אלשיך על תהלים ט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | אלשיך על תהליםפרק ט' • פסוק ט"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


תהלים ט', ט"ז:

טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ
  בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם׃


(טז) "טבעו גוים בשחת עשו" כו'. בא לומר עוד טענה אחרת לשהוא יתברך ישגיח בקרב צרת הגלות לפקוד על הגוים ועל הממלכות שהיו משעבדים ומדכאים אותנו בידו הנטויה עליהם בהכביד עולם עלינו, בל ישכחו כי יש אלקים בישראל ויאמרו עזב ה' את הארץ, כאשר עשה בגלות מצרים שהראם את ידו החזקה מדה כנגד מדה כמאמר יתרו באומרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא ובתרגום). וזהו אומרו "טבעו גוים" כו' לומר הנה כאשר "טבעו גוים בשחת עשו" הם מצריים שטבעו בים סוף "בשחת עשו" באומרם הבה נתחכמה כמאמרם ז"ל (סוטה יא א) נתחכמה למושיען של ישראל שנשבע שלא להביא מבול נשליך בניו במים שלא יפרע מהם, מה עשה הוא יתברך אמר אני לא אביא מבול עליהם אבל הם יבאו ברגליהם אל מי ים סוף ויטבעו, וזה אמר "ברשת זו טמנו", שהיתה רשת טבועה במים, שטמנו אותה כאילו היא בלתי גלויה מאלקי ישראל לשלם גמולם על שבועת המבול, בה "נלכדה רגלם" שברגליהם באו אל המבול וילכדו: