ביאור:דיני בבא קמא/פרק שני
לא בדוק
הדינים העולים מבבא קמא פרק שני
[עריכה]דף עבודה שנוצר אוטומטית: הדינים שסומנו בעין משפט, מנוסחים כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית.
דף יז א
[עריכה]תלמוד תורה גדול ממעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה, וזה נאמר כשלומד כדי לקיים
- מקור: "והאמר מר: גדול תלמוד תורה, שהתלמוד מביא לידי מעשה! לא קשיא; הא למיגמר, הא לאגמורי." (בבא קמא יז א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, תלמוד תורה, פרק א, הלכה ג · סמ"ג עשה יב · טור יורה דעה סימן רמו · שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף יח
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם - הגמרא מיישבת בחילוק בין למיגמר לאגמורי ואינה מחלוקת; נפסק כן ברמב"ם, סמ"ג, טור ושו"ע יו"ד רמו,יח.
- מקור: "מתני כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו על הראשון משלם נזק שלם ו" (בבא קמא יז א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה ה · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שפט · שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף א · שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף ו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור תם שנגח ברשות הניזק חייב בחצי נזק ולא בנזק שלם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שהזיקה כלים בדרך הילוכה הרגילה - האם מועדת
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה כלשונה - רמב"ם נזקי ממון פ"א ה"ה ושו"ע חו"מ סימן שפט סעיף א וסעיף ו וסימן שצ סעיף א
- מקור: "היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל " (בבא קמא יז א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ג · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ג · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ד · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה המזיקה על ידי צרורות המנתזים מתחת רגליה בעת הילוכה משלמת חצי נזק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שדרסה על כלי ושברתו ומשם נתגלגל על כלי אחר ושברו, מהו שיעור החיוב על הכלי השני
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק על פי פשט המשנה והגמרא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין מחלוקת בדבר.
תרנגול שהיה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ושבר כלים, משלם חצי נזק
- מקור: "התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק:" (בבא קמא יז א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה י · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר דליל ברגלו ושיבר כלים - חייב חצי נזק אלא אם כן אדם קשרו, שאז חייב נזק שלם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כלשון המשנה, שזהו כעין צרורות מתחת רגלי הבהמה, ותרנגול המהדס משלם חצי נזק כדין הרגל בכוחה ולא בגופה.
דף יז ב
[עריכה]- מקור: "תנו רבנן בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה ובשערה דרך הלוכה באוכף שעליה ובשליף שעליה ובפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה וחמור במשאו משלם נזק שלם סומכוס אומר צרו" (בבא קמא יז ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה י · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור שהזיק באחת מארבע אבות הנזיקין (קרן, שן, רגל, בור) - בעליו חייב לשלם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — חיוב נזקי אדם המזיק בגופו כדרך הילוכו הרגיל, כדין "מבעה"
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: סומכוס ~ רבנן: סומכוס סובר שגם צרורות וחזיר נובר באשפה שהזיק חייב נזק שלם, ורבנן (בברייתא) סוברים שאלו חצי נזק
- הכרעה: נפסק כרבנן שצרורות וחזיר נובר משלמים חצי נזק, ואילו הדין המנוי בברייתא הראשונה (גוף, שער, אוכף, שליף, פרומביא, זוג, משא) הוא מוסכם ומשלם נזק שלם
היזק על ידי צרורות (התזה בעקיפין דרך הילוך) משלם חצי נזק
- מקור: "צרורות מאן דכר שמיהו חסורי מחסרא והכי קתני צרורות כי אורחייהו חצי נזק וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק משלם חצי נזק סומכוס אומר צרורות וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק משלם נזק שלם: ת"ר תרנגולין שהי" (בבא קמא יז ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ג · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ג · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה המזיקה על ידי צרורות המנתזים מתחת רגליה בעת הילוכה משלמת חצי נזק
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: חכמים ~ סומכוס: חכמים סוברים שצרורות משלמים חצי נזק, וסומכוס סובר שמשלמים נזק שלם
- הכרעה: נפסק כחכמים שצרורות חצי נזק, שכן הלכה כרבים נגד יחיד וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (חו"מ שצ, ג-ד)
תרנגולים שהזיקו ברוח שבכנפיהם (כוחו) משלמים חצי נזק, ובכנפיהם עצמן (גופו) נזק שלם
- מקור: "תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן משלם נזק שלם ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם תניא אידך תרנגולין שהיו מהדסין ע"ג עיסה ועל גבי פירות וטינפו או ניקרו משלם נזק שלם הע" (בבא קמא יז ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יב · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף א · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ט · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יג · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — עוף הפורח ממקום למקום ומזיק בגופו בעת מעופו חייב נזק שלם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — נזק שנגרם ברוח שמכה בעל החי (רוח שבין כנפיו) דינו כצרורות, וחייב חצי נזק
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבנן ~ סומכוס: רבנן אומרים ברוח שבכנפיהן חצי נזק בלבד, וסומכוס אומר נזק שלם כי כוחו כגופו דמי
- הכרעה: נפסק כרבנן שברוח שבכנפיהן משלם חצי נזק, שכן חצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן שצ סעיף א וסעיף ט
- מקור: "ורבא צרורות אתא לאשמועינן לא רבא עגלה מושכת בקרון קא משמע לן תניא כותיה דרבא בהמה מועדת לשבר בדרך הלוכה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה ובשערה דרך הלוכה באוכף שעליה ובשליף שעליה ובפ" (בבא קמא יז ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה י · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור שהזיק באחת מארבע אבות הנזיקין (קרן, שן, רגל, בור) - בעליו חייב לשלם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — חיוב נזקי אדם המזיק בגופו כדרך הילוכו הרגיל, כדין "מבעה"
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו המובאת כתנא דמסייע לרבא, כפי שהובאה בפוסקים להלכה בלא מחלוקת
תרנגולים שחיטטו בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי - משלמים נזק שלם
- מקור: "תנו רבנן תרנגולים שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם בעי רבא דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינא וגופיה הוא או דלמא בתר תבר מנא אזלינא וצרורות ני" (בבא קמא יז ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יד · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר בו חבל ונפל על כלים ושברם - חצי נזק חייב
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הלכה פסוקה מהברייתא בלא חילוק, כפסק הרמב"ם (נזקי ממון ב, יד) והשו"ע (חו"מ שצ, יא) שתרנגולים המחטטים בחבל ושברו את הדלי חייבים נזק שלם משום שזהו נזק המצוי ורגיל בהתנהגותם.
הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל, השני פטור שכן "מנא תבירא תבר"
- מקור: "תפשוט ליה מדרבה דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דאמרינן ליה מנא תבירא תבר לרבה פשיטא ליה לרבא מבעיא ליה ת"ש הידוס אינו מועד וי"א ה"ז מועד הידוס ס"ד אלא לאו הידוס והתיז ובהא קמפלגי דמ" (בבא קמא יז ב אות ו)
- פוסקים: טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה שהשני פטור משום שהראשון כבר שיברו בזריקתו, וכך פסקו הטור והשו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ה
חיה נכללת בכלל "בהמה" לענין חיוב נזקי שן ורגל, אף שנאמר בכתוב "בעירה"
- מקור: "לא;" (בבא קמא יז ב אות ז)
- פוסקים: סמ"ג עשה סז
- חכמים בסוגיה: רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: הגמרא קובעת בפשטות שדין חיה כדין בהמה לענין שן ורגל, ולכך נפסק כמסקנת רב אשי שחיה בכלל בהמה.
דף יח א
[עריכה]תרנגולים שחיטטו בחבל דלי ונשבר הדלי - משלמים נזק שלם, שאזלינן בתר מעיקרא
- מקור: "תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם שמע מינה בתר מעיקרא אזלינן תרגמא אחבל והא חבל משונה הוא דמאוס בלישה והא נשבר דלי קתני אלא סומכוס היא דאמר צרורות נזק שלם משלם אי סומכ" (בבא קמא יח א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יד · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר בו חבל ונפל על כלים ושברם - חצי נזק חייב
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב ביבי בר אביירב ביבי בר אביי אמורא בבל · דור ה׳רב ביבי בר אביי°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כן שכן מבואר בגמרא כמסקנה "שמע מינה בתר מעיקרא אזלינן", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקור: "והא חבל משונה הוא דמאוס בלישה והא נשבר דלי קתני אלא סומכוס היא דאמר צרורות נזק שלם משלם אי סומכוס אימא סיפא ניתז ממנו שבר ונפל על כלי אחר ושברה על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק ואי סומכו" (בבא קמא יח א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יד · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר בו חבל ונפל על כלים ושברם - חצי נזק חייב
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב ביבי בר אביירב ביבי בר אביי אמורא בבל · דור ה׳רב ביבי בר אביי°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: סומכוס ~ רבנן: סומכוס סובר שצרורות (נזק הנגרם מכוח הילוכה) משלמים נזק שלם, ורבנן סוברים שצרורות משלמים חצי נזק בלבד
- הכרעה: נפסק כרבנן שצרורות חצי נזק, שהרי מהברייתא (ניתז ממנו שבר ועל האחרון חצי נזק) מוכח שאינה כסומכוס שאין לו כלל דין חצי נזק, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע
חצי נזק צרורות משתלם מגוף הבהמה המזיקה ולא מן העלייה
- מקור: "תפשוט ליה דלאו ככחו דמי אלא לאו רבנן היא ש"מ בתר מעיקרא אזלינן אמר רב ביבי בר אביי דקאזיל מיניה מיניה בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מעלייה משלם מגופו משלם דלא אשכחן חצי נזק דמשלם מעלייה או דלמא" (בבא קמא יח א אות ג)
- פוסקים: סמ"ג עשה סו
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב ביבי בר אביירב ביבי בר אביי אמורא בבל · דור ה׳רב ביבי בר אביי°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: מגופו משלם ~ מעלייה משלם: רבא הסתפק אם חצי נזק צרורות דומה לשאר תשלומי נזק (מגוף המזיק) או שדינו מיוחד ומשתלם מן העלייה
- הכרעה: נפסק כצד "מגופו משלם", שכן לא מצינו תשלום חצי נזק המשתלם מן העלייה, וכך הכריעו הפוסקים (סמ"ג עשה סו) על פי מסקנת הסוגיה.
חצי נזק צרורות משתלם מגופו של המזיק ולא מעליית נכסיו
- מקור: "אמר רב ביבי בר אביי דקאזיל מיניה מיניה בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מעלייה משלם מגופו משלם דלא אשכחן חצי נזק דמשלם מעלייה או דלמא מעלייה משלם דלא אשכחן כאורחיה דמשלם מגופיה ת"ש הידוס אינו מועד" (בבא קמא יח א אות ד)
- פוסקים: סמ"ג עשה סו · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יד · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר בו חבל ונפל על כלים ושברם - חצי נזק חייב
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב ביבי בר אביירב ביבי בר אביי אמורא בבל · דור ה׳רב ביבי בר אביי°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: לא נפסק
- מחלוקת: אין (בעיה דלא איפשיטא)
- הכרעה: הרמב"ם והשו"ע פסקו שמגופו משלם, מדין ממון המוטל בספק שהמוציא מחברו עליו הראיה, וכיוצא בכלל בעיא דלא איפשיטא באיסורי ממון אזלינן לקולא לגבי הנתבע
דף יח ב
[עריכה]האם יש העדאה (חזקת נגיחה) גם לנזק צרורות, כך שהמועד בצרורות משלם נזק שלם
- מקור: "אלא הא דבעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות אי לרבנן אין העדאה לצרורות אי לרבי אלעזר יש העדאה לצרורות אמר לך רבא כי מיבעיא לי לדידי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס אבל הכא בין לרבנן בין לרבי" (בבא קמא יח ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ב · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה ששינתה מדרכה ברה"ר והזיקה בהילוכה (צרורות) חייבת נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הבעיה של רבא ("יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות") נשארה בעיא דלא איפשיטא בגמרא, ולהלכה פסקו הרמב"ם, הטור והשו"ע לחומרא שיש העדאה לצרורות, כדין ספק דרבנן (שהרי צרורות מדרבנן חצי נזק).
האם יש העדאה לצרורות (מזיק שהזיק בצרורות פעמים רבות הופך למועד לחייבו נזק שלם)
- מקור: "אמר לך רבא כי מיבעיא לי לדידי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס אבל הכא בין לרבנן בין לרבי אלעזר כסומכוס סבירא להו דאמר צרורות נזק שלם משלם וטעמא מאי אמור רבנן חצי נזק דשני ולא אייעד ובפלוגתא דרבי טרפון" (בבא קמא יח ב אות ב)
- פוסקים: סמ"ג עשה סו
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: בעיא דלא איפשיטא, ולהלכה פסקו הפוסקים (וכ"כ הרמב"ם) כספק ממון לקולא - אין העדאה לצרורות, וממילא משלם המזיק תמיד חצי נזק בלבד מדין קרן.
בהמה שהטילה גללים בעיסה ולכלכה - חייבת נזק שלם משום רגל
- מקור: "בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודה אומר משלם נזק שלם ורבי אלעזר אומר חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני ובהא קמיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה לא בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי והא מ" (בבא קמא יח ב אות ג)
- פוסקים: טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ח
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רמי בר יחזקאלרמי בר יחזקאל אמורא בבל · דור ב׳רמי בר יחזקאל°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב יהודה ~ רבי אלעזר: רב יהודה סובר משלם נזק שלם (שהגללים כגוף הבהמה ודינם כרגל), ורבי אלעזר סובר משלם חצי נזק (דינם ככוחה/צרורות)
- הכרעה: נפסק כרב יהודה שמשלם נזק שלם, שהגללים אצטריכא ליה כדי לומר שדינם כרגל גמור ולא ככוחה, וכן הביאו הטור והשו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ח
- מקור: "לא בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודה אומר משלם נזק שלם ורבי אלעזר אומר חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני ובהא קמיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה ל" (בבא קמא יח ב אות ד)
- פוסקים: טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ח
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רמי בר יחזקאלרמי בר יחזקאל אמורא בבל · דור ב׳רמי בר יחזקאל°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב יהודה (כסומכוס: משונה כזה גם בפעם ראשונה משלם נזק שלם) ~ רבי אלעזר (כרבנן: אין העדאה לצרורות/משונה, ולפיכך בפעם ראשונה משלם רק חצי נזק)
- הכרעה: נפסק כרבי אלעזר וכרבנן, שאין העדאה לצרורות ולדומיהם, וגללים אף שגרורים אחר גופה אינם כגופה ממש אלא כצרורות, ולכן משלם חצי נזק, וכן פסקו הטור והשו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ח
- מקור: "תא שמע דתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם ואמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וחמור שנער ושיבר את הכלים משלם חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני" (בבא קמא יח ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ט · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה י · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר דליל ברגלו ושיבר כלים - חייב חצי נזק אלא אם כן אדם קשרו, שאז חייב נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°, רמי בר יחזקאלרמי בר יחזקאל אמורא בבל · דור ב׳רמי בר יחזקאל°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרמי בר יחזקאל ורב יוסף שכך היא מסקנת הגמרא ללא חילוק בין פעם ראשונה לשלישית, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
דף יט א
[עריכה]- מקור: "לא בחד זמנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי והא משונה הוא דאית ביה בזרני בעי רב אשי יש שנוי לצרורות לרביע נזק או אין שנוי לצרורות לרביע נזק תפשוט ליה מדרבא דבעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורו" (בבא קמא יט א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ט · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה י · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר דליל ברגלו ושיבר כלים - חייב חצי נזק אלא אם כן אדם קשרו, שאז חייב נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הבעיא דרב אשי נשארה בתיקו בגמרא; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין שינוי לצרורות ומשלם רביע נזק בלבד, מכוח הכלל שספק ממון לקולא למזיק (המוציא מחברו עליו הראיה)
- מקור: "בעי רב אשי יש שנוי לצרורות לרביע נזק או אין שנוי לצרורות לרביע נזק תפשוט ליה מדרבא דבעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות מכלל דאין שנוי דלמא רבא אם תמצי לומר קאמר אם תמצי לומר אין שנוי יש העד" (בבא קמא יט א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ו · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ז · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ח
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: הבעיא נשארה בתיקו, ומכיוון שספק ממון לחייב יותר מחצי נזק - הרמב"ם והשו"ע פסקו לקולא שאין שינוי לצרורות ותמיד משלם חצי נזק בלבד, ולא רביע נזק, מכוח הכלל שספק בממון הולכים אחר הנתבע.
- מקור: "דלמא רבא אם תמצי לומר קאמר אם תמצי לומר אין שנוי יש העדאה או אין העדאה תיקו בעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לא מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו או דלמא לא גמיר הלכה כלל תיקו: היתה מבעטת או שהיו צרו" (בבא קמא יט א אות ג)
- פוסקים: סמ"ג עשה סו
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הספק נותר בתיקו; הואיל וזהו ספק ממון, הלכה כ"המוציא מחברו עליו הראיה", ואין גובים את התוספת (רביע הנזק) השנויה בספק, כדעת הסמ"ג
המזיק בצרורות (כח שני, כגון בעיטה) משלם חצי נזק ולא נזק שלם ולא שליש נזק
- מקור: "מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו או דלמא לא גמיר הלכה כלל תיקו: היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק: איבעיא להו היכי קאמר היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות כאורחייהו" (בבא קמא יט א אות ד)
- פוסקים: סמ"ג עשה סו
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבנן ~ סומכוס: רבנן סוברים שצרורות חייבים בחצי נזק (הלכתא גמירי לה), וסומכוס סובר ששלושה חייבים בשליש נזק
- הכרעה: נפסק כרבנן שצרורות חצי נזק, כדמוכח מהסיפא (רדס על כלי ונשבר שבר שני) שאין חצי נזק לסומכוס אלא שליש, וכך פסק הסמ"ג (עשה סו)
בהמה שבעטה והזיקה בביעוטה, או שצרורות מנתזים מתחת רגליה כדרכה, משלם חצי נזק
- מקור: "או דלמא היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות מחמת ביעוט משלם חצי נזק הא כי אורחיה משלם נזק שלם ומני סומכוס היא ת"ש מסיפא דרסה על הכלי ושברתו ונפל השבר על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון" (בבא קמא יט א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ו · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ז · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ח
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבנן ~ סומכוס: לרבנן עצם הביעוט (כשהוזק ממנו) משלם חצי נזק ככל צרורות, ואילו לסומכוס ביעוט עצמו כאורחיה משלם נזק שלם וצרורות מחמת ביעוט הם חצי נזק
- הכרעה: נפסק כרבנן, שרב אשי מעמיד את המשנה אליבא דרבנן ולא כסומכוס, כפי שהוכחה הגמרא מהברייתא ד"רדסה על הכלי" שאינה מתפרשת כסומכוס ("אי סומכוס מי אית ליה חצי נזק"), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שביעוט עצמו הוא חצי נזק
- מקור: "בעי מיניה רבי אבא בר ממל מרבי אמי ואמרי לה מרבי חייא בר אבא היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה אלא אם כן מנתזת ובעטה והתיזה והזיקה מהו כיון דאי אפשר לה אורחיה הוא או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט קמנתזה צרורות " (בבא קמא יט א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ו · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ז · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ח
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תיקו בגמרא: צד אחד - כיון שאי אפשר לה בלא זה הרי זה אורחיה ודינו כצרורות רגילים; צד שני - מכל מקום עכשיו מחמת ביעוט התיזה ודינו כביעוט
- הכרעה: נפסק להקל, שדין הבהמה כצרורות כדרכה (רביע נזק) ולא כביעוט, מכח הכלל שספק ממון שלא נפשט ("תיקו") הולכים בו לקולא לגבי המזיק, וכן פסקו הרמב"ם (נזקי ממון ב,ו) והשו"ע (חו"מ שצ,ז-ח).
בהמה שהתיזה צרורות ברה"ר והזיקו ברה"י - חייבת חצי נזק
- מקור: "ובעטה) והתיזה והזיקה מהו לקרן מדמינן ליה וחייבת או דלמא תולדה דרגל הוא ופטורה אמר ליה מסתברא תולדה דרגל הוא התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו א"ל עקירה אין כאן הנחה יש כאן איתיביה היתה מהלכת בדרך והתיזה בי" (בבא קמא יט א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ה · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ג
- חכמים בסוגיה: רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא "עקירה אין כאן הנחה יש כאן" שאושרה מהברייתא השנייה (דרסה על כלי ונפל השבר על אחר), וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
צרורות שהתיזו ברה"ר והזיקו ברשות היחיד - הבהמה חייבת בתשלום
- מקור: "איתיביה היתה מהלכת בדרך והתיזה בין ברה"י בין ברה"ר חייב מאי לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברה"ר לא התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י והאמרת עקירה אין כאן הנחה יש כאן א"ל הדרי בי איתיביה דרסה על הכלי ושברתו ונפל" (בבא קמא יט א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה ד · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שדרסה על כלי ושברתו ומשם נתגלגל על כלי אחר ושברו, מהו שיעור החיוב על הכלי השני
- מצב: נפסק
- הכרעה: ר' זירא בתחילה סבר לפטור מטעם "עקירה אין כאן הנחה יש כאן", אך הדר ביה מכח התיובתות ופסק חייבת; כן נפסק ברמב"ם ושו"ע שחייבת חצי נזק ככל תולדות רגל
דף יט ב
[עריכה]בהמה שכשכשה באיבר מינה והזיקה - האם דינה כקרן (משונה) או כרגל (אורחיה)
- מקור: "וכי מאחר דאורחיה מאי מבעיא ליה כשכוש יתירא מבעיא ליה: בעי רב עינא כשכשה באמתה מהו מי אמרינן מידי דהוה אקרן קרן לאו יצרא קתקיף ליה הכא נמי לא שנא או דלמא קרן כוונתו להזיק הא אין כוונתה להזיק תיקו: התרנ" (בבא קמא יט ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה יא · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שהזיקה בכשכוש זנבה - מה דינה?
- חכמים בסוגיה: רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי יהודה נשיאהרבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי°, רב עינארב עינא אמורא בבל · דור ב׳רב עינא°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: צד קרן ~ צד רגל: מצד אחד קרן לאו יצרא קתקיף ליה ולכן דומה לכשכוש זה, ומצד שני קרן כוונתה להזיק ואילו בכשכוש כזה אין כוונתה להזיק
- הכרעה: הגמרא נשארה ב"תיקו", ולמעשה פסקו הרמב"ם והשו"ע (חו"מ שצ,ב) שמספק משלמת חצי נזק בין תמה בין מועדת ואפילו ברשות הניזק, כדין ממון המוטל בספק.
בהמה שכשכשה בזנבה ופגעה באמתה והזיקה - האם דינה כקרן (כוונת היזק, משונה) או כתולדת רגל
- מקור: "בעי רב עינא כשכשה באמתה מהו מי אמרינן מידי דהוה אקרן קרן לאו יצרא קתקיף ליה הכא נמי לא שנא או דלמא קרן כוונתו להזיק הא אין כוונתה להזיק תיקו: התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר וכו : אמר רב הונא לא שנו" (בבא קמא יט ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה יא · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שהזיקה בכשכוש זנבה - מה דינה?
- חכמים בסוגיה: רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי יהודה נשיאהרבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי°, רב עינארב עינא אמורא בבל · דור ב׳רב עינא°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הגמרא מסיימת "תיקו" ולא מכריעה בין הצדדים, ולכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמספק פוטרים מחצי נזק (ממון המוטל בספק אינו נגבה).
- מקור: "התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר וכו : אמר רב הונא לא שנו אלא שנקשר מאליו אבל קשרו אדם חייב נקשר מאליו מאן חייב אילימא בעל הדליל היכי דמי אי דאצנעיה אנוס הוא ואי לא אצנעיה פושע הוא אלא חייב בעל תרנגו" (בבא קמא יט ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה י · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יא · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר דליל ברגלו ושיבר כלים - חייב חצי נזק אלא אם כן אדם קשרו, שאז חייב נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב עינארב עינא אמורא בבל · דור ב׳רב עינא°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°
- מצב: נפסק
- הכרעה: הרמב"ם והשו"ע פסקו כרב הונא שבנקשר מאליו פטור ובקשרו אדם חייב בעל התרנגול נזק שלם, שכן זהו בירור הלכתי מוסכם בגמרא ולא מחלוקת אמוראים
תרנגול שנקשר בו דליל ונזק על ידו - אם נקשר מאליו, בעל התרנגול פטור מתשלום
- מקור: "נקשר מאליו מאן חייב אילימא בעל הדליל היכי דמי אי דאצנעיה אנוס הוא ואי לא אצנעיה פושע הוא אלא חייב בעל תרנגול מאי שנא כוליה נזק דלא דכתיב כי יפתח איש בור ולא שור בור חצי נזק נמי איש בור ולא שור בור אלא" (בבא קמא יט ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה י · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יא · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר דליל ברגלו ושיבר כלים - חייב חצי נזק אלא אם כן אדם קשרו, שאז חייב נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב עינארב עינא אמורא בבל · דור ב׳רב עינא°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב הונא שנקשר מאליו פטור וקשרו אדם חייב, שהרי אין אדם נעשה בור על ידי מעשה שאינו שלו כשלא פשע
- מקור: "בדאדייה אדויי וכי אתמר דרב הונא בעלמא אתמר דליל הפקר אמר רב הונא נקשר מאליו פטור קשרו אדם חייב משום מאי חייב אמר רב הונא בר מנוח משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה: מתני כיצד השן מועדת לאכול את ה" (בבא קמא יט ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה י · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יא · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — תרנגול שנקשר דליל ברגלו ושיבר כלים - חייב חצי נזק אלא אם כן אדם קשרו, שאז חייב נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב הונא שקשרו אדם ברשות הרבים חייב משום בור המתגלגל, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן שצ סעיף י
שן ורגל שהזיקו ברשות הרבים פטורים, ואם נהנתה הבהמה משלמת מה שנהנית
- מקור: "מתני כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק במה דברים אמורים ברשות הניזק אבל ברשות הרבים פטור ואם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד משלמת מה שנהנית אכל" (בבא קמא יט ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה ה · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה א · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שפט · שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף ו · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ג · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף א · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ב · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ז · שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף טו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור תם שנגח ברשות הניזק חייב בחצי נזק ולא בנזק שלם
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שהזיקה כלים בדרך הילוכה הרגילה - האם מועדת
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שברשות הרבים פטור ואם נהנית משלמת מה שנהנית, וכך פסקו הרמב"ם (נזקי ממון פ"א ה"ה, פ"ג ה"א וה"ג) והשו"ע (חו"מ שפט,ו; שפט,טו; שצא,א-ב,ז)
בהמה שאכלה ברשות הרבים ונהנתה, משלמת מה שנהנית
- מקור: "ואם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד משלמת מה שנהנית אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה מפתח החנות משלמת מה שנהנית מתוך החנות משלמת מה שהזיקה: גמ תנו רבנן השן מועדת לאכול את הראוי לה" (בבא קמא יט ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה א · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שאכלה פירות או ירקות הראויים לה - נחשבת מועדת מתחילתה על נזק זה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שאכלה ברשות הרבים ונהנתה, האם משלמת מה שנהנית או פטורה לגמרי
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמשנה וכברייתא, שאין מחלוקת בדבר.
- מקור: "כיצד משלמת מה שנהנית אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה מפתח החנות משלמת מה שנהנית מתוך החנות משלמת מה שהזיקה: גמ תנו רבנן השן מועדת לאכול את הראוי לה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הני" (בבא קמא יט ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ט · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שאכלה מפתח החנות תוך כדי הילוכה ברשות הרבים ולא עקמה צווארה, משלמת מה שנהנית; ואם עקמ
- חכמים בסוגיה: רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה כלשונה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
בהמה שאכלה מאכל שאינו דרכה על ידי הדחק, חייבים נזק שלם משום שן
- מקור: "ופרה שאכלה שעורין וחמור שאכל כרשינן וכלב שליקק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר משלמין נזק שלם אמר רב פפא השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחיה ואכלה ליה ע"י הדחק שמיה אכילה האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכיל בי" (בבא קמא יט ב אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ו · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ג
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שאכלה דבר שאינו כדרך אכילתה הרגילה (כפרה שאכלה שעורים) חייבים עליה משום תולדות השן בנ
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שאכלה חיטים שהם רעים לה, כמה משלם המזיק
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב פפא שכל מידי דלאו אורחיה ואכלה על ידי הדחק שמיה אכילה ומשלם נזק שלם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סי' שצא ס"ג
חמור שאכל לחם ופלס (שבר) בכך את הסל שהיה בו - משלם נזק שלם על הלחם וחצי נזק על הסל
- מקור: "ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה לסלא חייביה רב יהודה לשלם נזק שלם אנהמא ואסלא חצי נזק ואמאי כיון דאורחיה למיכל נהמא אורחיה נמי לפלוסי סלא דאכל והדר פליס ופת אורחיה הוא ורמינהו אכלה פת ובשר ותבשיל משלם חצי " (בבא קמא יט ב אות י)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ח · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ד
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב יהודה שחייב נזק שלם על הלחם וחצי נזק על הסל, כמסקנת הגמרא שהלחם אורחיה ושבירת הסל אגב אכילתו אינה בגדר אורחיה גמור, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע.
- מקור: "ופת אורחיה הוא ורמינהו אכלה פת ובשר ותבשיל משלם חצי נזק מאי לאו בבהמה לא בחיה חיה בשר אורחיה הוא דמטוי ואיבעית אימא בטביא ואיבעית אימא לעולם בבהמה ובפתורא" (בבא קמא יט ב אות יא)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ז · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ג
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: תירוץ א (בחיה) ~ תירוץ ב (בטביא) ~ תירוץ ג (בבהמה ובפתורא): שלוש דרכים ליישב הסתירה בין הברייתות, האם מדובר בחיה שדרכה לאכול בשר, בצבי, או בבהמה רגילה שאכלה מעל השולחן
- הכרעה: נפסק כתירוץ האחרון "לעולם בבהמה ובפתורא", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע - שהחידוש הוא שגם פת ותבשיל, כשהיו מונחים על השולחן, נחשבים אכילה שלא כדרך משום שינוי המקום
דף כ א
[עריכה]- מקור: "ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריך סליק אכלה לליפתא ותבריה לדנא חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם מאי טעמא כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק אמר אילפא בהמה ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכל" (בבא קמא כ א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ח · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ה
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אילפאאילפא אמורא א״י · דור ב׳אילפא°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא שחייב נזק שלם אליפתא ואדנא, כיון שאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק, וכן נפסק ברמב"ם וטור ושו"ע
בהמה ברשות הרבים שפשטה צווארה ואכלה מעל גבי חברתה - חייבת נזק שלם, דחצר חברתה כחצר הניזק דמי
- מקור: "אמר אילפא בהמה ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה חייבת מאי טעמא גבי חברתה כחצר הניזק דמי לימא מסייע ליה היתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת כדאמר רבא בקופצת הכא נמי בקופצת" (בבא קמא כ א אות ב)
- פוסקים: סמ"ג עשה סז
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אילפאאילפא אמורא א״י · דור ב׳אילפא°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כאילפא שגבי חברתה כחצר הניזק דמי, וכפי שהובא לראיה מהברייתא דקופתו מופשלת לאחוריו, ולא נחלק בכך אמורא אחר
בהמה ברשות הרבים שהלכה ואכלה פטורה, ועמדה ואכלה חייבת נזק שלם
- מקור: "לימא מסייע ליה היתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת כדאמר רבא בקופצת הכא נמי בקופצת והיכא איתמר דרבא אהא דאמר רבי אושעיא בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת מאי שנא הל" (בבא קמא כ א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה י · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף יא
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אילפאאילפא אמורא א״י · דור ב׳אילפא°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבי אושעיא שהלכה ואכלה פטורה (דאורחיה הוא) ועמדה ואכלה חייבת, וכפי שביאר רבא שהחילוק בין הליכה לעמידה נאמר בקופצת, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן שצא סעיף יא.
בהמה ברשות הרבים שקפצה ואכלה - חייבת נזק שלם, כדין עמדה ואכלה ולא כדין הלכה ואכלה
- מקור: "והיכא איתמר דרבא אהא דאמר רבי אושעיא בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת מאי שנא הלכה דאורחיה הוא עמדה נמי אורחיה הוא אמר רבא בקופצת בעי ר זירא מתגלגל מהו היכי דמי כגון דקיימא עמיר ברשו" (בבא קמא כ א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה י · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף יא
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, אילפאאילפא אמורא א״י · דור ב׳אילפא°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא ש"בקופצת" חייבת, כדברי הרמב"ם והשו"ע; זהו תירוץ מוסכם ליישוב הסוגיות ולא מחלוקת.
- מקור: "זירא מתגלגל מהו היכי דמי כגון דקיימא עמיר ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי מרשות היחיד לרה"ר מאי ת"ש דתני רבי חייא משוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה מאי לאו מתגלגל ואתי לא אימא " (בבא קמא כ א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ד · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף יב
- חכמים בסוגיה: אילפאאילפא אמורא א״י · דור ב׳אילפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא דרבי חייא שהובאה בסוגיה ולא נסתרה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה.
בהמה שאכלה כסות וכלים ברשות הרבים חייבת בנזק שלם, ואין בה פטור "כל המשנה"
- מקור: "איבעית אימא כי קאמר רבי חייא בפתילה דאספסתא: אכלה כסות וכו : אהייא אמר רב אכולהו מאי טעמא כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור ושמואל אמר לא שנו אלא פירות וירקות אבל כסות וכלים חייבת וכן אמר ריש לקיש אכולהו" (בבא קמא כ א אות ו)
- פוסקים: שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף יב · טור חושן משפט סימן שצא
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב: פטור בכל (גם כסות וכלים) מטעם "כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור" ~ שמואל, ריש לקיש ורבי יוחנן: הפטור נאמר רק בפירות וירקות, אבל כסות וכלים חייבת שכן דרך בני אדם להניח בגדיהם שם
- הכרעה: נפסק כשמואל, ריש לקיש ורבי יוחנן שבכסות וכלים חייבת, וכן פסקו הטור והשו"ע חו"מ סימן שצא סעיף יב, הואיל ורוב הדעות כן ואף לשיטתם בסוגיה עצמה
בהמה שאכלה כסות וכלים ברשות הרבים - בעליה חייבים בנזק, ולא נאמר בזה "כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור"
- מקור: "ושמואל אמר לא שנו אלא פירות וירקות אבל כסות וכלים חייבת וכן אמר ריש לקיש אכולהו ואזדא ריש לקיש לטעמיה דאמר ריש לקיש שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה רבוצה במהלכת חייבת" (בבא קמא כ א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ג · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שן ורגל שהזיקו כסות או כלים ברשות הרבים - פטור מלשלם, ובעליהם חייב חצי נזק רק ברשות הניזק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שן ברשות הרבים כשאכלה שלא כדרכה חייב אף שהוזק המזיק בעצם ההנחה ברה"ר
- חכמים בסוגיה: רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב ~ שמואל וריש לקיש ורבי יוחנן: רב אמר אכולהו (גם כסות וכלים) פטור מטעם "כל המשנה", ושמואל וריש לקיש ורבי יוחנן חלקו ואמרו שלא שנו הפטור אלא בפירות וירקות אבל כסות וכלים חייבת
- הכרעה: נפסק כשמואל, ריש לקיש ורבי יוחנן שבכסות וכלים חייבת, שהם רבים לגבי רב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
פרה שאכלה תבואת חברה משלמת רק כפי טובת ההנאה שנהנתה ולא את דמי המזון עצמו
- מקור: "תניא כוותיה דרבה תניא כוותיה דרבא תניא כוותיה דרבה רבי שמעון בן יוחי אמר אין משלמת אלא דמי עמיר בלבד תניא כוותיה דרבא אם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד אכלה קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן אלא אומדין כמ" (בבא קמא כ א אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ב · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ג · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שן ורגל שהזיקו כסות או כלים ברשות הרבים - פטור מלשלם, ובעליהם חייב חצי נזק רק ברשות הניזק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שן ברשות הרבים כשאכלה שלא כדרכה חייב אף שהוזק המזיק בעצם ההנחה ברה"ר
- חכמים בסוגיה: ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבה ~ רבא: רבה סובר משלמת דמי עמיר (מה שהיה ראוי להאכילה קודם שנתייבש), רבא סובר משלמת דמי שעורים בזול (לפי שיעור הנאתה בפועל)
- הכרעה: נפסק כרבא, שהרי הובאה ברייתא כוותיה ומשמעות הסוגיה נוטה אחריו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאומדים כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו
- מקור: "תניא כוותיה דרבא אם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד אכלה קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה אע"פ שאינו רגיל לפיכך אכלה חטין או דבר הרע לה פטורה א"ל רב חסדא" (בבא קמא כ א אות ט)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ב · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ג · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שן ורגל שהזיקו כסות או כלים ברשות הרבים - פטור מלשלם, ובעליהם חייב חצי נזק רק ברשות הניזק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שן ברשות הרבים כשאכלה שלא כדרכה חייב אף שהוזק המזיק בעצם ההנחה ברה"ר
- חכמים בסוגיה: רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבה: משלמת דמי עמיר ~ רבא: משלמת דמי שעורים בזול
- הכרעה: נפסק כרבא, שהרי הובאה ברייתא כוותיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמשלמת דמי שעורים בזול לפי אומדן הראוי לה ולא לפי מה שאכלה בפועל.
דף כ ב
[עריכה]- מקור: "תנן המקיף חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו הא רביעית מחייבין אותו ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב שאני התם דאמר ליה את גרמת לי הקיפא יתירא ת"ש א"ר יוסי אם עמד ניקף" (בבא קמא כ ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, שכנים, פרק ג, הלכה ג · סמ"ג עשה פב · טור חושן משפט סימן קנח · שו"ע חו"מ סימן קנח סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא בתרא — מי שהקיף את חבירו בגדר משלוש רוחותיו ובנה אותן, האם מחייבים את השני להשתתף בהוצאות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא בתרא — מי שגדר שלוש רוחות חצרו ולא חייבוהו חבירו, ואחר כך גדר הניקף בעצמו את הרוח הרביעית - חייב
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי ר' יוסי בברייתא שהם דברי הלכה מוסכמים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן קנח סעיף ו
- מקור: "יוסי אם עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל טעמא דגדר ניקף הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור שאני התם דאמר ליה לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא ת"ש הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה" (בבא קמא כ ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, שכנים, פרק ג, הלכה ג · סמ"ג עשה פב · טור חושן משפט סימן קנח · שו"ע חו"מ סימן קנח סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא בתרא — מי שהקיף את חבירו בגדר משלוש רוחותיו ובנה אותן, האם מחייבים את השני להשתתף בהוצאות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא בתרא — מי שגדר שלוש רוחות חצרו ולא חייבוהו חבירו, ואחר כך גדר הניקף בעצמו את הרוח הרביעית - חייב
- חכמים בסוגיה: רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שדחתה את כל הראיות שניסו להוכיח ש"זה נהנה וזה לא חסר" חייב, וקבעה שהניקף פטור כדברי רבי יוסי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
הנהנה מממון חבירו באופן שהלה לא חסר ("זה נהנה וזה לא חסר") - פטור מלשלם
- מקור: "זה נהנה וזה לא חסר הוא ורמי בר חמא סתם פירות ברשות הרבים אפקורי מפקר להו תנן המקיף חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו הא רביעית מחייבין אותו ש"מ זה נהנה וזה לא ח" (בבא קמא כ ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, שכנים, פרק ג, הלכה ג · סמ"ג עשה פב · טור חושן משפט סימן קנח · שו"ע חו"מ סימן קנח סעיף ו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא בתרא — מי שהקיף את חבירו בגדר משלוש רוחותיו ובנה אותן, האם מחייבים את השני להשתתף בהוצאות
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא בתרא — מי שגדר שלוש רוחות חצרו ולא חייבוהו חבירו, ואחר כך גדר הניקף בעצמו את הרוח הרביעית - חייב
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שפטור, כמבואר מדין המקיף חבירו משלוש רוחות שאין מחייבין אותו, ודחיית הראיה לחייב מדין רביעית (דהתם משום שגרם הקיפא יתירא), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקור: "הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העלייה בונה בית ויושב בה עד שיתן לו יציאותיו יציאותיו הוא דמחייב ליה בעל הבית הא שכרו לא ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור שא" (בבא קמא כ ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, שכנים, פרק ד, הלכה ג · סמ"ג עשה פב · טור חושן משפט סימן קסד · שו"ע חו"מ סימן קסד סעיף ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא מציעא — בית ועלייה שנפלו ובעל הבית מסרב לבנות, האם רשאי בעל העלייה לבנות ולדור בבית עד שיחזירו לו
- חכמים בסוגיה: רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המסקנה בגמרא ("ביתא לעלייה משתעבד") שאין זה בכלל "זה נהנה וזה לא חסר" החייב, אלא הבית מלכתחילה משועבד לעלייה; כך נפסק ברמב"ם הל' שכנים ד,ג ובשו"ע חו"מ קסד,ה.
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, שזה נהנה וזה לא חסר, אינו צריך להעלות לו שכר
- מקור: "יוחנן אינו צריך להעלות לו שכר רבי אבהו אמר רבי יוחנן צריך להעלות לו שכר אמר רב פפא הא דרבי אבהו לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דתנן נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא " (בבא קמא כ ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, גזילה ואבידה, פרק ג, הלכה ט · סמ"ג עשה עג · טור חושן משפט סימן שסג · שו"ע חו"מ סימן שסג סעיף ו
- חכמים בסוגיה: רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב כהנא בשם ר' יוחנן ~ רבי אבהו בשם ר' יוחנן: רב כהנא אמר שאינו צריך להעלות שכר משום שזה נהנה וזה לא חסר, ורבי אבהו אמר שצריך להעלות שכר
- הכרעה: נפסק כרב כהנא שאינו צריך להעלות שכר, שכן רב פפא מבאר שדברי רבי אבהו לא נאמרו בפירוש אלא מכללא מדין הקדש שלא מדעת (כדרבה), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ שסג,ו שזה נהנה וזה לא חסר פטור
- מקור: "אמר רב פפא הא דרבי אבהו לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דתנן נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל בנאה לתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה שוה פרוטה ואמר שמואל והו" (בבא קמא כ ב אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, מעילה, פרק ו, הלכה ז · רמב"ם, מעילה, פרק ו, הלכה ח · סמ"ג עשה רי
- חכמים בסוגיה: רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: דרבנן
- הכרעה: אין מחלוקת בדבר גופו; הגמרא מבררת שכך משמעות המשנה בצירוף דברי שמואל, וכך נפסק ברמב"ם ובסמ"ג
הדר בנכס הקדש (כגון בית) שלא מדעת, ומדובר בדבר שנהנה ממנו שוה פרוטה - מעל במעילה
- מקור: "נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל בנאה לתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה שוה פרוטה ואמר שמואל והוא שהניחה על פי ארובה ויתיב רבי אבהו קמיה דר יוחנן וקאמר משמיה דשמואל זאת אומרת הדר בחצר חבירו שלא " (בבא קמא כ ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, מעילה, פרק ו, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא°, רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°, רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב כהנא בשם ר' יוחנן ~ ר' אבהו בשם ר' יוחנן: לרב כהנא אין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו חייב להעלות שכר, ולר' אבהו חייב להעלות שכר ונחשב כמעילה
- הכרעה: נפסק כר' אבהו בשם ר' יוחנן, שכן רב פפא מוכיח כן מהמשנה עצמה (נטל אבן של הקדש ובנאה בביתו - לא מעל עד שידור תחתיה שוה פרוטה, משמע שדירה שלא מדעת חייבת שכר ומעילה), וכך פסק הרמב"ם במעילה פרק ו הלכה ח
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו האם צריך להעלות לו שכר
- מקור: "ואמר שמואל והוא שהניחה על פי ארובה ויתיב רבי אבהו קמיה דר יוחנן וקאמר משמיה דשמואל זאת אומרת הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ושתק ליה איהו סבר מדשתיק מודה ליה ולא היא אשגוחי לא אשגח ביה כד" (בבא קמא כ ב אות ח)
- פוסקים: סמ"ג עשה פב · רמב"ם, מעילה, פרק ו, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רב כהנארב כהנא אמורא בבל · דור ב׳רב כהנארב°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°, רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב כהנא בשם ר' יוחנן: אינו צריך להעלות שכר ~ רבי אבהו בשם ר' יוחנן: צריך להעלות שכר
- הכרעה: נפסק כרב כהנא בשם ר' יוחנן שאינו צריך להעלות שכר, שכן רב פפא מבאר שדברי רבי אבהו לא נאמרו בפירוש מר' יוחנן אלא מכללא, ור' יוחנן ששתק לא הודה בדבר אלא לא הקפיד להשיב (כדרבה בהקדש שלא מדעת), וכך פסק הרמב"ם (מעילה ו,ח).
דף כא א
[עריכה]השוכר בית מראובן ונמצא שהבית של שמעון, אם הבית עומד להשכרה - מעלה השוכר שכר לשמעון בעל הבית
- מקור: "רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב אינו צריך להעלות לו שכר והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון שמעון מאי עבידתיה הכי קאמר נמצא הבית של שמעון מעלה לו שכר תרתי הא דקיימא לאגרא הא דלא קיימא לאגרא אתמ" (בבא קמא כא א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, גזילה ואבידה, פרק ג, הלכה ט · טור חושן משפט סימן שסג · שו"ע חו"מ סימן שסג סעיף ו
- חכמים בסוגיה: רבי אבא בר זבדארבי אבא בר זבדא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבא בר זבדא°, רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב סחורהרב סחורה אמורא בבל · דור ד׳רב סחורה°
- מצב: נפסק
- הכרעה: מוסכם בסוגיה (רבה בר רב הונא משמיה דרב, ומאושר גם בשם רב חייא בר אבין אמר רב/רב הונא) שכאשר הבית קיימא לאגרא מעלה שכר לבעלים האמיתיים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן שסג סעיף ו
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו ואין הבית עומד להשכרה אינו צריך להעלות לו שכר, אבל אם עומד להשכרה חייב
- מקור: "תרתי הא דקיימא לאגרא הא דלא קיימא לאגרא אתמר נמי א"ר חייא בר אבין אמר רב ואמרי לה אמר ר חייא בר אבין אמר רב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר והשוכר בית מבני העיר מעלה שכר לבעלים ב" (בבא קמא כא א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, גזילה ואבידה, פרק ג, הלכה ט · סמ"ג עשה עג · טור חושן משפט סימן שסג · שו"ע חו"מ סימן שסג סעיף ט · שו"ע חו"מ סימן שסג סעיף י
- חכמים בסוגיה: רבי אבא בר זבדארבי אבא בר זבדא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבא בר זבדא°, רבה בר רב הונארבה בר רב הונא אמורא בבל · דור ג׳רבה בר רב הונארב הונא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רב סחורהרב סחורה אמורא בבל · דור ד׳רב סחורה°, מר בר רב אשימר בר רב אשי אמורא בבל · דור ז׳מר בר רב אשי°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב הונא/רב ~ רב סחורה: טעם הפטור - "ביתא מיתבא יתיב"/"לא קיימא לאגרא" מול "ושאיה יוכת שער"/הפסד ממילא
- הכרעה: נפסק שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו כשאין הבית עומד לשכר פטור, וכשעומד לשכר חייב (תרתי) - שו"ע חו"מ שסג,ט-י
- בעץ המחלוקות: רב ~ שמואל
- מקור: "ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ההוא מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה ויהבי להו ליתמי דבר מועט א"ל זיל פייסינהו" (בבא קמא כא א אות ג)
- פוסקים: סמ"ג עשה נ
- חכמים בסוגיה: רב סחורהרב סחורה אמורא בבל · דור ד׳רב סחורה°, רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, מר בר רב אשימר בר רב אשי אמורא בבל · דור ז׳מר בר רב אשי°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רחבהרחבה אמורא בבל · דור ג׳רחבהרב יהודה°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב נחמן במעשה, שכן חצר העומדת לאגרא (שהיו גובים ממנה שכר) דינה שונה מסתם חצר שפטורה, ומשום כך הגביה רב נחמן את הבניין מן הבונה שלא פייס את היתומים
- מקור: "כיצד משלמת מה שנהנית וכו : אמר רב ובמחזרת ושמואל אמר אפילו מחזרת נמי פטור ולשמואל היכי משכחת לה דמחייב כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה מחזרת רב אמר חייבת ושמואל" (בבא קמא כא א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ט · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שאכלה מפתח החנות תוך כדי הילוכה ברשות הרבים ולא עקמה צווארה, משלמת מה שנהנית; ואם עקמ
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רחבהרחבה אמורא בבל · דור ג׳רחבהרב יהודה°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: לישנא קמא: רב מחייב במחזרת ושמואל פוטר, ומחייב רק במקצה מקום מרשותו ~ לישנא בתרא: כולי עלמא מודים דמחזרת חייבת, ונחלקו רק במקצה מקום מרשותו לרשות הרבים
- הכרעה: נפסק כלישנא בתרא שבמחזרת חייבת לכל הדעות, וכפי שהביא הרמב"ם (נזקי ממון ג,ט) ופסקו הטור והשו"ע (חו"מ שצא,ט), שהמחלוקת בין רב לשמואל היא רק במקצה מקום מרשותו לרשות הרבים
- בעץ המחלוקות: רב ~ שמואל
בהמה שיצאה מפתח החנות והזיקה ברה"ר, ודרכה לחזור לרשות בעליה (מחזרת) - בעליה חייב בתשלום נזק שלם
- מקור: "ולשמואל היכי משכחת לה דמחייב כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה מחזרת רב אמר חייבת ושמואל אמר פטורה ולשמואל משלמת מה שהזיקה היכי משכחת לה דמחייבא כגון דשבקה לרחבה " (בבא קמא כא א אות ה)
- פוסקים: סמ"ג עשה עג · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ג, הלכה ט · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שאכלה מפתח החנות תוך כדי הילוכה ברשות הרבים ולא עקמה צווארה, משלמת מה שנהנית; ואם עקמ
- חכמים בסוגיה: רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, רחבהרחבה אמורא בבל · דור ג׳רחבהרב יהודה°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב ~ שמואל: בלישנא קמא רב אמר חייבת ושמואל אמר פטורה; לפי איכא דאמרי (לישנא בתרא) שניהם מודים שמחזרת חייבת, ונחלקו רק במקצה מקום מרשותו לרה"ר (רב פוטר, שמואל מחייב)
- הכרעה: נפסק כלישנא בתרא שבמחזרת אין מחלוקת וחייבת בנזק שלם, כפי שהעתיקו הרמב"ם (נזקי ממון ג,ט) והשו"ע (חו"מ שצא,ט)
- בעץ המחלוקות: רב ~ שמואל
בהמה שהקצתה מקום מרשותה ויצאה לרשות הרבים והזיקה שם - האם בעל הבהמה חייב
- מקור: "אלא מחזרת אבל מקצה מקום מרשותו לרה"ר פטורה ושמואל אמר אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים חייבת לימא בבור ברשותו קמפלגי רב דאמר פטור קסבר בור ברשותו חייב ושמואל דאמר חייב קסבר בור ברשותו פטור אמר לך רב" (בבא קמא כא א אות ו)
- פוסקים: טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף י
- חכמים בסוגיה: רחבהרחבה אמורא בבל · דור ג׳רחבהרב יהודה°, רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק אמורא בבל · דור ה׳רב נחמן בר יצחקרבא°, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב ~ שמואל: רב סובר שכשמקצה מקום מרשותו לרה"ר ומזיקה שם פטורה, ושמואל סובר שאף במקצה מקום מרשותו לרה"ר חייבת
- הכרעה: נפסק כשמואל שחייבת, כדעת הלישנא בתרא בסוגיה, וכן פסקו הטור והשו"ע בחו"מ סימן שצא סעיף י
- בעץ המחלוקות: רב ~ שמואל
דף כא ב
[עריכה]- מקור: "מתני הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהן מועדין הכלב שנטל חררה והלך לגדיש אכל החררה והדליק הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק: גמ טעמא דקפצו הא נפלו פטור אלמ" (בבא קמא כא ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה טו · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יז · טור חושן משפט סימן שצב · שו"ע חו"מ סימן שצב סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלב וגדי שקפצו מראש הגג ושברו כלים - האם משלמים נזק שלם או חצי נזק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלים שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח שאינה עשויה או קפצו ברוח שאינה עשויה — האם חייב על שברם
- חכמים בסוגיה: רב זבידרב זביד אמורא בבל · דור ה׳רב זביד°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: מ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור ~ מ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב: נחלקו אמוראים בדין הכללי, והמשנה כאן משמע כדעת הפוטר
- הכרעה: נפסק כמ"ד פטור, כפשט המשנה "קפצו... נפלו פטור", וכן פסקו הרמב"ם (נזקי ממון פ"ב הי"ד-יז) והשו"ע (חו"מ שצ, יב; שצב, א), שתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, אלא אם כן היה כותל רעוע שאף בנפילה יש פשיעה גמורה
- מקור: "תניא נמי הכי הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם נפלו פטורין הניחא למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא למימר כגון דמקרבי כלים לגבי כותל דכי קפצי בקפיצה לא נפלי " (בבא קמא כא ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה טו · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב · טור חושן משפט סימן שצו · שו"ע חו"מ סימן שצו סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלב וגדי שקפצו מראש הגג ושברו כלים - האם משלמים נזק שלם או חצי נזק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלים שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח שאינה עשויה או קפצו ברוח שאינה עשויה — האם חייב על שברם
- חכמים בסוגיה: רב זבידרב זביד אמורא בבל · דור ה׳רב זביד°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: מ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור ~ מ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב: הראשון סובר שנפילה שבאה מאונס לאחר שקפץ בפשיעה פוטרת, והשני מחייב תמיד, ומעמידים המשנה במקרים מיוחדים (כגון קירוב לכותל וכותל רעוע)
- הכרעה: נפסק כמ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, כפשטות לשון המשנה "קפצו... חייב, נפלו... פטור", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (חו"מ שצ, יב; שצו, א)
- מקור: "כגון דמקרבי כלים לגבי כותל דכי קפצי בקפיצה לא נפלי עלייהו ואפילו תחלתו בפשיעה ליכא אמר רב זביד משמיה דרבא פעמים שאפילו נפלו נמי חייב משכחת לה בכותל רעוע מאי ניהו דאבעי ליה לאסוקי דעתא דנפיל ארחי סוף ס" (בבא קמא כא ב אות ג)
- פוסקים: טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב
- חכמים בסוגיה: רב זבידרב זביד אמורא בבל · דור ה׳רב זביד°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כדברי רב זביד משמיה דרבא, שכן זו מסקנת הגמרא המיישבת את שיטת המחייבים בתחלתו בפשיעה וסופו באונס, וכך נקבע בטור ושו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב.
- מקור: "אמר רב זביד משמיה דרבא פעמים שאפילו נפלו נמי חייב משכחת לה בכותל רעוע מאי ניהו דאבעי ליה לאסוקי דעתא דנפיל ארחי סוף סוף לא נפל ארחי ונפול אינהו תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא לא צריכא בכותל צר תנו רבנן " (בבא קמא כא ב אות ד)
- פוסקים: טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב
- חכמים בסוגיה: רב זבידרב זביד אמורא בבל · דור ה׳רב זביד°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב זביד שבכותל רעוע (צר) חייב אף בנפלו, שכן בכותל כזה הפשיעה נמשכת מתחילתה עד סופה ואין זה בגדר "תחלתו בפשיעה וסופו באונס"; כך נפסק בשו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב.
- מקור: "תנו רבנן הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה פטורין מלמעלה למטה חייבין אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין" (בבא קמא כא ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה טז · סמ"ג עשה סז · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב · טור חושן משפט סימן שצ
- חכמים בסוגיה: רב זבידרב זביד אמורא בבל · דור ה׳רב זביד°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו להלכה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע ללא חילוק
דף כב א
[עריכה]כלב וגדי שדלגו זה על זה בין מלמעלה למטה ובין מלמטה למעלה - פטורים מנזק שלם וחייבים בחצי נזק
- מקור: "בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה פטורין תרגמא רב פפא דאפיך מיפך כלבא בזקירא וגדיא בסריכא אי הכי אמאי פטורים פטור מנזק שלם וחייבין בחצי נזק: הכלב שנטל: אתמר ר יוחנן אמר אשו משום חציו וריש לקיש אמר אשו מ" (בבא קמא כב א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה טז · סמ"ג עשה סו · טור חושן משפט סימן שצ · שו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב פפא שתרגמא כלבא בזקירא וגדיא בסריכא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן שצ סעיף יב
דין אש הוא כדין נזק הנעשה מכוחו של אדם (כחציו) ולא כדין ממונו
- מקור: "יוחנן אמר אשו משום חציו וריש לקיש אמר אשו משום ממונו וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן אמר לך חציו מכחו קאזלי האי לא מכחו קאזיל ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש אמר לך ממונא אית ביה ממשא הא לית" (בבא קמא כב א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק יד, הלכה טו · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן תיח · שו"ע חו"מ סימן תיח סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — המכשיר מקצת נזק בבור חייב בתשלומי נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יוחנן: אשו משום חציו (כמזיק בגופו) ~ ריש לקיש: אשו משום ממונו (כמזיק בממונו)
- הכרעה: נפסק כר' יוחנן שאשו משום חציו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (חו"מ סימן תיח סעיף א), כדעת האמורא שהלכה נקבעת כשיטתו במקרים אלו ומכוחה נלמדים חילוקי הדינים בהמשך הסוגיה
מהות חיוב אש - האם "אשו משום חציו" או "אשו משום ממונו"
- מקור: "וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן אמר לך חציו מכחו קאזלי האי לא מכחו קאזיל ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש אמר לך ממונא אית ביה ממשא הא לית ביה ממשא תנן הכלב שנטל חררה כו בשלמא למ"ד אשו משום ח" (בבא קמא כב א אות ג)
- פוסקים: סמ"ג עשה סז
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יוחנן: אשו משום חציו (נחשב ככוחו ממש) ~ ריש לקיש: אשו משום ממונו (נחשב כממונו המזיק)
- הכרעה: נפסק כר' יוחנן שאשו משום חציו, שכן הלכה כמותו כנגד ריש לקיש בענייני ממונות, וכך הכריעו הפוסקים (סמ"ג עשה סז)
- מקור: "אשו משום ממונו האי אש לאו ממונו דבעל כלב הוא אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי דעל חררה משלם נזק שלם ועל מקום גחלת משלם חצי נזק ועל גדיש כולה פטור ורבי יוחנן דאנחה אנוחי על חררה ועל מקום גח" (בבא קמא כב א אות ד)
- פוסקים: סמ"ג עשה סז
- חכמים בסוגיה: יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ריש לקיש ~ רבי יוחנן: ריש לקיש סובר אשו משום ממונו והכלב "אדייה אדויי" (הפיל בכוונתו), ולכן על הגדיש פטור גמור; רבי יוחנן סובר אשו משום חציו והכלב "אנחה אנוחי" (הניח בשקט), ולכן על הגדיש חייב חצי נזק
- הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שאשו משום חציו (כפסק הרמב"ם הל' נזקי ממון פ"ב ה"ג), ולפי זה גם על הגדיש חייב חצי נזק ולא פטור כריש לקיש
- מקור: "ורבי יוחנן דאנחה אנוחי על חררה ועל מקום גחלת משלם נ"ש ועל הגדיש משלם חצי נזק תא שמע גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה בעל גמל חייב הניח חנווני " (בבא קמא כב א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יז · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצב · שו"ע חו"מ סימן שצב סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלב שנטל חררה והדליק גדיש - חייב נזק שלם על החררה וחצי נזק על הגדיש, רק אם קפץ לגדיש ולא נ
- חכמים בסוגיה: ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא זו, שבעל הגמל חייב, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן שצב סעיף א
- מקור: "תא שמע גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה בעל גמל חייב הניח חנווני נרו מבחוץ חנווני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור בשלמא למ"ד אשו משום חציו " (בבא קמא כב א אות ו)
- פוסקים: סמ"ג עשה סט · רמב"ם, נזקי ממון, פרק יד, הלכה יג · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן תיח · שו"ע חו"מ סימן תיח סעיף יב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — חנווני שהניח נר חוץ לחנותו והזיק - חייב, ואם היה נר חנוכה - פטור לדעת ר' יהודה
- חכמים בסוגיה: ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: תנא קמא ~ ר' יהודה: תנא קמא מחייב את החנווני שהניח נרו מבחוץ בכל מקרה, ור' יהודה סובר שבנר חנוכה פטור החנווני שכן ברשות הניחו
- הכרעה: נפסק כר' יהודה שבנר חנוכה החנווני פטור, כפי שהובא ברמב"ם (נזקי ממון פי"ד הי"ג) ובשו"ע חו"מ סימן תיח סעיף יב, לפי שהיה מותר וברשות להניחו מבחוץ בשעת הדלקה
- מקור: "אשו משום חציו חציו דגמל הוא אלא למ"ד משום ממונו האי אש לאו ממונא דבעל גמל הוא אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן במסכסכת כל הבירה כולה אי הכי אימא סיפא אם הניח חנווני נרו מבחוץ חנווני חייב ואי במסכסכת אמ" (בבא קמא כב א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק יד, הלכה יג · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן תיח · שו"ע חו"מ סימן תיח סעיף יב
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — חנווני שהניח נר חוץ לחנותו והזיק - חייב, ואם היה נר חנוכה - פטור לדעת ר' יהודה
- חכמים בסוגיה: ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, רב הונא בר מנוחרב הונא בר מנוח אמורא בבל · דור ה׳רב הונא בר מנוח°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה, שכן זהו ביאור מוסכם (של רב הונא בר מנוח משמיה דרב) ליישוב הברייתא לפי שיטת אשו משום ממונו, ולא נחלקו בו האמוראים; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.
דף כב ב
[עריכה]המדליק גדיש שהבעיר בגוף העבד הכפות ונשרף עמו עבד גדי סמוך - פטור, משום קם ליה בדרבה מיניה
- מקור: "תא שמע המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור בשלמא למ"ד אשו משום חציו משום הכי פטור אלא למאן דאמר אשו משום ממונו אמאי פטור אילו קטל תוריה" (בבא קמא כב ב אות א)
- פוסקים: סמ"ג עשה סט · רמב"ם, נזקי ממון, פרק יד, הלכה י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — המדליק אש שמזיקה גם ממון וגם אדם כפות פטור מתשלום הממון מדין קים ליה בדרבה מיניה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — המדליק אש בשדה חברו וגדי כפות ועבד סמוך לו שנשרף עמו - חייב על העבד; ואם העבד כפות והגדי ס
- חכמים בסוגיה: ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: דאורייתא
- מחלוקת: ריש לקיש ~ הסתירה מהברייתא: לר"ל אשו משום חציו הפטור מובן, ולמ"ד אשו משום ממונו הוקשה מדוע פטור, ותירץ ר"ל שהצית בגוף העבד וקם ליה בדרבה מיניה
- הכרעה: נפסק כתירוץ ריש לקיש שהצית בגופו של עבד וקם ליה בדרבה מיניה, ולכן פטור מתשלומים אף למ"ד אשו משום ממונו, כמבואר ברמב"ם ובסמ"ג
דף כג א
[עריכה]- מקור: "וניחא ליה כגון שנפלה דליקה לאותו חצר ונפלה גדר שלא מחמת דליקה והלכה והדליקה והזיקה בחצר אחרת דהתם כלו ליה חציו אי הכי לענין גלוי נמי כלו ליה חציו אלא למאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו וכג" (בבא קמא כג א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק יד, הלכה ד · טור חושן משפט סימן תיח · שו"ע חו"מ סימן תיח סעיף יג
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: ר' יוחנן ~ ריש לקיש: מחלוקת יסודית האם אשו משום חציו (כאילו הזיק בגופו ממש) או משום ממונו (כממונו המזיק); וכאן מבואר שגם למ"ד "משום חציו" - מודה שיש מקרים (כגון שהיה עליו לגדור ולא גדר) שהחיוב הוא מדין ממונו ולא מדין חציו
- הכרעה: נפסק שאשו משום חציו כדעה העיקרית, אך במקרה הנדון (לא גדר גדר שהייתה עליו חובה לגודרה) מודים הכל שהחיוב הוא משום ממונו, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה
- מקור: "אלא למאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו וכגון שהיה לו לגודרה ולא גדרה דהתם שורו הוא ולא טפח באפיה וכי מאחר דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו מאי בינייהו איכא בינייהו לחייבו באר" (בבא קמא כג א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק יד, הלכה ד · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן תיח · שו"ע חו"מ סימן תיח סעיף ו · שו"ע חו"מ סימן תיח סעיף יג
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הסוגיה שאף למאן דאמר "אשו משום חציו" מודה שיש בה גם משום ממונו, וההבדל ביניהם הוא לענין חיוב בארבעה דברים; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (חו"מ תיח, ו וגם יג) שהמזיק בשן ורגל ברשות הרבים או בשעת הילוכו חייב בארבעה דברים ככל מזיק בגופו
כלב שחתר תחת הגדר ונטל גחלת ששמורה הייתה, בעל הכלב חייב בנזק ולא בעל הגחלת
- מקור: "וכי מאחר דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו מאי בינייהו איכא בינייהו לחייבו בארבעה דברים: על החררה משלם כו : מאן חייב בעל כלב וליחייב נמי בעל גחלת בששימר גחלתו אי כששימר גחלתו מאי בעי כלב " (בבא קמא כג א אות ג)
- פוסקים: סמ"ג עשה סט
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא שבששימר גחלתו ובכל זאת ניזוק על ידי כלב שחתר, בעל הכלב חייב, שהרי בעל הגחלת שמר כראוי והנזק נגרם על ידי חתירת הכלב
- מקור: "איכא בינייהו לחייבו בארבעה דברים: על החררה משלם כו : מאן חייב בעל כלב וליחייב נמי בעל גחלת בששימר גחלתו אי כששימר גחלתו מאי בעי כלב התם בשחתר אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל" (בבא קמא כג א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק יד, הלכה טו · טור חושן משפט סימן תיח · שו"ע חו"מ סימן תיח סעיף יז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — המכשיר מקצת נזק בבור חייב בתשלומי נזק שלם
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב מרי בריה דרב כהנא שסתם דלתות חתורות הן אצל כלב, ולכן החיוב על בעל הכלב שהזיק בגרמת חתירתו
- מקור: "על החררה משלם כו : מאן חייב בעל כלב וליחייב נמי בעל גחלת בששימר גחלתו אי כששימר גחלתו מאי בעי כלב התם בשחתר אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל כלב דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש" (בבא קמא כג א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יז · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יח · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצב · שו"ע חו"מ סימן שצב סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלב שנטל חררה והדליק גדיש - חייב נזק שלם על החררה וחצי נזק על הגדיש, רק אם קפץ לגדיש ולא נ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמסקנת הגמרא (רב מרי בריה דרב כהנא) שסתם דלתות חתורות הן אצל כלב, ולכן בעל הכלב חייב אף שהדלת הייתה נעולה, שכן הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה
- מקור: "אי כששימר גחלתו מאי בעי כלב התם בשחתר אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל כלב דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן וביער בשדה אחר וליכא לא צריכא דאכלה בגדיש דבעל חררה תפ" (בבא קמא כג א אות ו)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יז · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יח · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצב · שו"ע חו"מ סימן שצב סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלב שנטל חררה והדליק גדיש - חייב נזק שלם על החררה וחצי נזק על הגדיש, רק אם קפץ לגדיש ולא נ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרב מרי בריה דרב כהנא, שסתם דלתות חתורות הן אצל כלב, ולכן בעל הכלב חייב על שהוציא הגחלת מרשות ששימרוה כדין
פרה שאכלה חררה בגדיש של בעל החררה עצמו, חייב בעל הכלב עליה מדין שן ואין צריך לדרוש "וביער בשדה אחר"
- מקור: "דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן וביער בשדה אחר וליכא לא צריכא דאכלה בגדיש דבעל חררה תפשוט דפי פרה" (בבא קמא כג א אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יז · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יח · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצב · שו"ע חו"מ סימן שצב סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — כלב שנטל חררה והדליק גדיש - חייב נזק שלם על החררה וחצי נזק על הגדיש, רק אם קפץ לגדיש ולא נ
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הגמרא שדין תשלומי החררה חל אף כשהגדיש הוא של בעל החררה עצמו, שאין בכך תנאי "וביער בשדה אחר" הנצרך רק כשאכלה בגדיש דעלמא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (חו"מ שצב, א)
- מקור: "תפשוט דפי פרה" (בבא קמא כג א אות ח)
- פוסקים: טור חושן משפט סימן שצא · שו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ז
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשיטות הגמרא מ"פי פרה" שחיוב שן אינו תלוי דווקא באכילה בשדה אחר, וכך פסקו הטור והשו"ע חו"מ סימן שצא סעיף ז
דף כג ב
[עריכה]המשסה כלבו של חברו בחברו - המשסה פטור ובעל הכלב חייב
- מקור: "שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור מאן פטור משסה פטור וחייב בעל כלב ואי אמרת כחצר המזיק דמי לימא ליה מאי בעי ידך בפומיה דכלבאי אימא פטור אף משסה ואיבעית אימא דאפקיה לניביה וסרטיה ת"ש השיך בו את הנחש" (בבא קמא כג ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יט · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצה · שו"ע חו"מ סימן שצה סעיף א
- חכמים בסוגיה: מר זוטראמר זוטרא אמורא בבל · דור ו׳מר זוטרא°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב אחא בר יעקברב אחא בר יעקב אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר יעקברב הונא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כברייתא "שיסה בו את הכלב... פטור... וחייב בעל כלב", כפי שהובא ונתקבל בגמרא כמסקנה פשוטה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
המשיך נחש בחבירו כדי שינשכו - האם המשסה חייב או הנחש עצמו בר עונשין
- מקור: "השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרים ואמר רב אחא בר יעקב כשתימצי לומר לדברי ר יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד לפיכך מכיש בסייף ונחש פטור לדברי חכמים ארס נחש מעצמו מקיא לפיכך נחש בסקילה ומכיש" (בבא קמא כג ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק י, הלכה ח · סמ"ג עשה סז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המזיק לחברו בגרם בלבד (כגון שגרם לו להקיא) פטור מתשלום נזק
- חכמים בסוגיה: מר זוטראמר זוטרא אמורא בבל · דור ו׳מר זוטרא°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב אחא בר יעקברב אחא בר יעקב אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר יעקברב הונא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה ~ חכמים: לר' יהודה ארס הנחש עומד בין שיניו לפיכך המכיש (המשסה) חייב בסייף והנחש פטור מסקילה; לחכמים ארס הנחש מקיא מעצמו לפיכך הנחש עצמו בסקילה והמכיש פטור
- הכרעה: נפסק כחכמים שהנחש נהרג בסקילה והמשסה פטור, כן פסק הרמב"ם (נזקי ממון פ"י ה"ח)
המשסה נחש באדם עד שהמית - הנחש נסקל והמשסה פטור מדיני אדם
- מקור: "ואמר רב אחא בר יעקב כשתימצי לומר לדברי ר יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד לפיכך מכיש בסייף ונחש פטור לדברי חכמים ארס נחש מעצמו מקיא לפיכך נחש בסקילה ומכיש פטור ואי אמרת פי פרה כחצר המזיק דמי לימא ליה " (בבא קמא כג ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק י, הלכה ח · סמ"ג עשה סז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי סנהדרין — המזיק לחברו בגרם בלבד (כגון שגרם לו להקיא) פטור מתשלום נזק
- חכמים בסוגיה: מר זוטראמר זוטרא אמורא בבל · דור ו׳מר זוטרא°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רב אחא בר יעקברב אחא בר יעקב אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר יעקברב הונא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה ~ חכמים: ר' יהודה סובר ארס נחש עומד בין שיניו ולכן המכיש (המשסה) חייב והנחש פטור; חכמים סוברים ארס הנחש מקיא מעצמו ולכן הנחש נסקל והמשסה פטור
- הכרעה: נפסק כחכמים שהנחש בסקילה והמשסה פטור, כפי שהכריע רב אחא בר יעקב בביאור שיטתם, וכך פסקו הרמב"ם והסמ"ג
הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית - השור נסקל ובעליו פטורים מכופר
- מקור: "ומנא תימרא דתניא הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית ומת השור בסקילה ובעלים פטורים מן הכופר בעלים פטורין מן הכופר מ"ט דאמר ליה ברשותי מאי בעית שורו נמי לימא ליה מאי בעית ברשותי אלא לע" (בבא קמא כג ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק י, הלכה יא
- חכמים בסוגיה: רב אחא בר יעקברב אחא בר יעקב אמורא בבל · דור ג׳רב אחא בר יעקברב הונא°, רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק להלכה, שלענין קטלא (סקילת השור) לא אמרינן "ברשותי מאי בעית", ורק לענין כופר (ממון הבעלים) הבעלים פטורים, כפי שהובא ברמב"ם הל' נזקי ממון פ"י ה"יא.
עז המזיקה ברשות הרבים - מתרים בבעליה, ואם אינו נשמע כופין אותו למכור אותה
- מקור: "מכריז רב יוסף ואיתימא רבה דסלקין לעילא ודנחתין לתחתאה הני עיזי דשוקא דמפסדי מתרינן במרייהו תרי ותלתא זמנין אי ציית ציית ואי לא אמרין ליה תיב אמסחתא וקבל זוזך: מתני איזהו תם ואיזו מועד מועד כל שהעידו ב" (בבא קמא כג ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ה, הלכה א · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצז · שו"ע חו"מ סימן שצז סעיף א · שו"ע חו"מ סימן שצז סעיף ב
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כמימרא זו (המיוחסת לרב יוסף או לרבה) - עזי השוק המזיקות מתרים בבעליהם ב-ג' פעמים, ואם אינו נשמע אומרים לו לישב על ספסל השוק ולקבל דמי הבהמה שתימכר.
שור נעשה מועד בשלוש נגיחות בלבד, ואינו תלוי במניין ימים
- מקור: "מועד מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם משיחזור בו שלשה ימים דברי ר יהודה רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח: גמ מאי טעמא דר יהודה אמר אביי תמול חד מתמול ת" (בבא קמא כג ב אות ו)
- פוסקים: סמ"ג עשה סז · רמב"ם, נזקי ממון, פרק ו, הלכה א · טור חושן משפט סימן שפט · שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף ה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור מועד וחזרתו לתם - כמה ימים/העדאות נדרשים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור שנגח שלוש נגיחות ביום אחד נעשה מועד, וחזר ממועדותו שלושה ימים זה אחר זה חוזר לתמותו
- חכמים בסוגיה: רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה: מועד הוא כשהעידו בו שלושה ימים (לומדו מ"תמול, מתמול, שלשום") ~ ר' מאיר: מועד הוא כשהעידו בו שלוש פעמים, אף באותו יום
- הכרעה: נפסק כר' מאיר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (חו"מ שפט,ה) שמועד נעשה בשלוש נגיחות בלבד ללא תלות בימים.
שור נעשה מועד לנגיחה לאחר שלוש נגיחות בפני בעלים ("שלשה פעמים") ולא לאחר שלושה ימים
- מקור: "תלתא ולא ישמרנו בעליו אתאן לנגיחה רביעית רבא אמר תמול מתמול חד שלשום תרי ולא ישמרנו האידנא חייב ור"מ מ"ט דתניא א"ר מאיר" (בבא קמא כג ב אות ז)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ו, הלכה ז
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור מועד נעשה מועד רק בנגיחת שלושה ימים רצופים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור שנגח שלוש נגיחות ביום אחד נעשה מועד, וחזר ממועדותו שלושה ימים זה אחר זה חוזר לתמותו
- חכמים בסוגיה: אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, °ר"מרבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה: תם עד שיעידו בו בשור נגח שלושה ימים ~ ר' מאיר: מועד לאחר שלוש נגיחות ואפילו ביום אחד
- הכרעה: נפסק כר' מאיר, כפסק הרמב"ם בהלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ז, שהמועד נקבע בשלוש נגיחות ולא בשלושה ימים.
דף כד א
[עריכה]זב נטמא לזיבה גדולה על פי מניין ראיות, וזבה נטמאת על פי מניין ימים
- מקור: "אמר להן הרי הוא אומר וזאת תהיה טמאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות אימא למעוטי זב מימים אמר קרא והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נ" (בבא קמא כד א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה ז · רמב"ם, מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה ח · רמב"ם, איסורי ביאה, פרק ו, הלכה ז · סמ"ג עשה רמג
- מצב: נפסק
- הכרעה: נלמד מייתור הכתוב "וזאת תהיה טמאתו בזובו" ומהיקש "והזב את זובו" לזכר ולנקבה, שממעט זבה מהיקש לראיות זב ומקישה לימים - וכך פסק הרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב ה"ז-ח ובהלכות איסורי ביאה פ"ו ה"ז, בלא מחלוקת
שור מועד הוא כל שנגח (הועד בנגיחתו) בשלושה ימים שונים, ולא די בשלוש נגיחות אם היו ביום אחד
- מקור: "ומה ראית מסתברא קאי בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט ימים תנו רבנן איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי ר יוסי ר שמעון אומר מועד כל שהעידו בו שלש פעמים ולא א" (בבא קמא כד א אות ב)
- פוסקים: סמ"ג עשה רמג
- חכמים בסוגיה: רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי יוסי ~ רבי שמעון: ר' יוסי סובר שמועד הוא שהעידו בו שלושה ימים, ור' שמעון סובר שמועד הוא שהעידו בו שלוש פעמים ואין צורך דווקא בשלושה ימים
- הכרעה: נפסק כרבי יוסי, כדברי רב נחמן בסוגיה "אנא כרבי יוסי סבירא לי דרבי יוסי נימוקו עמו", וכך פסק הסמ"ג
ספק אם דין "שלושה ימים" בהעדאת שור נועד לייעד את השור או לייעד (להכפיש) את האדם
- מקור: "אבעיא להו שלשה ימים דקתני לייעודי תורא או לייעודי גברא למאי נפקא מינה דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא אי אמרת לייעודי תורא מייעד ואי אמרת לייעודי גברא לא מייעד מימר אמר השתא הוא דקמסהדו בי מאי תא שמע אין" (בבא קמא כד א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ו, הלכה א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור מועד וחזרתו לתם - כמה ימים/העדאות נדרשים
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור שנגח שלוש נגיחות ביום אחד נעשה מועד, וחזר ממועדותו שלושה ימים זה אחר זה חוזר לתמותו
- חכמים בסוגיה: רב נחמןרב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל°, רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה אמורא בבל · דור ב׳רב אדא בר אהבהרב°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: לא נפסק להלכה, נותרה בגמרא כספק (בעיא דלא איפשיטא), והרמב"ם השמיט הכרעה בנדון
שור אינו נעשה מועד אלא אם כן העידו בו בפני הבעלים ובפני בית דין יחד
- מקור: "תא שמע אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין העידו בו בפני בית דין ושלא בפני בעלים בפני בעלים ושלא בפני בית דין אינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בית דין ובפני בעלים העידוהו שנים ברא" (בבא קמא כד א אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ו, הלכה ב · רמב"ם, סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ה, הלכה יב
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט הברייתא שהעדאה צריכה להיות בפני בעלים ובפני בית דין כאחד, וכן פסקו הרמב"ם
- מקור: "העידוהו שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית הרי כאן שלש עדיות והן עדות אחת להזמה נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי עדיות והוא פטור והן פטורים נמצאת כת שניה זוממת הרי כאן עדות אחת והוא פטור והן פטור" (בבא קמא כד א אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ח
- מצב: נפסק
- הכרעה: הדין מפורש בגמרא ומשמש להוכחה שהעדאת שור היא "לייעודי תורא" (העדאת השור עצמו מצטברת מכל הכתות כעדות אחת), ולכן משעה שנמצאה כת שלישית זוממת מתחייבות כל הכתות כאחת בדיני עדים זוממים; כך נפסק ברמב"ם הלכות עדות פרק כא הלכה ח.
דף כד ב
[עריכה]- מקור: "דקמרמזי רמוזי רב אשי אמר כשבאו רצופים רבינא אמר במכירין בעל השור ואין מכירין את השור אלא היכי מייעדי ליה דאמרי תורא נגחנא אית לך בבקרך אבעי לך לנטורי לכוליה בקרא אבעיא להו המשסה כלבו של חבירו בחבירו מ" (בבא קמא כד ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רב אשי ~ רבינא: רב אשי סובר שההעדאה מתקיימת כשבאו כתות העדים רצופים זה אחר זה בפני בית דין; רבינא סובר שההעדאה מתקיימת כשמכירים את בעל השור ומזהים את השור על פי סימניו הנמסרים, אף שאינם מכירים את השור עצמו
- הכרעה: נפסק כרבינא, שכן זו הדרך המצויה שבה מעידים על שור נגח כשאין העדים רואים את השור עצמו אלא מזהים אותו על פי תיאורו ובעליו, וכך הביא הרמב"ם בהלכות עדות פרק כא הלכה ח
המשסה כלבו של חברו בבעל חיים אחר וניזוק - האם בעל הכלב חייב
- מקור: "רבינא אמר במכירין בעל השור ואין מכירין את השור אלא היכי מייעדי ליה דאמרי תורא נגחנא אית לך בבקרך אבעי לך לנטורי לכוליה בקרא אבעיא להו המשסה כלבו של חבירו בחבירו מהו משסה ודאי פטור בעל כלב מאי מי אמרינ" (בבא קמא כד ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עדות, פרק כא, הלכה ח
- חכמים בסוגיה: רב אשירב אשי אמורא בבל · דור ו׳רב אשירב פפא°, רבינארבינא אמורא בבל · דור ו׳רבינא°, רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: הגמרא מעלה בעיא ולא מכריעה ("תא שמע" נדחים ולא מוכרעים), ולכן נותר הדין כספק ולא הוכרע להלכה.
המשסה כלב חברו בחברו חייב, אך אם שיסהו הכלב בעצמו הבעלים פטור משום שהמשסה משנה ובא אחר ושינה בו
- מקור: "אמר רבא אם תמצי לומר המשסה כלבו של חבירו בחבירו חייב שיסהו הוא בעצמו פטור מאי טעמא כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור א"ל רב פפא לרבא איתמר משמיה דריש לקיש כוותיך דאמר ריש לקיש שתי פרות ברשות הרבים אחת רב" (בבא קמא כד ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה יט · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שצה · שו"ע חו"מ סימן שצה סעיף א
- חכמים בסוגיה: רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°, רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבא שהמשסה חייב והמשסה עצמו פטור, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
שור תם שהזיק קרן ברשות הניזק משלם חצי נזק
- מקור: "אנא בההיא חיובי מחייבנא דאמרינן ליה כי אית לך רשותא לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא: מתני שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם ו" (בבא קמא כד ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק ב, הלכה כ · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שפט · שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף כ
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — בהמה שבעטה בהמה אחרת ברשות הרבים חייבת בנזק, בין אם הניזוקה הייתה מהלכת ובין אם הייתה רבוצ
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°, רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי טרפון ~ חכמים: ר' טרפון סבר משלם נזק שלם ברשות הניזק, וחכמים סברו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומשלם חצי נזק כברשות הרבים
- הכרעה: נפסק כחכמים שדיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומשלם חצי נזק גם ברשות הניזק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
קרן שהזיקה ברשות הניזק משלמת חצי נזק ככל היזק קרן
- מקור: "מתני שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא " (בבא קמא כד ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה ז · רמב"ם, נזקי ממון, פרק א, הלכה ח · סמ"ג עשה סז · טור חושן משפט סימן שפט · שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף יא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — שור שהזיק במקום שמותר לניזק להימצא בו ואסור למזיק להכניס בו את בהמתו - המזיק חייב בכל הנזק
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — התיר לחברו רשות להזיק בממונו אך לא ויתר לו על תשלום הנזק - המזיק פטור מכל תשלום
- חכמים בסוגיה: רב פפארב פפא אמורא בבל · דור ה׳רב פפארבאאביירב אשי°, ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' טרפון ~ חכמים: ר' טרפון סובר קרן ברשות הניזק משלם נזק שלם (קל וחומר מרשות הרבים), וחכמים סוברים חצי נזק (דיו לבא מן הדין להיות כנדון)
- הכרעה: נפסק כחכמים שקרן משלמת חצי נזק אף ברשות הניזק, מדין "דיו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע חו"מ סי' שפט סעיף יא
דף כה א
[עריכה]שכבת זרע של זב מטמאת במשא כמו הזב עצמו
- מקור: "ומאן תנא דשמעת ליה דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא לא ר"א ולא רבי יהושע דתנן שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא דברי רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה עד כאן לא ק" (בבא קמא כה א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, מטמאי משכב ומושב, פרק א, הלכה יד
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נזיר — ספק זיבה של הזב וספק שכבת זרע וספק אונס - טמאים מדין "רגלים לדבר"
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רבי אליעזר ~ רבי יהושע: ר"א - מטמא במגע ולא במשא; ר' יהושע - אף במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה; והגמרא מבררת שהתנא הסובר שמטמא במשא מצד עצמו הוא תנא אחר (החולק בברייתא "למעלה מהן")
- הכרעה: נפסק כתנא דברייתא הסובר שמטמאה במשא מצד עצמה (וכך פסק הרמב"ם, מטמאי משכב ומושב א,יד), שכן כך עולה ממסקנת הגמרא שאין זה תלוי בצחצוחי זיבה.
דף כה ב
[עריכה]זובו של זב, רוקו, שכבת זרעו, מימי רגליו ודם הנדה מטמאים בין במגע בין במשא
- מקור: "זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה מטמאין בין במגע בין במשא ודלמא ה"נ לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה א"כ לתנייה גבי זובו מ"ש דקתני לה גבי רוקו אלא משום דאתי מרוקו א"ל רב אחא מדפתי לרבינא והא ה" (בבא קמא כה ב אות א)
- פוסקים: סמ"ג עשה רמא · סמ"ג עשה רמב · רמב"ם, מטמאי משכב ומושב, פרק א, הלכה יב · רמב"ם, מטמאי משכב ומושב, פרק א, הלכה יד · רמב"ם, מטמאי משכב ומושב, פרק א, הלכה ח
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נזיר — ספק זיבה של הזב וספק שכבת זרע וספק אונס - טמאים מדין "רגלים לדבר"
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נידה — דם ירוק אינו מטמא כדם נדה
- חכמים בסוגיה: רב אחא מדפתירב אחא מדפתי אמורא בבל · דור ו׳רב אחא מדפתי°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: דאורייתא
- הכרעה: כך נפסק להלכה (רמב"ם, הל' מטמאי משכב ומושב פ"א ה"ח, יב, יד; סמ"ג עשה רמא-רמב) שכל הנוזלים הללו הבאים מהזב או מהנידה מטמאים לא רק במגע כשאר טומאות אלא גם במשא, כלשון הגמרא המפורשת ללא חילוק.
מפץ שנטמא ממגע במת מטמא בין טומאת ערב בין טומאת שבעה, ואין בו דין 'דיו' לצדד ק"ו
- מקור: "רב אחא מדפתי לרבינא והא האי תנא לא דריש דיו ואע"ג דלא מפריך ק"ו דתניא מפץ במת מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב מטמא במת מפץ שמטמא בזב אינו דין שיטמא במת וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת ש" (בבא קמא כה ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, כלים, פרק א, הלכה יג · רמב"ם, כלים, פרק כג, הלכה א
- חכמים בסוגיה: רב אחא מדפתירב אחא מדפתי אמורא בבל · דור ו׳רב אחא מדפתי°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: נפסק
- מחלוקת: רב אחא מדפתי ~ אביי: רב אחא הקשה שיש לדרוש 'דיו' ולהותיר את המפץ בטומאת ערב לבד מכח הק"ו, ואביי תירץ שאין הלימוד מק"ו אלא מגזרה שוה 'בגד ועור' משרץ למת, וכשם שבשרץ מפץ טמא לשבעה כך במת
- הכרעה: נפסק כאביי שהלימוד הוא מגזרה שוה ולא מק"ו, ולכן אין מקום ל'דיו' והמפץ מטמא במת אף לטומאת שבעה, וכך פסק הרמב"ם בכלים פרק א הלכה יג ופרק כג הלכה א
מפץ (כלי עשוי קליעה) מטמא במת בבגד ועור, נלמד מהיקש מטומאת שרץ באמצעות גזירה שווה 'בגד ועור' מופנה
- מקור: "אביי תנא ממפץ בשרץ מייתי לה וה"ק מפץ בשרץ מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב טמאין בשרץ מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא בשרץ אלא מפץ במת מניין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מ" (בבא קמא כה ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, כלים, פרק א, הלכה יג · רמב"ם, כלים, פרק כג, הלכה א
- חכמים בסוגיה: רב אחא מדפתירב אחא מדפתי אמורא בבל · דור ו׳רב אחא מדפתי°, אבייאביי אמורא בבל · דור ד׳אביירבה בר נחמנירב יוסףרב פפא°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כן, כמבואר ברמב"ם כלים פ"א הי"ג ופכ"ג ה"א, שמפץ טמא בטומאת מת מדין בגד ועור המופנה משרץ
שן ורגל ברשות הרבים פטורים מנזק
- מקור: "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייבת שן ורגל שברשות הניזק משלם נז" (בבא קמא כה ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, טומאת מת, פרק ה, הלכה א · סמ"ג עשה רלא
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי נזיר — הנוגע במת טמא טומאת שבעה ימים
- חכמים בסוגיה: רבארבא אמורא בבל · דור ד׳רבארבה בר נחמנירב יוסףרב פפארב נחמן בר יצחקרב הונא בריה דרב יהושע°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק שפטור, שנאמר "ובער בשדה אחר" - ולא ברשות הרבים, כרמב"ם וסמ"ג.
דף כו א
[עריכה]רגל שהמיתה אדם חייבת בכופר כדין קרן
- מקור: "כופר שלם בתם לרבי טרפון מנא ליה לאו משום דסבר ליה כרבי יוסי הגלילי דאמר תם משלם חצי כופר ברה"ר ומייתי לה מק"ו מרגל אלמא איכא כופר ברגל אמר רב שימי מנהרדעא תנא מניזקין דרגל מייתי לה ולפרוך מה לניזקין ד" (בבא קמא כו א אות א)
- פוסקים: רמב"ם, נזקי ממון, פרק י, הלכה יג · סמ"ג עשה סז
- חכמים בסוגיה: רב שימי מנהרדעארב שימי מנהרדעא אמורא בבל · דור ד׳רב שימי מנהרדעא°, רב אחא מדפתירב אחא מדפתי אמורא בבל · דור ו׳רב אחא מדפתי°
- מצב: לא נפסק
- הכרעה: אין - הסוגיה מוכיחה מהברייתא שיש כופר ברגל, ומכך למד רבי טרפון שהתם משלם כופר שלם
החובל בחבירו ועיוור את עינו משלם נזק בלבד ואינו משלם ארבעה דברים האחרים (צער ריפוי שבת ובושת)
- מקור: "מתני אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם: גמ קתני סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים מה התם נזק אין ארבעה דברים לא אף סימא את עין חבירו נז" (בבא קמא כו א אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק א, הלכה יא · רמב"ם, חובל ומזיק, פרק ו, הלכה א · סמ"ג עשה ע · טור חושן משפט סימן תכא · שו"ע חו"מ סימן תכא סעיף ג · טור חושן משפט סימן שעח · שו"ע חו"מ סימן שעח סעיף א
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — אדם המזיק בשעת שינה חייב בנזק שלם כאדם המזיק בער
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — הבא לישון אצל ישן שהזיקו נחשב מועד ומשלם נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב אחא מדפתירב אחא מדפתי אמורא בבל · דור ו׳רב אחא מדפתי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהמדמה "סימא את עין חבירו" ל"שיבר את הכלים" מלמד שמשלם נזק בלבד ולא ארבעה דברים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
- מקור: "גמ קתני סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים מה התם נזק אין ארבעה דברים לא אף סימא את עין חבירו נזק אין ארבעה דברים לא" (בבא קמא כו א אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק א, הלכה יא · רמב"ם, חובל ומזיק, פרק א, הלכה טו · סמ"ג עשה ע · טור חושן משפט סימן תכא · שו"ע חו"מ סימן תכא סעיף ג · שו"ע חו"מ סימן תכא סעיף י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — אדם המזיק בשעת שינה חייב בנזק שלם כאדם המזיק בער
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — הבא לישון אצל ישן שהזיקו נחשב מועד ומשלם נזק שלם
- חכמים בסוגיה: רב אחא מדפתירב אחא מדפתי אמורא בבל · דור ו׳רב אחא מדפתי°
- מצב: נפסק
- הכרעה: כך נפסק בפשטות הגמרא ללא חולק, ומכאן פסקו הרמב"ם והשו"ע שבמקרה הדומה לשיבר את הכלים משלמים נזק בלבד ולא ארבעה דברים
דף כו ב
[עריכה]- מקור: "אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב לענין ארבעה דברים פטור לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה לענין גלות פטור לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן דתניא הרי שהיה רבו רופא ואמ" (בבא קמא כו ב אות א)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק א, הלכה טו · סמ"ג עשה ע · טור חושן משפט סימן תכא · שו"ע חו"מ סימן תכא סעיף י · רמב"ם, שבת, פרק א, הלכה ט · סמ"ג עשה ל · סמ"ג לאו סה · רמב"ם, רוצח ושמירת נפש, פרק ו, הלכה יד · סמ"ג עשה עה
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — אדם שביישו חבירו כשהיה ישן (הניזק היה ישן בעת הבושה) - פטור המזיק מתשלום בושת
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רשב"ג ~ רבנן: האם יציאת עבד לחירות בחבלת רבו תלויה בכוונה דווקא (רשב"ג) או גם בשוגג (רבנן)
- הכרעה: נפסק כרבנן שאף בשוגג יוצא לחירות, שכן הלכה כרבים נגד רשב"ג, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע
רבו שהתכוון לרפאותו והזיקו יותר, אינו יוצא לחרות אלא אם כן נתכוון להזיקו ממש
- מקור: "ורבנן דתניא הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול עיני וסימאה חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחרות רשב"ג אומר ושיחתה עד שיתכוין לשחתה הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב לענין ד דברים פטור לענין ג" (בבא קמא כו ב אות ב)
- פוסקים: רמב"ם, עבדים, פרק ה, הלכה יג · סמ"ג עשה פז · טור יורה דעה סימן רסז · שו"ע יו"ד סימן רסז סעיף לו
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רשב"ג ~ רבנן: רשב"ג סובר שאין העבד יוצא לחרות אלא אם נתכוון רבו לשחתו בפועל, ורבנן סוברים שדי בכוונה למעשה שגרם להיזק כדי שיצא לחרות
- הכרעה: נפסק כרשב"ג, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין העבד יוצא לחרות אלא כשנתכוון רבו לשחת בו ממש
- מקור: "הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב לענין ד דברים פטור לענין גלות חייב דאמר קרא בשגגה מכלל דהוה ליה ידיעה והא הויא ליה ידיעה לענין שבת פטור לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן נתכוין לזרוק שתים וזרק א" (בבא קמא כו ב אות ג)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק א, הלכה טו · סמ"ג עשה ע · טור חושן משפט סימן תכא · שו"ע חו"מ סימן תכא סעיף י · רמב"ם, רוצח ושמירת נפש, פרק ו, הלכה טו · רמב"ם, שבת, פרק א, הלכה ט
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — אדם שביישו חבירו כשהיה ישן (הניזק היה ישן בעת הבושה) - פטור המזיק מתשלום בושת
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רשב"ג ~ רבנן: לענין עבד כנעני שיצא לחירות בחבלה, רשב"ג סובר שאינו יוצא לחירות אלא אם נתכוון ממש לשחתה (כגון סימוי/הפלת שן), ורבנן (לפי משמעות הסוגיה) מקילים וסוברים שדי בכוונה למעשה גופו
- הכרעה: נפסק כרבנן שאין העבד יוצא לחירות אלא בכוונה מפורשת לשחתו, וכן פסק הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק פרק א הלכה טו והשו"ע חו"מ תכא,י; ואילו לענין גלות פסק הרמב"ם ברוצח ושמירת נפש פרק ו הלכה טו שחייב גלות מדין "בשגגה" שמשמעו שהייתה לו ידיעה קודם לכן, ולענין שבת פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק א הלכה ט שפטור משום שמלאכת מחשבת אסרה תורה
- מקור: "נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע לענין נזקין חייב לענין ד דברים פטור לענין שבת מלאכת מחשבת בעינן לענין גלות אשר לא צדה אמר רחמנא פרט לנתכוין לזרוק שתים וזרק ד לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן נתכוין לזרוק ארב" (בבא קמא כו ב אות ד)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק א, הלכה טו · סמ"ג עשה ע · טור חושן משפט סימן תכא · שו"ע חו"מ סימן תכא סעיף י · רמב"ם, שבת, פרק א, הלכה ט · רמב"ם, רוצח ושמירת נפש, פרק ו, הלכה י · רמב"ם, עבדים, פרק ה, הלכה יא · סמ"ג עשה פב · טור יורה דעה סימן רסז · שו"ע יו"ד סימן רסז סעיף לו
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — אדם שביישו חבירו כשהיה ישן (הניזק היה ישן בעת הבושה) - פטור המזיק מתשלום בושת
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רשב"ג ~ רבנן: רשב"ג סובר שהעבד יוצא לחירות רק אם נתכוין לשחתה (לפגוע באותו איבר או במידה זו בדיוק), ורבנן סוברים שדי בכוונה להזיק בכלל כדי שייצא לחירות
- הכרעה: נפסק כרבנן שאין העבד צריך כוונה מדויקת אלא כוונה כללית להזיק כדי לצאת לחירות, כפי שהכריע הרמב"ם בהל' עבדים פ"ה ה"יא ונפסק בשו"ע יו"ד סי' רסז סעיף לו
- מקור: "נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה לענין נזקין חייב לענין ד דברים פטור לענין שבת באומר כל מקום שתרצה תנוח אין אי לא לא לענין גלות אשר לא צדה פרט לנתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן ואמ" (בבא קמא כו ב אות ה)
- פוסקים: רמב"ם, חובל ומזיק, פרק א, הלכה טו · סמ"ג עשה ע · טור חושן משפט סימן תכא · שו"ע חו"מ סימן תכא סעיף י · רמב"ם, שבת, פרק יג, הלכה כא · רמב"ם, רוצח ושמירת נפש, פרק ו, הלכה י
- מקבילה בירושלמי: ירושלמי בבא קמא — אדם שביישו חבירו כשהיה ישן (הניזק היה ישן בעת הבושה) - פטור המזיק מתשלום בושת
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: רשב"ג ~ רבנן: לענין חיוב עבד שנתכוין לזרוק ארבע וזרק שמונה, רשב"ג פוטר ורבנן מחייבים (בדין הכוונה למכת עבד)
- הכרעה: נפסק כרמב"ם (חובל ומזיק פ"א ה"טו, ושבת פי"ג הכ"א, ורוצח פ"ו הי) שפוסק כרבנן המחייבים, וכן הובא בסמ"ג ובשו"ע חו"מ סי' תכ"א סעיף י כדין המוסכם להלכה
הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל בעודו נופל - השני פטור מדין "מנא תבירא תבר"
- מקור: "ואמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור מאי טעמא מנא תבירא תבר ואמר רבה זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות בא אחר וסלקן או קדם וסלקן פטור מאי טעמא בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה ואמר" (בבא קמא כו ב אות ו)
- פוסקים: סמ"ג עשה ע · סמ"ג עשה ל · סמ"ג לאו סה · סמ"ג עשה עה · רמב"ם, חובל ומזיק, פרק ז, הלכה יב · טור חושן משפט סימן שפו · שו"ע חו"מ סימן שפו סעיף ד
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה שהאחרון פטור, שכבר נשבר הכלי מכוח נפילתו וממילא אין בשבירתו במקל אלא גרימה בעלמא, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן שפו סעיף ד
הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל קודם שהגיע לארץ, השני פטור
- מקור: "ואמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור מאי טעמא מנא תבירא תבר ואמר רבה זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות בא אחר וסלקן או קדם וסלקן פטור מאי טעמא בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה ואמר" (בבא קמא כו ב אות ז)
- פוסקים: סמ"ג עשה פז · רמב"ם, חובל ומזיק, פרק ז, הלכה ז · טור חושן משפט סימן שפו · שו"ע חו"מ סימן שפו סעיף ג
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: נפסק
- הכרעה: נפסק כרבה: השני פטור משום "מנא תבירא תבר" - הכלי כבר נחשב שבור מכוח זריקת הראשון, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ שפו,ג.
הזורק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו בסייף (הרגו) פטור הזורק וחייב המקבל
- מקור: "ואמר רבה זרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו בסייף פלוגתא דר יהודה בן בתירא ורבנן דתניא הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה כולן" (בבא קמא כו ב אות ח)
- פוסקים: רמב"ם, רוצח ושמירת נפש, פרק ד, הלכה ו · סמ"ג לאו קסג
- חכמים בסוגיה: °רשב"גרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל
- מצב: מחלוקת שנפסקה
- מחלוקת: ר' יהודה בן בתירא ~ רבנן: לר"י בן בתירא במכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות בזה אחר זה כולן פטורין (שאין אחד מהם ודאי ההורג), ולרבנן האחרון חייב שהוא שהמית אותו בפועל
- הכרעה: נפסק כרבנן שהאחרון חייב, כדין הזורק תינוק וקבלו אחר בסייף - הזורק פטור והמקבל (המכה בסייף) חייב, וכן פסק הרמב"ם (רוצח ד,ו)