונים לאחרונים כשיכולים לומר "להלקותו באנו"
- הכרעה: נפסק כתנא קמא, שכן זו הסתם הגמרא ולא הובאה הכרעה הפוכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות עדות פרק כא הלכה ט
- מקור: "שנים אומרים בפנינו גנב, ושנים אומרים בפנינו אכל. אמר : עדי מכירה בנפש שהוזמו -" (סנהדרין פו ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם בגמרא כסברא פשוטה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות עדות פרק כא הלכה ט
- מקור: "אין נהרגין, מתוך שיכול לומר עבדי מכרתי. אמר : כמאן אזלא הא שמעתא דרב אסי - כרבי עקיבא, דאמר: דבר ולא חצי דבר. אמר ליה : דאי כרבנן נהרגין? הא מתוך קאמר! אלא, אפילו תימא רבנן," (סנהדרין פו ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם (עדות כא, ט) פסק כמסקנת הגמרא שדין זה נכון אף לשיטת רבנן, שכן הטעם הוא "מתוך שיכול לומר" ולא מדין חצי דבר של ר' עקיבא.
- מקור: "ובדלא אתו עידי גניבה. - אי הכי מאי למימרא? - לא צריכא" (סנהדרין פו ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם פסק כמסקנת הסוגיה שאף בלא עידי גניבה אחרים חייבים העדים המוזמים בתשלומי כפל, שהרי כוונתם הייתה להזיק כדין גנב, וזו צריכותא ולא מחלוקת
עדים המרמזים על עדותם בסימנים בלבד, ואינם מוציאים דבריהם בפירוש, אין עדותם עדות
- מקור: "דאף על גב דאתו לבסוף. - ואכתי מאי למימרא? - לא צריכא דקא מרמזי רמוזי. מהו דתימא רמיזא מילתא היא, קא משמע לן:" (סנהדרין פו ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק שרמיזה בעלמא אינה עדות, אלא צריך שיוציאו העדות בפירוש בדיבור, כרב אשי בגמרא, וכן פסק הרמב"ם
עדות הנמסרת ברמיזה בלבד אינה עדות כלל ואינה מועילה
- מקור: "רמיזא לאו כלום הוא. משנה. זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט." (סנהדרין פו ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא ש"רמיזא לאו כלום הוא", וכך פסק הרמב"ם (עדות פכ"א ה"ט) שאין מקבלים עדות ברמיזה
היו שלושה בתי דין בירושלים: על פתח הר הבית, על פתח העזרה, ובלשכת הגזית
- מקור: "שלשה בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית." (סנהדרין פו ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק א, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם פסק כברייתא זו כמבנה ההיררכי של בתי הדין בירושלים, ללא מחלוקת בסוגיה.
- מקור: "באין לזה שעל פתח הר הבית, ואומר: כך דרשתי, וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו - אמר להם, ואם לאו - באין להן לאותן שעל פתח עזרה. ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חביר" (סנהדרין פו ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שיש שלושה בתי דין מדורגים כפי שהובא ברמב"ם הלכות ממרים פרק ג הלכה ח
- מקור: "תלמיד שהורה לעשות - פטור, נמצא חומרו קולו. גמרא. תנו רבנן: כי יפלא ממך דבר" (סנהדרין פו ב אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — תלמיד שהורה הלכה למעשה בהוראת זקן ממרה ועשה - פטור מחיוב המיתה שיש לזקן הממרה עצמו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב רק כשחלק בדבר שיסודו מפי הקבלה או בעצה כעיבור שנים, ולא בדרשות מקרא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שתלמיד שהורה לעשות ועשה - פטור, כדברי הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ג הלכה ה
דף פז א
[עריכה]חובת הפניה בשאלה קשה היא לחכם מומחה הראש בבית הדין הגדול ("מופלא שבבית דין")
- מקור: "במופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך, זה יועץ, וכן הוא אומר: ממך יצא חשב על ה רעה יעץ בליעל. דבר - זו הלכה, למשפט - זה הדין. בין דם לדם - בין דם נדה, דם לידה, דם זיבה. בין דין לדין - בין דיני נפשות, דיני " (סנהדרין פז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — תלמיד שהורה הלכה למעשה בהוראת זקן ממרה ועשה - פטור מחיוב המיתה שיש לזקן הממרה עצמו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב רק כשחלק בדבר שיסודו מפי הקבלה או בעצה כעיבור שנים, ולא בדרשות מקרא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הדרשה בגמרא, וכך פסק הרמב"ם (הל' ממרים ג,ה) שהפנייה בדבר, במשפט, בדם ובדין היא למופלא שבבית דין הגדול
- מקור: "מלמד שהמקום גורם. בשלמא בית המקדש גבוה מארץ ישראל - דכתיב ועלית. אלא ארץ ישראל גבוה מכל הארצות מנא ליה? דכתיב לכן הנה ימים באים נאם ה (לא יאמר) +מסורת הש"ס: ולא יאמרו עוד+ חי ה אשר העלה את בני ישראל מ" (סנהדרין פז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהמקום גורם לעליה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ג הלכה ז
זקן ממרא חייב רק על הוראה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת
- מקור: "זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. רבי שמעון אומר: אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים. מאי טעמא דרבי מאיר? " (סנהדרין פז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ה · רמב"ם, ממרים, פרק ד, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — תלמיד שהורה הלכה למעשה בהוראת זקן ממרה ועשה - פטור מחיוב המיתה שיש לזקן הממרה עצמו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב רק כשחלק בדבר שיסודו מפי הקבלה או בעצה כעיבור שנים, ולא בדרשות מקרא
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רב הונא בר חיננארב הונא בר חיננא אמורא בבל · דור ד׳רב הונא בר חיננא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' מאיר: רק דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ~ ר' יהודה: דבר שעיקרו מהתורה ופירושו מסופרים ~ ר' שמעון: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים
- הכרעה: נפסק כר' מאיר, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ממרים
מעברים את השנה כל חודש אדר עד הפורים ולא לאחר מכן
- מקור: "הן העידו שמעברים את השנה כל אדר, שהיו אומרים עד הפורים. דאי להאי גיסא - קא שרי חמץ בפסח, ואי להאי גיסא - קא שרי חמץ בפסח. דבר - זה הלכה, זו הלכות אחד עשר. דאיתמר: עשירי, אמר: עשירי כתשיעי, ורבי שמעון " (סנהדרין פז א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, קידוש החדש, פרק ד, הלכה יג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אין מעברים את השנה בסמוך לאחר ראש השנה שלה, לפני שהגיע זמן העיבור הראוי (בתחילת השנה שלפני
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אין מעברים את השנה אלא מפני הדוחק, ואינו מתעבר אלא חודש אדר בלבד, וראש חודש ניסן לעולם אינ
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, רב הונא בר חיננארב הונא בר חיננא אמורא בבל · דור ד׳רב הונא בר חיננא°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ר"ש בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ר"לריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה זו (הן העידו) שאין מעברים את השנה לאחר הפורים, כפי שפסק הרמב"ם, קידוש החדש פרק ד הלכה יג.
יום עשירי לספירת שבעה נקיים אינו צריך שימור, ככל יום שלאחר השביעי
- מקור: "אף עשירי בעי שימור. אמר: עשירי כאחד עשר. מה אחד עשר לא בעי שימור - אף עשירי לא בעי שימור. משפט - זה הדין," (סנהדרין פז א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מטמאי משכב ומושב, פרק ה, הלכה ח · שו"ע יו"ד סימן קפג
- מצב: נפסק
- מחלוקת: מ"ד שביעי, שמיני, תשיעי ועשירי כולם בעו שימור ~ מסקנת הגמרא: רק שביעי בעי שימור, ומעשירי ואילך דינו כאחד עשר שאינו צריך שימור
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שעשירי כאחד עשר ואינו צריך שימור, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן קפג
דף פז ב
[עריכה]דם לידה נטהר במעת לעת או מיום לחברו כדם נדה, ובדיקה לא מעכבת
- מקור: "מטהרין. דם לידה - בפלוגתא דרב ולוי. דאתמר, אמר:" (סנהדרין פז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ה, הלכה י · סמ"ג לאוין קיא · ועשין רמג · שו"ע יו"ד סימן קפח סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נידה — שיעור מראה דם טמא הנקבע ביין השרוני בערבוב שני חלקי מים ואחד יין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נידה — אישה נאמנת להראות מראה כתמה לחכם אך אינה יכולה להסתמך על תיאור מראה נגע בעל פה ללא הבאתו ל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב ~ לוי: רב אמר דם לידה מטהר במעת לעת או מיום לחברו כדם נדה בלא בדיקה, לוי אמר צריך בדיקה
- הכרעה: נפסק כרב, שאין דם לידה צריך בדיקה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
מקור דמי הנידה והזיבה הוא מעין אחד, שהתורה טמאתו בזמן נידה וטיהרתו בזמן זיבה
- מקור: "מעין אחד הוא, התורה טמאתו והתורה טיהרתו. ולוי אמר: שני מעיינות הן, נסתם הטמא - נפתח הטהור, נסתם הטהור - נפתח הטמא. דם זיבה בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע. דתנן: קישתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום, אם שפ" (סנהדרין פז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ו, הלכה א · סמ"ג שם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נידה — יולדת בתוך ימי טוהר הרואה דם - האם דמה טמא או טהור
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב ~ לוי: רב סובר מעין אחד הוא והתורה טמאתו וטיהרתו לפי הזמנים; לוי סובר שני מעיינות הם, נסתם הטמא נפתח הטהור ולהיפך
- הכרעה: נפסק כרב שמעין אחד הוא, וכן פסק הרמב"ם באיסורי ביאה פרק ו הלכה א
אישה שראתה דם לידה זמן ממושך שלא כדרך וסת, מוגדרת יולדת בזוב לפי שיעור זמן מסוים
- מקור: "הרי זו יולדת בזוב, דברי רבי אליעזר, ורבי יהושע אומר: לילה ויום, כלילי שבת ויומו. ששפתה מן הצער ולא מן הדם. בין דין לדין - בין דיני ממונות, דיני נפשות דיני מכות. דיני ממונות - בפלוגתא דשמואל ורבי אבהו," (סנהדרין פז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ז, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — האם קישוי הלידה (חבלי לידה) יכול להימשך יותר משבועיים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נידה — אישה יולדת לחודשים מקוטעים, כלומר ההיריון נמנה מראש החודש התשיעי ולא תשעים יום מדויקים
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' אליעזר ~ כל זמן שלא פסק הדם נחשבת יולדת בזוב; ר' יהושע ~ רק לילה ויום כלילי שבת ויומו נחשבת יולדת בזוב, ומשם ואילך אף אם ממשיך הדם שפתה מן הצער ולא מן הדם
- הכרעה: נפסק כר' יהושע, וכן פסק הרמב"ם (איסורי ביאה פ"ז ה"א) שדי בלילה ויום כלילי שבת ויומו כדי להחשיבה יולדת בזוב.
ספק אם בהרת קדמה לשער לבן או להפך - טמא
- מקור: "אם בהרת קדם לשער הלבן - טמא, אם שער לבן קדם לבהרת - טהור, ספק -" (סנהדרין פז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת צרעת, פרק ב, הלכה ו · סמ"ג עשה רלד
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ רבי יהושע: חכמים סוברים שספק טמא, ר' יהושע חולק וסובר שבמקרה של "כהה" טהור
- הכרעה: נפסק כחכמים שספק טמא, כשיטת רמב"ם וסמ"ג
נגע בבית אינו טמא אלא אם נראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בקרן זוית
- מקור: "טמא. רבי יהושע אומר: כהה. מאי כהה? אמר : כהה טהור. נגעי בתים - בפלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן. דתנן, רבי אליעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשני גריסין, על שתי אבנים, בשתי כתלים," (סנהדרין פז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת צרעת, פרק ב, הלכה ט
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי אליעזר ברבי שמעון ~ רבנן: ר"א בר"ש דורש שיראה הנגע על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית וארכו כשני גריסין, וחכמים חולקים על פרטי השיעור והמקום
- הכרעה: נפסק כרבי אליעזר ברבי שמעון, וכך פסק הרמב"ם (טומאת צרעת פ"ב ה"ט) שהצריך שיראה הנגע כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בקרן זוית
דף פח א
[עריכה]הנודר סתם "הרי זה חרם" - חרמו יוצא לכהנים או לבדק הבית
- מקור: "לא אמר כלום. החרמים - בפלוגתא דרבי יהודה בן בתירה ורבנן. דתנן, רבי יהודה בן בתירה אומר: סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה , וחכמים אומרים:" (סנהדרין פח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ערכין, פרק א, הלכה ג · סמ"ג עשין קכח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יהודה בן בתירה ~ חכמים: ריב"ב סובר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר "קדש קדשים הוא לה'", וחכמים סוברים סתם חרמים לכהנים
- הכרעה: נפסק כחכמים שסתם חרמים לכהנים, כפסק הרמב"ם (ערכין א,ג) והסמ"ג (עשין קכח)
חרמים שהוקדשו בסתם (בלא פירוש שהם לבדק הבית או לכהנים) - ניתנים לכהן
- מקור: "סתם חרמים לכהן, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו. אם כן מה תלמוד לומר קדש קדשים הוא לה -" (סנהדרין פח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ערכין, פרק ו, הלכה א · סמ"ג עשין קלב
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא, שנאמר "כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו", וכך פסקו הרמב"ם והסמ"ג
הקדשות הנפדות בהערכת בית דין - כמה אנשים צריכים כדי לפדותן
- מקור: "שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים. הקדשות - בפלוגתא דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן. דתניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: אפילו צינורא של הקדש צריכה עשרה בני אדם לפדותה. ריבת - זה השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת מצ" (סנהדרין פח א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ערכין, פרק ו, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' אליעזר בן יעקב ~ רבנן: ראב"י סובר שאפילו צינורא (פריט קטן) של הקדש צריכה הערכת עשרה בני אדם לפדייתה, ורבנן חולקים וסוברים שאין צריך עשרה לכל הקדש
- הכרעה: נפסק כרבנן, וכך פסק הרמב"ם בהלכות ערכין פרק ו הלכה יא, שאין דין העשרה נוהג בכל הקדש כדעת ראב"י אלא רק בהקדש שהעריכוהו בית דין
קינוי טעון עדות שני עדים, והשקאת האישה טעונה עדות שני עדים
- מקור: "מקנא על פי שנים, ומשקה על פי שנים. עריפת עגלה - בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא. דתנן: מאין היו מודדין? רבי אליעזר אומר: מטיבורו, רבי עקיבא אומר:" (סנהדרין פח א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה א · סמ"ג עשין מח · ועשה נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — הבעל מקנא לאשתו ומזהירה מלהתייחד עם פלוני רק בעדות שני עדים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מותר הבעל לקנא את אשתו על יסוד חשד לכל עריות שבתורה ולא רק על ניאוף רגיל
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא שמקנא ומשקה שניהם על פי שנים, וכך פסק הרמב"ם (סוטה א,א), הסמ"ג והשו"ע אה"ע קעח,ב.
עגלה ערופה נערפת מצוארה מאחוריה, במקום שנעשה חלל
- מקור: "מחוטמו. רבי אליעזר בן יעקב אומר: ממקום שנעשה חלל, מצוארו. טהרת מצורע - בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן. דתנן: אין לו בהן יד, בהן רגל, אוזן ימנית - אין לו טהרה עולמית. רבי אליעזר אומר: נותן לו על מקומו ויוצא," (סנהדרין פח א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ט, הלכה ט · סמ"ג עשין עה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי אליעזר בן יעקב: תנא קמא סובר שעורפים אותה מחוטמו (מלפנים), ורבי אליעזר בן יעקב סובר שעורפים אותה ממקום שנעשה חלל - מצוארה (מאחוריה)
- הכרעה: נפסק כרבי אליעזר בן יעקב, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ט,ט) שעורפין אותה בקופיץ על צוארה מאחוריה, כיוון שכך משמע מסתימת ההלכה ומהתאמתה למציאות מקום ההכה
- מקור: "שני שבלין לקט, שלשה אינן לקט. שכחה - שני עומרין שכחה, שלשה - אינן שכחה. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלש לעני וארבע לבעל הבית. פיאה - בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן. דתנן מצות פיאה להפריש מן הקמה, לא הפריש מן" (סנהדרין פח א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק ד, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — הגדרת לקט - איזהו לקט החייב במתנות עניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — תבואה שנשארה מאחורי היד או המגל בשעת קצירה - האם היא לקט השייך לעניים או שייכת לבעל הבית
- מצב: נפסק
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי אומרים שלושה לעני וארבעה לבעל הבית, וחכמים (בית הלל) אומרים שניים לעני ושלושה לבעל הבית
- הכרעה: נפסק כבית הלל (וכתנא קמא) ששניים לקט ושלושה אינם לקט, כדרך שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי, וכן פסק הרמב"ם
- מקור: "אף מפריש מן העיסה. שלשה בתי דינין וכו . אמר : הוא אומר מפי השמועה והן אומרין מפי השמועה - אינו נהרג, הוא אומר כך הוא בעיני והן אומרין כך הוא בעינינו - אינו נהרג. וכל שכן הוא אומר מפי השמועה והן אומרין" (סנהדרין פח א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, מתנות עניים, פרק א, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — יש להפריש פאה מהעומרים לאחר גמר הקציר גם על מה שנקצר תחילה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי פאה — ניתן להפריש פאה מן הקמה על הקמה או על הקציר, אך לא מן הקציר על הקציר או על הקמה, אלא אם שי
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה כפשט הסוגיה, שבתי הדין הפרישו בעצמם מן העיסה מחשש ייחוס, וכן פסק הרמב"ם (מתנות עניים א,ב).
- מקור: "אפילו הוא אומר מפי השמועה, והן אומרין כך הוא בעינינו - נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואם תאמר: מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל? - מפני שלא הורה הלכה למעשה. תנן: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למד" (סנהדרין פח א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ד, הלכה א · סמ"ג עשין קיא · ולאוין ריז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא שהורה הלכה למעשה על דעת לעשות אך לא עשה - האם חייב מיתה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שאף המורה מפי עצמו נהרג, ודנו מדוע עקביא בן מהללאל לא נהרג משום שלא הורה הלכה למעשה בפועל, כפי שפסקו הרמב"ם והסמ"ג
בעל שקינא לאשתו ואחר כך מחל על קינויו, קינויו מחול והרי היא כאילו לא נסתרה
- מקור: "בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול," (סנהדרין פח א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה ז · סמ"ג עשין נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף יב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — אין משקים שתי סוטות כאחת אלא משקים כל אחת לבדה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שקינוי ניתן למחילה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חולק
דף פח ב
[עריכה]זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו - האם מוחלין לו
- מקור: "בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו - מוחלין לו. וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי, על זקן ממרא -" (סנהדרין פח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ז, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא שסרח מוצא להורג רק על פי בית דין ולא בפני עצמו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא שברח לחוץ לארץ אין מחזירים אותו למקומו לדונו
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: המקשן (המשווה לבן סורר ומורה) ~ חבריו שבדרום: לדעת המקשן כשם שמוחלין לבן סורר ומורה כך מוחלין לזקן ממרא, ואילו חבריו שבדרום לא הודו לו בזה וסברו שאין מוחלין לו כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל
- הכרעה: נפסק כחכמי הדרום שאין מוחלין לזקן ממרא, שהרי הובאה תיובתא מברייתא דרבי יוסי המבארת את הטעם שלא ירבו מחלוקות, וכן פסק הרמב"ם
זקן ממרא חייב מיתה אף אם הורה שלא כדין בדבר שאין זדונו כרת, ולא רק בדבר שזדונו כרת
- מקור: "לא הודו לי, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל! תיובתא. תניא, אמר רבי יוסי:" (סנהדרין פח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ד · סמ"ג עשין קיא · ולאוין ריז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — שאלה שנסתפקה בבית דין נדונה לפי סדר ההעלאה מבית דין שבעירו ועד לסנהדרין בלשכת הגזית
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: מר בריה דרבינא (וכיו"ב) ~ רבי יוסי: לדעה שנדחתה ("תיובתא") אין זקן ממרא חייב אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת; רבי יוסי סובר שחייב אף בדבר שאין בו כרת, ובלבד שיורה לעשות בניגוד לבית דין הגדול
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, שכן דחתה הגמרא את השיטה המצמצמת ("תיובתא"), וכך פסקו הרמב"ם (ממרים ג,ד) והסמ"ג (עשין קיא, לאוין ריז)
ספק הלכתי שנתעורר בבית דין מקומי מועלה בהדרגה עד לבית דין הגדול שבלשכת הגזית
- מקור: "מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית, ושני בתי דינין של עשרים ושלשה, אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה, ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל" (סנהדרין פח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק א, הלכה ד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו (רבי יוסי) המתארת סדר ההעלאה מבית דין שבעיר עד לזקנים שבלשכת הגזית, כמבואר ברמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה ד
סנהדרין הגדול יושב בלשכת הגזית מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערביים
- מקור: "ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים." (סנהדרין פח ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק ג, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא, כרמב"ם (סנהדרין פ"ג ה"א)
- מקור: "ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל. נשאלה שאלה בפניהם, אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - עומדין למנין. רבו המטמאים - טמאו, רבו המטהרין - טהרו. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן - רבו מחלוקת בישראל, ונ" (סנהדרין פח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק ג, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, שהולכים אחר הרוב בהכרעת הסנהדרין, וכן פסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ג הלכה א
בית דין גדול שנשאלה בפניהם שאלה ונחלקו בה הולכים אחר הרוב, אם רבו המטמאים טמאו ואם רבו המטהרים טהרו
- מקור: "נשאלה שאלה בפניהם, אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - עומדין למנין. רבו המטמאים - טמאו, רבו המטהרין - טהרו. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות." (סנהדרין פח ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק א, הלכה ד · סמ"ג עשין קיא · ולאוין ריז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא שהלכה כרבים, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות ממרים פרק א הלכה ד
מינוי דיינים ייעשה מדרגה לדרגה, ותנאי לדיין שיהיה חכם, שפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו
- מקור: "משם כותבין ושולחין בכל מקומות: כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו - יהא דיין בעירו. משם מעלין אותו להר הבית, משם לעזרה, משם ללשכת הגזית. שלחו מתם: איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך, שייף" (סנהדרין פח ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק ב, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה - הרמב"ם פסק שדיין צריך להיות חכם, שפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו, ושמעלים אותו בהדרגה ממשרה למשרה
זקן ממרא אינו חייב מיתה אלא אם עשה מעשה כהוראתו בעצמו, או שהורה לאחרים ועשו כהוראתו
- מקור: "אינו חייב עד שיעשה כהוראתו, או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו. בשלמא יורה לאחרים ויעשו כהוראתו - מעיקרא לאו בר קטלא הוא, והשתא בר קטלא הוא. אלא שיעשה כהוראתו, מעיקרא נמי בר קטלא הוא! התינח היכא דאורי בחלב" (סנהדרין פח ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ה · רמב"ם, ממרים, פרק ד, הלכה א · סמ"ג עשין קיא · ולאוין ריז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — תלמיד שהורה הלכה למעשה בהוראת זקן ממרה ועשה - פטור מחיוב המיתה שיש לזקן הממרה עצמו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב רק כשחלק בדבר שיסודו מפי הקבלה או בעצה כעיבור שנים, ולא בדרשות מקרא
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה כפשט הגמרא, שאין חיוב זקן ממרא אלא באחד משני אופנים אלו
מסית להסית ליחיד לעבודה זרה אינו צריך התראה קודם מעשה
- מקור: "לא בעי התראה. מסית דלא בעי התראה מאי איכא למימר? - מעיקרא אי אמר טעמא - מקבלינן מיניה, השתא אי אמר טעמא -" (סנהדרין פח ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שמסית אינו צריך התראה, שהרי אחר המעשה אין מקבלים ממנו טעם משום חשש שיחזור ויסית, וכך פסק הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ג הלכה ח.
- מקור: "לא מקבלינן מיניה. משנה. חומר בדברי סופרים מבדברי תורה; האומר אין תפילין, כדי לעבור על דברי תורה - פטור." (סנהדרין פח ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה כרמב"ם, ממרים פ"ג ה"ח, שחומר דברי סופרים מדברי תורה
- מקור: "חמש טוטפות, להוסיף על דברי סופרים - חייב. גמרא. אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף, ואם הוסיף גורע. ואין לנו" (סנהדרין פח ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ד, הלכה ג · סמ"ג עשין קיא · ולאוין ריז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המוסיף על דברי סופרים חייב מיתה כדין זקן ממרא
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה על הכלל הזה, ונפסק כדברי רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, וכך פסקו הרמב"ם והסמ"ג
הוסיף לולב על שיעורו הקבוע מדברי סופרים - פסול (גרע)
- מקור: "אלא תפילין אליבא דרבי יהודה. - והאיכא לולב, דעיקרו מדברי תורה, ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף, ואם הוסיף גורע! - בלולב מאי סבירא לן? אי סבירא לן דלולב" (סנהדרין פח ב אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ד, הלכה ג · סמ"ג עשין קיא · ולאוין ריז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המוסיף על דברי סופרים חייב מיתה כדין זקן ממרא
- מצב: דרבנן
- הכרעה: מוסכם בסוגיה שלולב עיקרו מן התורה ופירושו (שיעורו) מדברי סופרים, ומדין זה נפסק שאם הוסיף על השיעור גרע - כרמב"ם (ממרים ד,ג) וסמ"ג
לולב אין צריך אגד מעכב, ואגדו הוא רק למצוה מן המובחר מדרבנן
- מקור: "אין צריך אגד - האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ואי סבירא לן דצריך אגד - גרוע ועומד הוא. - והאיכא ציצית, דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף, ואם הוסיף גורע! - בציצית מאי סבירא לן? אי" (סנהדרין פח ב אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, לולב, פרק ז, הלכה ו · סמ"ג עשין מד · שו"ע או"ח סימן תרנא סעיף א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא (אין צריך אגד) ~ רבי יהודה (צריך אגד ובלא אגד פסול)
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שאין צריך אגד לעכב את המצוה, ורק מדרבנן תיקנו אגד למצוה מן המובחר, שאם היה אגד מעכב מדאורייתא היה נחשב "גרוע ועומד" כשמוסיפים עליו; כך פסקו הרמב"ם (לולב ז,ו) והשו"ע (או"ח תרנא,א).
דף פט א
[עריכה]בית תפילין חיצון שאינו רואה את האויר פסול
- מקור: "בית חיצון שאינו רואה את האויר - פסול. משנה." (סנהדרין פט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ד, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המוסיף על דברי סופרים חייב מיתה כדין זקן ממרא
- חכמים בסוגיה: זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נפסק כדברי ר' זירא שהלכה זו מוסכמת ומובאת להלכה בפוסקים
זקן ממרא אין ממיתין אותו אלא בבית דין הגדול בירושלים, ומשמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל
- מקור: "אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו, ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ומשמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנאמר וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, דברי רבי עקיבא. רבי" (סנהדרין פט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- חכמים בסוגיה: זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רבי עקיבא ~ רבי יהודה: ר"ע סובר ממיתין ברגל כדי שכל העם יראו ("וכל העם ישמעו ויראו"), ור' יהודה סובר אין מענים דינו אלא ממיתין אותו מיד ומודיעים בכתב לכל המקומות
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא, וכן פסק הרמב"ם (ממרים ג,ח) שממיתין אותו ברגל
- מקור: "המסית, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין. בכולהו כתיב בהו וכל העם וכל ישראל, בעדים זוממין כתיב והנשארים דלא כולי עלמא חזו לסהדותא. משנה. נביא השקר, המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו - מיתתו ביד" (סנהדרין פט א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט דרשת הגמרא שבעדים זוממין נאמר "והנשארים" ולא "וכל העם", ללמד שדי בכשרי עדות ולא בציבור כולו, וכך פסק הרמב"ם.
עדים זוממין נענשים בפני "הנשארים" הכשרים לעדות בלבד, ולא בפני כל העם כבבן סורר ומורה וזקן ממרא
- מקור: "ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין. בכולהו כתיב בהו וכל העם וכל ישראל, בעדים זוממין כתיב והנשארים דלא כולי עלמא חזו לסהדותא. משנה. נביא השקר, המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו - מיתתו בידי אדם. " (סנהדרין פט א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח · רמב"ם, ממרים, פרק ז, הלכה יג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: כרמב"ם (ממרים ג,ח; ז,יג), הדורש מ"והנשארים" שרק הכשרים לעדות רואים בעונש עדים זוממין, בניגוד ל"וכל העם" הנאמר בבן סורר ומורה ובזקן ממרא
הריגת עדים זוממים, זקן ממרא ונביא השקר נעשית בפני שלושה בתי דינים לפי סוגם, ולא בפני כל ישראל בפועל
- מקור: "וזקן ממרא, ועדים זוממין. בכולהו כתיב בהו וכל העם וכל ישראל, בעדים זוממין כתיב והנשארים דלא כולי עלמא חזו לסהדותא. משנה. נביא השקר," (סנהדרין פט א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שדין "והנשארים" אינו דורש נוכחות כל ישראל בפועל, אלא ריבוי עדים והתראה, וכך פסק הרמב"ם (ממרים ג, ח)
הנביא המתנבא דבר שלא נאמר לו כלל, ולא שמעו מנביא אחר - חייב מיתה בבית דין (חנק)
- מקור: "המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו - מיתתו בידי אדם." (סנהדרין פט א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ג, הלכה ח · רמב"ם, עדות, פרק יח, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — זקן ממרא חייב מיתה (חנק) רק כשעבר על הוראת בית דין הגדול בלשכת הגזית, ולא על הוראת בית דין
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — ספק שנתעורר בהלכה יש להעלותו במדרגות בית הדין: קודם לבית דין שבפתח הר הבית, ואם לא נמצא שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק להלכה כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ממרים פ"ג ה"ח ובהלכות עדות פי"ח ה"ז
הכובש נבואתו, המוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתם בידי שמים
- מקור: "אבל הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתו בידי שמים, שנאמר אנכי אדרש מעמו. המתנבא בשם עבודה זרה, ואומר: כך אמרה עבודה זרה, אפילו כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הט" (סנהדרין פט א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, עבודה זרה, פרק ה, הלכה ח · סמ"ג לאוין לה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא הדורשת "אנכי אדרש מעמו", וכן פסק הרמב"ם
המתנבא בשם עבודה זרה חייב מיתה אפילו כיוון את ההלכה
- מקור: "והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתו בידי שמים, שנאמר אנכי אדרש מעמו. המתנבא בשם עבודה זרה, ואומר: כך אמרה עבודה זרה, אפילו כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור. הבא על אשת איש, " (סנהדרין פט א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ט, הלכה ג · סמ"ג לאוין לג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — נביא הכובש את נבואתו ואינו אומרה לישראל חייב מיתה בידי שמים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — נביא שהתנבא מה שלא שמע או מה שלא נאמר לו, מיתתו בידי שמים
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהמתנבא בשם עבודה זרה חייב מיתה אף אם כוון את ההלכה, כפי שהביאו הרמב"ם והסמ"ג
נביא שעבר על דברי עצמו - מיתתו בידי שמים
- מקור: "ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתו בידי שמים, שנאמר אנכי אדרש מעמו." (סנהדרין פט א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ט, הלכה ב · סמ"ג עשין ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המבטל ומזלזל בדברי נביא שהוזהר לשמוע בקולו חייב מיתה בידי שמים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי שביעית — האם מותר לחרוש בשדה בפומבי בשמיטה תחת שלטון גויים שגוזרים לעבוד עבורם, כשאין כוונת שמד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה והברייתא, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג
הכרוז בשם עבודה זרה נחשב נביא שקר שדינו חנק גם אם כיוון להלכה
- מקור: "המתנבא בשם עבודה זרה, ואומר: כך אמרה עבודה זרה, אפילו כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור." (סנהדרין פט א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ט, הלכה ג · סמ"ג לאוין לה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — נביא הכובש את נבואתו ואינו אומרה לישראל חייב מיתה בידי שמים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — נביא שהתנבא מה שלא שמע או מה שלא נאמר לו, מיתתו בידי שמים
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, וכן נפסק ברמב"ם ובסמ"ג שהוא בכלל מגדף ודינו חנק אף שכיוון לאמת
הבועל אשת איש שנכנסה לחופה לנישואין אף שלא נבעלה עדיין - חייב חנק
- מקור: "הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק. וזוממי בת כהן ובועלה." (סנהדרין פט א אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, עבודה זרה, פרק ה, הלכה ו
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, ונפסק ברמב"ם עבודה זרה פ"ה ה"ו כלשון הגמרא
- מקור: "שכל המוזמין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. תנו רבנן: שלשה מיתתן בידי אדם, ושלשה מיתתן בידי שמים. המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודה זרה - מיתתן בידי אדם, הכובש " (סנהדרין פט א אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ג, הלכה ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כתובות — הבא על נערה מאורסה חייב סקילה רק כשהיא בתולה ומאורסה ונמצאת בבית אביה, ואם באו עליה שניים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כתובות — הבא על הבוגרת - האם חייב סקילה ככל נערה המאורסה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי הגמרא בפשטות, וכן פסק הרמב"ם באיסורי ביאה פ"ג ה"ד
עדים זוממים שהעידו על בת כהן הנשואה שזינתה, ונמצאו זוממים - נהרגים בחנק ולא בשריפה כדינה
- מקור: "חוץ מזוממי בת כהן ובועלה. גמרא. תנו רבנן: שלשה מיתתן בידי אדם, ושלשה מיתתן בידי שמים. המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודה זרה - מיתתן בידי אדם, הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא," (סנהדרין פט א אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק יח, הלכה א · סמ"ג עשין קי
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי כתובות — עדים זוממים המחייבים ממון - האם משלמים ואינם לוקים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מכות — עדים זוממין שהעידו על חיוב מלקות ארבעים, האם לוקים שמונים משום לאו כאחד או ארבעים בלבד
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה והגמרא ד"אתם ולא בניכם" - זוממי בת כהן ובועלה נהרגים בחנק, וכך פסק הרמב"ם (עדות פי"ח ה"א) והסמ"ג (עשין קי).
דף פט ב
[עריכה]חזקה מועילה גם נגד ראיה אחרת, ואין נביא רשאי לחדש דבר אך בהוראת שעה נאמן אף במקום שהיה חזוק בהיפוכו
- מקור: "היכא דמוחזק שאני. ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. (אחר מאי?) +מסורת הש"ס: מאי אחר+ - אמר משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו , אמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא: " (סנהדרין פט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ט, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — נביא הכובש את נבואתו ואינו אומרה לישראל חייב מיתה בידי שמים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — נביא שהתנבא מה שלא שמע או מה שלא נאמר לו, מיתתו בידי שמים
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, ונפסק כרמב"ם שבהוראת שעה נביא נאמן אף במקום חזקה.