ביאור:ארבעה שומרים בתורה ובהלכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת השומרים שבתורה (הנמצאת בפרשת משפטים) מחולקת לשלושה חלקים המתחילים במילה "כי":

  • א. (שמות כב ו): "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ... ונקרב בעל הבית אֶל האֶלהים אִם לא שלח ידו במלאכת רֵעֵהוּ..."- שומר זה נושא באחריות הנמוכה ביותר - אחריותו היחידה היא שלא "שלח ידו", כלומר השתמש לתועלתו האישית ברכוש שהופקד אצלו; במקרה זה, הוא פטור מלשלם כאשר הרכוש נגנב (ראו הגבלת אחריות לשומר ).
  • ב. (שמות כב ט): "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר, וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה, שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רֵעֵהוּ... ולא ישלם... ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו"- שומר זה נושא באחריות גבוהה יותר - אם הרכוש נגנב ממנו, הוא צריך לשלם לבעליו; אך אם הוא מת או נטרף נשדד באופן שלא היתה לו כל אפשרות למנוע, הוא פטור מלשלם.
  • ג. (שמות כב יג): "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת, בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם"- השואל נושא באחריות הגבוהה ביותר - גם אם הרכוש מת או אבד באופן שלא היתה לו שליטה עליו, גם אז הוא צריך לשלם.

פשט / ע"פ רשב"ם[עריכה]

על-פי הפשט, ההבדל בין שומר א לשומר ב הוא בסוג הרכוש שנמסר לשמירה:

  • במקרה א - "כסף או כלים" - חפצים מטלטלים דוממים;
  • ובמקרה ב - "חמור או שור או שה וכל בהמה" - בעלי חיים.

החלק הקודם של פרשת משפטים, העוסק בדיני נזקים, מסודר לפי סוג החפץ הנפגע - נזקים לאדם חמורים יותר מאשר נזקים לבהמה, והם חמורים יותר מנזקים לדומם (ראו פרשת משפטים - מגילת זכויות האדם / הרב אלחנן סמט ) . לפי זה, מסתבר שגם פרשת השומרים מסודרת לפי סוג החפץ הנפגע - שמירה על בהמות דורשת אחריות רבה יותר משמירה על חפצים דוממים.

גם מלשון הפסוקים נראה שהפסוקים מחייבים את השומר לאחריות רבה יותר לגבי בהמות:

  • במקרה א נאמר "וגונב מבית האיש", והשומר נקרא "בעל הבית ", כי כל חובתו של השומר היא לשים את הכסף או הכלים בביתו, בין שאר חפציו ( רשב"ם ) ;
  • במקרה ב נאמר "אם גנב יגנב מעמו ", ולא נזכר "בית", כי חובתו של השומר היא לשמור על הבהמות בגופו, לדאוג שיהיו תמיד עמו כך שלא יאבדו ולא ייגנבו (ע"פ רש"ר הירש) .

על-פי הפשט, בשני המקרים א ו-ב מדובר על שומר חינם, כי:

  • בפרשות אלו לא נזכר שכר. שתי הפרשיות מתחילות באותו אופן בדיוק "כי יתן איש אל רעהו", ומסתבר שבשתיהן מדובר באותו סוג של נתינה - נתינה בחינם.
  • מסתבר שכאשר אנשים עושים ביניהם עיסקה הכוללת שכר, הם יסכמו ביניהם את פרטי העיסקה, כולל רמת האחריות שהשומר מקבל על עצמו, ואין צורך שהתורה תתערב ותקבע את פרטי העסקה, כדברי חז"ל "כל תנאי שבממון קיים"; הפרשה שלנו באה לקבוע את רמת האחריות המינימלית, המוטלת על השומר גם כאשר איננו מקבל שכר, שכן אם השמירה נעשית בחינם, מסתבר שלא קדם לה משא ומתן ולא נעשה הסכם מסודר המגדיר את חובותיו של השומר.

מקרה ג הוא הפוך ממקרים א ו-ב: במקרים א ו-ב היוזמה היא של בעל החפץ: "כי יתן איש אל רעהו", ובמקרה ג היוזמה היא של השואל: "כי ישאל איש מעם רעהו"; הוא מבקש ומקבל את החפץ מבעליו, ולכן אחריותו היא גדולה יותר.

בסוף הפרשה (סוף פסוק יד) נאמר "אם שכיר הוא - בא בשכרו", משפט שאפשר לפרש אותו על כל המקרים המנויים בפרשתנו - אם בין אם השומר מקבל שכר תמורת שמירתו ובין אם השואל משלם שכר תמורת החפץ, הרי הוא " בא בשכרו", הוא בא בשביל שכרו ולא עושה טובה לאף אחד, ולכן הדינים הם שונים ( פירוט ). ממה שכתוב כאן, ושני הצדדים לעיסקה צריכים להסכים עליהם במשא ומתן ביניהם; התורה לא מתערבת בעסקאות ממוניות שאנשים עושים ביניהם אלא רק קובעת את כללי ההגינות הבסיסיים במקרה שאין שכר.

מדרש הלכה[עריכה]

חז"ל פירשו, שרק פרשיה א מדברת על שומר חינם, ואילו פרשיה ב מדברת על שומר שכר; לדבריהם, אדם ששומר על בהמה בחינם פטור במקרה שהבהמה נגנבה, כמו אדם ששומר על כלים בחינם; אין הבדל בין שומר בהמה לבין שומר כלים. המפרשים (רמב"ן, אברבנאל, תורה תמימה, רש"ר הירש) הסבירו, שההבחנה בין כלים לבין בהמות היא רק על-דרך של "דיבר הכתוב בהווה", כי:

  • כשנותנים לשמירה כסף או כלים, מכיוון שאין טירחה בשמירתם ואפשר לשמור אותם בתוך הבית, מקובל לתת אותם בחינם;
  • אך כשנותנים לשמירה בהמות, מכיוון שיש טירחה בשמירתן וצריך להאכיל אותן ולדאוג שלא יברחו, מקובל לתת אותן בשכר.

יש מפרשים שהביאו ראיה לדברי חז"ל מכך שבפסוק ח, בסוף הקטע העוסק, ע"פ הפשט, בשמירה על חפצים דוממים, נאמר "על כל דבר פשע, על שור, על חמור, על שה, על שלמה..." ומכאן שהדין כולל גם בהמות וגם חפצים דוממים;

  • אולם, פסוק ח אינו מדבר על הפטור של השומר מאחריות, אלא להיפך, על חובתו של השומר לשלם קנס אם נשבע לשקר (ראו קנס על דיבור של פשע ).

ועוד, לא ברור לי:

  • אם אכן ההבדל בין מקרה א למקרה ב תלוי רק בשכר - מדוע לא נכתב בפירוש "כי יתן איש אל רעהו בחינם" ו"כי יתן איש אל רעהו בשכר"? מדוע הנתינה מתוארת בדיוק באותן מילים "כי יתן איש אל רעהו... לשמור"?
  • איך אפשר לקבוע דין אחיד לכל השומרים בשכר, והרי ראוי שיהיה הבדל בין אדם שמקבל 20 ש"ח לשעה - שהוא קרוב יותר לשומר חינם, לבין אדם שמקבל 200 ש"ח לשעה - שהוא קרוב יותר לשואל!

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-03-27.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/jomrim