ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/שבת/פרק א/משנה א
ראו את המשנה לעצמה, שבת פרק א' במהדורה המעומדת
תלמוד בבלי מסכת שבת (מהדורה מעומדת):
פרק א משנה א (יציאות השבת) •
א ב (לא ישב לפני הספר) •
א ג (לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה) •
א ד (ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה) •
א ה (ב"ש אומרים: אין שורין דיו וסממנים וכרשינים) •
א ו (ב"ש אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור) •
א ז (ב"ש אומרים: אין מוכרין לנכרי) •
א ח (ב"ש אומרים: אין נותנין עורות לעבדן) •
א ט (אמר רשב"ג: נוהגין היו בית אבא... כלי לבן לכובס נכרי) •
א י (אין צולין בשר... אלא כדי שיצולו מבעוד יום) •
א יא (משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה) •
אודות הגמרא המבוארת המקור עובד מטקסטים
|
פרק ראשון משנה א – יציאות השבת
|
משנה א בדפוס וילנא. במהדורה זו נביא גם מקורות לעדי נוסח ומאמרים על השוואת הנוסח למסורות אחרות כפי שאלו הגיעו אלינו מכתבי היד ומן הגניזה: משנה, ירושלמי, מדרשי הלכה, והנוסח כפי שהיה לראשונים. מסכת שבת בדפוס וילנא נשענת על כתבי היד: |
מהדורה מעומדת של התלמוד הבבלי
|
שבת דף ב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
בבלי שבת פרק א משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ.
- כיצד?
- העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים -
מעשי המושיט[עריכה]
- פשט העני את ידו לפנים...
- ונתן לתוך ידו של בעל הבית,
- או שנטל מתוכה והוציא -
- העני חייב ובעל הבית פטור.
- פשט העני את ידו לפנים...
- פשט בעל הבית את ידו לחוץ
- ונתן לתוך ידו של עני
- או שנטל מתוכה והכניס -
- בעל הבית חייב והעני פטור.
- פשט בעל הבית את ידו לחוץ
שיתוף המושיט עם השני[עריכה]
- פשט העני את ידו לפנים
- ונטל בעל הבית מתוכה
- או שנתן לתוכה והוציא -
- שניהם פטורין
- פשט העני את ידו לפנים
- פשט בעל הבית את ידו לחוץ
- ונטל העני מתוכה
- או שנתן לתוכה והכניס
- שניהם פטורין
- פשט בעל הבית את ידו לחוץ
גמרא תלמוד בבלי על שבת פרק א משנה א[עריכה]
|
שבת דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
סוגיא - השוואת התבנית המילולית למשנה בשבועות[עריכה]
|
מראות נגעים שנים שהן ארבעה: נראה שהקטע הדן באבות, ושואל על ההפרדה בין מקרים פטורים למקרים של חיוב, הוא משובש ומובא מדיון בשבועות או במקום אחר, שכן לכאורה תשובת הכי כולהו לחיובא היא תשובה מצויינת לשאלה מדוע שם יש רק שניים (שהם ארבע) בלתי מפורטים, ללא החלוקה הנוספת של מקרים פטורים. אך הניסוח כאילו זוהי תשובה המסבירה את משנתנו המפורטת אינה מתאימה. כמו כן תשובה זו ניתנת כשאלה שאמורה להיות נדחית בדרך כלשהי, ודחיה זו בולטת בהיעדרה. |
תנן התם:
שבועות שתים שהן ארבע
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע
מראות נגעים שנים שהן ד'
יציאות השבת שתים שהן ארבע
מאי שנא הכא דתני ב' שהן ד' בפנים וב' שהן ארבע בחוץ
ומאי שנא התם דתני שתים שהן ארבע ותו לא
הכא דעיקר שבת הוא: תני אבות ותני תולדות
התם דלאו עיקר שבת הוא: אבות - תני, תולדות - לא תני
אבות?! מאי ניהו - יציאות? ויציאות - תרי הויין?!
וכי תימא מהן לחיוב ומהן לפטור
והא דומיא דמראות נגעים קתני...
מה התם כולהו לחיובא, אף הכא נמי כולהו לחיובא...
אלא אמר רב פפא:
הכא - דעיקר שבת הוא? תני חיובי ופטורי.
התם - דלאו עיקר שבת הוא? חיובי - תני, ופטורי - לא תני.
חיובי - מאי ניהו? יציאות.
יציאות תרתי הויין: שתים דהוצאה ושתים דהכנסה.
והא יציאות קתני?
אמר רב אשי: תנא - הכנסה - נמי הוצאה קרי לה
ממאי? מדתנן
המוציא מרשות לרשות חייב
מי לא עסקינן דקא מעייל מרה"ר לרה"י
וקא קרי לה הוצאה
וטעמא מאי? כל עקירת חפץ ממקומו, תנא הוצאה - קרי לה.
אמר רבינא מתניתין נמי דיקא,
דקתני יציאות, וקא מפרש הכנסה לאלתר ש"מ
רבא אמר רשויו' קתני רשויו' שבת שתים:
סוגיה: מספר הסעיפים[עריכה]
|
שבת דף ג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
א"ל רב מתנה לאביי הא תמני הויין? תרתי סרי הויין?
וליטעמיך? שיתסרי הויין!!
א"ל הא? לא קשיא!
בשלמא בבא דרישא פטור דפטור ומותר - לא קתני.
אלא בבא דסיפא דפטור אבל אסור - קשיא!
מי איכ' בכולי שבת פטור ומותר?
והאמר שמואל
כל פטורי דשבת פטור אבל אסור -
בר מהני תלת, דפטור ומותר:
צידת צבי, וצידת נחש, ומפיס מורסא.
כי איצטריך ליה לשמואל - פטורי דקא עביד מעשה
פטורי דלא קא עביד מעשה - איכא טובא.
מ"מ תרתי סרי הויין?
פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת קא חשיב
דלא אתי בהו לידי חיוב חטאת לא קא חשיב
סוגיה: שניהם פטורים[עריכה]
|
פרשת חטאת השוגגים (בפרשת ויקרא) |
שניהן פטורין?
והא אתעבידא מלאכה מבינייהו?!
תניא
ר' אומר: מעם הארץ בעשותה - העושה את כולה ולא העושה את מקצתה.
יחיד ועשה אותה - חייב
שנים ועשו אותה - פטורין
איתמר נמי
א"ר חייא בר גמדא: נזרקה מפי חבורה ואמרו
בעשותה - יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה - פטורין.
הטענת מטען בשבת והוצאתו בידי אחר[עריכה]
|
שבת דף ג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
בעי מיניה רב מרבי
הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ מהו
עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי - ומיחייב
או דילמא לא
א"ל: חייב, ואינו דומה לידו
מאי טעמא? גופו נייח, ידו לא נייח
א"ל ר' חייא לרב: בר פחתי!
לא אמינא לך אכי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי
דילמא לאו אדעתיה
דאי לאו דרבי גברא רבה הוא כספתיה
דמשני לך שינויא דלאו שינויא הוא
השתא מיהת שפיר משני לך
דתניא
היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום והוציאן לחוץ
משחשיכה חייב - לפי שאינו דומה לידו.
אמר אביי פשיטא לי - ידו של אדם אינה לא כר"ה ולא כרה"י
כר"ה לא דמיא - מידו דעני
כרה"י לא דמיא - מידו דבע"ה
בעי אביי: ידו של אדם מהו שתעשה ככרמלי'?
מי קנסוה רבנן לאהדורי לגביה או לא?
ת"ש
היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ
תני חדא: אסור להחזירה, ותני אידך: מותר להחזירה.
מאי? לאו בהא קמיפלגי?
דמר סבר: ככרמלי' דמיא, ומ"ס: לאו ככרמלית דמיא.
לא. דכ"ע: ככרמלית דמיא, ולא קשיא, כאן - למטה מעשרה, כאן - למעלה מעשרה.
ואיבעית אימא:
אידי ואידי למטה מעשרה ולאו ככרמלית דמיא
ולא קשיא כאן מבעוד יום כאן משחשיכה
מבעוד יום לא קנסוה רבנן משחשיכה
קנסוה רבנן?
אדרבה איפכא מסתברא
במבעוד יום, דאי שדי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת - ליקנסו' רבנן
מחשיכ', דאי שדי ליה אתי בהו לידי חיוב חטאת - לא ליקנסו' רבנן
ומדלא קא משנינן הכי, תפשוט דרב ביבי בר אביי!
דבעי רב ביבי בר אביי:
הדביק פת בתנור
התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת?
או לא התירו?
תפשוט דלא התירו...
הא? לא קשיא! ותפשוט!!
ואיבעית אימא: לעולם - לא תפשוט.
ולא קשיא: כאן בשוגג כאן במזיד.
בשוגג - לא קנסוה רבנן, במזיד - קנסוה רבנן.
ואיבעית אימא: אידי ואידי בשוגג
והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי:
מר סבר קנסו שוגג אטו מזיד
ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד
שבת דף ד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ואיבעית אימא: לעולם לא קנסו
ולא קשיא כאן לאותה חצר, כאן לחצר אחרת
כדבעא מיניה רבא מר"נ
היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ
מהו להחזירה לאותה חצר? א"ל מותר
לחצר אחרת מהו? א"ל אסור.
ומאי שנא לכי? תיכול עלה כורא דמילחא?!
התם לא איתעבידא מחשבתו, הכא איתעבידא מחשבתו.
גופא בעי רב ביבי בר אביי
הדביק פת בתנור
התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת
או לא התירו
א"ל רב אחא בר אביי לרבינא היכי דמי
אילימא בשוגג ולא אידכר ליה - למאן התירו
ואלא לאו דאיהדר ואידכר? מי מחייב?! והתנן
אכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה
אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מיבעי ליה
אמר רב שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים
מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך
אלא אמר רב אשי לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה
רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא
אמר רב ביבי בר אביי
בהדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה:
פשט העני את ידו:
אמאי חייב גוהא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' על ד' וליכא
אמר רבה הא מני ר"ע דאמר לא בעינן מקום ארבעה על ארבעה דתנן
הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע
רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים
ר"ע סבר אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא
ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא
שבת דף ד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
למימרא דפשיטא ליה לרבה דבקלוטה כמי שהונחה דמיא ובתוך עשרה פליגי
והא מיבעיא בעי לה רבה
דבעי רבה למטה מי' פליגי ובהא פליגי
דר"ע סבר קלוטה כמי שהונחה דמיא
ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא
אבל למעלה מי' דברי הכל פטור
ודכ"ע לא ילפינן זורק ממושיט
או דילמא למעלה מי' פליגי
ובהא פליגי דר"ע
סבר ילפינן זורק ממושיט
ורבנן סברי לא ילפינן זורק ממושיט
אבל למטה מי' דברי הכל חייב
מאי טעמא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא
הא לא קשיא בתר דאיבעי הדר איפשיטא ליה
דסבר ר"ע קלוטה כמי שהונחה דמיא
ודילמא הנחה הוא דלא בעיא הא עקירה בעיא
אלא אמר רב יוסף הא מני רבי היא
הי רבי
אילימא הא ר' דתניא
זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא רבי מחייב וחכמים פוטרין
התם כדבעי' למימר לקמן כדאביי
דאמר אביי הכא באילן העומד ברה"י ונופו נוטה לר"ה וזרק ונח אנופו
דר' סבר אמרי' שדי נופו בתר עיקרו ורבנן סברי לא אמרי' שדי נופו בתר עיקרו
אלא הא ר' דתניא
זרק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע ר' מחייב
וחכמים פוטרין
ואמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה ר' שתים
אחת משום הוצאה ואחת משו' הכנסה
אלמא לא בעי עקירה ולא הנחה ע"ג מקום ד' על ד'
שבת דף ה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
הא? איתמר עלה רב ושמואל דאמרי תרווייהו
לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה
דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא
אבל שאינו מקורה לא
וכ"ת הכא נמי במקורה
התינח ברשות היחיד מקורה, בר"ה מקורה מי חייב
והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא א"ר הונא
אמר רב המעביר חפץ ד' אמות בר"ה מקורה פטור
לפי שאינו דומה לדגלי מדבר
אלא א"ר זירא הא מני אחרים היא דתניא
אחרים אומרים עמד במקומו וקבל חייב
עקר ממקומו וקבל פטור
עמד במקומו וקבל חייב הא בעינן הנחה על גבי מקום ד' וליכא
אלא שמע מינה לא בעינן מקום ארבעה
ודילמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה בעינן
והנחה נמי דילמא דפשיט כנפיה וקיבלה דאיכא נמי הנחה
אמר רבי אבא מתניתין כגון (שקבל בטרסקל) והניח ע"ג טרסקל דאיכא נמי הנחה
והא ידו קתני
תני טרסקל שבידו
התינח טרסקל ברשות היחיד אלא טרסקל שבר"ה רה"י הוא
לימא דלא כרבי יוסי בר' יהודה דתניא
רבי יוסי בר' יהודה אומר נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל זרק ונח על גביו חייב
דאי כר' יוסי בר' יהודה פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני אמאי חייב
מרה"י לרה"י קא מפיק
אפילו תימא רבי יוסי בר' יהודה
התם למעלה מי' הכא למטה מי'
קשיא ליה לר' אבהו מי קתני טרסקל שבידו והא ידו קתני
אלא א"ר אבהו כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה
והא עומד קתני? בשוחה
ואיבעית אימא בגומא
ואב"א בננס
אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן כל הני?
אלא אמר רבא אידו של אדם חשובה לו כד' על ד'
וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן
ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'
א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן
בזרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו חייב
מאי קמ"ל ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'
והא אמרה ר' יוחנן חדא זימנא
מהו דתימא ה"מ היכא דאחשבה הוא לידיה
אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה אימא לא? קא משמע לן.
א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן
עמד במקומו וקיבל - חייב.
עקר ממקומו וקיבל - פטור.
תניא נמי הכי: אחרים אומרים
עמד במקומו וקיבל חייב
עקר ממקומו וקיבל פטור.
בעי ר' יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו
מאי קמבעיא ליה
אמר רב אדא בר אהבה שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה
שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא כשני בני אדם דמי ופטור
תיקו
א"ר אבין
א"ר יוחנן: הכניס ידו לתוך חצר חבירו, וקיבל מי גשמים והוציא - חייב
מתקיף לה ר' זירא מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים
איהו לא עביד עקירה
לא תימא קיבל אלא קלט
והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ד' וליכא
אמר רבי חייא ברי' דרב הונא
כגון שקלט מעל גבי הכותל
על גבי כותל? נמי והא לא נח
כדאמר רבא בכותל משופע
הכא נמי בכותל משופע
|
שבת דף ה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
והיכא איתמר דרבא? אהא! דתנן:
היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.
היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו
- עד שלא הגיע לי' טפחים - גוללו אצלו.
- משהגיע לי' טפחים - הופכו על הכתב.
והוינן בה:
אמאי הופכו על הכתב? הא לא נח?
ואמר רבא: בכותל משופע.
אימור דאמר רבא בספר - דעביד דנייח.
מים - מי עבידי דנייחי?
אלא:
אמר רבא: כגון שקלט מע"ג גומא.
גומא? פשיטא?!
- מהו דתימא: מים ע"ג מים - לאו הנחה הוא. - קמ"ל!
ואזדא רבא לטעמיה:
דאמר רבא:
מים ע"ג מים - היינו הנחתן
אגוז ע"ג מים - לאו היינו הנחתו.
בעי רבא:
אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים.
בתר אגוז אזלינן - והא נייח?
או דילמא דבתר כלי אזלינן - והא לא נייח, דנייד.
תיקו.
שמן צף על יין[עריכה]
{{רן השמן שצף ע"ג יין: מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ורבנן דתנן:
- שמן שצף ע"ג יין ונגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא שמן בלבד.
- ר' יוחנן בן נורי אומר: שניהם מחוברים זה לזה.
א"ר אבין א"ר אילעאי:
- א"ר יוחנן: היה טעון אוכלים ומשקין ונכנס ויוצא כל היום כולו - אינו חייב עד שיעמוד.
אמר אביי: והוא שעמד לפוש.
ממאי? מדאמר מר:
- תוך ד' אמות - עמד לפוש: פטור, לכתף: חייב.
- חוץ לד' אמות - עמד לפוש: חייב, לכתף: פטור.
מאי קמ"ל? שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך? הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא?! דאמר רב ספרא א"ר אמי:
- א"ר יוחנן: המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן:
- - פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך.
אמוראי נינהו. מר אמר לה בהאי לישנא, ומר אמר לה בהאי לישנא: }}
דרך סטיו[עריכה]
ת"ר:
המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו: חייב.
ובן עזאי פוטר.
|
שבת דף ו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
בשלמא בן עזאי קסבר: מהלך כעומד דמי.
אלא רבנן? נהי נמי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי, היכא אשכחנא כה"ג דחייב?!
א"ר ספרא א"ר אמי:
א"ר יוחנן: מידי דהוה אמעביר חפץ ברה"ר.
התם לאו אע"ג דכמה דנקיט ליה ואזיל - פטור. כי מנח לי' חייב? ה"נ ל"ש!
מי דמי? התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא
הכא, אי מנח ליה בסטיו - מקום פטור הוא!!
אלא:
...מידי דהוה אמעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד'.
התם לאו אע"ג דאי מנח ליה בתוך ד' אמות - פטור. כי מנח ליה בסוף ד' אמות - חייב? ה"נ ל"ש!
מי דמי?
התם: לגבי דהאי גברא - מקום פטור הוא, לכ"ע - מקום חיוב הוא.
הכא: לכ"ע - מקום פטור הוא!!
אלא:
...מידי דהוה אמוציא מרה"י לרה"ר דרך צדי רה"ר.
התם: לאו אע"ג דאי מנח ליה אצדי רה"ר - פטור, וכי מנח ליה ברה"ר - חייב? ה"נ ל"ש!
מתקיף לה רב פפא:
הניחא לרבנן דאמרי: צדי רה"ר - לאו כרה"ר דמי.
אלא לר' אליעזר (בן יעקב) דאמר: צדי רה"ר - כרה"ר דמי, מאי איכא למימר?
א"ל רב אחא בריה דרב איקא:
אימור דשמעת לר"א (בן יעקב) דאמר: צדי רה"ר כרה"ר דמי - היכא דליכא חיפופי
אבל היכא דאיכא חיפופי - מי שמעת ליה?
הלכך להא דמיא:
א"ר יוחנן: ...ומודה בן עזאי בזורק.
תניא נמי הכי:
המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו - חייב:
אחד המוציא ואחד המכניס ואחד הזורק ואחד המושיט.
בן עזאי אומר: המוציא והמכניס: פטור
המושיט והזורק: חייב:
ברייתת ארבע רשויות[עריכה]
ת"ר:
- ד' רשויות לשבת: רה"י ורה"ר וכרמלית ומקום פטור
- ואיזו היא רה"י? חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד',
- וכן גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' - זו היא רה"י גמורה.
- ואיזו היא רה"ר? סרטיא ופלטיא גדולה
- ומבואות המפולשין - זו היא רה"ר גמורה.
- אין מוציאין מרה"י זו לרה"ר זו,
- ואין מכניסין מרה"ר זו לרה"י זו.
- ואם הוציא והכניס בשוגג? - חייב חטאת, במזיד? - ענוש כרת ונסקל.
- אבל ים ובקעה ואיסטוונית והכרמלית: אינה לא כרה"ר ולא כרה"י
- ואין נושאין ונותנין בתוכה. ואם נשא ונתן בתוכה - פטור.
- ואין מוציאין מתוכה לרה"ר ולא מרה"ר לתוכה. ואין מכניסין מרה"י לתוכה ולא מתוכה לרה"י.
- ואם הוציא והכניס - פטור.
- חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין: עירבו? - מותרין. לא עירבו? - אסורים.
- אדם עומד על האיסקופה:
- נוטל מבע"ה ונותן לו...
- נוטל מעני ונותן לו...
- - ובלבד שלא יטול מבעה"ב ונותן לעני, מעני ונותן לבעה"ב.
- ואם נטל ונתן? - שלשתן פטורים.
- אחרים אומרים:
- איסקופה משמשת ב' רשויות:
- בזמן שהפתח פתוח - כלפנים.
- פתח נעול - כלחוץ.
- ואם היתה איסקופה גבוהה י' ורחבה ד'? - ה"ז רשות לעצמה.
דיון בברייתא: הצורך בהכללה לגבי רשות היחיד[עריכה]
|
שבת דף ו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר מר: זו היא רה"י - למעוטי מאי?
למעוטי הא דר' יהודה.
דתני':
...יתר על כן א"ר יהודה:
מי שיש לו ב' בתי' בשני צדי רה"ר
עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן,
ונושא ונותן באמצע.
אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך!!
ואמאי קרו ליה גמורה?
מהו דתימא:
כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דלא הוי רה"י - ה"מ לטלטל
אבל לזרוק? - מודו ליה!
קמ"ל:
דיון בברייתא: הצורך בהכללה לגבי רשות הרבים[עריכה]
אמר מר: זו היא רה"ר - למעוטי מאי?
למעוטי אידך דרבי יהודה. דתנן:
רבי יהודה אומר: אם היתה דרך רה"ר מפסקתן - יסלקנה לצדדין.
וחכמים אומרים: אינו צריך! ...
ואמאי קרו ליה גמורה?
איידי דתנא רישא גמורה, תנא נמי סיפא גמורה.
ולחשוב נמי מדבר? דהא תניא:
איזו היא ר"ה? סרטיא, ופלטיא גדולה, ומבואות המפולשין, והמדבר.
אמר אביי: לא קשיא! כאן - בזמן שישראל שרויין במדבר. כאן - בזמן הזה:
דיון בברייתא: הפירוט לגבי שוגג - החיוב על כמה מלאכות בבת אחת[עריכה]
אמר מר אם הוציא והכניס: בשוגג? - חייב חטאת, במזיד? - ענוש כרת ונסקל.
בשוגג חייב חטאת - פשיטא?!
במזיד ענוש כרת ונסקל - אצטריכא ליה.
הא? נמי פשיטא?!
הא? קמ"ל כדרב. דא"ר:
מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא, וכתוב בה:
איסי בן יהודה אומר:
אבות מלאכות מ' חסר אחת, ואינו חייב אלא אחת.
איני?! והתנן?
אבות מלאכות מ' חסר אחת.
והוינן בה: מנינא למה לי?
ואמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת.
אלא אימא אינו חייב על אחת מהן.
והא קמ"ל הא מהנך דלא מספקן:
דיון בברייתא: הבקעה[עריכה]
|
שבת דף ז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר מר: אבל ים ובקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרה"י ולא כרה"ר:
ובקעה - אינו לא כרה"י ולא כרשות הרבים?! והא תנן?
הבקעה:
בימות החמה - רה"י לשבת, ורה"ר לטומאה.
בימות הגשמים - רה"י (לכאן ולכאן).
אמר עולא: לעולם כרמלית הויא. ואמאי קרי לה רה"י - לפי שאינה רה"ר.
רב אשי אמר: כגון דאית לה מחיצות. וכי הא דאמר עולא:
א"ר יוחנן:
קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה,
ואפילו כור ואפילו כוריים,
הזורק לתוכו - חייב!
מ"ט? מחיצה היא?! אלא שמחוסרת דיורין!
בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא.
אלא עולא מ"ט לא אמר כשמעתיה?
אמר לך: אי דאית לה מחיצות - בקעה קרי לה?! קרפף היא!!
ורב אשי? רה"י קתני!
דיון בברייתא: הכרמלית[עריכה]
והכרמלית אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר דאע"ג דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה כיון דלא ניחא תשמישתיה כי כרמלית דמי כי אתא רב דימי א"ר יוחנן בין העמודין נידון ככרמלית מ"ט אף על גב דדרסי בה רבים כיון דלא מסתגי להו בהדיא ככרמלית דמיא אמר ר' זירא אמר רב יהודה איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית למ"ד בין העמודים כ"ש איצטבא
למ"ד איצטבא: איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה, אבל בין העמודים - דניחא תשמישתיה: לא.
לישנא אחרינא
אבל בין העמודין דזימנין דדרסי ליה רבים כרה"ר דמיא
אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא
לבינה זקופה ברה"ר וזרק וטח: בפניה - חייב על גבה - פטור.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו
והוא שגבוה שלשה דלא דרסי לה רבים,
אבל היזמי והיגי? - אע"ג דלא גביהי שלשה.
וחייא בר רב אמר: אפילו היזמי והיגי, אבל צואה - לא.
ורב אשי אמר: ...ואפילו צואה.
אמר רבה דבי רב שילא:
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אין כרמלית פחותה מארבעה.
ואמר רב ששת: ותופסת עד עשרה.
מאי ותופסת עד עשרה?
אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהוי כרמלית, ואי לא לא הוי כרמלית?
ולא?! והאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף:
אמר רב:
בית שאין בתוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה:
על גגו - מותר לטלטל בכולו. בתוכו - אין מטלטלין בו אלא ד' אמות.
אלא מאי ותופסת עד י'? דעד י' הוא דהויא כרמלית, למעלה מי' טפחים - לא הוי כרמלית.
דיון המשך: דברי שמואל: אין בשבת למעלה מעשרה טפחים[עריכה]
|
שבת דף ז עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
וכי הא דא"ל שמואל לרב יהודה:
שיננא לא תיהוי במילי דשבתא למעלה מי'!
- למאי הלכתא?
אילימא דאין רשות היחיד למעלה מי'?
והאמר רב חסדא?:
נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה חייב
- מפני שרה"י עולה עד לרקיע.
אלא דאין רה"ר למעלה מי'?
מתני' היא?! דתנן:
הזורק ד' אמות בכותל:
למעלה מי' טפחים - כזורק באויר
למטה מי' טפחים - כזורק בארץ.
אלא אכרמלית! דאין כרמלית למעלה מי'. ואקילו בה רבנן מקולי רה"י ומקולי רה"ר:
מקולי רה"י: דאי איכא מקום ארבעה - הוא דהויא כרמלית, ואי לא מקום פטור בעלמא הוא.
מקולי רה"ר: דעד י' טפחים הוא דהויא כרמלי'. למעלה מי' טפחים לא הויא כרמלי':
== חורי קיר המשלים לרוחב ארבעה טפחים - מחלוקת אביי ורבא ==
גופא אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף:
אמר רב:
בית שאין תוכו י' וקרויו משלימו לי'
על גגו - מותר לטלטל בכולו
בתוכו - אין מטלטלין בו אלא בד' אמות.
אמר אביי: ואם חקק בו ד' על ד' והשלימו לי' - מותר לטלטל בכולהו.
מאי טעמא? הוי חורי רה"י. וחורי רה"י - כרה"י דמו.
דאיתמר:
חורי רה"י - כרה"י דמו. חורי רה"ר -
אביי אומר: כרה"ר דמו
רבא אומר: דלאו כרה"ר דמו.
א"ל רבא לאביי:
לדידך דאמרת חורי רה"ר - כרה"ר דמו,
מ"ש מהא
דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן: ...לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר.
ותיהוי כחורי רה"ר?!
- התם? לא ניחא תשמישתיה. הכא? ניחא תשמישתיה!
תנן:
הזורק ד' אמות בכותל:
למעל' מי' - כזורק באויר.
למטה מי' טפחים - כזורק בארץ.
והוינן בה: מאי כזורק בארץ? והא לא נח?!
וא"ר יוחנן: בדבילה שמינה שנו.
ואי ס"ד חורי רה"ר - כרה"ר דמו? למה לי לאוקמה בדביל' שמינה? לוקמה בצרור וחפץ ודנח בחור?
- זימנין משני לה: שאני צרור וחפץ דמיהדר ואתי.
- זימנין משני לה: בכותל דלית ביה חור.
ממאי? מדקתני רישא: זרק למעלה מי' טפחים כזורק באויר.
ואי ס"ד בכותל דאית ביה חור - אמאי כזורק באויר? הא נח בחור.
וכי תימא מתני' דלית בהו ד' על ד'?
והאמר רב יהודה
א"ר חייא: זרק למעלה מי' טפחים והלכה ונחה בחור כל שהוא - באנו למחלוקת ר"מ ורבנן.
דר"מ סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים.
אלא לאו ש"מ בכותל דלית ביה חור? שמע מינה!
דברי רב חסדא: רשות היחיד עולה עד לרקיע[עריכה]
|
שבת דף ח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
גופא:
אמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו
אפי' גבוה מאה אמה - חייב. מפני שרה"י עולה עד לרקיע!
לימא רב חסדא דאמר כרבי:
דתניא:
זרק ונח ע"ג זיז כ"ש:
ר' - מחייב, וחכמים - פוטרים. (אלמא לא בעינן מקום ד' על ד')
אמר אביי:
ברה"י - דכ"ע לא פליגי כדרב חסדא.
אלא הכא באילן העומד ברה"י ונופו נוטה לרה"ר, וזרק ונח אנופו.
דרבי סבר: אמרי' שדי נופו בתר עיקרו.
ורבנן סברי: לא אמרי' שדי נופו בתר עיקרו:
זרק כוורת[עריכה]
אמר אביי:
זרק כוורת לרה"ר גבוהה י' ואינה רחבה ו' - חייב.
רחבה ו' - פטור.
רבא אמר: אפי' אינה רחבה ו' - פטור.
מ"ט? אי אפשר לקרומיות של קנה, שלא יעלו למעלה מעשרה.
כפאה על פיה:
שבעה ומשהו - חייב
שבעה ומחצה - פטור.
רב אשי אמר: אפי' שבעה ומחצה - חייב.
מ"ט? מחיצות - לתוכן עשויות:
עמוד תשעה ברה"ר ורבים מכתפין עליו[עריכה]
אמר עולא:
עמוד תשעה ברה"ר, ורבים מכתפין עליו, וזרק ונח על גביו - חייב.
מ"ט?
פחות משלשה - מדרס דרסי ליה רבים.
משלשה ועד תשעה - לא מדרס דרסי ליה ולא כתופי מכתפי.
תשעה - ודאי מכתפין עילויה.
גומא - רב יוסף ותלמידו אביי, לעומת רבא[עריכה]
א"ל אביי לרב יוסף: גומא מאי? אמר ליה: וכן בגומא.
רבא אמר: בגומא לא. מ"ט? תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש.
איתיביה רב אדא בר מתנא לרבא:
היתה קופתו מונחת ברה"ר גבוהה עשרה ורחבה ד' - אין מטלטלין לא מתוכה לרה"ר ולא מרשות הרבים לתוכה.
פחות מכן מטלטלין.
וכן בגומא.
מאי? לאו אסיפא? לא. ארישא.
|
שבת דף ח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
איתיביה:
נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור למעלה מי' טפחים - עירובו עירוב
למטה מי' טפחים - אין עירובו עירוב.
היכי דמי?
אילימא בבור דאית ביה עשרה ולמעלה דדלאי ואותביה ולמטה דתתאי ואותביה
מה לי למעלה ומה לי למטה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא
אלא לאו בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב
אלמא תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש
זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית ואמאי קרי לה רה"ר לפי שאינה רשות היחיד
וזמנין משני ליה הוא ברה"ר ועירובו בכרמלית ורבי היא דאמר
כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות
ולא תימא דחויי קא מדחינא לך, אלא דוקא קאמינא לך.
דתנן
אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכה ד' אמות - חייב.
וכמה הוא רקק מים? פחות מי' טפחים.
ורקק מים שרה"ר מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות - חייב.
בשלמא רקק רקק תרי זימני - חד בימות החמה וחד בימות הגשמים, וצריכא:
דאי אשמעינן בימות החמה, דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו... אבל בימות הגשמים אימא לא.
ואי אשמעינן בימות הגשמים, אגב דמטניף מקרי ונחית... אבל בימות החמה לא צריכא.
אלא הילוך תרי זימני למה לי?
אלא לאו ש"מ הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך, תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש? ש"מ.
מחיצת קנים[עריכה]
אמר רב יהודה האי זירזא דקני, רמא וזקפיה רמא וזקפיה - לא מיחייב עד דעקר ליה.
אסקופה[עריכה]
אמר מר:
אדם עומד על האסקופה, נוטל מבעה"ב ונותן לו, נוטל מעני ונותן לו.
האי אסקופה מאי?
אילימא אסקופת רה"ר? נוטל מבעל הבית? הא מפיק מרה"י לרה"ר?!
ואלא אסקופת רה"י? נוטל מן העני? הא קא מעייל מרה"ר לרה"י?
אלא אסקופת כרמלית? נוטל ונותן לכתחלה?! סוף סוף איסורא מיהא איתא?
אלא: אסקופה - מקום פטור בעלמא הוא. כגון דלית ביה ד' על ד'.
וכי הא
דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן:
מקום שאין בו ד' על ד' טפחים -
מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו,
ובלבד שלא יחליפו.
רבא: חיוב המעביר מעל רשות הרבים[עריכה]
|
שבת דף ט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר מר:
ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני מעני ונותן לבעל הבית.
ואם נטל ונתן - שלשתן פטורין.
לימא תיהוי תיובתא דרבא? דאמר רבא:
המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברשות הרבים
אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב.
התם - לא נח. הכא - נח.
הצורך בלחי באסקופה הפונה לרשות הרבים[עריכה]
אחרים אומרים אאסקופה משמשת שתי רשויות
בזמן שהפתח פתוח כלפנים
פתח נעול כלחוץ
ואף על גב דלית ליה לחי? והאמר רב חמא בר גוריא:
אמר רב: תוך הפתח, צריך לחי אחר להתירו.
וכי תימא דלית ביה ד' על ד'? והאמר רב חמא בר גוריא:
אמר רב: תוך הפתח, אע"פ שאין בו ד' על ד' - צריך לחי אחר להתירו.
אמר רב יהודה:
אמר רב הכא - באיסקופת מבוי עסקינן:
חציו מקורה וחציו שאינו מקורה, וקירויו כלפי פנים:
פתח פתוח - כלפנים.
פתח נעול - כלחוץ.
רב אשי אמר: לעולם באיסקופת בית עסקינן:
וכגון שקירה בשתי קורות שאין בזו ארבעה ואין בזו ארבעה, ואין בין זו לזו שלשה. ודלת באמצע.
פתח פתוח - כלפנים
פתח נעול - כלחוץ:
גזירת הדמיון לתל ברשות הרבים[עריכה]
ואם היתה איסקופה גבוהה י' ורחבה ד' - הרי זו רשות לעצמה.
מסייע ליה לרב יצחק בר אבדימי. דאמר רב יצחק בר אבדימי:
אומר היה רבי מאיר:
כל מקום שאתה מוצא ב' רשויות, והן רשות אחת,
כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד'
- אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה"ר: