ביאור:בבלי ברכות פרק א משנה א - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


משניות פרק א במהדורה המעומדת
תלמוד בבלי מסכת ברכות (מהדורה מעומדת): פרק א משנה א (מאימתי)א ב (מאימתי בשחרית)א ג (בית שמאי... משיטו)א ד (בשחר מברך שניים)א ה (מזכירין יציאת מצרים)

המסכת במהדורה הרגילה

פרק ראשון – מאימתי קורין את שמע

דף ב עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: מאימתי (תחילת המסכת) brachos&daf=2a באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
150px
שער מסכת ברכות, דפוס וילנא

תוכן עניינים

משנה פרק א משנה א - מאימתי

משנה: (ראו ביאור מעומד ומפוסק של המשנה)

קריאת שמע (פרשת ואתחנן, לאחר עשרת הדברות) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹקינוּ! ה' אֶחָד כולל ומאחד הכל!
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ, וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
- עַל לְבָבֶךָ.
- וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ,
- וְדִבַּרְתָּ בָּם
... בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
- וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. {ס}
לפי פרוש חז"ל חכמינו זכרם לברכה - מהפסוק "והיו הדברים האלה... ושיננתם לבניך ודיברת בם... ובשכבך ובקומך" למדים שאנו מצווים לקרוא את שמע בערב ובבוקר



(פרשיית טהרת כהנים בסוף פרשת אמור)
אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן - וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב: בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר,
וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ, אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע.
אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ,
אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ - לְכֹל טֻמְאָתוֹ.
נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ - וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב,
וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים - כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם.
וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר,
- וְאַחַר, יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, כִּי לַחְמוֹ הוּא.



(חֵלֶב ואיברים - תחילת פרשת ויקרא)
וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ,
וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ.
וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים - אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר השומן - ובהמשך נקרא חַלֶב -
עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו - יִרְחַץ בַּמָּיִם,
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה.
עֹלָה - אִשֵּׁה, רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'.    



(ברית כיבוש הארץ, בפרשת כי תישא) ...וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח.



(קרבן תודה בפרשת צו) וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים - אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה:
אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ:
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה -
חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן,
וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן,
וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת,
חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן.
עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ,
עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו!
וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיהוָה:
לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים - לוֹ יִהְיֶה.
וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו:
בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל - לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר!



(ביאור:בראשית א - מעומד. ראו [[ביאור:תחילת פרשת בראשית) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר! - וַיְהִי אוֹר!
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב,
וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים - בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם אֶחָד!

.
- תבנית זו חוזרת בכל אחד מהימים.|תחילת פרשת בראשית) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר! - וַיְהִי אוֹר!
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב,
וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים - בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם אֶחָד!

.
- תבנית זו חוזרת בכל אחד מהימים.]]

}}

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע צריכים לקרוא 'קריאת שמע' בְּעַרְבִין בנוסח המשנה - 'בערבית' - כלומר: בתפילת ערבית. ולפי פירוש רש"י על הגמרא: 'בערבין' - בכל ערב, כדי לקיים 'ושננתם... ובשכבך...' כפי שמפורט בגמרא?תוספות: (מאימתי)
  • מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן מותר להם לאכול תרומה, במקרה שנטמאו וטבלו לטהרתם - ראה סוף פרשת אמוררש"י משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן:שנטמאו וטבלו, והעריב שמשן, והגיע עתם לאכול בתרומה -
    עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה ה'משמרת' - ובגמרא דיון אם הלילה מחולק לשלש משמרות או ארבע הָרִאשׁוֹנָהרש"י עד סוף האשמורה הראשונה:שליש הלילה, כדמפרש בגמרא ((ג.) להשלים קישור) ומשם ואילך עבר זמן: דלא מקרי תו (שכן לא נקרא עוד) זמן שכיבה, ולא קרינן ביה 'בשכבך' (הכתוב בקריאת שמע), ומקמי הכי נמי(ולפני כן גם כן) לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו;
    אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת
    . -דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
  • וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת.
  • רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַררש"י עד שיעלה עמוד השחר:שכל הלילה קרוי זמן שכיבה .

רבי עובדיה מברטנורא מסביר את תשובת רבן גמליאל כך: אמנם חכמים חלקו עלי ואמרו שצריך לקרא לפני חצות הלילה (ויחיד ורבים שחלקו, הלכה כרבים), ובכל זאת דעתי היא על פי דעתם, כמוסבר בהמשך המעשה.

מַעֲשֶׂה וּבָאוּ בנוסח המשניות: מעשה שבאו בָנָיו של רבן גמליאל - אחרי חצות הלילה מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה.
אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע.
אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת!
וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת" –
מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים ר' בהערות משמאל תחילת פרשת ויקרארש"י הקטר חלבים ואברים:של קרבנות שנזרק דמן ביום; חלבים – של כל קרבנות; אברים – של עולה – מִצְוָתָןרש"י מצותן:להעלות כל הלילה, ואינן נפסלים בלינה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַררש"י  עד שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח (בזמן שהן עדיין אינם על המזבח), דכתיב "לֹא יָלִין לַבֹּקֶר" :{{{2}}} .
וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד קרבנות שאסור להותירם עד בוקר - ור' דוגמה מפרשיית הלוחות השניים וברית כיבוש הארץ (משמאל)רש"י וכל הנאכלים ליום אחד:כגון: חטאת, ואשם, וכבשי עצרת, ומנחות, ותודה – מִצְוָתָןרש"י מצותן:והוא מביאן להיות נותר (כלומר השארתם מעבר לזמן גורם להם לקבל את דין כ"נותר"), דכתיב בתודה (לגבי קורבן תודה (בפרשת צו)) "לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" , וכלם מתודה מקורבן תודה ילמדו . עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹתרש"י עד חצות:בקריאת שמע ובאכילת קדשים ?? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָהרש"י כדי להרחיק אדם מן העבירה:ואסרום באכילה קודם זמנן - כדי שלא יבא לאכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת; וכן בקריאת שמע - לזרז את האדם שלא יאמר "יש לי עוד שהות" - ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. ו’הקטר חלבים’ דקתני הכא (שנכתב כאן) – לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל, ולא נקט להו הכא (הזכיר אותם (רבן גמליאל) כאן) אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה, והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה (דף כ:) כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים. .

גמרא פרק א משנה א - מאימתי

גמרא: (ראה כאן את הדף עם המפרשים הקלאסיים)

סוגיא: מדוע נושא זה של ערב

תנא התנא שאמר את המשנה היכא היכן קאי עמד, על איזה עניין דרש באותו זמןרש"י היכא קאי:מהיכא מהכין, מאיזה עניין, הקשר קא סליק יצא דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה דקתני שכתב מאימתי?
ותו ועוד, שאלה נוספת: מאי שנא מדוע שינה מהמקובל דתני בערבית ברישא בראשונה? לתני דשחרית של שחרית ברישא?תוספות: (ליתני דשחרית ברישא)
תנא אקרא על המקרא, על הפסוק קאירש"י אקרא קאי:ושם למד חובת הקריאה , דכתיב (בקריאת שמע, (ר' בהערות משמאל)) בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ,
והכי קתני וכך הוא שונה - כלומר: כך התנא מקריא את המשנה על פה: זמן קריאת שמע דשכיבה אימת מתי הוא?
– משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
ואי ואם בעית תרצה אימא אמור (תשובה נוספת)רש"י ואיבע"א:הא דתנא ערבין ברישא (כלומר, תשובה זאת מתיחסת רק לשאלה השניה: מדוע הקדים ערבית לשחרית) יליף למד מברייתו של עולם:
דכתיב: ((פרשת בריאת העולם, בתחילת פרשת בראשית)) "וַיְהִי עֶרֶב קודם מוזכר הערב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד".
אי הכי אם כך סיפא בסוף המשנה (המשנה הבאה, ראה דף יא ע"א) דקתני שכתוב בה
בשחר - מברך שתים שתי ברכות לפניה לפני קריאת שמע ואחת לאחריהתוספות: (אי הכי סיפא דקתני שחרית ברישא),
ובערב - מברך שתים לפניה ושתים לאחריהתוספות: (מברך שתים לפניה וכו').
– לתני דערבית ברישא?
תנא פתח בערבית והדר תני ואחר כך למד בשחרית מאימתי קורין את שמע בשחרית, המשנה הבאה
- עד דקאי שעמד בנושא של בשחרית פריש מילי הסביר את דברי דשחרית, והדר ואח"כ פריש מילי דערבית.

סוגיא: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן

אמר מר אמר האדון, ציטוט מתוך מקור תנאי: משנה או בריתא:
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן...
מכדי והרי כהנים אימת קא אכלי תרומה? משעת צאת הכוכבים!
- לתני משעת צאת הכוכביםרש"י משעת צאת הכוכבים:שהוא גמר ביאת (שקיעת) השמש, כדיליף לקמן (כפי שלמד 'לפנינו' - (בהמשך הסוגיה)) ?!
מלתא אגב אורחיה דבר אגב דרכו קמשמע לן הוא משמיע לנו:
כהנים - אימת קא אכלי בתרומה? – משעת צאת הכוכבים.
והא - קמשמע לן וזה משמיע לנו (מלמד אותנו: דכפרה שכפרה - הקרבת הקורבן לא מעכבא לא מעכבת, לא מונעת מהכהן לאכול תרומה. תוספות: (והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא)

תניא - כמו ששנויה. לשון זו משמשת לציין ברייתא או תוספתא. תנן - שנינו, משמשת לציין משנה, מכיוון שאנו כעת שונים את המשניות ולומדים אותן, או משום שהמשנה מוכרת לכולם, בעוד הברייתא ידוע למעטים מומחים בדבר

כדתניא כפי ששנויה הבריתא (ר' הערה משמאל בעניין מטבע לשון זו) ((ספרא אמור פשרתא ד רמז ח)):
וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר -
ביאת שמשו - מעכבתו מלאכול בתרומה,
ואין כפרתו - מעכבתו מלאכול בתרומה.

סוגיא: משמעות ובא השמש וטהר

דף ב עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: דילמא ביאת אורו הוא brachos&daf=2b באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)


וממאי דהאי שהפסוק "ובא השמש וטהר" מתפרש: 'ובא השמש' = ביאת שקיעת השמש,
והאי 'וטהר' = טהר יומא הסתיים היום?
דילמא ביאת זריחת אורו הוא,
ומאי 'וטהר' – טהר גברא שהכהן נהפך לטהור על ידי הקרבת הקורבןרש"י דילמא ביאת אורו:שיאור השמש ביום השמיני ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו, ואחר יאכל ? תוספות: (דילמא ביאת אורו הוא)
אמר רבה בר רב שילא:
אם כןרש"י אם כן:דהאי קרא "וטהר" לשון צווי הוא לימא קרא 'ויטהר'. תוספות: (אם כן לימא קרא ויטהר)
מאי 'וטהר' = טהר יומא! כדאמרי אינשי כמו שאנשים רגילים לומר (בארמית): איערב העריב, שקעה שמשא ואדכי ועבר (הזדכה, חלף) יומארש"י אדכי:{{{2}}} .

הגרסה הארץ ישראלית לסוגיה

במערבא במערב (יחסית לבבל), בארץ ישראל, הא את אימרתו דרבה בר רב שילא לא שמיע להו,
ובעו לה מיבעיא והדבר הוצג אצלם כדיון:
האי 'ובא השמש' - ביאת שמשו כלומר 'שקיעה' הוא, ומאי 'וטהר' - טהר יומא?
או דילמא - ביאת אורו כלומר 'זריחה' הוא, ומאי 'וטהר' – טהר גברא?
והדר פשטו לה מברייתארש"י מברייתא:דקתני לקמן בשמעתין (בסוגייתנו) "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן - וראיה לדבר צאת הכוכבים ,
מדקתני בברייתא
סימן לדבר ((גירסת רש"י: וראיה לדבר)) צאת הכוכבים
– שמע מינה רש"י שמע מינה: אין כפרתן מעכבתן  ביאת שקיעת שמשו הוא, ומאי 'וטהר' = טהר יומא.


סוגיא: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן

אמר מר: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן

סתירה: עני נכנס לאכול פיתו

ורמינהו והשלכנו (כנגד משנתנו מקור אחר הסותר את הדברים):
מאימתי קורין את שמע בערבין?
משהעני נכנס לאכול פתו במלחרש"י נכנס לאכול :שאין לו נר להדליק בסעודתו , תוספות: (משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח)
עד שעה שעומד ליפטר מתוך לסיים את סעודתו.
סיפא סוף הדברים האלו (שמותר לקרא עד השעה בה העניים מסיימים את ארוחתם) - ודאי פליגא אמתניתין חולקת על משנתנורש"י סיפא ודאי פליגא אמתני':{{{2}}} ,
רישא - מי לימא האם לומר שגם היא פליגי אמתניתין?
לא!
עני וכהןרש"י עני וכהן:עני - כל לילותיו, וכהן - טמא לאכול בתרומה חד שיעורא מידה אחת, כלומר: אכילת הפת והתרומה שניהם באותה העת - עת צאת הכוכבים הוארש"י חד שיעורא הוא:צאת הכוכבים .

סתירה: נכנסים לאכול פת בערבי שבתות

ורמינהו:
מאימתי מתחילין לקרות קרית שמע בערבית?
  • משעה שבני אדם נכנסין לאכול פִּתן בערבי שבתותרש"י בערבי שבתות:בערבי שבתות ממהרין לסעודה שהכל מוכן – דברי רבי מאיר.


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

  • וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן.
סימן לדבר: צאת הכוכבים.
ואף על פי שאין ראיה לדבר שסופו של יום הוא בצאת הכוכביםרש"י שאין ראיה לדבר:שהיום כלה בצאת הכוכבים , תוספות: (בצאת הכוכבים)
זכר לדבר  רש"י זכר לדבר: איכא(יש) :
שנאמר (נחמיה ד) ...וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים
ואומר (שם)...וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה - מִשְׁמָר, וְהַיּוֹם - מְלָאכָה.
דיון עתיק בברייתא
מאי 'ואומר' (בהערת אגב מובאת כאן שאלה לגבי התוכן של בריתא זו, ובמהשך תוצג השאלה העולה ממנה על הקביעה ש"עני וכהן חד שיעורא") מאי "ואומר", למה היה צריך להביא גם את הפסוק השני??
וכי תימא הפסוק השני הובא כדי שאם תאמר מכי ערבא שמשא - ליליא הוא? ואינהו והם (אנשי ירושלים שעבדו ביום ובלילה נכנסו לירושלים לישון ולשמור) דמחשכי היו נשארים לעבוד גם בשעות החשיכה (עד צאת הכוכבים, למרות שאחרי השקיעה כבר נחשב לילה)רש"י דמחשכי:ועושין מלאכה בלילה משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ומקדמי וגם בבוקר, הם היו מקדימים לעבוד כבר מעלות השחר, למרות שרק מהזריחה זה נחשב 'יום'רש"י ומקדמי:ומשכימין קודם היום, דאימא יום לא הוי עד הנץ החמה, והם מקדימין מעלות השחר, דהוי כמו מהלך חמשה מילין (פסחים דף צג:) ?
תא שמע בא ושמע - תשובה לדבר: וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָהרש"י ?:מדקאמר 'והיום מלאכה' אלמא האי דעבר מעלות השחר עד צאת הכוכבים – יממא(נחשב ליום) הוא, וזכר לדבר איכא: דכל עת מלאכה קורא הכתוב 'יום' .

המשך הסוגיה בסתירה

קא סלקא דעתך האם יוצאת דעתך, כלומר: האם אתה מניח (מתוך הנחה שרוב בני אדם אינם עשירים) דעני ובני אדם חד שעורא הוארש"י קס"ד:רוב בני אדם - היינו עניים? כלומר: בני אדם בערבי שבתות ועניים בימות החול – חד שעורא הוא ?
ואי אמרת 'עני וכהן חד שעורא הוא' – חכמים היינו שיטתם של חכמים בבריתא זו, היא בדיוק כמו של רבי מאיר?! תוספות: (ואי ס"ד דעני קדים ר' חנינא היינו ר' אליעזר)
אלא, שמע מינה: 'עני' - שעורא לחוד, ו'כהן' - שעורא לחוד!
לא! 'עני' ו'כהן' – חד שעורא הוא!
ועני ובני אדם - לאו חד שעורא הוא!

זמן אכילת עני וכהן שונים

ו'עני' ו'כהן' - חד שעורא הוא?
ורמינהו נשליך מקור תנאי נוסף, שממנו יוכך שעני וכהן הם לא 'חד שיעורא':
ברייתא קריאת שמע בערבין - משקדש היום
מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין?
  • משעה שקדש היום ניכנסה קדושת השבת, זמן בין השמשות בערבי שבתותרש"י משעה שקדש היום בערבי שבתות:היינו בין השמשות: ספק יום ספק לילה, וכיון דספק הוא – קדש היום מספק – דברי רבי אליעזר.
  • רבי יהושע אומר כמו הדעה במשנתנו: משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
  • רבי מאיר אומר: משעה שהכהנים טובלין לפני בין השמשות לאכול בתרומתןרש"י משעה שהכהנים טובלים:היינו קודם בין השמשות, כדי שיהא להם קודם בין השמשות הערב שמש, והכי אמרינן ב'במה מדליקין' (דף לה.) דזמן הטבילה קודם בין השמשות מעט .
אמר לו רבי יהודה: והלא כהנים – מבעוד יום עוד לפני השקיעה (כי הם נטהרים ב"הערב שמש" שלאחר טבילתם, והרי זמן זה בוודאי לא נחשב לזמן שכיבה) הם טובלים?רש"י והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים:רבי יהודה לטעמיה, דאמר ב'במה מדליקין': בין השמשות? – כדי מהלך חצי מיל קודם צאת הכוכבים קרוי 'בין השמשות' והוי ספק, הלכך: טבילה דמקמי הכי – 'מבעוד יום' הוא, ולאו זמן שכיבה הוא, ולקמן מפרש מאי אהדר ליה רבי מאיר.
  • רבי חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח.
  • רבי אחאי – ואמרי לה ויש האומרים זאת (בשם) רבי אחא – אומר: משעה שרוב בני אדם נכנסין להסברש"י נכנסין להסב:אית דאמרי בימות החול, ואית דאמרי בשבתות; מכל מקום מאוחר הוא (לכולם)(מכל הדעות האחרות) .
ואי אמרת 'עני וכהן - חד שעורא הוא' - רבי חנינא היינו רבי יהושע?!
אלא, לאו שמע מינה: 'שעורא דעני' - לחוד, ו'שעורא דכהן' - לחוד?
שמע מינה אכן אפשר ללמוד זאת מכאן, וזו המסקנה!


הי מנייהו מאוחררש"י והי מינייהו מאוחר:(לכולם) - דעני או דכהן ?
מסתברא דעני מאוחר:
דאי אמרת 'דעני' מוקדם יותר מוקדם מאכילתו של כהן, הרי זמן זה כבר נקרא בין השמשות, – רבי חנינא היינו רבי אליעזר?!
אלא, לאו שמע מינה: דעני מאוחר?
שמע מינה!

סוגיא: תגובת רבי יהודה 'והלא כהנים מבעוד יום טובלים'

דף ג עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: קשיא דר' מאיר אדר' מאיר brachos&daf=3a באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)


אמר מר: ...אמר ליה רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים?תוספות: (אמר ליה ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים)
שפיר קאמר ליה טענה טובה אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר?
ורבי מאיר - הכי קאמר ליה:
מי סברת דאנא א'בין השמשות' דידך של שיטתך קא אמינא אנא אומר אני את דברי? (שלשיטתך בין השמשות הוא פרק זמן משמעותי לפני צאת הכוכבים, ואכן כיון שהכוהנים טובלים לפניו, הרי יוצא שהם טובלים לפני השקיעה, וברור שאי אפשר לאמר שזה זמן שכיבה)?
א'בין השמשות' דרבי יוסי - קא אמינא!
דאמר רבי יוסי:
בין השמשות כהרף עין כעפעוף - הזמן שלוקח לעפעף!
זה נכנס, וזה יוצא הלילה נכנס והיום יוצא, בו זמנית (ולשיטה זו, הכוהנים טובלים בסמוך לבין השמשות, קרוב מאוד לצאת הכוכבים, ואפשר לקרא לו זמן שכיבה) ואי אפשר לעמוד לכוון בדיוק עליו. רש"י אי ס"ד דעני קודם, ר' חנינא היינו ר' אליעזר:בין השמשות דרבי יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים, ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת הכוכבים, ורבי מאיר כרבי יוסי סבירא ליה, וכי טביל מקמי הכי – 'סמוך לחשכה' הוא, וזמן שכיבה קרינן ביה.

שיטת רבי מאיר: פת בערב שבת ושעת הטבילה

קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר מברייתא 'פת בערבי שבת' לברייתא 'קידש היום' כאן, בו אמר: 'משעת טבילה' רש"י קשיא דר' מאיר אדר' מאיר:לעיל אמר "משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות" והוא שעור מאוחר משל כהן, והכא אמר "משעת טבילה", שהיא קודם בין השמשות ?תוספות: (קשיא דר' מאיר אדר' מאיר)
תרי תנאי אליבא שני תנאים מסרו מסורת שונה, על פי דרבי מאיר.

שיטת רבי אליעזר: קדש היום, וכהנים נכנסים לאכול בתרומתן

קשיא דרבי אליעזר שבבריתא אומר "בשעה שקדש היום בערבי שבתות" רש"י קשיא דר' אליעזר:דברייתא אדרבי אליעזר על דעתו של רבי אליעזר במשנה "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן (עד סוף האשמורה הראשונה)" רש"י אדרבי אליעזר:דמתניתין ? תוספות: (קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר)
תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר.
ואיבעית אימא: רישא תחילת המשנה, "משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם" רש"י ?:דמתניתין לאו רבי אליעזר איננה של רבי אליעזר (אלא הוא רק אמר את ההמשך: "עד סוף האשמורה הראשונה") היא רש"י ?:{{{2}}} .


==עד סוף האשמורה==:

עד סוף האשמורה:
מאי קסבר רבי אליעזררש"י ?:הוה ליה לומר זמן הניכר ?
אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה רש"י ?:דפליגי תנאי לקמן בהא מלתא בדבר זה: איכא מאן יש מי דאמר שלש משמרות הוי הלילה, במשמרות עבודת המלאכים, ושיר שלהם נחלק לשלש חלקים: ראשונה לכת אחת, שניה לכת אחרת, שלישית לכת שלישית, ואיכא מאן דאמר ארבע משמרות הוי הלילה

לימא שיאמר 'עד ארבע שעות עד השעה הרביעית של הלילה (הלילה נחלק ל12 שעות "זמניות"), שהיא שליש הלילה', ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה – לימא 'עד שלש שעות'?

לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה, והא קא משמע לן ובכך שהשתמש במילה "אשמורות" הוא בא להשמיע לנו דבר נוסף: דאיכא משמרות ברקיע בעולם העליון (יש משמעות לחלוקת הלילה ל-3 גם מבחינה רוחנית) ואיכא משמרות בארעא רש"י ?:כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף האשמורה ולא פירש לך סימן מפורש – למדך שיש היכר לכל אדם בדבר, כי היכי דאיכא ברקיע ,
דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר ירמיהו כה ל "יְהוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג השורש שאג מופיע בפסוק 3 פעמים, כנגד 3 המשמרות עַל נָוֵהוּ" רש"י ?:'ישאג' 'שאוג' 'ישאג' – הרי שלש , וסימן לדבר: משמרה ראשונה – חמור נוער, שניה – כלבים צועקים, שלישית – תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת מדברת עם בעלה רש"י ?:כבר הגיע קרוב ליום, ובני אדם מתעוררים משינתן, והשוכבים יחד מספרים זה עם זה ;

מאי קא חשיב רבי אליעזר רש"י ?:סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ היכן נתנו: בתחלת האשמורות או בסופן ?: אי תחלת אם סימנים אלו באו להציג את תחילת כל משמרת ומשמרת משמרות קא חשיב, תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי? אורתא הוא הרי לא צריך סימן, כיון שזה בתחילת הלילהרש"י ?:צאת הכוכבים !? אי סוף משמרות קא חשיב, סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא? יממא הרי תחילת היום הוא!?

אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמצעיתא.
ואיבעית אימא: כולהו סוף משמרות קא חשיב, וכי תימא אחרונה לא צריך, למאי נפקא מינה? – למיקרי קרית שמע למאן דגני ששוכב, ישן בבית אפל תוספות: (בבית אפל)
ולא ידע זמן קרית שמע אימת האם כבר הגיע: כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו – ליקום עליו לקום וליקרי.


אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם"!

תניא: אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל; בא אליהו זכור לטוב ושמר המתין לי על הפתח רש"י ?:{{{2}}} עד שסיימתי תפלתי; לאחר שסיימתי תפלתי – אמר לי: שלום עליך רבי! ואמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך. ואמרתי לו: מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי יפריעו לי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה תוספות לכאורה משמע שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן (ד' ל) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. אכ לפי' הקונ' שפי' בכאן דהיינו הביננו קשה. אלא עכ היינו תפלה אחרינא כדמפרש לקמן צרכי עמך מרובים וכו'. וגם על זה קשה דלקמן אמרינן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה. ורבי יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום לסטים. מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב שמא יהרגוני לסטים. ונראה לי כפה תפלה קצרה דהכא היינו הביננו. ואעג דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו. היינו דוקא בעיר אבל בשדה מותר. והא דאמרי' לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. הכי קאמר בין תפלה קצרה דאמר בפ' תפלת השחר (דף כט:) כגון צרכי עמך וכו'. אבל ודאי תפלה קצרה דהכא צל הביננו: רש"י ?:"הביננו". ולקמן מפרש לה בפרק 'תפלת השחר' (דף כט.) .

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים:

  • למדתי שאין נכנסין לחורבה
  • למדתי שמתפללין בדרך
  • ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה

ואמר לי: בני! מה קול שמעת בחורבה זו?

ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות!" ואמר לי: חייך וחיי ראשך (לשון של שבועה), לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" – הקב"ה מנענע ראשו ואומר "אשרי המלך שמקלסין שמשבחים אותו בביתו כך רש"י ?:אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בית המקדש ; מה לו לאב שהגלה מה נוראה היא ההרגשה לאב שצריך לגרש את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם"! תוספות - יהא שמיה הגדול מבורך מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו כדכתיב (שמות יז) כי יד על כס יה שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ופירושו כך יהא שמיה שם יה רבא כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומ' ומבורך לעולם הבא. וזה לא נראה מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך וגם מה שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט) אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם:


תנו רבנן: 'מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה:

  • מפני חשד שלא יחשדו באותו אדם שהוא הולך לשם כדי להסתתר עם אישה רש"י ?:שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם
  • מפני המפולת רש"י ?:שחומת החורבה רעועה ומסוכן הוא פן תפול החומה עליו
  • ומפני המזיקין השדים'.

"מפני חשד"? ותיפוק ליה למה אי אפשר להסתפק בטעם ש משום מפולת?רש"י ?:כלומר: למה לנו שלשה טעמים לדבר אחד – הרי די באחת מהן – אם לא בא ללמדך שיש שעות שאין הטעם הזה, וצריך להניח בשביל זה

עמוד ב
בחדתי חורבה חדשה, במצב טוב, שאין סכנה שתתמוטט רש"י ?:שנפלה מחדש ???: שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה .

ותיפוק ליה משום מזיקין?

בתרי שני אנשים נכנסים ביחד לחורבה, ואז ה"מזיקין" לא יכולים לפגוע בהם.
אי בתרי, חשד נמי ליכא גם כן אין, כי מותר לשני גברים להיות במקום סגור עם אישה רש"י ?:דתנן (במסכת קידושין דף פ:) "אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים" ?
בתרי ופריצי ופרוצים, שידועים בכך שהם אינם מקפידים על הילכות צניעות, ולהם איסור "יחוד" הוא גם שני גברים ואישהרש"י ?:דאמרינן התם "לא שנו אלא בכשרים" .

"מפני המפולת"? ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין?

בתרי וכשרי בשני אנשים לא שייך ""מזיקין", ואם הם גם כשרים (לא פרוצים), אז גם לא שייך "חשד".

"מפני המזיקין"? ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת?

בחורבה חדתי ובתרי וכשרי;
אי בתרי – מזיקין נמי ליכא?
במקומן במקומות שיש הרבה "מזיקין", חוששים שהם יזיקו גם לשני אנשים רש"י ?:במקום שהם מצויין תדיר חיישינן רש"י ?:אפילו בתרי : תוספות פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין:
ואיבעית אימא תשובה אחרת במקום "בחורבה חדתי ובתרי וכשרי": לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא באדם אחד הנכנס לחורבה חדשה הנמצאת בשדה. חורבה חדשה: אין "מפולת". בשדה: אישה לא נמצאת שם, ולכן אין "חשד". אדם אחד: ולכן צריך את הטעם של "מזיקין"רש"י ?:בשדה , דהתם משום חשד ליכא, דהא אשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין איכא.


תנו רבנן: ארבע משמרות הוי הלילה – דברי רבי; רבי נתן אומר: שלש.

מאי טעמא דרבי נתן?

דכתיב שופטים ז יט "וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה"; תנא: 'אין 'תִּיכוֹנָה' אלא שיש לפניה ולאחריה'!
ורבי איך רבי יסביר את המילה תיכונה בפסוק זה, הרי לשיטתו יש 4 משמרות, ואם כן, יש 2 משמרות שהם "תיכונות"?
מאי 'תִּיכוֹנָה'? – אחת מן התיכונה שבתיכונות.
ורבי נתן?
מי כתיב 'תיכונה שבתיכונות'? 'תִּיכוֹנָה' כתיב!

מאי טעמא דרבי?

אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: כתוב אחד אומר (תהלים קיט סב): "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", וכתוב אחד אומר (תהלים קיט קמח): "קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת [לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ]" רש"י ?:אלמא: חצות לילה שהיה דוד עומד – שתי משמרות יש בהם הא כיצד איך אפשר שדוד קם בחצות הלילה, והיה ער שתי "אַשְׁמֻרוֹת"? – ארבע משמרות הוי הלילה.
ורבי נתן?
סבר לה כרבי יהושע, דתנן להלן ט,ב: "רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד להתעורר בבוקר בשלש שעות בתחילת השעה השלישית, 2 שעות זמניות לאחר תחילת היום": שית דליליא מחצות הלילה עד הבוקר - 6 שעות רש"י ?:חצות לילה הוי שש שעות ותרתי דיממא ו-2 שעות שדוד קם יותר מוקדם מיתר המלכים בעולם רש"י ?:ששאר מלכים ישנים – הוו להו שתי משמרות 8 שעות היה דוד ער לפני כל המלכים, ואם של משמרת היא 4 שעות, אפשר לראות בזה 2 משמרות רש"י ?:של שמונה שעות  ;רש"י ?:ורבי נתן אמר לך: האי "קדמו עיני אשמורות" דקאמר דוד- קדמו לשאר מלכים קאמר, שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום, בתחלת שעה שלישית.
רב אשי אמר הסבר נוסף להבנת שיטת רבי נתן בפסוקים הנ"ל: משמרה ופלגא משמרת וחצי (6 שעות, מחצות הלילה עד הבוקר) נמי 'משמרות' קרו להו.


ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת דברים שהוא בעצמו אמר בחייו. כיון שבאמירת דברים אחרים, יש ביזוי למת שאינו יכול לדבר עוד, והאחרים מראים את עליונותם עליו כאשר הם עוסקים בדיבור. תוספות ופסק רב אלפס משום רב האי דוקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודוקא בארבע אמות שלו:

אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא בדברי תורה אסור להגיד דברי הלכה לידו, כי הוא לא יכול גם להגידרש"י ?:דבר הלכה אסור לספר לפניו: שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם, והוה ליה (משלי יז ה): "לועג לרש חרף עושהו" , אבל מילי דעלמא דברים אחרים, מעינייני העולם רש"י ?:שאין גנאי למחריש בהן לית לן בה;
ואיכא דאמרי אמר ויש אומרים בשם רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא [אפילו] בדברי תורה אפילו דברי תורה שזה מצוה, אסור להגיד לפניו, וכל שכן מילי דעלמא.


ודוד, בפלגא דליליא הוה קאי היה עומד, מתעורר? מאורתא מתחילת הלילה רש"י ?:מתחלת הלילה הוה קאי, דכתיב (תהלים קיט קמז): "קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה"! (וממאי דהאי 'נשף' אורתא הוא - דכתיב [[]] (משלי ז ט): "בְּנֶשֶׁף, בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה"רש"י ?:בנשף בערב יום: בהעריב היום קרוי 'נשף' )

אמר רב אושעיא אמר רבי אחא: הכי קאמר כך הכונה בפסוק "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ": רש"י ?:קרא דחצות לילה : מעולם לא עבר עלי אלא שלפני חצות הלילה הייתי מתעורר חצות לילה בשינה רש"י ?:שקודם לכן הייתי עומד .
רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס היה לומד תורה בזמן שהוא ישן חלקית, כמו שהסוסים ישנים חלקית (בעמידה) רש"י ?:עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד , מכאן ואילך היה מתגבר כארי.
רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות רש"י ?:והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו' .


ו'נשף' – אורתא הוא?: הא 'נשף' צפרא בוקר הוא, דכתיב שמואל א ל יז "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם " רש"י ?:{{{2}}} , מאי מה הפירוש של הפסוק?, לאו מצפרא ועד ליליא?
לא! מאורתא ועד אורתא.
אי הכי – לכתוב 'מהנשף ועד הנשף' או 'מהערב ועד הערב'?!
אלא אמר רבא (גירסת רש"י: רב אשי): תרי נשפי הוו: נשף ליליא עלה הלילה ואתי יממא ובא היום (ובמשמעות זאת המילה "נשף" היא בוקר), נשף יממא ואתי ליליא רש"י ה"ג:{{{2}}} .

(פרשת בשלח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֹּה אָמַר ד': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם , וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ - לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ - לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה, - לְמַעַן תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲוּוּ לִי לֵאמֹר: 'צֵא! אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ!', וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא. וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף. {ס}"

ודוד - מי הוה ידע פלגא דליליא אימת?
השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם"; מאי 'כחצות'?:

אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא 'כחצות' – מי איכא ספיקא קמי שמיא האם יש ספק לה' באיזו שעה מדוייקת חל זמן חצות הליל? אלא דאמר ליה <למחר> בַּחצות <כי השתא>’ ואתא איהו ואמר 'כחצות' רש"י ?:לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע אלמא מספקא ליה, ודוד הוה ידע? תוספות - ואתא איהו ואמר 'כחצות' ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו. ויל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו:

דוד – סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא:

כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד רש"י ?:ונקביו לצד צפון , וכיון שהגיע חצות לילה – בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו תוספות . פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בב דף כה.) שהיא מנשבת עם כל אחד ואחד: רש"י ?:

דאמר מר (בבבא בתרא דף כה.) 'ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום: שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה, ושש אחרונות רוח דרומית, ובתחלת הלילה רוח מערבית, ובחצות הלילה – רוח צפונית ;

מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר; כיון שעלה עמוד השחר – נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה!

אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה זה ימכור סחורה לזה, ולהפך, ויוצאים כולם מורווחים!

אמרו לו: אין הקומץ כמות אוכל קטנה משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחוליתו בור מים לא מתמלא רק ממי הגשם הנופלים לתוכו, אלא גם ממים הזורמים אליו בתעלות חצובות באיזור שמסביבו (ראה בויקימילון) רש"י ?:העוקר חוליא מבור כרוי, וחוזר ומשליכו לתוכו – אין מתמלא בכך; אף כאן: אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר – אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו ! תוספות פירש רשי אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצוה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכין לו מים מצד אחר. ורי פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא. שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יתחסר מן העשירים: אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד תצאו למלחמה!

מיד יועצים באחיתופל רש"י ?:איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית מערך לוחם, וטכסיסי מארב מלחמה , ונמלכין בסנהדרין רש"י ?:נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם , ושואלין באורים ותומים רש"י ?:אם יצליחו .

אמר רב יוסף: מאי קרא מהו מקראה? על איזו פסוק מתבססת האגדה הנ"ל? – דכתיב דברי הימים א כז לד "וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב";

אחיתופל – זה יועץ, וכן הוא אומר שמואל ב טז כג "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים [כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם]";


פירוש בעלי התוספות

פירושם של בעלי התוספות

בעלי התוספות: מאימתי

פי' רש"י: ואנן היכי קרינן מבעוד יום - ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים, כדמפרש בגמ'? על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המטה - עיקר, והוא לאחר צאת הכוכבים. והכי איתא בירושלמי:

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אם קרא קודם לכן לא יצא. - ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.

תימא לפירושו: והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה!

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואם כן, שלש פרשיות היה לו לקרות?

ועוד קשה: דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה - בערבית?
ועוד: דאותה קריאת שמע סמוך למטה - אינה אלא בשביל המזיקין! כדאמר בסמוך

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

- ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך!

ועוד קשה: דא"כ דאם כן פסקינן כרבי יהושע בן לוי - דאמר תפלות באמצע תקנום -
פי' באמצע: בין שני קריאת שמע, - בין קריאת שמע של שחרית, ובין ק"ש של ערבית.
ואנן קיי"ל כר' יוחנן, דאמר לקמן

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

:

איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה של ערבית - לתפלה.
לכן פי' ר"ת רבינו תם: דאדרבה, קריאת שמע של בית הכנסת כלומר זו שבתפילה ולא זו שעל המיטה עיקר.
ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום?
-ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה, דאמר בפרק תפלת השחר (בהמשך פרקנו כו.}}) : דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה, דהיינו אחד עשר שעות - פחות רביע.
ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית.
ואם תאמר: היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה, ואפילו לאחר פלג המנחה?
יש לומר דקיימא לן כרבנן, דאמרי: זמן תפלת המנחה עד הערב.
ואמרינן לקמן (במשנה ג' (כז.))
השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר -
דעבד כמר - עבד, ודעבד כמר - עבד.
מכל מקום קשיא: דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי?!
שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה?
- משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה, כדברי רבי יהודה, ומיד הוי זמן ערבית,
ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן?
על כן אומר בר"י רבנו יהודה - מבעלי התוספות, דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר.
ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום, סבירא לן כהני תנאי דגמרא, דאמרי: משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב - דהיינו סעודת ע"ש ערב שבת והיא היתה מבעוד יום, ומאותה שעה הוי זמן תפלה.
וגם ראיה ((שם)): דרב הוי מצלי של שבת - בערב שבת.
ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע!
מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר.
והא דקאמר בירושלמי המובא ברש"י לעיל: למה היו קורין בבהכ"נ... וכו'
אומר ר"ת: שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם, כמו שאנו רגילין לומר 'אשרי' תחלה.
ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.
ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו - שאין לברך, וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
חזרה למשנה

בעלי התוספות: צאת הכוכבים

ראיה גמורה אינה - דהא לא מיירי התם לענין ק"ש.

חזרה למשנה

בעלי התוספות: ליתני דשחרית ברישא

כדאשכחן בתמיד דכתיב 'של בוקר' תחילה.

חזרה לסוגיא בגמרא

בעלי התוספות: אי הכי סיפא דקתני שחרית ברישא

אי אמרת בשלמא - דסמיך אקרא דבשכבך - א"כ אינו מקפיד קרא אלא אק"ש.
אלא א"א דסמיך אקרא דברייתו של עולם - א"כ קפיד אכל מילי?! א"כ סיפא דקתני... וכו':
חזרה לסוגיא בגמרא

בעלי התוספות: מברך שתים לפניה וכו'

(ירושלמי) ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך (תהילים קיט)
ולא קא חשיב יראו עינינו
- דההיא ברכה, תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת.
ודוקא בבית הכנסת שלהם - שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים,
אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה
חזרה לסוגיא בגמרא

בעלי התוספות: והא קמ"ל דכפרא לא מעכבא

וא"ת: הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים (פי"ד) ומייתי לה בהערל (עד:) -
העריב שמשו - אוכל בתרומה
וי"ל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר - אף למה שמפורש כבר.
חזרה לסוגיא בגמרא

בעלי התוספות: דילמא ביאת אורו הוא

פי' רש"י עד שיזרח אורו של יום השמיני, ומאי וטהר? טהר גברא - שיטהר האיש בהבאת קרבנותיו.


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ותימא לפירושו: לפרוך אההיא דהערל (דף עד:) דהעריב שמשו אוכל בתרומה וכו' - מנלן דביאת שמשו הוא?
ועוד: היכי מצי למימר דמיירי בזריחה? דאי בזריחה הוא - הוה מצי למכתב בקרא וזרח השמש - וטהר,
כמו ממזרח השמש (פרשת חוקת) או לשון יציאה, כמו: השמש יצא על הארץ (סוף פרשת נח) ונקט בקרא ובא השמש - אלמא דהיינו שקיעת החמה?!
ועוד: דבסמוך קא מבעיא ליה האי ובא השמש - אי ביאת אורו הוא.
ופשיט מברייתא: זכר לדבר... וכו'
תפשוט ממתניתין (דנגעים פי"ד) העריב שמשו אוכל בתרומה - אלמא דהיינו ביאת שמש?


וי"ל דה"פ:
ממאי דהאי 'וּבֵא הַשֶּמֶש - וְטַהֵר' - ביאת שמש הוא - ממש,
ומאי 'וְטַהֵר' - טהר יומא: דהיינו צאת הכוכבים...
דילמא ביאת אורו הוא: דהיינו תחלתה של שקיעת החמה, והוא תחלת הכנסתה ברקיע.
ועדיין יש שהות ביום חמש מילין עד צאת הכוכבים,
ומאי 'וְטַהֵר' - טהר גברא.
והשתא למתניתין דהערל לא קשה מידי:
דמצי למימר 'העריב שמשו' דהתם - היינו ביאת אורו.
ואף: מהתם לא תפשוט דהיינו צאת הכוכבים.
- משום הכי איצטריך לאתויי הכא הברייתא דצאת הכוכבים.

חזרה לסוגיה (למשמעות ובא השמש וטהר)

בעלי התוספות: אם כן לימא קרא ויטהר

אף על גב דבכמה מקומות כתיב וטהר.
התם ליכא למיטעי אבל הכא דאיכא למיטעי הוה ליה למכתב ויטהר.

חזרה לסוגיה (למשמעות ובא השמש וטהר)

בעלי התוספות: משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח

תימא: עני גופיה - מתי יתפלל?!
דהא אמרת: זמן אכילתו - היינו זמן ק"ש,

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

וכיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא... כדתניא לקמן (במהשך משנתנו), וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך... וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה!
ויש לומר דזמן תפלה הוי קודם לזמן סעודה,
דלאו דוקא משעני נכנס לאכול, אלא פורתא מעיקרא קאמר:
שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל:

בחזרה לסוגיה (משעה שהכהנים נכנסים לאכול התרומה)

בעלי התוספות: אמר ליה ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים

תימא: תיקשי ליה לנפשיה שהרי פלג המנחה מבעוד יום היא
והוא אומר (לקמן דף כז.) מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית.
ויש לומר דלדידיה לא קשיא דלא דריש בשכבך ובקומך
אבל לרבנן דדרשי - קשיא, דאינו זמן שכיבה.

חזרה לסוגיה (תגובת רבי יהודה)

בעלי התוספות: ואי ס"ד דעני קדים

סד דעני קדים רבי חנינא היינו ר' אליעזר. ולא מצי למימר דעני קדים לקדוש היום או קדוש היום קדים לשעורא דעני. דלא מסתברא לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דכל זמנים הללו אית ביה:}}

בחזרה לסוגיה

בעלי התוספות: קשיא דר' מאיר אדר' מאיר

דלא מצי למימר בשעה שבני אדם נכנסין, וכהן חד שעורא הוא
דאם כן רבי מאיר היינו רבי אחאי לפי' רשי
שפי' שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בעש.


[וגם כן] לא מסתברא למימר דבני אדם ממהרין כל כך בערבי שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין
דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש.

בחזרה לסוגיה

בעלי התוספות: קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר

דלא מצי למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שעורא הוא.
דאכ ר' אליעזר היינו ר' יהושע.

בחזרה לסוגיה

בעלי התוספות: בבית אפל

ואת והלא רבי אליעזר בעי (לקמן ד' ט:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי בקש של שחרית.
ויל ממ כיון שידע מתי יעלה עמוד השחר. קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת.

קישורים לאתרים אחרים

לדף ב בדפוס וילנא

  • באתר "הדף היומי" אפשר לראות הקלטה של שיעור בליווי צילום הדף בדפוס וילנא. (על מנת להוריד הקלטה של השיעור יש לעשות מנוי לאתר).

לדף ג בדפוס וילנא

ראה גם

קיצור דרך: bavli brachot 2