ביאור:אירועי היום השמיני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

ויקרא פרק ט מתאר בפירוט את הקרבנות שהקריבו בני-ישראל לכבוד חנוכת המשכן. בין השאר, הקריבו שם שני קרבנות חטאת:

  • א.  עגל לחטאת - כדי לכפר על אהרן (ויקרא ט ב)
  • ב. שעיר לחטאת - כדי לכפר העם (ויקרא ט ג)

שני הקרבנות האלה היו מיוחדים ושונים מקרבנות חטאת אחרים. כפי שהוסבר כאן , בפרקים הקודמים בספר ויקרא נזכרו שני סוגים של קרבנות חטאת:

  • א. חטאות פנימיות - שדמן נזרק בתוך אוהל מועד ובשרן נשרף;
  • ב. חטאות חיצוניות - שדמן נזרק מחוץ לאוהל מועד, על מזבח העולה, ובשרן נאכל ע"י הכהנים ( פירוט ).

אך לגבי הקרבנות הללו - בשום מקום לא נאמר איפה צריך לזרוק את דמם (בפנים או בחוץ), ואם צריך לאכול את בשרם או לשרוף אותו!

כשקוראים את תיאור הקרבת החטאות, מתעוררות שאלות נוספות:

  • א. הקרבת העגל (החטאת של אהרן) מתוארת בויקרא ט יא-ח: "ויקרב אהרן אל-המזבח, וישׁחט את-עגל החטאת אשׁר-לו. ויקרבו בני אהרן את-הדם אליו, ויטבל אצבעו בדם, ויתן על-קרנות המזבח , ואת-הדם יצק אל-יסוד המזבח . ואת-החלב ואת-הכלית ואת-היתרת מן-הכבד מן-החטאת הקטיר המזבחה , כאשׁר צוה ה' את-משׁה.". נזכר כאן רק מזבח אחד, "המזבח" בה"א הידיעה; זה חייב להיות המזבח החיצון, כי לא מצאנו בשום מקום שיוצקים את שיירי הדם אל יסוד המזבח הפנימי. ולכן, העגל הזה הוא "חטאת חיצונית"; אבל על-פי ויקרא פרק ד, החטאת שבאה לכפר על הכהן הגדול צריכה להיות חטאת פנימית!
  • ב. העגל של אהרן לא נאכל אלא נשרף (ויקרא ט יא): "ואת-הבשׂר ואת-העור שׂרף באשׁ מחוץ למחנה"; למרות שבדרך-כלל הכהנים אוכלים את הקרבנות שמקריבים על המזבח החיצוני !
  • ג. הקרבת השעיר (החטאת של העם) מתוארת בפסוק טו: "ויקרב את קרבן העם, ויקח את-שׂעיר החטאת אשׁר לעם, וישׁחטהו ויחטאהו כראשׁון", כלומר - גם לשעיר החטאת עשו בדיוק אותו דבר כמו לעגל החטאת - זרקו את דמו בחוץ, ובכל-זאת שרפו את בשרו; שתי השאלות א+ב תקפות גם לגבי השעיר. ומעבר לכך, בהמשך הפרשה (י 16) כתוב "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף, ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמור:'מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש, כי קודש קודשים היא, ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני ה', הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה, אכול תאכלו אותה בקודש כאשר ציוויתי!'". מדוע קצף משה דווקא על השעיר שנשרף ולא על העגל שנשרף? ואיך יכל אהרן לדעת, שאת העגל צריך לשרוף, ואת השעיר צריך לאכול?! (רש"י פירש שהכוונה בכלל לשעיר אחר – שעיר-החטאת של ראש-חודש שהקריבו באותו היום. אך אין זה ברור כלל שיום חנוכת המשכן היה ראש-חודש , ובנוסף לכך – בכל הפרשה נזכר רק שעיר אחד, "שעיר החטאת" בה"א הידיעה)

הסברים שונים לכעסו של משה ניתן למצוא במאמר על הויכוח בין משה לאהרן .

לפי דעתי, הויכוח ביניהם נבע מאי-הבנה שקשורה לדינים המיוחדים של החטאות שהוקרבו באותו יום:

  • א. עגל החטאת ושעיר החטאת הוקרבו בחוץ, כי הם לא באו לכפר על חטא ספציפי אלא על עבירות כלליות, ולשם כך לא היה צורך בחטאת "חזקה" כמו החטאות הפנימיות (ראו שוב בהבדלים בין החטאות ).
  • ב. עגל החטאת נשרף, משום שהוא בא לכפר על אהרן ובניו, ולא היו כהנים אחרים שיכלו לאכול אותו; ואין זה ראוי, שהכהנים יאכלו את הקרבן שאמור לכפר עליהם, כי אין זה ראוי שהאדם יכפר על עצמו.
  • ג. לפי זה, שעיר החטאת לא היה ראוי להישרף, כי הוא בא לכפר על העם; ואהרן ובניו היו צריכים לאכול אותו, כמו את כל שאר קרבנות החטאת החיצוניים.
  • אך אהרן ובניו לא הבינו את ההבדל בין עגל החטאת לבין שעיר החטאת; הם חשבו, אולי, שעגל החטאת נשרף, משום שבאותו יום דינו של המזבח החיצוני היה כדינו של המזבח הפנימי, כי ה' התגלה עליו; ולכן הסיקו מכאן, שגם שעיר החטאת ראוי להישרף.

פירוש זה מתאים לדעה האחרונה במאמר על הויכוח בין משה לאהרן , שלפיה בני אהרן טעו, ואהרן התנצל על טעותם.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בלא גמור בכלל וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/wyqra/yom8