ביאור:דיני חגיגה/פרק שני
לא בדוק
הדינים העולים מחגיגה פרק שני
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף טו ב
[עריכה]מותר ללמוד תורה מרב גדול בתורה אף אם מעשיו אינם הגונים, ולא מרב קטן שאינו הגון
- מקור: "אם דומה הרב למלאך ה צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו אמר ר"מ קרא אשכח ודרש ( ) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי רב חנינא אמר מהכא ( ) שמעי בת וראי והטי" (חגיגה טו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תלמוד תורה, פרק ד, הלכה א · שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ח
- חכמים בסוגיה: °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, רבה בר בר חנהרבה בר בר חנה אמורא א״י · דור ג׳רבה בר בר חנהרבי יוחנן°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ר"לריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רב דימירב דימי אמורא בבל · דור ג׳רב דימי°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא "הא בגדול הא בקטן" - שרבי מאיר למד מאלישע בן אבויה מפני גדלותו בתורה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
דף טז א
[עריכה]אסור להסתכל בקשת, בנשיא ובכהנים בשעת ברכת כהנים
- מקור: "בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה בנשיא דכתיב ( ) ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש ד" (חגיגה טז א אות א)
- פוסקים: שו"ע או"ח סימן רכט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שהמסתכל בשלושה אלו עיניו כהות, ואין בכך מחלוקת.
אסור להסתכל בכהנים בזמן נשיאת כפיים בעודם מברכים בשם המפורש בבית המקדש
- מקור: "ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה בנשיא דכתיב ( ) ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש דרש ר יהודה ב" (חגיגה טז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תפלה, פרק יד, הלכה ז · סמג עשין כ · שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדריש לקיש בשם ר' יהודה בר נחמני שהמסתכל בכהנים בעת ברכתם עיניו כהות, וכן נקבע להלכה ברמב"ם ובשו"ע
האם סומכים ביו"ט על קרבן (סמיכת ידיים על ראש הקרבן)
- מקור: "לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר" (חגיגה טז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — האם מותר לסמוך על קרבן שלמי חגיגה ביום טוב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — האם מותר לסמוך (לסמוך את הידיים על הקרבן) ביום טוב
- חכמים בסוגיה: זריקארבי זריקא אמורא א״י · דור ד׳רבי זריקארבי אמי°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: הזוגות החולקים: בן יועזר, יהושע בן פרחיה, יהודה בן טבאי, אבטליון, שמאי - אוסרים לסמוך ~ יוסף בן יוחנן, ניתאי הארבלי, שמעון בן שטח, שמעיה, הלל - מתירים לסמוך
- הכרעה: נפסק כהלל (הזוג האחרון, שדעתו נתקבלה להלכה) שסומכין ביום טוב, כמבואר ברמב"ם הלכות חגיגה פרק א הלכה ט
דף טז ב
[עריכה]עדים זוממים אינם נהרגים, לוקים או משלמים עד שיוזמו שני העדים גם יחד
- מקור: "אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח ע" (חגיגה טז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כ, הלכה א · סמג עשין קז · שו"ע חו"מ סימן לח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מכות — עדים זוממים ניהרגים רק לאחר שנגמר דינם, לא מכשעת שקיבלו עדותם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — האם כשרים למשחקים בקוביה כשרים לעדות החודש
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כחכמים (שמעון בן שטח) שאין עדים זוממים נהרגים עד שיזומו שניהם, נגד דעת יהודה בן טבאי שהודה בעצמו שטעה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
עדים זוממים אינם נהרגים, נלקים או משלמים ממון עד שיזומו שני העדים כאחד
- מקור: "ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבו" (חגיגה טז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כ, הלכה א · סמג עשין קז · שו"ע חו"מ סימן לח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מכות — עדים זוממים ניהרגים רק לאחר שנגמר דינם, לא מכשעת שקיבלו עדותם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — האם כשרים למשחקים בקוביה כשרים לעדות החודש
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי שמעון בן שטח שהעד הראשון אינו נהרג/נענש עד שיזומו שניהם, כמבואר ברמב"ם עדות פרק כ הלכה א ובשו"ע חו"מ סימן לח.
אין עדים זוממין נהרגים, לוקים או משלמים ממון עד שיוזמו שני העדים יחד
- מקור: "ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג " (חגיגה טז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כ, הלכה א · סמג עשין קז · שו"ע חו"מ סימן לח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי מכות — עדים זוממים ניהרגים רק לאחר שנגמר דינם, לא מכשעת שקיבלו עדותם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ראש השנה — האם כשרים למשחקים בקוביה כשרים לעדות החודש
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי שמעון בן שטח שאין עדים זוממים נענשים עד שיוזמו שניהם, כפי שקיבל עליו יהודה בן טבאי עצמו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
סמיכה על קרבן חייבת להיות בכל כוחו
- מקור: "סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך מיתיבי ( ) דבר אל בני ישראל וסמך" (חגיגה טז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ט · רמב"ם, מעשה קרבנות, פרק ג, הלכה יג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — האם מותר לסמוך על קרבן שלמי חגיגה ביום טוב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — האם מותר לסמוך (לסמוך את הידיים על הקרבן) ביום טוב
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רמי בר חמארמי בר חמא אמורא בבל · דור ד׳רמי בר חמא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רמי בר חמא ~ מסקנת הגמרא מברייתא: רמי בר חמא הוכיח מ"וסמך" שבעינן כל כוחו, ודחתה הגמרא מברייתת נשים סומכות לנחת רוח שאין צריך כל כוחו
- הכרעה: נפסק כרמי בר חמא שסמיכה בכל כוחו בעינן, כמבואר ברמב"ם חגיגה פ"א ה"ט ומעשה הקרבנות פ"ג הי"ג, ודחיית הראיה מנשים אינה סותרת שכן שם רק לנחת רוח הקילו
נשים אינן סומכות על קרבנן, ואף אם ירצו – אין בכך תוקף של סמיכה
- מקור: "בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ור (ישמעאל) שמעון אומרים בנות ישראל סומכות רשות אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא " (חגיגה טז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ח · סמג עשין קפג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מותר להביא שלמים ועולות ביום טוב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — חגיגת ארבעה עשר (יום ראשון של חג) דוחה את השבת, ושאר ימי החג אינם דוחים שבת
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רמי בר חמארמי בר חמא אמורא בבל · דור ד׳רמי בר חמא°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תנא קמא: בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ~ ר' יוסי ור' שמעון: בנות ישראל סומכות ברשות
- הכרעה: נפסק כתנא קמא שאין בנות ישראל סומכות כלל, וכפי שביאר ר' אמי שאף הסמיכה שהייתה בעזרת נשים לא הייתה סמיכה ממש אלא לעשיית נחת רוח בעלמא, וכך פסק הרמב"ם בהלכות חגיגה שאין נשים סומכות.
דף יא ב
[עריכה]אין מוסרים מעשה מרכבה ליחיד אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו
- מקור: "במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו: אין דורשין בעריות בשלשה: מ"ט אילימא משום דכתיב ( ) איש איש אל כל שאר בשרו איש איש תרי שאר בשרו חד ואמר רחמנא לא תקרבו לגלות ערוה אלא " (חגיגה יא ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ד, הלכה י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — אין דורשים בהלכות עריות בפני שלושה תלמידים, ואין דורשים במעשה בראשית בפני שניים
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שאין דורשין במרכבה ליחיד אלא אם כן חכם ומבין מדעתו, וכן פסק הרמב"ם להלכה
אין מלמדים מעשה מרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו
- מקור: "במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו: אין דורשין בעריות בשלשה: מ"ט אילימא משום דכתיב ( ) איש איש אל כל שאר בשרו איש איש תרי שאר בשרו חד ואמר רחמנא לא תקרבו לגלות ערוה אלא מעתה דכתיב ( ) איש איש " (חגיגה יא ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ד, הלכה יא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שאין מוסרים סתרי מעשה מרכבה אלא ליחיד חכם המבין מדעתו, כפי שהביא הרמב"ם להלכה
בני נח מוזהרים על ברכת השם ועל עבודה זרה כישראל
- מקור: "לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם ועל ע"ז כישראל האי נמי מיבעי ליה לרבות את הנכרים" (חגיגה יא ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, מלכים, פרק ט, הלכה ב
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הלימוד מ"איש איש כי יקלל" ו"איש איש אשר יתן מזרעו למולך" מתקבל כפשוטו בגמרא ללא חולק, ונפסק כן ברמב"ם הלכות מלכים פ"ט ה"ב.
בני נח מוזהרים על העריות ככל דיני עריות שנאמרו בישראל, נלמד מ"ושמרתם את משמרתי"
- מקור: "שמוזהרין על העריות כישראל אלא מדכתיב ( ) ושמרתם את משמרתי ושמרתם תרי משמרתי חד ואמר רחמנא לבלתי עשות מחקות התועבות אלא מעתה דכתיב ( ) ושמרתם את השבת ( ) ושמרתם את המצות ( ) ושמרתם את משמרת הקדש הכי נמ" (חגיגה יא ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מלכים, פרק ט, הלכה ה
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: -
אין לדרוש בסתרי עריות אף בשלושה, שמא שני התלמידים לא ישמעו כל הסברת הרב ויבואו להיתר איסור
- מקור: "אין דורשין בסתרי עריות (בשלשה) מ"ט סברא הוא בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי ולא ידעי מאי קאמר רבייהו ו" (חגיגה יא ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק כב, הלכה יז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — אין דורשים בהלכות עריות בפני שלושה תלמידים, ואין דורשים במעשה בראשית בפני שניים
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב אשי שביאר טעם האיסור מסברא (חשש שלא יבינו ויתירו איסור עריות), וכך נפסק ברמב"ם
דף יב ב
[עריכה]יש שבעה רקיעים: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון וערבות, וכל אחד ותפקידו
- מקור: "שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר ( ) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות" (חגיגה יב ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ג, הלכה א
- חכמים בסוגיה: ר"לריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ר' יהודה ~ ריש לקיש: ר' יהודה סבר שני רקיעים בלבד ("שמים ושמי השמים"), ריש לקיש סבר שבעה רקיעים ומנה את תפקידיהם
- הכרעה: נפסק כריש לקיש שיש שבעה רקיעים, וכן פסק הרמב"ם (יסודי התורה פ"ג ה"א) שמנה שבעה רקיעים כלשונו של ריש לקיש בסוגיה.
דף יג א
[עריכה]- מקור: "אבל מוסרין לו ראשי פרקים אמר אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב ב"ד ולכל מי שלבו דואג בקרבו איכא דאמרי והוא שלבו דואג בקרבו אמר אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים ( ) שר חמשים ונשוא פנים ויועץ " (חגיגה יג א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ב, הלכה יב · רמב"ם, יסודי התורה, פרק ד, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כמסקנת רבי זירא ורבי אמי בסוגיה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה
סתרי תורה (מעשה מרכבה) יש ללמד וללמוד בצנעה, כדבר המוחזק בסתר ולא מתגלה ברבים
- מקור: "דברים המתוקין מדבש וחלב יהו תחת לשונך ר אמר מהכא ( )" (חגיגה יג א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ב, הלכה יב
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הדין מוסכם על שני האמוראים (ר' ור' אבהו), אלא שנחלקו רק במקור הדרשה, ולכן נפסק כרמב"ם שסתרי תורה נמסרים בצנעה בלבד.
עד היכן מלמדים תלמיד במעשה המרכבה בפירוט ומהיכן מוסרים רק ראשי פרקים
- מקור: "כבשים ללבושך דברים שהן כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך אמרו ליה תנינן בהו עד ( ) ויאמר אלי בן אדם אמר להו הן הן מעשה המרכבה מיתיבי עד היכן מעשה המרכבה רבי אומר עד ( ) וארא בתרא ר אומר עד החשמל עד וארא מ" (חגיגה יג א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, יסודי התורה, פרק ב, הלכה יב
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי ~ ר' יצחק (לישנא קמא) ~ לישנא בתרא: רבי אומר מלמדים עד סוף פרשת וארא, ר' יצחק אומר עד החשמל; לפי לישנא קמא מכאן ואילך מוסרים ראשי פרקים, ולפי איכא דאמרי עד וארא מוסרים ראשי פרקים ומכאן ואילך רק אם מבין מדעתו
- הכרעה: נפסק כרבי ובלישנא קמא, שמלמדים בפירוט עד סוף וארא ומכאן ואילך מוסרים ראשי פרקים, וכך פסק הרמב"ם (יסודי התורה פ"ב הי"ב)
דף יד ב
[עריכה]בתולה שנתעברה (שלא כדרכה) האם כשרה לכהן גדול
- מקור: "כל שבארצכם לא תעשו שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר" (חגיגה יד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, איסורי ביאה, פרק טז, הלכה ט · סמג לאוין קכ · שו"ע אה"ע סימן ה סעיף יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — פצוע דכא ופסול קהל - האם נפסל רק בנעשה בידי אדם או גם בנעשה בידי שמים
- חכמים בסוגיה: שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: לא נפסק
- מחלוקת: חיישינן לדברי שמואל שאפשר לבתולה שתתעבר ולא יתקלקלו בתוליה ~ אין חוששים לכך והרי היא בתולה גמורה: הגמרא מעלה זאת כבעיא דלא איפשיטא
- הכרעה: הרמב"ם פסק שאין חוששים לדברי שמואל וכשרה לכהן גדול, מכיוון שספק זה נשאר בתיקו ובענייני איסור דאורייתא הלכה כמיקל כשהספק בגוף הדין ולא הוחמר בו להדיא
דף יז א
[עריכה]ביום טבוח של עצרת שחל בשבת, אין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרין בהספד ובתענית
- מקור: "מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם עצרת שחל להיות בערב שבת אומרים יום טבוח אחר השבת ובית הלל אומרים אין יום טבוח אחר השבת ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת אין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרין ב" (חגיגה יז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ח · רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מותר להביא שלמים ועולות ביום טוב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — חגיגת ארבעה עשר (יום ראשון של חג) דוחה את השבת, ושאר ימי החג אינם דוחים שבת
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ב"הבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל, °ב"שבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה, שכן היא הלכה מוסכמת (בית שמאי ובית הלל מודים בזה), וכן פסק הרמב"ם (חגיגה א,ח-ט).
- מקור: "וסומכין עליהם עצרת שחל להיות בערב שבת אומרים יום טבוח אחר השבת ובית הלל אומרים אין יום טבוח אחר השבת ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת אין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרין בהספד ובתענית שלא לקי" (חגיגה יז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ח · רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מותר להביא שלמים ועולות ביום טוב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — חגיגת ארבעה עשר (יום ראשון של חג) דוחה את השבת, ושאר ימי החג אינם דוחים שבת
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, °ב"הבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל, °ב"שבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי
- מצב: נפסק
- מחלוקת: בית שמאי ~ בית הלל: לגבי עצרת שחלה בערב שבת - ב"ש סוברים יום טבוח אחר השבת, וב"ה סוברים אין יום טבוח אחר השבת; אך שניהם מודים שכאשר עצרת חלה בשבת עצמה, יום הטבוח הוא אחר השבת
- הכרעה: נפסק כדין המוסכם - שכאשר עצרת חלה בשבת יום הטבוח אחר השבת ונוהגים בו קולא, כפי שפסק הרמב"ם, שכן זהו דין מוסכם בין ב"ש וב"ה ואינו תלוי במחלוקתם
- בעץ המחלוקות: בית הלל ~ בית שמאי
לחג השבועות (עצרת) יש תשלומין כל שבעת הימים שלאחריו
- מקור: "מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר ( ) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות" (חגיגה יז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מי שלא הביא חגיגה ביום הראשון של יום טוב, יש לו תשלומין לכל שבעת ימי החג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — מי שלא חג ביום הראשון של חג חוגג את כל שאר ימי הרגל וכולל יום טוב האחרון של חג
- חכמים בסוגיה: °ב"הבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל, °ב"שבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי
- מצב: נפסק
- הכרעה: כמסקנת הגמרא, שהקישא לחג המצות מוכיחה תשלומין שבעה, וגם לפי ההו"א להקיש לסוכות אין נפקא מינה למעשה, וכך פסק הרמב"ם.
חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה
- מקור: "מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ואימא מקיש לחג הסוכות מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה שמיני רגל" (חגיגה יז א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, חגיגה, פרק א, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביצה — מי שלא הביא חגיגה ביום הראשון של יום טוב, יש לו תשלומין לכל שבעת ימי החג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — מי שלא חג ביום הראשון של חג חוגג את כל שאר ימי הרגל וכולל יום טוב האחרון של חג
- חכמים בסוגיה: °ב"שבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי
- מצב: נפסק
- מחלוקת: פלוני ~ אלמוני: הו"א להקיש לחג הסוכות שיש לו תשלומין שמונה ~ מסקנה: מקיש לחג המצות שיש לו תשלומין שבעה, כי שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב ולא לענין תשלומין
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שחג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה כחג המצות, שכן שמיני חג הסוכות רגל בפני עצמו רק לענין פז"ר קש"ב אך תשלומיו הם תשלומין דראשון
דף יז ב
[עריכה]מצוה למנות ימי ספירת העומר בפה מיום הבאת העומר עד שבועות
- מקור: "מצוה למימני יומי דכתיב ( ) תספרו חמשים יום" (חגיגה יז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ז, הלכה כב · סמג עשין ר · שו"ע או"ח סימן תפט סעיף א
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: נמנה מדאורייתא כלשון הכתוב "תספרו חמשים יום", ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע או"ח תפט א.
מצוה לספור שבועות בנוסף לימים בספירת העומר
- מקור: "ומצוה למימני שבועי דכתיב ( ) שבעה שבועות תספר לך ועוד חג שבועות כתיב דבי ר"א בן יעקב תנא אמר קרא ( ) וקראתם ( ) ובקצרכם איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו הוי אומר זה חג עצרת אימת אילימא ביו"ט קצירה ביום טוב" (חגיגה יז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תמידין, פרק ז, הלכה כב · סמג עשין ר · שו"ע או"ח סימן תפט סעיף א
- מצב: נפסק
- הכרעה: כרבי אליעזר בן יעקב, כן נפסק להלכה שסופרים גם ימים וגם שבועות
דף יח א
[עריכה]- מקור: "לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה אומר אינו צריך קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור ב" (חגיגה יח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, יום טוב, פרק ז, הלכה א · שו"ע או"ח סימן תקל
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין (רבי יאשיה ורבי יונתן חולקים רק במקור הלימוד - מפסוק או מקל וחומר - ולא בגוף הדין)
- הכרעה: נפסק שחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה כמוסכם משני הצדדים, וכן פסקו הרמב"ם (הל' יו"ט פ"ז ה"א) והשו"ע (או"ח סימן תקל)
איסור מלאכה בחול המועד ופרטיו (אילו מלאכות אסורות ואילו מותרות) נמסרו לחכמים
- מקור: "מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת: ומותרין בהספד ותענית שלא לקיים את דברי האומרין עצרת אחר השבת: (והאיתמר) מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישר" (חגיגה יח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, יום טוב, פרק ז, הלכה א · שו"ע או"ח סימן תקל
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: ר' יוחנן ~ ריש לקיש: חד אמר איסור מלאכת חוה"מ דאורייתא, וחד אמר אסמכתא בעלמא ועיקרו מדרבנן שמסרוהו חכמים
- הכרעה: נפסק כמ"ד שהאיסור מדרבנן ונמסרו פרטיו לחכמים, וכך פסקו הרמב"ם (הל' יו"ט פ"ז ה"א) והשו"ע (או"ח תק"ל) שכתבו שמדברי סופרים אסרו מלאכה בחוה"מ
דף יח ב
[עריכה]- מקור: "לחולין ולמעשר ולתרומה. ולקודש מטבילין. ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו. טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש אסו" (חגיגה יח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק ו, הלכה א · סמג עשין כז · שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — חובה לרחוץ ידיים לפני אכילת חולין ומעשר
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — חיוב נטילת ידים לפני אכילת פת דווקא ולא לשאר מאכלים
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה: תיקנו חכמים נטילת ידים לחולין (זכר לטהרה, כדין דרבנן), וכן למעשר ולתרומה; לקודש הצריכו טבילה חמורה יותר; ולחטאת החמירו שטומאת הידים מטמאת את כל הגוף, כפי שהביאו הרמב"ם (ברכות פ"ו ה"א) והשו"ע (או"ח קנח,א) להלכה.
- מקור: "ולתרומה. ולקודש מטבילין. ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו. טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש אסור לחטאת טבל לח" (חגיגה יח ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק יא, הלכה ז · רמב"ם, אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ח · רמב"ם, מקואות, פרק יא, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — ביכורים טעונים רחיצת ידים לפני נגיעה בהם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — טבול יום אסור לאכול תרומה עד שיעריב שמשו
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה, שכן הרמב"ם (תרומות יא,ז; אבות הטומאה ח,ח; מקואות יא,יא) פסק כלשון המשנה ללא חילוק
- מקור: "ולקודש מטבילין. ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו. טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש אסור לחטאת טבל לחמור מותר " (חגיגה יח ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ז · סמג עשין רמז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה, וכך פסק הרמב"ם (אבות הטומאה פ"ח ה"ז), שדין זה מוסכם ואינו במחלוקת.
- מקור: "ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו. טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש אסור לחטאת טבל לחמור מותר לקל טבל ולא הוחז" (חגיגה יח ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, פרה אדומה, פרק יג, הלכה ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — נטילת ידים לחולין תוקנה כדי שיהא אדם בדל מן התרומה
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה בסוגיה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות פרה אדומה פי"ג ה"ד).
- מקור: "לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש אסור לחטאת טבל לחמור מותר לקל" (חגיגה יח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יג, הלכה ב
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה, שכן היא הלכה פסוקה ללא מחלוקת בגמרא, וכך פסק הרמב"ם בהלכות אבות הטומאה פרק יג הלכה ב
הטובל לדרגת טהרה מסוימת אך לא הוחזק בשמירתה, דינו כמי שלא טבל כלל
- מקור: "טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. בגדי עם הארץ מדרס לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן ב" (חגיגה יח ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יג, הלכה ב · רמב"ם, מקואות, פרק א, הלכה ח
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שטבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, וכן פסקו הרמב"ם בהלכות אבות הטומאה ומקואות בדין הטבילה וההחזקה למעלות הטהרה
בגדי הנוהג בטהרה גבוהה נחשבים מדרס לטהרה שכנגדה, בסדר עולה: עם הארץ-פרושים-אוכלי תרומה-קודש-חטאת
- מקור: "בגדי עם הארץ מדרס לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הק" (חגיגה יח ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יג, הלכה א · רמב"ם, משכב ומושב, פרק י, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי דמאי — המקבל להיות חבר אינו לוקח לח מעם הארץ אך יבש מותר לפי שעמי הארץ נאמנים על היבש
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — בגדי עם הארץ נחשבים כמדרס לגבי פרושים האוכלים חולין בטהרה
- מצב: דרבנן
- הכרעה: נפסק כמשנה זו כפשוטה, שכן היא הלכה מקובלת ללא חולק, וכך פסקו הרמב"ם בהלכות אבות הטומאה ובהלכות משכב ומושב.
- מקור: "בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מד" (חגיגה יח ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יג, הלכה א
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות אבות הטומאה פרק יג הלכה א, שכל דרגה חוששת שמא נטמאה מנגיעת הדרגה הפחותה ממנה.
בגדי אוכל תרומה נחשבים מדרס לגבי קודש, ובגדי קודש נחשבים מדרס לגבי חטאת - מעלות מדורגות בטהרה
- מקור: "בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת: גמ חולין ומעשר מי בעו" (חגיגה יח ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יג, הלכה א · רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יב, הלכה ד
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הרמב"ם (אבות הטומאה יב,ד; יג,א) פוסק את סדר עשר המעלות בטהרה כגזירת חכמים, שכל דרגה עדינה יותר נחשבת מדרס לגבי הדרגה שלמעלה ממנה, בלא מחלוקת בעניין עצם המדרגות.
- מקור: "בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש." (חגיגה יח ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יג, הלכה א · רמב"ם, פרה אדומה, פרק יג, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — בגדי עם הארץ מטמאים מדרס לפרושים רק במגע ולא במשא
- מצב: נפסק
- הכרעה: אין מחלוקת בסוגיה בעניין זה; הרמב"ם פוסק כברייתא כפשוטה, שכל דרגת טהרה גבוהה יותר מטמאת מדרס את הדרגה שלמעלה ממנה, וכפי שנהגו יוסף בן יועזר ויוחנן בן גודגדא בחסידותם.
מעשר שני טעון נטילת ידיים (היכר טומאה) כדין תרומה, ואינו קל מהם כדברי ר' מאיר
- מקור: "יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת: גמ חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים ורמינהי התרומה והביכורים חייבין עליהן" (חגיגה יח ב אות כ)
- פוסקים: רמב"ם, פרה אדומה, פרק יג, הלכה ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חגיגה — בגדי עם הארץ מטמאים מדרס לפרושים רק במגע ולא במשא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' מאיר ~ חכמים: ר"מ סובר שכל הטעון ביאת מים מדרבנן מטמא קודש ופוסל תרומה אך מותר בחולין ובמעשר, וחכמים סוברים שאף מעשר נאסר בכך כתרומה
- הכרעה: נפסק כחכמים שמעשר טעון היכר טומאה כתרומה, כמבואר ברמב"ם פרה אדומה פרק יג הלכה ב
תרומה וביכורים טעונים נטילת ידים והערב שמש, מה שאין כן מעשר וכל שכן חולין
- מקור: "מיתה וחומש ואסור לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין נטילת ידים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא " (חגיגה יח ב אות ל)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ו, הלכה ו · רמב"ם, בכורים, פרק ג, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — שיעור תרומה גדולה לעין בינונית הוא אחד מחמישים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — זר האוכל תרומה - האם עובר באיסור מיתה או רק בלאו
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: ר' מאיר ~ רבנן: לר"מ מעשר מותר בלא נטילת ידים ככל חולין ורק בתרומה יש חיוב, ולרבנן מעשר טעון נטילת ידים באכילה כתרומה
- הכרעה: נפסק כרבנן שמעשר טעון נטילת ידים באכילה, וכשיטה זו פסק הרמב"ם (תרומות ו,ו; ביכורים ג,א) שתרומה וביכורים טעונים נטילת ידים והערב שמש, בהיותם חמורים ממעשר וחולין
טבול יום דרבנן (שטעון ביאת מים מדברי סופרים) פוסל את המעשר באכילה
- מקור: "וחומש ואסור לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין נטילת ידים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר " (חגיגה יח ב אות מ)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ו, הלכה ו · רמב"ם, תרומות, פרק י, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — שיעור תרומה גדולה לעין בינונית הוא אחד מחמישים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — זר האוכל תרומה - האם עובר באיסור מיתה או רק בלאו
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' מאיר ~ חכמים: ר' מאיר מתיר מעשר לטבול יום דרבנן ומחשיבו כחולין, וחכמים אוסרים ומחשיבים המעשר כתרומה לענין זה
- הכרעה: נפסק כחכמים שהמעשר חמור וטבול יום דרבנן פוסל בו, כפסק הרמב"ם בהלכות תרומות
תרומה וביכורים טעונים נטילת ידיים ואילו מעשר וחולין אינם טעונים נטילת ידיים
- מקור: "ואסור לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין נטילת ידים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר מאיר ו" (חגיגה יח ב אות נ)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ו, הלכה ה · רמב"ם, בכורים, פרק ד, הלכה טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — אונן אסור באכילת תרומה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי יבמות — עבד עברי הנמכר לשש שנים אינו אוכל בתרומה עד שירצה אוזנו לעולם, ואילו עבד כנעני הקנוי קניין
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי מאיר ~ חכמים: לר"מ הטעון ביאת מים מדרבנן מותר גם במעשר (אין צריך נטילה למעשר), וחכמים אוסרים ומצריכים ביאת מים גם במעשר
- הכרעה: נפסק כר' מאיר שמעשר אינו טעון נטילת ידיים, שכן הברייתא הראשונה המצמצמת חובת נטילה לתרומה וביכורים בלבד מתפרשת כשיטתו, וכך פסקו הרמב"ם בתרומות ו,ה ובביכורים ד,טו
תרומה וביכורים טעונים נטילת ידיים והערב שמש, ולא מעשר וחולין (מדרבנן)
- מקור: "והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין נטילת ידים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר מאיר והא רבנן דתנן" (חגיגה יח ב אות ס)
- פוסקים: רמב"ם, בכורים, פרק ד, הלכה יד
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: ר' מאיר ~ רבנן: ר"מ סובר מי שנטמאו ידיו מותר לאכול בהן חולין ומעשר, וחכמים אוסרים במעשר וטעון נטילת ידיים
- הכרעה: נפסק כרבנן שמעשר טעון נטילת ידיים, וכן פסק הרמב"ם בביכורים פרק ד הלכה יד
תרומה וביכורים טעונים נטילת ידים והערב שמש, מה שאין כן מעשר וחולין
- מקור: "ועולין באחד ומאה וטעונין נטילת ידים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר מאיר והא רבנן דתנן כל הטעון ביא" (חגיגה יח ב אות ע)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק יג, הלכה א · רמב"ם, בכורים, פרק ד, הלכה טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ערלה — חייב אדם להפריש חלה מן הדמאי
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ערלה — תרומה וכלאי הכרם שנתערבו במאה חולין - האם עולים בכל מאה או צריך "מאה ועוד"?
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ר' מאיר ~ חכמים: ר"מ סובר כל הטעון ביאת מים מדרבנן מטמא קודש פוסל תרומה ומותר במעשר ובחולין, וחכמים אוסרים במעשר
- הכרעה: נפסק כחכמים שמעשר אינו טעון נטילת ידים כתרומה, וכך פסק הרמב"ם (תרומות יג,א; ביכורים ד,טו) שרק תרומה וביכורים טעונים נטילת ידים והערב שמש.
אכילת פירות (של חולין ומעשר) טעונה נטילת ידים מדברי סופרים
- מקור: "וטעונין נטילת ידים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר מאיר והא רבנן דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרי" (חגיגה יח ב אות פ)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק יא, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — ביכורים טעונים רחיצת ידים לפני נגיעה בהם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — טבול יום אסור לאכול תרומה עד שיעריב שמשו
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: רבי מאיר ~ חכמים: ר"מ סובר כל הטעון ביאת מים אינו פוסל אלא בקודש ותרומה ומתיר חולין ומעשר, וחכמים סוברים שגם מעשר טעון ביאת מים (נגיעה)
- הכרעה: נפסק כחכמים ולא כר"מ, וכן כרב נחמן שאכילת פירות טעונה נטילת ידים מדרבנן, וכך פסק הרמב"ם (תרומות יא, ז) שמעשר טעון ביאת מים כדין הקודש והתרומה.
תרומה טעונה נטילת ידיים והערב שמש, ומעשר וחולין דינם שונה בזה
- מקור: "והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר מאיר והא רבנן דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופו" (חגיגה יח ב אות צ)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק ז, הלכה ב · רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — זר האוכל תרומה או ביכורים בשגגה חייב מיתה בידי שמים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' מאיר ~ חכמים: ר"מ סובר כל הטעון ביאת מים מדרבנן (כגון נטילת ידיים) מטמא קודש ופוסל תרומה אך מותר בחולין ובמעשר; חכמים סוברים שאף במעשר אוסרים עד נטילה
- הכרעה: נפסק כחכמים שגם מעשר טעון נטילת ידיים כתרומה, שכן הרמב"ם (מעשר שני פ"ז ה"א-יא) פסק שמעשר שני טעון נטילת ידיים ואינו נאכל בלא נטילה כתרומה, ולא כדעת ר' מאיר המקל בו
מי שידיו טמאות מדברי סופרים - מעשר שני אסור לו באכילה עד שיטול ידיו
- מקור: "מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין. קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין. בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר מאיר והא רבנן דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר לחולין ולמעשר דב" (חגיגה יח ב אות ק)
- פוסקים: רמב"ם, מעשר שני, פרק ג, הלכה א · רמב"ם, מעשר שני, פרק ז, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' מאיר ~ רבנן: ר' מאיר סובר שהטעון ביאת מים מדרבנן מותר בחולין ובמעשר, וחכמים אוסרים במעשר
- הכרעה: נפסק כרבנן שהמעשר אסור לאוכלו בלא נטילת ידים, כפי שפסק הרמב"ם (מעשר שני פ"ג ה"א, פ"ז הי"א)
- מקור: "כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי דאמר כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ת"ר הנוטל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות. וכן המטביל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות. והתניא" (חגיגה יח ב אות ר)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק יא, הלכה ז · רמב"ם, ברכות, פרק ו, הלכה א · סמג עשין כז · שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — ביכורים טעונים רחיצת ידים לפני נגיעה בהם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — טבול יום אסור לאכול תרומה עד שיעריב שמשו
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אין (שתי הברייתות מתפרשות בהכרעת רב נחמן כמתייחסות לחולין ולתרומה בהתאמה, ואינן מחלוקת)
- הכרעה: נפסק כהכרעת רב נחמן המחלקת בין חולין לתרומה, וכך פסק הרמב"ם (תרומות פי"א ה"ז) שלענין תרומה צריך כוונה בנטילה או בטבילת הידים, ולענין חולין ידיו טהורות אף בלא כוונה
- מקור: "כאן באכילה דפירי דאמר כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ת"ר הנוטל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות. וכן המטביל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות. והתניא בין נתכוון בין ל" (חגיגה יח ב אות ש)
- פוסקים: רמב"ם, תרומות, פרק יא, הלכה ז · רמב"ם, ברכות, פרק ו, הלכה א · סמג עשין כז · שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — ביכורים טעונים רחיצת ידים לפני נגיעה בהם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ביכורים — טבול יום אסור לאכול תרומה עד שיעריב שמשו
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: אין, הגמרא מיישבת סתירת הברייתות בחילוק בין נטילה (בעי כוונה) להטבלה (לא בעי כוונה) ולא במחלוקת תנאים
- הכרעה: נפסק כפי חילוק הגמרא: נטילה מכלי צריכה כוונה, הטבלה במקווה אינה צריכה כוונה, וכן פסקו הרמב"ם (תרומות יא,ז) והשו"ע (או"ח קנח,א)
הנוטל ידיו לפירות בלא צורך טהרה הרי זה מגסי הרוח ואין לעשות כן
- מקור: "כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ת"ר" (חגיגה יח ב אות ת)
- פוסקים: רמב"ם, ברכות, פרק ו, הלכה ג · שו"ע או"ח סימן קנח סעיף ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי ברכות — נטילת ידיים במים אחרונים לפני ברכת המזון
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי חלה — חובה ליטול מים אחרונים לפני ברכת המזון
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק כמימרת רב נחמן בגמרא ללא מחלוקת, והובא ברמב"ם ובשו"ע שאין נוטלים ידים לפירות משום שנחשב יוהרא וגסות רוח
נטילת ידיים לחולין טהרתן תלויה בכוונה, אך הטבלתן במקווה מטהרת גם בלא כוונה
- מקור: "הנוטל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות." (חגיגה יח ב אות א*)
- פוסקים: רמב"ם, שאר אבות הטומאה, פרק יג, הלכה ב · רמב"ם, מקואות, פרק ט, הלכה יז · שו"ע או"ח סימן קנט סעיף יג
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ברייתא קמייתא: נטילה/הטבלה שלא בכוונה אינה מטהרת ~ ברייתא בתרייתא: בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות
- הכרעה: נפסק כרב נחמן המחלק בין חולין (צריך כוונה) לתרומה (הטבלה מטהרת אף בלא כוונה), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
המטביל ידיו לחולין - ידיו טהורות בין נתכוון בין לא נתכוון, ולתרומה צריך כוונה
- מקור: "וכן המטביל ידיו, נתכוון ידיו טהורות, לא נתכוון ידיו טמאות. והתניא בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות אמר לא קשיא" (חגיגה יח ב אות ב*)
- פוסקים: רמב"ם, שאר אבות הטומאה, פרק יג, הלכה ב · רמב"ם, מקואות, פרק ט, הלכה יז · שו"ע או"ח סימן קנט סעיף יג
- חכמים בסוגיה: רב שימי בר אשירב שימי בר אשי אמורא בבל · דור ה׳רב שימי בר אשי°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא המיושבת: לחולין ידיו טהורות אף בלא כוונה, ולתרומה בעי כוונה, וכפסק רמב"ם ושו"ע
נטילת/הטבלת ידיים לצורך חולין טעונה כוונה, ואם לא נתכוון בנטילתו ידיו נשארות טמאות
- מקור: "כאן לחולין" (חגיגה יח ב אות ג*)
- פוסקים: רמב"ם, שאר אבות הטומאה, פרק יג, הלכה ב · רמב"ם, מקואות, פרק ט, הלכה יז · שו"ע או"ח סימן קנט סעיף יג
- חכמים בסוגיה: רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ברייתא קמייתא: בנוטל/מטביל ידיו - נתכוון טהורות, לא נתכוון טמאות ~ ברייתא אחריתי: בין נתכוון בין לא נתכוון טהורות
- הכרעה: נפסק שהברייתא הראשונה (התלויה בכוונה) נאמרה לענין חולין, והשנייה (שאינה תלויה בכוונה) לענין מעשר, כתירוץ רב נחמן "כאן לחולין"; הרמב"ם והשו"ע פסקו שבחולין צריך כוונה בנטילה או בהטבלה כדי לטהר את הידיים
דף יט א
[עריכה]חולין הטובלים אינם צריכים כוונה לטבילה, וגל שנתלש ונפל עליהם - טהורים
- מקור: "גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין קתני אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מכווני אף אדם דלא מכוין וממאי דלמא ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל עסקינן וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה אף כלים דמ" (חגיגה יט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מקואות, פרק ט, הלכה יז · סמג עשין רמח
- מצב: נפסק
- מחלוקת: אדם דומיא דכלים ~ כלים דומיא דאדם: הראשון סובר שאין צריך כוונה (כדין כלים), השני סובר שצריך כוונה (כדין אדם)
- הכרעה: נפסק כלישנא ד"אדם דומיא דכלים" שאין צריך כוונה בטבילת חולין, כפסק הרמב"ם (מקואות ט,יז) שחולין אינם צריכים כוונה לטבילה.
מטבילין בראשי הגלים ואין מטבילין בכיפיהם, לפי שאין מטבילים באוויר
- מקור: "מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין לפי שאין מטבילין באויר אלא מהא דתנן" (חגיגה יט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, מקואות, פרק ט, הלכה יח
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו להלכה, וכן פסק הרמב"ם (מקואות ט, יח) שאין הטבילה מועילה כשהמים באוויר ואינם נוגעים בקרקע המקווה
- מקור: "פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ופירות אינן בכי יותן ואם בשביל שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות הרי הן בכי יותן איתיביה רבה לרב נחמן הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור למעש" (חגיגה יט א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת אוכלין, פרק יב, הלכה י · סמג עשין רמו
- מצב: נפסק
- הכרעה: מכיוון שרב נחמן תירץ את קושיית רבה מן הברייתא (טבל ולא הוחזק אסור למעשר ומותר לחולין) ויישבה עם המשנה, נשארה ההלכה כפשוטה כמשנה שהובאה - כוונת האדם היא הקובעת אם הוכשרו הפירות, וכן פסק הרמב"ם בטומאת אוכלין פרק יב הלכה י.
הטובל לחולין ולא הוחזק לחולין - טבילתו מועילה לחולין ואסור בה למעשר
- מקור: "טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל מאי לאו כאילו לא טבל כלל לא כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין הוא סבר דחי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא טבל ולא הוחזק אסור למעשר ומותר לחולין אר"א טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מ" (חגיגה יט א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, מקואות, פרק יא, הלכה יב
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: לישנא קמא (רב נחמן): לא הוחזק כאילו לא טבל כלל ~ מסקנת הגמרא (מהברייתא): טבל ולא הוחזק אסור למעשר ומותר לחולין
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שטבל ולא הוחזק אסור למעשר ומותר לחולין, כדברי רמב"ם (מקואות יא, יב)
במעבר מטומאה לטהרה השני טמא לדברי הכל, ומחלוקת ר' יהודה ות"ק היא רק לגבי מעלות דרבנן
- מקור: "מקוה שנמדד ויש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא אמר רבי יהודה אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור אמר אמר מחלוקת במעלות דרבנן אבל מטומאה לטהרה דברי הכל" (חגיגה יט א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, מקואות, פרק ח, הלכה יב · שו"ע יו"ד סימן רא סעיף סב
- חכמים בסוגיה: רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: לישנא קמא ~ איכא דאמרי: לישנא קמא סוברת שהמחלוקת (גוד אחית) רק במעלות דרבנן ומטומאה לטהרה לכו"ע השני טמא; איכא דאמרי הופכים - המחלוקת מטומאה לטהרה ובמעלות דרבנן לכו"ע השני טהור
- הכרעה: נפסק כלישנא קמא (וכן דעת רבי פדת שהתאימה לה משנת ר' יהודה), שהיא הלישנא הרווחת והמתאימה לסתם המשנה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע - מטומאה לטהרה השני טמא לדברי הכל.
- מקור: "שלש גממיות בנחל העליונה התחתונה והאמצעית העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של ארבעים סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן רבי יהודה אומר מאיר היה אומר מטביל בעליונה והתניא רבי יהודה אומר" (חגיגה יט א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מקואות, פרק ח, הלכה ח · שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ס
- חכמים בסוגיה: רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°, עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן°
- מצב: דרבנן
- מחלוקת: ר' מאיר ~ החולקים (ר' יהודה בברייתא אחרת): ר"מ סובר "גוד אסיק" אמרינן ולכן די בהטבלה בעליונה, ואילו לשיטה החולקת אין אומרים כן ויש להטביל בתחתונה
- הכרעה: נפסק כרבי מאיר שאומרים "גוד אסיק מחיצתא" ומטבילים בעליונה, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה
דף יט ב
[עריכה]חולין שנעשו על טהרת הקודש דינם כקודש
- מקור: "מתני לה בסיפא חמש מעלות ומוקי לה כולה כרבנן אמר שמע מינה חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו ממאי" (חגיגה יט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יג, הלכה א
- חכמים בסוגיה: רב אחא בר אדארב אחא בר אדא אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר אדא°, רב מרירב מרי אמורא בבל · דור ה׳רב מרי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת רב מרי שלמדה מהעמדת המשנה כולה כרבנן, וכן פסק הרמב"ם באבות הטומאה פי"ג ה"א.
דף כ א
[עריכה]חולין שנעשו על טהרת הקודש דינם כקודש לענין טומאה
- מקור: "חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין ר אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כתרומה אלא מסיפא יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחת" (חגיגה כ א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יא, הלכה טו · רמב"ם, אבות הטומאה, פרק יב, הלכה טז
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: סתם משנה (חולין שנעשו על טהרת הקודש): הרי הן כחולין ~ ר' אלעזר ברבי צדוק: הרי הן כתרומה
- הכרעה: נפסק כדמוכח מהברייתא (יוסי בן יועזר ויוחנן בן גודגדא) שחולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כקודש עצמו לענין טומאה, וכך פסק הרמב"ם.
המחליף כליו בטעות וניתנו לו כלים טמאים ולבשם - נטמא
- מקור: "נפלה מעפרתו הימנו אמר לחבירו תנה לי ונתנה לו טמאה א"ר יונתן בן עמרם" (חגיגה כ א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק יג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יונתן בן עמרם וסיעתו (יונתן בן אלעזר, אלעזר בר צדוק) שנתינה או לבישה מדעת מטמאה אף כשטעה בזיהוי הכלי, וכן פסק הרמב"ם.
מי שנתחלפו לו כליו של שבת בכלי חול ולבשם, הכלים נטמאים מחמת חזקת טומאת עם הארץ
- מקור: "נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן נטמאו א"ר אלעזר בר צדוק" (חגיגה כ א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק יג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי יונתן בן עמרם שאמרו נטמאו, וקושיית רבי אושעיא ממקרה הפת נדחית ואינה סותרת את הדין, כפי שפסק הרמב"ם.
כליים שנתחלפו לשתי נשים חברות בבית המרחץ ובא מעשה טומאה לפני חכם, דנים את שני הכלים כטמאים
- מקור: "מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני וטימאן מתקיף לה רבי אושעיא אלא מעתה הושיט ידו לסל ליטול פת חטין ועלתה בידו פת שעורים הכי נמי דנטמאת וכי תימא הכי נמי והתניא המשמר את הח" (חגיגה כ א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק יג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי עקיבא שטימאן את שני הכלים; קושיית רבי אושעיא מהחיטין והשעורים ומהחבית המשתמרת אינה סותרת אלא מתורצת בסוגיה (חילוק בין ספק שיש לו במה לתלות לספק שאין לו), וכך פסק הרמב"ם.
כלי אינו מטמא כלי אחר הנוגע בו (אלא רק אדם או משקה מטמאים כלי)
- מקור: "הושיט ידו בסל והסל על כתיפו והמגריפה בתוך הסל והיה בלבו על הסל ולא היה בלבו על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה הסל טהור תטמא המגריפה לסל אין כלי מטמא כלי וליטמא מה שבסל אמר" (חגיגה כ א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק יג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: °ר"ערבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא, ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הכלל "אין כלי מטמא כלי" המובא בברייתא ומוסכם בסוגיה, וכך פסק הרמב"ם (משכב ומושב פי"ג ה"ו) שהסל טהור אף שהמגריפה בתוכו טמאה.
ניתן לשמור חפץ מגזירת טומאה אחת ולא מגזירה אחרת, ולפי מה ששמר בלבו כך דינו
- מקור: "באומר שמרתיו מדבר שמטמאו ולא מדבר הפוסלו מכל מקום קשיא ועוד מותיב מעשה באשה אחת שבאת לפני ר ישמעאל ואמרה לו רבי בגד זה ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי לשומרו בטהרה ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה אמרה לו" (חגיגה כ א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק יג, הלכה ו
- חכמים בסוגיה: ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רבה בר אבוהרבה בר אבוה אמורא בבל · דור ב׳רבה בר אבוה°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: מוסכם שאומר "שמרתיו מדבר שמטמאו ולא מדבר הפוסלו" מהני, כדמוכח מהברייתות ומעשי ר' ישמעאל, ולא נמצאה מחלוקת החולקת על עצם היסוד
חזקה שאין אדם משמר דבר הנמצא ביד חברו, ולכן כלי שביד חברו אינו נחשב משומר לעניין טומאה
- מקור: "חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו ולא" (חגיגה כ א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, משכב ומושב, פרק יג, הלכה א
- חכמים בסוגיה: רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק ככלל שקבע רבי יוחנן ליישב את שיטת רבי יונתן בן אלעזר, וכך פסק הרמב"ם בהלכות משכב ומושב