אלגיה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –
עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה,
תּוֹר חֲלוֹמוֹת הָעֲלוּמִים,
תְּקוּפַת חַיַּי הַנִּפְלָאָה !
 
אֶל אֵל אֶחָד גְּדָל-עֲלִילָה,
עֵת כָּל חוּשַׁי בִּי כָּרָעוּ –
לוֹ הִתְפָּרְצָה שִׁירַת חַיַּי,
עֵינַי חוֹלְמוֹת לוֹ דָמָעוּ ...
 
יָמִים רַבִּים, יָמִים כְּבֵדִים
מִנִּי אָז עָלַי חָלָפוּ ;
עִם דִּמְעוֹתַי-חֲלוֹמוֹתַי
אֶל מְצוּלוֹת-עַד נִגְרָפוּ.
 
וַיִּתְפּוֹצֵץ אֵל מָעֻזִּי,
גְּאוֹן בַּחוּנַי, אוֹיָה, קָרַס ...
וַיִּשְׂתָּעֲרוּ אֱלִילִים
עֲלֵי נַפְשִׁי הַנִּסְעָרֶת ...
 
וֶאֱלִילִים בָּאֱלִילִים
תּוֹךְ לִבָּתִי הָאֻמְלָלָה –
עַל הַשָּׁלָל נִלְחָמוּ,
עַל נִשְׁמָתִי הַחֲלָלָה ...
 
לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –
עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה ;
לֹא מַאְפֵּלְיַת לֵיל תְּשׁוּפֵנִי, –
צִיַּת חַיַּי הַנּוֹרָאָה.

מאת אורי ניסן גנסין

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).