קטגוריה:אסתר ד טז
נוסח המקרא
לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.
לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַ֠י וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃
לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַ/יְּהוּדִ֜ים הַֽ/נִּמְצְאִ֣ים בְּ/שׁוּשָׁ֗ן וְ/צ֣וּמוּ עָ֠לַ/י וְ/אַל־תֹּאכְל֨וּ וְ/אַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָ/י֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְ/נַעֲרֹתַ֖/י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּ/בְ/כֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַ/מֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַ/דָּ֔ת וְ/כַ/אֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי – וְכַאֲשֶׁר הִתְחַלְתִּי לֵילֵךְ לְאִבּוּד אֵלֵךְ וְאָמוּת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי מִבֵּית אַבָּא, אֹבַד מִמְּךָ; שֶׁמֵּעַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי בְרָצוֹן נִבְעֶלֶת לְעַכּוּ"ם, אֲנִי אֲסוּרָה לָךְ.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"הנמצאים בשושן" - העיר.
"וצומו עלי" - בעדי.
"שלשת ימים" - עד יום השלישי, והנה לא אכלו בערב והתענו שני ימים ושני לילות, כי הכתוב הוא לילה ויום, והנה אסתר בטחה באלהיה על כן התענתה ולא בטחה ביופיה, כי פני המתענה תשתננה אף כי עד יום השלישי.
"וכאשר אבדתי אבדתי" - שאינני יושבת עם עמי אובד לגמרי, ובא פועל עבר תחת עתיד, והטעם על מחשבתה, וכמוהו וכאשר שכלתי שכלתי.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מהו וצומו עלי וכי עליה יצומו,
- ומה זה כאשר אבדתי אבדתי, איך נאבדה עד הנה :
אלשיך
והנה ראוי לשום לב כי אחר אומרו וצומו מי לא ידע שלא יאכלו ולא ישתו. וכן אומרו גם אני וכו' היה לו לומר נצום ולא אצום לשון יחיד. וכן אומרו מלת כן מיותרת. וכן אומרו כאשר אבדתי אבדתי מה ענינו ולמה הוכפל לפי הפשט זולת מאמרי רבותינו ז"ל (מגילה טו א). אך הנה אמרה, הנה המצאה גדולה לשתשמע התפלה היא להתפלל איש בעד רעהו כמו שאמרו ז"ל (בבא קמא צב א) כי המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, הנה תשועתי בבואי אל המלך אשר לא כדת ותשועתכם לאשר שתיתם אשר לא כדת באים כאחד שהיא בבואי לפני המלך שצריך למצוא חן להחיותני ולהחיות אתכם, ולא יצדק בזה להיות אחת משתי הכתות נענה תחלה, על כן צומו עלי ואני עליכם באופן נהיה נענים כאחד וזהו אומרו וצומו עלי. וגם אני ונערותי אצום כן כלומר כן ככם, הנה שכאשר אתם צמים עלי גם אני עליכם, וזהו אומרו אצום כן ולא אמרה נצום, כי נערותיה לא ידעו בחינה זו לצום כן, ומה גם אם לא מישראל היו כי אם שיתענו על דעתה והיא המכוונת לכך, על כן אמרה אצום כן לשון יחיד:
והנה מהנראה מרבותינו ז"ל (רש"י מגילה טו א ד"ה יו"ט) כי היו הצומות י"ד וט"ו וט"ז, ויתכן אמרה וצומו עלי לומר צומו מיד היום יום י"ג שהוא שיפסיקו מבעוד יום ואחר כך ואל תאכלו וכו' שלשת ימים, ואפשר לפי זה כי לא אמרה שיצומו עליה רק מה שהתחילו בי"ג מבעוד יום, וזהו וצומו עלי ואחר כך על עצמכם ואל תאכלו וכו' לעומת הסעודה כי בא לפי חשבון כאשר נבאר לפנים בס"ד. ולמה כי שתי עבירות היו בסעודה כנזכר למעלה אחת האכילה שנית השתיה, והנה השתיה היתה חמורה משתי בחינות, אחת שיש בה צד מעבודה זרה כי היה יין נסיכם, שנית שהיה ברצון כי בשתיה להיות כדת אין אונס שאם יאמר איש ישראל שדתו תמנענו אין אונס, באופן כי היו כל שתויי יין מזידין, מה שאין כן באכילה. על כן צותה להתענות כנגד המשתה, ולכוין באכילה לחוד ובשתיה לחוד, כי במה שלא יאכלו יכוונו כנגד אשר אכלו בסעודה, ואשר לא ישתו יכוונו לעומת אשר שתו. ועל היות ביין בחינת זדון ורצון כי נאמר בו כדת אין אונס והם עברו על דת ועשו אשר לא כדת על כן ואני אבוא אל המלך אשר לא כדת וארגיש אימת מות לכפר בעדכם ולא אשים לב על מה שאני מסתכנת בבואי לפניו, עם היות כי אשר לא יקרא ויבא אחת דתו להמית, כי הלא גם כי ימיתני המלך אינני מפסדת בהליכה, כי הלא גם כי אשיבה רגלי ולא אלך מתה אנכי כדברך כי אם החרש וכו' ריוח וכו' ואת ובית אביך תאבדו, ואם כן כאשר אבדתי אם אמנע מלכת אבדתי בלכתי, ועל כן טוב הוא ללכת כי זכות תחשב לי:
עוד אפשר באומרה וכאשר אבדתי אבדתי כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ז ח) כי חנניה משאל ועזריה כשגזר נבוכדנצר יפלון ויסגדון (דניאל ג ה) הלכו אל יחזקאל ידרוש בעדם אל השם אם יצילם ולא שמע ה' אליהם, והוא כי רצה לזכותם שיערו למות נפשם ולא יעשו על ידי הבטחה, וכן אמרו והן לא ידיע להוי וכו' לומר אלהינו יכול לשזבותנא וכו' (שם ג יז - יח), אך לא על מנת כך אנו עושים כי והן שלא יצילנו ידיע להוי לך וכו' כי על דעת מות על קדוש ה' אנו באים, ועל דרך זה אמרה אסתר וצומו עלי וכו' ולא שאסמוך על זה שיעשה לי נס ולא ימיתני המלך, כי אם גם על מנת למות אני עושה כי כל ישעי וכל חפץ הוא על ישראל אם אוכל לרפא להם, כי ואני איני חוששת על עצמי כאשר אבדתי קצת מקדושת נפשי בהיותי נתאוה לערל אבדתי גופי אם ימיתני שעל דעת כן אני באה:
ובמה שכתבנו למעלה כי היו שני גואלים על שני גופי עבירות שהיו ביד ישראל עון הסעודה ועון הצלם, וכל אחד משניהם היתה זכותם מגינה על אחד מהנה ושמרדכי היה מגין על הסעודה ואסתר על הצלם כמאמרם ז"ל (חולין קלט ב) מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' כי פנה אל אלהים אחרים ועל כן היה לה ההסתר פנים שהסתכנה, ובזה אפשר כי על דבר הסעודה הנוגע אל מרדכי אמרה לך כנוס וכו' וצומו לעומת אשר אכלו ושתו, וגם אני אעזור כי אבוא אל המלך אשר לא כדת כנגד והשתיה כדת, ועל דבר הצלם לא אחוש אם ימיתוני אם יהיה לי הסתר פנים כי כאשר אבדתי וכו'. ואחשוב רמז לזה כי תיבות אבוא אל המלך אשר לא כדת עולה במספר קטן כתיבות במשתה אחשורוש במספר קטן עם כוללות התיבות. ותיבות וכאשר אבדתי אבדתי עולה במספר קטן עם הכולל כתיבות עון הצלם במספר קטן. ועוד נכתוב לפנים בס"ד על דבר היות הצומות שלשת ימים וגם היותה לילה ויום כענין משתה אסתר:
מדרש רבה
אור חדש
פרק ד/פסוק טז
לך כנוס את כל היהודים (אסתר ד, טז) דבר זה רמזה לו על התפילה שיתפללו ובדבר זה שייך לך כנוס כאשר ילכו לבית הכנסת להתפלל ולא יתפלל כל אחד בביתו רק תהיה תפילת צבור וכן פירשו התוס' (עיין ברא"ש מגילה פרק א, א) על מה שאמרו יום י"ג זמן קהלה לכל היא שהיו נקהלים להתפלל ובלשון זה שאמרה לך כנוס את כל היהודים משמע שיכנס אותם יחד וזה רמז מ"ש בפ"ק דברכות (דף ח.) רבי נתן אומר מניין שאין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים שנאמר (איוב לו, ה) הן אל כביר ולא ימאס וכתיב (תהלים נה, יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי כו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין או"ה עד כאן, ורצה גם בזה כי השכינה הוא עם ישראל בגלות כמו שאמרנו ואף ע"פ שאצלו אין שייך שעבוד חס ושלום מאחר שהוא יתברך עם ישראל (ספר אור חדש עמוד קנו) וישראל הם בגלות הרי נאמר עליו גלות מצד הזה כי שכינתו יתברך עם ישראל וכאשר יתקבץ העם אל הש"י כמו בתפילת הצבור דבר זה נחשב כמו יציאה מן הפיזור אשר ישראל פזורים מבין האומות והוא נחשב פדיון מבין האומות, ודע כי ישראל בין האומות ואף אם הם אלף ביחד נקראים פזורים בין האומות אמנם כאשר היו מתפללים נקראו ציבור כאשר הם מתאספים ומתקבצים אל הש"י ובזה יוצאים מבין האומות אל ה' ומתעלים מביניהם ועוד יש להם התרוממות והתעלות מן האומות על ידי גמילות חסדים האדם מתרומם אל הש"י כי המדה הזאת כאשר גומל חסד והיא טוב לבריות בזה מתעלה ומתרומם האדם ודבר זה מבואר במסכת בבא בתרא (דף י:) שאלו שלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להם כו' עד פיזר נתן לאביונים וגו' קרנו תרום בכבוד (תהלים קיב, ט) וכל הדברים האלו כי גמילות חסדים מדת אברהם שנקרא אב המון גוים נתתיך (בראשית יז, ה) והיה אב ורם בשביל מדה זאת ועוד צריך יותר התרוממות עד שהוא מתעלה מבין האומות לגמרי וזהו על ידי תורה שהתורה מתעלה על הכל כמו שאמרו חכמים בברייתא דשנו (אבות פרק ו, ב) כל העוסק בתורה מתעלה ולכך אמרו (ברכות דף ח.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור כאילו פדה לי ולבני מבין האומות כי על ידי ג' דברים אלו יש כאן התעלות מתוכם עד העולם העליון כי על יד קבוץ שמתפלל עם הצבור הוא קבוץ אל הפיזור שהוא בעולם התחתון ועל ידי גמילות חסדים ועל ידי התורה מתעלה למעלה לגמרי כי התורה היא מעולם השכליי ולכך על ידי שלשה דברים הם מתעלים ולכך אמרה לך כנוס את כל היהודים (שם) כי דבר זה שמתפללים יחד הוא כנוס גליות כאשר מתכנסים יחד להתפלל אל הש"י ולא ישלוט בהם האויב ואין צריך שיהו כלם ביחד רק שיהיו אל הש"י כמו שהוא כנוס גלויות שמתכנסים אל הש"י ויש לפרש ג"כ שהוא רמז על שנהנו מסעודת אחשורוש ולכך אמר לך כנוס (שם) כלומר כמו שנתכנסו לסעודתו עתה יכנסו ויצומו ג' יום ולילה ולכך קאמרה ג"כ וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום (שם) ולא הוי צריך לכתוב רק וצומו עלי שלשת ימים וגו' אלא כנגד אותם שאכלו ושתו בסעודת אחשורוש כנגד זה לא יאכלו ולא ישתו שלשת ימים ג"כ וכך הוא במדרש כמו שיתבאר.
וצומו עלי (אסתר ד, טז' וקשה דמאי עלי שייך כאן כיוון שרצתה לומר שיצומו על הגזירה הזאת ויראה לומר שכך אמרה שיצומו עלי שאצליח כאשר אכנוס לפני המלך לבקש על עמי ולא אמרה וצומו ג' ימים בשביל גזירת אחשורוש מפני שאמרו חכמים ז"ל המתפלל על אחר והוא עצמו צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ולכן אמרה וצומו עלי ואתם תהיו נענים תחלה שהרי גם אתם צריכים לזה ואם מתפללים עלי שאצליח במה שאני נכנס לפני המלך תהיו אתם נענים.
ואני ונערותי אצום (שם) כו' יש להקשות שאמרה ואני ונערותי א"כ שתפה עמה נערותיה ואחר כך אמרה אצום לשון מדבר בעדו ונראה שבא לומר שלא היה כוונת אסתר בצום של נערות שלה כי בודאי אותם הנערות לא היו יהודים כי אם מאומה אחרת כי לא לקחה אסתר נערות יהודים כדי שלא ידעה (ידעו) כי היא יהודית ולכן לא היה כוונתה של אסתר שיצומו רק אמרה אצום ומ"ש אני ונערותי דבר זה עשתה אסתר שאם יכעס המלך עליה לומר לה למה נכנסת בלא רשות אלא שאין עליך מורא מלכות יכולה על זה לומר איך אין עלי מורא מלכות שאם אין עלי מורא מלכות למה הייתי מתענה ג' ימים וג' לילות רק בשביל שאני ירא ממך ובשביל כך היה לנו התענית ואם לא יאמין אחשורוש הרי הנערות יכולין לומר לו שכן הוא שהתענו ג' ימים וג' לילות על זה וי"ל גם כן מפני כי האנשים יש להם קבוץ ביחד בתענית כמ"ש לך כנוס את כל היהודים (שם) ובזה שייך לומר צומו שהם רבים אבל נשים שאין להם חבור ביחד אין שייך לומר נצום כאלו יש (ספר אור חדש עמוד קנז) להם אסיפה ביחד לתענית צבור לכך לא אמרה נצום דהוי משמע נצום ביחד ואין זה שייך בנשים לכך אמרה אצום דהיינו כל אחד ואחד, וי"מ צומו עלי ג' ימים וג' לילות והם ע"ב שעות במספר ובכן אבל אני שיש לי לילך לפני המלך ביום הג' ואין ראוי שאלך כאשר יש לי תענית ג' ימים וג' לילות כי היושב בתענית לא נראה יפה לכך אצום כן והוא מספר ע' שעות כי צריך אני לאכול שתי שעות קודם, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת (אסתר ד, טז) ובגמרא (מגילה דף טו.) אמר רבי ירמיה בר אבא אשר לא כדת שכל יום ויום באונס ועכשיו ברצון מפני כי כך הוקשה לו שאם כן איך אמרה אחר זה כאשר אבדתי אבדתי (שם) כי זה חסרי אמונה אחר שאמרה צומו עלי (שם) היה לה לבטוח בו יתברך שלא יהיה נעשה לה דבר לכך פירש כי כך ר"ל ובכן אבא אל המלך שלא כדת שיהיה ברצון ואע"ג שאין צריך בשביל כך שתהיה נבעלת ברצון מכל מקום אני מתיחד עמו ברצון ואפשר שבעל וכאלו הכל ג"כ ברצון וכאשר אבדתי אבדתי (שם) כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממרדכי כי מבית אבא אבדתי כי כל אשה היא רגילה בבית אבא שהרי אם הדירה בעלה שלא תלך לבית אביה יוציא ויתן כתובה וכאשר אני בבית המלך אין היכולת בידי לילך לבית אבי ולכך כאשר אבדתי אבדתי ויש לפרש גם כן כי הוקשה לו מה שאמרה אשר לא כדת והוי ליה לכתוב אשר לא כדת המלך וכך משמע שם.
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: '- לך כנוס (אסוף) את כל היהודים הנמצאים בשושן, שלא יהיו עוד עם מפוזר ומפורד; וצומו והתפללו עליי, ואל תאכלו ואל תשתו שלושה ימים שלמים, לילה ויום; גם אני ונערותיי אצום כך, שלושה ימים שלמים; ולאחר ההכנה הזאת אבוא אל המלך בניגוד לחוק; וכאשר יגיע זמני להיות אובדת מן העולם - אבדתי, בין אם המלך יהרוג אותי או באופן אחר, ואני מוכנה ומקבלת עליי את הסיכון.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד טז.
אחרי שמרדכי גילה לאסתר על מזימת ההשמדה של המן, ודרש ממנה להיכנס לפני אחשורוש כדי לנסות לבטל את הגזירה, היא ביקשה ממנו שתי בקשות.
א. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן
הבקשה הראשונה של אסתר היא לכנוס (לאסוף) את כל היהודים - כלומר לדאוג לאחדות ישראל. זאת כניגוד לדברי המן (אסתר ג ח): "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך". אסתר מבקשת קודם-כל לתקן את חטא הפירוד, שגרם לגזירת ההשמדה.
כינוס היהודים נועד לא רק למטרה רוחנית, אלא גם כהכנה למלחמה המתקרבת. אסתר רצתה לראות, האם היהודים מכבדים את מרדכי ונשמעים לפקודתו להתכנס ולצום. היתה אפשרות שהעם כועס על מרדכי שגרם לאסון המתקרב בסרובו העיקש לכרוע להמן, והעם יסרב להתכנס, להזדהות, ולהשמע למרדכי. ההמשך הוא שמרדכי עשה "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (אסתר ד יז), והעם לא מרד במרדכי ולא פגע בו. בהמשך, אסתר ומרדכי יפקדו על העם להתאחד ולעמוד על נפשם. הכינוס בשושן הראה שיש סיכוי שהעם יעבוד בשיתוף פעולה ובאחריות הדדית.
גם בימינו, מתאפיין חג הפורים במנהגים רבים המבטאים אחדות, כגון: משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. ראו גם: פורים ואחדות ישראל.
ב. וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום
הבקשה השניה היא לארגן צום המוני של כל היהודים בשושן.
בפסוק ג כבר נאמר, שכל היהודים בכל מדינות אחשורוש התאבלו וצמו; אם כך, מדוע היה צריך לצוות על היהודים בשושן לצום? כמה תשובות:
1. היהודים בשושן חיו ב"בועה", לא התייחסו ברצינות לגזירת ההשמדה. הם היו מקורבים למלכות, מעורים בין הגויים, והיו בטוחים שהגזירה לא תפגע בהם. אסתר ביקשה להוציא את יהודי שושן מהבועה, שיתאבלו ויצומו כמו כל אחיהם היהודים.
2. הצום של אסתר לא נועד להתאבל - הוא נועד "לכנוס את כל היהודים". היהודים היו מעורים בתרבות הפרסית, תרבות של תענוגות ומשתאות וסעודות; הצום נועד לנתק אותם מתרבות האכילה והשתיה, כך שיתכנסו בתוך עצמם ויגלו מחדש את הייחוד שלהם כיהודים.
- ולפי חז"ל, הצום נועד לתקן בפרט את חטא ההשתתפות במשתה אחשורוש (בפרק א), משתה שכולו הוללות ומחיקת הייחוד בין עמים.
האם זה אפשרי לא לאכול ולא לשתות יום ולילה שלושה ימים? האם לשתות מכוון לשתית יין בלבד? הן כתוב (אסתר ג טו): "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת" וברור שמדובר בשתית יין, למרות שיין אינו מוזכר בפסוק.
3. הצום נועד להטעות את התך, שהיה בעבר שומר ראש של המלך וסביר שהיה מרגל, לא לספר שהמלכה היא יהודיה למלך או להמן, כי כולם כבר יודעים זאת. אסתר, למעשה, אסרה על מרדכי להודיע לעם שהיא יהודייה, כי אם העם ישמע זאת העם יחגוג בשתיה ולא יצום, וגם המן ישמע שהמלכה היא יהודייה ויזהר ממנה. אסתר קבעה את שלושת ימי הצום שלאחריו, מיד, היא תלך למלך, וכך היא הודיעה למרדכי מתי היא תלך למלך, וחובתו של מרדכי לארגן שהמלך ישב על כסאו ויוכל להושיט את שרביטו למלכתו האהובה.
לפי חשבון התאריכים, הצום היה בפסח, וזה לכאורה מנוגד להלכה. לדיון בנושא זה, ראו בסוף המאמר.
תענית אסתר בימינו
אסתר צמה שלושה ימים בחודש ניסן, אך בימינו, הצום שנקרא "תענית אסתר" היא צום של יום אחד בחודש אדר - י"ג באדר; נראה שהצום הזה אינו לזכר הצום של אסתר, אלא לזכר גזירת ההשמדה, שנקבעה לתאריך י"ג באדר, ובוטלה בחסדי ה'. ראו עוד במאמר תענית אסתר / הרב אברהם קורמן.
גם אני ונערותיי אצום כן
מובן מדוע אסתר צריכה לצום, אבל מה הטעם שנערותיה יצומו? והרי לכאורה נערותיה הן אותן הנערות הראויות לבוא לה מבית המלך וגו', היינו בפשטות פרסיות ולא יהודיות. ואם כן, מה טעם יש בתעניתן? (השאלה והתשובות ע"פ חיים לביא):
1. אולי יש לתרץ שזהו הלשון "אצום כן", שאמרה בלשון יחיד, הפירוש היא לבדה תצום, והן יעזרו לה, או יתנהגו אחרת, אולי בלבישת בגדים וכיו"ב.
2. ואולי, כיוון שהיה צריך לפרסם את עניין התענית ברבים, היו כאלה שהתענו רק בשביל פרסום, ולא בשביל כפרת עוונות. כלומר, יש להניח שהנערות הללו חברא אית להו וחברא דחברא אית להו וכו', ואז מתוך ריבוי שיחה יתפרסם דבר הצום לכל היהודים הנמצאים בשושן הבירה (או גם בכל מדינות המלך אחשוורוש).
3. למרות שאסתר אמרה שהיא תצום, לא בטוח שהיא עשתה צום חריף שכזה - אלא רק עשתה משהוא כדי לצאת ידי חובה, להתך. זה לא היה זמן טוב לפרסם, להמן המוזמן למשתה, שהיא יהודיה. זה לא היה זמן להחלש בצום ותענית לפני הופעה מלכותית למלך. לאסתר היתה עבודה להכין משתה ראוי למלך, הבקי במשתים מפוארים ביותר, ושיתן סיבה למלך לבוא אפילו פעם נוספת.
ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת
זו מטרת הצום, וניתן לפרשה בשתי דרכים:
1. הצום הוא תפילה בעד אסתר, העומדת להיכנס אל המלך למרות שלא נקראה, בניגוד לדת הפרסית. לפי זה הצום דומה לתענית ציבור, שמטרתה לארגן תפילה המונית לישועה מצרה.
2. הצום נועד לכפר על אסתר, העומדת למסור את גופה למלך אחשורוש, בניגוד לדת היהודית. לפי זה הצום דומה לצום יום הכיפורים, שמטרתו לכפר על עם ישראל.
רש"י הביא את שני הפירושים: "אשר לא כדת - שאין דת ליכנס אשר לא יקרא. ומדרש אגדה: אשר לא כדת - שעד עתה באונס, ועכשיו ברצון".
וכאשר אבדתי אבדתי
1. דברי אסתר מזכירים את דברי יעקב, (בראשית מג יד): "כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי". בשני המקרים, הביטוי מציין השלמה עם הגורל: "כשזה יקרה - זה יקרה".
- "כאשר יגיע זמני להיות אובדת מן העולם - אבדתי מן העולם, ושום דבר לא יעזור".
- "כאשר יגיע זמני להיות אב שכול - שכלתי, ושום דבר לא יעזור".
ההשלמה נותנת לאדם אומץ לעשות את הדבר הנכון: "כיוון שבכל מקרה אמות כשיגיע זמני, אעשה עכשיו את הדבר הנכון, ואכנס אל המלך כדי להתחנן על עם ישראל".
2. החזרה "אבדתי - אבדתי" מציינת שתי אבדות שבהן מסתכנת אסתר: אבידה גופנית - היא עלולה למות בידי אחשורוש; ואבידה רוחנית - היא מוסרת את גופה לאחשורוש ומתבוללת בגויים ואובדת ממשפחתה. רש"י הביא את שני הפירושים: "וכאשר התחלתי לילך לאבוד, אלך ואמות. ומדרש אגדה: כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך, שמעכשיו שאני ברצון נבעלת לגוי אני אסורה לך".
3. מרדכי העביר לאסתר שתי עובדות בהם הופיעה המילה לאבד: בדברי מרדכי על הצעת המן ("ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם"), ובכתב פתשגן כתב הדת ("לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד"). אסתר הבינה שפרוש המילה חייב להיות שונה, אחרת המן לא היה מוסיף מילות הסבר, ומרדכי לא היה מספר לה את דברי המן למלך. כשאסתר חוזרת פעמים על מילת המפתח, היא מבהירה למרדכי שהיא הבינה את המסר הסודי.
הצופן של אסתר
אסתר דיברה עם מרדכי בלשון סגי נהור (בהפוך), כך שהתך לא יבין במה מדובר:
- "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי" - והרי היהודים כבר מתאבלים "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (אסתר ד ג) לכן אין צורך לעשות את זה.
- "וְצוּמוּ עָלַי" - עלי, כלומר שהיהודים הצמים לא יצמו על האסון שלהם, אלא יתפללו למלכה אסתר העומדת לההרג. אולם הרי מרדכי פקד "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ" (אסתר ב כ) גם אחרי המלכתה, ושמר בסוד את עמה של אסתר. כדי שהיהודים יצומו למענה היהודים חייבים לדעת שהמלכה היא יהודיה והסוד יתגלה ברבים. צעד שכזה אין ספק שמרדכי לא היה עושה. כוונת אסתר היתה להודיע להתך, ששמע ממרדכי שאסתר יהודיה, שכולם כבר יודעים את זה ואין זה סוד, ולכן אין טעם לגלות למלך או להמן.
- "וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" - קשה להאמין שפקודה כזו ניתנת לביצוע. לא לשתות שלשה ימים זה בלתי אפשרי, לכן אולי אסתר מתכוננת לא לשתות יין ולא לשמוח בחגיגות נצחון, הן כתוב במגילה "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת" (אסתר ג טו) וברור שמדובר בשתית יין, למרות שיין אינו מוזכר בפסוק ובהקשר. בהמשך אסתר מזמינה את המלך והמן "בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן" (אסתר ה ו), ויתכן שהיא רומזת למרדכי את תוכניתה.
- "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" - התך הבין שהמלכה תלך למלך עוד שלושה ימים. מרדכי הבין שעליו לארגן שהמלך ישב על כסאו בבית מלכותו ולא יהיה עסוק. לא היה מפתיע אם במקרה נערי המלך משרתיו הקריאו למלך אודות בחירת אסתר למלכה, בזמן המיועד להופעתה.
- "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" - התך הבין שאסתר מוכנה למות. מרדכי הבין שאסתר מבטיחה ללכת למלך, ושהיא מודעת שפתרון הבעיה שהציג לה מרדכי הוא בשימוש הכפול במילה "לְאַבְּדָם" (אסתר ד ז): בהצעת המן ובכתב פתשגן כתב הדת.
- מרדכי (וכל בר דעת) ידע שהסכנה למלכה היא נמוכה מאוד, אם המלך יושב על כסאו, ולכן ציווה עליה לעשות זאת (ביאור:אסתר ד ח), למרות שבטוח שהוא ידע אודות החוק שכולם יודעים. אסתר חששה שהיהודים יחגגו במשתה ושתיה לכבוד הצלתם ביד המלכה וזהותה תתגלה. לכן המלכה אסרה לחגוג ודרשה להמשיך באבל. בנוסף אסתר דרשה שמרדכי יארגן שהמלך ישב על כסאו, בדיוק עוד שלושה ימים מרגע זה, ויהיה מוכן להופעתה.
הצום בפסח
גזירת ההשמדה נשלחה ב-13 לחודש הראשון, י"ג בניסן (אסתר ג יב). בהנחה שמרדכי ואסתר פעלו מייד, הרי שהצום התחיל מייד באותו לילה, שהוא ליל י"ד בניסן, ונמשך עד ט"ז בניסן. לפי דעה אחרת, הצום התחיל כבר בי"ג בניסן ונמשך עד ט"ו בניסן אסתר רבה ח ז. בכל מקרה, הצום כלל גם את ליל הסדר וחג הפסח.
בחג הפסח אסור לצום - גם בגלל שיש מצוה לשמוח בחג, וגם בגלל שיש מצווה לאכול מצות בלילה הראשון ("ליל הסדר"). איך מרדכי ואסתר הרשו לעצמם לבטל את מצוות התורה לטובת הצום?
ע"פ חז"ל, מרדכי בעצמו התלבט בשאלה זו (פרקי דרבי אליעזר פרק נ): "אמרה לו: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" ואלו הן: י"ג וי"ג וט"ו. אמר לה מרדכי: והלא יום שלישי יום פסח הוא?! אמרה לו: הלא אתה ראש לסנהדרין, ואתה אומר דבר זה?! ואם אין ישראל, למי הפסח?! שמע מרדכי את דבריה ועשה ככל אשר צותהו, שנאמר "ויעבור מרדכי". מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה".
אולם התשובה של אסתר, "אם אין ישראל, למי הפסח?" אינה ברורה. לכאורה נראה כאילו היא מתייחסת אל הצום כאל פעולה מאגית, שרק היא יכולה להציל את עם ישראל מהשמדה.
אולם, הנביאים דיברו רבות על כך שהצום אינו העיקר, אלא העיקר הוא לקיים את מצוות ה', למשל (זכריה ז ה): "אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר: כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני?!... הלוא את-הדברים אשר קרא ה' ביד הנביאים הראשנים...", וכן בישעיהו נח. אם כך, מה הטעם לעשות צום שעצם קיומו מהווה עבירה על התורה? מה התועלת בצום כזה?
1. יש מפרשים מודרניים המוכיחים מכאן, שמרדכי ואסתר לא היו דתיים אלא מסורתיים. הם היו יהודים מעורים בחברה הנוכרית , ולא ידעו את משמעות הצום ומשמעות המצוות, ייתכן שאפילו לא דקדקו במצוות. אבל הם זכרו במעורפל, מבית סבא וסבתא שלהם, שכאשר באות צרות על עם ישראל - צריך לצום. הם לא ידעו למה בדיוק - הם רק זכרו שככה עושים, וזה "עובד". וכמו בימי חזקיהו, כשבני ישראל "אכלו את הפסח בלא ככתוב" - "ה' הטוב יכפר בעד", ה' ראה שהם פעלו מתוך כוונה טובה, מתוך רצון לשוב למסורת, ולכן סלח להם והציל את עם ישראל.
2. אולם, לענ"ד ההיפך הוא הנכון. מרדכי ואסתר (שע"פ חז"ל היו גדולי הדור) הבינו טוב מאד, גם את משמעות הצום וגם את משמעות המצוות. הם הבינו שהמשמעות של חג הפסח היא לחגוג את הגאולה הניסית, שה' גאל את עם ישראל ממצרים בגלוי וביד רמה; והם הבינו שבתקופתם הגאולה צריכה להיות מסוג אחר - גאולה טבעית, המתבצעת בהסתר-פנים ובאמצעות מעשיהם של בני האדם. וכדי להדגיש נקודה זו הם החליטו לצום דווקא בחג הפסח, ומתוך הצום לקום ולפעול למען הצלת ישראל.
3. ועוד: רוב בני ישראל באותו זמן אכן היו מעורים בחברה הנכרית. הם השתתפו בסעודתו של אחשורוש (בפרק א), אכלו שתו וחגגו יחד עם כל הגויים. חז"ל ראו בגזירת ההשמדה עונש על כך ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע". ייתכן שרוב בני ישראל חגגו את חג הפסח אבל לא הבינו את משמעותו - הוא היה בעיניהם עוד "סיבה למסיבה", עוד תירוץ לעשות סעודה חגיגית ולשתות יין. מרדכי ואסתר, שהיו גדולי הדור, רצו לזעזע את עם ישראל ולהוציא אותם מתרבות המשתאות. הם רצו ללמד אותם, שאין משמעות לחג שכולו אכילה ושתיה כמנהגם של הגויים. משמעות החג היא ההתקרבות אל ה', ואם האכילה והשתיה בחג מפריעים לקיום המטרה, אז אפשר לוותר על האכילה והשתיה ולקיים את החג בצום ותענית (ע"פ חיים לביא).
מצאנו מקרים דומים לכך בתנ"ך ובהלכה:
- בחנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה - בטלו את התענית ביום הכיפורים, אולי משום שלא היה צורך בתענית כאשר בית המקדש רק נבנה, שכן מטרת התענית היא לכפר על המקדש.
- כשמישהו חולם חלום רע בליל שבת - מותר לו להתענות אפילו בשבת, הוא לא חייב לאכול סעודות שבת, כי המטרה של הסעודות היא עונג שבת, וכשאדם טרוד בחלום הרע, ממילא אין הוא יכול להתענג.
- בספרים שאחרי הגמרא, התירו להתענות בשבת לא רק תענית חלום אלא כל תענית. ואם תקשה, שהרי בגמרא אמרו רק תענית חלום, נראה לי שהוא מפני שעשו אומדן דעת של האנשים בימיהם, שכנראה לא היה חשוב בעיניהם תענית יותר מעונג שבת, וממילא הוא צער ואסורים בכך. רק בתענית חלום, כיוון ש"יפה תענית לחלום כאש לנעורת", התירו מפורש בגמרא [חיים לביא].
על-פי הפשט, ייתכן שהצום בכלל לא היה בפסח אלא מאוחר יותר; ייתכן שעבר זמן רב עד שמרדכי הצליח לכנוס את כל היהודים. ואם כך, כל הדיון לעיל אינו רלבנטי. ראו 70 יום במגילת אסתר.
דיון הלכתי
מדוע החליטו מרדכי ואסתר לקבוע צום דווקא בפסח ולא מאוחר יותר? ואיך לא חששו לעבור על מצוות התורה?
השאלה יכולה להיות יותר חזקה אם היה כאן דין של תענית ציבור, שהרי גם ימים מסויימים שמותרים בהם להתענות היחידים (למשל תענית חלום בשבת), אין קובעים בהם תענית ציבור לכתחילה (ייתכן שליחיד מותר להתענות כי התענית משמחת אותו, אבל אי אפשר לכפות על הרבים להתענות כי לא בטוח שהתענית תשמח את כולם).
יש אומרים שזה היה מצב של 'פיקוח נפש', ולכן היה מותר לבטל את מצוות החג, כדי לעשות תענית שתביא לביטול הגזירה. אולם, בתשובה זו ישנן כמה בעיות.
מה הקשר בין צום לבין פיקוח נפש? הרי הצום אינו 'קסם' שמציל מצרות. הנביאים דיברו רבות על כך שמנהגי התענית החיצוניים אינם מספיקים כשלעצמם, למשל (יואל ב יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה", וכן ישעיהו נח, זכריה ז-ח ועוד. לפי הרמב"ם, התועלת היחידה בתענית היא שהיא גורמת לאנשים להתעורר ולהרהר בתשובה, אבל היא לא מכפרת באופן ישיר. רק התשובה מכפרת (רמב"ם הלכות תעניות א): "ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן - ככתוב " עוונותיכם הטו אלה " (ירמיהו ה כה), וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם". הצום לא מציל מהצרה – הצום רק גורם להתעורר לחזור בתשובה, ואז ה' מציל אותם. אבל אם הצום בעצמו הוא עבירה – הוא משיג מטרה הפוכה: במקום שהוא יעורר את בנ"י לתקן את מעשיהם – הוא רק מקלקל אותם עוד יותר! איך ייתכן שצום שנעשה בעבירה יציל את בנ"י מהצרות? (וכמו שאמר הרב גדעון בן משה בשיעור: יש אנשים שאומרים: 'אם אספיק לשמוע מגילה - אשמע. ואם לא אספיק - לא נורא, כפרת עוונות...' - זו לא כפרת עוונות, זה עצמו העוון!)
- חיים לביא: חז"ל התירו תענית חלום משום "יפה תענית לחלום כאש לנעורת". ברור מהגמרא שזה לא עניין פסיכולוגי גרידא. לא נראה שמישהו חשב את התענית לעניין מאגי. פשוט, מנהג אבותיהם בידיהם, והיו רגילים לזעוק ולהתריע ולהתענות מפני הצרות, או על הגשמים וכיו"ב. ולכן הנביא מדבר על עניין הרגילות של הצום, בדומה לעניין הקרבנות והתפילה. "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני" וגו' "גם כי תרבו תפילה אינני שומע" וגו' וכ"כ למה? מפני כי "ידיכם דמים מלאו" וגו'. "הזה צום ואבחרהו" וכו' "הכזה יהיה צום ויום רצון לה', למה לי רוב זבחיכם אמר ה'" וגו' "כי לי כל חייתו ארץ בהמות בהררי אלף האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה" . ועוד כיו"ב. והנה לגבי קרבנות אי אפשר לומר שאין להם משמעות בפני עצמם, הרי זו מצווה מן התורה! ותפילה היא מצווה מדרבנן (ויש דעת הרמב"ם שהיא דאורייתא). אלא מוכח שגם דברים שיש להם משמעות בפני עצמם, עדיין הנביא (או המזמור) מזהיר על כך שאין זה מתוך תשובה, אלא "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה".
גם אם הצום מועיל לכפרה, הוא בוודאי לא מועיל כשלעצמו, אלא רק כשיש עמו תשובה. ואם כך, יש קושיה גדולה על מרדכי ואסתר: איך הם קראו לאנשים לצום, אבל לא קראו להם לפשפש במעשיהם ולחזור בתשובה? איך הפכו עיקר לטפל וטפל לעיקר?! האם לא הבינו את מה שאפילו מלך נינוה הבין?!
- חיים לביא: אני חושב שעצם זה שבני ישראל היו ברמה כ"כ ירודה, לכן לא היו צריכים להדגיש שזה עניין של תשובה, אלא זה היה ברור ממילא. זה שהנביאים הדגישו את עניין התשובה היה מפני שהיהודים של דורם היו אחרי הכל כן יראי שמיים, בדרכם המפחידה והמעוותת ( "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה"). הם הביאו קרבנות ("למה לי רוב זבחיכם" וגו'), הם התפללו ("גם אם תרבו תפילה אינני שומע"), הקפידו לברך ולהתברך מהכהנים ("ובפרישכם כפיכם אעלים עיני"), צמו והתענו ("הן לריב ולמצה תצומו" וגו') וכיו"ב. לכן, היה צורך להדגיש להם שהם חוטאים, וצריכים תשובה, ולא מספיק לצום ("הן לריב ולמצה תצומו ולהכות בארוף רשע" וגו' "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם"). אנחנו מוצאים רבות במלאכי שבנ"י פשוט לא מבינים את חטאם, והוא נאלץ להסביר להם. ("ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה" וכו' "ואמרתם במה בזינו את שמך באמרכם שולחן ה' נבזה הוא" וגו'). מאידך, בימי מרדכי ואסתר היהודים ידעו היטב באיזה מצב רוחני הם, ולכן לא היה טעם להסביר להם בפרוטרוט, אלא פשוט לסחוף אותם לתשובה כללית.
האם זכות המצוות של אכילת מצה ושמחת החג לא מועילה יותר לבטל גזירות מאשר תענית, שגם אם אינה עבירה בוודאי אינה מצוה? ועוד: אם המטרה היא לבטל את הגזירות - אז למה היה כל-כך דחוף להם לצום דווקא באותם ימים? הרי יש עוד 11 חודש - למה לא יכלו לחכות עד אחרי החג ואז לצום?
- חיים לביא: לשיטתך, זכות עונג שבת צריכה לבטל חלום רע. לשיטתך, מדוע התירו להתענות בשבת תענית חלום, ולא שימתין עד יום ראשון? אלא נראה כשיטתי, שבעצם מותר להתענות, ומועיל להתענות, יותר מכל דבר אחר (וזה גם ברור, כי עונג ושמחה מרחיבים דעתו של אדם, וקשה לעשות תשובה מתוך זה. ופוק חזי לגבי ר"ה, שיש או היו נוהגים להתענות בו, או לצמצם באכילה). ואעפ"כ, אסור לעבור על הדין של עונג שבת (למרות התועלת מהתענית, כי זו מצווה ולא נדחית מפני דבר אחר), אא"כ היא הנאה בשבילו.
אסתר אומרת למרדכי: "וצומו עליי ... שלושת ימים לילה ויום", כלומר: הצום נועד כביכול לעזור לאסתר במשימתה אצל המלך אחשורוש. ושוב נשאלת השאלה: איך הצום של היהודים יכול לעזור לאסתר? האם זה לא נראה כמו איזשהו כישוף?
- חיים לביא: דבריה של אסתר "וצומו עלי" וגו', פשוט נועדו להפיג את חששה הראשוני (שלכן אמרה למרדכי כל אנשי המלך וגו' יודעים אשר כל איש ואשה וגו' אחת דתו להמית וגו'), שהיהודים עדיין לא עשו תשובה, וממילא לא תצליח בשליחותה, ואף תיהרג לחינם. כאשר אמר לה מרדכי אל תדמי בנפשך וגו', קיבלה עליה את הדין, אבל ביקשה ממנו להתחיל במסע התשובה, כדי שאכן תצליח בשליחותה.
2. תשובה הלכתית ע"פ חיים לביא: ב- 14 בניסן עוד היה מותר לצום (ואע"פ שי"ד עצמו הוא זמן שחיטת ק"פ, והוא יו"ט, הרי בגולה לא היה להם ק"פ, וגם שאין מצווה לענגו, אלא צריך לעשות בו יו"ט פרטי. לכן, מותר להתענות בו שעות), ואז כבר התחילו בהיתר וגמרו ג' ימים רצופים (והרי זה דומה לנשבע שלא לאכול מצה כמה ימים, וחל ליל פסח באמצע, שאסור כי לא נשבע לבטל את המצווה שאז כופין אותו ואוכל מצה, אלא זה כלול בדרך אגב בשבועתו) .
זה שהלשון היה "ויעבור" , שעבר עבירה, לאו דווקא מורה על מעשה שלילי. הוא באמת עבר על דברי תורה, אבל באופן חיובי (גדולה עבירה לשמה), ונאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך", וכמבואר במשנה סוף ברכות.
- אראל [תגובה]: כאשר אדם נשבע שלא יאכל מצות במשך שבוע, ופסח נופל באמצע - בכל מקרה הוא יעבור עבירה: אם יאכל מצות - יעבור על "לא תשא", ואם לא יאכל - יעבור על "בערב תאכלו מצות". מכיוון שאין לו ברירה - הוא צריך לעבור את העבירה הקטנה יותר. אבל זו עדיין עבירה. ולכן עדיין לא ברור איך מרדכי ואסתר הרשו לעצמם לבטל מכל ישראל את המצוה הזאת, ועוד במטרה לעורר אותם לתשובה.
- חיים: מה שכתבתי לגבי דין נשבע שלא לאכול מצה הוא רק לחדודי מילתא בעלמא; לא באתי ללמוד ממנו לעניין תענית בשבת וי"ט.
לעיון נוסף
מאמרים נוספים מתוצאות חיפוש בגוגל
- מדרש רבה מגילת אסתר - פרשה ח : לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו אמרה לו: שלשת ימים, אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן. והרי בהם יום ראשון של פסח. שלח לה: ... ( cache )
- "זכור את אשר עשה לך עמלק" : הייתה זו היא שדרשה ממרדכי, כאשר ניאותה לבוא אל המלך ולבקש על עמה: " לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ... שלשת ימים לילה ויום" (ד:טז), ... ( cache )
- דף קשר מספר 750 - פרשת שמיני - החודש : כאשר מרדכי פוקד על אסתר לבוא אל המלך ולהתחנן לו, זו משיבה לו " לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי... גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר ... ( cache )
- Yeshiva.org.il - הדור קבלוה לתורה שבעל פה : ... וכך עשו מרדכי ואסתר, מרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה", ואסתר אמרה "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וגו'", וע"י תשובתם פעלו את הישועה. ... ( cache )
- דמויות נשים במגילת אסתר : ואולם - להשלמה זו עם גורלה נלווית גם יוזמה מקורית משלה, בצוותה על מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ... ( cache )
- שורש מגזין- מאמרים | כתבות | ערוצים | דעות : ... ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות: (טו) ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי: (טז) לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו ... ( cache )
- התענית והסיגוף בדברי חז"ל / ד"ר אברהם ארזי : התרופה שהציעה אסתר למרדכי הייתה: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום וגם אני ונערותי אצום כן (אסתר ד, טז). ... ( cache )
- הגלוי והמכוסה במגילת אסתר / א' הראל פיש : מול ימי המשתה המאפיינים את הסיפור העיקרי אסתר גוזרת על עצמה ועל נערותיה שלושה ימי צום: "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום". ... ( cache )
- דף קשר 1044 - מיהו 'גיבור' מגילת אסתר? / הרב יוני גרוסמן : ... צום ותענית ("וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן") ומסירות נפש ("ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי")(8). ... ( cache )
- תענית אסתר במסורת ישראל : "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, גם אני ונערותי אצום כן". ומרדכי נענה לה. "ויעבר מרדכי, ויעש ככל אשר ציותה עליו ... ( cache )
- מגילת אסתר - תחפושת ספרותית : שהישועה לא באה אלא מכוח העזת אסתר לבוא אל המלך אשר לא כדת, ואילו החרש החרישו לא היה ה' נלחם להם, כך מצוות הפורים באו מתוקף רצונם וקבלתם. ... ( cache )
- גנניזי - תצוה : אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי " (ד, טז). בקריאה ראשונה נראה כי אסתר עשתה מעשה נואש הקרוב להתאבדות, אך אנו נשתדל להצביע כאן על תכנית מגובשת וריאלית שטוותה ... ( cache )
- עיון במגילת אסתר / יעקב אשכנזי : ... ולמען לא יופר הלך הנפש הזה יצומו גם נערותיה - "ובכן אבוא אל המלך שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי ". (כלומר: אם אמות אין בכך כלום, כי למען עמי אמות). ... ( cache )
מקורות
על-פי מאמר של מחברים שונים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "אסתר ד טז"
קטגוריה זו מכילה את 24 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 24 דפים.