ביאור:בבלי ברכות דף נט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כטרפא דטריף [1], והאי דאזלא בתרה [2] - דאמרה לה "הב לי בני [3]", שבשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם - נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, וכשבקש לסתמה - נטל שני כוכבים מעיש וסתמה.

וליהדר לה [4]?

אין הבור מתמלא מחוליתו;

אי נמי: אין קטיגור נעשה סניגור.

וליברי לה תרי ככבי אחריני?

(קהלת א ט) [מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ו]אין כל חדש תחת השמש.

אמר רב נחמן: עתיד הקב"ה להחזירן לה, שנאמר (איוב לח לב) [התוציא מזרות בעתו] ועיש על בניה תנחם.

ועל הזועות:

מאי 'זועות'?

אמר רב קטינא: גוהא [5].

רב קטינא הוה קאזיל באורחא; כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא [6] - גנח גוהא [7], אמר: "מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו"? רמא ליה קלא: "קטינא! קטינא! אמאי לא ידענא: בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם - מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא! אמר רב קטינא: אובא טמיא - כדיב [כָּזָב] הוא, ומיליה כדיבין.

אי הכי, גוהא גוהא מיבעי ליה [8]?

ולא היא: גוהא גוהא עביד, והאי דלא אודי ליה - כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה;

ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו [9], [10] שנאמר (יחזקאל כא כב) וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי [אני ה' דברתי].

רבי נתן אומר: אנחה מתאנח [11], שנאמר (יחזקאל ה יג) [וכלה אפי] והנחותי חמתי בם והנחמתי [וידעו כי אני ה' דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם] [12]; ורבנן אמרי: בועט ברקיע, שנאמר (ירמיהו כה ל) [ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה ואמרת אליהם ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו] הידד כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ [13].

רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד, שנאמר (ישעיהו סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי [אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי] [14].

ועל הרעמים:

מאי 'רעמים'?

אמר שמואל: ענני בגלגלא [15], שנאמר (תהלים עז יט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ; ורבנן אמרי ענני דשפכי מיא להדדי, שנאמר (ירמיהו י יג; ירמיהו נא טז) לקול תתו המון מים בשמים [ויעל נשאים מקצה [ה]ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו];

רב אחא בר יעקב אמר: ברקא תקיפא [16], דבריק בעננא ומתבר גזיזי דברזא [17].

רב אשי אמר: ענני חלחולי מחלחלי [העננים חלולים] ואתי זיקא [ובא רוח] ומנשב אפומייהו [על פי חחלי העננים, כמו רוח הנושף על פי חלילים] [18], ודמי כזיקא על פום דני [דומה לרוח על פי חביות או כדים שעושה קולות].

ומסתברא כרב אחא בר יעקב, דבריק ברקא [שבורק ברק] ומנהמי ענני [19] - ואתי מטרא.

ועל הרוחות:

מאי רוחות?

אמר אביי: זעפא [20].

ואמר אביי: גמירי דזעפא בליליא לא הוי.

והא קא חזינן דהוי?

ההוא - דאתחולי ביממא.

ואמר אביי: גמירי דזעפא - תרתי שעי לא קאי, לקיים מה שנאמר (נחום א ט) [מה תחשבון אל ה' כלה הוא עשה] לא תקום פעמים צרה.

והא קא חזינן?

דקאי דמפסיק ביני ביני.

ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם:

מאי ברקים?

אמר רבא: ברקא [21].

ואמר רבא: ברקא יחידאה [22], וברקא חיורא, וברקא ירוקתא, וענני דסלקן בקרן מערבית ואתיין מקרן דרומית, ותרתי ענני דסלקן חדא לאפי חברתה [23] - כולהו קשיין [24];

למאי נפקא מינה?

למבעי רחמי;

והני מילי בליליא, אבל בצפרא - לית בהו מששא.

אמר רבי שמואל בר יצחק: הני ענני דצפרא - לית בהו מששא, דכתיב (הושע ו ו) [מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה] וחסדכם כענן בקר [וכטל משכים הלך] [25].

אמר ליה רב פפא לאביי: הא אמרי אינשי 'כד מפתח בבי מיטרא [26] בר חמרא [27] מוך שקיך וגני' [28]?

לא קשיא: הא דקטר בעיבא [29], הא דקטר בענני [30].

אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר (קהלת ג יד) [ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע] והאלהים עשה שייראו מלפניו;

ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן - צריך שיפול על פניו [31] שנאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן [כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה’] ואראה ואפל על פני [ואשמע קול מדבר];

לייטי עלה במערבא משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא; אבל ברוכי ודאי מברך.

מאי מברך?

"ברוך זוכר הברית".

במתניתא תנא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: "נאמן בבריתו וקיים במאמרו".

אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: "ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו".

על ההרים ועל הגבעות:

אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה בראשית נינהו? והכתיב (תהלים קלה ז) [מעלה נשאים מקצה הארץ] ברקים למטר עשה [מוצא רוח מאוצרותיו]?

אמר אביי: כרוך ותני [32];

רבא אמר: התם [על הברקים והרעמים] מברך תרתי: "ברוך שכחו מלא עולם" ו"עושה מעשה בראשית"; הכא [על ההרים והגבעות] – "עושה מעשה בראשית" איכא, "שכחו מלא עולם" ליכא [33].

אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרתה - אומר "ברוך עושה בראשית" [34].

אימתי?

אמר אביי: כי אתא מטרא כולי ליליא ובצפרא אתא אסתנא [35] ומגליא להו לשמיא.

ופליגי דרפרם בר פפא אמר רב חסדא, דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש - לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר (ישעיהו נ ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם.


עמוד ב

תנו רבנן: 'הרואה חמה בתקופתה [36], לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן - אומר "ברוך עושה בראשית";

ואימת הוי? [37]

אמר אביי כל כ"ח שנין [38], והדר מחזור, ונפלה תקופת ניסן בשבתאי [39], באורתא דתלת נגהי ארבע [40] [ליתר הסבר ראה שטיינזלץ].

רבי יהודה אומר: הרואה הים [הגדול - אומר "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שרואהו לפרקים]:

לפרקים - עד כמה?

אמר רמי בר אבא אמר רבי יצחק: עד שלשים יום.

ואמר רמי בר אבא אמר רבי יצחק: הרואה פרת אגשרא דבבל - אומר "ברוך עושה בראשית" [41]; והאידנא דשניוה פרסאי [42] - [43] מבי שבור ולעיל; רב יוסף אמר: מאיהי דקירא [44] ולעיל.

ואמר רמי בר אבא: הרואה דגלת אגשרא דשביסתנא - אומר "ברוך עושה בראשית".

מאי 'חדקל'? אמר רב אשי: שמימיו חדין וקלין [45];

מאי 'פרת'? שמימיו פרין ורבין.

ואמר רבא: האי דחריפי בני מחוזא - משום דשתו מיא דדגלת; האי דגיחורי - משום דמשמשי ביממא [46], והאי דניידי עינייהו [47] - משום דדיירו בבית אפל.

על הגשמים כו':

ועל הגשמים, "הטוב והמטיב" מברך? והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים? - משיצא חתן לקראת כלה [48]; מאי מברכין? - אמר רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו", ורבי יוחנן מסיים בה הכי: "אילו פינו מלא שירה כים" וכו' "אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו" עד "תשתחוה, בא"י רוב ההודאות"!

רוב ההודאות ולא כל ההודאות?

אמר רבא: אימא האל ההודאות.

אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: רוב ההודאות והאל ההודאות

ואלא קשיא?

לא קשיא: הא דשמע משמע [49] הא דחזא מחזי.

דשמע משמע היינו 'בשורות טובות', ותנן 'על בשורות טובות אומר "ברוך הטוב והמטיב"!?

אלא אידי ואידי דחזי מחזי, ולא קשיא: הא דאתא פורתא [50], הא דאתא טובא [51].

ואיבעית אימא: הא והא דאתא טובא, ולא קשיא: הא דאית ליה ארעא [52] הא דלית ליה ארעא.

אית ליה ארעא – "הטוב והמטיב" מברך? והא <תנן> [תניא] 'בנה בית חדש וקנה כלים חדשים [53] - אומר "ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה", שלו ושל אחרים - אומר "הטוב והמטיב"'!?

לא קשיא: הא דאית ליה שותפות, הא דלית ליה שותפות [54]; והתניא [55]: 'קצרו של דבר [56]: על שלו הוא אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו"; על שלו ועל של חבירו - אומר "ברוך הטוב והמטיב".'

וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך "הטוב והמטיב"? והתניא: אמרו ליה "ילדה אשתו זכר" - אומר "ברוך הטוב והמטיב"?

התם נמי דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר.

תא שמע: 'מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר "ברוך דיין האמת" ולבסוף הוא אומר "ברוך הטוב והמטיב" [57]'!

התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה.

תא שמע: 'שינוי יין [58] - אין צריך לברך; שינוי מקום [59] - צריך לברך [60]', ואמר רבי יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו שינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר "ברוך הטוב והמטיב"!

התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה.

בנה בית חדש וקנה כלים חדשים [אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"]:

אמר רב הונא: לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן, אבל יש לו כיוצא בהן - אינו צריך לברך; ורבי יוחנן אמר: 'אפילו יש לו כיוצא בהן [61] - [62] צריך לברך'

הערות[עריכה]

  1. ^ דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו: שעשאוהו כנוס, ומתחזי כמכה בקורנס; 'טרפא דטריף' = מוכה בהכאות, כמו 'ביצה טרופה'; לשון אחר דמתחזיא כדטרפא מטרף: נדבק יחד ועשאו סניפין כמין חיבור
  2. ^ עיש אחר כימה
  3. ^ שני כוכבים שלי
  4. ^ לכימה אותן כוכבים עצמן שנטל הימנה
  5. ^ בלשונם קורין רעידת הארץ 'גוהא'
  6. ^ בעל אוב של עצמות: שעושה כשוף בעצמות המת. 'טמיא' = עצמות, ודומה לו במסכת כלים 'בית מלא טמיא', ופירש רב האי: מלא טמיא = בית שהוא מלא עצמות, והביא ראיה על זה מבראשית רבה, דקתני 'אדרינוס שחיק טמיא' דהיינו 'שחיק עצמות'; ואין לפרש 'אוב טמא' שאין זה הלשון
  7. ^ ותגעש ותרעש (תהלים יח ח), כלומר: נזדעזעת הארץ מאד מאד; 'גנח גוהא' - חדא מילתא, היא וכן הלשון
  8. ^ שני פעמים היה לו להזדעזע, כנגד שתי דמעות
  9. ^ ומאותו קול מזדעזעת הארץ
  10. ^ שמצינו שכפיו סופק:
  11. ^ ומאותה אנחה מרעיד הקרקע; ומצינו שמתאנח
  12. ^ כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו, ועושה לו נחת רוח; והנחמתי = אנחם על הרעה שעשיתי להן
  13. ^ שדורך ובועט ברקיע
  14. ^ והארץ הדום רגלי כגון שדחה תחת כסא הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ, שהיא הדום רגליו
  15. ^ עננים מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול; לשון אחר: העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם, ואותו הקול היינו רעמים
  16. ^ ברקים של אש
  17. ^ ואותו הקול היינו רעמים; 'גזיזי' = גלציי"ש: חתיכות של ברד
  18. ^ - והיינו רעמים
  19. ^ הומות העננים
  20. ^ סופטורביי"ל [נחשול]
  21. ^ אישלוזיר"א לשון מבריק נהר
  22. ^ שלא הבריק אלא פעם אחד
  23. ^ ששני עננים פוגעים זה את זה
  24. ^ שאינם של ברכה
  25. ^ ענן בקר לא קבוע
  26. ^ אם כשתפתח דלתיך בבקר ירד לך מטר
  27. ^ - לך אני אומר, חֲמַּר ההולך ממקום למקום להביא תבואה
  28. ^ כפול שקך תחתיך ותישן עליו' ולא תלך אנה ואנה להביא תבואה' לפי שיהיו החטים בזול בשביל הגשם
  29. ^ נתקשרו השמים בעב עבה, אז טוב כי ירד גשם רב
  30. ^ ענן קלוש, הוא 'ענן בֹקר' שאין בו ממש
  31. ^ לפי שהוא מראה כבוד ה'
  32. ^ בכולהו "ברוך עושה בראשית" ו"ברוך שכחו מלא עולם": כרוך ותני לכולהו בחדא בבא, ועל כולם שתי ברכות הללו
  33. ^ על ההרים לא מצי לברוכי "מלא עולם", שאינן במקום אחד, אלא כל אחד ואחד במקומו
  34. ^ שכך היתה ברייתו, ואחר כך כסוהו עננים
  35. ^ רוח צפונית
  36. ^ מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה - היא שעת תליית המאורות, ומאז התחילה להקיף ולשמש
  37. ^ א'חמה בתקופתה' קאי;
  38. ^ של תקופת ניסן
  39. ^ שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי - היא שעה תחלת ליל רביעי
  40. ^ שהעריב שמשו של שלישי בשבת ויתחיל ליל רביעי; נגהי = ליל, כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף ג.) 'דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי'. שבתאי = שם שעה ראשונה של ליל רביעי, שבאותה שעה נתלו מאורות, ושבע שעות הן, וחוזרות חלילה שצ"ם חנכ"ל: תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות: כצנ"ש חל"ם: מוצאי שבת – כוכב; תחלת ליל שני – צדק; תחלת ליל שלישי – נוגה; תחלת ליל רביעי – שבתאי; תחלת ליל חמישי – חמה; תחלת ליל ששי – לבנה; תחלת ליל שבת – מאדים; וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש, ותקופה מושכת מחברתה שבע שעות ומחצה, כלומר: מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה שבע שעות ומחצה, הרי שלשים שעות לארבע תקופות, הרי יום ורביע לשנה לארבע שנים - חמשה ימים; למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ארבע שנים, שהוא מחזור קטן, ושבעה מחזורים קטנים למחזור גדול, וסימניך דב"ז הגא"ו; הרי שאינה באה לתחלת ליל רביעי אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים; בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה, ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה, שהוא תחלת ליל רביעי
  41. ^ קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו על ידי אדם משם ולמעלה, אבל משם ולמטה - הסיבוהו בני אדם דרך אחרת
  42. ^ מלמעלה לגשר
  43. ^ אין מברך עליו "עושה בראשית" אלא
  44. ^ שם מחוז שהוא על הפרת
  45. ^ חריפין וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות, שאין מכבידין את הגוף
  46. ^ לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום; רו"ש בלע"ז
  47. ^ עיניהם נדים ונעים
  48. ^ שהמים קבוצין על הארץ, וכשהטפה נופלת עליהן - טפה תחתונה בולטת לקראתה
  49. ^ שבשרוהו לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב
  50. ^ "מודים אנחנו לך"
  51. ^ "הטוב והמטיב"
  52. ^ "הטוב והמטיב", שהטיב לו
  53. ^ שכולו שלו
  54. ^ ולא גרסינן 'אלא הא והא דאית ליה ארעא', והכי פירושו: תירוצא דשנינן קאי בדוכתיה: "מודים אנחנו לך" - בדלית ליה ארעא, "הטוב והמטיב" - בדאית ליה, ודקא קשיא לך 'בנה בית חדש אומר "שהחיינו" - לא קשיא: ההוא דבנה בית חדש = שאין לו שותפות בה, ועליה מברך "שהחיינו", אבל גשמים בדאית ליה ארעא - טובה 'שיש לו שותפות בה' היא, שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה זו
  55. ^ בניחותא
  56. ^ כלומר: כללו של דבר
  57. ^ על בשורות הירושה: שנשארה לו ירושה מאביו, שכן בשרוהו מת אביו, ויורשו, כלומר: הניח נכסים
  58. ^ שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון
  59. ^ יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין
  60. ^ "בורא פרי הגפן"
  61. ^ מירושה
  62. ^ הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו