אילת השחר (מלבי"ם)/פרק יח
כלל קסא
(עריכה)
הכתוב ידבר לפעמים אל הרבים ולפעמים אל היחיד. וגם בענין אחד יערב לפעמים לשון רבים בלשון יחיד. ודברים כאלה לא נפלו במקרה. וחז"ל צרפו ובחנו הדברים והעמידו תמיד הלשון על מכונו. וכל המצוות והאזהרות שבאו בלשון רבים -- דקדקו שבא האזהרה אל הרבים.
ומצוות שבאו לרבים בנוכח -- פרשו לרוב על הציבור,
- כמו "לא תעלו עליו קטורת זרה" ( ויקרא ס' צד ),
- "המנחה אשר תקריבו" ( ויקרא ס' קלג )
- "קרבן ראשית תקריבו" ( ויקרא ס' קמ )
- "זבחי שלמיכם" ( צו ס' קמו )
-- כל אלה פרשו על הציבור מפני שתפס לשון רבים.
ומה שכתוב "יהיה לכם לעושה בשגגה", לשון יחיד ורבים, פירשוהו שכולל יחיד וציבור ( ויקרא ס' רפג ). וכן מה שכתוב "אבן שלמה יהיה לכם" ובמקום אחר אומר "אבן שלמה יהיה לך" ( קדושים ס' פז ).
וכן הוא במצות שדיבר אל היחידים ופתח אל הכלל -- היה האזהרה לב"ד ( אמור ס' פב )
כלל קסב
(עריכה)
בכל עבודות הקרבנות כתוב לשון רבים -- והקריבו וזרקו -- כי היו הכהנים רבים.
- אבל במה ששינה ואמר בפרשת ויקרא "וערכו עצים" ובפרשת צו "וערך הכהן" -- דייקו שבעולת בין הערביים (שבה מדבר בויקרא) צריך שתי גזירי עצים בב' כהנים, ובעולת השחר (שבה מדבר בפרשת צו) די בכהן אחד . (ויקרא ס' נא).
- וכן במה שכתוב בעולת בקר "וערכו הנתחים" ובעולת הצאן "וערך" דרשו "וערכו" שנים וכולי . ( ויקרא ס' נב )
- וכן במ"ש בשלמי בקר וצאן "והקטירו" ובשלמי עז "והקטירם" -- דרשו "והקטירו" כל אחד בפני עצמו, "והקטירם" כאחד . ( ויקרא ס' קעד )
- וכן בפרשת נגעי בתים, כל הפעלים שבאו בלשון יחיד מוטל על הבעל הבית לבדו, ושבאו בלשון רבים מוטל גם על השכנים . ( מצורע ס' צג, מצורע ס' קב )[1]
- ותמיד כתיב "ושחט" ובפרשת צו אמר "ישחטו את האשם" -- מכאן ששנים שוחטים . ( צו ס' פ )
- ושם "ישחטו את העולה" -- מכאן לעולת ציבור ששחיטתה בצפון . ( צו ס' פב )
- וכן דרשו מה שכתב פעם "באבן" ופעם "באבנים" . ( קדושים ס' צב )
- ועיין עוד ( קדושים ס' קג . אמור ס' קט, אמור ס' קלב )
- ^ כאן תיקנתי. ובדפוס בוקרשט כתוב 'סימן קכ' -- ויקיעורך
כלל קסג
(עריכה)
וכן בכל מקום שבא לשון יחיד על רבים או לשון רבים על יחיד -- דייקו בו ודרשוהו.
- כמו שדרשו על מה שכתוב "אל בני אהרון וקמץ" . ( ויקרא ס' קב )
- "על הכליות יסירנה" . ( ויקרא ס' קעג )
- ועל "זה לכם הטמא" . ( שמיני ס' קז )
- ועיין בזה באורך . ( ויקרא ס' רנ . שמיני ס' קנב . אחרי ס' י, אחרי ס' נ )
וכן מה שדייקו על שם הרבים . ( שמיני ס' עט, וסימן קא . תזריע סימן ל, וסימן סא . מצורע ס' מה, וסימן קמ, וסימן קמז[1] . אחרי ס' יד . קדושים ס' כג, וסימן סא, וסימן סד, וסימן עג . אמור ס' כח, וסימן רלב[2] )
וכן בלשון רבים על יחיד -- "בערי גלעד" ( קדושים ס' קיב ), "בקירות הבית" באחד הקירות ( מצורע ס' פח )
- ^ אולי נפל כאן איזה טעות דפוס.. -- ויקיעורך
- ^ לא ראיתי בסימן רל"ב שייכות לכאן. ואולי צריך להגיה רל"ד.. -- ויקיעורך
כלל קסד
(עריכה)
ולפעמים יכתב פעל מיותר לגלות שהשם שנאמר בתחילה בלשון רבים אינו דוקא.
- כמו שכתב "והקריבו" מיותר לגלות שדי בפרידה אחת ( ויקרא ס' עז, תזריע ס' כז ).
- וכן כתוב "שרץ טמא" מיותר ללמד שעליו מוסב פעל 'ונעלם' שהוא לשון זכר ( ויקרא ס' שג )
כלל קסה
(עריכה)
ודרך הלשון, בשם-הכללות יבוא השם המורה על הכללות והשם הסמוך לו בלשון יחיד, והפעל בא בלשון רבים . "כי מכרו מצרים איש שדהו. לקטו ממנו איש לפי אכלו", וכדומה. וזה האות שהוא שם הכללות. וכשהשם הכללות הוא שם איש אינו ממעט אשה ( ויקרא ס' יט . שמיני ס' כד . אחרי ס' קלו . קדושים ס' ג ) ובכל זאת, בכל מקום שתפס הכתוב לשון זה ע"כ שיפול הדבר על הרבים ביחד וגם על כל אחד בפני עצמו ( ויקרא ס' יט באורך )