ביאור:דיני מכות/פרק שני
לא בדוק
הדינים העולים ממכות פרק שני
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף ז ב
[עריכה]הגורם למיתה בנפילת חפץ שלא בדרך ירידתו הרגילה (כגון בחזרה) אינו גולה לעיר מקלט
- מקור: "זה הכלל: כל שבדרך ירידתו - גולה, ושלא בדרך ירידתו - אינו גולה. גמ . מנא ה"מ? אמר , דאמר קרא: ויפל עליו וימות, עד שיפול דרך נפילה. תנו רבנן: בשגגה - פרט למזיד, בבלי דעת - פרט למתכוין. מזיד, פשיטא, בר ק" (מכות ז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה יג · סמג עשין עה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שדין הגלות תלוי בכך שהנפילה הייתה "דרך ירידתו", כלשון "ויפול עליו וימות" - כרמב"ם וסמ"ג
ההורג בשגגה תוך שחשב שהמעשה מותר לו - אינו גולה לעיר מקלט, שכן קרוב למזיד הוא ואינו בגדר אנוס
- מקור: "פרט לאומר מותר. א"ל : אי אומר מותר - אנוס הוא! אמר ליה שאני אומר: האומר מותר - קרוב למזיד הוא. בבלי דעת - פרט למתכוין. מתכוין, פשיטא, בר קטלא הוא! אמר רבה:" (מכות ז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שהאומר מותר קרוב למזיד הוא ואינו נחשב שוגג לענין גלות, וכך פסק הרמב"ם (רוצח ו,י) שאינו גולה.
המתכוון להרוג בהמה והרג אדם, או לכותי והרג ישראל, או לנפל והרג בן קיימא - פטור מגלות
- מקור: "פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לכותי - והרג את ישראל, לנפל - והרג בן קיימא. ת"ר: אם בפתע -" (מכות ז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה י
- חכמים בסוגיה: שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה שכן מבואר בברייתא ובגמרא ללא חולק, וכך פסק הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ו הלכה י) שאינו גולה.
- מקור: "פרט לקרן זוית, בלא איבה - פרט לשונא, הדפו - שדחפו בגופו, או השליך עליו - להביא ירידה שהיא צורך עליה, בלא צדיה - פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר, ואשר לא צדה - פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, ואש" (מכות ז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה י
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה - ברייתא הדורשת את המיעוטים מן הכתובים, ונפסק כן להלכה ברמב"ם.
הרוצח שהיה שונא להרוג ולא לשגגה גמורה, אינו גולה לעיר מקלט אף אם הרגו בשוגג
- מקור: "פרט לשונא, הדפו - שדחפו בגופו, או השליך עליו - להביא ירידה שהיא צורך עליה, בלא צדיה - פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר, ואשר לא צדה - פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, ואשר יבא את רעהו ביער - מה יע" (מכות ז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא הממעטת "שונא" מדין גלות, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ו, י) שאין השונא גולה כיוון שהורגו קרוב למזיד
ההורג בשגגה גולה רק אם הנזק אירע במקום שהוא רשות הן לניזק והן למזיק להימצא בו, כדין יער
- מקור: "שדחפו בגופו, או השליך עליו - להביא ירידה שהיא צורך עליה, בלא צדיה - פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר, ואשר לא צדה - פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, ואשר יבא את רעהו ביער - מה יער רשות לניזק ולמזי" (מכות ז ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא הנלמדת מ"כאשר יבא איש את רעהו ביער", וכך פסק הרמב"ם.
הרג בשגגה במקום שאינו רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם - אינו גולה, שהגלות תלויה בכך שהמקום רשות לשניהם
- מקור: "ירידה שהיא צורך עליה, בלא צדיה - פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר, ואשר לא צדה - פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, ואשר יבא את רעהו ביער - מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל רשות לניזק ולמזי" (מכות ז ב אות ז)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה על עצם הדרשה, ונפסק כפשוטה - שאין גלות אלא במקום רשות לניזק ולמזיק להיכנס לשם
המתכוון להכות אדם או חפץ בכיוון אחד וטעתה המכה לכיוון אחר והרגה - פטור מגלות
- מקור: "פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר, ואשר לא צדה -" (מכות ז ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה יד
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: פטור מגלות, כלשון הגמרא "פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר", כפי שפסק הרמב"ם (רוצח ו, יד).
מי שנתכוון לזרוק חץ למרחק מסוים וזרק למרחק אחר גדול יותר והרג, אינו גולה לעיר מקלט
- מקור: "פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, ואשר יבא את רעהו ביער -" (מכות ז ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה י
- חכמים בסוגיה: רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נאמר בברייתא מדרשת "ואשר לא צדה" ללא מחלוקת, ונפסק כן ברמב"ם
מי שעולה בסולם ונשמטה השליבה מתחתיו והרגה, דינו כירידה הצורך עליה וגולה לגמרי
- מקור: "מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. בעא מיניה מרבי יוחנן: היה עולה בסולם, ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה, מהו? כי האי גוונא עליה היא, או ירידה היא? א"ל:" (מכות ז ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רבי יוחנן שהשיב לרבי אבהו "כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה", ואין בסוגיה דעה חולקת על קביעה זו, וכך הביא הרמב"ם להלכה
הנשמטת שליבה מתחת עולה בסולם ונפלה והרגה - דינה כירידה שהיא צורך עליה, וגולה עליה
- מקור: "כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה. איתיביה, זה הכלל: כל שבדרך ירידתו - גולה, שלא בדרך ירידתו - אינו גולה; שלא בדרך ירידתו לאיתויי מאי? לאו לאיתויי כה"ג! וליטעמיך, כל שבדרך ירידתו לאיתויי מאי? אלא לאיתויי" (מכות ז ב אות כ)
- פוסקים: שם (המשך הקודם)
- חכמים בסוגיה: רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כתשובת רבי יוחנן לרבי אבהו שירידה זו נחשבת כירידה גמורה לענין גלות, שכן קושיית הברייתא ("שלא בדרך ירידתו לאיתויי מאי") נדחתה ובאה לאיתויי קצב ולא לכגון זה, ונשאר הכלל בעינו שכל ירידה שהיא צורך עליה - גולה.
- מקור: "כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו, כאן בעליה שלפניו וירידה שלאחריו, כאן בירידה שלפניו ושל אחריו, כאן בעליה שלפניו ושל אחריו. לימא כתנאי: היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו - תני חדא: חייב, ותניא אידך: פ" (מכות ז ב אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה יג
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: הגמרא דוחה את ההוה-אמינא "לימא כתנאי" ומבארת שאין מחלוקת תנאים אלא חד תנא המחלק בין המקרים, וכך פסק הרמב"ם (רוצח ו,יג) לחלק בין ארבעת המצבים
- מקור: "אינו גולה. גמ . תניא, אמר להם רבי לחכמים: וכי נאמר ונשל הברזל מעצו? והלא לא נאמר אלא מן העץ! ועוד, נאמר עץ למטה ונאמר עץ למעלה, מה עץ האמור למעלה - מן העץ המתבקע, אף עץ האמור למטה - מן העץ המתבקע. אמר" (מכות ז ב אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה טו
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ חכמים: חכמים דרשו "ונשל הברזל מן העץ" לרבות אף עץ עצמו שנשמט (לא רק ברזל שניתז) שחייב גלות, ורבי דורש בגזירה שווה "עץ"-"עץ" שאין חייבים אלא כשניתז ברזל מעץ המתבקע
- הכרעה: נפסק כרבי, שהוא בעל הסוגיה ומסקנתו, וכן פסק הרמב"ם שאין גולה אלא כשניתז ברזל מעץ המתבקע
דף ח א
[עריכה]הזורק חץ וגרם נזק בכח כחו (שינוי כפול) פטור מגלות, וחייב גלות רק בכח ראשון
- מקור: "ורבנן. פשיטא! מהו דתימא ככח כחו דמי, קמ"ל. אלא כח כחו לרבי היכי משכחת לה? כגון דשדא פיסא ומחיה לגרמא, ואזיל גרמא ומחיה לכבאסא ואתר תמרי, ואזול תמרי וקטול. מתני . הזורק אבן לרה"ר והרג - ה"ז גולה. אומר:" (מכות ח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה טו · סמג עשין עה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ רבנן: רבי מחייב גלות אף בכח כחו, ורבנן פוטרים וסוברים שחיוב גלות הוא רק בכח ראשון
- הכרעה: נפסק כרבנן שאין חיוב גלות אלא בכח ראשון ופטור בכח כחו, כפי שהביא הרמב"ם (רוצח ו,טו)
הזורק אבן לחצרו והרג בה אדם, גולה רק אם יש לניזק רשות להיכנס לשם
- מקור: "אם יש רשות לניזק ליכנס לשם - גולה, ואם לאו - אינו גולה, שנאמר: ואשר יבא את רעהו ביער, מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם, יצא חצר בעל הבית - שאין רשות לניזק (ולמזיק" (מכות ח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, °ר"א בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב, רב שמואל בר יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק°, א"ר פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נלמד מגזירה שוה "ביער" ואין בו מחלוקת עקרונית, נפסק כפשט המשנה
ההורג בסתירת כותלו בלילה נחשב שוגג וגולה, ואינו נחשב מזיד אף שסתם סתירת כותל לרה"ר מחייבת עיון
- מקור: "לרה"ר - מזיד הוא! אמר : בסותר את כותלו. איבעי ליה לעיוני! בסותר את כותלו בלילה." (מכות ח א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט מסקנת הגמרא שבסותר כותלו בלילה אי אפשר לעיין ולכן דינו כשוגג הגולה, וכך פסק הרמב"ם (רוצח ו, ו)
הסותר כותלו לאשפה העשויה להיפנות בה בלילה ולא ביום, ופגע באדם שם - נחשב פושע ולא אנוס
- מקור: "בלילה נמי איבעי ליה לעיוני! בסותר את כותלו לאשפה. האי אשפה ה"ד? אי שכיחי בה רבים, פושע הוא! אי לא שכיחי בה רבים, אנוס הוא! : לא צריכא, אלא לאשפה העשויה ליפנות בה בלילה ואין עשויה ליפנות בה ביום, ואיכא" (מכות ח א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: הגמרא קובעת מסקנה ברורה ללא מחלוקת, וכך נפסק ברמב"ם (רוצח ו,ו) שהוא פושע שהיה לו לעיין לפני הנתיצה.
הסותר כותלו למקום שרבים מצויים בו תדיר ונפל על אדם והרגו - דינו כאונס ופטור מגלות
- מקור: "בסותר את כותלו לאשפה. האי אשפה ה"ד? אי שכיחי בה רבים," (מכות ח א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רב שחילק בין אשפה ששכיחי בה רבים (אונס) לשאינה שכיחא (שוגג), וכך פסק הרמב"ם שהסותר לרשות הרבים שרגילים רבים לעבור בה תמיד הרי זה אנוס ופטור
- מקור: "פושע הוא! אי לא שכיחי בה רבים, אנוס הוא! : לא צריכא, אלא לאשפה העשויה ליפנות בה בלילה ואין עשויה ליפנות בה ביום, ואיכא דמקרי ויתיב, פושע לא הוי - דהא אינה עשויה ליפנות בה ביום, אונס נמי לא הוי - דהא א" (מכות ח א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כהסבר הגמרא שמקום זה אינו פשיעה (שהרי אינה עשויה ליפנות בה ביום) ואינו אונס גמור (שהרי איכא דמקרי ויתיב), ולכן ההורג בו חייב גלות, וכך פסק הרמב"ם.
- מקור: "אנוס הוא! : לא צריכא, אלא לאשפה העשויה ליפנות בה בלילה ואין עשויה ליפנות בה ביום, ואיכא דמקרי ויתיב, פושע לא הוי - דהא אינה עשויה ליפנות בה ביום, אונס נמי לא הוי - דהא איכא דמקרי ויתיב. רבי אליעזר בן " (מכות ח א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שדין זה כשוגג גולה, כלשון הגמרא שאינו לא אנוס (שהרי יש מי שנכנס לשם גם ביום) ולא פושע (שהרי אינה עשויה ליפנות בה ביום), וכך פסק הרמב"ם בהלכות רוצח פרק ו הלכה ז
- מקור: "לא צריכא, אלא לאשפה העשויה ליפנות בה בלילה ואין עשויה ליפנות בה ביום, ואיכא דמקרי ויתיב, פושע לא הוי - דהא אינה עשויה ליפנות בה ביום, אונס נמי לא הוי - דהא איכא דמקרי ויתיב. רבי אליעזר בן יעקב אומר וכ" (מכות ח א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה, שהרי בגמרא נקבע במפורש שאין זה לא פשיעה (משום שאינה עשויה ליפנות בה ביום) ולא אונס גמור (משום שיש הנכנסים בה גם ביום), וכך פסק הרמב"ם
הזורק אבן ברשות והוציא הלה את ראשו וקיבלה בפניו, הזורק פטור
- מקור: "מכאן אמר רבי אליעזר בן יעקב: אם משיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה - פטור. למימרא, דמצא מעיקרא משמע, ורמינהי: ומצא - פרט למצוי," (מכות ח א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה ט
- חכמים בסוגיה: א"ר פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי אליעזר בן יעקב שכן פסק הרמב"ם (רוצח ו,ט), והוא המקור לדין זה בגמרא ללא חילוק דעות.
מי שהשיגה ידו לגאול שדה אחוזה, שיעור הגאולה נמדד לפי מה שבידו מהשתא (עכשיו) ולא לפי שיעור אחר
- מקור: "שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברעה ויגאול ביפה! אמר : הכא מענייניה דקרא, והתם מענייניה דקרא; התם מענייניה דקרא, ומצא דומיא דוהשיגה ידו, מה השיגה ידו מהשתא, אף מצא נמי מהשתא; הכא מענייניה דקרא, ומצא דו" (מכות ח א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק יא, הלכה יז · סמג לאוין ערה
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: אין מחלוקת - הגמרא מיישבת מדוע אין לומדים גזירה שווה "מצא"-"מצא" בין ערכין לשדה אחוזה, וקובעת שכל אחד נדרש מעניינו, וכך נפסק ברמב"ם שמיטין פי"א הי"ז שהשגת היד בשדה אחוזה נמדדת מהשתא.
אב המכה את בנו לחינוך, רב הרודה תלמידו, ושליח בית דין שהמיתו בשגגה בעשיית מצוותם - פטורים מגלות
- מקור: "יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח ב"ד; לימא: כיון דאילו גמיר לאו מצוה, השתא נמי לאו מצוה! התם אף על גב דגמיר - מצוה, דכתיב: יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. הדר אמר : לאו מילתא היא דאמ" (מכות ח א אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ה · סמג עשין עה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שדוחה את ההוה אמינא ("לאו מילתא היא"), שאף שאם יגדל התלמיד ולא יצטרך עוד לחינוך לא תהא זו מצוה, מכל מקום עתה בעודו קטן זו מצוה גמורה, וכן פסק הרמב"ם.
דף ח ב
[עריכה]טבול יום ומחוסר כיפורים פסולים לעבודת המקדש
- מקור: "לרבות טבול יום, טומאתו בו - לרבות מחוסר כיפורים! א"ל: אנא מעוד (טומאתו) קא אמינא. איכא דמתני לה אהא: בחריש ובקציר תשבות - אומר: אינו צ"ל חריש של שביעית וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר: שדך לא תזרע וכרמ" (מכות ח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ביאת מקדש, פרק ג, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שטבול יום ומחוסר כיפורים אסורים בעבודה, שכן הכתוב "וטומאתו בו" מרבה אותם לאיסור, כפי שהעלה הרמב"ם בביאת מקדש פרק ג הלכה ו.
מחוסר כיפורים נחשב כטמא ואסור בכניסה למקדש עד שיביא כפרתו
- מקור: "לרבות מחוסר כיפורים! א"ל: אנא מעוד (טומאתו) קא אמינא. איכא דמתני לה אהא: בחריש ובקציר תשבות - אומר: אינו צ"ל חריש של שביעית וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, אלא אפילו חריש ש" (מכות ח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, ביאת מקדש, פרק ג, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמב"ם (ביאת מקדש ג,ו) שמחוסר כיפורים מרבים מדין הכתוב וחייב באיסור ביאת מקדש כשאר טמאים.
קצירת העומר בשבת נחשבת מצווה ואינה בגדר "קציר" האסור מדין "בחריש ובקציר תשבות"
- מקור: "יצא קציר העומר שהוא מצוה. א"ל ההוא מרבנן לרבא: ממאי דחרישה דרשות? דלמא חרישת עומר דמצוה, ואפ"ה אמר רחמנא: תשבות! א"ל: כיון דאם מצא חרוש אינו חורש, לאו מצוה. איתיביה לרבא: יצא האב המכה את בנו, והרב הרו" (מכות ח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ז, הלכה ו · סמג עשין קצט
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם (תמידין ומוספין ז, ו) והסמ"ג (עשין קצט) פסקו שקציר העומר דוחה שבת שהרי הוא מצווה, כמבואר בסוגיה שיצא קציר העומר מכלל האיסור.
- מקור: "האב גולה על ידי הבן, והבן גולה ע"י האב. הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן, חוץ מגר תושב, וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב. גמ . האב גולה ע"י הבן. והאמרת: יצא האב המכה את בנו! דגמיר. וה" (מכות ח ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ה · סמג עשין עה
- מצב: נפסק
- הכרעה: כמסקנת הגמרא המחלקת בין גמיר ללא גמיר, וכך פסק הרמב"ם (רוצח ה,ה)
- מקור: "הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן, חוץ מגר תושב," (מכות ח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה כלישנה בגמרא, וכן פסק הרמב"ם (הל' רוצח פ"ה ה"ג)
גר תושב שהרג בשגגה גולה לעיר מקלט רק אם הרג גר תושב אחר, ולא אם הרג ישראל
- מקור: "וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב. גמ . האב גולה ע"י הבן. והאמרת: יצא האב המכה את בנו! דגמיר. והאמרת: אף על גב דגמיר מצוה קעביד! בשוליא דנגרי. שוליא דנגרי, חיותא היא דלמדיה!" (מכות ח ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה הפשוטה, ולא מצאנו מחלוקת בעניין זה בסוגיה, וכך פסק הרמב"ם
הבן שהרג את אביו בשגגה גולה לעיר מקלט ואינו נחשב יוצא מן הכלל של "מכה נפש"
- מקור: "דגמיר אומנותא אחריתי. והבן גולה ע"י האב כו . ורמינהי: מכה נפש - פרט למכה אביו! אמר , לא קשיא: הא , והא רבנן; ל דאמר: חנק חמור מסייף, שגגת סייף ניתנה לכפרה, שגגת חנק לא ניתנה לכפרה; לרבנן דאמרי: סייף ח" (מכות ח ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: מ"ד חנק חמור מסייף (שגגת סייף ניתנה לכפרה, שגגת חנק לא) ~ רבנן: סייף חמור מחנק (שגגתו ניתנה לכפרה, שגגת חנק לא)
- הכרעה: נפסק כרבנן שסייף חמור מחנק, ולכן הורג אביו בשגגה - שדינו בסייף - גולה, כפסק הרמב"ם (רוצח ה,ה) שהבן גולה על הריגת אביו בשוגג
המזיק בחבלה את אביו או אמו בשוגג – חייב גלות ואינו נחשב כמזיד לחיוב מיתה
- מקור: "פרט לעושה חבורה באביו בשוגג, ס"ד אמינא: כיון דבמזיד בר קטלא הוא, בשוגג נמי ליגלי, קמ"ל. הכל גולין על ידי ישראל וכו . הכל גולין על ידי ישראל לאיתויי מאי? לאיתויי עבד וכותי. תנינא להא דת"ר:" (מכות ח ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה טו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון הגמרא, שהמכה אביו או אמו בשוגג פטור ממיתה אך חייב גלות ככל שוגג, כפי שפסק הרמב"ם.
ישראל המכה כותי או עבד בהכאה שיש בה חבורה - לוקה, אף שאינו לוקה על קללתו
- מקור: "עבד וכותי גולה ולוקה ע"י ישראל, וישראל גולה ולוקה ע"י כותי ועבד. בשלמא עבד וכותי גולה ע"י ישראל ולוקה, גולה - דקטליה, ולוקה - דלטייה; אלא ישראל גולה ולוקה ע"י כותי, בשלמא גולה - דקטליה, אלא לוקה אמאי?" (מכות ח ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: °ר"שרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב אחא בר יעקברב אחא בר יעקב אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר יעקברב הונא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם (רוצח ה,ג) פסק כמסקנת הגמרא שישראל לוקה על הכאת כותי ועבד רק כשהכהו הכאה שיש בה חבלה, שכן "ונשיא בעמך" ממעט מקללה בלבד ולא ממכה, וזו אינה מחלוקת אלא בירור הלכתי שהגיע למסקנה אחת.
ישראל שהכה כותי הכאה שאין בה כדי להמית ולבסוף מת ממנה - גולה על המיתה ולוקה על עצם ההכאה
- מקור: "כגון שהכהו הכאה" (מכות ח ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טז, הלכה יב · סמג לאוין קצט
- חכמים בסוגיה: רב אחא בר יעקברב אחא בר יעקב אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר יעקברב הונא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כמסקנת רב אחא בריה דרב איקא שדחה את התירוצים הקודמים בסוגיה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק טז הלכה יב.
דף ט א
[עריכה]המכה את חברו הכאה שאין בה שווי פרוטה - לוקה, ואין מקישים דין הכאה לדין קללה
- מקור: "הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה - לוקה, ולא מקשינן הכאה לקללה. חוץ מעל ידי גר תושב וכו . אלמא גר תושב עובד כוכבים הוא, אימא סיפא: גר תושב גולה ע"י גר תושב! אמר , לא קשיא: כאן בגר תושב שהרג גר תושב," (מכות ט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, סנהדרין, פרק טז, הלכה יב · רמב"ם, חובל, פרק ה, הלכה ג · סמג עשין ע · שו"ע חו"מ סימן תכ סעיף ב
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רבי אמי אמר רבי יוחנן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן תכ
גר תושב שהרג ישראל אינו גולה לעיר מקלט, ואינו נהרג עליו ביד קרוב הגואל, אלא נידון בבית דין ונהרג
- מקור: "כאן בגר תושב שהרג ישראל. איכא דרמי קראי אהדדי, כתיב: לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים, וכתיב: והיו לכם הערים למקלט, לכם - ולא לגרים! אמר , ל"ק: כאן בגר תושב שהרג ישראל, כאן בגר תושב שהרג ג" (מכות ט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא המיישבת את הכתובים בין גר תושב שהרג ישראל לגר תושב שהרג גר תושב, וכן פסק הרמב"ם
הסובר "אומר מותר" כשגלה חלב לשמן בהריגת אדם - האם נחשב אנוס או קרוב למזיד
- מקור: "באומר מותר. א"ל : אומר מותר - אנוס הוא! א"ל, שאני אומר: אומר מותר - קרוב למזיד הוא. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: כסבור בהמה ונמצא אדם, כנעני ונמצא גר תושב - אומר: חייב, אומר מותר - קרוב למזיד הוא; אומר: פט" (מכות ט א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ד · רמב"ם, מלכים, פרק י, הלכה א
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבא ~ רב פפא: רבא סבר אומר מותר קרוב למזיד וחייב גלות, רב פפא (בשם רבה) סבר אומר מותר הרי הוא אנוס ופטור
- הכרעה: נפסק כרבא שאומר מותר קרוב למזיד וחייב גלות, כשיטת רמב"ם רוצח פ"ה ה"ד ומלכים פ"י ה"א
דף ט ב
[עריכה]- מקור: "שבן נח נהרג, שהיה לו ללמוד ולא למד. מתני ." (מכות ט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מלכים, פרק י, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא ברמב"ם, הלכות מלכים פרק י הלכה א
הרוצח בשגגה כשהוא סומא - האם גולה לעיר מקלט
- מקור: "הסומא אינו גולה, דברי רבי יהודה; ר מאיר אומר: גולה." (מכות ט ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה יד · סמג עשין עה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה ~ ר' מאיר: ר' יהודה סובר סומא שהרג בשגגה אינו גולה, ר' מאיר סובר שגולה
- הכרעה: נפסק כר' יהודה שסומא אינו גולה, כפסק הרמב"ם (רוצח ו, יד) והסמ"ג
סומא שהרג אדם אינו גולה לערי מקלט
- מקור: "השונא אינו גולה; רבי יוסי אומר: השונא נהרג, מפני שהוא כמועד; רבי שמעון אומר: יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה, זה הכלל: כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה, ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה. גמ . ת"ר: ב" (מכות ט ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ו, הלכה י
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלכה זו נלמדת מברייתא ("בלא ראות - פרט לסומא") ואין בה מחלוקת בסוגיה, ונפסק כן ברמב"ם
שש ערי מקלט נקבעו, שלוש בעבר הירדן ושלוש בארץ כנען
- מקור: "לערי מקלט, לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען," (מכות ט ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שקבעה חלוקה זו, וכן פסק הרמב"ם
שלוש ערי המקלט שבעבר הירדן אינן קולטות עד שיבחרו שלוש ערי המקלט שבארץ כנען
- מקור: "שנאמר: את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו . עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל" (מכות ט ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ב · סמג עשין עו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה והברייתא הנלמד מהכתוב, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג
שלוש ערי המקלט שבעבר הירדן אינן קולטות עד שיבחרו גם שלוש הערים שבארץ כנען
- מקור: "לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר: שש ערי מקלט תהיינה, עד שיהיו ששתן קולטות כאחת." (מכות ט ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שלמדה זאת מ"שש ערי מקלט תהיינה" - עד שיהיו ששתן קולטות כאחת, וכך פסק הרמב"ם.
יש לכוון דרכים ישרות בין ערי המקלט שנאמר "תכין לך הדרך"
- מקור: "ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר: תכין לך הדרך ושלשת וגו ." (מכות ט ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, כרמב"ם הלכות רוצח פרק ח הלכה ה
- מקור: "ומוסרין להן שני ת"ח, שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו; רבי מאיר אומר: (אף) הוא מדבר ע"י עצמו, שנאמר: וזה דבר הרוצח. רבי יוסי בר יהודה אומר:" (מכות ט ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ח
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ מוסרים לו שני ת"ח שידברו אליו; רבי מאיר ~ אין צריך, הוא עצמו מדבר ומזהיר את הגואל
- הכרעה: נפסק כחכמים שמוסרים לו שני תלמידי חכמים, כלשון הרמב"ם
ההורג בשוגג נשלח בתחילה לעיר מקלט וב"ד שולחים ומביאים אותו לדין, ולפי חיובו דנים אותו
- מקור: "בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, וב"ד שולחין ומביאין אותו משם, מי שנתחייב מיתה בב"ד - הרגוהו, ושלא נתחייב מיתה - פטרוהו, מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר: והשיבו אותו העדה אל עי" (מכות ט ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ז
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: כרבי יוסי בר יהודה, וכן נפסק ברמב"ם רוצח פ"ה ה"ז
ערי המקלט בעבר הירדן ובארץ כנען צריכות להיות משולשות ומכוונות זו כנגד זו במרחקים שווים
- מקור: "שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען, ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם, חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ושלשת -" (מכות ט ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: מדרש הכתובים בברייתא ללא מחלוקת, נפסק כפשוטו ברמב"ם
ערי המקלט צריכות להיות משולשות במרחקיהן זו מזו
- מקור: "שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת? אמר : בגלעד שכיחי רוצחים," (מכות ט ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שהערים משולשות במרחק שווה ביניהן, כרמב"ם רוצח פ"ח ה"ז
דף י א
[עריכה]- מקור: "הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הללו לדעת קולטות, שלא לדעת אינן קולטות. וחברון עיר מקלט הוא? והכתיב: ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה! אמר : פרוודהא, דכתיב: ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה" (מכות י א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ט · סמג עשין עז
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי אביי בגמרא, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ח, ט) שערי המקלט קולטות בכל גוני ואילו שאר ערי הלוים קולטות רק הורג במתכוון
ערי מקלט אין מקימים אותן אלא כעיירות בינוניות במקום מים, שווקים וריבוי אוכלוסין
- מקור: "ערים הללו, אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינוניות; ואין מושיבין אותן אלא במקום מים, ואם אין שם מים - מביאין להם מים; ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים; ואין מושיבין אותן א" (מכות י א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא, וכן פסק הרמב"ם (רוצח פ"ח ה"ח)
אין פורסים מצודות או מפשילים חבלים בתחומי ערי מקלט, כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם
- מקור: "ושוין, שאין פורסין בתוכן מצודות, ואין מפשילין לתוכן חבלים, כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם. א"ר : מאי קרא? ונס אל אחת מן הערים האל וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. תנא:" (מכות י א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה שהיא ברייתא מוסכמת ("ושוין"), כמובא ברמב"ם רוצח פרק ח הלכה ח
תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלים את רבו עמו כדי שתהא לו חיות תורה
- מקור: "תלמיד שגלה - מגלין רבו עמו, שנאמר: וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר ר : מכאן" (מכות י א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה א · סמג עשין עו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא הלומדת "וחי" - שצריך שתהא לו חיות, וכך פסק הרמב"ם (הלכות רוצח פרק ז הלכה א)
אין ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון
- מקור: "שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. א"ר : הרב שגלה - מגלין ישיבתו עמו. איני? והא א"ר : מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר: את בצר במדבר וגו , וכתיב בתריה: וזאת התורה! לא קשיא: הא בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא" (מכות י א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, ת"ת, פרק ד, הלכה א · סמג עשין יב · שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ז
- חכמים בסוגיה: יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, תנחום בר חנילאירבי תנחום בר חנילאי אמורא א״י · דור ב׳רבי תנחום בר חנילאי°, רבי שמלאירבי שמלאי אמורא א״י · דור ב׳רבי שמלאירבי יהודה נשיאה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת ר' זעירא שאין לשנות (ללמד) תלמיד שאינו הגון, וכך נפסק בשו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ז
הרב שגולה לעיר מקלט - תלמידיו ומקום ישיבתו גולים עמו
- מקור: "הרב שגלה - מגלין ישיבתו עמו. איני? והא א"ר : מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר: את בצר במדבר וגו , וכתיב בתריה: וזאת התורה! לא קשיא: הא בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא דלא עסיק בה. ואי בעית אימא: מאי קולטי" (מכות י א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה א · סמג עשין עו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ז, א)
דף י ב
[עריכה]חובה לכתוב "מקלט" על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לעיר מקלט
- מקור: "מקלט היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם. אמר : מאי קרא? תכין לך הדרך, עשה לך הכנה לדרך. רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: טוב וישר ה על כן יורה חטאים בדרך - אם לחטאים יורה, ק" (מכות י ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה ה · סמג עשין עו
- חכמים בסוגיה: רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (רוצח פ"ח ה"ה) שכותבין על פרשת דרכים "מקלט מקלט" כדי שיכירו הרוצחים ויפנו שם
אדם ההולך בדרך שרוצה בה, מסייעים ומוליכים אותו בה מן השמים
- מקור: "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב: לא תלך עמהם, וכתיב: קום לך אתם; מן הנביאים, דכתיב: אני ה אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך; מן הכתובים, דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן" (מכות י ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תשובה, פרק ה, הלכה א
- חכמים בסוגיה: רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: עיקרון אגדי-מוסרי, הרמב"ם פסקו להלכה בהלכות תשובה כביטוי לעניין הבחירה וסיוע שמים לרוצה להיטהר
גואל הדם שהרג רוצח שגלה לעיר מקלט לאחר שיצא ממנה - האם חייב מיתה או פטור
- מקור: "רוצח שגלה לעיר מקלט, ומצאו גואל הדם והרגו - פטור. קסבר: ולו אין משפט מות, בגואל הדם הוא דכתיב. מיתיבי: ולו אין משפט מות, ברוצח הכתוב מדבר; אתה אומר: ברוצח, או אינו אלא בגואל הדם? כשהוא אומר: והוא לא ש" (מכות י ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ט
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: מ"ד (בגמרא): "ולו אין משפט מות" נאמר בגואל הדם - ולכן גואל הדם שהרג פטור ~ מקשן (מברייתא): "ולו אין משפט מות" נאמר ברוצח - ולכן גואל הדם שהרג חייב
- הכרעה: נפסק כהברייתא שהפסוק נאמר ברוצח, וממילא גואל הדם שהרג את הרוצח חייב מיתה, כפי שפסק הרמב"ם (רוצח ה,ט) שההורגו נהרג עליו.
שלוחי בית דין אומרים לרוצח בשגגה שלא ינהג בעצמו כשופך דמים, שבשגגה בא המעשה לידו
- מקור: "אומרים לו: אל תנהג בו מנהג שופכי דמים, בשגגה בא מעשה לידו; אומר: הוא מדבר ע"י עצמו, שנאמר: וזה דבר הרוצח, אמרו לו: הרבה שליחות עושה. אמר מר: בשגגה בא מעשה לידו. פשיטא, דאי במזיד בר גלות הוא? אין, והא " (מכות י ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שמלוין את הרוצח בשגגה ואומרים לו כן, כרמב"ם
עיר מקלט שרוב יושביה רוצחים אינה קולטת את הרוצח שנס לשם
- מקור: "עיר שרובה רוצחים - אינה קולטת, שנאמר: ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ולא שהושוו דבריהן לדבריו. וא"ר אלעזר:" (מכות י ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רבי אלעזר, שנלמד מהכתוב "ולא שהושוו דבריהן לדבריו", וכן פסק הרמב"ם
עיר שאין בה זקנים בפועל - האם ערי המקלט שבה קולטות את הרוצח
- מקור: "עיר שאין בה זקנים אינה קולטת, דבעינן זקני העיר וליכא. איתמר: עיר שאין בה זקנים - ור אסי, חד אומר: קולטת, וחד אומר: אינה קולטת. למאן דאמר אינה קולטת, בעינן זקני העיר וליכא; למאן דאמר קולטת, מצוה בעלמא." (מכות י ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' אמי ~ ר' אסי: חד אמר קולטת (דבעינן זקני העיר הוי מצוה בעלמא ואינו מעכב), וחד אמר אינה קולטת (דבעינן זקני העיר וליכא, ומעכב)
- הכרעה: נפסק כמאן דאמר קולטת, שהרמב"ם (רוצח ז, ו) פסק שהעיר קולטת אף שאין בה זקנים, שהצורך בזקני העיר הוא מצוה בעלמא ואינו מעכב את הקליטה
דף יא א
[עריכה]ספר תורה שנכתב שלא כסדרו (שדילג פרשה וכתבה למפרע) פסול
- מקור: "פסול. למ"ד פסול, דכתיב: למען תהיה תורת ה בפיך, ואיתקש כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין -" (מכות יא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ס"ת, פרק ט, הלכה יג · סמג עשין כה · שו"ע יו"ד סימן רעח סעיף א
- מצב: נפסק
- מחלוקת: מ"ד פסול ~ מ"ד כשר: האם ההיקש "למען תהיה תורת ה' בפיך" לתפילין מחייב סדר בכתיבת ס"ת כפי שנדרש בתפילין, או שדי בכתיבה מאוחרת יותר
- הכרעה: נפסק כמ"ד פסול, שכן הוקשה כל התורה לתפילין וכשם שתפילין הכתובים שלא כסדרן פסולים כך ס"ת
תפילין נתפרות בגידין ולא בפשתן
- מקור: "הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין, אף כל לתופרן בגידין. ואידך? כי איתקש למותר בפיך, להלכותיו לא איתקש. אמר : חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנא. ולית הלכתא כוותיה. מתני ." (מכות יא א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תפילין, פרק ג, הלכה ט · סמג עשין כב · שו"ע או"ח סימן לב סעיף מט
- מצב: נפסק
- מחלוקת: חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנא ~ הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין: מר בר רב אשי סבר שאפשר לתפור בפשתן, ואילו ההלכה קובעת שיש לתפור בגידין דווקא
- הכרעה: נפסק כהלכה למשה מסיני שתופרים בגידין, "ולית הלכתא כוותיה" (דמר בר רב אשי), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
מות כהן גדול (משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים, או שעבר ממשיחותו) מחזיר את הרוצח מגלותו
- מקור: "אחד משוח בשמן המשחה, ואחד המרובה בבגדים, ואחד שעבר ממשיחותו - מחזירין את הרוצח; רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שי" (מכות יא א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ט · סמג עשין עז
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יהודה ~ חכמים: רבי יהודה מוסיף שאף מות משוח מלחמה מחזיר את הרוצח, וחכמים חולקים וסוברים שרק שלושת הכהנים הנזכרים מחזירים
- הכרעה: נפסק כחכמים דלא כרבי יהודה, כלשון המשנה הסתמית שהובאה להלכה (רמב"ם רוצח ז,ט)
דף יא ב
[עריכה]מי שנידה חברו על תנאי, אם התקיים התנאי המחייב נידוי, צריך הפרה ואינו מסתלק מאליו
- מקור: "נידוי על תנאי צריך הפרה. מנלן? מיהודה, דכתיב: אם לא הביאותיו אליך וגו , וא"ר שמואל בר נחמני א"ר , מאי דכתיב: יחי ראובן ואל ימות וגו וזאת ליהודה? כל אותן מ שנה שהיו ישראל במדבר, עצמותיו של יהודה היו מג" (מכות יא ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ת"ת, פרק ז, הלכה יא · סמג לאוין רח · שו"ע יו"ד סימן שלד סעיף ל
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא הלומדת מיהודה שנידוי על תנאי צריך הפרה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
- מקור: "במיתת אחד מהן? ת"ש: נגמר דינו בלא כ"ג - אינו יוצא משם לעולם; ואם איתא, ליהדר (ביה) בדהנך! בדליכא. מתני ." (מכות יא ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ט
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך מבואר במסקנת הגמרא (בדליכא כהן גדול כלל), וכן פסק הרמב"ם להלכה
- מקור: "משנגמר דינו מת כ"ג - ה"ז אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג, ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני." (מכות יא ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, שההבחנה היא אם מת הכהן הגדול לפני גמר הדין או לאחריו, כרמב"ם רוצח פרק ז הלכה יא
הרוצח שנגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג את הכהן גדול, וכהן גדול שהרג - כולם אינם נפטרים מהגלות לעולם
- מקור: "נגמר דינו בלא כ"ג, וההורג כ"ג, וכ"ג שהרג - אינו יוצא משם לעולם." (מכות יא ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה במכות יא ב, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ז, י) בלא חילוק.
- מקור: "ואינו יוצא לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות, ואפי ישראל צריכים לו, ואפי שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר: אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו." (מכות יא ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ז, ח)
תחום עיר המקלט קולט את הרוצח כשם שהעיר עצמה קולטת, ורוצח שיצא חוץ לתחום ונמצא - מותר להורגו
- מקור: "כשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם - רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם; רבי עקיבא אומר:" (מכות יא ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה יא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי הגלילי ~ רבי עקיבא: לרבי יוסי הגלילי מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם להורגו, ולרבי עקיבא רשות ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא שרשות ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם, וכך פסק הרמב"ם
רוצח שגלה לעיר מקלט ולאחר שנגמר דינו ברח ממנה - הרגו גואל הדם פטור, והרגו כל אדם אחר חייב
- מקור: "רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו. גמ . מ"ט? אמר : ק"ו, ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו, מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה. ודלמא האי דגלה איכפר ליה, האי דלא גלה לא! מידי גלות קא מכפרא? מיתת כהן הוא דמכפרא." (מכות יא ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה י
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הסוגיה מהקל וחומר: מי שגלה כבר יצא בדינו, מי שלא גלה כלל אינו דין שיגלה - וכפי שפסק הרמב"ם (רוצח ה, י)
גולה שנגמר דינו ומת בעיר מקלטו לפני שיצא, מוליכים את עצמותיו לארצו
- מקור: "נגמר דינו ומת - מוליכין את עצמותיו לשם, דכתיב: לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן, ואיזהו ישיבה שהיא בארץ? הוי אומר: זו קבורה. תנא:" (מכות יא ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ז, ג) שמוליכים את עצמותיו למקומו
רוצח בשגגה שמת בעיר מקלט קודם מיתת הכהן הגדול - מוליכים עצמותיו לקבורה בארץ אחוזתו
- מקור: "מת קודם שמת כ"ג - מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו, דכתיב: ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו, איזהו ישיבה שהיא בארץ אחוזתו? הוי אומר: זו קבורה. נגמר דינו, ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה - פליגי בה ור יצחק נפחא, " (מכות יא ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא הלומדת מ"ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו" שזו קבורה, ולא נחלקו בכך; הרמב"ם פסק כך להלכה.
כהן שנודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ועבד עבודה, מהו דין הקרבנות שהקריב
- מקור: "בטלה כהונה. לימא, בפלוגתא דר"א ורבי יהושע קא מיפלגי! דתנן: היה עומד ומקריב ע"ג המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה - ר"א אומר: כל קרבנות שהקריב פסולין, ורבי יהושע" (מכות יא ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה יב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' אליעזר ~ ר' יהושע: ר"א אומר כל הקרבנות שהקריב פסולים, ור' יהושע אומר הראשונות כשרות ומכאן ואילך פסולות
- הכרעה: נפסק כר' יהושע שהקרבנות שהקריב בעודו כהן בחזקת כשרות כשרים, שכן קיימא לן שהעבודה שנעשתה בטרם נודע הפסול אינה מתבטלת למפרע
כהן שהזה ממי חטאת ונטמא בטומאה דחויה בין הזיה להזיה - אין הפרה נפסלת כליל אלא רק אותה הזיה בטלה
- מקור: "מכשיר; מאן דאמר מתה - כר יהושע, ומאן דאמר בטלה - כרבי אליעזר!" (מכות יא ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, ביאת מקדש, פרק ו, הלכה י
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יהושע ~ רבי אליעזר: ר' יהושע סובר שהפרה "מתה" ונפסלת כליל, ור' אליעזר סובר שרק ההזיה שנעשתה בטומאה "בטלה"
- הכרעה: נפסק כרבי אליעזר שבטלה ולא מתה, כפי שפסק הרמב"ם בביאת מקדש פרק ו הלכה י
דף יב א
[עריכה]הרוצח הבורח למזבח נקלט רק אם תפס בגגו של המזבח, ולא אם תפס בקרנותיו הבולטות
- מקור: "שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו; טעה -" (מכות יב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה יג · סמג עשין עה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהמזבח אינו קולט אלא גגו, וכך פסק הרמב"ם (רוצח ה, יג) שהתופס בקרנות המזבח ולא בגגו טעה ואין הדבר מועיל לו.
מזבח קולט רק כשהוא מזבח בית עולמים, ואינו קולט כשהוא מזבח שילה או במה
- מקור: "שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה. אומר: בהא נמי מיטעא טעה, טעה -" (מכות יב א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה יג · סמג עשין עה
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב יהודה אמר רב שמזבח קולט רק כשהוא מזבח בית עולמים, וכך פסק הרמב"ם.
המזבח אינו קולט את הרוצח אלא אם כן הוא כהן ואוחז בעבודה בפועל, אך זר התופס בקרנות המזבח אינו ניצל
- מקור: "שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא זר היה. אמר : שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה - שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה - שאינה קולטת אלא שוגג, ו" (מכות יב א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה יג · סמג עשין עה
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הדין מוסכם בסוגיה (אביי מוסיפו כטעות שלישית של יואב על טעויותיו שמנה רב יהודה אמר רב), ואין חולק על עצם ההלכה שהמזבח קולט כהן בעבודתו בלבד; כך נפסק ברמב"ם הלכות רוצח פרק ה הלכה יג.
ערי מקלט וגבולי המגרש שלהן לא נועדו לשם קבורה אלא לחיי הבהמה והרכוש והחיה
- מקור: "ערי מקלט לא נתנו לקבורה, דכתיב: ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם, לחיים נתנו ולא לקבורה. מיתיבי: שמה -" (מכות יב א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ד · רמב"ם, שמיטין, פרק יג, הלכה ג · סמג עשין קצה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מכות — ערי מקלט לא נועדו לקבורת רוצח שמת בהן אלא רק ליישוב חייהם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי עירובין — אין קוברים מתים בתוך תחום מגרש ערי הלוים
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט הדרשה "לחיים נתנו ולא לקבורה", וכן פסק הרמב"ם (רוצח ז,ד; שמיטין יג,ג)
רוצח בשגגה שגלה לעיר מקלט ומת בה - שם תהא קבורתו, ואין מעבירים עצמותיו למקום אחר
- מקור: "שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו! רוצח שאני, דגלי ביה רחמנא. כשם שהעיר קולטת וכו . ורמינהו: וישב בה," (מכות יב א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ג · סמג עשין עה · סמג עשין עו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הלימוד "שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו", והקושיה מ"וישב בה" נדחתה בכך שרוצח שאני שגילתה בו התורה דין מיוחד; כך נפסק ברמב"ם הלכות רוצח פרק ז הלכה ג.
מחילות שבתוך תחום עיר המקלט נחשבות כתחום העיר לענין קליטת רוצח ההורג בהן
- מקור: "בה - ולא בתחומה! אמר , לא קשיא: כאן לקלוט, כאן לדור. לדור, תיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש! אמר : לא נצרכה אלא למחילות. רוצח שיצא חוץ לתחום וכו . ת"ר: ורצח גואל הדם" (מכות יב א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כתירוץ הגמרא שהחילוק בין "בה" ל"בתחומה" הוא לענין קליטה מול דיור, וממילא מחילות נכללות בתחום לענין קליטה, כפסק הרמב"ם
רוצח שיצא חוץ לתחום עיר מקלטו והרגו גואל הדם - פטור
- מקור: "כאן לקלוט, כאן לדור. לדור, תיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש! אמר : לא נצרכה אלא למחילות. רוצח שיצא חוץ לתחום וכו . ת"ר: ורצח גואל הדם את הרוצח - מצוה ביד גואל הדם, א" (מכות יב א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ח, הלכה יא
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הרמב"ם פסק שגואל הדם פטור, מדין מצוה ולא רשות, ואין בזה מחלוקת בסוגיה
מחילות ערי המקלט דינן כעיר ומצטרפות לתחום קליטתה ולא כמגרש
- מקור: "דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש! אמר : לא נצרכה אלא למחילות. רוצח שיצא חוץ לתחום וכו . ת"ר: ורצח גואל הדם את הרוצח - מצוה ביד גואל הדם, אין גואל הדם רשות ביד כל אדם, דברי רבי" (מכות יב א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, שמיטין, פרק יג, הלכה ד · סמג עשין קצה
- חכמים בסוגיה: אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רב ששתרב ששת אמורא בבל · דור ג׳רב ששת°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב ששת שאמר לא נצרכה אלא למחילות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת נפש
ההורג נחש הרודף להורגו - האם דינו כדין הורג אדם (מזיד נהרג, שוגג גולה)
- מקור: "וההורגו) במזיד - נהרג, בשוגג - גולה! לא קשיא, הא כמאן דאמר: אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, הא כמאן דאמר: לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם. אמר : מסתברא כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם, שלא יהא סופו חמו" (מכות יב א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק א, הלכה ה
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: מ"ד "דברה תורה כלשון בני אדם" (הביטוי "והרגו" הוא ביטוי בעלמא, ואין דין הריגה ממש, לכן פטור לגמרי) ~ מ"ד "לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם" (יש כאן דין הריגה ממש - במזיד נהרג ובשוגג גולה)
- הכרעה: נפסק כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם, שכן מסתבר "שלא יהא סופו חמור מתחילתו" - הרי מתחילה מותר להרגו לכתחילה בלא שום חטא, ואיך יתחייב בסופו מיתה או גלות.
המכה אביו או אמו בשוגג - חייב גלות לעיר מקלט
- מקור: "בשוגג - גולה! לא קשיא, הא כמאן דאמר: אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, הא כמאן דאמר: לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם. אמר : מסתברא כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם, שלא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו - במ" (מכות יב א אות י)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה י
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: מ"ד "דברה תורה כלשון בני אדם" (ואין דין מיוחד למכה הורים, ובשוגג פטור) ~ מ"ד "לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם" (ולכן במזיד נהרג ובשוגג גולה)
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שאף למ"ד דברה תורה כלשון בני אדם, מסתברא שבשוגג גולה, שלא יהא סופו חמור מתחילתו; וכך פסק הרמב"ם.
- מקור: "אין בנו נעשה לו גואל הדם; לימא, הא רבי יוסי הגלילי והא ! ותסברא? בין למ"ד מצוה, בין למ"ד רשות, מי שרי? והאמר , וכן תנא דבי רבי ישמעאל:" (מכות יב א אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ה, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין (מובאת סתירה בין שתי תניות והן מתורצות ולא כמחלוקת: הא בבנו הא בבן בנו)
- הכרעה: נפסק כתירוץ הגמרא: בבנו עצמו אינו נעשה גואל הדם משום שאין הבן נעשה שליח לאביו להכותו, ואילו בבן בנו נעשה גואל הדם - כפי שהביא הרמב"ם (רוצח ה,יא)
אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו, חוץ ממסית שנאמר בו "לא תחמול ולא תכסה עליו"
- מקור: "לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו," (מכות יב א אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק א, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם בגמרא כברייתא דבי ר' ישמעאל, וכך נפסק ברמב"ם הלכות רוצח פ"א ה"ג
מסית לעבודה זרה - חייבים על פיו אף שהוא קרוב לו, ואינו יכול לחסוך עצמו מחיוב עדות
- מקור: "חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה: לא תחמול ולא תכסה עליו! אלא לא קשיא:" (מכות יב א אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה יד · סמג לאוין ריג · שו"ע יו"ד סימן רמא סעיף ה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שמסית חייבים עליו אף בקרוב, שנאמר "לא תחמול ולא תכסה עליו", ואין להצילו מדין קרוב או נוגע בעדות
קטן שהכה או קילל את אביו לאחר שהזקין ואינו הגון, האם חייב מיתה או שאין דינו כמזיד
- מקור: "הא בבנו, והא בבן בנו. מתני . אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום - הכל הולך אחר הנוף. גמ . ורמינהי:" (מכות יב א אות נ)
- פוסקים: רמב"ם, ממרים, פרק ה, הלכה יד
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הכרעה כרמב"ם שפסק שקטן שהכה אביו פטור, שאין חיוב מיתה אלא בגדול שהכה במזיד, ובקטן אין ענישה זו נוהגת
- מקור: "אילן שהוא עומד (בתוך הפנים) +מסורת הש"ס: בפנים + ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים - מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ! מעשר אערי מקלט קא רמית? מעשר - בחומה תלה רחמנא, ערי מקלט - ב" (מכות יב א אות ס)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק א, הלכה ג
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כפשט הגמרא, שבערי מקלט "בדירה תלה רחמנא" ואין בזה מחלוקת, בניגוד למעשר שהולך אחר הנוף מכנגד החומה; הרמב"ם (רוצח א,ג) פסק שהעיקר הוא הקובע לענין ערי מקלט.
דף יב ב
[עריכה]ההורג נפש באותה העיר גולה משכונה לשכונה, ובן לוי גולה מעיר לעיר
- מקור: "מאי אחר הנוף? אף אחר הנוף. מתני . הרג באותה העיר - גולה משכונה לשכונה, ובן לוי - גולה מעיר לעיר. גמ . ת"ר: ושמתי לך מקום וגו , ושמתי לך - בחייך, מקום - ממקומך, אשר ינוס שמה - מלמד שהיו ישראל מגלין במד" (מכות יב ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה טו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה, כפי שהביא הרמב"ם
הרוצח בעיר גולה משכונה לשכונה, ובן לוי גולה מעיר לעיר
- מקור: "הרג באותה העיר - גולה משכונה לשכונה, ובן לוי - גולה מעיר לעיר. גמ . ת"ר: ושמתי לך מקום וגו , ושמתי לך - בחייך, מקום - ממקומך, אשר ינוס שמה - מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר. להיכן מגלין? למחנה לויה," (מכות יב ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ה · סמג עשין מה · ועשה מו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו כלשונה, שכן היא המקור לדין הרמב"ם והסמ"ג
לוי שהרג נפש ברשגה וגלה מפלכו לפלך אחר, אם חזר וגלה לפלכו הראשון - פלכו קולטו ואינו צריך לגלות ממנו
- מקור: "מכאן אמרו: בן לוי שהרג - גולה מפלך לפלך, ואם גלה לפלכו - פלכו קולטו. אמר רב אחא בריה דרב איקא: מאי קרא? כי בעיר מקלטו ישב, עיר שקלטתו כבר. מתני ." (מכות יב ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ה · סמג עשין מה · ועשה מו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה והגמרא, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ז,ה)
רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם רוצח אני, ואם אמרו אף על פי כן יקבל מהם
- מקור: "כיוצא בו, רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם: רוצח אני. אמרו לו: אף על פי כן - יקבל מהן, שנאמר: וזה דבר הרוצח." (מכות יב ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח, פרק ז, הלכה ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ז,ז)