אור ישראל/מכתבים/כ
יקרת מכתב כת"ר מן כ"ב שבט נכון הגיעני. אנכי נחוץ להשיב לכת"ר. כבר כתבתי כי בדרכי תהלוכות המוסרי היסוד הפראקטיש. ואין לתת גדר נכון בזה כמו בתהלוכות המסחר. ובפרט לאדם גדול כמי"ב. כבד הדבר למאוד (ואולי קרוב להפסד ח"ו) לכתוב בזה את אשר ינקרו במשכיות לבב.. איש פרטי:
ובכלל בכחות נפש האדם. אין לדמות מילתא למילתא. יש אשר בדבר אחד נקל לפניו. ובדבר אחר כבד לפניו הרבה להשיגו. ובדבר הקשה ההכרח להתגולל בנחת. ולהשיגו ברוב זמן ועידן. עם התשוקה להשיגו במהרה. והן ב' כחות מתנגדות. אשר צריך האדם לנגוע בשניהם. כי אם יחדל התשוקה תתרפה המלאכה. ואם תחזק התשוקה ביותר להיות אץ. תשבת כמעט העבודה ולא תשא פרי חלילה. האדם הנלבב המשקיף על עצמו. יבין בכלל איך לתוך ביניהם בלי גדר מוגבל: –
עסק המדות מוכרח מאוד וצריך זמן ועידן לזה (למי אשר בטבעו אינו מסוגל כל כך) הפראקטיש יורנו כי במעט לימוד המדות תלוי בטילי דעלמא המתנגד לפרישות. (אולי זאת הסיבה אשר מחיפוש המדות נרפה אצלו החיוב מבלי לילך בטל כו' אשר זכר כת"ר במכתבו):
ואם כי כבד לפני הדבר לכתוב לכת"ר. כאשר הזכרתי בראשית דברי. בכ"ז אדברה בקצרה. היסוד הלימוד וכאשר הזכרתיו בהיותו פה. לתור המרכז בקיאות הנפלאה לברר כל סברא מכל דברי חז"ל וגדולי המחברים. עם תקיפת הדעת. וגם בזה בלי יסוד וגדר מוגבל. וגם שמירת הבריאות (בלי הפלגה רק לאכול ולישן כראוי) ונם בלי לעזוב דרכי העולם בכתיבת התשובות כנהוג. (אכן בכ"ז עיון הדין כראוי לדרכי ד' ית"ש):
גם העיון מעט במוסרי הפרישות. ועיון המדות בדרך מילי דעלמא. המתנגדים זה לזה בלי נדר מוגבל. אריכות הזמן תתן עוזה לפני כת"ר איך להקימם – לחזות במדות בני אדם ודרכי תהלוכותיהם בעין יפה. ולתור על מדותיו בפרט. ואז באורך הזמן יראה אל מה יפנה יסוד עמלו בהנוגע למדות לפי הצטרכות התועלת לטוב ומטיב. ישים מעט עיונו כו':
ובכלל ישים מעט עיונו בחכמת תהלוכות עם בני אדם. במה יזכה את ארחו למען תמצא ידו להשפיע על זולתו. הסיבות המניעות אותו למדרגה זו. והמניעות המונעות אותו ממנה – ועכ"ז היסוד הלימוד כו'. איש עול ימים המצויין בכשרוניו מבני גילו. החובה עליו להתחשב לגבר בגוברין מצד אחד. למען ימצא את לבבו להשפיע להועיל. וביותר להחזיק את עצמו מצד אחר לצעיר ימים. להתלמד להיות מוכשר לעתיד להועיל לרבים לפי העת והזמן לכן כו'. והעיקר בלי שום קפדנות. וכן למעט בדעתנות מלעמוד על דעתו. ולהרגיל את עצמו בנחת אשר הזמן תתן פריו בעז"ה. ידידו דו"ש ישראל: