ביאור:אות החיצים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


אחרי מספר פעמים ששאול ניסה להרוג את דוד כאשר ניגן לפניו, החליט דוד להציל את עצמו ולברוח. אולם יהונתן, ידידו הטוב, עדיין לא האמין ששאול רוצה להרוג את דוד - הוא ניסה לשכנע את דוד להישאר. כדי לבדוק מי צודק, הציע דוד (שמואל א כ ה): " "הנה חודש מחר, ואנוכי ישוב אשב עם המלך לאכול; ושילחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלישית" ". אם פקוד יפקדני אביך, ואמרת נשאול נשאל ממני דויד לרוץ בית לחם עירו - כי זבח הימים שם לכל המשפחה" ". אם כה יאמר 'טוב', שלום לעבדך; ואם חרה ייחרה לו - דע כי כלתה הרעה מעימו" ". כלומר - דוד לא יבוא לסעודת ראש-החודש אצל המלך, ויונתן יבדוק את תגובת המלך, ולפי זה יידע מה יחסו לדוד.

אולם יונתן לא הסתפק בזה, והוסיף עוד פרט לתוכנית (כ20-22): " "ואני, שלושת החיצים צידה אורה, לשלח לי למטרה" ". והנה אשלח את הנער, 'לך מצא את החיצים!':"

  • "אם אמור אומר לנער 'הנה החיצים ממך והנה', קחנו ובואה, כי שלום לך ואין דבר - חי ה'!" "."
  • "ואם כה אומר לעלם 'הנה החיצים ממך והלאה' - לך, כי שילחך ה'" "."

"והדבר אשר דיברנו אני ואתה, הנה ה' ביני ובינך עד עולם" ".

תוכנית זו מעלה שתי שאלות:

  • א. לשם מה היה צורך בסימן "הנה החצים ממך והנה"? הרי, אם שאול לא רוצה להרוג את דוד, יהונתן יכול לדבר עם דוד ולהגיד לו זאת באופן ישיר, ואין צורך בסימן!
  • ב. לאחר שיהונתן ראה ששאול רוצה להרוג את דוד, ואמר לנערו (כ37) "הלוא החצי ממך והלאה" - דוד לא ברח מייד, אלא יצא ממחבואו ונפגש עם יהונתן (כ41)! אם כך, אם הם ממילא נפגשו ודיברו, לשם מה היה צורך בסימן?

תשובות[עריכה]

1. אות מה'[עריכה]

ע"פ רש"י, החצים לא נועדו כצופן-תקשורת, אלא כסימן מה'.

יהונתן לא הסתפק בסימן ה'פסיכולוגי' שהציע דוד (לראות מה תהיה תגובת שאול להיעדרותו של דוד מהסעודה), אלא רצה גם לשאול את ה' מה דעתו, וזאת עשה ע"י סימן החיצים. הסימן הוא בהתנהגותו של הנער (שלא ידע שום דבר מכל הסיפור): אם הנער ירוץ רחוק מדי, כך שיהונתן יצטרך להגיד לו "הנה החצים ממך והנה", זה סימן שדוד צריך לחזור; ואם הנער ירוץ קרוב מדי, כך שיהונתן יצטרך להגיד לו "הנה החצים ממך והלאה", זה סימן שדוד צריך לברוח.

יהונתן רמז שזו היא כוונתו, בכך שהזכיר את שם ה' בכל אחד מחלקי הסימן: "כי שלום לך ואין דבר, חי ה'", או "לך, כי שילחך ה'" - ה' הראה, בעזרת הסימן, שאתה צריך ללכת.

והדברים מתאימים ליהונתן, שעשה סימן גם במלחמה נגד הפלשתים במכמש (שמואל א יד ח-י).

  • אולם, לפי פירוש זה, לא ברור מדוע יונתן תולה את ההחלטה בדברים שהוא יגיד לנער; היה ראוי שיתלה את ההחלטה ישירות במעשיו של הנער: "אם ירוץ הנער מהחצים והלאה - קחנו ובואה כי אין דבר חי ה', אם ירוץ הנער מהחצים והנה - לך כי שילחך ה'", כמו שבמלחמת מכמש הוא תלה את החלטתו ישירות בדבריהם של הפלשתים.

2. שכל <> רגש[עריכה]

[תשובה לשאלה ב]: ע"פ הרב יובל שרלו (בשו"ת מורשת ), יהונתן ודוד באמת לא התכוונו מראש להיפגש, כי זה מסוכן. אבל לאחר שיהונתן ירה את החצים, והם "קלטו" את העובדה שהם עומדים להיפרד לזמן רב, הם לא יכלו להתאפק, ונפגשו עוד פעם אחת לפני הפרידה. האהבה הגדולה שהיתה ביניהם גברה על הזהירות.

ייתכן גם שיהונתן ראה, בשעת מעשה, שזה לא כל כך מסוכן להיפגש (כי הנער שלו הלך ולא היו אנשים אחרים בסביבה), והיה מוכן לקחת את הסיכון כדי להיפגש עם דוד בפעם האחרונה.

3. אם דוד בורח - אין סכנה[עריכה]

ע"פ עמוס עזריה (ע' בשיעור הבה תמים ), הסכנה העיקרית בפגישתם של יהונתן ודוד היא דווקא אם דוד אמור לחזור לבית שאול: אם, לאחר שדוד יחזור לבית שאול, מישהו יגלה לשאול שדוד הסתודד עם יהונתן בשדה - זה עלול לעורר מחדש את חששו וזעמו של שאול (במיוחד לאחר שיונתן אמר בשם דוד שדוד נמצא בבית-לחם). לכן, המטרה העיקרית של הסימן היא דווקא לסמן לדוד שהוא יכול לחזור לבית שאול, מבלי שאנשים יראו שהם נפגשים.

אם דוד ממילא מתכוון לברוח משם - לא יקרה לו שום דבר אם יראו שהוא נפגש עם יהונתן (אולי יקרה משהו ליהונתן עצמו, אבל ליהונתן לא אכפת מעצמו אלא רק מדוד).

לפי זה השאלה היא הפוכה - מדוע היה צורך בחלק השני של הסימן ("הנה החצים ממך והלאה")? אולי הסיבה היא, שיהונתן בכלל לא חשב על האפשרות השניה (ששאול ירצה להרוג את דוד), ואמר את החצי השני של הסימן רק מתוך "שגרת הלשון", כדי שהמשפט יהיה שלם - למרות שבאמת לא היה בו צורך.

4. הימנעות מלשון הרע[עריכה]

[תשובה לשאלה ב]: ע"פ אריאל גורפינקל, יהונתן מאד מאד לא רצה להגיד דברים רעים על אביו. למרות זאת, ברור שכדי להזהיר את דוד צריך לומר לו דברים רעים על שאול. עכשיו, יש שתי אפשרויות: לומר לו בגלוי ע"י סיפור בפועל דברים רעים על שאול (ששאול רוצה להרגו ללא הצדקה), או  לומר לו ברמז, ושדוד יבין לבד. תוך כבוד לאביו, ומתוך רצון לצמצם ככל האפשר בדיבור דברים רעים, בחר יהונתן באפשרות השניה.

  • אך עדיין לא ברור מדוע יהונתן היה צריך לרמוז דווקא על-ידי חיצים - היה יכול פשוט להיפגש עם דוד ולסמן לו בידיו...

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של מחברים שונים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-07-11.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/jmuela/ja-20