אמונת חכמים (כ"י)/פרק חמישי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
<< · אמונת חכמים (כ"י) · פרק חמישי· >>

עוד נאות יחד במה שאמרו חכמי מודונה ובראשם הר' נתנאל טרבוטו בהקדמתו לס' כנף רננים, שבהגדה כשם שאין הלכה אין הכרעה, ושע"כ יודו חכמי ישראל בכדוריות שמים וארץ וכו' ע"ש. וע"כ נראה שכל עוד אשר נראה בבירור שרז"ל אמרו דבר א' מסברתם לבד בלי שום קבלה החולק עליהם, אינו פוגם סברתו כלל, אך ורק לפי דעתי כאן צריך להזהר, שהגם שאינו פוגם אמונתו עכ"ז הוא טועה בודאי, לפי שדעתם רחבה מדעתנו ואנחנו תלמידי תלמידיהם, ובתלמוד מקשים מן התנא אל האמורא אפי' בדברים שנוכל לומר שאמרם התנא מדעתו ומסברתו, ולא יהיה אלא אריסטו שאמרם, הרי תלמידיו לא היו חולקים עליו, ובכלאים נראה בבירור ששם לא חלקו על חכמי המדות, עיין תי"ט שם ובעירובין דכל שיש בהיקפו ג' טפחים לא דק התנא, וכמה פעמים מצינו תשובה זו בגמ', ומצינו שאפי' היכא דדייק לא דייק לגמרי, וכדאמרינן בעירובין דבר מועט יש על שבעים אמה ושירים, עיין בגמרא ובפירש"י והרמב"ם ובעל תי"ט, וכענין זה פסוק מלא הוא (במלכים א' ז) עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׁפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב. אלא שהכתוב עצמו לא דק כ"כ, ובמה שאמרו בכדוריות שמים וארץ, לא נעלם זה מעיני ז"ל, שהרי אמרו בזוהר בפ' ויקרא, ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר, דהא כל ישובא מתגלגלא כעגולא דכדור, אילין לתתא ואילין לעילא, וכן אינון בריין משניין בחזויהו כשנויא דאוירא כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא, ועל דא אית אתר בישובא, כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין ליליא, ואית אתר דכולא יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר משעתא חדא זעירא ע"כ. ודבר זה מבואר מאד למי שעיין מעט בחכמת התכונה, או למי שהלך בארצות הסמוכות לקוטב, כמו אי איסלנדה, ובספר משל הקדמוני הביא מדרשים מבוארי' מחז"ל במאמר חמישי ז"ל, א"ר יצחק בן גוריא מקומות נמצא בישוב, וכן הוא במקום שהחמה זורחת אזי הוי לילה במקום אחר, וזהו לפי סבוב השמש. ועוד א"ר יצחק אנא ערעית באותן כופרין דבני מדינחא ובאית תמן ויתיבנא למיכל כד רמיש ליליא ולא ספיקנא למיכל עד דהוה נהורא, אמינא מאי האי, אמרו לי כך אורחוהי דאתרא דא. ועוד אית אתר סמוך לגבן תלתא מילין ולא יכול לנמנם אפי' פלגות דא, כדאתינא לגבי דרבי שמעון אמר לו כך הוא לפום מאי דאזיל שמשא, פתח לי בספרא ברייתא דשמואל קדמאה דהוה מספריה דאדה"ר, ואשכחנא האי עניינא אמר ר' יהודה גלגל הוא עלמא כהאי כדורא וכך אזיל שמשא אשתכח בהאי אתר דנהירי כען ובהאי דרמיש כאן ודא חזו עינאי, ע"כ לשון משל הקדמוני שחובר בשנת חמשת אלפי' מ"א ליצירה, וכמו שכתב בתחילת ספרו, וכבר דבר על אודות המחבר ההוא בעל ס' יוחסין, וכבר הראה לנו הניסיון שמה שהיה נראה לנו נגד דברי ז"ל, הכירו חכמי א"ה אחר כמה שנים שהאמת אתם כמו בגלגל קבוע ומזל חוזר. ולמען תבין ותשכיל כי קצרה ידי שכלנו מאד ושכל מה שאמרו ז"ל האמת אתם שמע נא דברי.

תנן בפ' ב' דר"ה, מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם, וכשבאו ליכנס קיבלן ר"ג. וגרסי' עלה בגמרא תניא א"ל ר"ג לחכמי' כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמי' שבא בארוכה ופעמי' שבא בקצרה. ופירש"י ראינוהו שחרית במזרח את הישנה וערבית במערב את החדשה, ועדי שקר הם דק"ל עשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא. כך פירשו רבותי, ולבי וכו' ע"ש. ובתוס' כתבו שבירושלמי משמע כפי' רבותיו של רש"י דקאמר ר' שמלאי טעמא דר' יוחנן בן נורי כל חדש שנראה קודם שש שעות אינו בעין לראות הישן, נראה ישן שחרית לא נר' חדש בין הערבים, חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית. א"ר חייא בר אבא ולמה קבל ר"ג שכן מסורת היא מאבותינו פעמים בא בארוכה ופעמי' מהלך בקצרה, ותימה מאי פליג המסורת מאבותינו דר"ג אהא דאמרינן לעיל בסוף פ"ק, כ"ד שעי מכסי סיהרא, למאי נפקא מינה, לאכחושי סהדי, ושמא יש לחלק בשעות, דיש שעות קטנות ביום כגון בתקופת טבת ויש שעות בנוניות כגון בימי ניסן ותשרי, ויש גדולות כגון בתקופת תמוז, ואי בקטנות או בבנוניות מכסי סיהרא לבני ארץ ישראל, תמני סרי מעתיקא ושית מחדתא מן הגדולות, פעמי' מיכסי כגון דבא בארוכה, פעמי' דלא מיכסי כגון דבא בקצרה עכ"ל. והר"ז הלוי בס' המאור כתב יש מחכמי המזלות שמוציאים לעז על ר"ג לומר שלא היה יודע בחכמת המזלות כלום לפי שקבל העדי' הללו שאמרו דבר שאינו לפי שא"א לעולם שיראו את הישנה שחרית במזרח ויהיו רואי' את החדשה בו ביום במערב וכו'. ויש סומכי' דברי המשנה כדברי הברייתא כטעם הארוכה והקצרה, והם סומכי' בזה על תלמוד ירושלמי, א"ר בר אבא מפני מה קבלם ר"ג, שמסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה ופעמי' בארוכה, ואני מפני שראיתי בעלי החכמה הזאת מרחיקי' הדבר הזה מהיות החדשה והישנה בו ביום, חזרתי לבקש דרך אחרת בדברי התלמוד שלנו שיהיו דברי חכמי' קיימי', וע"כ נראה לי דמתניתין טעמא לחוד וברייתא טעמא לחוד, וטעמא דר"ג במשנתנו כדאמרינן בעלמא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה, וכההיא דאמר רב נחמן בפ' חזקת הבתים (בב"ב דף לא:), נהי דאיתכחוש באכילתה באבהתא מי מתכחוש. אף כאן י"ל כיון שאין לנו שום עדות תלויה בראיית הישנה אלא בראית החדשה שאנו מקדשי' אותה עפ"י ראיית העדים, הויה לה עדות החדשה מילתא דרמיא עליהו דסהדי ויהבי בה דעתיהו וסמכי ביה עלייהו, ועדות הישנה כיון דמילתא דלא רמיא עליהו היא, אמרינן כוכיתא דעיבא בעלמא הוא דחזו ולא כוונו בה עדותם יפה ואין זו וכו'. וברייתא דתניא א"ל ר"ג לחכמים וכו', לאו לפרושא למתניתין איתני' אלא מילתא באפי נפשה היא והו' וכו' עכ"ל. והרמב"ם בפי' כתב ז"ל, ושמא תחשוב באמרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, מה שחושבים הטפשים שהאמינם בשני דברי' והי' אצל ר"ג אפשר שיראה הירח במזרח קודם הינץ החמה ובו ביום שיראה בעצמו במערב אחר שקיעת החמה, זהו מן הנמנע בתכלית המניעות, לא יתחייב בשום פנים ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות, לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור וכל מה שנפל בדמיונם מזה הוא אמרם בתלמוד, אמר להם ר"ג לחכמי' כך מקובל אני מבית אבי אבא, פעמי' בא בארוכה ופעמי' בא בקצרה, וענין זה המאמר כי וכו'. ור"ג לפי שדקדק זה הענין ידע שאפשר שיראה באותה הלילה וקבל דבריהם באמרם ראינוהו ערבית במערב ולא השגיח לאמרם שחרית במזרח, כי התורה לא הטריחה אותנו לשאול העדיות על ראייתו שחרית ולא היתה אמונתו שכיזבו, אבל האמין שנר' להם בדמות ירח ולא היה כן כי מן הנמנע ראייתו בבקרו של אותו היום, ולפעמי' יצטייר באויר צורת ירח כמו שאמרנו, והם זכרו זה בתלמוד ואמרו פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית הלבנה בכ"ז לחדש, וכאשר קבל ר"ג עדותם שנר' ערבית, הרחיקו חכמי' זה הדבר לפי שלא היה בין הראיה ובין הקבוץ זמן הראייה לפי חשבונם הגדול, והוא הודיעם העיקר ואמר פעמים בא בארוכה ופעמי' בא בקצרה, וכן יפרש מי שיבין וישכיל ויש אצלו הכרה אנושית עכ"ל. ומה שיקשה בין להר"ז בין להרמב"ם הוא שזהו בבירור נגד הירושלמי, אבל כיון שחשבו זה לנמנע וראו בגמרא דכ"ד שעי מיכסי סיהרא, למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי, לא חשו לירושלמי כלל, אבל אתה הקורא שמע דברי והפלא מחכמת רז"ל, חכם גדול מאד בחכמת התכונה נמצא בין א"ה שמו יואן קיפלירו וספר בספריו שבעיר סיביליאה בשנת אלף תקנ"ג למנינם (השי"ג למניננו) ביום ז' מרצו נראית הלבנה ביום המולד, ואורה היה אחד ממאה ותשעה חלקי' מרוחב הלבנה, ובמקום אחר כתב החכם הזה שכאשר רוחב הלבנה יהיה ה' מעלות ומהירה בהילוכה, אפשר שבאותו היום תראה הלבנה הישנה והחדשה, והביא דבריו יואן באטיסטה ריציולו באלמאגיסטי החדשים ספר רביעי פ"ג. ותכף שקראתי הדברים הללו, כתבתי אל תוכן א' חכם גדול וגדול שמו בארצות אלו ושמו פלאמיניו מיזאוסקה ושאלתי לו אם בעיר ירושלים אפשר שתראה הלבנה שחרית במזרח וערבית במערב, והשיב לי שאין ספק שהאמת עם קיפלירו, ושזה אפשר, ומעתה ק"ו הדברי' ומה אם בדבר שהרמב"ם וכל חכמי ספרד חשבו שא"א, נמצא אח"כ שרז"ל אמרו אמת, מה שנראה לשכלך ושכלי שא"א כ"ש שטועי' אנחנו, ומה אם בדבר שהיה כ"כ נמנע עד שכתב הרמב"ם שהאומרו הוא טפש בתכלית הטפשות, שלא ירגיש אלא כמו השור והחמור, כך בדברים אחרים עאכ"ו. ומה אם בדבר שאפשר לבאר דברי רז"ל שלא ינגדו לדברי התוכנים כך, כשאי אפשר לבאר דברי רז"ל מסכימים עם דברי הפילוסופי' עאכ"ו, ומה אם בחכמה למודית והתכונה שכמעט כל דבריהם בנויים על מופתים חזקי' וחותכי' כך, בחכמת הפילוסופיאה שאין בה מופתים חזקים עאכ"ו. באמת ששמחתי כעל כל הון ואמרתי ברוך שבחר בהם ובמשנתם.