תוספתא/בבא קמא/ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הלכה א[עריכה]

הגונב נפש מאחיו מבני ישראל אחד גונב איש ואשה וגר ועבד משוחרר אחד איש ואשה וגר ועבד משוחרר שגנבו הרי אלו חייבין. מכר בין לאביו בין לאחיו בין לאחד מן הקרובים חייב גנבו ולא מכרו או שמכרו ועומד בשוק פטור הגונב את העבדים פטור שנים מעידין בו שגנב ושנים מעידין בו שמכר נמצאו זוממין על גניבה פטור והן פטורין נמצאו זוממין על מכירה הוא פטור והן פטורין על זה ועל זה נאמר (דברים יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו.

הלכה ב[עריכה]

היכן שורי שגנבת אמר לו אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה אביך מכרו לי אביך נתנו לי במתנה והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה'. הודה עד שלא באו עדים אין משלם אלא קרן משבאו עדים משלם תשלומי ד' וה'. היכן שורי שגנבת ואמר לו תועה מצאתיו וטבחתיו והעדים מעידים בו שגנב וטבח מאליו בא אצלי וטבחתיו והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר בשוק היה עומד וטבחתיו והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' הודה בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים אין משלם אלא קרן. היכן שור שהפקדתי אצלך ואמר לו איני יודע מה אתה סח או שאמר לו שאבד והעדים מעידים בו שאכלו אין משלם אלא קרן הודה בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים אין משלם אלא קרן. היכן שורי שגנבת ואמר לו אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה אביך מכר לי אביך נתנו לי במתנה משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין בו שגנב וטבחו ומכרו משלם תשלומי ד' וה' הודה לאחר שבועה או עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם. משבאו עדים משלם תשלומי ד' וה' ואשם.

הלכה ג[עריכה]

היכן שורי שגנבת ואמר תועה מצאתיו וטבחתיו משביעך ואמר אמן והעדים מעידים שגנב מאליו בא אצלי וטבחתיו בשוק היה עומד וטבחתיו משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים בו שגנב משלם תשלומי כפל ואשם הודה לאחר שבועה אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם. היכן שורי שהפקדתי אצלך אמר איני יודע מה אתה סח או שאמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים בו שאכלו אין משלם אלא קרן הודה לאחר שבועה בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים בו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה לאחר שבועה עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם אם משבאו עדים משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עולה לו מתוך כפלו דברי רבי יעקב וחכמים אומרים כל המשלם את הקרן משלם חומש ואשם וכל שאין משלם את הקרן אין משלם חומש ואשם ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש ואשם זה אינו בא מכח בעלים אלא מכח שבועה.

הלכה ד[עריכה]

אין פורשין נשבין ליונין אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס במה דברים אמורים במדבר אבל בישוב אפי' מאה מיל הרי זה אסור אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים ואם יש להן גנה או אשפה הרי זה מותר אע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בכור בעל מום ל' יום ואם היה תם אפי' י' שנים ה"ז מותר ומה אני מקיים (דברים כב) לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים וגו' במדברות שביהודה במדברות שבספר נימאייק מפני מה אמרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י מפני שמביאין בהמה דקה מחו"ל ואין מביאין בהמה גסה מחו"ל לארץ אע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין אותה קודם לרגל שלשים יום קודם למשתה בנו שלשים יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק אלא שתהא קשורה לכרעי המטה שאלו את ר"ג מהו לגדל בהמה דקה בא"י אמר להן מקיימין את העגונה שלשים יום והטבח לוקח ומוכר ובלבד שלא ישייר את האחרונה שבהן יתר משלשים יום כל האשכלות שעמדו להן לישראל משמת משה ועד שעמד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים א"א ליתן בהן דופי משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים ועד שמת יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשם שמים אלא שגדל בהמה דקה כך היה פעם אחת חלה נכנס רופא אצלו א"ל אין לך רפואה אלא בחלב רותח לקח לו עז וקשרה בכרעי המטה והיה יונק ממנה חלב רותח שהיה גונח פעם אחת בקשו חכמים ליכנס אצלו אמרו היאך נכנס אצלו שלסטים עמו בבית וכשמת דקדקו חכמים במעשיו ולא מצאו בו עון אלא זה בלבד אף הוא אמר בשעת מיתה יודע אני שאין בידי עון אלא זה בלבד שעברתי על דברי חבירי אמר רבי ישמעאל שזורי מבעלי בתים היו בית אבא ומפני מה חרב מפני שדנו דיני ממונות באחד ושגדלו בהמה דקה אעפ"כ חורש היה לנו סמוך לעיר ושדה מפסקת בינו לעיר שבהמה נכנסת ויוצא דרך עליה רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור כולן כאחד אלא מוכר והולך על יד על יד נפלו לו חזירים וכלבים בירושה אין מחייבין אותו למכור אותן כולן כאחד אלא מוכר והולך על יד על יד נדר ליקח לו בית וליקח לו שדה אין מחייבין אותו ליקח לו מיד אלא עד שימצא את ההגון לו. מעשה באשה אחת שהיצר לה בנה ואמרה קונם כל מי שישלח אלי איני מחזרתו וידעו בה שני בני אדם שאינן הגונין קפצו עליה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו לא נתכוונה זו אלא עד שתמצא את ההגון לה.

הלכה ה[עריכה]

כשם שאין מגדלין בהמה דקה כך אין מגדלין חיה דקה ר' שמעון בן אלעזר אומר מגדלין כלבים כופרים וחולדות הסניאין וחתולין והקופות דברים המנקין את הבית אע"פ שאמרו אין מגדלין כלבים ביישוב אבל מגדלין בעיירות הסמוכות לספר בימים קושרים אותן בשלשלאות של ברזל ומתירין אותן בלילות ר' אליעזר אומר המגדל כלבים כמגדל חזירין.

הלכה ו[עריכה]

צד אדם יוני שובך מתוך שלו אימתי בזמן שהושיבן כתקנתן לא הושיבן כתקנתן אסור בהן ומותר בגדוליהן אבל צדין חיה ועוף מכל מקום ואין נמנעין בראשונה שהיו שבטים כתקנן אמרו אין אדם פורש חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חביריו אבל צדין בחכים ובמכמורים בכל מקום ואין נמנעין ובלבד שלא יפרוש את הקלע ויעמיד את הספינה. אין השבטים צדין דגים מימה של טבריה מפני שהוא של נפתלי ולא עוד אלא שנותנין לו מלא חבל של חרם לדרומו של ים שנאמר (דברים לג) ים ודרום ירשה דברי ר' יוסי הגלילי רבי עקיבה אומר ים זה ימה של סוכני דרום זה ימה של טבריא ירשה זה ים הגדול ר' שמעון בן אלעזר אומר תלושין שבמדבר הרי הן של כל השבטים ומחוברין הרי הן של אותו השבט וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר אין לך כל שבט ושבט שלא היה נוטל בהר ובשפלה ובנגב וכן לפניהם החתי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי ירדן שבארץ ישראל שנאמר (יהושוע יג) הירדן וגבול ואומר (במדבר לד) ומעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה ירדן שבירחו דברי ר"י ר"ש בן יוחאי אומר הרי הוא אומר (במדבר לה) כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען כיון שאתם עוברים את הירדן הרי אתם בארץ כנען רבי אלעזר ברבי יוסי אומר תחומי ארץ ישראל שבכתובין נידונין כארץ ישראל.