ביאור:דיני סוטה/פרק ראשון
לא בדוק
הדינים העולים מסוטה פרק ראשון
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף ב א
[עריכה]קינוי אשה סוטה נעשה בפני שני עדים, ורק סתירה כדי טומאה בפני עדים אוסרתה על בעלה ומחייבתה שתייה
- מקור: "מקנא לה על פי שנים ומשקה ע"פ שנים כיצד מקנא לה אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לא" (סוטה ב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה א · סמ"ג עשין נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — הבעל מקנא לאשתו ומזהירה מלהתייחד עם פלוני רק בעדות שני עדים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מותר הבעל לקנא את אשתו על יסוד חשד לכל עריות שבתורה ולא רק על ניאוף רגיל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי אליעזר ~ רבי יהושע: ר"א סובר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או ע"פ עצמו, ור"י סובר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים
- הכרעה: נפסק כרבי יהושע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, שהלכה כרבים במחלוקתו עם ר"א ומשנה זו אינה סתם דברי היחיד
סתירה בפני שני עדים ומשתתה בפני שני עדים לרבי יהושע
- מקור: "ומשקה ע"פ שנים כיצד מקנא לה אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ואם מת ח" (סוטה ב א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה ב · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — קינוי אשה מפני קנאה - צריך שיהא קינוי ברוח טהרה ולא ברוח שחצנות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שקינא לה בעדים ודיברה עם האיש שהוזהרה עליו ("אל תדברי עם איש פלוני") בלבד, מבלי שנסתר
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי אליעזר ~ רבי יהושע: קינוי בפני שנים והשתייה בעד אחד או מפיו, לעומת קינוי והשתייה שניהם בפני שנים
- הכרעה: נפסק כרבי יהושע שהמשקה על פי שנים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
סתירה בלבד לאחר קינוי (דיבור עם המקנא בו) אינה אוסרת את האישה על בעלה ואינה פוסלתה מתרומה
- מקור: "אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה" (סוטה ב א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה ד · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — עד אחד המעיד ששתי שערות בגבו של הבועל ועד אחר המעיד ששתי שערות בכריסו - האם עדותם מצטרפת ל
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה שכן העמידוה בגמרא ללא חולק, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
סוטה שנכנסה עם הבועל לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה נאסרת על בעלה ועל התרומה
- מקור: "נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה" (סוטה ב א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה ב · סמ"ג עשין נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — קינוי אשה מפני קנאה - צריך שיהא קינוי ברוח טהרה ולא ברוח שחצנות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שקינא לה בעדים ודיברה עם האיש שהוזהרה עליו ("אל תדברי עם איש פלוני") בלבד, מבלי שנסתר
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהובאה להלכה ברמב"ם וטור ושו"ע אה"ע קעח,ד ללא חולק
אשה שקינא לה בעלה ונסתרה, ואם מת בעלה - חולצת ולא מתייבמת
- מקור: "ואסורה לאכול בתרומה ואם מת חולצת ולא מתייבמת: גמ מכדי תנא מנזיר סליק מאי תנא דקא תנא סוטה כדרבי דתניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וליתני סו" (סוטה ב א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ח, הלכה טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אשת כהן שנסתרה ואסורה על בעלה - אסורה לאכול בתרומה, ואם מת בעלה קודם שנבדקה נאסרה בתרומה ע
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — סוטה שנסתרה ובעלה מוליכה לבית דין - האם נאמן בעלה ליחד עמה בדרך
- חכמים בסוגיה: ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רבה בר בר חנהרבה בר בר חנה אמורא א״י · דור ג׳רבה בר בר חנהרבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה ללא חולק, מדין ספק סוטה שאסורה על בעלה ונחשבת ספק אשת איש
סוטה שנאסרה על בעלה ומת בלא בנים - חולצת לפני היבם ולא מתייבמת
- מקור: "חולצת ולא מתייבמת: גמ מכדי תנא מנזיר סליק מאי תנא דקא תנא סוטה כדרבי דתניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וליתני סוטה והדר ליתני נזיר איידי דת" (סוטה ב א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, יבום, פרק ו, הלכה יט · סמ"ג עשין נא · שו"ע אה"ע סימן קעד סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — צרת אשה שנאסרה על בעלה מדין סוטה - האם מותרת ליבם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אשה שקינא לה בעלה ומת בלא בנים, יבמתה חולצת ולא מתייבמת
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהובאה בגמרא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה.
עד אחד נאמן להעיד שהאישה נטמאה ופוסלה מלשתות מי המרים
- מקור: "בטומאה עד אחד מהימן ותנן נמי עד אחד אומר אני ראיתי שניטמאת לא היתה שותה מדאורייתא מנלן דמהימן עד אחד דתנו רבנן ( ) ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר או אינו אלא אפילו באחד ת"ל ( ) לא יקום עד אחד באיש" (סוטה ב א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה יד · סמ"ג עשין נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אם לאחר קינוי ולפני שתיית המים באו עדים שנטמאה, אינה שותה ואינה נוטלת כתובה
- חכמים בסוגיה: רבה בר בר חנהרבה בר בר חנה אמורא א״י · דור ג׳רבה בר בר חנהרבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת - הכל מודים שבטומאה עד אחד מהימן, ונלמד מ"לא יקום עד אחד באיש" ש"ועד" הכתוב בשנים אך בטומאת סוטה די באחד, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
דף ב ב
[עריכה]- מקור: "לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תיסתרי בהדי פלוני דילמא קי"ל כרבי יוסי בר יהודה דאמר קינוי על פי עצמו ומיסתתרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עילויה איסורא דלעולם אמר מה לשון קינוי דבר המטיל " (סוטה ב ב אות א)
- פוסקים: שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ז
- חכמים בסוגיה: רב יצחק בר יוסףרב יצחק בר יוסף אמורא, אמוראים — דור רביעירב יצחק בר יוסף°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי בר יהודה ~ חכמים (משנתנו): רבי יוסי בר יהודה סבר קינוי מועיל על פי עצמו (בלא עדים) ודי בו כדי לאסרה אם נסתרה, ואילו לדעת חכמים במשנתנו הקינוי צריך שני עדים
- הכרעה: נפסק להחמיר כרבי יוסי בר יהודה, שקינוי מועיל אף על פי עצמו, ולכן אין לדבר סוף ואין להזהיר אשה בסתם שלא תיסתר עם פלוני, שמא ייאסר עליה לעולם בלא יכולת לבדוק בסוטה כדין
דף ג א
[עריכה]קינוי האישה על ידי בעלה הוא רשות ואינו חובה
- מקור: "ומסתברא כמאן דאמר רוח טהרה דתניא וקנא את אשתו רשות דברי ר ישמעאל אומר" (סוטה ג א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה יח · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף כא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — הבעל צריך לקנא לאשתו מתוך מתינות ולא מתוך שחוק, שיחה, קלות ראש או דבר של אימא, ואם עבר וקי
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — בעל שקינא לאשתו וקינויו וסתירתו הוכחשו על ידה בשוק, האם חייב להוציאה או שרשות בידו
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב משרשיארב משרשיא אמורא בבל · דור ה׳רב משרשיא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' ישמעאל ~ ר' עקיבא: ר' ישמעאל אומר וקנא את אשתו רשות, ר' עקיבא אומר חובה
- הכרעה: נפסק כר' ישמעאל שהוא רשות, שהרי מוכח כרוח טהרה (רב אשי) ולא רוח טומאה (רבנן), שאם רוח טומאה לא סביר שיהא רשות להכניס בעצמו רוח טומאה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
האם קינוי לאשה החשודה בסתירה הוא רשות או חובה לבעל
- מקור: "חובה אי אמרת בשלמא רוח טהרה שפיר אלא אי אמרת רוח טומאה רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה גופא וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא אומר חובה ( ) לה יטמא רשות דברי רבי ישמעאל ו אומר" (סוטה ג א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה יח · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף כא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — הבעל צריך לקנא לאשתו מתוך מתינות ולא מתוך שחוק, שיחה, קלות ראש או דבר של אימא, ואם עבר וקי
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — בעל שקינא לאשתו וקינויו וסתירתו הוכחשו על ידה בשוק, האם חייב להוציאה או שרשות בידו
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב משרשיארב משרשיא אמורא בבל · דור ה׳רב משרשיא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' ישמעאל ~ ר' עקיבא: ר' ישמעאל אומר וקנא את אשתו רשות, ור' עקיבא אומר חובה
- הכרעה: נפסק כר' עקיבא שהקינוי חובה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע אה"ע קעח,כא
עבד כנעני של אונן חייב בעבודה כדין לעולם בהם תעבודו
- מקור: "חובה ( ) לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל ר עקיבא אומר" (סוטה ג א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, אבל, פרק ב, הלכה ו · סמ"ג עשין נח · ולאוין רלה · שו"ע יו"ד סימן שעג סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — בת כהן חייבת/מותרת להיטמא למתים כאישה ישראלית לקרוביה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כהן גדול אינו מיטמא למתים, ואפילו למת מצווה אינו מיטמא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' ישמעאל ~ ר' עקיבא: ר' ישמעאל סובר שעבודת עבד כנעני באנינות היא חובה, ר' עקיבא סובר שהיא רשות
- הכרעה: נפסק כר' עקיבא שהיא רשות, כדמסקנת הגמרא ופסקו הרמב"ם והשו"ע
מסירת שפחה כנענית לעבד עברי היא רשות ולא חובה על האדון
- מקור: "חובה אמר ליה לאביי ואמרי לה לרבא לימא ר ישמעאל ור עקיבא בכל התורה כולה הכי פליגי דמר אמר רשות ומר אמר חובה א"ל הכא בקראי פליגי וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה מ"ט דר ישמעאל סבר ל" (סוטה ג א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, עבדים, פרק ט, הלכה ו · שו"ע יו"ד סימן רסז סעיף עט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — מותר לשחרר עבד או שפחה כדי לתקן את הוולד ולאפשר נישואין כשרים
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' ישמעאל ~ ר' עקיבא: ר' ישמעאל סובר "וקנא את אשתו" לשון רשות, ור' עקיבא סובר שהוא לשון חובה
- הכרעה: נפסק כר' ישמעאל שהדבר רשות, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
כהן שנטמא לקרובו אינו מיטמא רק לאבר מן המת של הקרוב, אלא לגופו השלם בלבד
- מקור: "ואין מיטמא לאיבריה" (סוטה ג א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, אבל, פרק ב, הלכה יד · סמ"ג עשין נח · ולאוין רלה · שו"ע יו"ד סימן שעג סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מועד קטן — המלקט עצמות מתו מותר לו להיטמא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדרשת רבי ישמעאל "לה יטמא" ולא לאיבריה, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה.
דף ג ב
[עריכה]בן שנולד לגוי שבא על כנענית מותר לקנותו כעבד, ובן שנולד לכנעני שבא על אחת מן האומות אסור לקנותו כעבד
- מקור: "מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל ( ) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל ( ) אש" (סוטה ג ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עבדים, פרק ט, הלכה ג · סמג עשין רב
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כברייתא זו, כמבואר ברמב"ם עבדים פ"ט ה"ג ובסמ"ג עשין רב, ללא חולק בדבר.
דף ד א
[עריכה]שיעור זמן הסתירה (טומאה) בדין סוטה הוא כדי לצלות ביצה ולגומעה
- מקור: "כדי לצלות ביצה אומר כדי לגומעה רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו ר"א בן ירמיה אומר כדי לקשור גרדי נימא אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול כ" (סוטה ד א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה ב · סמ"ג עשין נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — קינוי אשה מפני קנאה - צריך שיהא קינוי ברוח טהרה ולא ברוח שחצנות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שקינא לה בעדים ודיברה עם האיש שהוזהרה עליו ("אל תדברי עם איש פלוני") בלבד, מבלי שנסתר
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא: כדי לצלות ביצה ~ ריב"ב: כדי לגמוע שלש ביצים ~ ר"א בן ירמיה: כדי לקשור גרדי נימא ~ נימא: כדי שתושיט ידה לפיה וכו' ~ פלימו: כדי שתושיט ידה לסל וכו'
- הכרעה: נפסק כשיעור "כדי לצלות ביצה ולגומעה", כמסקנת רב אשי בסוגיה שכל השיעורים שוים זה לזה בכמות הזמן ("כולהו שיעורא בהדי הדדי נינהו"), וכך פסק הרמב"ם
- בעץ המחלוקות: פלימו ~ רבי עקיבא
שיעור זמן הסתירה האוסר אשה על בעלה הוא כדי הקפת דקל
- מקור: "כדי לגומעה רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו ר"א בן ירמיה אומר כדי לקשור גרדי נימא אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר אע"פ שאין ראיה לד" (סוטה ד א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק א, הלכה ב · סמ"ג עשין נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — קינוי אשה מפני קנאה - צריך שיהא קינוי ברוח טהרה ולא ברוח שחצנות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שקינא לה בעדים ודיברה עם האיש שהוזהרה עליו ("אל תדברי עם איש פלוני") בלבד, מבלי שנסתר
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, חנין בן פנחסחנין בן פנחס תנאחנין בן פנחס°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' ישמעאל (כדי הקפת דקל) ~ ר"א (כדי מזיגת הכוס) ~ ר' יהושע (כדי לשתותו) ~ בן עזאי (כדי לצלות ביצה) ~ ר"ע (כדי לגומעה) ~ ריב"ב (כדי לגמוע ג' ביצים) ~ ראב"י (כדי לקשור גרדי נימא) ~ נימא/חנין בן פנחס (כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם) ~ פלימו (כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר)
- הכרעה: נפסק כרבי ישמעאל שהשיעור כדי הקפת דקל, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שהוא השיעור המחמיר ביותר בדברי התנאים ומתאים לגמרא שדימתה כדי טומאה לכדי העראה שהוא כדי הקפת דקל
- בעץ המחלוקות: פלימו ~ רבי עקיבא
דף ד ב
[עריכה]המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם
- מקור: "כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם אמר אמר" (סוטה ד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק ו, הלכה יט · סמ"ג עשין נו · שו"ע או"ח סימן קנח סעיף ט
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זריקארבי זריקא אמורא א״י · דור ד׳רבי זריקארבי אמי°, רב חייא בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי אלעזר (רב זריקא בשמו) שהמזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע.
בנטילת מים ראשונים יש להגביה את הידיים כלפי מעלה
- מקור: "מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה תניא נמי הכי הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אמר כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו א" (סוטה ד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק ו, הלכה טז · סמ"ג עשין נו · שו"ע או"ח סימן קסב סעיף א
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זריקארבי זריקא אמורא א״י · דור ד׳רבי זריקארבי אמי°, רב חייא בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא "מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה", המובאת גם בברייתא לחיזוק, ללא חולק - כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע.
בנטילת ידים לפני האכילה יש להגביה הידים למעלה, ובמים אחרונים יש להשפילן למטה
- מקור: "מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה תניא נמי הכי הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה" (סוטה ד ב אות ג)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן קפא סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זריקארבי זריקא אמורא א״י · דור ד׳רבי זריקארבי אמי°, רב חייא בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא והברייתא התומכת בה, כמבואר בשו"ע או"ח קפא,ה
בנטילת ידים למים ראשונים יש להגביה את הידיים למעלה שלא יחזרו המים חוץ לפרק ויטמאו את הידיים
- מקור: "שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אמר" (סוטה ד ב אות ד)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן קסב סעיף א
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זריקארבי זריקא אמורא א״י · דור ד׳רבי זריקארבי אמי°, רב חייא בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא ובדברי רב חייא בר אשי אמר רב, וכן נפסק בשו"ע או"ח סימן קסב סעיף א
האוכל פת בלא ניגוב (נטילת) ידים כאילו אכל לחם טמא
- מקור: "כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר ( ) ויאמר ה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגו ומאי ( ) ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר א"ר כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש שנא ואשת איש נפש" (סוטה ד ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק ו, הלכה כ · סמ"ג עשין נו · שו"ע או"ח סימן קנח סעיף יב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זריקארבי זריקא אמורא א״י · דור ד׳רבי זריקארבי אמי°, רב חייא בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, °ר"ש בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: דרבנן
- הכרעה: חובת נטילת ידים למים היא מדרבנן, ונפסק כרבי אבהו שהעובר עליה כאוכל טמא, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע להלכה למעשה כחומרת הדברים
- מקור: "כאילו כפר בעיקר שנאמר ( ) ורם לבבך ושכחת את ה אלהיך וגו ר אמר כאילו בא על כל העריות כתי הכא תועבת ה כל גבה לב וכתי התם ( ) כי את כל התועבות האל וגו אמר כאילו בנה במה שנאמר ( ) חדלו לכם מן האדם אשר נשמ" (סוטה ד ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ב, הלכה ג
- מצב: דרבנן (מוסרי-אגדי)
- הכרעה: אין הכרעה נדרשת, הרמב"ם פסק להלכה שבעל גאווה חשיב ככופר בעיקר וכבא על העריות וכבונה במה, כלשון הגמרא
דף ה א
[עריכה]מי שיש בו גסות הרוח, כולה או מקצתה, בנידוי
- מקור: "בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה א"ר נחמן בר יצחק" (סוטה ה א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ב, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: אלכסנדרירבי אלכסנדרי אמורא א״י · דור ב׳רבי אלכסנדרי°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא ורב נחמן בר יצחק שאמרו "בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה... לא מינה ולא מקצתה" - שגם מקצת גסות רוח ראויה לנידוי, וכן פסק הרמב"ם
תפילתו של אדם אינה נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר, כלומר רך ונכנע
- מקור: "לא מינה ולא מקצתה מי זוטר דכתיב ביה ( ) תועבת ה כל גבה לב אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים לבו כבשר שנא ( ) והיה מדי חדש בחדשו וגו יבא כל בשר להשתחוות וגו א"ר בשר כתיב ביה ( ) ונרפא אדם לא כ" (סוטה ה א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ב, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: אלכסנדרירבי אלכסנדרי אמורא א״י · דור ב׳רבי אלכסנדרי°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: לא נפסק להלכה כדין מעשי, אלא הובא כענייני מוסר ומידות בלבד; הרמב"ם הביא רק את גנות הגאווה ולא הלכה זו כדין נשמעות תפילה.
דף ה ב
[עריכה]כל השם אורחותיו (המדקדק בהנהגתו) בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה
- מקור: "כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ( ) ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם דרך: כיצד מקנא לה כו : הא גופא קשיא אמרת אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני זה אלמא דבו" (סוטה ה ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק א, הלכה ד
- חכמים בסוגיה: יהושע בן לוירבי יהושע בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהושע בן לויבר קפרארבי שמעון בן פזי°, ריב"לרבי יהושע בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהושע בן לויבר קפרארבי שמעון בן פזי°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה, ונפסק כדברי ריב"ל שהם דרוש אגדי-מוסרי המובא כפשוטו ברמב"ם
- מקור: "הכי קאמר אל תדברי ודברה אל תדברי ונסתרה (ולא כלום) אל תסתרי ודברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה: ואם מת חולצת: אמאי תתיי" (סוטה ה ב אות ב)
- פוסקים: סמ"ג עשין נו · שו"ע אה"ע סימן קעח סעיף ו
- חכמים בסוגיה: ריב"לרבי יהושע בן לוי אמורא א״י · דור א׳רבי יהושע בן לויבר קפרארבי שמעון בן פזי°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שחולצת ולא מתייבמת, כדברי רב יוסף שדרש "והיתה לאיש אחר" - לאיש אחר ולא ליבם (ולשתי הלישנות בטעם הדבר התוצאה ההלכתית זהה), וכך הובא בסמ"ג ובשו"ע אה"ע קעח, ו
דף ו א
[עריכה]גרושה שנישאה לאחר ומת השני בלא בנים אינה חוזרת ומתייבמת ליבם של הראשון
- מקור: "שאין בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו ואת אמרת תתיבם נמי יבומי אמר ליה אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתיבם דהכתוב קראו אחר גביה דהאי מיהא בשם טוב הוה קיימא אמר ק"ו א" (סוטה ו א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, גירושין, פרק י, הלכה כב · סמג עשין נ · שו"ע אה"ע סימן קיט סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא הלומד זאת בקל וחומר (אם נאסרה במקום שמותרת לה, לא כל שכן במקום שאסורה לה), וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ואין באונס איסור לגביה
- מקור: "אונס בישראל מישרא שרי וגבי דהאי (מיהא) ליכא איסורא: מתני" (סוטה ו א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק יח, הלכה ח · סמג לאוין קכא · ועשין מה · שו"ע אה"ע סימן ו סעיף יא
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב עמרםרב עמרם אמורא בבל · דור ב׳רב עמרם°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כן נפסק כפשט הגמרא "אונס בישראל מישרא שרי" - רמב"ם ושו"ע פסקו שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה.
סוטה שיש לה עדים שזינתה (אף במדינת הים) אין המים בודקין אותה, ואסורה לאכול בתרומה
- מקור: "ואלו אסורות מלאכול בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה בדרך: גמ אמר הא מילתא אמר לן ואנהר לן עיינין ממתניתין סוטה שיש לה עדים במדינ" (סוטה ו א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ח, הלכה טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אשת כהן שנסתרה ואסורה על בעלה - אסורה לאכול בתרומה, ואם מת בעלה קודם שנבדקה נאסרה בתרומה ע
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — סוטה שנסתרה ובעלה מוליכה לבית דין - האם נאמן בעלה ליחד עמה בדרך
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב עמרםרב עמרם אמורא בבל · דור ב׳רב עמרם°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשמעות המשנה והדרשה מהכתוב "ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה" - שדוקא כשאין עדים המים בודקים, ומכאן שדין המשנה שהיא נאסרת בתרומה כשבאו לה עדים
סוטה שיש לה עדים שנטמאה אף במדינת הים, אין המים בודקים אותה
- מקור: "דליכא דידע בה לאפוקי הא דהא איכא דידע בה ואנהר לן עיינין ממתני דקתני ושבאו לה עדים שהיא טמאה דאתו עדים אימת אי נימא מקמי דתשתי זונה היא אלא לבתר דשתאי אי אמרת בשלמא אין המים בודקין אותה שפיר אלא אי אמ" (סוטה ו א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה כג
- חכמים בסוגיה: רב עמרםרב עמרם אמורא בבל · דור ב׳רב עמרם°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הדין מוסכם בגמרא ("ליכא דידע בה לאפוקי הא דהא איכא דידע בה"), וכך פסק הרמב"ם (סוטה ג, כג) שכל שיש עדים שנטמאה בכל מקום שהם, אינה שותה שהרי כבר נודע טומאתה.
דף ו ב
[עריכה]קידש הקומץ במנחת סוטה ומת הבעל או מתה האישה קודם שהוקרב הקומץ - המנחה נשרפת ככל המנחות שנפסלו
- מקור: "קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותשרף קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותאכל שעל הספק באת מתחילה כיפרה ספיקה והלכה " (סוטה ו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מנחת סוטה שנטמאה לפני קידוש בכלי דינה ככל המנחות שנטמאו ונפדית
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מנחת סוטה שנטמאה: אם נטמאה עד שלא קידשה בכלי - תיפדה ככל המנחות, ומשקידשה בכלי - תישרף ככל
- חכמים בסוגיה: רב משרשיארב משרשיא אמורא בבל · דור ה׳רב משרשיא°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב מרירב מרי אמורא בבל · דור ה׳רב מרי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו כפשוטה, וכן פסק הרמב"ם (סוטה פ"ד ה"יד), שדין זה מובא כמימרא מוסכמת ולא כמחלוקת אלא כראיה במהלך הסוגיה.
סוטה שנמצאו עדיה זוממין - מנחתה יוצאת לחולין ותיפדה
- מקור: "נמצאו עדיה זוממין מנחתה חולין עדים זוממין קאמרת עדים זוממין קלא אית להו תניא כוותיה דרב ששת ולאו מטעמיה טהורה ולא שיש לה עדים במדינת הים וטהורה ולא שתלתה לה זכות היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ור" (סוטה ו ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה טו
- חכמים בסוגיה: רב מרירב מרי אמורא בבל · דור ה׳רב מרי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כרב ששת שבארו הגמרא שעדים זוממין קלא אית להו, ולכן דינם כשונה ממנחה שנטמאה; כך פסק הרמב"ם (סוטה ד,טו) שמנחתה תפדה ואינה נשרפת.
דף ז א
[עריכה]המוליך אשה סוטה לבית דין הגדול צריך למסור לה שני תלמידי חכמים שילכו עמה בדרך
- מקור: "כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום" (סוטה ז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ב, הלכה א · סמג עשין כז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שאמרה לבעלה "טמאה אני לך" נאסרת עליו ואינה שותה מי המרים ואינה נוטלת כתובה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שמת בעלה לפני ששתתה מי המרים – זכאית לכתובתה ואינה שותה
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמתניתין שמוסרים לה שני תלמידי חכמים, כדי שיהיו עליה עדים תלמידי חכמים בדרך, וכפירוש הגמרא בטעם הדבר.
אשה סוטה המובלת לבית דין להישבע צריכה שני תלמידי חכמים שילוו אותה בדרך שמא יבוא עליה מוליכה
- מקור: "ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה: גמ תרי ואיהו הא תלתא לימא מסייע לי לרב דאמר אמר" (סוטה ז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ב, הלכה א · סמג עשין כז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שאמרה לבעלה "טמאה אני לך" נאסרת עליו ואינה שותה מי המרים ואינה נוטלת כתובה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שמת בעלה לפני ששתתה מי המרים – זכאית לכתובתה ואינה שותה
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ רבי יהודה: חכמים סוברים שצריך למסור לה שני תלמידי חכמים שילוו אותה בדרך, ורבי יהודה אומר שבעלה נאמן עליה ואינו צריך תלמידי חכמים
- הכרעה: נפסק כחכמים שצריך שני תלמידי חכמים, כמבואר ברמב"ם הלכות סוטה פרק ב הלכה א
- מקור: "לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד דאיכא שלשה שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה לא הכא היינו טעמא כי היכי דליהוו עליה סהדי תלמידי חכמים אין כולי עלמא לא לימא מסייע ליה לאידך דרב דאמר אמר" (סוטה ז א אות ג)
- פוסקים: שו"ע אה"ע סימן כב סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב יהודה אמר רב ~ סתמא דגמרא: רב סובר שבדרך צריך שלושה מטעם ייחוד, והגמרא דוחה זאת לגבי תלמידי חכמים שדי בשניים כי הם עדים ולא יחששו לעבור עבירה
- הכרעה: נפסק כדחיית הגמרא - בתלמידי חכמים סגי בשניים גם בדרך, כמבואר בשו"ע אה"ע סימן כב סעיף ה
- מקור: "לא שנו אלא כשרין אבל פרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה לא הכא היינו טעמא דידעי לאתרויי ביה: רבי יהודה אומר בעלה וכו : תניא רבי יהודה אומר בעלה נאמן מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה " (סוטה ז א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק כב, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עבודה זרה — אישה לא תתייחד עם נכרי אחד, גם אם ישראלית מתייחדת עם שני נכרים או עבדים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — האם מותרת התייחדות אשה אחת עם שני אנשים
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב יהודה אמר רב שאמר "אבל פרוצין אפילו עשרה נמי לא", וכן הובא ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ח
מעלים את הסוטה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימים עליה כדרך שמאיימים על עדי נפשות
- מקור: "היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות ואומר לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושין עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה ע" (סוטה ז א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ב · סמ"ג עשין נו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מעלין את הסוטה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימים עליה כדרך שמאיימים על עידי נפשות
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה במסכת סוטה כלשונה, וכן פסקו הרמב"ם (סוטה ג, ב) והסמ"ג (עשין נו).
סוטה שאמרה "טהורה אני" אחרי ההתראה - מעלים אותה לשער המזרח שעל פתח שער ניקנור להשקותה שם
- מקור: "ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור" (סוטה ז א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אם אמרה "טהורה אני" מעלים אותה לשער ניקנור להשקותה שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות סוטה פרק ג הלכה ג
כהן מגלה את לבה של הסוטה וסותר את שערה כדי לבזותה
- מקור: "ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה" (סוטה ז א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק ד, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — חליצה חייבת להיעשות ברגל ימין דווקא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — השקיית הסוטה במים המרים נעשית בלשכה שבמקדש (שער המזרח/לשכת הנשים)
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יהודה: תנא קמא סובר שמגלה את לבה וסותר את שערה גם אם היו נאים, ורבי יהודה סובר שאם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
- הכרעה: נפסק כתנא קמא, כפי שהביא הרמב"ם בסתם ולא הזכיר את שיטת רבי יהודה כלל
כהן מגלה את לבה של סוטה וסותר את שערה, ואם נקרעו או נפרמו בגדיה אין חושש
- מקור: "ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותר היתה מת" (סוטה ז א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק ד, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — חליצה חייבת להיעשות ברגל ימין דווקא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — השקיית הסוטה במים המרים נעשית בלשכה שבמקדש (שער המזרח/לשכת הנשים)
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יהודה: תנא קמא סובר שמגלה את לבה וסותר את שערה בכל מקרה; רבי יהודה סובר שאם היה לבה או שערה נאה לא היה מגלה או סותר
- הכרעה: נפסק כתנא קמא כמשמעות פשט המשנה שבה נפתחה ההלכה, וכן פסק הרמב"ם
כהן פורע ראשה וקורע בגדיה עד שמגלה את לבה, אך אם היה לבה או שערה נאה אינו מגלה או סותר
- מקור: "ומטהרין את המצורעין וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותר היתה מתכסה בלבנים מכסה בשח" (סוטה ז א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק ד, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — חליצה חייבת להיעשות ברגל ימין דווקא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — השקיית הסוטה במים המרים נעשית בלשכה שבמקדש (שער המזרח/לשכת הנשים)
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יהודה: תנא קמא סובר שמגלה את לבה וסותר את שערה בכל מקרה, ורבי יהודה סובר שאם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה, כפי שפסק הרמב"ם, שאין להוסיף על ביזוי האשה יותר מן הצורך ההלכתי
הכהן מגלה את לבה של הסוטה וסותר את שערה, ואינו חושש אם בגדיה נקרעים או נפרמים
- מקור: "וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותר" (סוטה ז א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה יא · סמ"ג עשין נו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כהן פורע ופורם בגדי הסוטה עד שמגלה את לבה וסותר את שערה, ואינו חושש ליופיה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יהודה: תנא קמא סובר שהכהן מגלה את לבה וסותר את שערה בכל מקרה, ואילו רבי יהודה סובר שאם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
- הכרעה: נפסק כתנא קמא, וכן פסק הרמב"ם (סוטה ג, יא) שמגלה את לבה וסותר את שערה בכל מקרה, ולא הביא חילוק רבי יהודה
כהן מפשיט את הסוטה מבגדי הידור ומלבישה בגדים שחורים במקום בגדים לבנים ומסיר תכשיטי זהב
- מקור: "היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים היה עליה כלי זהב" (סוטה ז א אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מפשיטים מהסוטה תכשיטי זהב ומכסים אותה בבגדים שחורים תחת הלבנים שלה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — בסוטה מעבירים את בגדיה כדי לנוולה וקושרים חבל מצרי למעלה מדדיה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה שהכהן מכסה בשחורים במקום לבנים ומסיר תכשיטיה, כפי שפסק הרמב"ם
דף ז ב
[עריכה]דין הפרת נדר על ידי בעל בשוגג נעשה בבית דין של שבעים ואחד
- מקור: "מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר ( ) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: גמ " (סוטה ז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ד · סמ"ג עשין נו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מפשיטים מהסוטה תכשיטי זהב ומכסים אותה בבגדים שחורים תחת הלבנים שלה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — בסוטה מעבירים את בגדיה כדי לנוולה וקושרים חבל מצרי למעלה מדדיה
- חכמים בסוגיה: חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נלמד מגזירה שווה "תורה תורה" ונפסק כרמב"ם וסמ"ג להלכה
דין השקאת סוטה נדרש בסנהדרין של שבעים ואחד
- מקור: "מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר ( ) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: גמ מנהני מילי א"ר א"ר יוסי בר חנינא" (סוטה ז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כהן פורע ופורם בגדי הסוטה עד שמגלה את לבה וסותר את שערה, ואינו חושש ליופיה
- חכמים בסוגיה: חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי חייא בר גמדא בשם רבי יוסי בר חנינא שילפינן "תורה תורה" - צריך סנהדרין של שבעים ואחד
כל הנשים מותרות לראות את הסוטה בעת השקייתה, למעט עבדיה ושפחותיה שלבה גס בהן
- מקור: "וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר ( ) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: גמ מנהני מילי א"ר א"ר יוסי בר חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא ( ) ועשה" (סוטה ז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כל הרוצה לראות בביזוי הסוטה ובקריאת פרשתה בשעת השקאתה - בא ורואה, ואין למנוע מהרואים
- חכמים בסוגיה: חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, שנלמד מהכתוב "ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה", וכן פסק הרמב"ם
דין הסוטה נדון בבית דין של שבעים ואחד
- מקור: "חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר ( ) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: גמ מנהני מילי א"ר א"ר יוסי בר חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא ( ) ועשה לה הכהן את כל התורה וכתי" (סוטה ז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אין להלביש את הסוטה בבגדים שחורים ולחגור חבל מצרי אם הבגדים נאים לה
- חכמים בסוגיה: חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: דין זה מוסכם בגמרא ונלמד מגזירה שווה "תורה תורה", ונפסק כן ברמב"ם הלכות סוטה פ"ג ה"ו.
דין השקיית סוטה בבית דין נעשה בבית דין של שבעים ואחד (לימוד "תורה תורה" ממורה הוראה)
- מקור: "וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר ( ) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: גמ מנהני מילי א"ר א"ר יוסי בר חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא ( ) ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב התם ( ) על פי התורה אשר יורוך מה לה" (סוטה ז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כל הרוצה לראות בביזוי הסוטה ובקריאת פרשתה בשעת השקאתה - בא ורואה, ואין למנוע מהרואים
- חכמים בסוגיה: חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נלמד כהלכה פשוטה מגזרה שווה "תורה תורה", ונפסק כמסקנת הגמרא ללא חילוק, וכן פסק הרמב"ם (הל' סוטה ג,ה) שדין סוטה בבית דין של שבעים ואחד.
קודם שנמחקה מגילת הסוטה, מאיימים עליה גם שתשתה אם ברור לה שהיא טהורה
- מקור: "כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום" (סוטה ז ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה ה · סמ"ג עשין נו
- חכמים בסוגיה: חייא בר גמדארבי חייא בר גמדא אמורא, אמוראים — דור שנירבי חייא בר גמדא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הגמרא מיישבת סתירה לכאורה בין הברייתות באוקימתא (קודם מחיקה מאיימים גם שתשתה, לאחר מחיקה מאיימים רק שלא תשתה) ואינה מחלוקת אלא חילוק שלבים, וכך נפסק להלכה ברמב"ם.
- מקור: "לא קשיא כאן קודם שנמחקה מגילה כאן לאחר שנמחקה מגילה: ואומר לפניה וכו : ת"ר" (סוטה ז ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה ה · סמ"ג עשין נו
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כתירוץ הגמרא המיישב את שתי הברייתות הסותרות, וכן פסק הרמב"ם (סוטה ד,ה) שיש שני שלבים באיום - קודם מחיקה מזהירים שלא תשתה ולאחר מחיקה מזהירים שתשתה ותודה.
הכהן אומר לאשה הסוטה לפני שתייתה דברי הגדה ומעשים שאירעו לאבותיה, כגון מעשה יהודה וראובן שהתוודו
- מקור: "אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון ( ) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ומה ש" (סוטה ז ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מעלין את הסוטה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימים עליה כדרך שמאיימים על עידי נפשות
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כברייתא זו כפשוטה, וכן פסק הרמב"ם (סוטה ג,ב) שהכהן אומר לפניה דברים אלו
אין לפרט חטאים בפירוש בווידוי אלא לומר בדרך כלל, כדי שלא יחשדו בו אחרים בחטא
- מקור: "חציף עלי (בר ישראל) דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי: אם אמרה טמאה אני וכו : שמעת מינה כותבין שובר. אמר תני מקרעת א"ל והא שוברת קתני אלא אמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן: ואם אמרה טהורה אני מעל" (סוטה ז ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ב, הלכה ה · שו"ע או"ח סימן תרז סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יומא — אין חובה לפרט חטאים בוידוי, ומתוודים בלשון כללית
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם והשו"ע פסקו כדברי רב ששת "חציף עלי דמפריט חטאיה", שהווידוי המפורט נחשב לחוצפה כלפי מעלה ולחשד כלפי הזולת, ואין בזה מחלוקת בסוגיה.
דף ח א
[עריכה]מוליכים את הסוטה ממקום למקום קודם השתייה כדי לייגעה ולהפריע דעתה שתחזור בה מהודאתה
- מקור: "דמסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר" (סוטה ח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ג · סמ"ג עשין נו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אם אמרה "טהורה אני" מעלים אותה לשער ניקנור להשקותה שם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן אלעזר שבית דין מסיעין את הסוטה ממקום למקום כדי שתטרף דעתה עליה ותחזור בה, כפי שהביאה הגמרא בלא חולק, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג.
בית דין מסיעים את העדים ממקום למקום כדי לייגען שיחזרו בהם מעדותם
- מקור: "בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן: ששם משקין את הסוטות וכו : בשלמא סוטות דכתיב ( ) והעמיד הכהן את האשה לפני ה מצורעין נמי דכתיב ( ) והעמיד הכהן המטהר וגו אלא יולדת מא" (סוטה ח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק א, הלכה ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — יש לחקור עדי הרג בשבע חקירות: באיזה שבוע (שמיטה), שנה, חודש, יום בחודש, יום בשבוע, שעה ומק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — חובת שבע חקירות בדיני נפשות (הכיצד העדות תתקבל בדיני נפשות)
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא דרבי שמעון בן אלעזר, שהובאה בגמרא ללא חולק, וכך פסק הרמב"ם.
קרבנו של אדם טעון עמידה על גביו בשעת הקרבתו
- מקור: "אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי" (סוטה ח א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, כלי המקדש, פרק ו, הלכה א
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא, וכן פסק הרמב"ם (כלי המקדש פ"ו ה"א) שאין הקרבן קרב אלא בעמידת הבעלים עליו.
- מקור: "אה"נ ותנא חדא מינייהו נקט ת"ר אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא ( ) אותה לבדה ות"ק הכתיב אותה ת"ק היא דדריש טעם דקרא ומה טעם קאמר מה טעם א" (סוטה ח א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק ד, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — חליצה חייבת להיעשות ברגל ימין דווקא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — השקיית הסוטה במים המרים נעשית בלשכה שבמקדש (שער המזרח/לשכת הנשים)
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הלכה זו נלמדת ממשנה מוסכמת ("אין משקין שתי סוטות כאחת... לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות"), והמחלוקת בין ת"ק לר' יהודה היא רק בטעם/במקור הדין (דרשת "אותה לבדה" כגזירת הכתוב לעומת דרשת טעם), ואינה נוגעת לעצם הדין המוסכם; הרמב"ם פוסק את הכלל כפשוטו במחוסרי כפרה פ"ד ה"ב.
- מקור: "אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא" (סוטה ח א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מגילה — כהן משקה את הסוטה בבית הדין דווקא, ולא בכל מקום
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא ~ רבי יהודה: ת"ק סובר הטעם הוא "כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה" (טעם מסברה), ורבי יהודה סובר שאין זה הטעם אלא נלמד מהכתוב "אותה לבדה"; הנפקא מינה היא בסוטה רותתת (שאין חשש שיגס לבה)
- הכרעה: נפסק כרבי יהודה שהדין נלמד מ"אותה לבדה" ואינו תלוי בטעם של "לבה גס", ולכן אף רותתת אין משקין עם חברתה, וכך פסק הרמב"ם דין זה כדין מוחלט ללא חילוק של רותתת.
אין משקים שתי סוטות כאחת, כדי שלא יהא לבה גס בחברתה
- מקור: "אמר קרא ( ) אותה לבדה ות"ק הכתיב אותה ת"ק היא דדריש טעם דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה מאי בינייהו איכא בינייהו רותתת ורותתת מי משקין והא אין עושין מצות חבילות חבילות דת" (סוטה ח א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ד, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מגילה — כהן משקה את הסוטה בבית הדין דווקא, ולא בכל מקום
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ת"ק ~ דדריש טעם דקרא (הטעם "כדי שלא יהא לבה גס בחברתה" ~ מ"אותה לבדה" ~ דדריש גם לישנא ד"לבדה" בלי טעם, ולכן אף רותתת ורותתת אין משקין: פליגי אי מותר להשקות שתי רותתות כאחת
- הכרעה: נפסק כת"ק שדורש טעם קרא, שכן הרמב"ם נימק "כדי שלא יהא לבה גס בחברתה" - טעם התלוי במציאות, וממילא ברותתות ורותתות מותר להשקותן כאחת שאין לבה גס.
אין עושין מצוות שבתורה בשני אנשים כאחת, כגון שני מצורעים, שני עבדים נרצעים או שתי עגלות עריפה
- מקור: "ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות אמר ואיתימא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים: והכהן אוחז בבגדיה: תנו רבנן ( ) ופ" (סוטה ח א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת צרעת, פרק יא, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הכלל "אין עושין מצות חבילות חבילות", כמבואר ברמב"ם טומאת צרעת פי"א ה"ו
אין רוצעים שני עבדים כאחת ואין עושים מצוות חבילות חבילות
- מקור: "ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות אמר ואיתימא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים: והכהן אוחז בבגדיה: תנו רבנן ( ) ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראש" (סוטה ח א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, עבדים, פרק ג, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — רציעת עבד עברי חייבת להיעשות במרצע של מתכת ובדלת נעוצה ולא מוטלת
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי קידושין — עבד עברי הממאן לצאת לחופשי אחר שש נרצע באוזנו הימנית דווקא, ולא באיבר אחר
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שאין עושים מצוות חבילות חבילות, וכפי שהובחן בין כהן אחד לשני כהנים, כן פסק הרמב"ם
אין עורפים שתי עגלות ערופה כאחת, שאין עושים שתי מצוות בבת אחת
- מקור: "ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות אמר ואיתימא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים: והכהן אוחז בבגדיה: תנו רבנן ( ) ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מנין ת"ל האשה אם כן " (סוטה ח א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק י, הלכה ה
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הכלל "אין עושין מצות חבילות חבילות", וכך פסק הרמב"ם (רוצח י,ה) שאין עורפים שתי עגלות כאחת אלא זו אחר זו.
הכהן סותר את שער ראש האשה בשעת פריעה
- מקור: "לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות אמר ואיתימא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים: והכהן אוחז בבגדיה: תנו רבנן ( ) ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מנין ת"ל האשה אם כן מה ת"ל ופרע את ראשה מלמד שה" (סוטה ח א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק י, הלכה ה
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלימוד "האשה" מלמד שהכהן סותר את שערה, ואין בזה מחלוקת בסוגיה.
הנידון למיתה בסקילה: האיש נסקל ערום, והאישה אינה נסקלת ערומה
- מקור: "האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה אמר רבה הכא טעמא מאי שמא תצא מב"ד זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה התם הא מסתלקא וכי תימא אתי לאיגרויי באחרניית האמר גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות אמר רבא" (סוטה ח א אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טו, הלכה א · סמג עשין קב
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ר' יהודה ~ חכמים: ר' יהודה סובר שיש לכסות את האיש ואת האישה מפני חשש הרהור, וחכמים סוברים שהאיש נסקל ערום והאישה אינה נסקלת ערומה שמא תיזכה ותתגרו בה פרחי כהונה
- הכרעה: נפסק כחכמים, שהאיש נסקל ערום ואין האישה נסקלת ערומה, כמובא ברמב"ם הלכות סנהדרין פרק טו הלכה א
דף ח ב
[עריכה]סוטה שהיו לבושיה שחורים ונאים לה - מכסין אותה בגדים מכוערים
- מקור: "אם היו שחורים נאים לה מכסין אותה בגדים מכוערים: היו עליה כלי זהב וכו : פשיטא השתא נוולי מנוויל לה הני מיבעיא מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי כדאמרי אינשי שליח ערטיל וסיים מסאני קמ"ל: ואחר כך מביא חבל " (סוטה ח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — מפשיטים מהסוטה תכשיטי זהב ומכסים אותה בבגדים שחורים תחת הלבנים שלה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — בסוטה מעבירים את בגדיה כדי לנוולה וקושרים חבל מצרי למעלה מדדיה
- חכמים בסוגיה: רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°, רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו, כפי שהביא הרמב"ם בפירוש הלכה זה
חבל המצרי שקושרים לסוטה למעלה מדדיה הוא מעכב, כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה
- מקור: "ובצלצול קטן נמי סגי או דילמא משום דאמר מר היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה מעכב א"ל תניתוה ואח"כ מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה" (סוטה ח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה יא · סמ"ג עשין נו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כהן פורע ופורם בגדי הסוטה עד שמגלה את לבה וסותר את שערה, ואינו חושש ליופיה
- חכמים בסוגיה: רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשטות המסקנא "תניתוה" שהחבל המצרי מעכב, כרמב"ם וסמ"ג
מותר לכל אדם - אנשים ונשים - לראות את הסוטה בשעת השקיה, ונשים אף חייבות לראותה
- מקור: "כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה: וכל הרוצה לראות בה יראה וכו : הא גופא קשיא אמרת כל הרוצה לראות בה רואה אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי והדר תני כל הנשים מותרות לראותה נשים אין אנשים לא אמר תרגמה אנשים אמר ליה" (סוטה ח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה יא · סמ"ג עשין נו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כהן פורע ופורם בגדי הסוטה עד שמגלה את לבה וסותר את שערה, ואינו חושש ליופיה
- חכמים בסוגיה: רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: אביי ~ רבא: אביי מתרץ שהמשנה מתירה לאנשים ומחייבת נשים בברייתא נפרדת; רבא סובר שהכל נכלל בלשון "כל הרוצה לראות בה רואה" ואף נשים חייבות לראות
- הכרעה: נפסק כרבא, שכן הוא בתרא ותירוצו מתקבל בסוגיה ללא דחיה, וכן פסק הרמב"ם (סוטה ג, יא) שכל הרוצה לראותה רואה בין איש בין אשה, ונשים חייבות לראותה
נשים חייבות להיות נוכחות בשעת השקאת הסוטה, שנאמר "ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה"
- מקור: "ונשים חייבות לראותה שנאמר ( ) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: מתני במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה את עצמה לעבירה המקום נוולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה בירך התחילה בעבירה תחילה ו" (סוטה ח ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — כל הרוצה לראות בביזוי הסוטה ובקריאת פרשתה בשעת השקאתה - בא ורואה, ואין למנוע מהרואים
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שנשים חייבות לראות את השקאת הסוטה, כמידה כנגד מידה - היא קישטה עצמה לעבירה והמקום מנוולה בפרהסיה, וכן פסק הרמב"ם.
דף ט ב
[עריכה]- מקור: "ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך בקללה נמי כתיב ( ) לצבות בטן ולנפיל ירך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים: מתני שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים א" (סוטה ט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סוטה, פרק ג, הלכה טז · סמג עשין נו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סוטה — אישה שהוריקו פניה ובלטו עיניה בשעת שתיית מי המרים - מוציאים אותה מן העזרה מיד ואינה מספקת
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שהכהן משנה מסדר הכתוב ואומר בטן ברישא והדר ירך, כפי שסידרו הרמב"ם בהלכותיו
דף י ב
[עריכה]אסור לביישן חבירו ברבים אלא יש לרמוז לו ברמז כדי שיודה מעצמו
- מקור: "ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר ( ) הכר נא א"ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר ( ) הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר" (סוטה י ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, דעות, פרק ו, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רב זוטרא בר טוביהרב זוטרא בר טוביה אמורא בבל · דור ב׳רב זוטרא בר טוביה°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב חנא בר ביזנארב חנא בר ביזנא אמורא בבל · דור ג׳רב חנא בר ביזנא°, רבי שמעון חסידארבי שמעון חסידא אמורא א״י · דור ב׳רבי שמעון חסידא°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמבואר בסוגיה מדברי ריש לקיש בשם רשב"י, שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, וכן פסק הרמב"ם