אגרת קטנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אגרת קטנה/חיים נחמן ביאליק[עריכה]

מִן-הַגּוֹלָה לְאָחִי בְצִיּוֹן
 
שְׂדוֹת בָּר, נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֶרְחָב וּדְרוֹר –
הֲיֵשׁ עוֹד בָּאָרֶץ מְבֹרָך כָּמוֹךָ?
וַאֲנִי פֹה אָחִיךָ קָפָאתִי בַקֹּר,
אָנוּעַ כַּכֶּלֶב בְּאֶרֶץ נְבוֹכָה;
מְגֹרָשׁ בְּמַקְלוֹת, מְכֻלְכַּל פֵּרוֹרִים,
נֶעֱזָב וְנִשְׁכָּח מִלֵּב וּמֵאֵל.
הַאֻמְנָם שָׁכַחְתָּ אֶת-טַעַם הַמְּרוֹרִים,
שֶׁיַּחְדָּו אָכַלְנוּ בְּגָלוּת הַחֵל?
 
גַּם-עַתָּה עוֹד הִנְנִי תֹּעֶה כַּצֹּאן,
אֶת-גִּזִּי, אֶת-חֲלָבִי וּבְשָׂרִי יִקָּחוּ,
וְשֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ לֹא-יֹאמַר עוֹד הוֹן,
עוֹד יִסְגֹּר עָלַי מִרְעֶה כָרִים וָאָחוּ;
לֹא-נֶחְקַר עֲדֶנָּה אִם-יֵשׁ קֵבָה רְעֵבָה
בְּבִטְנִי הָרֵיקָה, אִם-גַּם אֲנִי אִישׁ.
לְפִי-שָׁעָה אֲנַשֵּׁם וְאֶרְעַב בִּגְנֵבָה,
אֶתְפַּרְנֵס כַּכֶּלֶב שְׂבַע קָלוֹן וָרִישׁ.
 
וְאַתָּה – הַמְאֻשָּׁר! לְךָ מֶרְחָב מִסָּבִיב,
דֵּי אַוֵּר לִנְשִׁימָה, דֵּי שֶׁמֶשׁ, דֵּי צֵל.
אִם-תַּעֲבֹד קָשֶׁה – הוֹי, אָחִי הֶחָבִיב!
לַעֲבֹד וְלִסְבֹּל צִוָּנוּ גַם-אֵל.
לֹא תִזְרַע אֶל-קוֹצִים, לֹא תִיגַע לָרִיק,
עוֹד תִּרְאֶה עֵת יִגְמַל עֲמָלְךָ וְרָבָה;
עוֹד יִבְעַר יִתְלַקַּח כַּלַּפִּיד הַזִּיק
צָפַנְתָּ בִלְבָבְךָ בְּצֵאתְךָ נְדָבָה.
 
הֵן זֶרַע יְשָׁרִים לֹא-יֹאבַד בַּצִּיָּה –
וַאֲנִי אֶזְרֶה כֹחִי לָרוּחַ, וּכְמוֹץ
יְסֹעַר פָּעֳלִי אֶל אֶרֶץ שְׁאִיָּה;
אֵל אֵרַר אַדְמָתִי לַצְמִיחַ לִי קוֹץ.
כָּל-יָמַי אָנוּעַ, אֲשׁוֹטֵט, אֲשׁוֹטֵט,
אֶלָּחֵם בִּצְלָלִים וְאֶבְנֶה בַחוֹל;
כִּצְנִינִים הָיִיתִי לִשְׁכֵנַי, וּלְשׁוֹטֵט
בְּעֵינֵי מְשַׂנְאַי, עַל-נַפְשִׁי לָעֹל.
 
לְפָנִים אָהַבְתִּי צָרוֹתַי, וּבְתֹם
לְבָבִי הִצְדַּקְתִּי אֶת-שֵׁבֶט מוּסָרִי;
קָרָאתִי לִדְמָעוֹת, קִדַּשְׁתִּי יוֹם צוֹם –
וָאֶפְשֹׁט בִּמְנוּחָה לַשַּׂכִּין צַוָּארִי;
אַךְ עַתָּה, אֲהָהּ, אֵין בִּי אֵמוּן נְעוּרַי,
נוֹאַשְׁתִּי מֵרַחֲמִים, מִבְטַחִי בֵּית עָשׁ;
חָדַלְתִּי, יְדִידִי, מֵחַבֵּב יִסּוּרַי,
כִּי מָאַס גַּם-אֵלִי אֶת-מִשְׁפַּט הָרָשׁ.
 
אֵין תַּ כְ לִ י ת לִנְדוּדַי, אֵין קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
סָר צֵל אֱלֹהִים, סָרָה רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה,
גַּם-בִּכְיִי לֹא הוּא, גַּם תַּחֲנוּנַי לֹא-הֵם –
אֶתְחַנֵּן וְאֵבְךְּ – כִּי מַכָּתִי אֲנוּשָׁה.
אֶתְחַנֵּן כַּנּוֹאָשׁ וְאֵבְךְּ מִלֵּב קַר,
אֵאָנַח מִלֵּב מָלֵא אֵפֶר וָבֹשֶׁת;
וְאֵבְךְּ – אַף אִם-אֵדַע כִּי-דִמְעִי כִּמְטַר
שְׁמֵי בַרְזֶל בַּצִּיּוֹת עַל-אֶרֶץ נְחֹשֶת.
 
אַגָּדוֹת נוֹשָׁנוֹת נַשּׁוּנִי עֲמַלִי,
בַּחֲלוֹמוֹת וּמְשָׁלִים יִשַּׁנְתִּי הַכְּאֵב,
אַךְ-עַתָּה בָּא רוּחַ וַיִּשָּׂא מְשָׁלִי,
וַיָּגָז אֶת-חֲלוֹמִי – וּמְלֵא רִיק הַלֵּב.
"כֹּף רֹאשְׁךָ! שָׂא עֹל!" – עַל-שֵׁם מָה? עַל-שֵׁם מִי?
מָה אוֹעִיל כִּי-אֶסְבֹּל? מִי יִרְצֶה קָרְבָּנִי?
הוֹי, קִרְאוּ לִי דְרוֹר וַאֲגַדְּלָה אֶת-שְׁמִי,
אַגְדִּילָה מַעֲשָׂי, אֲקוֹמֵם חֻרְבָּנִי.
 
כָּעָם גְּבוּרָתִי, גַּם-בִּי דֵּי אֱיָל!
הוֹצִיאוּ לַמֶּרְחָב אֶת-כֹּחִי הַכָּלוּא;
מֵרֵיחַ הַשָּׂדֶה יַפְרִיח עַם דָּל,
כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה עַצְמוֹתַי שֶׁבָּלוּ.
הַכַּרְמֶל, הַשָּׁרוֹן גְּדֵלוּנִי מֵאָז,
וּבְשַׁד יָזוּב חָלָב יַלְדוּתִי פִנֵּקוּ,
שִׂיא הַרְרֵי עוֹלָם שָׂמַנִי עַם-עָז,
הָרוּחוֹת הַטְּהוֹרוֹת עַצְמוֹתַי חִזֵּקוּ.
 
מִמְּרוֹם הָרֵי לְבוֹנָה, מֵרֹאשׁ גִּבְעוֹת מֹר
גַּם-זֶרַע אֲדֹנָי לִצְדָקָה זָרָעתִּי,
וּבְקוֹל חֲצֹצְרַת תְּרוּעָה הַמְחַצְצֵר "דְּרוֹר!"
הִרְעַשְׁתִּי הַלְּבָנוֹן וַאֲרָזָיו זִעְזָעְתִּי –
אַיֶּךָּ, יוֹם קֵיצִי? אַיֶּךָּ, אֲבִיבִי?
מַדּוּעַ לֹא תַבִּיט הַשֶּׁמֶשׁ אֵלָי?
רַק-קֹר, עָבֵי חֹרֶף... הֲתִרְאֶה, חֲבִיבִי,
אֶת-סִדְרֵי בְרֵאשִׁית מִשְׁתַּנִּים עָלָי?
 
אֵין תִּקְוָה פֹה, אָחִי, כְּבָר כָּלָה הַקֵּץ,
פַּס חֶסֶד אֱלֹהַּ, בַּל-יַעַשׂ יְשׁוּעוֹת;
אֵין תִּקְוָה לַיּוֹנָה בְּצִפָּרְנֵי הַנֵּץ –
וְעַתָּה שְׁתֵּי עֵינַי מִזְרָחָה נְשׂוּאוֹת;
עוֹד טֶרֶם אָבִינָה מַה-יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָי –
וְנַפְשִׁי כַּצִּפּוֹר בַּהֲרִיחָה יוֹם דְּרוֹר.
זֹה מַשְׂאַת כָּל-נַפְשִׁי, זֹה תִּקְוַת תִּקְוֹתָי,
יְרֵחִי וְשִׁמְשִׁי הַיּוֹצְקִים בִּי אוֹר;
 
זֶה כּוֹכַב הַזָּהָב, זֶה עַמּוּד הָאֵשׁ,
הַמְּאִירִים אֶת-דַּרְכִּי, מַגִּיהִים אֶת-לֵילִי;
זֶה קוֹל הַמְנַחֲמֵנִי וְלֹחֵשׁ לִי: יֵשׁ
לִי תִקְוָה, לֹא-אָבְדָה תוֹחַלְתִּי מֵאֵלִי.
וּכְבָר עֵינַי רֹאוֹת הַצִּצִּים הָרַכִּים,
הַצּוֹמְחִים כַּתִּקְוָה בְּנֶפֶשׁ כָּל-חָי.
לְקַוֹּת אֶחְפֹּצָה, וְאַשְׁרֵי הַמְחַכִּים –
עֲבֹד וּסְבֹל, אָחִי, בְּשֵׁם אֲדֹנָי!
 
אלול, תרנ"ד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.