אל חי יפרֹש

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֵ-ל חַי יִפְרֹשׂ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ

עַל עַמּוֹ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ.


בְּנִי בְכוֹרִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי,

זְכוֹר יוֹם צִדְקְךָ קֵרַבְתִּי,

כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי

אֲבוֹתֶיךָ, בְּיוֹם שָׁבַרְתִּי

מֵעֲלֵיהֶם עֹל שׂוֹנְאֵימוֹ.


רְצוֹנִי אִם לְמַלֹּאת תֹּאבוּ

וְשִׁבְעָה בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ –

וְלִשְׁכֹּן בְּאָהֳלִי תָּשׁוּבוּ

כְּמֵאָז, וְאֵלַי תִּקְרְבוּ

לְהִשְׁתַּחֲווֹת אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ.


הַהוֹלְכִים בְּדַרְכִּי לְתֻמָּם –

אַרְבֶּה כַנָּהָר שְׁלוֹמָם,

וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם

עֲלֵיהֶם מֵחוֹם מִתְקוֹמֲמָם,

וְאָרִים בְּכָבוֹד קַרְנֵימוֹ.


מְהֵרָה אֲמַלֵּא מִשְׁאֶלֶת

קְהִלָּה, לְיִשְׁעִי מְיַחֶלֶת;

וְאָקִים בְּגַאֲוָה מֶמְשֶׁלֶת

סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת,

וְאַצְמִיחַ אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ.