קטגוריה:משלי ז ב

דקויות

מדוע נמשלה התורה לאישון העין?

ומה הקשר של המשל הזה להמשך הפרק, המזהיר את הנערים מפני נשים מפתות?

1. האישון הוא איבר שבאמצעותו האדם קולט את המציאות; התורה היא השקפת עולם שבאמצעותה האדם מבין את המציאות (משל דומה נמצא בפרק הקודם, (משלי ו כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר"*). כדי להתמודד עם פיתויים הקוראים לנו "לחיות את הרגע", אנחנו צריכים אישון עין משוכלל, שרואה לא רק את ההווה אלא גם את העבר וגם את העתיד. עין ביונית כזאת אפשר לפתח כשלומדים תורה המעניקה לנו השקפת עולם כללית ורחבה.

2. האישון הוא איבר עדין שהאדם שומר עליו היטב, כדי שלא ייפגע ולא יתעוור גם בפסוקים נוספים בתנך, האישון הוא משל לדבר שיש לשמור עליו היטב, למשל ב(דברים לב י): "יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ". התורה בספר משלי מציינת את האיסורים והמגבלות שהאדם צריך לשמור על-מנת שלא תיפגע רוחו (ראו תורה לעומת מצוה בספר משלי). הסכנות הרוחניות הגדולות המתוארות בפרק מחייבות את האדם לשמור היטב על כל האיסורים, הסייגים והמגבלות, כדי שלא ייסחף.

שני הפירושים משתלבים: מכיוון שהתורה עוזרת לאדם לראות נכון את המציאות כמו אישון העין, יש לשמור עליה כמו ששומרים על אישון העין.

3. בהמשך הפרק מתוארת התנהגותו של נער חסר לב, המתפתה ללכת אל אישה זונה, (משלי ז ט): "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה". נראה שיש קשר בין אישון העין ובין אישון הלילה: הנער לא שמר את התורה כאישון עיניו , לא התבונן במציאות דרך עקרונות התורה, וכתוצאה מכך חשכו עיניו, באישון עיניו ראה רק לילה ואפלה, ובשיא הלילה והחושך, נפל והתפתה (וראו במאמר: "אישון עין ואישון לילה").

הקבלות

1. שמור מצוותיי וחיה - שמירת מצוות נועדה להחיות את האדם, (ויקרא יח ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'" (ולכן פיקוח נפש דוחה את כל המצוות). כך גם ביחזקאל כ11-21, וכן ב(משלי ד ד): "יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה"*.

2. ותורתי כאישון עיניך - אישון נזכר גם ב(משלי כ כ): "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - יִדְעַךְ נֵרוֹ בְּאִישׁוֹן[בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ"*, וזו מידה כנגד מידה: מי שמזלזל בתורה ובמצוות שלמד מאביו ואמו, ואינו שומר עליהם כאישון עינו - יחשך האור שבאישון עינו.

3. בפסוקנו נזכרו עיניים ובפסוק הבא לב, כמו ב(במדבר טו לט): "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם ""אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר""אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".