קטגוריה:בראשית כט יט
נוסח המקרא
ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי
וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי.
וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃
וַ/יֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣/י אֹתָ֣/הּ לָ֔/ךְ מִ/תִּתִּ֥/י אֹתָ֖/הּ לְ/אִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖/ה עִמָּדִֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר לָבָן טָב דְּאֶתֵּין יָתַהּ לָךְ מִדְּאֶתֵּין יָתַהּ לִגְבַר אָחֳרָן תִּיב עִמִּי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לָבָן בִּרְמִיוּ טַב דְאֶתֵּן יָתָהּ לָךְ מִן דְאֶתֵּן יָתָהּ לִגְבַר אוֹחֲרָן תִּיב עִמִי: |
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד צריך לדעת אומרו שבה עמדי שהוא שפת יתר:
אכן מחשבתו הרעה נכרת מתוך דבריו כי נתכוין לרמות לתת לו לאה כמו שעשה אחר כך, ולזה הקדים לדבר אליו כדברים האלה, וזה הוא שיעור דבריו טוב תתי אותה לך אמר לשון מתנה לשלול כי אין זה מכר לומר לו לבסוף הן אותה קניתי ממך כמו שכן אמר הלא ברחל וגו' וכמו שאבאר שם בעזרת ה', וחש שיבין יעקב שבתורת מתנה מוחלטת הוא נותנה ולבסוף יבא עליו בטענת הבה שכר שבע שנים שעבד, לזה אמר כי העבודה שעובד עמו תהיה בעד מה שבוחר בו יותר מאיש אחר, וזה הוא שיעור הכתוב טוב תתי אותה לך ואבחר בך לצד מה שאתה עובד עמי מתתי אותה לאיש אחר בלא עבודה, ולעולם אין זה שוויה של רחל ולא בבחינת מכר הוא מכניסה. ואומרו שבה עמדי מתנה עליו שישב עמו ולא ירחיק נדוד ויעבוד מרחוק אלא עמו ישב כל זמן העבודה שתהיה עיניו פקוחות על עבודתו. עוד הערים לומר אליו שישב עמו עד עולם, וכמו שהתנה (ש"ר א') יתרו עם משה ולא הוצרך להשביעו על הדבר מפני שהם דברים הנקנים באמירה. ויתרו שהוצרך להשביעו למשה, נתכוון לחייבו אפילו תתרצה צפורה ללכת השביעו על דעתו לשבת את האיש. וטענה זו היה בדעתו לטעון כנגד יעקב כשיצטרך, ולזה צוה ה' אליו (פ' ל"א) השמר לך פן תדבר עם יעקב, ויעקב לא עשה שמירה לזה כי דברי לבן דברם אליו בדרך חיבה על זה הדרך ולמי אתן בתי טוב ממך שב בני עמדי פי' כי אנשים אחים אנחנו ולבבו לא כן יחשוב:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט יט.
חתימת ההסכם
- "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר" - זה לא בדיוק הסכמה בשמחה או הסכמה בכלל. זה יותר כמו: 'נו טוב, אתה לא כל כך טוב, אבל אין לי מישהו אחר, אחרי שנישקת אותה בפומבי'. לבן פשוט קבע עובדה שזה יותר טוב, אבל לא שהוא מסכים.
- "טוֹב תִּתִּי" - זה יותר טוב. 'יותר טוב' עדיין יכול להיות רע, רק שזה 'יותר טוב' מרע מאוד. רמאים אוהבים להשתמש בצורת הדיבור המטעה הזאת.
- "שְׁבָה עִמָּדִי" - זה לבטח לא הסכמה. לשבת זה לא לעבוד, ואם לעבוד אז בהתנדבות או בתשלום? מה יהיה השכר? מתי שבע השנים יתחילו? אם יבוא מישהו אחר יותר טוב, האם לבן חייב לחכות ולראות אם יעקב ישלים את שבע השנים בהצלחה? אם רחל תחלה, תעבור תאונה או תמות, מה יהיה אז? מי לוקח את הסיכון? מה אם רחל תתנגד?
שְׁבָה עִמָּדִי
אין כאן הסכמה להצעת יעקב. לבן לא אמר שהוא מסכים לתת את בתו ליעקב תמורת שבע שנות עבודה, ולכן לא נוצר חוזה!
לבן אומר ליעקב להמשיך לשבת, לא ברור אם "שְׁבָה עִמָּדִי" – כלומר, תישאר כאן - כולל גם דרישה 'לעבוד כפי שעבדת בחודש הקודם'.
לבן למעשה השאיר את כל האפשרויות פתוחות, ובסוף התקופה הוא יחליט עם יעקב זכאי לקבל את בתו.
אין ספק שלבן רצה שבנותיו ונכדיו יזכו בברכת אדוני. אולם הוא לא ראה שברכתו לרבקה: "אֲחֹתֵנו,ּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" (ביאור:בראשית כד ס) התגשמה. רבקה ילדה רק שני בנים שמוכנים לרצוח אחד את השני ולא מכבדים את אביהם. אולם, לאחר שלבן ראה שיעקב הביא לו ברכה מעל ומעבר למצופה, כדבריו "ויְַבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז), הוא האמין שיעקב מבורך ושזרעו שלו יבורך גם הוא בזכות יעקב.
יעקב הבין שלבן מהסס, אך לא היתה לו ברירה. לכן יעקב החליט שזה היה אישור לכך שלבן קיבל עליו את ההסכם והמשיך לעבוד בכל כוחו, ובסוף שבע השנים יראו מה קרה.
כפי שנראה בעתיד ההסכם הזה היה חלש ביותר, וללבן היה חופש פעולה גדול לבחור איך יתבצע ההסכם.
הצד האפל של לבן
ראו: ירושת יעקב באדמתו של לבן
לבן ידע שמגיע ליעקב שליש מאדמתו שלו, שבתואל אביו קיבל בירושה מתרח סבו. לבן ידע שאברהם בן תרח עזב לכנען ושיורשיו של תרח מחזיקים בחלקו של אברהם ויורשיו כמשמרת.
לבן גם ידע שהוא לא נתן לרבקה נדוניה נאותה. רבקה לא קיבלה דבר מבתואל אביה לכבוד חתונתה, והרי היא היתה זכאית, לפי חוקי חמורבי מספר 184, לחצי מהמיטלטלין (צאן) של בתואל. עם זאת, לבן השאיר את כל הצאן של בתואל לעצמו.
לבן לא רצה לתת ליעקב את הרכוש שהגיע ליעקב, ולכן הוא שמח כשנוכח לדעת שיעקב אינו מודע לזה ומוכן לעבוד. לבן התנהג יפה ליעקב כדי למנוע מיעקב לחשוב ולגלות את האמת. לבן גם לא היה יכול להסביר לבנותיו או לבניו את עניין האדמה והנדוניה כדי שהדבר לא יתגלה ליעקב.
מקורות
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כט יט"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.