בהבטחות שוא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בְּהַבְטָחוֹת שָׁוְא אַל-תַּאֲמֵן, אָח,
אַל-תִּבְטַח בַּכּוֹכָבִים,
רַמָּאִים הֵם וַחֲנֵפִים הֵם –
גַּנָּבִים שֶׁבְּגַנָּבִים!
 
מִנְּעוּרַי נִגְלָה כוֹכָב לִי,
מוּל בֵּיתִי עֵינוֹ קָרְצָה,
וּבְרָכוֹת שָׁלַח לִי מֵעָל
עִם פִּתְקֵי זָהָב אָרְצָה.
 
וּבְעֵין עֲרוּמִים רָמַז לִי,
הִבְטִיחַ שַׁ"י עוֹלָמוֹת –
וּרְאֵה, עַד-עַתָּה רָשׁ אֲנִי
וּמִסְכֵּן עַל אֲדָמוֹת.
 
אִי, כּוֹכָב עֶלְיוֹן, עַפְעַף פָּז!
מַדּוּעַ רִמִּיתָנִי?
אַיֵּה הַגְּמוּל לֶאֱמוּנַת לֵב
וְלֶאֱמוּנָתִי אָנִי?
 
בְּהַבְטָחוֹת שָׁוְא אַל-תַּאֲמֵן, אָח,
אַל-תִּבְטַח בַּכּוֹכָבִים,
עֲרוּמִים הֵם וַחֲנֵפִים הֵם –
גַּנָּבִים שֶׁבְּגַנָּבִים!

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.