קטגוריה:שיר השירים א ז
נוסח המקרא
הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך
הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ.
הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃
הַגִּ֣ידָ/ה לִּ֗/י שֶׁ֤/אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔/י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽ/צָּהֳרָ֑יִם שַׁ/לָּ/מָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּ/עֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽי/ךָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום (כל הפרק)
רש"י
"שלמה אהיה כעטיה" - וא"ת מה איכפת לך אין זה כבודך שאהיה כאבילה עוטה על שפה בוכיה על צאני
"על עדרי חבריך" - אצל עדרי שאר הרועים שהם רועים צאן כמותך כלומר בין גדודי האומות הסמוכים על אלהים אחרים ויש להם מלכים ושרים מנהיגים אותםרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה – וְאִם תּאמַר: "מָה אִכְפַּת לָךְ"? אֵין זֶה כְּבוֹדְךָ שֶׁאֶהְיֶה כַּאֲבֵלָה, עוֹטָה עַל שָׂפָה, בּוֹכִיָּה עַל צֹאנִי.
עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ – אֵצֶל עֶדְרֵי שְׁאָר הָרוֹעִים, שֶׁהֵם רוֹעִים צֹאן כְּמוֹתְךָ; כְּלוֹמַר: בֵּין גְּדוּדֵי הָאֻמּוֹת הַסְּמוּכִים עַל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְיֵשׁ לָהֶם מְלָכִים וְשָׂרִים מַנְהִיגִים אוֹתָם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
הפעם הראשונה
"שאהבה נפשי" – יחסר מקום הקריאה, כמו "אתה".
"איכה תרעה" הצאן. "איכה תרביץ" אותם. ויש אומרים שענינו שאלת המקום, כמו "איכה הם".
"שלמה" – השי"ן מקום אשר.
"כעטיה" מתערבת. והיא פועלת מן מן "ויעט העם על השלל" (שמואל א יד לב). ויש אומרים: חוטפת, והוא רחוק. ויש אומרים נגערת, מן "ויעט בהם" (שמואל א כב יד).
הפעם השנית
וחזרה לרועה ואמרה לו: הגידה לי איזה מקום תרעה ותרביץ, כי אני רוצה לשוב רועה וארדוף אחריך.
הפעם השלישית
"הגידה לי" - שחזרו בתשובה ושאלו איך היו רועים האבות ונאחוז דרכם ולא נתערב עם אלהים אחרים שיאמרו שהם כמוך, וזה ענין "על עדרי חבריך"מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ז) "הגידה", הרעיה מדברת אל דודה העומד אחר הקיר. [אחר שלא יכלה עתה להתיחד עמו מפני בנות ירושלים השומרות] מבקשת יודיע לה מקומו איה תמצאהו בעת תמצא ידה לברוח מהיכל המלך. וז"ש הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, ר"ל כי הרועה לפעמים ירעה את הצאן, ולפעמים ירבץ והוא בעת הצהרים שאינו יכול לרעות מפני תוקף השמש, אז ירבץ, ובעת הרעיה כ"א רועה לבדו במקום מיוחד, ועז"א איכה תרעה. ובעת הרביצה יתאספו כל הרועים אל מקום אחד שיש שם צל ושם ירביצו את הצאן לנוח מעט, ועז"א איכה תרביץ בצהרים על עדרי חבריך ר"ל אצל עדרי חבריך [ומ"ש שלמה אהיה כעוטיה, הוא מאמר מוסגר ר"ל כי למה אהיה פה כעוטיה ומכוסה ומטורפת [מלשון עוטה מעיל או מלשון עיט על עוף הטורף] תחת יריעות שלמה וחדריו הלא אני למודה להיות חפשי על השרון ועל הררי בתר:
מליצה:
(ז) "הגידה" הרעיה השמיימית מדברת אל דודה העליון העומד אחר כותליה. (אחר שלא יכלה עתה להתיחד עמו בדבוק נבואיי מפני כחות החומר המאפילים עליה) מבקשת יודיע לה מקומו. ר"ל ילמדהו איך ישכיל אמיתתו ע"י הדרישה והחיפוש בדרכי העיון והמחקר: והנה הרועה הגדול ב"ה לפעמים ירעה ולפעמים ירבץ. רצוני. שהנהגת ה' ורעייתו את הצאן רצה לומר צבאותיו ובריותיו וכל החיים יהיה בשני בחינות. לפעמים ינהגם הנהגה השגחיית שלא באמצעות הטבע והמזל ומנהיגים אחרים, רק ירעה צאן עמו בהשגחתו הפרטיית ויחלק שפע לכל א' כפי מחסורו וזה במשל שרועה את הצאן בעצמו, ולפעמים כשאין הדור זכאים ינהיגם ע"י הטבע והמזל ומשטרי שמים אשר גבל בששת ימי הבריאה. וזה ימליץ שאינו רועה רק מרביץ, שבעת הרביצה לא יקבלו הצאן מאת הרועה שפע וחיות ומזון חדש רק ינחם באופן שיתקיימו ע"י החיות ומזון שקבלו כבר, וכן בעת שליטת הטבע והמזלות לא יוסיף ה' שפע חדש רק ירביץ צאן הבריאה על אופן שלא יחסר מאתם החיות והשפע שגבל בעולמו בעת הבריאה. והרביצה הזאת תהיה בצהרים, ר"ל בעת שליטת המזלות ותוקף השמש אשר הוא ראש אל משטרי שמים וככבי אור ומזלות. והנה בעת הרעיה וההשגחה יראה וישגיח לבדו ואין זר אתו. אבל בעת הרביצה ירביץ על ואצל עדרי חבריו, כי אז נמצאו לו חברים רועים ועדריהם שהם הככבים והשרים העליונים המרביצים צאנם איש איש כפי פקודתו: והנה בקשה נפש שלמה להכיר ולמצוא את דודה ה' בשני מיני ההנהגות האלה (ומ"ש שלמה אהיה כעוטיה הוא מאמר מוסגר, ר"ל למה אהיה מכוסה ומעוטפת במכסה הענן והערפל בין צללי הגויה שהיא בית שלמה הלא אני למודה להיות משכלת ויודעת ורבת פעלים):מדרש רבה
הגידה לי שאהבה נפשי רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרייה במשה בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה", אמר לו: רבונו של עולם! בי אדוני! כל הדברים האלו יכולין להעשות?! מה אני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו?! - כמה חיות יש בהן? - כמה מעוברות יש בהן? - כמה תינוקות יש בהן? - כמה מיני אנונס התקנת להם לחיות שבהן? - כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות שבהן? - כמה מיני קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהן? איכן פירושו של דבר כאן, הגידה לי שאהבה נפשי, אומה שאהבה נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה. - איכה תרעה בימות החמה? - איכה תרביץ בצהרים בימות הגשמים? שלמה אהיה כעוטיה. רבי חלבו בשם רבי הונא אמר: שלא אהיה כאבל הזה, שהוא עוטה על שפמו ובוכה. הא מה דאת אמר: (ויקרא יג) ועל שפם יעטה. דבר אחר: שלמה אהיה כעוטיה שלא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים בתוך עדרו ובקעוהו, ועטה את בגדו ויצא. היך מה דאת אמר: (ירמיה מג) ועטה את ארץ מצרים. על עדרי חבריך כשאני הולך אצל חבריך וישאלוני על עדריהן מה אני משיבן?
רבי ברכיה פתר לה בקרייה הדין, (במדבר כד) "יפקד ה' אלהי הרוחות" יפקד ה' אמר לפניו: רבונו של עולם! הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך? איכן פירושו של דבר כן, הגידה לי שאהבה נפשי אומה שאהבם נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה, איכה תרעה בימי מלכיות? איכה תרביץ בצהרים, בשעבוד מלכיות? שלמה אהיה כעוטיה. רבי עזריה אמר: שלמה (=שלא למה) שלא אעשה למה בעיני חבריך, על עדריהן, חילול שמים בדבר בניך בצרה, ועדרי חבריך ברווחה. אמר רבי יודן בר סימון: שלא יהו אומות העולם אומרים טעת מידת הדין! היה יודע שמבקש לשחטן במדבר ושחטן במדבר. הא מה דאת אמר: (במדבר יד) וישחטם במדבר. ורבנן אמרין: שלא יראו בניך שצרתן צרה, ויטו מאחריך וידבקו בעדרי חבריך. הא מה דאת אמר: (תהילים צד) היחברך כסא הוות. באותה שעה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה! אתה אומר לי איכה תרעה איכה תרביץ?! חייך אם לא ידעת סופך שיש לך לידע שנאמר: אם לא תדעי לך היפה בנשים. דבר אחר: אם לא תדעי לך היפה בנשים היפה שבנביאים, המעולה שבנביאים. אמר רבי יוסי בר ירמיה: למה נמשלו הנביאים כנשים? לומר לך, מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה. כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל, מן אביהם שבשמים.
- פרשנות מודרנית:
להתעניין בעבודתו של בן הזוג
אחרי החתונה חוזרים החתן והכלה חוזרים לעבודתם ולעיסוקיהם, וההתלהבות של החתונה דועכת. אחת הדרכים למנוע את הדעיכה היא לשתף זה את זו גם בענייני העבודה, ולהיפגש גם תוך כדי העבודה.
כך מציעה הכלה לחתן שיר השירים א ז: " "הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה? איכה תרביץ בצהרים? שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך?" " כלומר: אני רוצה לפגוש אותך גם כשאתה עובד, גם כשאתה רועה את הצאן; איך אוכל למצוא אותך? אני לא רוצה להסתובב יותר מדי בין העדרים האחרים, לא נעים לי, הרועים האחרים עלולים לזלזל בי ולראות בי מטרד; אני רוצה למצוא אותך בקלות.
והוא עונה לה: ( שיר השירים א ח: " "אם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים" ": אני לא רועה במקום קבוע, המסלול משתנה לפי מזג האויר ומצב הרוח של הצאן, אך תוכלי למצוא אותי אם תלכי אחרי העקבות שמשאיר הצאן בהליכתו; ואם יהיה לך קשה לזהות את העקבות, קחי את גדיותיך - הכבשים הצעירות (שהיה נהוג לתת לנערות לטפל בהן עד שיגדלו; דעת מקרא ), וראי לאן הן ילכו, הן בוודאי ילכו בעקבות הצאן עד שתגיעי אל משכנות הרועים, ושם תמצאי אותי.
החתן והכלה באים מרקע שונה - החתן הוא רועה צאן והכלה היא בת עשירים שאחיה מכריחים אותה לעבוד כשומרת בכרמים; אבל היא מתעניינת בעולמו, היא רוצה להיכנס לעולמו, היא רוצה לפגוש אותו גם בעבודתו כרועה צאן, ומוכנה ללכת רחוק לשם כך; והוא שמח לשתף אותה, ומלמד אותה איך למצוא את הדרך.
פירושים נוספים
1. פירשנו את הפסוק על-פי הנחתנו, שהחתן הוא רועה צאן והכלה היא שומרת כרמים (ראו שיר השירים אשר לשלמה - נספח - מיהו החתן ); ועל-פי הנחתנו, שהמגילה מתחילה בשיר שהכלה שרה לחתן מתחת לחופה ; ופירושנו דומה לפירוש אבן עזרא, "הפעם השניה".
2. אך לפי הפירוש שהחתן הוא מלך והכלה היא רועת צאן, נראה ששאלתה של הכלה מביעה את ההיפך הגמור - היא לא מעוניינת להיכנס לעולמו של החתן אלא להכניס אותו לעולמה. היא חושבת שהוא עוסק, כמוה, ברעיית צאן, אך מכיוון שלא ראתה אותו עד עכשיו במרעה, היא חושבת שהוא רועה במקום אחר, ושואלת אותו היכן הוא רועה. לפי זה, השאלה של הכלה דווקא מדגישה את הפער העצום שבין החתן לכלה - בין המלך לבין הרועה מעין גדי. החתן מודע לפער הזה, הוא אינו דוחה את דבריה לגמרי כדי שלא לפגוע בה, ואף מדגיש בדבריו שהיא "היפה בנשים", למרות השאלה התמוהה שלה היא עדיין היפה ביותר בעיניו; אך הוא גם אינו עונה לה ישירות, הוא אומר לה שתחזור לעיסוקיה כרועת צאן ולא תנסה לחפש אותו.
והנמשל הוא רצונה של כנסת ישראל להבין את הנהגת ה' במושגים אנושיים - רצון שנובע מאהבה לה' אך אינו ניתן להשגה (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה") .
- אך לענ"ד קשה לפרש שהרעיה היא בורה עד כדי כך, הרי בימי שלמה כולם ידעו שהמלך נמצא בארמון ואינו עוסק ברעיית צאן.
3. ויש שפירשו שהחתן הוא אכן רועה צאן, והכלה ממשילה את עצמה לצאן (כמו בהמשך שיר השירים ד א: " "שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד" ", שיר השירים ו ה: " "שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד" "). והיא שואלת את החתן בלשון פיוטית: "איפה תרעה אותי? לאן תיקח אותי?" והוא עונה לה ברמז "לכי לפי העקבות ותמצאי אותי" ( רשב"ם ) . והנמשל: כנסת ישראל שואלת את ה' איך ירעה וינהיג את עמו בגלות, מבקשת ממנו שידריך אותה כך שלא תהיה גולה ומטולטלת בין הגויים, והוא משיב לה, שכדי להחזיק מעמד בגלות, עליה לצעוד בעקבותיהם של הדורות הקודמים ולשמור על המסורת (רש"י) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-04.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שיר השירים א ז"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.