איכה רבה א נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · איכה רבה · א · נ · >>


הוסף ביאור

נ. [עריכה]

מעשה במרים בת נחתום, שנשבית היא ושבעת בניה. נטלן קיסר ונתנן לגיו מן שבעה קנקלין.

הביא את הראשון ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו: חס ושלום, איני משתחווה לצלם. אמר לו: למה? – מפני שכך כתיב בתורתנו (שמות כ ב): "אנכי ה' אלהיך". מיד הוציאו והרגו.
הוציא השני ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו: חס ושלום, איני משתחווה לצלם. אמר לו: למה? אמר לו, שכך כתיב בתורה (שם): "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:. מיד גזר עליו והרגו.
הוציא השלישי ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו: איני משתחווה. אמר לו: למה? [אמר לו], שכתוב בתורה (שמות לד יד): "כי לא תשתחוה לאל אחר". מיד גזר עליו והרגו.
הוציא הרביעי ואמר פסוקיה (שמות כב יט): "זובח לאלהים יחרם". גזר עליו והרגו.
הוציא החמישי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ו ד): "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. מיד גזר עליו והרגו.
הוציא הששי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ז כא): "כי ה' אלוהיך בקרבך אל גדול ונורא". גזר עליו והרגו.
הוציא השביעי, והוא היה הקטן שבכולן. אמר לו: בני, השתחווה לצלם. אמר לו: חס ושלום. אמר לו: למה? אמר לו: שכן כתיב בתורתנו (דברים ד לט), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ולא עוד, אלא שנשבענו לאלהינו שאין אנו ממירין אותו באל אחר, שנאמר (דברים כו יז): "את ה' האמרת היום"; וכשם שנשבענו לו, כך נשבע לנו שאין ממירנו באומה אחרת, שנאמר (דברים כו יח): "וה' האמירך היום".
אמר לו קיסר: אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה; ואתה קטן, ולא שבעת ימים ולא שבעת חיים ולא ראית טוב בעולם. השתחווה לצלם, ואעשה בך טובות! אמר לו, כתיב בתורתנו (שמות טו יח): "ה' ימלך לעולם ועד", ואומר (תהילים י טז): "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו"; ואתם בטלים, ואויביו בטלים. בשר ודם, היום חי ולמחר מת; היום עשיר, ולמחר עני; אבל הקב"ה – חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.
אמר לו קיסר: ראה אחיך הרוגים לפניך; והריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם, והגביהה, כדי שידעו הכל ששמעת לקולי.
אמר לו: חבל עליך, קיסר! מה אם אתה מתיירא מבני אדם שכמותך, אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים, הקב"ה אלהי עולם?

אמר לו: וכי יש אלוה לעולם? אמר לו: אללי עליך קיסר, וכי עולם של הפקר ראית?! אמר לו: וכי יש פה לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, (תהילים קטו) פה להם ולא ידברו. ובאלוהינו כתיב: (שם לג) בדבר ה' שמים נעשו. אמר לו: וכי יש עינים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב: עינים להם ולא יראו. ובאלוהינו כתיב: (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. אמר לו: וכי יש אזנים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, אזנים להם ולא ישמעו. ובאלוהינו כתיב: (מלאכי ג) ויקשב ה' וישמע. אמר לו: וכי יש אף לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, אף להם ולא יריחון. ובאלוהינו כתיב: (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח. אמר לו: וכי יש ידים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, ידיהן ולא ימישון. ובאלוהינו כתיב: (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ. אמר לו: וכי יש רגלים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, רגליהם ולא יהלכו. ובאלוהינו כתיב: (זכריה יד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. אמר לו: וכי יש גרון לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב: ולא יהגו בגרונם. ובאלוהינו כתיב: ( איוב לז) והגה מפיו יצא. אמר לו: אם יש בו כל המידות הללו באלוהיכם, מפני מה אינו מציל אתכם מידי, כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנאצר? אמר לו: חנניה, מישאל ועזריה, כשרים היו, ונבוכדנאצר מלך הגון היה לעשות נס על ידו. אבל אתה אינך הגון ואנחנו נתחיבנו מיתה לשמים, אם אין אתה הורגינו הרבה הורגים יש למקום. הרבה דובים, הרבה זאבים ואריות, ונחשים ונמרים ועקרבים, שיפגעו בנו ויהרגונו. אלא לבסוף הקדוש ברוך הוא, הוא עתיד לפרע ממך את דמינו, מיד גזר עליו והרגו. אמרה לו אמו: בחיי ראשך קיסר, תנה את בני ואחבקהו ואנשקהו, נתנוה לה. והוציאה דדיה והניקתו חלב. אמרה לו: בחיי ראשך קיסר הרגיני תחילה, ואחר כך הרגהו. אמר לה קיסר: איני שומע ליך, מפני שכתוב בתורתכם: (ויקרא כב) שור או שה אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד. אמרו לו: שוטה שבעולם, כבר קימת כל המצוות, ולא נשאר לך אלא זו בלבד? מיד צוה עליו להרגו, נפלה אמו עליו, והיתה מחבקתו ומנשקתו, ואמרה לו: בני, לך אצל אברהם אביכם, ואמור לו, כך אמרה אמי: אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח, והעלתי את יצחק בני, הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות, והעלתה שבעה בנים ביום אחד. אתה נסיון, ואני מעשה. עד שהיתה מנשקתו ומחבקתו, גזר עליו והרגוהו עליה. וכיון שנהרג, שערו חכמים שנותיו של אותו תינוק, ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה. באותה שעה צעקו כל אומות העולם ואמרו: מה אלוהיהם של אלו עושה להם, שכך נהרגים עליו בכל שעה, ועליהם כתיב: (תהילים מד) כי עליך הורגנו כל היום. לאחר ימים נשתטית אותה אשה ונפלה מן הגג ומתה, לקיים מה שנאמר: (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה. ובת קול יוצאת ואומרת: (תהילים קיג) אם הבנים שמחה. ורוח הקודש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.